Talmud Builders
    Login

    Gittin 9b

    Back to index

    English translation — Gittin 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that are produced in gentile courts [ arkaot ], even though their signatories are gentiles, they are valid, except for bills of divorce and bills of manumission. These documents are not valid when prepared by gentiles. And according to the statement of Rabbi Meir, bills of divorce and manumission are equal in four ways, the three aforementioned halakhot and also with regard to a man who says: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave. They are equal in that if he desires to retract his instruction with regard to both of these documents, before they have reached the woman or slave, he can retract. This is the statement of Rabbi Meir.

    2The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the Rabbis, they state the number three to exclude this opinion of Rabbi Meir, by emphasizing that there are only three ways, not four. However, according to the opinion of Rabbi Meir, what does the number four serve to exclude? Wouldn’t it have been enough to say that Rabbi Meir adds another case?

    3The Gemara answers: The Sages mention this number to exclude that which is taught in a baraita : With regard to witnesses who do not know how to sign, i.e., they do not know how to write their names, one tears blank paper for them, meaning that a stencil of their names is fashioned from blank paper and placed on the bill of divorce. And the witnesses fill in the gaps with ink so that their names appear on the document.

    4Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is said with regard to bills of divorce. However, with regard to bills of manumission and all other documents, if the witnesses know how to read and sign, they sign, and if not, they do not sign. Rabbi Meir agrees with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that bills of divorce and bills of manumission are different with regard to this issue, and he mentioned the number to exclude the possibility that the halakha stated by the first tanna of this baraita applies to both types of documents.

    5With regard to Rabban Shimon ben Gamliel’s statement, the Gemara asks: Reading, who mentioned anything about it? Why does Rabban Shimon ben Gamliel mention a need for the witnesses to be able to read when the discussion is about a witness who does not know how to sign? The Gemara answers: The baraita is incomplete, and this is what it is teaching: If witnesses do not know how to read, then one reads in their presence and they sign. And if they do not know how to sign, then one tears paper for them and they sign. Once the baraita is emended, it is clear that Rabban Shimon ben Gamliel was responding to the statement of the previous tanna .

    6The Gemara asks: And is there nothing else that can be added to the list of ways in which bills of divorce and bills of manumission are equal? But isn’t there a case taught in the mishna (13a): If a person on his deathbed says: Give this bill of divorce to my wife, or this bill of manumission to my slave, and he dies, they should not give the bill after his death. However, if he said: Give one hundred dinars to so-and-so, and he dies, they should give it after his death. Apparently, this is another halakha in which bills of divorce and bills of manumission share equal status.

    7The Gemara answers: When the baraita teaches the ways in which bills of divorce and bills of manumission are equal, it is referring only to a matter that does not apply to typical documents and it does not teach any matter that is equally applicable to typical documents.

    8The Gemara explains: As Ravin sent from Eretz Yisrael in the name of Rabbi Abbahu: You should know that Rabbi Elazar sent this teaching to the Diaspora, i.e., Babylonia, in the name of our teacher, Rabbi Yoḥanan: With regard to the case of a person on his deathbed who says: Write a deed of transfer and give with it one hundred dinars to so-and-so, and then dies before they had the opportunity to write the document, one does not write and give the document. Why not?

    9The Gemara explains: Perhaps he resolved to transfer these one hundred dinars to him only with a deed of transfer, and a deed of transfer of property is not written after the death of the owner. This shows that other documents are also not written after one’s death, which means that this halakha is not specific to bills of divorce and bills of manumission. Therefore, it is not listed among the ways in which these two documents are similar.

    10The Gemara raises another difficulty: But isn’t there the halakha that both bills of divorce and bills of manumission must be written for her sake, i.e., for the sake of the particular woman or slave to whom they are given? Why isn’t this halakha included in the list?

    11The Gemara comments: Granted, according to the opinion of Rabba, this is included in the statement: The two documents are similar with regard to the halakhot of delivering and bringing, as he maintains that this requirement to write the document for the sake of the recipient is the primary reason why the agents must state that it was written and signed in their presence. However, according to the opinion of Rava, who holds that the reason for this statement is to ratify the bill of divorce, this is difficult.

    12And furthermore, both according to the opinion of Rabba and according to the opinion of Rava, there is the case of bills which were written and signed while they were attached to the ground, e.g., on a leaf attached to a tree, which invalidates both bills of divorce and bills of manumission. The Gemara explains: When the baraita teaches its list it is referring solely to issues that cause the documents to be rendered invalid by rabbinic law. It does not teach cases involving invalidation by Torah law. Since these two cases, i.e., documents not written for the recipient’s sake or when they are attached to the ground, are not valid by Torah law, the baraita did not mention these cases.

    13The Gemara challenges this response: But there is the example of documents written in gentile courts, which is an invalidation of documents that applies by Torah law, and yet the baraita teaches this halakha . The Gemara answers: This is referring to a bill of divorce that was given with valid witnesses who observe the transmission of a legal document, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna (10b): Witnesses of the transmission of a bill of divorce effect the divorce. In his opinion, the effectiveness of the document depends on the witnesses who observe its transmission, not those who sign the bill of divorce. Consequently, a bill of divorce that was signed in a gentile court is rendered invalid by rabbinic law.

    14The Gemara raises a difficulty: But from the fact that it teaches in the latter clause of that mishna that Rabbi Shimon says: Even these, bills of divorce and bills of manumission, are valid, and Rabbi Zeira said: Rabbi Shimon accepted the opinion of Rabbi Elazar, who said that witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce, one can learn by inference that the first tanna does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. Instead, he holds that the witnesses who sign effect a divorce. Yet even so, this tanna listed the cases where bills of divorce from gentile courts are invalidated, despite the fact that they are invalid by Torah law.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    העולים בערכאות של עובדי כוכבים — שנעשו השטרות ע"י ב"ד של עובדי כוכבים:

    שחותמיהן — חותמין שבתוכו:

    כשרין — דדינא דמלכותא דינא ואע"פ שהנותן והמקבל ישראלים הם:

    חוץ מגיטי נשים — דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין אבל על הדינין נצטוו בני נח וכן שיחרורי עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה:

    רצה — הבעל:

    לחזור בשניהם — קודם שנתנו השליח:

    יחזור — דקסבר ר' מאיר הפסד וחוב הן לאותן שנשלחו להן ואין חבין לאדם אלא בפניו כלומר אין אדם נעשה שליח לאדם להיות נפסד על ידו אא"כ עשאו הוא שליח דהיינו כבפניו ורבנן פליגי עליה דר"מ במתני' ואמרי דבשחרור אינו יכול לחזור משנמסר ליד זה ואף ע"פ שלא עשאו העבד שליח משום דקסברי זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי:

    מנינא — דקתני בשלשה:

    מקרעין להם נייר חלק — מסרטין ורושמין בסכין על הנייר. את שמות העדים ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו:

    בגיטי נשים — משום תקנת עגונות שמא ירצה זה המגרש לפרש בים או מסוכן שרוצה שלא תזקק ליבם:

    לא יתנו לאחר מיתה — ואפי' רבנן דאמרי שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמית קדים תו לא הוי שיחרוריה שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין:

    תנו מנה לפלוני כו' — דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו דתקון רבנן שמא תטרף דעתו עליו בחליו אם לא היה מובטח שיקיימו דבריו:

    כי קתני — בהנך ד' דברים:

    מילתא דליתיה — בשאר שטרות והא מילתא איתא בשאר שטרות שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר (מיתה) ומת לא יתן לאחר מיתה דהא לא אקני ליה ארעא עד דלימטיא שטרא לידיה וההיא שעתא פקע ליה רשותיה:

    שמא לא גמר להקנותו לו — ע"פ צוואתו בתקנה דתקון רבנן לשכיב מרע:

    אלא בשטר — לכי מטא שטרא לידיה ליקנינהו בשטרא:

    ואין שטר — מקנה לאחר מיתה דהא פקעה ליה רשותיה דנותן:

    והאיכא לשמה — דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים:

    בשלמא לרבה — דאמר תקנתא דמוליך ומביא לפי שאין בקיאין לשמה היא היינו מוליך ומביא:

    האיכא מחובר — דפסול בתרוייהו דכתיב (דברים כד) וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה ושחרור גמר לה לה:

    פסולא דרבנן — מוליך ומביא רבנן הוא דאצרכוהו למימר בפני נכתב עד כותי פסול מדרבנן בשאר שטרות דאחזקינהו סתמייהו לפסולא ערכאות לקמיה פריך והא ערכאות פסולא דאורייתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין ורחמנא אמר וכתב ונתן מי שישנו בכלל נתינה ישנו בכלל כתיבה והכי מפרש בפרק שני (לקמן גיטין ד' כג:):

    בעדי מסירה — מתני' דמכשיר בשאר שטרות ופסל בהני כגון דאיכא עדי מסירה:

    ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי — ואין צריך לחתום בגט וכי כתב קרא וכתב אכתיבת הגט כתיב ולא אחתימת ידי עדים ומתניתין בשכתבו סופר ישראל ואשמעינן מתניתין דמודה ר"א במזוייף מתוכו בחתימת עדים פסולין שהוא פסול ואע"ג דאיכא הכשר עדי מסירה והאי פסולא מדרבנן גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה וכי אכשר ר"א היכא דלא חתימו עליה סהדי כלל:

    אף אלו — גיטי נשים כשרים בחותמין עובדי כוכבים:

    ואמר רבי זירא ירד ר"ש כו' — ואכשר להו בעדי מסירה וכשכתבו סופר ישראל:

    מכלל דת"ק סבר לא — כרתי עדי מסירה אלא עדי חתימה ופסולא דאורייתא היא:

    גיטין ט עמוד ב

    1העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשירין, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. וכדברי ר"מ בארבעה: האומר ״תן גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי״, רצה לחזור בשניהם יחזור, דברי ר"מ׃

    2בשלמא לרבנן, מנינא למעוטי הא דרבי מאיר. אלא לר' מאיר, מנינא למעוטי מאי?

    3למעוטי הא דתניא: עדים שאין יודעים לחתום, מקרעין להם נייר חלק, וממלאים את הקרעים דיו.

    4אמר רשב"ג במה דברים אמורים בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין.

    5קרייה מאן דכר שמיה? חסורי מחסרא והכי קתני: עדים שאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ושאין יודעין לחתום מקרעין להם.

    6ותו ליכא?! והאיכא: האומר ״תנו גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי״, ומת לא יתנו לאחר מיתה, ״תנו מנה לפלוני״, ומת יתנו לאחר מיתה.

    7כי קתני, מילתא דליתיה בשטרות, מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני.

    8דשלח רבין משמיה דר' אבהו: הוו יודעין, ששלח ר"א לגולה משום רבינו: שכיב מרע שאמר ״כתבו ותנו מנה לפלוני״, ומת אין כותבין ונותנין,׃

    9שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה.

    10והאיכא לשמה?

    11בשלמא לרבה, היינו מוליך ומביא. אלא לרבא, קשיא!

    12ותו: בין לרבה בין לרבא, האיכא מחובר! כי קתני פסולא דרבנן, דאורייתא לא קתני.

    13והא ערכאות של עובדי כוכבים דפסולא דאורייתא הוא, וקתני! בעדי מסירה, וכרבי אלעזר דאמר: עדי מסירה כרתי.

    14והא מדקתני סיפא, ר' שמעון אומר: אף אלו כשירין, וא"ר זירא: ירד רבי שמעון לשיטתו של ר"א דאמר עדי מסירה כרתי; מכלל דתנא קמא סבר לא!

    Tosafot

    אף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים‎—Even though the signatories are gentiles, they are כשר, except for גיטי נשים O VERVIEW The גמרא quotes the משנה of 'כל השטרות העולים בערכאות וכו' חוץ מגיטי נשים'. The משנה does not state explicitly who wrote the גט‎. It is the contention of תוספות that even if a ישראל wrote the גט לשמה it is פסול, if חותמיהן are עכו"ם. ------------- ואומר רבינו יצחק דחותמיהן עובדי כוכבים יש לפסול אף על פי שכתבו ישראל‎ – And the ר"י says, if the signatories are gentiles the גט should be invalid even if a Jew wrote the גט – תוספות gives four reasons why this type of גט is פסול; the first: דלאו בני כריתות נינהו כדאמרינן לקמן‎ – Because the עכו"ם are not people of כריתות‎ – severance, as the גמרא will state later on. The laws of כריתות‎ – גיטין do not apply to עכו"ם. Therefore they cannot testify on documents of כריתות‎ – גיטין. The second reason: ועוד דבעינן לשמה ועובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עבדי‎ – And furthermore we require that the signing be לשמה, for the sake of גירושין and an עכו"ם signs for his own interests; not necessarily לשם גירושין‎. כדאמרינן בסוף פרק ב' (לקמן דף כג, א) – As the גמרא states in the end of the second פרק. The third reason ועוד דלאו בני שליחות נינהו דאין שליחות לעובד כוכבים‎ – And in addition the עכו"ם do not have the capacity for שליחות‎ – agency, for an עכו"ם does not possess the power of שליחות‎. An עכו"ם cannot do something on behalf of someone, that it should be considered as if the ‘sender’ did it. תוספות will now explain why this prevents them from signing on the גט‎. ומדבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתומו משמע דבעי שליחות‎ – And since we require that the husband tell the סופר to write the גט and the husband is also required to tell the witnesses; ‘sign the גט’, this indicates that a שליחות process is required. The סופר and the עדים are שלוחים of the בעל‎. The סופר is writing the גט for the בעל‎. The תורה states וכתב לה that the husband should write the ספר כריתות‎. (The סופר writes it as a שליח of the בעל, therefore it is considered as if the בעל wrote it himself.) The עדים sign on the גט (according to ר"מ) to effectuate the 'וכתב לה ספר'; that there is a valid גט‎. The עדים are an integral part of the 'וכתב' of the בעל‎. They can only function if the בעל appoints them as his שלוחים‎. Therefore, since חתימת העדים requires שליחות, and עכו"ם are לאו בני שליחות, they cannot sign the גט‎. The fourth and final reason ועוד דפסולין לעדות‎ – And moreover עכו"ם are invalid as witnesses in general, not only by גיטין. ואפילו לרבי מאיר דלא הוה בעי למיפסל עבד לעדות‎ – And even according to ר"מ who did not want to invalidate an עבד כנעני from testifying, that is – משום דכתיב (דברים יט) שקר ענה באחיו ועבד אחיו הוא במצות‎ – Because it is written in the תורה concerning witnesses, ‘he testified falsely against his brother’; indicating that the witness and the litigant are to be considered ‘brothers’ in a certain sense, and an עבד כנעני is (also) ‘ his brother’ concerning the obligation to perform (certain) מצות‎. Therefore ר"מ initially thought (as a קס"ד), that an עבד כנעני is כשר לעדות for he is a brother to בני ישראל‎ – אבל עובד כוכבים דלאו אחיו הוא פשיטא דפסול‎ – However an עכו"ם who is not ‘his brother’ it is obvious that he is invalid to be a witness; an עכו"ם is not מחויב במצות and cannot be considered a ‘brother’ to a בן ישראל, therefore he cannot sign on the גט‎. תוספות follows through on this last statement. וכיון דלאו בני עדות נינהו היה ראוי‎ – And since עכו"ם are not acceptable witnesses, as תוספות just concluded, it would be fitting,– אפילו כל שטרות העולים בערכאות של עובדי ככבים לפסול מן התורה‎ – That even all the שטרות that originate in gentile courts should be nullified according to תורה law (not only מדרבנן); not as it says in this משנה that they are כשר (מדרבנן). אפילו אותם העומדים לראיה‎ – Even those שטרות that are needed only for proof; to verify the authenticity of a transaction, such as a loan or a sale; (as opposed to שטרי קנין, which enact a transaction such as גיטין ושטרי מתנה וכו'). שטרי קנין are certainly פסול מן התורה as תוספות will shortly state. However even שטרי ראיה should be פסול if signed by עכו"ם, since they are not בני עדות‎ – אלא תקנתא דרבנן הוא דהיכא דקים לן בסהדותייהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו‎ – However this is an enactment of the רבנן that wherever we are certain concerning their testimony that it is true; the חכמים said that we accept their testimony since they do not want to blight their reputation. By ערכאות where they are not מרעי נפשייהו, we know that their testimony is true; we can rely on those שטרות as proof of a prior transaction. The transaction itself became effective through regular means; i.e. a sale or a loan through the transfer of money, etc. The שטר merely proves that the sale or loan actually happened. This enactment is valid only concerning שטרי ראיה ומכל מקום שטר מתנה קאמר לקמן (דף י, ב) דחספא בעלמא הוא‎ – However, concerning a שטר for a gift, the גמרא states later on, that a שטר מתנה whose signatories are עכו"ם is just a piece of potsherd. Where the שטר itself effects the transaction; the transference of ownership is through the transfer of the שטר, it is not valid [even] if signed by ערכאות‎. It is worthless as a שטר‎ – אף על גב דקים לן דקושטא קאמר משום דהרי אין כאן שטר‎ – Even though we are certain that the witness (an עכו"ם) is saying the truth; that one party is giving another a (deed of) property as a gift, nevertheless the recipient cannot acquire the property through this שטר that was signed by an עכו"ם because there is no שטר here. A שטר in order to be effective must have valid witnesses. In the case of עכו"ם signing on the שטר there are no valid witnesses, therefore the שטר is not effective. There is no transference of ownership from the giver to the recipient. ולמאי דמוקמינן לה בעדי מסירה ורבי אלעזר‎ – And according to what the גמרא will subsequently establish the משנה of ערכאות that there were עדי מסירה present at the transfer of the שטר and the משנה follows the opinion of ר"א who maintains that עדי מסירה כרתי; then in a case – היכא דכתבו ישראל לא מיפסל אלא מטעם מזוייף מתוכו: where a ישראל wrote the גט and עכו"ם signed it the גט will not be פסול מן התורה; it will be פסול מדרבנן only on account of מזוייף מתוכו‎ – it is corrupted from within. ר"א does not require עדי חתימה‎. However if עדים signed, then they must be proper עדים, otherwise it is a שטר פסול‎. Therefore in this case the גט will be כשר מן התורה, since (it was written [לשמה] by a ישראל, and) there are עדי מסירה ישראל and they effectuate the גט‎. It is however פסול מדרבנן since it is מזוייף מתוכו‎. S UMMARY There are four reasons (according to ר"מ [ור"י‎?]) that גיטין העולין בערכאות של עכו"ם, even if a ישראל wrote it לשמה, it is פסול if signed by עכו"ם. A. עכו"ם are not בני כריתות‎. B. עכו"ם do not sign לשמה‎. C. עכו"ם are not בני שליחות, and the עדים (and the סופר) need to be שלוחי הבעל‎. D. עכו"ם are not כשר לעדות in general. There is a difference between שטרי ראיה and שטרי קנין concerning ערכאות‎. According to strict דין תורה, all שטרי ערכאות are פסול, since they are לאו בני עדות‎. The חכמים made an exception for ערכאות that they are כשר for שטרי ראיה, since they are not מרעי נפשייהו, they speak the truth. Concerning שטרי קנין, even שטרי ערכאות are פסול‎. According to ר"א if there are עדי מסירה present then גיטין העולין בערכאות, provided it was written by a ישראל לשמה, are פסול only מדרבנן because it is מזוייף מתוכו‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות seems to be assuming initially that we are discussing the משנה according to ר"מ, It is not understood why תוספות says 'אע"פ שכתבו ישראל'. There is seemingly no difference according to ר"מ who wrote the גט‎. Even if 'מצאו באשפה' it is כשר לכתחילה‎. There is no requirement for כתיבה לשמה according to ר"מ. Why then say 'אע"פ שכתבו ישראל'? 2. Is there any explanation for the order of the four reasons תוספות presents, or for the need of all of them? 3. Why is there no תקנת חכמים by שטרי קנין as well as by שטרי ראיה‎?

    מקרעין להם נייר חלק‎—We tear a blank paper for them O VERVIEW There is a dispute between רש"י and תוספות as to how the process of 'מקרעין להם נייר חלק' actually takes place. ------------- פירש בקונטרס מסרטין‎ – רש"י explains that the term מקרעין should be understood as ‘ scraping’. The names of the עדים were scraped (or scored) on the document, and the witnesses signed, on their scored names. תוספות wonders: אף על גב דחקיקה חשיבה כתיבה כמו כתב על גבי טבלא ופנקס – Even though the rule is that engraving is considered writing, as we find the statement: ‘ He wrote the שטר upon a tablet or a board. The writing there was done by engraving, and nevertheless we consider it a valid writing. Nonetheless – הכא לא חשיב כתב על גבי כתב דפסלינן בפרק ב' (לקמן דף יט, א) – Here in our case, it is not considered as writing upon a writing, which we invalidate in the second פרק‎. Wherever writing is required, if it is written over a previous writing, it is not considered valid writing. תוספות is asking that similarly here this scoring should be considered the first writing. The signing by the witness on top of the scoring is writing upon writing. This should make the חתימה פסול‎. תוספות explains, we are not concerned that the scoring should be being considered ‘writing’ – דאין כאן כתיבה גמורה אלא שרושמין קצת כדי לחתום עליו עדים‎ – For here the scoring is not exactly writing as in the case of כתב ע"ג טבלא, rather they mark the paper slightly in order that the witnesses should sign, over the mark. The scoring is not the usual manner in which things are written and recorded (it may become illegible in a while); as opposed to engraving on a tablet, which is the usual and customary manner to record certain data. תוספות bolsters his answer. ועוד דאפילו דיו על גבי סיקרא חשיבא לקמן בפרק ב' (גם זה שם) כתב לענין שבת‎ – And furthermore even if one writes with regular ink on red dye it is considered, later in the second פרק, as writing in regards to שבת‎. If one writes בדיו ע"ג סיקרא בשבת he is חייב‎. It is a valid כתב‎. אף על פי שהסיקרא לבדה היא כתב‎ – Even though that writing with סיקרא only, is also considered writing. The reason is because the second כתב with דיו is different and an improvement on the original כתב of סיקרא‎. In our case the signing of the עדים is certainly different and better than the original markings. It is therefore considered a כתב‎. This concludes תוספות defense of פירוש רש"י. תוספות has, however, another question on רש"י. אבל לשון מקרעין לא משמע כפירוש הקונטרס דהוה ליה למימר מסטרין‎ – However the expression 'מקרעין', which means tearing, does not support sרש"י' explanation for according to רש"י, the גמרא should have said 'מסרטין', we scratch (score). This would have been the appropriate word. תוספות offers his explanation: ורבינו תם פירש שלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים מעבר לעבר‎ – And the ר"ת explains the process of מקרעין; that we take a blank paper and we tear out of the paper through and through, the names of the witnesses. A stencil is made with the names of the witnesses cut out – ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו‎ – And we place this stencil over the parchment upon which the גט is written. The stencil with the cut out names, is placed below the actual גט; over the area where the עדים usually sign – ובאין העדים וממלאים את הקרעים דיו ונכרת הכתיבה על גבי הגט‎ – And the witnesses come and fill in the cutouts with ink and the written names are observed upon the גט‎. תוספות poses a question to his explanation בירושלמי פריך והלא כתב ראשונה הוא פירוש ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו‎ – The גמרא in תלמוד ירושלמי asks: But is this not the first hand writing?! The explanation of the sתלמוד ירושלמי' question is: The גט cannot be authenticated by its signatories; since it is not the handwriting of the witnesses. The witnesses are merely filling in the cutouts on the stencil. We cannot recognize their signature. The signatures will appear in the shape that the first and original preparers of the stencil formed. ומשני כשהרחיב להם את הקרעים והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקרע: And the תלמוד ירושלמי answers that he made the cutouts very wide for them and the witnesses are instructed not to fill in completely the entire width of the cutout. We can therefore recognize the uniqueness of their signature in the manner they fill in the cutouts. S UMMARY There is a dispute between רש"י and תוספות as to the explanation of 'מקרעין להן נייר'. According to רש"י it means that the גט itself is scored in the place where the עדים sign. The עדים sign on the actual scoring. This is not considered כתב ע"ג כתב since the scoring is merely a marking not an actual כתב‎. תוספות argues that term מקרעין is inappropriate according to רש"י. The term מסרטין should have been used. תוספות maintains that their names were cut out on a stencil. The stencil was placed over the גט‎. The עדים filled in the cutout. According to the ירושלמי the cutouts were made wide so the עדים filled in the cutouts only partially. This enabled בי"ד to be מקיים their חתימות‎. T HINKING IT OVER What does the term 'נייר חלק' signify; according to רש"י‎? תוספות‎? 2. תוספות discusses whether the חתימה is a כתב ע"ג כתב‎. However since we maintain that עדי מסירה כרתי, why is there a concern that it is a כתב ע"ג כתב‎?

    קורין לפניהם וחותמין‎—We read it for them and then they sign O VERVIEW The גמרא teaches that if the עדים cannot read the שטר it is read to them and afterwards they sign. An עד may testify only if he has firsthand knowledge of his testimony. Any information which others tell him cannot be admitted as עדות‎. This is called עד מפי עד‎. ----------------- תוספות anticipates the following question: ולא הוי עד מפי עד‎ – And this is not considered as a witness who testifies what he heard from the mouth of another witness. עדים may testify to only what they know themselves. Testifying what others told them is hearsay, and not acceptable as testimony. Seemingly here where the עדים do not understand what is written in the שטר; they merely know what is told to them; it should be considered עד מפי עד and be פסול‎. תוספות responds: שאין צריכין להעיד על עיקר המעשה אלא שאומר שכך כתוב בשטר‎ – [For] the people who read the שטר for the עדים, do not have to testify concerning the actual transaction. Rather the reader merely says this is what is written in the שטר‎. Therefore – ובעי שנים קורין‎ – [And] it is required that two people read the document for the עדים‎. When they hear what the two readers are saying, they will realize if it is the same as what they know; i.e. that it is a גט without any stipulations, or a loan for the amount of money the לוה told them, etc. Since there are two who are reading the שטר, the עדי חתימה are assured that they are reading the שטר truthfully. או אפילו יחיד‎ – Or even a single individual may read it for them; provided that the עדים are sure that this individual is one whom they can totally trust. He will not deceive them – כגון רב נחמן וספרי דדייני דאית להו אימתא כדלקמן בפרק ב' (דף יט, ב): for instance ר"נ and his judicial scribes, because the scribes fear ר"נ and will read it truthfully as the גמרא states later in the second פרק‎. The reading is merely a גילוי מילתא‎ – telling the עדים something that will eventually be found out for certain – a מילתא דעבידא לגלויי; such a testimony is not considered עד מפי עד‎. S UMMARY If the עדים are aware firsthand of the transaction taking place, they may sign the שטר for this transaction, even if they cannot read the שטר, provided that two people read it for them and it correlates to the transaction they know is transpiring. If the עדים personally know an individual who will definitely not deceive them, they may depend on his reading alone. T HINKING IT OVER 1. What would be the general rule as to when עד מפי עד is permitted and when not? 2. ספרי דדייני literally means the ‘scribes of the judges’. What does it actually mean concerning ר"נ וספרי דדייני‎?

    לא יתנו לאחר מיתה‎—They should not give it after death O VERVIEW There is a rule that זכין לאדם שלא בפניו‎. One may acquire possession on behalf of another without the beneficiary’s knowledge; provided that it is solely for his benefit. If for instance ראובן wants to gift a field to לוי; as soon as ראובן gives the שטר מתנה to שמעון and tells him to acquire it on behalf of לוי, then immediately לוי becomes the new owner of the field, since it is for sלוי' benefit. The שטר does not have to reach לוי for him to become the new owner. There is a dispute between ר' מאיר and the רבנן if it is considered beneficial for a slave (עבד כנעני), to be freed. Consequently there is a difference if a third party can be זוכה the שטר שחרור from the אדון on behalf of the עבד‎. According to the רבנן he may, since it is a זכות to be free. However according to ר"מ he cannot be זוכה since there is a down side for an עבד to become free. According to ר"מ the עבד will become free only when the שטר שחרור comes into his possession. Up to that point the master may change his mind and retract the שטר שחרור‎. The משנה, which the גמרא quotes here, states that if someone said תנו שטר שחרור זה לעבדי and the שטר did not reach the עבד until the master died; the rule is לא יתנו לאחר מיתה‎. Our תוספות will be discussing whether this משנה is according to both ר"מ and the רבנן or not. ----------------- פירש בקונטרס ואפילו רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו‎ – רש"י explained that this דין of לא יתנו לאחר מיתה applies even according to the רבנן who maintain that it is beneficial for the slave to become free and we may act beneficially for a person even not in his presence, i.e. he has no knowledge of it. It would therefore seem that as soon as the agent received the שטר שחרור, the עבד is freed. There should be no דין of לא יתנו לאחר מיתה‎. Nonetheless, רש"י maintains that the agent of the שטר שחרור cannot acquire this שטר on behalf of the עבד to the degree that the עבד is freed immediately upon the agent’s acceptance of the שטר‎. The explanation that רש"י gives is that – נהי דלהכי זכה דלא מצי מיהדר ביה‎ – granted that the agent does acquire the שטר on behalf of the עבד to the extent that the master cannot retract the שטר and the freedom associated with it, since it is a זכות for the עבד to be free; nevertheless – מודו רבנן דכל כמה דלא אתא גיטא לידיה לא הוי משוחרר‎ – The רבנן admit that as long as the שטר שחרור does not reach the hand of the עבד, the עבד is not freed. Therefore since the אדון died before the עבד actually received the שטר שחרור, he cannot be freed with this שטר שחרור‎. The heirs of the אדון have already acquired the עבד at the moment the אדון died. The שטר becomes worthless because the original אדון is no longer the owner of this עבד‎. תוספות disagrees with רש"י. ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר‎ – And sרש"י' explanation is astounding! Since it is beneficial for the עבד to become free, it is obvious that he acquires his freedom immediately; as soon as the שטר שחרור is delivered to the possession of the agent. כיון דאמרינן גבי שחרור תן כזכי כדאמר לקמן‎ – Since we maintain concerning the process of שחרור, that when the master tells the agent, ‘ give this שטר שחרור to my עבד’, it is as if he said, ‘ acquire this שטר on behalf of the עבד’, as the גמרא states later on. How can רש"י claim that [the אדון cannot retract, but] the עבד is not yet free?! תוספות bolsters his argument against רש"י. ורש"י בעצמו חזר בו שפירש לקמן (דף יג, א) על משנה זו דהאומר תנו גרסינן‎ – And רש"י himself retracted this opinion for he explained later concerning this very same משנה that the text of the משנה should read ‘if one says תנו – give’ which is the plural form of ‘you (plural) give’, as opposed to תן which is the singular form – ולא גרסינן תן גט זה‎ – however the text does not read ‘give this גט’ in the singular; which would indicate that he is addressing his agent, and actually transferring the גט now to the agent with the intent that it be acquired for the עבד‎. Rather he said תנו in the plural; he was telling the people near him, that eventually [when he dies] they should present his עבד with the שטר שחרור‎ – שלא מסר ליד השליח בחייו‎ – for he did not transfer the שטר שחרור into the possession of the agent while he was living. On the contrary he told the people that only after his death should the שטר שחרור be given to the עבד‎ – לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשנה זכה לו השליח לעבד‎ – Therefore the חכמים did not contest ר"מ in this case to say that from the first moment that he said ‘give’, the agent acquired the שטר שחרור on behalf of the עבד‎ – להיות משוחרר: that the עבד should be freed. There was no transference of the שטר שחרור during the lifetime of the אדון‎. The entire concept of זכין לאדם שלא בפניו does not apply here. The אדון did not transfer the שטר to anyone while he was alive, that he should be זוכה it for the עבד‎. We see from this רש"י that had the אדון actually transferred the שטר שחרור to the שליח and told him תן שטר שחרור זה לעבדי then this would depend on the מחלוקת between ר"מ ורבנן if it is a זכות for the עבד to be משוחרר, and consequently according to the רבנן he becomes משוחרר immediately. S UMMARY רש"י explains the דין of לא יתנו לאחר מיתה in a case where the גט was given over to an agent to deliver it to the עבד‎. Nonetheless, even according to the חכמים who maintain that it is a זכות for the עבד to be משוחרר, we cannot give the שטר שחרור to the עבד after מיתת האדון‎. The חכמים agree that even though while the אדון is alive he cannot retract the גט, once he gave it to the agent, since it is a זכות for the עבד, nevertheless the עבד does not become משוחרר until the שטר שחרור is in his possession. תוספות maintains that this cannot be. If we maintain that שחרור is a זכות for the עבד, then as soon as the agent receives the שטר שחרור the עבד is משוחרר‎. That explanation of the משנה is, as רש"י himself states later on, that the אדון never relinquished the שטר‎. He told people that eventually they should give the שטר to the עבד‎. Since the אדון never transferred the שטר while he was alive, there can be no זכיה for the עבד‎. After he dies, there is no גט לאחר מיתה‎. T HINKING IT OVER 1. How does תוספות interpret this משנה of לא יתנו לאחר מיתה‎? 2. How do some commentaries explain רש"י in our גמרא‎?

    מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני‎—An item which is applicable by other documents he does not mention O VERVIEW The גמרא maintains presently that the similarities between גיטי נשים ושחרורי עבדים that the ברייתא mentions (including פסול ערכאות) are limited to those similarities that are exclusive to גטי נשים ושחרורי עבדים and do not apply to other שטרות‎. The משנה states ‘all שטרות that are cleared by ערכאות are כשר except for ג"נ וש"ע’. The גמרא there assumes this הכשר to include שטר מתנה as well. Therefore the גמרא asks how can ערכאות be כשר by שטר מתנה‎. There are no עדי ישראל to effectuate the קנין‎. When a שטר is just for proof - לראיה, then ערכאות can be כשר; but how can ערכאות make a קנין‎! The גמרא there gives two (seemingly conflicting) answers which are mentioned in this תוספות‎. ------------------- תוספות asks: ואם תאמר והא פסולא דערכאות איתא בשטר מתנה כדמפרש לקמן (דף י, ב) – And if you will say; but the פסול of ערכאות which is mentioned in the ברייתא concerning גיטי נשים ושחרורי עבדים is applicable by a שטר מתנה, as the גמרא interprets later the משנה of ערכאות; that when the משנה states that ערכאות are כשר by all שטרות except מגיטי נשים, it really means that ערכאות are כשר by שטרות that are only שטרי ראיה‎ – חוץ מכגיטי נשים‎ – Excluding the validity of ערכאות from any שטרות similar to גיטי נשים ; in the sense that גט אשה is a שטר קנין. The פסול of ערכאות extends to all שטרי קנין‎. This refers to שטרי מתנה as well; meaning that פסול ערכאות is a מילתא דאיתיה בשטרות, for it applies to שטר מתנה as well. Why therefore do we include the פסול ערכאות in this ברייתא‎? תוספות answers: ויש לומר דהשתא סבר כאידך שינויא דלקמן: And one can say; that at this point the גמרא is of the opinion like the other answer that the גמרא gives later. The גמרא there in the other answer maintains that ערכאות are valid by שטר מתנה (as opposed to גיטי נשים), since דינא דמלכותא דינא, even by a שטר קנין‎. Therefore the פסול of ערכאות is only by גיטי נשים ושחרורי עבדים and not by other שטרות including שטר מתנה‎. S UMMARY When the גמרא states that the similarities between גיטי נשים ושחרורי עבדים are limited only to those similarities that do not apply to שאר שטרות, the גמרא will have to assume the view that by שטר מתנה there is no פסול of ערכאות‎. The גמרא at this point cannot assume the view that since שטר מתנה is a שטר קנין therefore ערכאות are פסול‎. T HINKING IT OVER תוספות obviously knew in his question of the other view in the גמרא later; namely that by שטר מתנה there is no פסול of ערכאות; what was the question in the first place?

