Talmud Builders

    Gittin 83b

    Back to index

    English translation — Gittin 83b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1isn’t the woman a divorcée with regard to engaging in licentious behavior with him? The husband stipulated that she not marry that man, but he did not prohibit her from engaging in licentious behavior with him. Therefore, she is considered a divorcée with regard to him as well. This removes the a fortiori inference, as with regard to all other men she is not considered married at all. Rather, the objection was clearly raised with regard to a case of exception.

    2The Gemara asks: If Rabbi Akiva holds that Rabbi Eliezer is referring to a case of an exception, he should raise an objection with regard to an exception, and if he holds that Rabbi Eliezer is referring to a case of a stipulation, he should raise an objection with regard to a case of a stipulation. Why does he raise one objection with regard to an exception and then another with regard to a stipulation?

    3The Gemara answers: Rabbi Akiva heard that there is someone who states Rabbi Eliezer’s ruling with regard to an exception, and there is someone else who states it with regard to a stipulation. He therefore raised objections with regard to both exceptions and stipulations; according to the one who says that it is with regard to an exception, this is the refutation, and according to the one who says that it is with regard to a stipulation, that is the refutation.

    4The Gemara asks: What is the refutation that Rava found for Rabbi Akiva’s second objection? If we say that it is that the prohibition against marrying into the priesthood is different, and therefore the halakhot of adultery and divorce cannot be inferred from it, doesn’t Rabbi Eliezer also derive his opinion from the prohibition against marrying into the priesthood? Rabbi Yoḥanan stated (82b) that Rabbi Eliezer’s ruling is derived from the verse that states with regard to priests: “Neither may they take a woman divorced from her husband” (Leviticus 21:7), indicating that even if a woman was divorced only from her husband and was not permitted to marry others, she is disqualified from marrying into the priesthood as a divorcée.

    5The Gemara answers: Rava taught his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yannai, who said in the name of one elder that Rabbi Eliezer’s opinion is derived not from the prohibition against marrying into the priesthood, but from the verse: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), which indicates that even if he divorced her in a manner that permitted her to marry only one other man, the divorce takes effect. Therefore, Rava refutes Rabbi Akiva’s latter objection by claiming that the prohibition against marrying into the priesthood is different from other prohibitions and cannot be compared to them.

    6It is stated in the baraita that Rabbi Yehoshua said to them: One does not refute the opinion of a lion after his death. The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer? But doesn’t he also raise a refutation against Rabbi Eliezer’s opinion?

    7The Gemara answers that this is what he was saying to them: I also have a refutation against Rabbi Eliezer’s opinion, but both my objection and yours should not be raised, as one does not refute the opinion of a lion after his death.

    8The Gemara asks: And what is Rabbi Yehoshua’s refutation? It is as it is taught in a baraita : Rabbi Yehoshua said that the passage: “When a man takes a wife, and marries her, and it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter in her, and he writes her a scroll of severance, and gives it in her hand, and sends her out of his house; and she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:1–2), juxtaposes the woman’s status before the second marriage to her status before the first marriage. It should be derived from here that just as before the first marriage she is not bound to another man, so too, before the second marriage she is not bound to another man. Therefore, a woman cannot remarry if she is still bound to her ex-husband due to a qualification that prohibits her from marrying a certain man.

    9§ The Gemara discusses the matter itself that was mentioned above in passing: With regard to a case where a man divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying.

    10The baraita continues: Rabbi Shimon bar Elazar raised a refutation to Rabbi Eliezer’s statement: Where do we find a situation where this person prohibits something and that other person permits it? How can the first husband render the woman prohibited from marrying a certain man and her second husband render her permitted to do so after his death or their divorce?

    11The Gemara questions this refutation: Is there not such a situation? But isn’t there the case of a yevama , a woman whose husband dies childless, and he deems her forbidden to other men while she waits for his brother, her yavam , to perform levirate marriage with her, and the yavam , after performing levirate marriage with her, deems her permitted in the event of divorce or his death?

    12The Gemara answers: There, it is the yavam who renders her forbidden, since if not for the yavam , i.e., if her deceased husband did not have any brothers, she would have already been released from her bond to her husband and permitted to marry any man. It is only the existence of the yavam that prevents her from marrying other men. Therefore, it is he who renders her permitted.

    13The Gemara asks: Isn’t there the matter of vows, where the one who takes the vow prohibits something and a halakhic authority renders it permitted by dissolving the vow? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan says that a halakhic authority dissolves a vow only through regret of the person who took the vow. Since it is necessary for this person to express regret for taking the vow, it is not actually the halakhic authority who causes the dissolution of the vow.

    14The Gemara asks: Isn’t there the nullification of a wife’s vows by the husband, where the wife vows, creating a prohibition, and her husband nullifies the vow? The Gemara answers: There it can be explained in accordance with that which Rav Pineḥas reasoned in the name of Rava, as Rav Pineḥas says in the name of Rava that with regard to any woman who takes a vow, it is from the outset contingent on her husband’s consent that she takes the vow. Therefore, the husband can nullify it.

    15§ The Gemara resumes discussion of the previous baraita . Rabbi Elazar ben Azarya responded, saying: What is the meaning of the expression: “Scroll of severance [ keritut ],” that is used in the Torah for a bill of divorce? It means something that severs the bond between him and her entirely. You have therefore derived that this divorce, after which the wife is still bound to her husband due to his qualification, is not an act of severance.

    16The Gemara asks: And what do the other Rabbis, who did not refute Rabbi Eliezer’s opinion in this manner, do with this term “severance”? How do they interpret it? The Gemara answers: They need it for that which is taught in a baraita : If a man says to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will not ever drink wine, or: On the condition that you will never go to your father’s house, that is not an act of severance, as she remains restricted by him indefinitely. If he stipulates that she may not do so for thirty days, that is an act of severance. The Rabbis derive from the term severance that any indefinite condition prevents the divorce from taking effect.

    17The Gemara asks: And from where does the other Sage, Rabbi Elazar ben Azarya, derive this principle? The Gemara answers: It is derived from the fact that the verse does not utilize the basic form of the word severance, i.e., karet , but rather its conjugate, keritut . This indicates an additional principle that is derived from the term. The Gemara asks: And what do the other Sages derive from the seemingly superfluous use of this word? The Gemara answers: They do not interpret the distinction between karet and keritut .

    18§ Rava says that if a man says to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will not drink wine for all the days of my life, that is not an act of severance, as she remains bound to his condition for the rest of his life. If he stipulates that she may not drink wine for all the days of the life of so-and-so, that is an act of severance.

    19The Gemara asks: What is different about the case where he mentioned the life of so-and-so? Is it because perhaps that person will die and she will thereby fulfill the condition, allowing her to remarry? With regard to his own life it is also true that perhaps he will die and she will thereby fulfill the condition. Why is the divorce invalid in that case?

    20Rather, say that if the husband tells her: This is your bill of divorce on the condition that you will not drink wine for all the days of your life, that is not an act of severance, as the wife will never be released from this restriction. If he says: For all the days of my life, or: For all the days of so-and-so’s life, that is an act of severance, as the condition can potentially be fulfilled during her lifetime.

    21§ Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: If a man hands his wife a bill of divorce and says to her: Today you are not my wife, and tomorrow you are my wife, what is the halakha ? The Gemara elaborates: Let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Eliezer and let the dilemma be raised according to the opinion of the Rabbis.

    22Let the dilemma be raised according to Rabbi Eliezer: Is Rabbi Eliezer saying that only there, in the case of the mishna, the divorce is valid because concerning the one whom the husband permits the wife to marry, he permits her to marry him forever, but here, the divorce is not valid as it is limited in time? Or perhaps it is no different from the case in the mishna, and in both cases Rabbi Eliezer holds that the divorce takes effect?

    23Let the dilemma be raised according to the Rabbis: Perhaps the Rabbis are saying only there that the divorce is invalid because the husband did not separate her from himself entirely, as she is prohibited from marrying a certain man due to his qualification. But here, the divorce takes effect, as once he separates her, even for a limited period of time, he has consequently separated her entirely.

    24After Rava raised the dilemma he then resolved it on his own:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הרי גרושה אצלו בזנותגרסינן הרי לא אסרה עליו אלא לינשא אבל לזנות גרושה היא אצלו מיד הלכך אם ימות בעלה הראשון נמי שם גירושין עליה אצל זה עולמית ומעתה אין כאן ק"ו דאיכא למפרך דמה אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה שהרי אף אצלו היה עליה צד גירושין תאמר שתאסר על כל אדם בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל אדם:

    אלא בחוץסבירא ליה לרבי עקיבא מילתיה דר' אליעזר:

    ופרכינןלר"ע דפריך הני תרי פרכי חדא אחוץ וחדא אעל מנת אי סבירא ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בחוץ נותיב הך פירכא בתרייתא דחוץ:

    ואי בעל מנתמוקי לה נותביה פירכא קמייתא ותו לא:

    איכא דאית ליה בחוץפליגי ואיכא דאית ליה בעל מנת פליגי:

    האי פירכאהרי שהיה זה כהן כו':

    ולמאן דאית ליה ע"מ האי פירכאהרי שהלכה כו':

    ומאי פירכאאיכא למיפרך אפירכיה דרבי עקיבא בתרייתא דקאמר רבא לעיל ולכולהו אית להו פירכא:

    אי נימא איסור כהונה שאניהואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות:

    הא ר' אליעזרדאמר מותרת לכל אדם חוץ ממנו:

    מאיסור כהונה יליף להמגרושה מאישה לבדה שפסול לכהונה מהתם ילפא לעיל דמדפסיל לכהונה הוי גיטא ואע"ג דשייר ויליף מינה קולא ולא אמרינן איסור כהונה שאני כ"ש דמצי למיפרך אליביה נילף מאיסור כהונה לחומרא ונימא כי היכי דצד גירושיה פוסלה לכהונה אם ימות יהא צד אישותה פוסלה לכל אדם:

    רבאדאמר לעיל כולהו אית להו פירכא:

    כר' ינאי משום זקן אחד מתני להדאמר לעיל טעם דר' אליעזר מוהיתה לאיש אחר ולא יליף מאיסורי כהונה הילכך פרכינן לר"ע איסור כהונה שאני ולא תיקשי לרבי אליעזר:

    והא איהו נמי מיפרך פרכיהלר' אליעזר לקמן בברייתא:

    מקיש קודמי הויה שניהצד פנוי שבה בין גירושין לנשואין:

    לקודמי הויה ראשונהלצד פנוי שהיה בה קודם קידושין של ראשון דהא איתקוש דכתיב לעיל מיניה כי יקח איש וגו' היינו קידושי ראשון והיתה לאיש אחר היינו קידושי שני:

    שזה אוסר וזה מתירנישואי בעלה הראשון אסרוה על זה ונישואי שני יתירוה לו:

    בחרטהשפותח פתח לנודר בדברים הבאים לו ע"י נדר זה שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות לא היה נודר נמצא שמתחילתו אינו נדר:

    והרי הפרת הבעלשהוא בלא חרטה:

    על דעת בעלהעל מנת שאם ירצה ואם לאו לא יהא נדר:

    ורבנןכל הנך רבנן דלעיל דלא ילפי מהכא פירכייהו:

    אין זה כריתותשאין מפרידן אלא המות דעד יום מותה קשורה בו:

    ה"ז כריתותמיד והיא תקיים התנאי:

    היום אי את אשתינתן לה גט ואמר לה היום לבדו יהו גירושין ולמחר לא יהו גירושין דשייר בגיטא מהו:

    תיבעי לר' אליעזרדמכשיר בשיור:

    תיבעי לרבנןדפסלי בשיור:

    כיון דפסקהמיניה היום לגמרי אצל כל אדם:

    פסקהלכל אדם לעולם ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הלכך אין תנאי זה כלום:

    גיטין 83 עמוד ב

    1הרי גרושה אצלו בזנות! אלא בחוץ.

    2ור"ע אי ״חוץ״ סבירא ליה לותיב ״חוץ״, ואי ״על מנת״ ס"ל לותיב ״על מנת״!

    3ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר ״חוץ״ ואיכא דאמר ״על מנת״; מ"ד ״חוץ״ האי פירכא, ומ"ד ״על מנת״ האי פירכא.

    4ומאי פירכא? אי נימא איסור כהונה שאני, הא ר"א נמי מאיסור כהונה קא מייתי ליה!

    5רבא כרבי ינאי משום זקן אחד קא מתני.

    6אמר להן ר' יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה. למימרא דר' יהושע כוותיה סבירא ליה?! והא איהו נמי מיפרך קפריך!

    7ה"ק להו: לדידי נמי אית לי פירכא; מיהו בין לדידי, בין לדידכו אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

    8ומאי פירכא דר' יהושע? דתניא, א"ר יהושע: מקיש קודמי הויה שניה, לקודמי הויה ראשונה; מה קודמי הויה ראשונה דלא אגידא באיניש אחרינא; אף קודמי הויה שניה דלא אגידא באיניש אחרינא.

    9גופא מודה ר"א במגרש אשתו ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״, והלכה ונישאת לאחד מן השוק, ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו.

    10השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר?

    11ולא?! והרי יבמה דבעל אוסר, ויבם מתיר!

    12התם, יבם הוא קא אסר לה, דאי מבעל הא שריא וקיימא.

    13הרי נדרים, דנודר אוסר וחכם מתיר! הא א"ר יוחנן: אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה.

    14הרי הפרת הבעל, דאשה נודרת ובעל מיפר! התם כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת.

    15נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: ״כריתות״ דבר הכורת בינו לבינה; הא למדת, שאין זה כריתות.

    16ורבנן, האי ״כריתות״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין; ע"מ שלא תלכי לבית אביך״; ״לעולם״ אין זה כריתות. ״שלשים יום ה"ז כריתות.

    17ואידך מכרת כריתות. נפקא ואידך כרת כריתות. לא דרשי׃

    18אמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות׃

    19מאי שנא. חיי פלוני דדלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה חיי דידיה נמי דלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה׃

    20אלא אימא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי או חיי פלוני ה"ז כריתות:

    21בעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו תיבעי לר' אליעזר תיבעי לרבנן׃

    22תיבעי לרבי אליעזר עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם אבל הכא, לא או דלמא לא שנא׃

    23תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה. מיניה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה פסקה׃

    24בתר דבעיא, הדר פשטה:

    Tosafot

    רבא כרבי ינאי משום זקן אחד סבירא ליהוא"ת א"כ ר' יוסי דקאמר רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן ואית ליה הני פירכי סבר נמי כר' ינאי משום זקן אחד א"כ תיקשי לר' יוחנן דפליג לעיל אר' ינאי וי"ל דאיכא למימר דרואה אני את דברי רבי אלעזר לא משום הני פירכי קאמר וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו דגזירת הכתוב הוא וי"ל דמשום דיש להשיב על דבריו מסתבר לאוקמי קרא טפי כדדרשי רבנן:

    מה קודמי הויה ראשונה דלא אגידא ביה כו'אע"ג דלגמרי על כרחיך לא דמו דהא בקודמי הויה ראשונה שרי לכ"ע ובקודמי הויה שניה אסורה לקרובי בעלה הראשון מ"מ הוקשו לענין כי היכי דלא הוי אשת איש מעיקרא ה"נ בעיא בקודמי הויה שניה שתהא מופקעת לגמרי ממנו מדין אשת איש ולא תהא אגידא ביה כלל:

    ואידך כרת כריתות לא דרשיוהא דרבי יוסי הגלילי דהוי בכלל רבנן דריש בפ"ב (לעיל גיטין דף כא:) כרת כריתות והכא קאמר דלא דרשי היינו דלא דרשי ליה לההוא דרשא אלא לדרשא אחרינא:

    כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני ה"ז כריתות - תימה לרבינו יצחק דבפ"ק דיומא (דף יג.) גבי אף אשה אחרת מתקינין לו מייתי מילתא דרבא דהכא בענין אחר דקאמר אלא דאמר לה ע"מ שתמות אחת מכם כו' וקאמר כי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות ואין זה כדמסיק הכא ולא כדבעי למימר הכא מעיקרא דלא מידכר כל ימי חייכי ושמא הש"ס אינו חושש ומייתי בכל ענין כל ימי חיי כדבעי למימר מעיקרא וחייכי דאין זה כריתות כדמסיק ומיהו קשה לר"י התם אמאי לא הוי כריתות בעל מנת שתמות אחת מכם דמאי שנא מחיי פלוני דהוי כריתות דבשביל דתלה אף במיתתה לא גרע:

    כיון דפסקה פסקההכא לא קאמר או דלמא לא שנא כדאמרינן לעיל דמיד כשאמר כיון דפסקה פסקה הבין שכן הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ורבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב ליה חוץ אי על מנת סבירא ליה לותיב ליה על מנת. ומשני

    רבי עקיבא שמע ליה דאיכא מאן דאמר חוץ ופריך ליה האי פירכא ואיכא דאמר בעל מנת ופריך ליה האי פירכא. מהכא משמע כאידך פירושא דפרישית לעיל דרבי טרפון סבירא ליה דבעל מנת בלחוד פליגי אבל בחוץ אפילו רבי אליעזר מודה ורבי יוסי סבר דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן, וכמו שפירש רש"י ז"ל, וליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי וכדמשמע בריש פירקין דאמרינן דילמא בהא פליגי אבל בהא מודו, דאם איתא דאיכא מאן דאמר דבתרתי פליגי מאי קא קשיא ליה לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת דילמא רבי עקיבא סבירא ליה דבתרתי פליגי ומותיב לחוץ ומותיב לעל מנת, ועוד דלישנא דקאמרינן רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת משמע נמי דליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי דאם איתא הוה ליה למימר רבי עקיבא שמע דפליגי בין בחוץ בין בעל מנת ופריך לחוץ האי פירכא ולעל מנת האי פירכא. ולענין פסק הלכה. כתב רבנו אלפאסי ז"ל בהלכות דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן וכן פסק רבנו חננאל ז"ל וזהו לשונו: ואסיקנא בחוץ פליגי והלכה כחכמים אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, והכי ודאי משמע דהא בעיין מעיקרא הכי הות האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן דהא שייר ליה בגט אבל בעל מנת מודו ליה [בנדפס: אלמא כי אסקה רבינא דחוץ הוא בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה] והכי משמע לקמן גמרא כתבו בתוכו וכו' ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל אלמא אפילו על מנת שלא תנשאי דהוי דומיא דחוץ לא פסיל דלא הוי שיורא הואיל ומשייר לה בתנאי אלא הוה ליה כשאר תנאין דעלמא, וקתני נמי בברייתא חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב, והכי נמי משמע מדפרכינן לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת ומשני רבי עקיבא שמע מאן דאמר חוץ ושמע מאן דאמר על מנת אלמא ליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי, וארבעה זקנים שנכנסו להשיב על דברי רבי אליעזר האי שמע דבהכי פליגי ומותיב והאי שמע דבהכי פליגי ומותיב כמו שכתבנו למעלה. והרמב"ן נ"ר כתב דלא מסתברא לאחזוקי פלוגתא בתנאי בכדי ולמדחיא לדרבי עקיבא ורבי טרפון דפסלי בעל מנת ורבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא נטיא לדידהו ולא אשכחן בהדיא מאן דאמר כשר כלל, ועוד אם כן זקנים הללו מאן דמותיב על מנת לרבי אליעזר לותיב לחבריה דמכשר ולא ישיב את הארי לאחר מיתה והיכי דחינן דאשלי רברבא בלא כלום, והא דאמרינן לקמן ומתניתין דאוקימנא בחוץ אבל בעל מנת לא פסיל אפשר לומר דלאו על מנת שלא תנשאי קאמר אלא על מנת דשאר תנאין כגון על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום ועל מנת שתתן לי מאתים זוז דליכא שיורא בגט, והכין איתא בירושלמי בריש פרק כל הגט וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב, הרי גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב, והא דאמר רבינא אלא לאו שמע מינה האי אלא חוץ הוא, לאו למימרא דבעל מנת מודו ליה אלא פירושא דמתניתין הוא דמפרש לומר דתנא דמתניתין איירי בחוץ להודיעך כחו דרבי אליעזר דאפילו בחוץ מכשר, ומיהו רבנן בתרתי פליגי עליה מדלא סיים בה רבינא שמע מינה האי אלא חוץ הוא אבל בעל מנת מודו ליה שמע מינה, אלא שיש לומר שהגאונים ז"ל שפסקו כן משום דסוגיין כפשטה הכי מכרעא ואמוראי בתראי הוא דסברי דעל מנת כשר והם תולין סברא זו במשנתינו וסברי דרבי יוסי הגלילי הוא דמכשר בה ומסברא דנפשייהו אמרי הכי, ומסתברא לי דרבי יוסי הגלילי על כרחין הכין סבירא ליה כמו שכתבתי למעלה ובסוף שמועתנו [בנדפס: ועוד נראה לי דעל כרחין הא דאמרינן לקמן כי פסיל בכתב אבל בעל מנת לא פסיל בעל מנת דומיא דחוץ קאמר מדאמרינן אמר רבי זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן על מנת אטו חוץ ואם איתא טפי הוה עדיף למימר דרבי סבר גזרינן על מנת שתתני לי אטו על מנת שלא תנשאי דהיא גזרה קרובה יותר על מנת אטו על מנת מלמגזר על מנת אטו חוץ].

    רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמרי על מנת מאן דאמר חוץ האי פירכא ומאן דאמר על מנת האי פירכא. וקשיא לי אם כן אמאי לא פריך נמי לרבנן למאן דאמר חוץ כלומר אבל בעל מנת מודו ליה, ויש לומר דמשום דלרבי אליעזר איכא למיפרך בין בחוץ בין בעל מנת משום הכי פריך ליה לרבי אליעזר וממילא שמעינן דלמאן דאמר בחוץ אבל בעל מנת מודו דתיקשי בין לרבנן בין לרבי אליעזר, ולישנא קלילא נקט.

    הא דפריךרבי יהושע מקיש קודמי הויא שניה לקודמי הויא ראשונה מה קודמי הויא ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא וכו'. קשיא לי דהא הויא ראשונה נמי אפשר דאגידא באיניש אחרינא לרבי אליעזר וכדאמרינן לעיל כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה שהיא מקודשת לשניהם ואהנו קדושי ראובן למיסרא אעלמא ואהנו קדושי שמעון למיסר אראובן, ויש לומר דההיא גופא לא רבי אליעזר אמר לה ואנן הא דאמרינן דכיון דאמר רבי אליעזר בגט חוץ מפלוני מגורשת בקידושין הרי זו מקודשת דאיתקש הויה ליציאה, ואי ליתא לדרבי אליעזר בגירושין ממילא אף בקידושין ליתא. אלא דאכתי קשיא לי דאפילו לרבנן משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכאותה ששנינו בקדושין פרק האומר הרי את מקודשת ואינה מקודשת [בנדפס: מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת] ואיתמר עלה אמר אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט וכו' עולא אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין בה וכן אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין ואמר ליה רב משרשיא דבי רב אמי לרבי אסי אסברא לך טעמיה דרבי יוחנן שוו נפשייהו כשרגא דליבני וכל חד וחד רוחא לחבריה שבק, וקיימא לן כרבי יוחנן וכן פסק שם רבנו חננאל ז"ל, אלמא אף קידושי הויא ראשונה כלומר קודם שנתגרשה משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכל שכן לדברי הרב אב בית דין ז"ל שכתב דרבי יוחנן אית ליה כי האי דבעי רבי אבא עד כאן לא קאמרו רבנן אלא הכא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא, דאלמא אף לרבנן משכחת לה להויא ראשונה דאגידא באינש אחרינא, ואם תאמר דרבי שמעון לא סבירא ליה כסברתיה דרבי יוחנן אלא או כרב או כשמואל אם כן הוה ליה למיפרך לרבי יוחנן מהא דרב יהושע, ויש לומר דקודמי הויא ראשונה ממש קאמר וראשונה ממש לא אגידא באינש אחרינא, ולא מיחוור וצריך עיון.

    כריתות דבר הכורת בינו לבינהכלומר כורת לגמרי דלא ליהוי שיורא בגט כלל, ומסתברא מדלא בעיא הכא במאי אילימא בעל מנת אילימא בחוץ כדבעיא בכולהו אינך שמע מינה דרבי אלעזר בן עזריה בין בחוץ בין בעל מנת שייכא, ואפילו אמר לה על מנת שלא תנשאי לו מכאן ועד שנים עשר חדש משום דהויא שיורא בגט ואין זה כריתות ולא דמי לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם בשעה שהוא כורת כורת לגמרי אבל הכא כורת מקצת ומשייר מקצת הלכך אין זה גט כמו שכתבתי למעלה.

    ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה מיבעי להו כדתניא וכו'ואם תאמר לרבי טרפון לוקמיה לחוץ מפלוני דלא הוי גט, יש לומר דהשתא אפילו בעל מנת דאיכא למימר דהוי כריתות מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא ילפינן מדינא דלא הוי גט משום דגורם לעקור דבר מן התורה כל שכן בחוץ אם כן כריתות מאי עביד ליה, ורבי יוסי הגלילי נמי לא מצי לאוקומיה לעל מנת שלא תנשאי לפלוני משום דלא משמע לאיפלוגי ביניה לשאר תנאין דעלמא, אבל לאידך סברא דכתבינן לעיל דכולהו ארבעה זקנים סבירא להו דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי קשיא אמאי לא מוקי לה רבי יוסי בעל מנת דהוי חידושא טפי דאף על גב דבשאר תנאים הוי גט הכא לאו משום דהוה ליה שיורא בגט וליפרך מינה נמי לרבי אליעזר כדפריך מינה רבי אלעזר בן עזריה כמו שכתבתי למעלה, והלכך מסתבר טפי כדאידך פירושא [בנדפס: פירושו] למעלה.

    על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתותמשום דלעולם היא אסורה מחמתיה שלא תלך לבית אביה, וקשיא לן דהא מכרו האב או שמת הרי זו מותרת לילך שם וכדאיתא בנדרים (מו, א) קונם לביתך שאיני נכנס מת או שמכרו הרי זה מותר וכבר הארכתי בזה בפרק שני דמכלתין, והרמב"ם ז"ל כתב דכיון שאינה מותרת בו כל זמן שהוא של אביה אין זה כריתות דמה שנאסר לה לא הותר לה דאם מכרו האב או שמת אף על פי שהיא מותרת ליכנס בו אין זה בית אביה שנאסר בו ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות, ודכותה אמר לה על מנת שלא תשתי יין זה לעולם ונשפך היין אין זה כריתות משום דלא הותר במה שנאסר וכן על מנת שלא תנשאי לפלוני שלא הותרה בו לעולם, ואינו מחוור לי חדא דבתוספתא קתני על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וזה הפך ממה שכתב הרב ז"ל, ועוד מדאמרינן בריש פירקין בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה משמע דעל מנת דומיא דחוץ שהיא אסורה לו לעולם קתני וכגון דאמר לה על מנת שלא תינשאי לפלוני לעולם ואפילו הכי קאמר דמגורשת, ואפילו למאן דאמר דבעל מנת פליגי משום דהוי שיורא בגט מכל מקום בשאר תנאין דכותה כולי עלמא מודו דמגורשת וכדאמרינן עלה מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא, והכא לא פליגי רבנן אלא משום דהוי שיורא בגט אבל בשאר תנאין דלא הוי שיורא בגט הרי זו מגורשת, ועוד דאמרינן לקמן (גיטין עד, א) על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך הרי זה גט אף על פי שאסרה עליו לעולם, ומיהו יש לפרש בזו דאמר לה על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך מכאן ועד שלשים יום, אי נמי משום דבלאו הכי [בנדפס: תנאו] אסורה עליהן לעולם, ומסתבר דלישנא לא דוקא ולא בלשון זה אמר לה אלא על מנת שלא תלכי לבית זה של אביך קאמר דלעולם אסורה בו וכדתנן התם לבית זה איני נכנס מכרו או שמת הרי זה אסור, ותרי גוני תנאין קתני תנאי בדבר סתם כגון שלא תשתי יין ותנאי בדבר זה כגון שלא תלכי לבית זה, ומשום הכי נסיב זה בבית ולא נסיב ליה ביין דפתח ביה לומר דבדבר זה דוקא דבר שאינו עתיד לישרף וליאבד הוא דאמרינן דאין זה כריתות דאף על גב דאפשר דנפל הבית או נשרף דהוה ליה כריתות מכל מקום כיון שעכשיו בשעת תנאו אינו מצוי לינפל ולישרף לא קרינן ביה כריתות ואפילו נפל אינה מגורשת דלא דמי למיתה דמיתה שכיחא וכיון שכן אף על פי שאמר לה כל ימי חיי פלוני הרי זו מגורשת, וכן נמי ביין זה כיון שהוא מצוי ליאבד הרי זו מגורשת, והיינו נמי דבתוספתא לא קתני על מנת שלא תכנסי לבית זה נפל הבית הרי זו מגורשת אבל כותל כיון שהוא מצוי ליפול ואילן ליקצץ קתני שאם נפל הכותל או נקצץ האילן הרי זה גט.

    ואידך כרת כריתות לא דרשיפירוש איכא מינייהו דלא דרשי ליה כלל, מיהו צריך עיון לרבי יוסי דהא איהו דריש ליה להכי בפרק שני גבי אין כותבין לה על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין.

    כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות כל ימי חייכי אין זה כריתות. והא דאמרינן בפרק קמא דיומא (יג, ב) אלא דאמר הרי זה גיטיך על מנת שתמות אחת מכם ופריך והא אמר רבא כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות, לא חשש התלמוד להביא שם המימרא כפי המסקנא וכלל חיי עם חייכי דאין הצורך שם אלא משום חייכי והביאה כפי שנאמרה כאן תחלה.

    כל ימי חייאף על פי שלכאורה היה נראה כיון דכל ימי חייו אגידא ביה אין זה כריתות כמו בכל ימי חייכי אפילו כן לא היתה כן סברת התלמוד אלא מכיון שאפר לה לקיים תנאו הרי זה כריתות.

    כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתותואף על פי שהוא ילד והיא זקנה, ואפילו היא זקנה ואמר לה על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד חמשים שנה הרי זה כריתות דכיון דאפשר שתחיה היא יותר מכן כריתות קרינן ביה.

    עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי שרי לעולם אבל הכא לא. כלומר וכיון שכן אין זה גט כלל.

    תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התםדאינו גט אלא משום דלא פסקה מיניה לגמרי לא יום אחד ולא יומים, אבל הכא דפסקה ממנו יום אחד לגמרי הרי זה גט והרי זו מגורשת לעולם, וקשיא לי מאי טעמא בעי אליבא דרבי אליעזר אי הוי גט ליום אחד בלבד כדקא מתני או לא הוי גיטא כלל ואליבא דרבנן בעי אי הוי גט גמור ופסקה מיניה לגמרי דלא כתנאיה, ויש לומר דמשום דשמע ליה לרבי אליעזר דשרי לחד ואסר לחד בעא אליביה דכותה דהיינו אי שריא חד יומא ואסירה חד יומא אבל לרבנן דלית להו גט לחצאין הכא נמי פשיטא ליה אליבייהו דאי אפשר כדקאמר שתהא מותרת יום אחד ותחזור לאיסורה מחרתו, אלא דילמא כיון דפסקה ממנו לגמרי יום אחד בגט זה הותרה בו לעולם דאין גט לחצאין, ואהדר ליה דאפילו לרבי אליעזר כיון דפסקה פסקה דכיון שאמר לה היום אי את אשתי הרי הותרה היום ולאחר שהותרה ופסקה ממנו אי אפשר שתחזור לו אלא בליקוחין שניים, ולא דמיא לחוץ מפלוני ואליבא דרבי אליעזר דהתם למאן דשריא שריא לעולם ולמאן דאסורה אסורה לעולם אבל הכא למיסר מאי דשרי אי אפשר, ואפשר לפרש נמי דהא דאמרדינן לקמן בפירקין (גיטין עה, ב) גבי אתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם, ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן, כלומר לכך הוצרך לתקן כך כדי שלא יוציאו לעז על הגט לומר שאינה מגורשת אלא ליום אחד, ומיהו קיימא לן כרב נחמן דכיון דפסקה פסק ובמקום יבם חולצת ולא מתיבמת, ואפשר נמי דאפילו נשאת לא תצא דמשום גזרה לא מפקינן כדאמרינן בסמוך, והרמב"ם ז"ל שכתב דאינה מגורשת כלל, לא נראו דבריו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 83b

