דף ביאור
מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳
מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־356 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
וכל מיני בגדים השירים והכלך וסריקין:
יכול שאני מרבה עור משהופשט גרסינן ברבי אלעזר משהופשט מיד בלא שום תיקון:
מה בגד המקבל טומאה דרבי אלעזר גמר בגד דהכא מבגד האמור בשרצים (ויקרא יא) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה:
מאי בינייהו במאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה ויליף ר' יהודה מיניה:
דאי [בעי] חשיב עלה לתקן חלוקו:
רבא אמר בגד גדול נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל כגון שחישב עליו לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירי' או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא:
דאי בעי מבטל ליה למחשבתו הא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט) דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:
עוצבא שטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי"ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי"ר בלע"ז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב"ק מייתי לה בפ' מרובה (בבא קמא דף סו:) אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור' אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן:
ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 94a · Sefaria
תוספות
מאי בינייהו פירוש לרבי יהודה על כרחין איירי קרא בבגד דאינו מקבל טומאה אלא דראוי לקבל ולרבי אלעזר איירי קרא בבגד דמקבל טומאה אבל בבגד הראוי ואינו מקבל לא בעי כיבוס והשתא איזה בגד הוא זה הראוי ואינו מקבל ואיכא בינייהו לרבי יהודה בעי כיבוס ולרבי אלעזר לא בעי כיבוס:
לשלשת פירש בערוך צואת תרנגולין:
מקנחה בסמרטוט אבל ליתן מים אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו והא דאמר בפ"ק דביצה (דף יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה אומר ר"ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך ויותר מתלכלכים בגדים כשנכנסה בנהר לבושה ממה שמתכבסין וכן תיכי חלילתא דבריש במה אשה (שבת דף נז.) לא אסרינן אלא שמא תטלם ותעבירם ארבע אמות בשבת ברשות הרבים ולא משום שרייתן זהו כיבוסן דדרך טינוף הוא ומהאי טעמא נמי שרי לקנח ידיו במפה בשבת:
Tosafot on Zevachim 94a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' דאי בעי חשיב עלה עיין סוכה דף טז ע"א תוס' ד"ה דלא חזי. ובנדה דף ס ע"ב תוס' ד"ב במטלניות:
[תוס' ד"ה מנין (מהעמוד הקודם) וכן צ"ל נבר מחט כו' שבת דף קכג ע"א]:
Gilyon HaShas on Zevachim 94a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף צ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־356 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״וְכׇל מִינֵי בְגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר עָלֶיהָ…״
- קטע 233 מילים
נפתחת ב״מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: מַטְלֵית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ…״
- קטע 333 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר: בֶּגֶד שֶׁחִישֵּׁב עָלֶיהָ לְצוּרָה אִיכָּא…״
- קטע 442 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר: עוּצְבָּא דְּחַשֵּׁיב עֲלַהּ לְקַצְּעָהּ אִיכָּא…״
- קטע 532 מילים
נפתחת ב״אֵין טָעוּן כִּיבּוּס כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?…״
- קטע 69 מילים
נפתחת ב״דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טוּמְאָה [וְכוּ׳]. סְתָמָא…״
- קטע 77 מילים
נפתחת ב״רָאוּי לְכִיבּוּס. לְמַעוֹטֵי כְּלִי, דְּבַר גְּרִידָה הוּא.…״
- קטע 827 מילים
נפתחת ב״אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּעוֹר…״
- קטע 927 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבָּנַן הָא…״
- קטע 1021 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר…״
- קטע 1134 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר, עוֹר…״
- קטע 1215 מילים
נפתחת ב״וְהָאָמַר רַב חִיָּיא: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא…״
- קטע 1327 מילים
נפתחת ב״הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי;…״
- קטע 1422 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: צָרַעַת – כֵּיוָן דְּמִגּוּפֵיהּ…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: מַטְלֵית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ;…”
לשון המקור
וְכׇל מִינֵי בְגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר עָלֶיהָ תְּכַבֵּס״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה עוֹר מִשֶּׁהוּפְשַׁט? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בֶּגֶד״ – מָה בֶּגֶד דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה, אַף כֹּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: מַטְלֵית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ; מַאן דְּאָמַר רָאוּי – הָא נָמֵי רָאוּי, דְּאִי בָּעֵי חַשֵּׁיב עֲלֵיהּ. מַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה – הָא מִיהָא לָאו בַּת קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הִיא.
רָבָא אָמַר: בֶּגֶד שֶׁחִישֵּׁב עָלֶיהָ לְצוּרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ; מַאן דְּאָמַר רָאוּי – הָא נָמֵי רָאוּי, דְּאִי בָּעֵי מְבַטֵּיל לֵיהּ לְמַחְשַׁבְתֵּיהּ. מַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה – הַשְׁתָּא מִיהָא לָאו בַּת קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הִיא.
רָבָא אָמַר: עוּצְבָּא דְּחַשֵּׁיב עֲלַהּ לְקַצְּעָהּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ; מַאן דְּאָמַר רָאוּי – הָא נָמֵי רְאוּיָה; מַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה – הָא לָאו מְקַבְּלָה טוּמְאָה עַד דִּמְקַצַּע לַהּ. וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: עוּצְבָּא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ לְקַצְּעָהּ – טְהוֹרָה עַד שֶׁיְּקַצְּעֶנָּה.
אֵין טָעוּן כִּיבּוּס כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל נִתַּז עַל מִקְצָת בֶּגֶד – יְהֵא כׇּל הַבֶּגֶד טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא מְקוֹם דָּם בִּלְבַד.
דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טוּמְאָה [וְכוּ׳]. סְתָמָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
רָאוּי לְכִיבּוּס. לְמַעוֹטֵי כְּלִי, דְּבַר גְּרִידָה הוּא.
אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּעוֹר בַּר כִּיבּוּס הוּא?! וּרְמִינְהוּ: הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת – מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה עַל שֶׁל עוֹר – נוֹתֵן עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה!
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבָּנַן הָא אֲחֵרִים. דְּתַנְיָא: הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק – מְכַבְּסוֹ, הַכְּלִי וְהָעוֹר – מְגָרְרוֹ. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק וְהָעוֹר – מְכַבְּסוֹ, וְהַכְּלִי – מְגָרְרוֹ.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּמַיָּא? כְּמַאן – כְּרַבָּנַן.
אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר, עוֹר לָאו בַּר כִּיבּוּס הוּא?! וְהָכְתִיב: ״וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כׇל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס״! אֶלָּא אָמַר רָבָא: קְרָא וּמַתְנִיתִין – בְּרַכִּין, כִּי פְּלִיגִי – בְּקָשִׁין.
וְהָאָמַר רַב חִיָּיא: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּמַיָּא! בְּקָשִׁין, וּכְרַבָּנַן.
הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי; נֵיקוּ נֵימָא לֵיהּ לִקְרָא דְּכִי כְתִיבָן בְּרַכִּין כְּתִיבָן?! מִי לָא עָסְקִינַן בִּכְלֵי אֶכְּסָלְגְיָא הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא נִיבְעֵי כִּיבּוּס?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: צָרַעַת – כֵּיוָן דְּמִגּוּפֵיהּ קָא פָרְחָה, מְחַלְחֲלָא לֵיהּ וּמְשַׁוְּיָא לַהּ רַךְ. אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי, הָא קַשְׁיָא לִי: