Talmud Builders

    Gittin 51a

    Chapter 5 - HaNizzakin

    גם: גיטין דף נ״א ע״א, פרק ה׳ הניזקין

    English translation - Gittin 51a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Or perhaps, in order to collect from liened property, it suffices that the obligation be of a fixed amount, even if it is not written?

    2The Gemara suggests: Come and hear an answer to this question from what was stated, that the amora’im disagree about the following issue: There is a case of one who died and left two daughters and a son, and the first daughter went ahead and took one-tenth of the estate as her dowry, as sons are obligated to sustain their deceased father’s daughters until they reach majority or become betrothed and to give them part of his estate as a dowry, as daughters do not inherit when there are sons; but the second daughter did not manage to collect her tenth of the estate for her dowry before the son died. Therefore, the entire estate fell to the two daughters, who then divide it between themselves, and there is a dispute as to how they divide the estate.

    3Rabbi Yoḥanan says: The second daughter forfeited her one-tenth of the estate, and therefore she cannot demand that she should first receive one-tenth of the estate as her dowry, as did her sister, and that only afterward they divide what remains of the estate equally between themselves. And Rabbi Ḥanina said to him: Did they not say even more than this, that if the brother sold off property belonging to his father’s estate, payment for the daughter’s dowry can be appropriated from the buyer, but payment for her sustenance cannot be appropriated from him? If the father’s estate is liened to his daughter’s dowry, so that she can collect her dowry even from a third party who bought the property from the son, she should be able to collect it from her father’s estate before it is divided up between the daughters. And you say that the second daughter forfeited her one-tenth of the estate?

    4The Gemara tries to draw a conclusion with regard to the question that was raised previously: But isn’t the dowry mentioned by Rabbi Ḥanina, i.e., the dowry to which an orphan daughter is entitled from her father’s estate, of a fixed amount, i.e., one-tenth of the estate, and it is not written? And nevertheless, according to Rabbi Ḥanina, it can be appropriated from liened property that has been sold to another party.

    5The Gemara rejects this argument: A dowry is different, since it generates publicity. If one dies and is survived by daughters, everyone knows that a portion of his estate is pledged for their dowries. Therefore, the obligation is considered to be as if it were written. In other situations, it might be necessary according to Rabbi Ḥanina that the obligation be both of a fixed amount and written.

    6Rav Huna bar Manoaḥ raised an objection from a mishna ( Ketubot 101b) that addresses the case of a woman who was married to a man with whom she had stipulated that he would sustain her daughter from a previous marriage. After receiving a divorce from him, she married a different man with whom she made the same stipulation, so that the stepdaughter receives sustenance from the two husbands. That mishna states: If the husbands died, then their own daughters, even from that same woman, are sustained only from the unsold property in their estate. This accords with the halakha taught in the mishna above (48b).

    7The mishna in Ketubot continues: But the stepdaughter is sustained even from liened property that had been sold to a third party. This is due to the fact that her legal status is like that of a creditor, and therefore she has the right to collect her debt from property formerly owned by her stepfather, her debtor. This is difficult according to both opinions, as the stepdaughter’s sustenance is appropriated from liened property that has been sold to another person, despite it being neither a fixed amount nor written.

    8The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the mother acquired the right to the daughter’s sustenance from his possession, i.e., where they performed an act of acquisition confirming the stipulation. Consequently, it is considered as though the stipulation had been written and publicized, and so the property of the two husbands is liened for the stepdaughter’s sustenance.

    9The Gemara asks: If that is so, that the mishna is referring to a case where they performed an act acquisition, then the deceased’s own daughters as well should be entitled to collect their sustenance from liened property that has been sold to a third party. The Gemara rejects this argument: The mishna is referring to a case where the mother acquired the right to sustenance on behalf of this one, the stepdaughter, but did not acquire the right to sustenance on behalf of the other daughters.

    10The Gemara asks: What is the reason for the decision of the tanna to record the halakha in a case where the mother acquired the right for this one but not for that one? The Gemara explains: With regard to his wife’s daughter from her previous marriage, who was alive at the time of the act of acquisition, i.e., when he gave the mother her marriage contract, the act of acquisition is effective for her. With regard to his own daughter from this mother, who was not alive at the time of the act of acquisition, the act of acquisition is not effective for her.