    Gittin 83b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הרי גרושה אצלו בזנות גרסינן הרי לא אסרה עליו אלא לינשא אבל לזנות גרושה היא אצלו מיד הלכך אם ימות בעלה הראשון נמי שם גירושין עליה אצל זה עולמית ומעתה אין כאן ק"ו דאיכא למפרך דמה אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה שהרי אף אצלו היה עליה צד גירושין תאמר שתאסר על כל אדם בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל אדם:

    אלא בחוץ סבירא ליה לרבי עקיבא מילתיה דר' אליעזר:

    ופרכינן לר"ע דפריך הני תרי פרכי חדא אחוץ וחדא אעל מנת אי סבירא ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בחוץ נותיב הך פירכא בתרייתא דחוץ:

    ואי בעל מנת מוקי לה נותביה פירכא קמייתא ותו לא:

    איכא דאית ליה בחוץ פליגי ואיכא דאית ליה בעל מנת פליגי:

    האי פירכא הרי שהיה זה כהן כו':

    ולמאן דאית ליה ע"מ האי פירכא הרי שהלכה כו':

    ומאי פירכא איכא למיפרך אפירכיה דרבי עקיבא בתרייתא דקאמר רבא לעיל ולכולהו אית להו פירכא:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 83b · Sefaria

    Tosafot

    רבא כרבי ינאי משום זקן אחד סבירא ליה וא"ת א"כ ר' יוסי דקאמר רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן ואית ליה הני פירכי סבר נמי כר' ינאי משום זקן אחד א"כ תיקשי לר' יוחנן דפליג לעיל אר' ינאי וי"ל דאיכא למימר דרואה אני את דברי רבי אלעזר לא משום הני פירכי קאמר וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו דגזירת הכתוב הוא וי"ל דמשום דיש להשיב על דבריו מסתבר לאוקמי קרא טפי כדדרשי רבנן:

    מה קודמי הויה ראשונה דלא אגידא ביה כו' אע"ג דלגמרי על כרחיך לא דמו דהא בקודמי הויה ראשונה שרי לכ"ע ובקודמי הויה שניה אסורה לקרובי בעלה הראשון מ"מ הוקשו לענין כי היכי דלא הוי אשת איש מעיקרא ה"נ בעיא בקודמי הויה שניה שתהא מופקעת לגמרי ממנו מדין אשת איש ולא תהא אגידא ביה כלל:

    ואידך כרת כריתות לא דרשי והא דרבי יוסי הגלילי דהוי בכלל רבנן דריש בפ"ב (לעיל גיטין דף כא:) כרת כריתות והכא קאמר דלא דרשי היינו דלא דרשי ליה לההוא דרשא אלא לדרשא אחרינא:

    כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני ה"ז כריתות - תימה לרבינו יצחק דבפ"ק דיומא (דף יג.) גבי אף אשה אחרת מתקינין לו מייתי מילתא דרבא דהכא בענין אחר דקאמר אלא דאמר לה ע"מ שתמות אחת מכם כו' וקאמר כי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות ואין זה כדמסיק הכא ולא כדבעי למימר הכא מעיקרא דלא מידכר כל ימי חייכי ושמא הש"ס אינו חושש ומייתי בכל ענין כל ימי חיי כדבעי למימר מעיקרא וחייכי דאין זה כריתות כדמסיק ומיהו קשה לר"י התם אמאי לא הוי כריתות בעל מנת שתמות אחת מכם דמאי שנא מחיי פלוני דהוי כריתות דבשביל דתלה אף במיתתה לא גרע:

    כיון דפסקה פסקה הכא לא קאמר או דלמא לא שנא כדאמרינן לעיל דמיד כשאמר כיון דפסקה פסקה הבין שכן הוא:

    Tosafot on Gittin 83b · Sefaria

    Rashba

    ורבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב ליה חוץ אי על מנת סבירא ליה לותיב ליה על מנת. ומשני

    רבי עקיבא שמע ליה דאיכא מאן דאמר חוץ ופריך ליה האי פירכא ואיכא דאמר בעל מנת ופריך ליה האי פירכא. מהכא משמע כאידך פירושא דפרישית לעיל דרבי טרפון סבירא ליה דבעל מנת בלחוד פליגי אבל בחוץ אפילו רבי אליעזר מודה ורבי יוסי סבר דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן, וכמו שפירש רש"י ז"ל, וליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי וכדמשמע בריש פירקין דאמרינן דילמא בהא פליגי אבל בהא מודו, דאם איתא דאיכא מאן דאמר דבתרתי פליגי מאי קא קשיא ליה לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת דילמא רבי עקיבא סבירא ליה דבתרתי פליגי ומותיב לחוץ ומותיב לעל מנת, ועוד דלישנא דקאמרינן רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת משמע נמי דליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי דאם איתא הוה ליה למימר רבי עקיבא שמע דפליגי בין בחוץ בין בעל מנת ופריך לחוץ האי פירכא ולעל מנת האי פירכא. ולענין פסק הלכה. כתב רבנו אלפאסי ז"ל בהלכות דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן וכן פסק רבנו חננאל ז"ל וזהו לשונו: ואסיקנא בחוץ פליגי והלכה כחכמים אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, והכי ודאי משמע דהא בעיין מעיקרא הכי הות האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן דהא שייר ליה בגט אבל בעל מנת מודו ליה [בנדפס: אלמא כי אסקה רבינא דחוץ הוא בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה] והכי משמע לקמן גמרא כתבו בתוכו וכו' ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל אלמא אפילו על מנת שלא תנשאי דהוי דומיא דחוץ לא פסיל דלא הוי שיורא הואיל ומשייר לה בתנאי אלא הוה ליה כשאר תנאין דעלמא, וקתני נמי בברייתא חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב, והכי נמי משמע מדפרכינן לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת ומשני רבי עקיבא שמע מאן דאמר חוץ ושמע מאן דאמר על מנת אלמא ליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי, וארבעה זקנים שנכנסו להשיב על דברי רבי אליעזר האי שמע דבהכי פליגי ומותיב והאי שמע דבהכי פליגי ומותיב כמו שכתבנו למעלה. והרמב"ן נ"ר כתב דלא מסתברא לאחזוקי פלוגתא בתנאי בכדי ולמדחיא לדרבי עקיבא ורבי טרפון דפסלי בעל מנת ורבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא נטיא לדידהו ולא אשכחן בהדיא מאן דאמר כשר כלל, ועוד אם כן זקנים הללו מאן דמותיב על מנת לרבי אליעזר לותיב לחבריה דמכשר ולא ישיב את הארי לאחר מיתה והיכי דחינן דאשלי רברבא בלא כלום, והא דאמרינן לקמן ומתניתין דאוקימנא בחוץ אבל בעל מנת לא פסיל אפשר לומר דלאו על מנת שלא תנשאי קאמר אלא על מנת דשאר תנאין כגון על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום ועל מנת שתתן לי מאתים זוז דליכא שיורא בגט, והכין איתא בירושלמי בריש פרק כל הגט וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב, הרי גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב, והא דאמר רבינא אלא לאו שמע מינה האי אלא חוץ הוא, לאו למימרא דבעל מנת מודו ליה אלא פירושא דמתניתין הוא דמפרש לומר דתנא דמתניתין איירי בחוץ להודיעך כחו דרבי אליעזר דאפילו בחוץ מכשר, ומיהו רבנן בתרתי פליגי עליה מדלא סיים בה רבינא שמע מינה האי אלא חוץ הוא אבל בעל מנת מודו ליה שמע מינה, אלא שיש לומר שהגאונים ז"ל שפסקו כן משום דסוגיין כפשטה הכי מכרעא ואמוראי בתראי הוא דסברי דעל מנת כשר והם תולין סברא זו במשנתינו וסברי דרבי יוסי הגלילי הוא דמכשר בה ומסברא דנפשייהו אמרי הכי, ומסתברא לי דרבי יוסי הגלילי על כרחין הכין סבירא ליה כמו שכתבתי למעלה ובסוף שמועתנו [בנדפס: ועוד נראה לי דעל כרחין הא דאמרינן לקמן כי פסיל בכתב אבל בעל מנת לא פסיל בעל מנת דומיא דחוץ קאמר מדאמרינן אמר רבי זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן על מנת אטו חוץ ואם איתא טפי הוה עדיף למימר דרבי סבר גזרינן על מנת שתתני לי אטו על מנת שלא תנשאי דהיא גזרה קרובה יותר על מנת אטו על מנת מלמגזר על מנת אטו חוץ].

    רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמרי על מנת מאן דאמר חוץ האי פירכא ומאן דאמר על מנת האי פירכא. וקשיא לי אם כן אמאי לא פריך נמי לרבנן למאן דאמר חוץ כלומר אבל בעל מנת מודו ליה, ויש לומר דמשום דלרבי אליעזר איכא למיפרך בין בחוץ בין בעל מנת משום הכי פריך ליה לרבי אליעזר וממילא שמעינן דלמאן דאמר בחוץ אבל בעל מנת מודו דתיקשי בין לרבנן בין לרבי אליעזר, ולישנא קלילא נקט.

    הא דפריך רבי יהושע מקיש קודמי הויא שניה לקודמי הויא ראשונה מה קודמי הויא ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא וכו'. קשיא לי דהא הויא ראשונה נמי אפשר דאגידא באיניש אחרינא לרבי אליעזר וכדאמרינן לעיל כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה שהיא מקודשת לשניהם ואהנו קדושי ראובן למיסרא אעלמא ואהנו קדושי שמעון למיסר אראובן, ויש לומר דההיא גופא לא רבי אליעזר אמר לה ואנן הא דאמרינן דכיון דאמר רבי אליעזר בגט חוץ מפלוני מגורשת בקידושין הרי זו מקודשת דאיתקש הויה ליציאה, ואי ליתא לדרבי אליעזר בגירושין ממילא אף בקידושין ליתא. אלא דאכתי קשיא לי דאפילו לרבנן משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכאותה ששנינו בקדושין פרק האומר הרי את מקודשת ואינה מקודשת [בנדפס: מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת] ואיתמר עלה אמר אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט וכו' עולא אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין בה וכן אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין ואמר ליה רב משרשיא דבי רב אמי לרבי אסי אסברא לך טעמיה דרבי יוחנן שוו נפשייהו כשרגא דליבני וכל חד וחד רוחא לחבריה שבק, וקיימא לן כרבי יוחנן וכן פסק שם רבנו חננאל ז"ל, אלמא אף קידושי הויא ראשונה כלומר קודם שנתגרשה משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכל שכן לדברי הרב אב בית דין ז"ל שכתב דרבי יוחנן אית ליה כי האי דבעי רבי אבא עד כאן לא קאמרו רבנן אלא הכא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא, דאלמא אף לרבנן משכחת לה להויא ראשונה דאגידא באינש אחרינא, ואם תאמר דרבי שמעון לא סבירא ליה כסברתיה דרבי יוחנן אלא או כרב או כשמואל אם כן הוה ליה למיפרך לרבי יוחנן מהא דרב יהושע, ויש לומר דקודמי הויא ראשונה ממש קאמר וראשונה ממש לא אגידא באינש אחרינא, ולא מיחוור וצריך עיון.

    כריתות דבר הכורת בינו לבינה כלומר כורת לגמרי דלא ליהוי שיורא בגט כלל, ומסתברא מדלא בעיא הכא במאי אילימא בעל מנת אילימא בחוץ כדבעיא בכולהו אינך שמע מינה דרבי אלעזר בן עזריה בין בחוץ בין בעל מנת שייכא, ואפילו אמר לה על מנת שלא תנשאי לו מכאן ועד שנים עשר חדש משום דהויא שיורא בגט ואין זה כריתות ולא דמי לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם בשעה שהוא כורת כורת לגמרי אבל הכא כורת מקצת ומשייר מקצת הלכך אין זה גט כמו שכתבתי למעלה.

    ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה מיבעי להו כדתניא וכו' ואם תאמר לרבי טרפון לוקמיה לחוץ מפלוני דלא הוי גט, יש לומר דהשתא אפילו בעל מנת דאיכא למימר דהוי כריתות מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא ילפינן מדינא דלא הוי גט משום דגורם לעקור דבר מן התורה כל שכן בחוץ אם כן כריתות מאי עביד ליה, ורבי יוסי הגלילי נמי לא מצי לאוקומיה לעל מנת שלא תנשאי לפלוני משום דלא משמע לאיפלוגי ביניה לשאר תנאין דעלמא, אבל לאידך סברא דכתבינן לעיל דכולהו ארבעה זקנים סבירא להו דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי קשיא אמאי לא מוקי לה רבי יוסי בעל מנת דהוי חידושא טפי דאף על גב דבשאר תנאים הוי גט הכא לאו משום דהוה ליה שיורא בגט וליפרך מינה נמי לרבי אליעזר כדפריך מינה רבי אלעזר בן עזריה כמו שכתבתי למעלה, והלכך מסתבר טפי כדאידך פירושא [בנדפס: פירושו] למעלה.

    על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות משום דלעולם היא אסורה מחמתיה שלא תלך לבית אביה, וקשיא לן דהא מכרו האב או שמת הרי זו מותרת לילך שם וכדאיתא בנדרים (מו, א) קונם לביתך שאיני נכנס מת או שמכרו הרי זה מותר וכבר הארכתי בזה בפרק שני דמכלתין, והרמב"ם ז"ל כתב דכיון שאינה מותרת בו כל זמן שהוא של אביה אין זה כריתות דמה שנאסר לה לא הותר לה דאם מכרו האב או שמת אף על פי שהיא מותרת ליכנס בו אין זה בית אביה שנאסר בו ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות, ודכותה אמר לה על מנת שלא תשתי יין זה לעולם ונשפך היין אין זה כריתות משום דלא הותר במה שנאסר וכן על מנת שלא תנשאי לפלוני שלא הותרה בו לעולם, ואינו מחוור לי חדא דבתוספתא קתני על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וזה הפך ממה שכתב הרב ז"ל, ועוד מדאמרינן בריש פירקין בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה משמע דעל מנת דומיא דחוץ שהיא אסורה לו לעולם קתני וכגון דאמר לה על מנת שלא תינשאי לפלוני לעולם ואפילו הכי קאמר דמגורשת, ואפילו למאן דאמר דבעל מנת פליגי משום דהוי שיורא בגט מכל מקום בשאר תנאין דכותה כולי עלמא מודו דמגורשת וכדאמרינן עלה מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא, והכא לא פליגי רבנן אלא משום דהוי שיורא בגט אבל בשאר תנאין דלא הוי שיורא בגט הרי זו מגורשת, ועוד דאמרינן לקמן (גיטין עד, א) על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך הרי זה גט אף על פי שאסרה עליו לעולם, ומיהו יש לפרש בזו דאמר לה על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך מכאן ועד שלשים יום, אי נמי משום דבלאו הכי [בנדפס: תנאו] אסורה עליהן לעולם, ומסתבר דלישנא לא דוקא ולא בלשון זה אמר לה אלא על מנת שלא תלכי לבית זה של אביך קאמר דלעולם אסורה בו וכדתנן התם לבית זה איני נכנס מכרו או שמת הרי זה אסור, ותרי גוני תנאין קתני תנאי בדבר סתם כגון שלא תשתי יין ותנאי בדבר זה כגון שלא תלכי לבית זה, ומשום הכי נסיב זה בבית ולא נסיב ליה ביין דפתח ביה לומר דבדבר זה דוקא דבר שאינו עתיד לישרף וליאבד הוא דאמרינן דאין זה כריתות דאף על גב דאפשר דנפל הבית או נשרף דהוה ליה כריתות מכל מקום כיון שעכשיו בשעת תנאו אינו מצוי לינפל ולישרף לא קרינן ביה כריתות ואפילו נפל אינה מגורשת דלא דמי למיתה דמיתה שכיחא וכיון שכן אף על פי שאמר לה כל ימי חיי פלוני הרי זו מגורשת, וכן נמי ביין זה כיון שהוא מצוי ליאבד הרי זו מגורשת, והיינו נמי דבתוספתא לא קתני על מנת שלא תכנסי לבית זה נפל הבית הרי זו מגורשת אבל כותל כיון שהוא מצוי ליפול ואילן ליקצץ קתני שאם נפל הכותל או נקצץ האילן הרי זה גט.