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    למעוטי הא דתניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. פירש רש"י זצ"ל מסרטין להם נייר חלק שבגט. והקשו עליו [התוס'] מדאסיקנא בפירקין דלקמן (גיטין כ, א) דחקיקה כתיבא היא אם כן כשממלאין אלו הקרעים הוה ליה כתב על גבי כתב ואסיקנא לקמן בפרק שני (גיטין יט, א) דבגט פסול. ור"ח זצ"ל פירש מקרעין בנייר חלק דעלמא כשם העדים, ומשימין על הגט כעין דפוס והן ממלאים את הקרעים. ובירושלמי (פ"ב ה"ג) פרכינן והלא כתב הראשונים כתב הוא ומשני מרחיבין להם את הקרע. וגם לדברי רש"י ז"ל י"ל כן שמרחיבין להם את הסריטה. וראיתי בתוספות (כאן) פירוש הירושלמי שמצריך להרחיב את הקרע כדי שלא יהא כתב הראשונים כתב ויוכל להתקיים בחותמיו, ויפה פירשו. ומיהו מה שהקשו על פירושו של רש"י ז"ל אינו קשה כלל דרושם אינו כתב ואינו כחקיקה וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם (שם) המקרע על העור כעין כתב כשר הרושם על העור כעין כתב פסול, אלמא רשימה אינה כתיבה. וכן פירש הרב בעל העטור רושמין להם נייר חלק.

    והא דאמרינן — מילתא דאיתיה בשאר שטרות לא קתני. קשיא לי אם כן מאי כרבי מאיר בארבעה דהא חזרה איתא בשאר שטרות דאלו האומר לחברו הולך שטר מתנה זה לפלוני שאני נותן לו יכול לחזור בו, וכן באומר תן שטר מתנה זה לפלוני שאני נותן לו, וצריך לי עיון.

    כי קתני פסולא דאורייתא פסולא דרבנן לא קתני — דמוליך ומביא בגיטי נשים ובשחרורי עבדים דכשר באומר בפני נכתב ובפני נחתם, משום דאי לא אמר ליכא אלא פסולה דרבנן דמדאורייתא קיום שטרות לא בעי כדאמר בריש פירקין. אלא דחשו להם חכמים, ועד כותי נמי ליכא אלא פסולא דרבנן דמדאורייתא כשר אלא דחשו להן חכמים. וקודם גזרה נשנית ברייתא זו אבל לאחר שגזרו עליהם ועשאום נכרים גמורים אפילו לגיטי נשים פסולין, וכדאמרינן בריש חולין (ו, א) דעשאום נכרים גמורין אפילו ליתן רשות ולבטל רשות, אבל מחובר הוי פסולא דאורייתא דכתיב וכתב ונתן (דברים כד, א) מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה ואפילו כתבו על המחובר ונתן לה את הקרקע פסול דכתיב ונתן דבר הניתן מיד ליד כדבעינן למיכתב בפירקין דלקמן (גיטין כא, ב) בע"ה.

    והא איכא ערכאות דפסולא דאורייתא נינהו — דלאו בני כריתה נינהו כדאמרן לקמן (גיטין י, ב) ובאידך פרקין ואפילו הכי קתני לה.

    בעדי מסירה ור' אלעזר היא — כלומר אף היא דרבנן היא ואתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכשכתבו סופר ישראל דאל"ה לר"א נמי פסולא דאורייתא איכא דהא לדידיה כתיבה לשמה בעינן ואפילו ישראל עומד על גביו פסול דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד וכדאיתא לקמן (גיטין כג, א) וכן פירש רש"י ז"ל (כאן) ואי קשיא לן הא דאמרינן לעיל וכדברי רבי מאיר בארבע, דהא לרבי מאיר ערכאות פסולא דאורייתא הוא וקתני ואי פסולא דאורייתא קא חשיב טובא הוו דהא איכא מחובר. איכא למימר ואנן דס"ל כר"א נמי מסירה כרתי אי ס"ל סבירא ליה כרבי מאיר בחזרה הוו ארבע, וכי קאמר נמי אלא לרבי מאיר מנינא למעוטי מאי למאן דסבירא ליה כרבי מאיר בהא קאמר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 9b

    Gittin 9b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 237 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    העולים בערכאות של עובדי כוכבים שנעשו השטרות ע"י ב"ד של עובדי כוכבים:

    שחותמיהן חותמין שבתוכו:

    כשרין דדינא דמלכותא דינא ואע"פ שהנותן והמקבל ישראלים הם:

    חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין אבל על הדינין נצטוו בני נח וכן שיחרורי עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה:

    רצה הבעל:

    לחזור בשניהם קודם שנתנו השליח:

    יחזור דקסבר ר' מאיר הפסד וחוב הן לאותן שנשלחו להן ואין חבין לאדם אלא בפניו כלומר אין אדם נעשה שליח לאדם להיות נפסד על ידו אא"כ עשאו הוא שליח דהיינו כבפניו ורבנן פליגי עליה דר"מ במתני' ואמרי דבשחרור אינו יכול לחזור משנמסר ליד זה ואף ע"פ שלא עשאו העבד שליח משום דקסברי זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי:

    מנינא דקתני בשלשה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 9b · Sefaria

    Tosafot

    אף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים‎—Even though the signatories are gentiles, they are כשר, except for גיטי נשים O VERVIEW The גמרא quotes the משנה of 'כל השטרות העולים בערכאות וכו' חוץ מגיטי נשים'. The משנה does not state explicitly who wrote the גט‎. It is the contention of תוספות that even if a ישראל wrote the גט לשמה it is פסול, if חותמיהן are עכו"ם. ------------- ואומר רבינו יצחק דחותמיהן עובדי כוכבים יש לפסול אף על פי שכתבו ישראל‎ – And the ר"י says, if the signatories are gentiles the גט should be invalid even if a Jew wrote the גט – תוספות gives four reasons why this type of גט is פסול; the first: דלאו בני כריתות נינהו כדאמרינן לקמן‎ – Because the עכו"ם are not people of כריתות‎ – severance, as the גמרא will state later on. The laws of כריתות‎ – גיטין do not apply to עכו"ם. Therefore they cannot testify on documents of כריתות‎ – גיטין. The second reason: ועוד דבעינן לשמה ועובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עבדי‎ – And furthermore we require that the signing be לשמה, for the sake of גירושין and an עכו"ם signs for his own interests; not necessarily לשם גירושין‎. כדאמרינן בסוף פרק ב' (לקמן דף כג, א) – As the גמרא states in the end of the second פרק. The third reason ועוד דלאו בני שליחות נינהו דאין שליחות לעובד כוכבים‎ – And in addition the עכו"ם do not have the capacity for שליחות‎ – agency, for an עכו"ם does not possess the power of שליחות‎. An עכו"ם cannot do something on behalf of someone, that it should be considered as if the ‘sender’ did it. תוספות will now explain why this prevents them from signing on the גט‎. ומדבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתומו משמע דבעי שליחות‎ – And since we require that the husband tell the סופר to write the גט and the husband is also required to tell the witnesses; ‘sign the גט’, this indicates that a שליחות process is required. The סופר and the עדים are שלוחים of the בעל‎. The סופר is writing the גט for the בעל‎. The תורה states וכתב לה that the husband should write the ספר כריתות‎. (The סופר writes it as a שליח of the בעל, therefore it is considered as if the בעל wrote it himself.) The עדים sign on the גט (according to ר"מ) to effectuate the 'וכתב לה ספר'; that there is a valid גט‎. The עדים are an integral part of the 'וכתב' of the בעל‎. They can only function if the בעל appoints them as his שלוחים‎. Therefore, since חתימת העדים requires שליחות, and עכו"ם are לאו בני שליחות, they cannot sign the גט‎. The fourth and final reason ועוד דפסולין לעדות‎ – And moreover עכו"ם are invalid as witnesses in general, not only by גיטין. ואפילו לרבי מאיר דלא הוה בעי למיפסל עבד לעדות‎ – And even according to ר"מ who did not want to invalidate an עבד כנעני from testifying, that is – משום דכתיב (דברים יט) שקר ענה באחיו ועבד אחיו הוא במצות‎ – Because it is written in the תורה concerning witnesses, ‘he testified falsely against his brother’; indicating that the witness and the litigant are to be considered ‘brothers’ in a certain sense, and an עבד כנעני is (also) ‘ his brother’ concerning the obligation to perform (certain) מצות‎. Therefore ר"מ initially thought (as a קס"ד), that an עבד כנעני is כשר לעדות for he is a brother to בני ישראל‎ – אבל עובד כוכבים דלאו אחיו הוא פשיטא דפסול‎ – However an עכו"ם who is not ‘his brother’ it is obvious that he is invalid to be a witness; an עכו"ם is not מחויב במצות and cannot be considered a ‘brother’ to a בן ישראל, therefore he cannot sign on the גט‎. תוספות follows through on this last statement. וכיון דלאו בני עדות נינהו היה ראוי‎ – And since עכו"ם are not acceptable witnesses, as תוספות just concluded, it would be fitting,– אפילו כל שטרות העולים בערכאות של עובדי ככבים לפסול מן התורה‎ – That even all the שטרות that originate in gentile courts should be nullified according to תורה law (not only מדרבנן); not as it says in this משנה that they are כשר (מדרבנן). אפילו אותם העומדים לראיה‎ – Even those שטרות that are needed only for proof; to verify the authenticity of a transaction, such as a loan or a sale; (as opposed to שטרי קנין, which enact a transaction such as גיטין ושטרי מתנה וכו'). שטרי קנין are certainly פסול מן התורה as תוספות will shortly state. However even שטרי ראיה should be פסול if signed by עכו"ם, since they are not בני עדות‎ – אלא תקנתא דרבנן הוא דהיכא דקים לן בסהדותייהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו‎ – However this is an enactment of the רבנן that wherever we are certain concerning their testimony that it is true; the חכמים said that we accept their testimony since they do not want to blight their reputation. By ערכאות where they are not מרעי נפשייהו, we know that their testimony is true; we can rely on those שטרות as proof of a prior transaction. The transaction itself became effective through regular means; i.e. a sale or a loan through the transfer of money, etc. The שטר merely proves that the sale or loan actually happened. This enactment is valid only concerning שטרי ראיה ומכל מקום שטר מתנה קאמר לקמן (דף י, ב) דחספא בעלמא הוא‎ – However, concerning a שטר for a gift, the גמרא states later on, that a שטר מתנה whose signatories are עכו"ם is just a piece of potsherd. Where the שטר itself effects the transaction; the transference of ownership is through the transfer of the שטר, it is not valid [even] if signed by ערכאות‎. It is worthless as a שטר‎ – אף על גב דקים לן דקושטא קאמר משום דהרי אין כאן שטר‎ – Even though we are certain that the witness (an עכו"ם) is saying the truth; that one party is giving another a (deed of) property as a gift, nevertheless the recipient cannot acquire the property through this שטר that was signed by an עכו"ם because there is no שטר here. A שטר in order to be effective must have valid witnesses. In the case of עכו"ם signing on the שטר there are no valid witnesses, therefore the שטר is not effective. There is no transference of ownership from the giver to the recipient. ולמאי דמוקמינן לה בעדי מסירה ורבי אלעזר‎ – And according to what the גמרא will subsequently establish the משנה of ערכאות that there were עדי מסירה present at the transfer of the שטר and the משנה follows the opinion of ר"א who maintains that עדי מסירה כרתי; then in a case – היכא דכתבו ישראל לא מיפסל אלא מטעם מזוייף מתוכו: where a ישראל wrote the גט and עכו"ם signed it the גט will not be פסול מן התורה; it will be פסול מדרבנן only on account of מזוייף מתוכו‎ – it is corrupted from within. ר"א does not require עדי חתימה‎. However if עדים signed, then they must be proper עדים, otherwise it is a שטר פסול‎. Therefore in this case the גט will be כשר מן התורה, since (it was written [לשמה] by a ישראל, and) there are עדי מסירה ישראל and they effectuate the גט‎. It is however פסול מדרבנן since it is מזוייף מתוכו‎. S UMMARY There are four reasons (according to ר"מ [ור"י‎?]) that גיטין העולין בערכאות של עכו"ם, even if a ישראל wrote it לשמה, it is פסול if signed by עכו"ם. A. עכו"ם are not בני כריתות‎. B. עכו"ם do not sign לשמה‎. C. עכו"ם are not בני שליחות, and the עדים (and the סופר) need to be שלוחי הבעל‎. D. עכו"ם are not כשר לעדות in general. There is a difference between שטרי ראיה and שטרי קנין concerning ערכאות‎. According to strict דין תורה, all שטרי ערכאות are פסול, since they are לאו בני עדות‎. The חכמים made an exception for ערכאות that they are כשר for שטרי ראיה, since they are not מרעי נפשייהו, they speak the truth. Concerning שטרי קנין, even שטרי ערכאות are פסול‎. According to ר"א if there are עדי מסירה present then גיטין העולין בערכאות, provided it was written by a ישראל לשמה, are פסול only מדרבנן because it is מזוייף מתוכו‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות seems to be assuming initially that we are discussing the משנה according to ר"מ, It is not understood why תוספות says 'אע"פ שכתבו ישראל'. There is seemingly no difference according to ר"מ who wrote the גט‎. Even if 'מצאו באשפה' it is כשר לכתחילה‎. There is no requirement for כתיבה לשמה according to ר"מ. Why then say 'אע"פ שכתבו ישראל'? 2. Is there any explanation for the order of the four reasons תוספות presents, or for the need of all of them? 3. Why is there no תקנת חכמים by שטרי קנין as well as by שטרי ראיה‎?

