Talmud Builders

    Gittin 85b

    Chapter 9 - HaMegaresh

    גם: גיטין דף פ״ה ע״ב, פרק ט׳ המגרש

    English translation - Gittin 85b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yehuda says that there is also another essential sentence: And this that you shall have from me is a scroll of divorce, and a letter of leave, and a bill of dismissal to go to marry any man that you wish. And the basic element of a bill of manumission for a maidservant is: You are hereby a free woman, or: You are hereby your own.

    2GEMARA: It is obvious that if one stated in a bill of divorce for his wife: You are hereby a free woman, he has stated nothing, as that is not a statement of divorce. Similarly, if one stated in a bill of manumission for his maidservant: You are hereby permitted to marry any man, he has stated nothing, as that is not a statement of manumission.

    3The Gemara asks: If he stated in a bill of divorce for his wife: You are hereby your own, what is the halakha ? Is he saying to her: You are entirely your own, meaning that she has full control over her status and may marry another man? Or is he saying to her: You are your own with regard to work, meaning that she may keep the revenue from her work? If so, this is not a statement of divorce.

    4Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a solution that we learned in the mishna: The basic element of a bill of manumission is: You are hereby a free woman, or: You are hereby your own. And just as with regard to a slave, whose body is acquired by the master, if the master states in a bill of manumission for the slave: You are hereby your own, the slave acquires his body, all the more so with regard to a wife, whose body is not acquired by her husband, is it not clear that by his writing in a bill of divorce: You are hereby your own, she is completely released from their marriage?

    5Ravina said to Rav Ashi: If he stated in a bill of manumission for his slave: I have no business with you, what is the halakha ? Is this a valid statement of manumission?

    6Rav Ḥanin said to Rav Ashi, and some say that it was Rav Ḥanin from Meḥoza who said this to Rav Ashi: Come and hear a solution that we learned in a baraita : With regard to one who sells his slave to a gentile, the slave is emancipated but nevertheless requires a bill of manumission from his first master. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is when the master did not write his document for the slave when he sold him; but if he wrote his document for him, that is the slave’s bill of manumission.

    7The Gemara asks: What is the phrase: His document, referring to? Rav Sheshet says that he writes for him as follows: When you will escape from the gentile to whom I sold you, I have no business with you. Consequently, as soon as he escapes his gentile master in any manner, he is entirely emancipated. It may be derived from here that the statement: I have no business with you, is valid with regard to manumission.

    8§ It is stated in the mishna that Rabbi Yehuda says that in addition to the statement: You are hereby permitted to marry any man, there is another essential sentence in the bill of divorce: And this [ veden ] that you shall have from me is a scroll of divorce and a letter [ ve’iggeret ] of leave. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that ambiguous intimations are valid intimations. An incomplete statement is sufficient as long as the intention is clear from the context. And therefore, even if he does not write for her explicitly: And this that you shall have from me is a scroll of divorce and a letter of leave, the bill of divorce is valid as it is evident that he is divorcing her with this bill of divorce.

    9And Rabbi Yehuda holds that ambiguous intimations are not valid intimations, and therefore the reason that the bill of divorce is valid is that he writes for her: And this that you shall have from me is a scroll of divorce and a letter of leave, so it is evident that he is divorcing her with this bill of divorce. But if he does not write for her: And this that you shall have from me is a scroll of divorce and a letter of leave, people will say that he is divorcing her orally, and will mistakenly assume that the husband’s statement to her when he hands her the bill of divorce is what causes the divorce to take effect, and that the document is merely evidence of the divorce, rather than the divorce itself.

    10§ The Gemara relates several rulings concerning the precise terminology to be used in writing a bill of divorce. Abaye said: This person who writes a bill of divorce should not write the word meaning: And this, by spelling it vav , dalet , yod , nun , as that can be misread as having the vowel of a ḥirik under the letter dalet , not a tzeire . Read with a ḥirik , it indicates: And there is a law that we should get divorced. Rather, he should make sure to write the word meaning: And this, without a yod , so that it is clear that it should be read with a tzeire .