    ואידך כרת כריתות לא דרשי פירוש איכא מינייהו דלא דרשי ליה כלל, מיהו צריך עיון לרבי יוסי דהא איהו דריש ליה להכי בפרק שני גבי אין כותבין לה על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין.

    5 more comments on this page.

    Rashba on Gittin 83b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במקומו שלדעת קצת פותחין בחרטה ואינו צריך לפתח אחר ומכל מקום זו שאמרו כאן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה פירושו בחרטה שעל ידי פתח כלומר שאלו ידע שכך עתיד להיות לא היה נודר שנמצא הנדר מעיקרו אינו והוא סובר שאין פותחין בחרטה לבד ואין הלכה כן אלא שיש פוסקים בה כן כמו שביארנו במקומו:

    כבר ידעת שבקצת נדרים הבעל מיפר לאשתו ופירשו הטעם כאן מפני שהנודרת על דעת בעלה נודרת ודעתה שיתקיים בקיומו או יתבטל בבטולו ונמצא שאף היא אינה אוסרת שלא נדרה אלא על דעת הסכמתו של בעל ואע"פ שזו דרך סוגיא נאמרה יש למדים ממנה שכל שנדרה וקיים לה הבעל אין לה היתר על ידי חכם שעל דעת הבעל נדרה והרי הוא כאלו נדרה בפירוש על דעת פלני ואינו נראה כן שאין לבעל עליה בקיומו אלא שהם כמי שנדרה ברשות עצמה ואף לדבריהם על דעתו מיהא ובהסכמתו יש לה היתר חכם ולשיטה ראשונה יש מצריכים לישאל הוא על ההקם אע"פ שעבר יומו ואינו יכול להפר ואחר כך יתיר לה חכם ואין אנו מחמירין בה כלל שאין לנו אחר היתר חכם במקום שאיפשר להתיר כלום:

    הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות שהרי אין לדבר סוף עד שתמות כל שלשים יום הרי זה כריתות ולדעתנו יכולה לינשא אף תוך הזמן אלא שיש חולקים בה כמו שביארנו אמר על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם או שאל תשתי יין זה לעולם גדולי המחברים כתבו שאינו גט ואני תמה שהרי יכולה לשרוף את הבשר או לשפוך את היין ובגמרא לא נאמרה אלא ביין סתם כמו שכתבנו:

    הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה גט שהרי אף זה אין לדבר סוף עד שתמות כל ימי חיי או כל ימי חיי פלני הרי זה כריתות שהרי יגיע הכריתות במיתתו או במיתת הפלני ואע"פ שאיפשר שהם חיים יותר ממנה הואיל ואיפשר לבא לידי כריתות בחייה הרי זו מגורשת ולדעתנו רשאה לינשא קודם מיתתם וזהו הטעם שבעל מנת שלא תנשאי לפלני אפי' אמר שלא תנשאי לו לעולם הרי זה כריתות שהרי איפשר שימות הפלני בחייה ויבא לידי כריתות וגדולי המחברים כתבוה בה שאפי' לא הזכיר בה לעולם אינה מגורשת מפני שהוא כעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ואינה מגורשת לדבריהם עד שיאמר על מנת שלא תנשאי לפלני עד חמשים שנה והדברים מתמיהים אדרבה הרי הוא ככל חיי פלני ואף גדולי הרבנים כתבו למטה על מנת שלא תבעלי לפלני אינו גט שמא תבעל לו והוא דומיא דלא תלכי לבית אביך לעולם והם דברים מתמיהים ואם כן על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך מפני מה אמרו מגורשת ואם מצד האיסור הא מכל מקום בתנאה קיימא וכי אלו אמ' על מנת שלא תאכלי בשר חזיר לעולם מי מיגרשא ולגדולי המחברים מיהא איפשר לפרשה בעד זמן פלני אבל לגדולי הרבנים אין לנו צד בתירוץ דבריהם אלא שמצאתי בפירוש ישן דומיא דלא תלכי לבית אביך ואין שם לעולם ופירשו בו כל שלשים יום ודעתם שלא לינשא עד שלשים ואף בזו עד שימות הפלני:

    נתן לה גט והתנה עמה להיות מגורשת לגמרי היום ושתהא אשתו למחר אינה מגורשת ואין אומרין כיון דפסקה פסקה ושתהא מגורשת לגמרי ואינה חוזרת לו בלא ליקוחין שניים ולמדת שאין הלכה כרבא אמר רב נחמן דאמר כיון דפסקה פסקה וראיה לדבר שהרי אמרו אתקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעולם מן יומא דנן לאפוקי דר' יוסי ולעולם לאפוקי מדרבא אמר רב נחמן ואף בתלמוד המערב שבמסכת קדושין אמרו בפרק האומר הרי זה גיטיך עד שלשים יום אינו גט וכן פסקוה גדולי המחברים והוא הוא עקר הדברים ומגדולי הדורות פסקו כרבא אמר רב נחמן ומגורשת דכיון דפסקה פסקה ומאי דאתקין רב בגיטי לרוחא דמילתא תקין לאפוקי נפשין מספיקא דהא תלמוד אתקין מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ואיהו גופיה סבירא ליה כר' יוסי או שמא גט פסול מדרבנן ומכל מקום איפשר שאינו סובר בה כר' יוסי אלא בדיני ממונות ולגמרי תקין לפסול אף בדיעבד בין במיומא דנן בין בולעולם ולענין קדושין אם קדש ואמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי כתבו גדולי הדורות שאינה יוצאת בלא גט שכל קדושת הגוף אם אמר היום קדש ולמחר לא יהא קדש אינו יוצא בלא פדיון ואשה כקדושת הגוף היא וכבר ביארנוה בשלישי של נדרים כ"ט א':

    Meiri on Gittin 83b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוספות בד"ה רבא כר' ינאי כו' אם כן תקשי לר' יוחנן דפליג לעיל ארבי ינאי כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל הגיה לעיל ורבנן אמרי מאי טעמא דר"א כו' והנהו רבנן שהיו בימי רבי ינאי לא ידעתי מי דחקו לכך ולהגיה הגמרות דניחא לן להגיה דברי התוספות ויהיו הדברים כפשטן וק"ל:

    בא"ד וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים כו' עכ"ל ר"ל הנהו זקנים דסברי דבחוץ פליגי אבל הנהו דסברי דבע"מ פליגי ולאו מקרא יליף אלא בטעמא פליגי ניחא וק"ל:

    בד"ה מה קודמי כו' ובקודמי הויה שניה אסורה לקרובי בעלה כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דבקודמי הויה שנייה אסורה לכהן וק"ל:

    בד"ה כל ימי כו' ע"מ תמות אחת מכם כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ואין לומר אם כן מה מועיל מה שיגרש די דה"ק ע"מ שתמות אחד בפלגא דעבודה כו' כך פירשו התוספות ע"ש עכ"ל ואינו כן בדברי התוספות שם אלא אהא דאמרינן לעיל מיניה דא"ל ע"מ שתמותי כתבו התוספות כך דמועיל לו עד פלגא דעבודה משום קושיא דא"כ אמאי מגרש לה אבל הכא גבי שתמות אחת מכם לא שייך למימר הכי דמועיל לו עד פלגא דעבודה דהא אם תמות אחת בפלגא דעבודה ה"ל גיטא דאידך למפרע וקם ליה בלא בית כמ"ש התוספות שם ויש ליישב דבריו ודו"ק:

    גמ' והרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר כו' הכא ליכא לשנויי כדלעיל באישות קאמרינן דהתם גבי אסור לזה ומותר לזה איכא למימר הכי משום דאין אישות לחצאין כדאמרינן אין קידושין לחצאין אבל לענין זה אוסר וזה מתיר לא מסתבר ליה לפלוגי בין איסור אישות לשאר איסורין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 83b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא ור' עקיבא אי חוץ ס"ל כו' ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת כו'. והקשה הרשב"א ז"ל על שיטת הרמב"ן ז"ל דבתרווייהו פליגי א"כ מאי מקשה הא שפיר פריך ר' עקיבא אתרוייהו ולענ"ד לא ידעתי מאי ענין קושיא זו לשיטת הרמב"ן ז"ל דבלא"ה מצינו למימר דר"ע שמיע ליה דר"א אפילו בחוץ שרי וא"כ כ"ש לעל מנת ואיהו גופא מטעמא דנפשיה אסור בתרווייהו. ולמאי דפרישית אתי שפיר דלעולם לא משמע לן דליפלגו תנאי מסתמא בתרי מילי דהוו מתרי טעמי אם לא היכא שמפורש כן בהדיא אלא דמאן דס"ל הכא דפליגי בתרווייהו והיינו משום דתרתי מחד טעמי אתיין דמסברא בחוץ אסור ובע"מ שרי אלא דפליגי בקרא דלאיש אחר דר"א משמע ליה דרשא להיתירא וע"כ לחוץ אתי ורבנן משמע להו קרא לאיסורא וע"כ לע"מ אתי נמצא לפ"ז לר"ע דאית ליה פירכי בתרווייהו דמסברא ודאי אסירי לקושטא דמילתא א"כ ע"כ דלא משמע ליה קרא דלאיש אחר כלל להתירא ולאיסורא נמי לא דהא לא איצטריך ומקידושין נמי לא מצינן למילף כיון דאית ליה פירכא והקישא לאו להכי אתי אע"כ דלא דריש כלל להאי קרא דלא משמע ליה וא"כ אי שמיע ליה דשרי ר"א בחוץ היינו כדר' יוחנן דמאיסור כהונה יליף ולפ"ז לא מצינן למימר לר"ע דפליג אדר"א בתרתי דא"כ הו"ל תרי מילי בתרי טעמי ומש"ה לא משמע לתלמודא הכי ומוקי למילתא דר"ע דאיכא דשמיע ליה חוץ ואיכא דשמיע ליה ע"מ כן נ"ל נכון בעזה"י. והא דקאמר בסמוך רבא כר' ינאי משום זקן אחד מתני ופריך אדר' עקיבא היינו דרבא קאמר דפירכא דר"ע לאו פירכא היא לר"א דטעמא דר"א כר' ינאי משא"כ ר"ע גופא ע"כ סבר דטעמא דר"א לאו כדר' ינאי אלא כדר' יוחנן ודוק היטב:

    תוספות בד"ה רבא כר' ינאי כו' וא"ת א"כ תיקשי לר' יוחנן דפליג לעיל אדרבי ינאי כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דהא רבי עקיבא נמי ע"כ לא ס"ל דטעמא דר"א כר' ינאי דהא לא משמע ליה כלל דרשא דלאיש אחר דא"כ איהו גופא במאי מוקי לה אע"כ סובר ר"ע דטעמא דר"א כרבי יוחנן א"כ ר' יוחנן סבר בהא כר"ע ודוק. וקושיא השנייה שהקשו התוספות מה משיבין הזקנים על ר"א דגזירת הכתוב כבר נתיישב' לעיל בשיטתינו בעזה"י:

    בד"ה מודה ר"א תימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הוי גט כלל כו' עכ"ל. וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש וכבר כתבתי מה שנלע"ד בזה עיין עליו. ועוד נ"ל ליישב בדרך אחר דלרבנן נמי שייך הא מילתא כשגירשה בחוץ ונתארמלה ממנו דודאי לרבנן שרי אע"ג דלכאורה יש סברא לאסור ולגזור בחוץ אטו על מנת שאם ניסת לשני ונתארמלה אסורה לינשא למי שנאסרה עליו ומצינן לקמן גבי כתבו וחזר ומחקו דגזרינן ע"מ אטו חוץ אלא דלא שייך לגזור בכה"ג כיון דבחוץ לא הוי גט כלל ובע"מ הוי גט כדמוכח לקמן מההיא סוגייא דכתבו וחזר ומחקו כמו שאפרש שם בעזה"י אלא דלר"א דסובר דבחוץ נמי הוי גט א"כ ס"ד דכשניסת לאחר ונתארמלה ואח"כ מת בעלה הראשון שגירשה איכא למימר דאסור דגזרי' חוץ אטו ע"מ כדגזרינן לקמן ע"מ אטו חוץ היכא דבתרווייהו הוי גיטא קמל"ן דאפ"ה מודה ר"א דלא גזרינן כה"ג וכמו שאפרש לקמן בסוגייא דכתבו וחזר ומחקו בעזה"י כנ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Gittin 83b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 83, Amud Bet, about 397 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “הרי גרושה אצלו בזנות! אלא בחוץ״.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ור"ע אי ״חוץ״ סבירא ליה לותיב ״חוץ״,…”

    3. Segment 319 words

      Opens “ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר ״חוץ״ ואיכא…”

    4. Segment 415 words

      Opens “ומאי פירכא? אי נימא איסור כהונה שאני,…”

    5. Segment 58 words

      Opens “רבא כרבי ינאי משום זקן אחד קא…”

      Named: רבי ינאי, רבא.

    6. Segment 621 words

      Opens “אמר להן ר' יהושע: אין משיבין את…”

    7. Segment 718 words

      Opens “ה"ק להו: לדידי נמי אית לי פירכא;…”

    8. Segment 830 words

      Opens “ומאי פירכא דר' יהושע? דתניא, א"ר יהושע:…”

    9. Segment 926 words

      Opens “גופא מודה ר"א במגרש אשתו ואמר לה:…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א…”

    11. Segment 117 words

      Opens “ולא?! והרי יבמה דבעל אוסר, ויבם מתיר!…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “התם, יבם הוא קא אסר לה, דאי…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “הרי נדרים, דנודר אוסר וחכם מתיר! הא…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “הרי הפרת הבעל, דאשה נודרת ובעל מיפר!…”

      Named: רב פנחס, רבא.

    15. Segment 1516 words

      Opens “נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: ״כריתות״…”

      Named: רבי אלעזר.

    16. Segment 1628 words

      Opens “ורבנן, האי ״כריתות״ מאי עבדי ליה? מיבעי…”

    17. Segment 179 words

      Opens “ואידך מכרת כריתות. נפקא ואידך כרת כריתות.…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “אמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1917 words

      Opens “מאי שנא. חיי פלוני דדלמא מאית ומקיימא…”

    20. Segment 2016 words

      Opens “אלא אימא כל ימי חייכי אין זה…”

    21. Segment 2118 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    22. Segment 2224 words

      Opens “תיבעי לרבי אליעזר עד כאן לא קאמר…”

      Named: רבי אליעזר.

    23. Segment 2318 words

      Opens “תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן…”

    24. Segment 244 words

      Opens “בתר דבעיא, הדר פשטה:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Gittin 83b · Segment 13 — “הרי נדרים, דנודר אוסר וחכם מתיר!

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 83b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026