    11The Gemara raises an objection: Are we not dealing here even with a case where both of them were alive at the time of the act of acquisition? And what are the circumstances? It is a case where after she was married to him and had a daughter from him, he divorced her and later remarried her, at which time an act of acquisition was performed to confirm the stipulation with regard to sustenance. As his own daughter was alive at the time, why is the act of acquisition not effective for his own daughter’s sustenance as it is for that of his stepdaughter?

    12Rather, the difference between them is as follows: With regard to his own daughter, who eats, i.e., is sustained, from his estate based on a stipulation of the court, as the daughter’s right to sustenance from her father’s estate is an inseparable part of her mother’s marriage contract, the act of acquisition that was performed is not effective for her, because her entitlement is derived from a different source, the stipulation of the court. With regard to his wife’s daughter, who eats from his estate not based on a stipulation of the court, as her entitlement is based on the explicit stipulation made between the husband and the wife, the act of acquisition is effective for her and enables her to collect her sustenance even from liened property that has been sold to a third party.

    13The Gemara challenges this explanation: But is a right that is rooted in two sources, both a stipulation of the court and an act of acquisition, inferior to a right that is rooted in an act of acquisition alone? The act of acquisition is in addition to the stipulation of the court, and should be effective for her as well. Rather, this is the difference between them: With regard to his own daughter, since his daughter eats from his estate based on a stipulation of the court, say that perhaps he already gave her money during his lifetime for her sustenance. Since there is uncertainty, she cannot recover her sustenance from liened property, even if an act of acquisition was performed to confirm the stipulation. With regard to the stepdaughter, there is no concern that perhaps he already gave her the money while he was alive. Therefore, if an act of acquisition was performed, she can collect her sustenance even from liened property that has been sold to another.

    14The Gemara continues its discussion with regard to collection from liened property that has been sold to a third party: Come and hear what Rabbi Natan said: When do we say that if one appropriated a field and sold it, and the buyer worked the land and enhanced it, and then the initial owner from whom the field had been appropriated reclaimed the property, the buyer can recover the increase in value of the field resulting from his enhancements only from unsold property in the robber’s possession but not from liened property that has been sold to another party? This is said when the purchase of the second buyer, i.e., the party who purchased the property that rightfully belonged to the robber, preceded the enhancements made by the first buyer to the appropriated property he purchased from the robber.

    15But if the enhancements made by the first buyer preceded the acquisition of the second buyer, then he can collect the increase in value of the field resulting from his enhancements even from liened property that has been sold to the second buyer. Apparently, he cannot collect the increase in value from liened property because the enhancements did not precede the sale of the other field, not because the increase in value is not of a fixed amount or written in a deed.

    16The Gemara answers: Proof cannot be brought one way or the other from this baraita , since the issue is the subject of a dispute between tanna’im , as it is taught in another baraita : The court does not appropriate payment from liened property that has been sold to a third party for the consumption of produce or for the enhanced value of land or for the sustenance of a man’s wife and daughters. The reason why one cannot collect these debts from liened property is for the betterment of the world, because all these obligations are not written in any deed. If purchasers are at risk of losing the land they purchased to pay debts of the seller that had not been written, they will have no way to protect themselves, and no one will purchase land.

    17The baraita continues: Rabbi Yosei said: And what betterment of the world is there in this, in stating that the reason the land is not appropriated is only because the debt was not written? But isn’t the real reason that these obligations cannot be collected from liened property is that they are not of a fixed amount? No one would be willing to purchase land if the land were liened to an unlimited debt. It is clear in this baraita that the criteria for collection from liened property that has been sold to a third party are subject to a tannaitic dispute.

    18§ The mishna teaches: And it was further instituted that one who finds a lost item and returns it to its rightful owner is not required to take an oath that he did not keep any part of the lost item for himself. This ordinance was also instituted for the betterment of the world. Rabbi Yitzḥak says: If the owner of the lost item brings a claim against the finder, saying: You found two money pouches tied together that belong to me, and the other person says: I found only one pouch, then the finder takes an oath, similar to anyone who admits to part of a claim. If the owner claims: You found two oxen tied together that belong to me, and the other person says: There was only one ox, the finder is not required to take an oath.

