Talmud Builders

    Gittin 80b

    Chapter 8 - HaZorek Get

    גם: גיטין דף פ׳ ע״ב, פרק ח׳ הזורק גט

    English translation - Gittin 80b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is the statement of Rabbi Meir, who is particular about maintaining peaceful relations with the kingdom, with regard to bills of divorce. But the Rabbis say: Even if he wrote a date on the bill of divorce only in the name of the guardsman [ santar ] in the city, she is divorced, since it is irrelevant which calendrical system was used for the date.

    2It is related that there was a certain bill of divorce in which the date was written in the name of the governor [ istandera ] of the city of Bascar, i.e., the date was marked according to the years of his government. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda sent this dilemma before Rabba: What is the halakha in a case like this?

    3He sent him in response: With regard to this, even Rabbi Meir concedes that the bill of divorce is valid. What is the reason? The governor is an official from that kingdom, so the ruler of the kingdom does not mind.

    4The Gemara asks: And in what way is this case different from the guardsman in the city? The Gemara answers: There, it is demeaning for them that the date is written in the name of an unimportant official. Here, with regard to the governor, it is complimentary for them that the date is written in the name of a senior official.

    5Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: This mishna is in accordance with the statement of Rabbi Meir, who is stringent with regard to this bill of divorce and holds that the child is a mamzer . But the Rabbis say: The lineage of the offspring is unflawed. And the Rabbis concede to Rabbi Meir, that if he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, the offspring is a mamzer .

    6Rav Ashi says: We, too, learn in the mishna: If he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, and she remarried on the basis of this bill of divorce, then she must leave this husband and that husband, and all of those ways of penalizing a woman who remarried based on the bills of divorce detailed in the earlier clause of the mishna apply to her.

    7It is necessary to clarify who teaches this halakha ? If we say that it is Rabbi Meir, let him combine the case of one who writes a different kingdom, and the case of one who changes the names, and teach them both as one halakha . Rather, conclude from it that this halakha is the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: Conclude from it that until this point the mishna was quoting the statement of Rabbi Meir, but subsequently it is the statement of the Rabbis that is quoted, that in a case of such a fundamental change, even in their opinion such a bill of divorce is invalid.

    8§ It was taught in the mishna that in all of those cases in which they said that a man who died and left behind a widow who is to the yavam one of those with whom relations are forbidden, and the rival wives were thought to be permitted to remarry, if it later became clear that the forbidden relation was an ailonit and therefore they were in fact forbidden from remarrying, then they must leave the man whom they remarried, and they cannot enter into levirate marriage with the yavam , and many other penalties apply to them as well. The Gemara comments: It is possible to deduce from the language used by the mishna that only if they married other men, then yes, these halakhot apply to them. But if the rival wives engaged in licentious sexual intercourse, then no, these halakhot do not apply to them.

    9The Gemara suggests: Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is likened to a married woman who committed adultery, and she is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam .

    10The Gemara rejects this: No, this is not a refutation, since it is possible to explain that the mishna gave the example that they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse. And this that the mishna teaches: If they married, is because it employed a euphemistic expression, to refrain from discussing a case of licentiousness.

    11And there are those who say that the exchange went as follows: From the mishna’s statement about the rival wives that remarried, one can understand that the halakha is so if they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse.

    12The Gemara suggests: Let us say that it supports the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam .

    13The Gemara rejects this: No, it is specifically when they married that they are forbidden, because she is confused with a woman whose husband traveled to a country overseas and she went and remarried. In that case she is certainly prohibited from marrying both the first and the second husband. Similarly, they instituted the same decree for a yevama who married someone else. By contrast, in the case of a yevama who engaged in licentious sexual intercourse, which is completely different, they did not institute this decree.

    14§ It was taught in the mishna that one who marries his yevama , and her rival wife went and married another man, and ultimately the yevama was found to be an ailonit , then the rival wife must leave her husband, and she cannot enter into levirate marriage with the yavam , and many other penalties apply to her as well. The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha as well, although it seemingly deals with the same issue as the previous halakha . As, if the mishna had taught us this halakha only with regard to the first case of a rival wife of a woman who is forbidden to the yavam , then one could say that the halakha is so, because the mitzva of levirate marriage was not fulfilled at all, since the rival wife married someone else, and the yavam did not perform levirate marriage.