    מקרעין להם נייר חלק‎—We tear a blank paper for them O VERVIEW There is a dispute between רש"י and תוספות as to how the process of 'מקרעין להם נייר חלק' actually takes place. ------------- פירש בקונטרס מסרטין‎ – רש"י explains that the term מקרעין should be understood as ‘ scraping’. The names of the עדים were scraped (or scored) on the document, and the witnesses signed, on their scored names. תוספות wonders: אף על גב דחקיקה חשיבה כתיבה כמו כתב על גבי טבלא ופנקס – Even though the rule is that engraving is considered writing, as we find the statement: ‘ He wrote the שטר upon a tablet or a board. The writing there was done by engraving, and nevertheless we consider it a valid writing. Nonetheless – הכא לא חשיב כתב על גבי כתב דפסלינן בפרק ב' (לקמן דף יט, א) – Here in our case, it is not considered as writing upon a writing, which we invalidate in the second פרק‎. Wherever writing is required, if it is written over a previous writing, it is not considered valid writing. תוספות is asking that similarly here this scoring should be considered the first writing. The signing by the witness on top of the scoring is writing upon writing. This should make the חתימה פסול‎. תוספות explains, we are not concerned that the scoring should be being considered ‘writing’ – דאין כאן כתיבה גמורה אלא שרושמין קצת כדי לחתום עליו עדים‎ – For here the scoring is not exactly writing as in the case of כתב ע"ג טבלא, rather they mark the paper slightly in order that the witnesses should sign, over the mark. The scoring is not the usual manner in which things are written and recorded (it may become illegible in a while); as opposed to engraving on a tablet, which is the usual and customary manner to record certain data. תוספות bolsters his answer. ועוד דאפילו דיו על גבי סיקרא חשיבא לקמן בפרק ב' (גם זה שם) כתב לענין שבת‎ – And furthermore even if one writes with regular ink on red dye it is considered, later in the second פרק, as writing in regards to שבת‎. If one writes בדיו ע"ג סיקרא בשבת he is חייב‎. It is a valid כתב‎. אף על פי שהסיקרא לבדה היא כתב‎ – Even though that writing with סיקרא only, is also considered writing. The reason is because the second כתב with דיו is different and an improvement on the original כתב of סיקרא‎. In our case the signing of the עדים is certainly different and better than the original markings. It is therefore considered a כתב‎. This concludes תוספות defense of פירוש רש"י. תוספות has, however, another question on רש"י. אבל לשון מקרעין לא משמע כפירוש הקונטרס דהוה ליה למימר מסטרין‎ – However the expression 'מקרעין', which means tearing, does not support sרש"י' explanation for according to רש"י, the גמרא should have said 'מסרטין', we scratch (score). This would have been the appropriate word. תוספות offers his explanation: ורבינו תם פירש שלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים מעבר לעבר‎ – And the ר"ת explains the process of מקרעין; that we take a blank paper and we tear out of the paper through and through, the names of the witnesses. A stencil is made with the names of the witnesses cut out – ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו‎ – And we place this stencil over the parchment upon which the גט is written. The stencil with the cut out names, is placed below the actual גט; over the area where the עדים usually sign – ובאין העדים וממלאים את הקרעים דיו ונכרת הכתיבה על גבי הגט‎ – And the witnesses come and fill in the cutouts with ink and the written names are observed upon the גט‎. תוספות poses a question to his explanation בירושלמי פריך והלא כתב ראשונה הוא פירוש ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו‎ – The גמרא in תלמוד ירושלמי asks: But is this not the first hand writing?! The explanation of the sתלמוד ירושלמי' question is: The גט cannot be authenticated by its signatories; since it is not the handwriting of the witnesses. The witnesses are merely filling in the cutouts on the stencil. We cannot recognize their signature. The signatures will appear in the shape that the first and original preparers of the stencil formed. ומשני כשהרחיב להם את הקרעים והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקרע: And the תלמוד ירושלמי answers that he made the cutouts very wide for them and the witnesses are instructed not to fill in completely the entire width of the cutout. We can therefore recognize the uniqueness of their signature in the manner they fill in the cutouts. S UMMARY There is a dispute between רש"י and תוספות as to the explanation of 'מקרעין להן נייר'. According to רש"י it means that the גט itself is scored in the place where the עדים sign. The עדים sign on the actual scoring. This is not considered כתב ע"ג כתב since the scoring is merely a marking not an actual כתב‎. תוספות argues that term מקרעין is inappropriate according to רש"י. The term מסרטין should have been used. תוספות maintains that their names were cut out on a stencil. The stencil was placed over the גט‎. The עדים filled in the cutout. According to the ירושלמי the cutouts were made wide so the עדים filled in the cutouts only partially. This enabled בי"ד to be מקיים their חתימות‎. T HINKING IT OVER What does the term 'נייר חלק' signify; according to רש"י‎? תוספות‎? 2. תוספות discusses whether the חתימה is a כתב ע"ג כתב‎. However since we maintain that עדי מסירה כרתי, why is there a concern that it is a כתב ע"ג כתב‎?

    קורין לפניהם וחותמין‎—We read it for them and then they sign O VERVIEW The גמרא teaches that if the עדים cannot read the שטר it is read to them and afterwards they sign. An עד may testify only if he has firsthand knowledge of his testimony. Any information which others tell him cannot be admitted as עדות‎. This is called עד מפי עד‎. ----------------- תוספות anticipates the following question: ולא הוי עד מפי עד‎ – And this is not considered as a witness who testifies what he heard from the mouth of another witness. עדים may testify to only what they know themselves. Testifying what others told them is hearsay, and not acceptable as testimony. Seemingly here where the עדים do not understand what is written in the שטר; they merely know what is told to them; it should be considered עד מפי עד and be פסול‎. תוספות responds: שאין צריכין להעיד על עיקר המעשה אלא שאומר שכך כתוב בשטר‎ – [For] the people who read the שטר for the עדים, do not have to testify concerning the actual transaction. Rather the reader merely says this is what is written in the שטר‎. Therefore – ובעי שנים קורין‎ – [And] it is required that two people read the document for the עדים‎. When they hear what the two readers are saying, they will realize if it is the same as what they know; i.e. that it is a גט without any stipulations, or a loan for the amount of money the לוה told them, etc. Since there are two who are reading the שטר, the עדי חתימה are assured that they are reading the שטר truthfully. או אפילו יחיד‎ – Or even a single individual may read it for them; provided that the עדים are sure that this individual is one whom they can totally trust. He will not deceive them – כגון רב נחמן וספרי דדייני דאית להו אימתא כדלקמן בפרק ב' (דף יט, ב): for instance ר"נ and his judicial scribes, because the scribes fear ר"נ and will read it truthfully as the גמרא states later in the second פרק‎. The reading is merely a גילוי מילתא‎ – telling the עדים something that will eventually be found out for certain – a מילתא דעבידא לגלויי; such a testimony is not considered עד מפי עד‎. S UMMARY If the עדים are aware firsthand of the transaction taking place, they may sign the שטר for this transaction, even if they cannot read the שטר, provided that two people read it for them and it correlates to the transaction they know is transpiring. If the עדים personally know an individual who will definitely not deceive them, they may depend on his reading alone. T HINKING IT OVER 1. What would be the general rule as to when עד מפי עד is permitted and when not? 2. ספרי דדייני literally means the ‘scribes of the judges’. What does it actually mean concerning ר"נ וספרי דדייני‎?

    לא יתנו לאחר מיתה‎—They should not give it after death O VERVIEW There is a rule that זכין לאדם שלא בפניו‎. One may acquire possession on behalf of another without the beneficiary’s knowledge; provided that it is solely for his benefit. If for instance ראובן wants to gift a field to לוי; as soon as ראובן gives the שטר מתנה to שמעון and tells him to acquire it on behalf of לוי, then immediately לוי becomes the new owner of the field, since it is for sלוי' benefit. The שטר does not have to reach לוי for him to become the new owner. There is a dispute between ר' מאיר and the רבנן if it is considered beneficial for a slave (עבד כנעני), to be freed. Consequently there is a difference if a third party can be זוכה the שטר שחרור from the אדון on behalf of the עבד‎. According to the רבנן he may, since it is a זכות to be free. However according to ר"מ he cannot be זוכה since there is a down side for an עבד to become free. According to ר"מ the עבד will become free only when the שטר שחרור comes into his possession. Up to that point the master may change his mind and retract the שטר שחרור‎. The משנה, which the גמרא quotes here, states that if someone said תנו שטר שחרור זה לעבדי and the שטר did not reach the עבד until the master died; the rule is לא יתנו לאחר מיתה‎. Our תוספות will be discussing whether this משנה is according to both ר"מ and the רבנן or not. ----------------- פירש בקונטרס ואפילו רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו‎ – רש"י explained that this דין of לא יתנו לאחר מיתה applies even according to the רבנן who maintain that it is beneficial for the slave to become free and we may act beneficially for a person even not in his presence, i.e. he has no knowledge of it. It would therefore seem that as soon as the agent received the שטר שחרור, the עבד is freed. There should be no דין of לא יתנו לאחר מיתה‎. Nonetheless, רש"י maintains that the agent of the שטר שחרור cannot acquire this שטר on behalf of the עבד to the degree that the עבד is freed immediately upon the agent’s acceptance of the שטר‎. The explanation that רש"י gives is that – נהי דלהכי זכה דלא מצי מיהדר ביה‎ – granted that the agent does acquire the שטר on behalf of the עבד to the extent that the master cannot retract the שטר and the freedom associated with it, since it is a זכות for the עבד to be free; nevertheless – מודו רבנן דכל כמה דלא אתא גיטא לידיה לא הוי משוחרר‎ – The רבנן admit that as long as the שטר שחרור does not reach the hand of the עבד, the עבד is not freed. Therefore since the אדון died before the עבד actually received the שטר שחרור, he cannot be freed with this שטר שחרור‎. The heirs of the אדון have already acquired the עבד at the moment the אדון died. The שטר becomes worthless because the original אדון is no longer the owner of this עבד‎. תוספות disagrees with רש"י. ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר‎ – And sרש"י' explanation is astounding! Since it is beneficial for the עבד to become free, it is obvious that he acquires his freedom immediately; as soon as the שטר שחרור is delivered to the possession of the agent. כיון דאמרינן גבי שחרור תן כזכי כדאמר לקמן‎ – Since we maintain concerning the process of שחרור, that when the master tells the agent, ‘ give this שטר שחרור to my עבד’, it is as if he said, ‘ acquire this שטר on behalf of the עבד’, as the גמרא states later on. How can רש"י claim that [the אדון cannot retract, but] the עבד is not yet free?! תוספות bolsters his argument against רש"י. ורש"י בעצמו חזר בו שפירש לקמן (דף יג, א) על משנה זו דהאומר תנו גרסינן‎ – And רש"י himself retracted this opinion for he explained later concerning this very same משנה that the text of the משנה should read ‘if one says תנו – give’ which is the plural form of ‘you (plural) give’, as opposed to תן which is the singular form – ולא גרסינן תן גט זה‎ – however the text does not read ‘give this גט’ in the singular; which would indicate that he is addressing his agent, and actually transferring the גט now to the agent with the intent that it be acquired for the עבד‎. Rather he said תנו in the plural; he was telling the people near him, that eventually [when he dies] they should present his עבד with the שטר שחרור‎ – שלא מסר ליד השליח בחייו‎ – for he did not transfer the שטר שחרור into the possession of the agent while he was living. On the contrary he told the people that only after his death should the שטר שחרור be given to the עבד‎ – לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשנה זכה לו השליח לעבד‎ – Therefore the חכמים did not contest ר"מ in this case to say that from the first moment that he said ‘give’, the agent acquired the שטר שחרור on behalf of the עבד‎ – להיות משוחרר: that the עבד should be freed. There was no transference of the שטר שחרור during the lifetime of the אדון‎. The entire concept of זכין לאדם שלא בפניו does not apply here. The אדון did not transfer the שטר to anyone while he was alive, that he should be זוכה it for the עבד‎. We see from this רש"י that had the אדון actually transferred the שטר שחרור to the שליח and told him תן שטר שחרור זה לעבדי then this would depend on the מחלוקת between ר"מ ורבנן if it is a זכות for the עבד to be משוחרר, and consequently according to the רבנן he becomes משוחרר immediately. S UMMARY רש"י explains the דין of לא יתנו לאחר מיתה in a case where the גט was given over to an agent to deliver it to the עבד‎. Nonetheless, even according to the חכמים who maintain that it is a זכות for the עבד to be משוחרר, we cannot give the שטר שחרור to the עבד after מיתת האדון‎. The חכמים agree that even though while the אדון is alive he cannot retract the גט, once he gave it to the agent, since it is a זכות for the עבד, nevertheless the עבד does not become משוחרר until the שטר שחרור is in his possession. תוספות maintains that this cannot be. If we maintain that שחרור is a זכות for the עבד, then as soon as the agent receives the שטר שחרור the עבד is משוחרר‎. That explanation of the משנה is, as רש"י himself states later on, that the אדון never relinquished the שטר‎. He told people that eventually they should give the שטר to the עבד‎. Since the אדון never transferred the שטר while he was alive, there can be no זכיה for the עבד‎. After he dies, there is no גט לאחר מיתה‎. T HINKING IT OVER 1. How does תוספות interpret this משנה of לא יתנו לאחר מיתה‎? 2. How do some commentaries explain רש"י in our גמרא‎?

    מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני‎—An item which is applicable by other documents he does not mention O VERVIEW The גמרא maintains presently that the similarities between גיטי נשים ושחרורי עבדים that the ברייתא mentions (including פסול ערכאות) are limited to those similarities that are exclusive to גטי נשים ושחרורי עבדים and do not apply to other שטרות‎. The משנה states ‘all שטרות that are cleared by ערכאות are כשר except for ג"נ וש"ע’. The גמרא there assumes this הכשר to include שטר מתנה as well. Therefore the גמרא asks how can ערכאות be כשר by שטר מתנה‎. There are no עדי ישראל to effectuate the קנין‎. When a שטר is just for proof - לראיה, then ערכאות can be כשר; but how can ערכאות make a קנין‎! The גמרא there gives two (seemingly conflicting) answers which are mentioned in this תוספות‎. ------------------- תוספות asks: ואם תאמר והא פסולא דערכאות איתא בשטר מתנה כדמפרש לקמן (דף י, ב) – And if you will say; but the פסול of ערכאות which is mentioned in the ברייתא concerning גיטי נשים ושחרורי עבדים is applicable by a שטר מתנה, as the גמרא interprets later the משנה of ערכאות; that when the משנה states that ערכאות are כשר by all שטרות except מגיטי נשים, it really means that ערכאות are כשר by שטרות that are only שטרי ראיה‎ – חוץ מכגיטי נשים‎ – Excluding the validity of ערכאות from any שטרות similar to גיטי נשים ; in the sense that גט אשה is a שטר קנין. The פסול of ערכאות extends to all שטרי קנין‎. This refers to שטרי מתנה as well; meaning that פסול ערכאות is a מילתא דאיתיה בשטרות, for it applies to שטר מתנה as well. Why therefore do we include the פסול ערכאות in this ברייתא‎? תוספות answers: ויש לומר דהשתא סבר כאידך שינויא דלקמן: And one can say; that at this point the גמרא is of the opinion like the other answer that the גמרא gives later. The גמרא there in the other answer maintains that ערכאות are valid by שטר מתנה (as opposed to גיטי נשים), since דינא דמלכותא דינא, even by a שטר קנין‎. Therefore the פסול of ערכאות is only by גיטי נשים ושחרורי עבדים and not by other שטרות including שטר מתנה‎. S UMMARY When the גמרא states that the similarities between גיטי נשים ושחרורי עבדים are limited only to those similarities that do not apply to שאר שטרות, the גמרא will have to assume the view that by שטר מתנה there is no פסול of ערכאות‎. The גמרא at this point cannot assume the view that since שטר מתנה is a שטר קנין therefore ערכאות are פסול‎. T HINKING IT OVER תוספות obviously knew in his question of the other view in the גמרא later; namely that by שטר מתנה there is no פסול of ערכאות; what was the question in the first place?

    Tosafot on Gittin 9b · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    למעוטי הא דתניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. פירש רש"י זצ"ל מסרטין להם נייר חלק שבגט. והקשו עליו [התוס'] מדאסיקנא בפירקין דלקמן (גיטין כ, א) דחקיקה כתיבא היא אם כן כשממלאין אלו הקרעים הוה ליה כתב על גבי כתב ואסיקנא לקמן בפרק שני (גיטין יט, א) דבגט פסול. ור"ח זצ"ל פירש מקרעין בנייר חלק דעלמא כשם העדים, ומשימין על הגט כעין דפוס והן ממלאים את הקרעים. ובירושלמי (פ"ב ה"ג) פרכינן והלא כתב הראשונים כתב הוא ומשני מרחיבין להם את הקרע. וגם לדברי רש"י ז"ל י"ל כן שמרחיבין להם את הסריטה. וראיתי בתוספות (כאן) פירוש הירושלמי שמצריך להרחיב את הקרע כדי שלא יהא כתב הראשונים כתב ויוכל להתקיים בחותמיו, ויפה פירשו. ומיהו מה שהקשו על פירושו של רש"י ז"ל אינו קשה כלל דרושם אינו כתב ואינו כחקיקה וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם (שם) המקרע על העור כעין כתב כשר הרושם על העור כעין כתב פסול, אלמא רשימה אינה כתיבה. וכן פירש הרב בעל העטור רושמין להם נייר חלק.

    והא דאמרינן מילתא דאיתיה בשאר שטרות לא קתני. קשיא לי אם כן מאי כרבי מאיר בארבעה דהא חזרה איתא בשאר שטרות דאלו האומר לחברו הולך שטר מתנה זה לפלוני שאני נותן לו יכול לחזור בו, וכן באומר תן שטר מתנה זה לפלוני שאני נותן לו, וצריך לי עיון.

    כי קתני פסולא דאורייתא פסולא דרבנן לא קתני דמוליך ומביא בגיטי נשים ובשחרורי עבדים דכשר באומר בפני נכתב ובפני נחתם, משום דאי לא אמר ליכא אלא פסולה דרבנן דמדאורייתא קיום שטרות לא בעי כדאמר בריש פירקין. אלא דחשו להם חכמים, ועד כותי נמי ליכא אלא פסולא דרבנן דמדאורייתא כשר אלא דחשו להן חכמים. וקודם גזרה נשנית ברייתא זו אבל לאחר שגזרו עליהם ועשאום נכרים גמורים אפילו לגיטי נשים פסולין, וכדאמרינן בריש חולין (ו, א) דעשאום נכרים גמורין אפילו ליתן רשות ולבטל רשות, אבל מחובר הוי פסולא דאורייתא דכתיב וכתב ונתן (דברים כד, א) מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה ואפילו כתבו על המחובר ונתן לה את הקרקע פסול דכתיב ונתן דבר הניתן מיד ליד כדבעינן למיכתב בפירקין דלקמן (גיטין כא, ב) בע"ה.

    והא איכא ערכאות דפסולא דאורייתא נינהו דלאו בני כריתה נינהו כדאמרן לקמן (גיטין י, ב) ובאידך פרקין ואפילו הכי קתני לה.

    בעדי מסירה ור' אלעזר היא כלומר אף היא דרבנן היא ואתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכשכתבו סופר ישראל דאל"ה לר"א נמי פסולא דאורייתא איכא דהא לדידיה כתיבה לשמה בעינן ואפילו ישראל עומד על גביו פסול דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד וכדאיתא לקמן (גיטין כג, א) וכן פירש רש"י ז"ל (כאן) ואי קשיא לן הא דאמרינן לעיל וכדברי רבי מאיר בארבע, דהא לרבי מאיר ערכאות פסולא דאורייתא הוא וקתני ואי פסולא דאורייתא קא חשיב טובא הוו דהא איכא מחובר. איכא למימר ואנן דס"ל כר"א נמי מסירה כרתי אי ס"ל סבירא ליה כרבי מאיר בחזרה הוו ארבע, וכי קאמר נמי אלא לרבי מאיר מנינא למעוטי מאי למאן דסבירא ליה כרבי מאיר בהא קאמר.

    Rashba on Gittin 9b · Sefaria

    Meiri

    עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק ר"ל רושמין ומסרטין והם ממלאים את הקרעים דיו ואם אינם יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמים בד"א בגיטי נשים ומשום עיגונא אבל שחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעים לקרות ולחתום חותמים ואם לאו אין חותמין:

    אע"פ שביארנו בשכיב מרע שאמר תנו מנה לפלני ומת שנותנין מכל מקום אם אמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו על פי התקנה שתקנו חכמים בשכיב מרע אלא דוקא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ופרשוה גדולי הרבנים אף כשנכתב השטר בחייו ושמסרה הוא לשליח בחייו להוליכה לו שמא לא גמר להקנותו עד שיגיע השטר לידו כדין מקבל מתנת בריא ובב"ד וכבר ביארנוה במקומה וכתבו ותנו הנזכר כאן פירושו קרקע שוה מנה שאילו מנה ממש הרי אמרו מטלטלי לאו בני שטרא נינהו ואין הקנאתו כלום:

    כשם שגיטי נשים צריכים ליכתב לשם האשה כך שחרורי עבדים צריכין ליכתב לשם המשוחרר וכן שניהם אין נכתבין במחובר שדינין אלו יצאו לנו לשחרור ממה שאמרו יליף לה לה מאשה:

    Meiri on Gittin 9b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לא יתנו כו' ולא גרסינן תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו כו' עכ"ל ויש לדקדק דאכתי לר"מ דגט אשה וגט שחרור חובה הן אמאי לא תני בכה"ג במסר מיד להשליח דבגט ושחרור לא זכו להן מיד דחובה הוא להן ולא יתנו לאחר מיתה ובשאר שטרות זוכה להן מיד ויתנו לאחר מיתה וי"ל דהוה לר"מ בכלל מאי דקתני דרצה לחזור בשניהם יחזור לר' מאיר דהכא נמי מהאי טעמא כיון דחובה להן לא זכה בהן מחיים ולא יתנו לאחר מיתה וק"ל:

    בד"ה מלתא דאיתא בשטרות כו' חוץ מבגיטי נשים וי"ל דהשתא סבר כאידך שנויא כו' עכ"ל ר"ל כשנויא קמא דלקמן משום דינא דמלכותא ודקדק לומר דהשתא סבר כו' דלההוא שנויא נמי דחוץ מבגטי נשים ניחא לפי האמת דמסיק דמילתא דאיתא בקידושין לא קתני והך מלתא דשכ"מ דלא יתנו לאחר מיתה לא קתני דאיתא נמי בקידושין אבל מילתא דאיתא בשאר שטרות קתני ולא תיקשי מערכאות אפילו איתא בשטר מתנה כדקתני חוץ מכגטי כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 9b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה אע"פ שחותמיהן כו' ואפילו לרבי מאיר דלא הוי בעי למיפסל עבד לעדות כו' עכ"ל. לא ידעתי היכן מצינו דאית ליה לרבי מאיר הכי ובפ' החובל מצינו דר' יהודה אומר לא היה לעבדים כנענים בשת ופליגי רבנן עליה משום דאחיו הוא במצות ואפשר דהתוס' סברי דבר פלוגתא דר' יהודא היינו ר"מ אלא דהש"ס מקשה שם אלא מעתה יהא עבד כשר לעדות ומשני דאתיא בק"ו מגזלן ומחד מהנך או מקרא דלא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים וא"כ אמאי כתבו כאן דאיכא מ"ד דעבד כשר לעדות אם לא שנאמר דכיון דלא ילפינן אלא בק"ו מגזלן לא מיפסל אלא לעדות ממון דרשע דחמס הוא משא"כ לעדות גיטין דהו"ל דיני נפשות כשר דאיכא מאן דס"ל הכי בפרק זה בורר אבל רבי מאיר ודאי לית ליה האי סברא דאמר בפרק זה בורר דרשע דחמס פסול לדיני נפשות ע"ש. ואפשר דהתוס' כתבו כאן לרווחא דמילתא דאף לסברת המקשה בפ' החובל דעבד יהא כשר לעדות אפ"ה בגוי לא ס"ד כלל להכשיר וכתבו כן לאפוקי ממה שכתבו בפ' החובל בשם רש"י ז"ל דערכאות דעו"ג כשירי' לעדות ממון מדאורייתא ע"ש בתוספות ועיין מה שאכתוב בסמוך באריכות ודו"ק:

    רש"י בד"ה בגיטי נשים משום תקנת עגונות עכ"ל ואע"ג דהתוס' כתבו לעיל דבעבד נמי שייך תקנות עיגון מ"מ לא דמי דדוקא בשולח גט שיחרור ממדינת הים ודאי הוי מקום עיגון דא"א בענין אחר דאפשר שלא יתקיים לעולם בחותמיו לכן הוצרכו להאמין לשליח משא"כ להכשיר עדים שאין יודעין לחתום לא הוי מקום עיגון כ"כ ולא הקילו אלא באשה דשמא ימות ותפול קמי יבם וק"ל. ולמאי דפרישית לעיל בסמוך א"ש טפי דהתם כיון דמדינא אסור בשפחה מטעמא דנתייאשו בעליו ואסור נמי בבת חורין הוי עיגון גמור משא"כ כאן אי פסלינן העדות שא"י לקרות מותר בשפחה ודו"ק:

    תוספות בד"ה לא יתנו פי' בקונטרס כו' ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כו' עכ"ל. דע שהרי"ף ז"ל כתב להדיא לקמן בפירקין כשיטת רש"י ז"ל דלא הוי שיחרור עד דמטי לידי' דעבד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים ונראה שטעמם דאע"ג שהשליח זוכה מיד בשביל העבד מ"מ כיון שהרב אומר כן תנו שחרור זה לעבדי הרי גלה בדעתו דלא ליהוי שיחרור עד דמטי לידיה והרי זה כמו שמצינו באשה שעושה שליח לקבלה ואמרה הבא לי גיטי דקי"ל דאף שאין הבעל יכול לחזור משהגיע ליד השליח אפ"ה לא הוי גיטא עד דמטא לידה וא"כ יש לומר דה"נ דכוותיה אלא שרש"י בעצמו חזר בו לפרש כדברי התוספות ולדידהו י"ל דלא דמי דשאני הכא כיון שהעבד לא עשאו שליח א"כ הרב שאמר תן שיחרור זה לעבדי היינו שיזכה בו בשביל עבדו למ"ד תן כזכי ולפ"ז אפשר דמ"ש רש"י ז"ל כאן מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה כו' לאו אעבד קאי אלא אשליח דכל כמה שלא בא הגט לידו דשליח מיד הרב לא הוי משוחרר וכוונתו למ"ש התוס' לקמן דאף שהגט היה מונח ועומד ביד הרב כיון שלא מסרו ליד השליח לא הוי שיחרור כנ"ל ליישב לשון רש"י ז"ל דלא ניתלי בחזרה ודוק. ובענין אחר נראה לפרש שלא יהיו דברי רש"י ז"ל סותרין זה את זה י"ל דכאן לסברת המקשה ע"כ הוכרח רש"י לפרש כן דאי ס"ד דהמקשה ס"ד דמתניתין לקמן איירי כשלא מסרו ליד השליח בחייו א"כ מאי קשיא ליה ותו ליכא דודאי לא שייך למיתני מילתא דשוה גט נשים לשיחרור אלא היכא דלא מצינו מיהא זה הדין באיזה שטר או בקידושין ואי כשלא מסרו ליד שליח איירי לא שייך למיתני שוין דהא בכל השטרות ובשטר קידושין נמי פשיטא דלא יתנו לאחר מיתה היכא שלא מסרו ליד השליח בחייו דבקידושין לא שייך כלל האי מילתא לאחר מיתה ובשטרות כ"ש דלא מהני מהאי טעמא גופא דכיון שמתפקע ליה רשות' וחייל רשות יורשים תדע דהא אפילו בתנו מנה לפלוני דחיק הש"ס לאוקמי דוקא במעמד שלשתן או בשכיב מרע הוא דאמרינן יתנו לאחר מיתה ולא בענין אחר והיינו כמו שכתבו התוס' לקמן דאף דקי"ל תן כזכי היינו דוקא כשמסרו לידו וא"כ מה ס"ד דמקשה דליתני בהא מילתא שוו גיטי נשים כיון שזה הענין פשוט בכל מקום והתרצן נמי דמשני מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני מאי הוצרך לאתויי מהא דשלח רבין דאיירי בשכ"מ ותיפוק ליה דבלא"ה מילתא דפשיטא היא דהא מילתא איתא בשטרות כיון דאפילו בממון גמור לא מצינן דיתנו לאחר מיתה היכא שלא מסרו ליד השליח בחייו כמו שכתבתי. לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהמקשה ס"ד דמתניתין דלקמן איירי אף שמסרו ליד השליח בחייו ואפ"ה לא יתנו לאחר מיתה מהטעם שכתב רש"י ז"ל ומה שהכריחו להמקשן לפרש כן היינו משום הא גופא דלישנא דמתניתין קשיתי' אי בשלא נמסרו לידם מאי איריא גיטי נשים ושחרור אפילו שאר שטרות וממון גמור נמי (ועוד האיך פסיק ותני בסיפא בתנו מנה לפלוני יתנו דהא בכה"ג דרישא שלא מסרו לידו התם נמי לא מהני) אע"כ סבר המקשה דאיירי אף כשמסרו ליד השליח בחייו ולפ"ז אתי ליה שפיר לישנא דמתניתין דתני גיטי נשים ושחרורים דלעולם לא יתנו לאחר מיתה אפילו כשמסרו ליד השליח בחייו משא"כ בסיפא בתנו מנה נותנין אלא דלפ"ז תיקשי א"כ אמאי נקט בסיפא תנו מנה אפילו שאר שטרות נמי וליתני שטרות דהוי טפי דומיא דרישא לכך פירש"י ז"ל כאן דתנו מנה מוקי לה בשכ"מ הכוונה כמו שכתבתי דמילתא דפסיקא נקיט בריש' בגיטין כו' לעולם לא יתנו אף כשמסרו לידו ובתנו מנה לא מיבעיא במסרו לידו שנותנין אלא זימנין דאפי' כשלא מסרו ליד השליח בחייו נמי נותנין כגון בשכ"מ משא"כ מילתא דשטרות הוי מילתא דמציעתא במסרו נותנין ובלא מסרו אין נותנין מש"ה לא קתני להו. ועפ"י סברת המקשה נתן רש"י ז"ל טעם לדבר בשחרור דאפי' רבנן נמי מודו ולענין תמיהת התוס' נבאר לקמן. אבל התרצן משני דאף במסרו לידו נמי לא משכחת ליה בשטרות משום דבשטרות לא אמרינן תן כזכי כמ"ש כמה פוסקים הוב' בד"מ ח"מ סי' קכ"ה ע"ש בסמ"ע וש"ך ובהגה"ת המרדכי ס"פ קמא בשם מהר"ם וע"ז הביא שפיר ראיה מהא דשלח רבין דשכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני כו' וא"כ נראין הדברים ק"ו דהא בשכ"מ בדברים בעלמא הוי כמסורין ליד המקבל וכ"ש דדבריו ככתובין ומסורין ליד השליח ואפ"ה לא מהני אלמא דשטר מגרע כח השכיב מרע וכל שכן דלא מהני בברי' אפילו במסרו לידו דהא חזינן דלא הוי כזכי נמצא דלפי סברת התרצן דבשטרות אפי' במסרו לידו בחייו נמי לא מהני א"כ יפה כיון רש"י ז"ל שחזר בו לקמן דהא קשיא לן לפום סברא דהשתא אי ס"ד דמתניתין לקמן במסרו לידו איירי א"כ מאי דוחקא דרב לקמן בתנו מנה לאוקמי במעמד שלשתן או בשכ"מ ומוקי רישא בבריא וסיפא בשכ"מ ותיפוק ליה דמיתוקמא שפיר אפילו בבריא דכיון שמסרו לידו מהני משום דתן כזכי והא דלא קתני שטרות משום דבשטרות לא מהני אע"כ דלא מיתוקמא מתניתין לפי המסקנא דמטא לידו דא"כ אפילו בשיחרורי עבדים נמי יתנו לאחר מיתה משום דזכה לאלתר לגמרי וע"כ ממתניתין גופ' מוכח מדלא נקיט בכה"ג אלמא דליתא להאי טעמא לגמרי ורש"י ז"ל גופא לא כתב כאן דאפילו רבנן מודו אף במסרו לידו אלא לפי סברת המקשה דשייכי בשטרות אבל לסברת התרצן ע"כ דליתא להאי דינא מדמוקי רב דוקא האי דתנו מנה בשטר או במעמד ג' אלמא דדוקא כשלא מסרו לידו איירי מתניתין ודוק היטב. ולענין קושי' התוס' שכתבו על דברי רש"י ז"ל שדברי תימה הן כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כבר כתבתי שהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל כתבו ג"כ דלא הוי שיחרור עד דמטא לידיה. ולענ"ד שאין כאן מקום תמיה דאדרבה אם נאמר שמשתחרר לאלתר אין כאן זכות אלא חובה כיון שהעבד אינו יודע מהשיחרור והוא נשוי שפחה נמצא שבכל יום עובר בלאו ועוד הרי שהיה רבו כהן הרי העבד אוכל תרומה והוא לא ידע ואשם בדבר שחייב עליה מיתה ולא עדיף מהאי שנתכוין לבשר טלה ועלה בידו בשר חזיר ואין זה זכות אלא חובה אלא ע"כ שהשליח אינו מכוון לזכות לשחרור לאלתר אלא לכשיגיע ליד העבד ולענ"ד דהתוס' גופייהו וכן רש"י ז"ל לאחר שחזר בו נמי מודו דלענין איסורא לא נגמר השיחרור עד דלימטיה לידיה דעבד וא"כ נקטינן מיהא שאין כאן מקום תימה. ועוד דלשיטת התוספות הרי שלא מסר הרב ליד השליח בעידי מסירה לדברי הפוסקים שאין צורך לעידי שליחות נמצא דע"כ לא נשתחרר העבד תיכף למאי דקי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי וא"כ אין כאן מקום תימה. וכבר עלה בלבי דהא דפליגי ר"מ וחכמים בתן שיחרור זה לעבדי אי יכול לחזור בו משמע בגמרא שם דחכמים היינו רבי אלעזר שאמר אמרנו לו למאיר וא"כ מצינן למימר דאזדו לטעמייהו ר' מאיר לטעמיה דעדי חתימה כרתי וא"כ אם נאמר אין יכול לחזור ע"כ נשתחרר מהיום תיכף ואם כן אין זה זכות כמו שכתבנו אבל ר"א לטעמיה דעידי מסירה כרתי וא"כ ע"כ אין השיחרור חל עד שיגיע לידו בעידי מסירה וא"כ הרי הוא זכות גמור ואף אם יאמר העבד שהוא חובתו סוף סוף אי בעי זריק גיטא ופסיל ליה מהיום מאי אמרת עריק ואזיל לעלמא השתא נמי ליערוק וליזל כיון דבעינן עידי מסירה כך היה נ"ל בהשקפה ראשונה. אלא שנמנעתי לאומרו דאם כן לא משכחת לה כדברי ר' מאיר בארבעה דהא מסקינן לקמן דההיא דערכאות לא מיתוקמא אלא כר"א דעידי מסירה כרתי דמאן דס"ל דעידי חתימה כרתי הוי מדאורייתא ולמסקנא נמי איתא בקידושין וא"כ לא מצינו לעולם ארבעה דהא מאן דס"ל יכול לחזור בו משום דעידי חתימה כרתי לית ליה האי דערכאות ובלימוד הישיבה הארכתי:

    תוספות בד"ה מילתא דאיתא בשטרות וא"ת והא פסולא דערכאות איתא בשטר מתנה כו' עכ"ל. וקשיא לי דילמא מילתא דערכאות איירי עכשיו לענין כתיבה כשנכתב בכתב הערכאות אע"ג שחתמו ישראלים או שלא נחתם כלל ונמסר בעידי מסירה ישראל ולפ"ז אתי שפיר דבשטרות כשר אפי' בשטר מתנה ובגיטין ושחרור פסול מקרא דוכתב ונתן דבעינן בני כריתות דוקא ומיתוקמא כר"א דע"מ כרתי ובכתיבה בעינן בני כריתות ואי משום דהדר הו"ל פסולא דאורייתא לא איכפת לן דאכתי לא נחתינן עכשיו לחלק בין פסולא דאורייתא לדרבנן והא דקתני וכדברי ר"מ בארבעה היינו למאן דסבר כר"מ לענין חזרה לחוד כמ"ש התוספת בסמוך ולא תיקשי לן עכשיו מהא דר' שמעון דאיירי כר"א מכלל דת"ק סבר לא דהא מצינו למימר דהא דקאמר ר' שמעון אף אלו כשירין היינו כשכתבו ישראל ולענין חתימה הוא דפליגי והנלע"ד ליישב דלא מצינן לאוקמא כר"א ולענין כתיבה דהתוס' לשיטתיה שכתבו בד"ה אע"ג שחותמיהם עו"ג דבערכאות נמי פסילי משום שלא לשמה ומכמה טעמי וא"כ תיקשי לרבה דידעינן פסולא דלשמה בין בכתיבה בין בחתימה מההיא דמוליך ומביא כמו שאפרש בסמוך וא"כ ממילא שמעינן ממוליך ומביא דבעינן כתיבה לשמה ומינה ידעינן דפסול בכתיבת ערכאות ואמאי חשבינהו בתרתי. אבל למאי דמוקמינן במסקנא דאיירי בשמות מובהקין ואליבא דת"ק דגזר מובהקין אטו שאינן מובהקין לא שייך להקשות לרבה היינו מוליך ומבי' היינו ערכאות דנראה ברור דבשמות מובהקין דלא סמכינן עלייהו ודאי לא שייך לפסול משום שלא לשמה כמו שכתבתי בחבורי באריכות כיון דחתימת מובהקין לא הוי אלא כטיוטא בעלמא לא שייך למיגזר בהו ע"ש באריכות תדע דהא מכשיר בהו ר"ש ולא פסיל משום שלא לשמה אע"כ כדכתיבנא. ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשיתי בסמוך אמאי לא מוקי לברייתא דהכא כר' שמעון גופי' ובשמות שאינן מובהקין דאם כן הדרא קושיא לדוכתא דא"כ פשיטא דפסול משום שלא לשמה ואכתי תיקשי לרבה היינו מוליך ומביא היינו ערכאות אבל בשמות מובהקין אתי שפיר ודוק היטב:

    גמרא בשלמא לרבה היינו מוליך ומביא נראה דאף למסקנא דלעיל דרבה אית ליה דרבא אפ"ה ידעינן שפיר לכולה מילתא דלשמה מהא דשוו למוליך ומביא כיון דאפילו בנתקיים בחותמיו ע"כ שוין למוליך ולמביא אלמא משום דבעינן לשמה בין בכתיבה בין בחתימה:

    שם והא ערכאות דפסולא דאורייתא הוא כו' וקשיא לי דהא אפי' אליבא דר"מ משכחינן דערכאות ליכא אלא פסולא דרבנן כגון שגוף הגט נכתב בכתב יד הבעל עצמו וחתמו ערכאות דמדאורייתא מיתכשר הגט בכתב ידו לחוד אפי' לר"מ כדאיתא לקמן גבי שלשה גיטין פסולין וא' מהם כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וקמ"ל הכא דאף דכתב בכתב ידו וחתומים ערכאות אפ"ה פסולין מדרבנן בגיטין ושחרור ולכאורה היה נ"ל דלא מיתוקמא בכה"ג דא"כ אין טעם לפסול בשיחרור לפי מ"ש התוס' לעיל דף ג' ע"ב דטעמא דכתב ידו ואין עליו עדים היינו משום דחשיב כגט שאין בו זמן וא"כ הכא דעיקר השיחרור נכתב בכתב ידו והערכאות חתומים לענין הזמן יש להועיל לגמרי דנהי דזמן דגיטין משום בת אחותו א"כ בעינן עדות גמור מדין תורה ולא מהני ערכאות מה שא"כ זמן דשיחרור היינו משום פירות שהוא ממון מהני בערכאות דהא לא מרעי נפשייהו ועוד דדינא דמלכותא דינא ואף לפי מ"ש ר"י בעל התוס' גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דף י"ז דטעם דזמן דשיחרור שמא ימכרנו לאחר ואח"כ יתן השיחרור ליד העבד בלא זמן וכיון שהעבד מוחזק בעצמו יאמר שנשתחרר מ"מ נראה דלא שייך להאי חששא כ"א לענין ממון דלענין איסורא לא חיישינן שיקדים הרב הזמן לשחררו שלא כדין וכיון דלענין ממון ושיעבוד העבד לחוד איירי ממילא דיש להכשיר בערכאות כך היה נ"ל לכאורה. אלא דלא שייך לחלק בכך אלא לענין איסורא נמי חיישינן ועוד דמ"מ יש לפסול אף בשיחרור כשחותמים ערכאות אף בכתב בכתב ידו דלא עדיף ממזוייף מתוכו דזימנין דאתי למיסמך אחתימת ידייהו בלא כתב ידו נמצא דלפ"ז לרבי מאיר נמי משכחת פסולא דרבנן בערכאות ובכתב ידו והדרא קושיא לדוכתא ויש ליישב וצ"ע:

    גמרא והאיכא לשמה כו' ותו בין לרבה בין לרבא האיכא מחובר הא דפשיטא לתלמודא דשטר שיחרור בעינן לשמה ופסול במחובר נראה דהיינו משום דילפינן בג"ש דלה לה מאשה אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים משמע מדבריו דפשטא דקרא דכתיב או חופשה לא ניתן לה יליף לה דבעינן לשמה ופסול במחובר ע"ש וכתב הרב המגיד דהכי הוא בתוספתא ובתוספתא שלפנינו איתא להדיא דיליף להו מג"ש דלה לה מאשה ולשון הרמב"ם ז"ל צ"ע אבל קשיא לי הא דמצינו בכולה תלמודא דילפינן ג"ש דלה לה מאשה לענין דעבד חייב במצות שהאשה חייבת וכן לכמה מילי ומנא לן הא ג"ש דהא בעינן מיהא שיהא הג"ש מופנה מצד אחד והכא לא מופנ' דדילמא אידי ואידי בעינן למילף לה לשמה כפשטא דמילתא דודאי חדא מאידך לא ילפינן כיון דליכא ג"ש דמדינא ודאי לא אתיא כדמצינו בפ' החובל דבעי למילף שיהא עבד פסול לעדות מק"ו דאשה ולא אתיא ליה מדינא משום דאיכא למיפרך בכל צד כדאיתא שם וא"כ ג"ש מנא לן כיון דבעינן לגופא ואי משום דתרי וכתב לה כתיבי באשה הא בעינן נמי למידרש לה ולא לה ולחברתה והנלע"ד דע"כ לגז"ש אתיא דאי לאו גז"ש לא שייך למידרש לה דעבד לענין לשמה כיון דשטר שחרור גופא לא כתיב דפשטא דקרא דחופשה לא ניתן לה לא משמע דאיירי בשטר שיחרור אי לאו מגז"ש דלה לה מאשה כדפרש"י ז"ל בפרק השולח דף מ"א ואף דמלשון התוס' ד' ל"ט גבי איסורא ולא ממונא משמע דפשטא דקרא דחופשה לא ניתן לה איירי בשטר שיחרור מ"מ יש לישב כוונתם דלבתר דילפינן ג"ש הוי פשטא דקרא בהכי ע"ש ועיין מ"ש בזה דף ב' בלשון התוס' בד"ה לפי שאין בקיאין ודו"ק:

    שם כי קתני פסולא דרבנן דאורייתא לא קתני לכאורה משמע הא דלא קתני פסולא דאורייתא היינו משום דממילא ידעינן דלכל מילי דאורייתא שוין מג"ש דלה לה מאשה אלא דלפ"ז קשה מאי פריך בסמוך והא חזרה דאורייתא וקתני וכי הוי מדאורייתא מאי הוי כיון דאכתי לא ידעינן הא מילתא מג"ש דלה לה ויש ליישב דמ"מ מקשה שפיר דכ"ש דאין צריך לשנות דבר זה דמסבר' ידעינן דכיון שהוא חוב לעבד לר"מ א"כ אין זה שלוחו ושפיר ילפינן לה לה מאשה שיכול לבטל השליחות ועי"ל דר"מ גופא אגז"ש סמיך דמה מצינו באשה שאין הגט נגמר עד שיגיע לידה או ליד שלוחה שעשאתו שליח בפירוש ה"נ בעבד וכיון דאיכא גז"ש מהדר אטעמא לומר דהוא חוב לו שאוסרו משפחה אבל אי לאו גז"ש לא הוי סמיך אהאי סברא לחוד וק"ל:

    4 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Gittin 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 9, Amud Bet, about 237 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהן…”

    2. Segment 213 words

      Opens “בשלמא לרבנן, מנינא למעוטי הא דרבי מאיר.…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 315 words

      Opens “למעוטי הא דתניא: עדים שאין יודעים לחתום,…”

    4. Segment 422 words

      Opens “אמר רשב"ג במה דברים אמורים בגיטי נשים,…”

    5. Segment 520 words

      Opens “קרייה מאן דכר שמיה? חסורי מחסרא והכי…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ותו ליכא?! והאיכא: האומר ״תנו גט זה…”

    7. Segment 710 words

      Opens “כי קתני, מילתא דליתיה בשטרות, מילתא דאיתיה…”

    8. Segment 823 words

      Opens “דשלח רבין משמיה דר' אבהו: הוו יודעין,…”

    9. Segment 910 words

      Opens “שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין…”

    10. Segment 102 words

      Opens “והאיכא לשמה?…”

    11. Segment 118 words

      Opens “בשלמא לרבה, היינו מוליך ומביא. אלא לרבא,…”

      Named: רבה, רבא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “ותו: בין לרבה בין לרבא, האיכא מחובר!…”

      Named: רבה, רבא.

    13. Segment 1317 words

      Opens “והא ערכאות של עובדי כוכבים דפסולא דאורייתא…”

      Named: רבי אלעזר.

    14. Segment 1426 words

      Opens “והא מדקתני סיפא, ר' שמעון אומר: אף…”

      Named: רבי שמעון.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026