    19The Gemara explains: What is the reason for the difference between the two cases? It is that oxen become detached from each other. Consequently, it is possible that when the oxen were lost, there had been two that were tied together, but afterward they became separated and the finder found only one. By contrast, pouches do not become detached from each other. Since the finder admits that he found one of them, it stands to reason that he actually found both of them.

    20Rabbi Yitzḥak also says: If the owner of the lost item says to the finder: You found two tied oxen, and the other person says: I found two oxen, but I already returned one of them to you, then the finder takes an oath.

    21A question may be raised against these rulings of Rabbi Yitzḥak: But does Rabbi Yitzḥak not accept the halakha stated in the mishna that one who finds a lost item is not required to take an oath, this being an enactment instituted for the betterment of the world?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קצובין ואע"פ שאין כתובין - ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה טרפה ממשעבדי:

    ונטלה עישור נכסים - שזה משפט הבנות בשעת בגרות או נישואין ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן לבד מה שניזונו מזונות עד אותה שעה:

    ולא הספיקה שניה לגבות - פרנסתה שלא ניסת:

    עד שמת הבן - ונפלה כל הירושה לפני שתיהן:

    שניה ויתרה - איבדה עישור נכסים שלה ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים ברישא והשאר יחלקו בשוה דטעמא דתקינו עישור נכסים כדי שתהא לבנות פרנסת נישואין והא איכא טפי:

    ואמר לו ר' חנינא - וכי מפני שקדמה זו איבדה זו:

    גדולה מזו אמרו - שאפילו מכר האח את הנכסים:

    מוציאין - מיד הלקוחות העישור לפרנסה ואע"פ שאין מוציאין למזונות ממשעבדי:

    ואת אמרת שניה ויתרה - מפני שלא הספיקה והלא בשעבוד של אחרים שהיא גדולה מזו לא אמרו שתפסיד ועכשיו שהן בפנינו תפסיד אלמא שמעינן לר' חנינא קצובים טרפי ממשעבדי אף על פי שאין כתובין כגון זו:

    מיקץ קייצא - עישור:

    דאית לה קלא - משעה שמת האב הכל יודעין שהבת נוטלת עישור נכסים:

    מתו בנותיהן ניזונות כו' - הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים וגירשה בתוך חמש שנים ונשאת לאחר ופסקה עמו כמו כן חייב לזונה חמש שנים אחד זנה וא' נותן לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים:

    והיא - אותה בת אשתו:

    ניזונת מנכסים משועבדים כו' - אלמא כיון דקייצי חמש שנים אע"ג דלא כתיבא גביא ממשעבדי כר' חנינא וקשיא לעולא:

    בשקנו מידו - וסתם קנין לכתיבה עומד:

    אי הכי בנות נמי - דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי הואיל ובקנו מידו קא מיירי:

    מאי פסקא - מאי דעתיה דתנא וכי פסקא למילתיה דסתם מאן דפסיק הכי קנו מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו:

    דלא הואי - שעדיין לא נולדה:

    מי לא עסקינן כו' - כלומר ומי לא משמע נמי ממתני' כגון דהוו בנתיה בשעת קנין:

    והיכי דמי - כגון דגירשה לאחר שנולדו לו ממנה בנות:

    ואהדרה - ופסקה עמו תנאים הללו דהא מתני' סתמא תנן:

    וכי מגרע גרעה - בתמיה:

    כיון דבתנאי ב"ד קאכלה - והוא נמי קנו מידו נותן לב להשלים חוקה:

    אימא צררי - של מעות התפיסה במותו להיות בידה לזון מהם:

    אימתי - אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים:

    בזמן שקדם מקחו - של לוקח שני זה שהראשון שלקח שדה הגזולה בא לחזור עליו:

    לשבחו של לוקח ראשון - שכשלקח זה השני מן המוכר עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה:

    אבל קדם שבחו של ראשון כו' - דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות מכרה לו יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי הגזלן:

    אלמא משום דלא קדים הוא - ולאו משום קצובין וכתובין:

    מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין - ואם באת לטרוף לקוחות אף במלוה על פה אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש עליו מלוה:

    והלא אין קצובין - ובמה יש ללקוחות להזהר ובלא תיקון העולם נמי אין הדין לטרוף:

    והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע - כדמפרש טעמא דלא מנתחי מהדדי והוה ליה טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה והרי הודה לו במקצת:

    שוורין מנתחי מהדדי - וטענת שמא הוא:

    שני שוורים קשורים מצאת לי והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן הרי זה נשבע - שכן הוא שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית ואף על פי שלא ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן והוה ליה היאך מודה במקצת טענה ברורה והך סיפא נמי ר' יצחק אמרה ולא גרסינן בה תניא נמי הכי:

    גיטין 51 עמוד א

    1או דלמא קצובין, ואע"פ שאינן כתובים?

    2ת"ש דאיתמר: מי שמת והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים, ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן.

    3א"ר יוחנן: שניה ויתרה. וא"ל ר' חנינא, גדולה מזו אמרו: מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות; ואת אמרת שניה ויתרה?!

    4והא פרנסה דמיקץ קייצא, מיכתב לא כתיבא; וקא מוציאה!

    5שאני פרנסה, כיון דאית לה קלא, כמאן דכתיבא דמי.

    6מתיב רב הונא בר מנוח: מתו בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין,׃

    7והיא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב!

    8הכא במאי עסקינן בשקנו מידו.

    9אי הכי, בנות נמי! בשקנו לזו, ולא קנו לזו.

    10מאי פסקא? בת אשתו, דהואי בשעת קנין מהני לה קנין; בתו, דלא הואי בשעת קנין לא מהני לה קנין.

    11מי לא עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין והיכי דמי, דגרשה ואהדרה?!

    12אלא בתו דבתנאי בית דין קאכלה, לא מהני לה קנין; בת אשתו דלאו בתנאי בית דין קאכלה, מהני לה קנין.

    13וכי מיגרע גרעה?! אלא בתו כיון דבתנאי בית דין קאכלה, אימר צררי אתפסה.

    14ת"ש א"ר נתן: אימתי בזמן שקדם מקחו של שני לשבחו של ראשון;׃

    15אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גובה מנכסים משועבדים. אלמא משום דלא קדים הוא!

    16תנאי היא, דתניא: אין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם; לפי שאין כתובין.

    17אמר ר' יוסי: וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין!

    18והמוצא מציאה לא ישבע. אמר ר' יצחק: ״שני כיסין קשורין מצאת לי״; והלה אומר: ״לא מצאתי אלא אחד״ נשבע. ״שני שוורים קשורין מצאת לי״; והלה אומר: ״לא היה אלא אחד״ אינו נשבע.

    19מ"ט שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי.

    20״שני שוורין קשורין מצאת״; והלה אומר: ״מצאתי והחזרתי לך אחד מהן״ הרי זה נשבע.

    21ור' יצחק לית ליה ״המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם״?!

    Tosafot

    או דילמא קצובין אע"פ שאין כתובין - פי' בקונטרס ואית ליה דמלוה על פה גובה ממשעבדי ואין נראה דבהדיא תנן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה.) דגובה מנכסים בני חורין ומפרש ר"ת דהכא לא איירי במלוה אלא בשאר מילי דקצבה כגון פסק לזון את בתה חמש שנים דדוקא במלוה על פה לא גבי ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף אבל שאר מילי הוו כמכר דאמרי' (ב"ב דף מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים דמאן דמזבן בפרהסיא מזבן:

    אמר ר' חנינא גדולה מזו כו' - למאי דמסיק בפרק מציאת האשה (כתובות דף סט.) דרבי יוחנן קיבלה מרבי (חנינא) הוה מצי למיפרך השתא דבעי למידק דקצובין לחודיה מהני ארבי יוחנן דאמר לעיל לפי שאין כתובין ומיהו התם דחויא בעלמא הוא ובמסקנא דהכא ניחא:

    בשקנו מידו - פי' בקונטרס דהוו ככתובין דסתם קנין לכתיבה עומד וקשה דא"כ אמאי פריך אי הכי בנות נמי הא לא מהני כתיבה דבנות כדאמר לעיל לכך נראה דקנין אלים טפי מכתיבה לכך פריך בנות נמי נהי דכתיבה לא מהני קנין ליתהני:

    אימר צררי אתפסה - דוקא לגבי משועבדים חיישינן אבל גבי בני חרי לא דאמרינן בפרק שני דייני גזירות (כתובות קז:) צררי לקטנה לא מתפיס וצריך עיון דלענין משעבדי חיישינן במזונות טפי לצררי מבכתובה דכתובה נפרעת בשבועה מנכסים משועבדים ומזונות לא גבי כלל אפילו בשבועה ולענין בני חרי הוי איפכא דלענין מזונות גבי בלא שבועה ולכתובה בעי שבועה כדתנן בפ' שני דייני גזירות (כתובות דף קד:) מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה:

    אלמא משום דלא קדים הוא - פי' בקונטרס ולאו משום דקצובין וכתובין וק' דא"כ כי משני תנאי היא לא הוי רבי נתן לא כמר ולא כמר ונראה דלעולא פריך דוקא ולמפשט נמי דרבי חנינא קצובין אע"פ שאין כתובין דבזמן שקדם שבחו של ראשון היינו קצובין ואין כתובין דכתיבה לא מהניא אע"ג שכבר בא השבח כיון דבשעת הכתיבה אכתי לא הוה:

    וכי מה תקון העולם יש בזה והלא אין קצובין - פי' בקונטרס ומן הדין בלא תיקון העולם אין לגבות ממשעבדי כיון דאין קצובין וקשה דהא ר' חנינא דאמר לפי שאין קצובין קאי לפרושי מפני תיקון העולם דמתני' לכך נראה דה"פ קא תלית טעמא מפני תיקון העולם בכתיבה מה תיקון העולם יש בזה דאפילו הוו כתובין לא גבי ממשעבדי דאין תיקון העולם תלוי בכתיבה אלא בקציבה:

    כיסין לא מינתחי מהדדי - ואפילו רבי (מאיר) בפ"ק דביצה (דף י:) דאמר גבי כיסין זימנין דמיתעכל קיטרייהו היינו משום דאיכא הוכחא שהניח מאתים ולא מצא אלא מנה אבל הכא מי יימר דלא מצא אלא אחד:

    תניא נמי הכי - פי' בקונטרס דל"ג תנ"ה והך סיפא נמי ר' יצחק אמרה וגרס בסיפא דהך שני שוורים קשורים מצאת לי והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהם הרי זה נשבע וקשה דליהמניה במגו דאי בעי אמר לא מצאתי אלא אחד ועוד לפי המסקנא ר' יצחק דאמר כמאן אלא הכי גרסינן תניא נמי הכי שני שוורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אינו נשבע שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן הרי זה נשבע וה"ה דאם אמר לא מצאתי אלא אחד דנשבע מדלא מיפטר כי אמר החזרתי לך אחד מהן במיגו והיינו כר' יצחק והא דנקט החזרתי לך אחד מהן בברייתא ולא נקט ולא מצאתי אלא אחד לרבותא נקט דלא מפטר במיגו דאי בעי הוה טעין טענה מעלייתא לא מצאתי אלא אחד קמ"ל דאערומי קא מערים דסבר אי אמינא לא מצאתי אלא אחד בעינן אישתבועי אימא החזרתי ולא בעינא אישתבועי דכי האי גוונא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא (דף ד:) דאע"ג דמסייעא ליה ברייתא פריך ליה ממתני' דהיכי שביק מתני' מקמי ברייתא ומשני הוא דאמר כר"א בן יעקב שהוא קב ונקי ולבסוף דלא קאי יאמר על כרחו אנא דאמרי כברייתא לפיכך לא קאמר תיובתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא פרנסה דמיקץ קיצה - מכאן דקדקו רבותינו בעלי התוספות ז"ל דהא דאמר שמואל לפרנסה שמין באב לא למעוטי אמרו מעישור נכסי אלא להוסיף כמו שפירש רש"י ז"ל שם דאם כן לא קיצה אלא ודאי להוסיף אמרו במי שדעתו עשירה ולא למעט, ונראה דהוא הדין כדברי רבינו חננאל ז"ל שפירש דוקא לפחות ולא להוסיף דהא איכא קיצבה עם עישור ולא יותר. אבל לדברי המפרשים שמין באב בין להוסיף בין לגרוע ודאי קשיא להו שמעתין.