    15But here, in this latter case, where the mitzva of levirate marriage was fulfilled in some way when he married the yevama , although ultimately it became clear that it was not a legitimate levirate marriage, say that the rival wives are not penalized, since she is not guilty by not having waited.

    16And if the mishna had taught us this halakha here, with regard to a yavam who married a yevama who was ultimately found to be an ailonit , then one could say that specifically here there is reason to penalize her, because this rival wife who remarried was also placed before the yavam , as he could have entered into levirate marriage with any of his brother’s wives. Therefore, she could have waited to see if the levirate marriage was effective before remarrying. But there, in the first case of a yevama who is forbidden to the yavam , that she is not placed before him, as all of them are entirely exempt from levirate marriage, say that the rival wives are not penalized. Therefore, it is necessary to state both halakhot .

    17§ It was taught in the mishna that if the scribe wrote a bill of divorce, and erred and gave the bill of divorce to the woman and the receipt to the man, and consequently the husband gave his wife a receipt and she gave him a bill of divorce, Rabbi Eliezer says: If the bill of divorce is immediately in the husband’s possession, it is not a valid bill of divorce. But if it is in his possession after some time, the assumption is that she was divorced in a correct manner and the bill of divorce was returned to him later.

    18The Gemara asks: What are the circumstances in which the bill of divorce is immediately in the husband’s hand and what are the circumstances in which it is in his possession after some time? Rav Yehuda says that Shmuel says: All the while that they are sitting and are engaged in the issue of the divorce, this is considered immediately. If they already arose and concluded the proceedings, this is considered after some time.

    19And Rav Adda bar Ahava says: If she was not married to someone else, this is considered immediately, since they can rectify the situation by requiring him to give the bill of divorce properly. If she was married, this is considered after some time.

    20The Gemara asks: We learned in the mishna with regard to Rabbi Elazar’s statement: It is not in the power of the first husband to eliminate the right of the second husband. Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, this explanation is consistent with that which is taught: The second husband, since the mishna is discussing a case in which she remarried and has a second husband. But according to the opinion of Shmuel, what is the reference to a second husband? Shmuel’s opinion is that as soon as they arise and conclude the proceedings, it is considered to be after some time, and in this case there is no second husband. According to Shmuel’s opinion, how does Rabbi Elazar’s statement apply?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זו דברי ר"מ - דגט נפסל משום שלום מלכות:

    סנטר - מפרש בבבא בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש:

    איסטנדרא דבשכר - שלטון של בשכר עבדו של מלך:

    ומאי שנא מסנטר דעיר - דשמעינן לר"מ דפליג:

    זילא להו מילתא - שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו:

    שביחא - לפי ששולטנותו חשובה:

    הולד כשר - אשלום מלכות קאי:

    ליערבינהו וליתנינהו - בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא:

    זינו לא - אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה:

    דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים - ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה:

    דלא אקיים מצות יבום - שע"י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם:

    אבל - סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע"י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה:

    ואי - תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין:

    אבל - צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן:

    באותו ענין - בדברי גירושיה:

    גיטין 80 עמוד ב

    1זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת.

    2ההוא גיטא דהוה כתיב ״ביה לשם איסטנדרא דבשכר״, שלחה רב נחמן בר רב חסדא לקמיה דרבה: כי האי גוונא, מאי?

    3שלח ליה: בהא אפילו ר"מ מודי, מאי טעמא? מאותה מלכות הוא.

    4ומאי שנא מסנטר שבעיר? התם זילא להו מילתא, הכא שביחא להו מילתא.

    5אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים: הולד כשר. ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה שהולד ממזר.