    11And he should not write the word meaning: A letter, by spelling it alef , yod , gimmel , reish , tav , as that can be confused with another identically spelled word that indicates a roof. Rather, he should write the word meaning: A letter, without a yod . And he should not write: To go, by spelling it lamed , yod , mem , heh , khaf , as that could be read as a conjunction which indicates: For me from this. And he should be sure not to write limḥakh , i.e., he must be careful that the letter heh not look like a ḥet , as that indicates that it is like a joke.

    12Abaye continues: In the clause: That you shall be permitted to go marry any man that you wish, the words ditihevyin and dititzviyin must include three instances of the letter yod in a row in each word, as with only two instances of the letter yod these words indicate: That they shall be [ tehevyan ], and: That they wish [ titzviyan ], referring to other women. And he should extend the vav of teirukhin and the vav of shevukin , as otherwise, the vav may be mistaken for a yod , and those words spelled with a yod indicate divorced [ terikhin ] and left [ shevikin ] women. In other words, it will change the meaning from describing the document as one that divorces or sends away to describing the women as divorced and sent away.

    13And in the clause: And now [ ukhedu ] I have dismissed and ousted and divorced you, he should extend the vav of khedu , as otherwise, the vav may be mistaken for a yod , and spelled with a yod it indicates: And with nothing [ ukhedi ]. And in the expression: To go marry [ lehitnasseva ] he should not write le’itnasseva with an alef and a yod , as, if he leaves space between the letters it will indicate: Will not get married [ la yitnasseva ]. Rather, he should write lehitnasseva , with a heh and without a yod , so there will be no room for this error.

    14§ A dilemma was raised before them: Do we need to write: And this that you shall have from me is a scroll of divorce, and a letter of leave, and a bill of dismissal to go to marry any man that you wish, or do we not need to write the clause beginning with the words: And this? Is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda or the Rabbis?

    15Come and hear a solution, as Rava instituted the following wording in bills of divorce: We saw how so-and-so, son of so-and-so, dismissed and divorced so-and-so, his wife, who was his wife from beforehand, from this day and forever. But he did not state the clause beginning with the words: And this.

    16The Gemara challenges this solution: And according to your reasoning, did Rava state all of the other necessary clauses of a bill of divorce? Rather, we need to write them even though they were not mentioned explicitly in Rava’s formulation. Here too, we need to write the clause beginning with the words: And this, even though it was not mentioned specifically by Rava.

    17§ The Gemara analyzes the wording instituted by Rava: The expression: From this day, is written to the exclusion of the statement of Rabbi Yosei, who said: The date written in a document proves when it takes effect, and therefore it is not necessary to write the expression: From this day. Rava added this expression to take the opposite opinion into account.

    18The expression: And forever,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ודן די יהוי ליכי מינאי כו' - וזה הספר אשר יהיה ליך מאתי:

    ספר תירוכין ואגרת שבוקין - שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה:

    גמ' אמר לה לאשתו - לכתוב בגיטה הרי את בת חורין ולא כתב בו הרי את מותרת לכל אדם:

    לא אמר כלום - דלא שייך בגירושין לשון חירות דבת חורין היא קודם לכן:

    אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום - דלגבי מלאכה לא אפקה מיניה וכיון דשפחה היא ושם שפחה עלה לא משתרי' נמי לבן חורין:

    יצא לחירות - אע"פ שקנסוהו לפדותו עד עשרה בדמיו לא ישתעבד לו עוד:

    וצריך גט שחרור - להתירו בבת ישראל:

    שלא כתב עליו אונו - שטר כשמכרו לעובד כוכבים:

    לכשתברח ממנו - מן העובד כוכבים אם תוכל להמלט מן העובד כוכבים אלמא אין לי עסק בך לשון חירות הוא:

    ידים שאין מוכיחות - בית אחיזה לדבר לאחוז בו ולומר הוכיח שעל ידי ספר זה גירשה אפ"ה הוי בית יד ואמרינן מדכתב גט ויהיב גלי דעתיה דבהאי גיטא גירשה:

    בדיבורא - דאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם:

    ראיה בעלמא הוא - להיות בידה לעדות בכל אשר תלך להראות שהיא פנויה:

    לא לכתוב ודין - דמשמע דין הוא שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא תתגרשי:

    ולא לכתוב איגרת - שיבוקין ביו"ד דמשמע איגרת לשון גג:

    ולא לכתוב לימהך להתנסבא לכל מאן דיתיצביין - דמשמע לי מהך לי תהי מספר הזה ואילך:

    אלא למהך - בלא יו"ד:

    ולא לכתוב למחך - צריך שיבדיל רגלו של ה"י שיהיה אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחי"ת:

    דמשמע למחך - לצחק כלומר מצחק אני ביך כי חוכא:

    זהו טופס הגט פטרית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דהוית אינתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל מאן דיתיצבייין ואינש לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן די יהוי ליכי מינאי גט פטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל:

    די תיהוייין - רשאה לישדי ביה תלתא יודי"ן רצופין דניקרי די תיהוייין דאי לא שדיא ביה אלא תרין יודי"ן מיתקרי די דהויין נשין דעלמא וכן די תיצבייין דכי כתב תלתא יודי"ן משמע שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה:

    ולורכיה לוי"ו דתירוכין - יאריך וי"ו שבספר תירוכין ווי"ו שבאגרת שבוקין דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו"ד משמע ספר תריכין גרושות דעלמא ושביקין אגרת נשים עזובות דעלמא ולא שלה הוא:

    ולורכיה לוי"ו דוכדו - פטרית יתיכי וי"ו האחרונה מאריך שלא יראה כיו"ד דאי לא מאריך ליה משמע וכדי כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי נסבה (ר"ה דף ה.) וכמו ואמרי לה כדי שם חכם (ב"מ דף ב):

    ולא לכתוב לאיתנסבא - באלף אלא להתנסבא בה"א שמא ירחיק לא מן יתנסבא ומשמע לא יתנסבא לא תנשא:

    מי בעינן - כלומר הלכה כר"י או כרבנן:

    כולהו מי קאמר - כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון די תיהויין וכו' מי הזכירם רבא בתקנה זו:

    אלא - אע"ג דלא אזכרינהו רבא בעינן דלכתבינהו:

    הכא נמי - ודן בעינן ומיהו רבא לא הוצרך לתקן אלא אלו כדמפרש ואזיל:

    מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר - אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה לכך תקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו ואע"ג דקיימא לן כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל:

    גיטין 85 עמוד ב

    1רבי יהודה אומר: ״ודן, דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין, ואגרת שבוקין, וגט פטורין; למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין״. גופו של גט שחרור: ״הרי את בת חורין״; ״הרי את לעצמך״.

    Gemara

    2פשיטא, אמר לה לאשתו: ״הרי את בת חורין״ לא אמר ולא כלום; אמר לה לשפחתו: ״הרי את מותרת לכל אדם״ לא אמר ולא כלום.

    3אמר לה לאשה: ״הרי את לעצמך״, מהו? לגמרי קאמר לה, או למלאכה קאמר לה?

    4א"ל רבינא לרב אשי: ת"ש דתנן: גופו של גט שחרור: ״הרי את בת חורין״; ״הרי את לעצמך״. ומה עבדא, דקני ליה גופיה, כי א"ל ״הרי את לעצמך״ קני גופיה; אשה, דלא קני גופה לא כ"ש׃

    5א"ל רבינא לרב אשי: א"ל לעבדו: ״אין לי עסק בך״, מהו?

    6א"ל רב חנין לרב אשי, ואמרי לה רב חנין מחוזנאה לרב אשי: ת"ש דתניא: המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו ראשון. אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א שלא כתב עליו אונו, אבל כתב עליו אונו זהו שחרורו.

    7מאי ״אונו״? אמר רב ששת, דכתב ליה: ״לכשתברח ממנו, אין לי עסק בך״.

    8ר' יהודה אומר: ״ודן, דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין״. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: ידים שאין מוכיחות הויין ידים, ואף על גב דלא כתב לה ״ודן״ מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה.

    9ור' יהודה סבר: ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, וטעמא דכתב לה ״ודן״ דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה; אבל לא כתב לה ״ודן״ אמרי: בדיבורא גרשה, ושטרא ראיה בעלמא הוא.