    והיא ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב - ופירש רש"י ז"ל דקשיא לעולא דהכא מיקץ קייצי דחמש שנים קצובין הן ומיכתב לא כתיבא ואפילו הכי גובה מנכסים משועבדין, וכן נמי שמעינן מיניה דרבי חנינא קצובין אף על פי שאינן כתובין קאמר. ואינו מחוור, דמזון בת אשתו לא קייצא ולא כתיבא קרינן לה דדמי מזונות לא קייצי פעם השער מוקיר ופעם מוזיל, והכי מוכח בהדיא בכתובות פרק אף על פי (כתובות נח, ב) דאמרינן התם רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר ורב אדא בר אהבה סבר תקנו מזונות תחת מותר ומעא כסף תחת מעשה ידיה וכו' ואמרינן במאי קא מיפלגי מר סבר מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי דקיץ דהיינו מעשה ידיה ממידי דקיץ דהיינו מעה כסף, אלמא מזונות מידי דלא קיץ נינהו, ולא תימא דהתם במזונות לעולם ומשום דלא קיץ זמנם הוא, דאם כן אף מעשה ידיה דלעולם לא קיצי, אלא ודאי התם אפילו מזונות של שנה או שנתים קרי מידי דלא קיץ. [בנדפס: ועוד קשיא לי דאם איתא הוה להו למימר מותיב רב הונא בר מנוח לעולא לסיועי לרבי חנינא שכן שיטת התלמוד כשמביא ברייתא או משנה להקשות על אחד ולסייע לחברו ודכותא בשמעתא דאומן בבבא בתרא [מב ב] וטובא דכותיה בתלמוד. ואי נמי הוה ליה למימר מותיב רב הונא לעולא]. והא דפרקינן הכא במאי עסקינן בשקנו מידו פירש רש"י ז"ל וסתם קנין לכתיבה הוא עומד. גם זה תימה דאם כן למה ליה למימר בשקנו מידו לימא בכשכתב ליה. ועוד קשיא לי דאם איתא כי תרצי הכא במאי עסקינן כשקנו מידו עולא נמי הוא דתרץ הכי, וכי הדרינן לאקשויי אי הכי בנות נמי לעולא נמי אקשינן ומאי קושיא והא עולא הוא דאמר דכתובין הן אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדין אלמא לאו משום דלא כתיבה אלא משום דעיקר תקנתין הכי הות. ונראין דברי רבינו חננאל ז"ל שפירש כאן דמזון בת אשתו לא כתיבי ולא קייצי ואכולהו פריך ושנינן בשקנו מידו דהא שעבד נפשיה ואלים כח הקנין לפי מכתיבה אחריתי וכדאמרינן בבבא בתרא פרק חזקת (בבא בתרא מג, א) הכא במאי עסקינן בשכתב לו דין ודברים אין לי על שדה זו ותהניא דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר ולא כלום ומשני הכא במאי עסקינן בשקנו מידו כלומר דאלים טפי, ואמרינן במציעא בשטרא אקנייתא דהא שעבד נפשיה. ומשום הכי אקשינן אי הכי בנות נמי דאף על גב דמעיקר תקנתין לא גביא ממשעבדא דאינן כתובין אצל משועבדין מחמת קנין מיהא ליגבו. ומיהו אף רבינו חננאל ז"ל כתב בכתובות בריש פרק הנושא בלשון הזה, ואוקימנא שקנו מידו במזונות בת אשתו וקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד, עד כאן. וזה כפירוש רש"י ז"ל. ומה שפירש כאן נראה לי עיקר.

    תא שמע אמר רבי נתן אימתי בזמן שקדם מקחו וכו' - אלמא משום שקדם פירשו רש"י ורבינו תם [בכת"י: רש"י ורבינו חננאל] ז"ל דלתרויהו קא פריך דמשום דקדם הוא ולאו משום כתובין וקצובין. והקשו בתוספות דאם כן שלש מחלוקת בדבר, ולפום מאי דמשמע תנאי היא אתיא דרבי יוסי כרבי חנינא ודתנא קמא כעולא אבל דרבי נתן לא כמר ולא כמר [בנדפס: ולי נראה שאין זה כלל לדברי רש"י ז"ל דמאי קושיא אי רבי נתן דהוא הוא אי הוה מחלוקת שלישי ולא קאי לא כמר ולא כמר, ומאי דקאמר תנאי הוא לאו למימרא דהא דרבי נתן תנאי הוא אלא כי אקשינן מינייהו לתרווייהו כל חד מינייהו אמר לך מאי דקאמרי תנאי הוא ואנא דאמרי כי האי תנא דלית ליה דרבי נתן אלא או לפי שאין כתובין או לפי שאין קצובין מר כדאית ליה ומר כדאית ליה] ובתוספות פירשו דלעולא קא פריך דאמר משום כתובה דהא דאמרינן הכא שאם קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גובה מנכסים משועבדים, אלמא לאו משום כתיבה הוא דאי משום כתיבה אף על פי שקדם שבחו לית ליה למיגבי דהא לא כתיבא דבשעת כתיבה לא היה בכתוב כדאמרינן לעיל, ואף על פי שעתה בא מכל מקום בשעת הכתיבה לא בא ואם כן אותו כתיבה אינה כלום אלא משום קצבה ואף על פי שבשעת המקח לא היה קצוב כיון שעכשיו הוא קצוב קול יוצא עליו שקרקע זה שוה כך וכך והכל יודעין שזה קבל עליו אחריות השבח כענין שאמרו בפרנסת הבת ועכשיו הוכיח דרבי חנינא קצובין אף על פי שאינן כתובין קאמר, והוכיח גם כן דטעמא דמתניתין דלא כעולא ומשני תנאי היא דתנא קמא כעולא ודרבי יוסי כרבי חנינא ורבי נתן נמי כרבי יוסף, וגם בירושלמי מצאתיה על דברי רבי חנינא. וקיימא לן כעולא דהא רבי יוחנן וריש לקיש הכי סבירא ליה, ועוד דקיימא לן כתנא קמא דרבי יוסי דרבים נינהו, ומזונות הבנות נמי אם לא קנו מידו אינן כתובין דהא לא ידעינן בשעת נשואין אם עתידות לבא אם לאו, ואפילו [בנדפס: גרשה והחזירו] וקנו מידו דאלים כח הקנין [בנדפס: והיו הבנות בשעת הקנין] לא גבו ממשעבדי דכיון דבתנאי בית דין קא אכלה אימר צררי אתפסיה, ואף על גב דגבי בעל חוב דחיישינן לצררי גבי מלקוחות בשבועה, מיהא הכא לענין משעבדי כעין ודאי חשבינן ליה ואפילו בשבועה לא גביא דכיון דבתנאי בית דין קא אכלה ודעתו קרובה אצל בת אשתו מימר אמרינן ודאי צררי אתפסה. ומיהו לענין בני חרי אפילו שבועה לא צריכא ואפשר דקיל הוא שהקלו במזונות משום כדי חייה אבל מזון האשה אף על גב דאינן כתובין אצל משועבדים אם קנו מידו גובה מנכסים משועבדים דילפינן לה מבת אשתו דאף על גב דלא קיצי ולא כתיבי אי קנו מידו גובה מנכסים משועבדין ואף על גב דאף היא בתנאי בית דין קא אכלה לא חיישינן לצררי דכיון דלא אכלה אלא עד שירצו היורשין ליתן לה כתובה כאנשי [יהודא] יהודה אי נמי עד שתתבע כתובתה בבית דין כאנשי גליל, ואי נמי דמעשה ידיה ליתומים ושמא ספקה ואין לה עליהם מזונות מה שאין כן בבתו דמעשה ידיה לעצמה אף הוא אינו מתפיסה צררי שאינו ידוע אם תזון אם לאו.