    10אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא, לא לכתוב ״ודין״ דמשמע ודין; אלא ״ודן״.

    11ולא לכתוב ״איגרת״ דמשמע איגרת אלא ״אגרת״. ולא לכתוב ״לימהך״ דמשמע לי מהך; ולא לכתוב ״למחך״ דמשמע כי חוכא.

    12דיתיהויין ״דיתיצבייין״ תלתא תלתא יודי"ן; דמשמע תהויין ותצביין. ולורכיה לוי"ו ״דתירוכין״, ולוי"ו ״דשבוקין״; דמשמע תריכין ושביקין.

    13ולורכיה לוי"ו ״דכדו״; דמשמע ״וכדי״. ולא ליכתוב ״לאיתנסבא״ דמשמע לא יתנסבא, אלא ״להתנסבא״.

    14איבעיא להו: בעינן ״ודן״, או לא בעינן ״ודן״?

    15תא שמע, דאתקין רבא בגיטי: ״איך פלניא בר פלניא, פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה, דהות אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן ולעלם״. ואילו ״ודן״ לא קאמר.

    16ולטעמיך, כולהו מי קאמר? אלא בעינן, הכא נמי בעינן;׃

    17״מיומא דנן״ לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו;׃

    18״ולעלם״׃

    Tosafot

    רבי יהודה אומר ספר תירוכין ואגרת שבוקין - בספרים לא היה כתוב גט פטורין ובגמרא נמי כי קאמר ולורכיה לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשיבוקין לא קאמר לוי"ו דפטורין ומיהו בפ"ק דנדרים (דף ה:) כתיב בספרים נמי גט פיטורין ונראה דהכא נמי גרסינן ליה דהא ספר כריתות מתרגמינן פיטורין וגם בגיטין רגילין לכותבו:

    אע"ג דלא כתב ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא מיגרשה לה - הכא משמע דפליגי בודן ובריש נדרים משמע דפליגי במינאי דלרבנן הויין ידים ואע"ג דלא כתיב מינאי מגורשת דאין אדם מגרש אשת חברו ואומר ר"י דבתרוייהו פליגי ושם מפורש ולא תיקשי לאביי דאמר התם ידים שאינם מוכיחות הוויין ידים ובסמוך אמר אביי לא ליכתוב ודין ושמא לשופרא דשטרא קאמר הכי:

    ולא ליכתוב איגרת ביו"ד דמשמע איגרא - אע"ג דבאגרת מן הדין אין יו"ד מ"מ איגרא שהוא לשון גג רגילות לכותבו ביו"ד לפי שאינו כתוב בעברי אבל באגרת שהוא לשון אגרת כתוב בעברי בלא יו"ד כדכתיב (אסתר ט׳:כ״ו) על כל דברי אגרת הזאת וכן כולם כתובין כן ובסדר תיקון שטרות שכתב הרב ר"י ט"ע כתב ולא ליכתוב אגרת בלא וי"ו דמשמע אגרתא בעלמא שאדם שולח לחברו אלא ואגרת בוי"ו דמשמע דקאי אגיטא ואודן דלעיל:

    דתהויין דתצבייין בתלתא יודי"ן - ואומר ר"י שראה בתיקון גיטין קדמונים דחמשה יודי"ן צריכי תלתא יודי"ן ביחד בסוף התיבה ואחר הדל"ת ואחר התי"ו דיתיהוייין דיתיצבייין וכן כתוב בתיקון שטרות של ה"ר יוסף ט"ע ודי תיהוייין הם שתי תיבות ודי במקום אשר אבל דיתבא על נהר פלוני הכל תיבה אחת כלומר היושבת ואין לכתוב די יתבא אשר יושבת:

    ולורכיה לוי"ו כו' - ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשה קצרה שתהא נראית יו"ד וכן רגל ה"א דלמהך להרחיק מן הגג שמא אין צריך להרחיק אלא שלא יחבר בגגה ושמא צריך להאריך הווי"ן ולהרחיק רגל הה"א שלא יטעו העולם בזה ונהגו להאריך ולהרחיק ומיהו ודאי דאין הגט פסול אם לא האריכן וכן הה"א של מהך אם לא הרחיקה יותר מדאי ומעשה בגט שלא היה ניכר היטב בין וי"ו ליו"ד שבא לפני רבינו אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טיפש לקרות אותה התיבה כדאמר במנחות גבי תפילין (דף כט:) זיל אייתי תינוק דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג כשר אי לא ייהרג הוא ופסול:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פשיטא אמר לאשה הרי את בת חורין לא אמר כלום אמר לה לשפחה הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום, אמר לה לאשה הרי את לעצמך מהו לגמרי קאמר או למלאכה קאמר. ופשט רבינא דמגורשת קל וחומר מעבד דגופו קנוי קני גופיה בהכי אשה שאין גופה קנוי לבעלה לא כל שכן, וקיימא לן כותיה וכן פסק רבנו חננאל ז"ל, והרב אלפאסי ז"ל לא הביא מכל זה כלום מפני שאינן דברים הרגילין ואין דרכו לכתוב מה שאינו רגיל כמו שלא הזכיר כל אותן הבעיות של מעלה חוץ מקידושי קטן והנולדים ותזנותיך וכולהו אינך לפי שאינו מצוי. וכן כתב לעבד אין לי עסק בך קנה עצמו בן חורין דהכי אמר ליה אין לי עסק בך אלא הוה את לעצמך וכיון שיש לו יד לזכות בעצמו קנה עצמו בן חורין מה שאין כן בהאומר לחברו שדה זו אין לי עסק בה דהכי קאמר אין לי עסק בה אלא תהא לעצמה והיא אינה זוכה בעצמה ולשון מתנה לאחרים אין כאן והיינו דבעבד יצא לחרות ובקרקע לא אמר ולא כלום.

    אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לא לכתוב ודין - כלומר ביוד דמשמע אם דין הוא שאגרשיך ואם אינו דין איני מגרשיך, ולא לכתוב איגרת ביו"ד דמשמע לשון גג, ויש לפרש משום דנראה כשתי תיבות כלומר אי גרת כלומר אם זנית ואם לא זנית איני מגרשיך, וכן פירש הרמב"ם ז"ל, וכתב הרמב"ם ז"ל שאם כתב כן או שלא כתב תצביין בשלשה יודי"ן הרי זה גט פסול, ובספר העיטור כתוב משמא דרבוותא ז"ל דכל הני דקדוקי דאביי היינו היכא דכתיב ליה בעל גופיה אי נמי דכתיב ליה סופר מפומיה ובתר הכי אתא בעל ומערער ואמר אנא הוא דפסילנא ליה בהני דקדוקי ולקלקולה איכוונית, אבל אי אמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב את הגט סתם וטעו הסופר והעדים באחת מאלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני בית דין שטעות סופר היה, וכן כתב רבנו האיי גאון ז"ל אי יהיב בעל רשותא לסופר למיכתב גט שלם וטעו בהני כולהו או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקין ליה ואי לא ומינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה, ודאי אי אתיא לאינסובי ואתי בעל ומערער ואמר האי דכתיב ודין דינא הוא דאמרי אי נמי למחך אחוכא איכוונית ולא מנסבינן לה, אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא קאמר רב [בנדפס: קאמרינן] ומשום שלום מלכות יוציא והולד ממזר אין רבי מאיר היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר וליתא לרבי מאיר וכל שכן לענין טעות סופר, ורבנו נסים ז"ל השיב כן בקבלה מפי הגאונים ז"ל היכא שכתב הגט הבעל בעצמו אם נשאת וערער תצא ואם האשה טוענת טעות סופר היה עליה להביא ראיה אבל אם אין שם ערעור בעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלמה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור בעל כלום, וכן דעת הגאונים ז"ל. ובתשובה לרבנו חננאל ז"ל כגון אלו הדברים שאינן מפורשין אם יבא אדם לכתוב אלו הדברים שמא יפלו ביד אדם שאינו הגון וילמדו לשקר לפיכך אין לנו אלא מן הפה לאוזן לנאמנים, וכתב הרב בעל העטור ז"ל דאי כתיב ביה דתיהוי את רשאה למהך לכל גבר דתצביין עדיף מלישנא דתהויין.

    הא דאמרינן - ולורכיה לו"ו דתירוכין ולו"ו דשבוקין ולו"ו דוכדו. לאו לאורכיה משאר ווין קאמר אלא כשאר ווין כדי שלא יראו יודין דהא אין הטעם אלא כדי שלא יערער בעל לומר תריכין אמרית וכדי אמרית, וכן כתוב בתוספות, והעולם רגילין להאריכן ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שיזכרו ולא יבאו לידי קיצור. והא דאיבעיא לן מי בעינן ודן או לא בעינן לא איפשיטא, ומכל מקום קיימא לן בהא כרבי יהודה ובעינן ודן דקיימא לן דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דשמואל אית ליה הכי בפרק קמא דקידושין(ה, ב) דאמר שמואל בקדושין נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת הרי זו מקודשת ואסקה רב פפא והוא דאמר לה לי הא לא אמר לה לי אינה מקודשת דשמואל מיסבר סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וכו' כדאיתא התם, ואיתא נמי בפרק קמא דנדרים בראשו, ועוד דמחלוקת אביי ורבא הוא בריש פרק קמא דנדרים (ה, א) אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים וקיימא לן כרבא, ואף על גב דאמרינן התם לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קא מיפלגי דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם וכו' דאביי דאמר כרבנן ורבא דאמר כרבי יהודה ומהדרינן רבא אמר לך אנא דאמרי אפילו כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חברו אבל בעלמא מי שמעת להון, אפילו הכי לא סמכינן עלה דההיא, לפי שאין אותה סוגיא שוה לזו דהתם קרי ליה ידים שאין מוכיחות משום דאין מוכיח מתוכו אם מגרש אשתו או אשת חברו, והכא קרי ליה ידים שאין מוכיחות משום דלא מוכח דבגט זה מגרש לה אלא כיון דלא כתב לה ודן אמרי בדבור מגרש לה ושטרא ראיה בעלמא, ואף על גב דאמר רבא התם דמוכחא מילתא דאין אדם מגרש אשת חברו אכתי איכא משום דלא מוכחא מילתא דבהאי גיטא מגרש לה אלא בדיבורא בעלמא כטעמא דהכא וסוגיין דהכא טפי עדיפא משום דהויא במקומה, וכיון שפירשו כאן דטעמייהו דרבנן משום דידים שאין מוכיחות הויין ידים על כרחין רבא כרבי יהודה סבירא ליה והלכתא כותיה, ואי קשיא לך היכי אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לא ליכתוב ודין אלא ודן דאלמא סבירא ליה לאביי דבעינן ודן והא איהו סבר ידים שאין מוכיחות הויין ידים כדאיתא התם בנדרים, ויש מתרצים דנהי שאין זה גופו של גט ואינו צריך אלא מאן דכתיב ליה ליזהר דלא ליכתוב ביה יו"ד דלא ליתי לאיפסולי גיטא דאתי בעל ומערער ולא תנשא לכתחלה, ואי נמי יש לומר דאביי בגיטין כרבי יהודה סבירא ליה משום דבעינן כריתות וליכא וכטעמיה דאמר התם בנדרים אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא גבי גט דבעינן כריתות וליכא, ואף על גב דלא קם ליה התם אביי כרבי יהודה ואסיקנא דאביי לית ליה דרבי יהודה לאו למימרא דבגט לית ליה כרבי יהודה אלא לומר דבעלמא לית ליה כותיה משום דרבי יהודה אית ליה ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפילו בעלמא ואביי לית ליה אלא כרבנן, כך נראה לי. אי נמי יש לומר דאביי הכא משום חומר בעריות חאיש לרבי יהודה.

    ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן - פירוש דהא [בנדפס: דהכא] איכא הרי את מותרת לכל אדם דצריך לכולי עלמא. והיכי דכתב למהך להתנסבא איצטריך למיכתב נמי והרי את מותרת לכל אדם, בהא מילתא איפליגו רבוותא ז"ל איכא מאן דמצריך כי היכי דלישרי לה בזנות דלהתנסבא משמע דלא שרי לה אלא לינשא אבל בזנות תיתסר וחוץ מזנותיך בעיא ולא איפשיטא והוה ליה גט פסול, ויש אומרים דאינו צריך דלא אמרו חוץ מזנותיך פסול אלא במשייר בפירוש חוץ מזנותיך אבל מסתמא כי שרי לה בין לנשואין בין לזנות שרי לה, והביאו ראיה מדתנן ביבמות פרק האשה רבה הורוה לינשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא לינשא, ואמרינן עלה מאי קלקלה אלמנה לכהן גדול לומר שלא התירוה אלא בנישואי היתר אבל בנישואי איסור לא, אבל זינתה לא, אלמא זנות בכלל היתר נישואין הוא, אבל נישואי איסור לא, ולהתירה לכהן גדול נמי בכלל דלכל גבר דתצביין הוא אבל התם דבית דין שרו לה מסתמא בי דינא לא רמו אנפשייהו נישואי איסור אלא פנויה גמורה כאלו היא אלמנה כדברי העד הוא דמשוי לה, אבל בעל מהכל מסלק רשותו ממנה ומתירה כאלו לא נתקדשה והיא תחוש לעצמה, ועוד דאם איתא דבלישנא דאיתנסבא אית ביה שיורא אמאי נקט רבי יהודה כהאי לישנא לינקוט לישנא רויחא דכולה ביה ולימא דתיהוי את רשאה ושלטאה בנפשיכי ותישתרי לכל גבר דתצביין, אלא דבהא איכא לדחויי דאדרבה היא הנותנת דמשום דצריך למכתב הרי את מותרת לכל אדם לא איצטריך רבי יהודה עוד לתקוני אלא למהך לאיתנסבא לכל גבר דתצביין, אבל אי לא הוה צריך הוה נסיב רבי יהודה לאישתרויי לכל גבר דתצביין, ועוד ראיה דאינו צריך הרי את מותרת דהא כתיב ביה ודן דהוו ליכי מינאי גט פיטורין וספר תירוכין ואגרת שקוקין והוה ליה כמאן דאמר הרי את מגורשת וגרסינן בקדושין (ה, ב) הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת, ובסידור הגט של רש"י ז"ל וכן בנוסח הגט שכתוב בהלכות הרב אלפאסי ז"ל אינו כלל, והרמב"ן נ"ר מן המחמירין עד שכתב קרוב אני לומר שאם נשאת תצא שזהו גופו של גט, והרמב"ם ז"ל כתבו בנוסח הגט שלו, ובודאי כך היו רגילין לכתוב בגיטין וכדאמרינן בפרק כל הגט (גיטין כו, א) וצריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, ואמרינן לקמן בפירקין כגון דכתב הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה. וזהו נוסח הגט שכתב רש"י ז"ל פטרית יתיכי ליכי את פלוניתא בת פלונית דהוית איתתי מקדמת דנא וכדו פטירית ותריכי [בנדפס: ותריכית] יתיכי דתהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל מאן דתצביין ואיניש לא ימחי בידיכי מן יומן דנן ולעלם ודין דיהוי [בנדפס: דתהוי] ליכי מינאי גט פיטורין [בנדפס: פיטרין] וספר תירוכין [בנדפס: תריכין] ואגרת שיבוקין [בנדפס: שבוקין] כדת משה וישראל.

    מיומא דנן ולעלם מיומא לאפוקי מדרבי יוסי - כתב רבנו חננאל ז"ל ולא שדחה דברי רבי יוסי לגמרי דהא איהו דאמר הילכתא כרבי יוסי בבבא בתרא פרק יש נוחלין ובפרק מי שאחזו קורדיקוס, וכבר הארכתי בזה בשילהי מי שאחזו גבי כשתצא חמה מנרתיקה בסיעתא דשמיא.

    והא דאמרינן - ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן. לשופרא דגיטא נמי תקין כדי שלא יוציאו לעז על הגט וכן פירש רש"י ז"ל אבל אם נשאת לא תצא, וכבר כתבתיה לעיל גבי היום אי את אשתי ולמחר את אשתי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 85b

    Gittin 85b. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 350 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 85b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026