    א"ר יצחק שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע. שמועה זו רבו פירושיה ועיקרן של דברים דהא דר' יצחק בשהלה טוענו ברי דהא במתני' לא פטר ליה אלא מפני תיקון העולם אלמא מדינא חיובי מיחייב לישבע, וכיון שכן א"א לפרש שזה מחזר אחר אבדתו ונותן סימניה והלה השיבו אני מצאתיה וכיס אחד היה או שור אחד היה כמו שפירשו מקצת המפרשים, שאם אתה אומר כן לא היה זה חייב מן הדין לישבע ולא היה ר' יצחק ג"כ מחייבו שבועת מודה מקצת דאדרבה זה פטור לגמרי משום מגו דאי בעי שתיק ומגו דאורייתא הוא כדילפינן ליה מדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ותנן (כתובות ט"ו ב') מודה ר' יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן, וכל שכן זה שהוא משיב אבדה שהוא אומר שיש בידו אחד מהן. וכן א"א לפרש בשזה טוענו בריא גמור כלומר אני ראיתיך מגביה שתיהן או מושך בשני שוורי דא"כ אפילו בשוורים נמי היה מחייבו ר' יצחק שבועה כבשני כיסין, ועוד דלא הוי אתי לה בטענא דכיסין לא מנתחי ולא הוה נקיט לה נמי בכיסים קשורים אלא אפי' בשאינן קשורין, ועוד דבכי הא לא הוה פטר ליה במתני' מפני תיקון העולם דזו טענת ברי גמורה היא וחייב עליה ולא תקנו בזו, והכי איתא בירושלמי תני יכול אם אמר לו שני שוורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יכול יהא חייב ת"ל או מצא אבידה וכחש בה פרט לזה שלא כחש, אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורי שני שוורים קשורין משכת לי והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תקנו, ודכותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודית לו והוא אומר לא הודיתי אלא בחמשים לא בזה תקנו, אלא הכא הכי פירושו כגון שאמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שוורים ושני שוורי קשורים היו כיון שמשכת את האחד חזקה גם את השני משכת, ודכותה גבי כיסין באומר לו ראיתיך מגביה אבל איני יודע כמה, ומשום הכי לגבי כיסין חשבינן ליה כטענת ברי לישבע עליה דכיון שהוא ברי באחד מהן גם בשני אנו חושבין אותו כברי דחזקה כיסין לא מנתחי אבל שוורין כיון דמנתחי אהדדי אע"פ שראה אותו מושך בשוורים כיון שלא ראה בברור שמשך את שניהם לא חשבינן ליה כברי, הילכך בכיסין היה לו לישבע אלא שמפני תיקון העולם פטרוהו ור' יצחק לית ליה מתני' וחייב בכיסין אבל בשורים פטור משום דמנתחי ולא חשבינן ליה כברי.

    ה"ג תניא נמי הכי שני שוורים קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אינו נשבע שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן נשבע, וכן נמצאת הגירסא בכל הספרים, וכן נראה בודאי דאי לא גרסינן ליה כמו שכתב רש"י ז"ל, למסקנא דמשמע דראב"י אית ליה משיב אבדה פטור ולא פליג אמתני' דהמוצא מציאה וכ"כ ר"ח ז"ל א"כ תיקשי לן ר' יצחק דאמר כמאן, אלא ודאי משמע דגרסי' לי' והילכך אף כשתמצא לומר דראב"י אית ליה המוצא מציאה לא ישבע כמתני' ר' יצחק דאמר כתנא דברייתא, והא דאקשינן ור' יצחק לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ה"פ ור' יצחק שביק מתני' דהמוצא מציאה ועביד כברייתא (נ"א כר' אליעזר), ומשני הוא דאמר כראב"י כלומר דאשכחה דתליא באשלי רברבי ולמסקנא דלא קם ליה ר"א כותיה לא חש לקושיא זו, ומקצת ספרים יש שכתוב בהן בהאי תניא כותיה שני כיסין קשורין מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן ה"ז נשבע, ולפי גירסא זו יש לנו לפרש שלא אמר תוך כדי דבור מצאתי והחזרתי אלא אמר לו מצאתי ואחר זמן תבעו זה על שני כיסיו שאמר לו שמצא והשיב לו שהחזיר לו אחד מהן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 51a

    Gittin 51a. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 284 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 51a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026