    6אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

    7הא מאן קתני לה? אילימא ר"מ ליערבינהו וליתנינהו! אלא ש"מ רבנן; ש"מ:

    8כל עריות שאמרו כו'. נישאו אין, זינו לא;׃

    9לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה, אסורה ליבמה!

    10לא; נישאו וה"ה לזינו. והאי דקתני נישאו לישנא מעליא נקט.

    11ואיכא דאמרי: נישאו וה"ה לזינו;׃

    12לימא מסייע ליה לרב המנונא דא"ר המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה?

    13לא; נישאו דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים.

    14הכונס את יבמתו כו'. וצריכא; דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא איקיים מצות יבום;׃

    15אבל הכא דאיקיים מצות יבום, אימא לא;׃

    16ואי אשמעי' הכא משום דקא רמיא קמיה; אבל התם דלא רמיא קמיה, אימא לא; צריכא.

    17כתב הסופר וטעה, ונתן גט לאשה ושובר וכו'; ר"א אומר אם לאלתר יצא וכו'.

    18היכי דמי לאלתר, והיכי דמי לאחר זמן? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין זהו לאלתר; עמדו זהו לאחר זמן.

    19ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת זהו לאלתר; נישאת זהו לאחר זמן.

    20תנן: לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני ״שני״, אלא לשמואל מאי ״שני״?

    Tosafot

    זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר - פי' בקונט' דאשלום מלכות קאי וקשה לר"ת דא"כ פליגי אדרב יהודה אמר שמואל דלעיל דאמר אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת דמשמע מגורשת ותינשא לכתחילה אע"פ שלא נכתב לשם מלכות א"כ היאך אנו כותבין בגיטין לבריאת עולם הא קיי"ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחילה ולספרים דגרסי לעיל אמר רב יהודה אמר רב קשה דרב אדרב ונצטרך לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב ואומר הרב רבי אלחנן דלא קשה מידי דבסנטר העיר כשר טפי לפי שהוא ממלכות העיר אבל לשם מלכות אחרת אסור לגרש בו ובדיעבד הולד כשר ומשום דר"מ בעי מלכות חשובה קאמר אבל חכמים אומרים אפילו סנטר דגרע הויא מגורשת כיון דהוא מאותה מלכות ועדיף ממלכות אחרת ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא ליכא שלום מלכות בכך שאפי' עובדי כוכבים אינם מונין לשנות מלכים אבל בימי חכמים היו רגילין למנות לשנות מלכים כדאמרינן בגט פשוט (ב"ב דף קסד:) מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לו שתים פי' שהיו כותבין כן בשטרותיהן לכבוד המלך לומר מלך הרבה והרב ר' יוסף פי' דעכשיו אין המלכות מקפדת ולהכי לא כתבינן לשנות מלכים תדע דהא ר"מ מודה דכתבו לשם איסטנדרא כשר משום דאין מלכות מקפדת ור"ת מפרש דלאו אשלום מלכות קאי זו דברי ר"מ אלא אהיה במזרח וכתב במערב אבל לשום מלכות אחרת מותר לגרש בו לכתחילה לרבנן ולא פליג אדרב יהודה דלעיל ומגורשת היינו שתתגרש בו לכתחילה קאמר אפי' נכתב לשם סנטר דזילא בהו מילתא וכל שכן השתא שמותר לכתוב לבריאת עולם דלא זילא בהו מילתא כלל דלא מתקנאים בזה וקיי"ל כחכמים ואע"ג דסתם לן תנא כר' מאיר מ"מ מדקאמר לעיל ומשום שלום מלכות הולד ממזר אין ר"מ לטעמיה כו' וכן בפ"ק (לעיל גיטין ה:) משום דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר ומשני אין ר"מ לטעמיה כו' משמע דלית הלכתא כוותיה והשתא אתי שפיר דקאמר דיקא נמי דמודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה מדלא ערבינהו בהדי היה במזרח כו' דדמיא ליה ומיהו קשה לפירוש רבינו תם דלקמן בפרק בתרא (גיטין דף פו.) פריך אההיא דשלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר"מ אלא לרבנן דאמרי הולד כשר מאי איכא למימר אלמא משמע דשלום מלכות דווקא בדיעבד הולד כשר לרבנן אבל לכתחילה אסור לגרש בו ורבינו תם גריס לקמן וכן נמצא בפי' רבינו חננאל והא איכא שלום מלכות וכו' ולא פריך משלום מלכות אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב:

    נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא - פירש בקונטרס דנישאו גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה וגירש ונמצא זה מחזיר חלוצתו אבל זינו דפריצותא בעלמא הוא לא חשדי לה בחלוצה וקשה לר"י דמאי קאמר בסמוך דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דהך גזירה גופה שייכא בה דלשון מיחלפא משמע דהכא לא שייכא ההיא גזירה ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה"ה לזינו מאי ס"ד כיון דההיא גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה כו' לא שייכא אלא בנישאו ועוד אמאי לא דייק נמי הש"ס בהאשה רבה (יבמות דף צב.) גבי אמרו לה מת בעליך ונישאת נישאת אין זינתה לא כדדייק הכא ואור"י דאי שומרת יבם שזינתה מותרת לייבם דלא כרב המנונא בנישאת נמי לא גזרי' בה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו כיון דזינתה במזיד לא מיתסרא דהכי אמרינן בהאשה רבה (שם דף צד.) גבי מי שהלך אשתו למדינת הים דאשה. שהלך בעלה למדינת הים אסור להחזירה משום דבמזיד מיתסרא בשוגג נמי גזרו בה רבנן שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה והכי פירושו נישאו אין מדלא נקט זינו דהוה משמע תרוייהו ונקט נישאו שמע מינה נישאו דוקא אבל זינו לא משום דמיחלפא באשה שהלך וכו' אבל בגופה לא שייכא הך גזירה כיון דבמזיד לא מיתסרא ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכיון דזינתה אסורה ליבם כדרב המנונא בנישאת נמי גזרינן בה שמא יאמרו חלץ זה ונישאת איכא דאמרי נישאת והוא הדין לזינו השתא לא מסתבר טעמא דמיחלפא כו' ולהכי קאמר לימא מסייע ליה לרב המנונא דאי בזינו שריא בנישאת נמי ליכא למיגזר בה בגופה ודחי אף ע"ג דליכא למיגזר בה מכל מקום מיחלפא באשה שהלך כו' וה"ה דהוי מצי למידחי הא מני ר"ע היא דמשוי חייבי לאוין כערוה ורב המנונא אליבא דרבנן קאמר כדדחי ליה בסוטה בפ"ב (דף יח:) אלא עדיפא מיניה קא דחי שאין צריך להעמידה כר"ע ואפי' הכי ליכא סייעתא לרב המנונא מיהו מצא רבינו יהודה בתוספתא דקתני על מתניתין דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא דמשמע דכרבנן לא מתוקמא מתניתין לפי זה חולקת על הש"ס שלנו:

    כתב גט לאיש ושובר לאשה - ליכא למידק מהכא דכותבין שובר דהיכא דלא אפשר ודאי כותבין כדאמר בהכותב (כתובות פט:):

    לא כל הימנו לאבד זכותו של שני - ואם תאמר לרב אדא בר אהבה דמוקי לה בשניסת מה שפירש בקונטרס משום חששא דקנוניא מה קנוניא שייך דכיון דנישאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר. פירש רש"י ז"ל: דאשלום מלכות קאי ולפי פירושו רב לאיפלוגי אדשמואל דאמר הרי זו מגורשת הוא דאתא דאלו לשמואל תנשא לכתחלה ולרב אין הולד ממזר אבל לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, וכן נראה מדברי רבינו אלפאסי ז"ל שלא הזכיר הא דרב יהודה אמר שמואל לומד דפליגא אדרב וקיימא לן כרב באיסורי, ולכאורה הכי משמע מהא דאמרינן לקמן בפרק המגרש גבי שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ותו ליכא והא איכא שלום מלכות ואמרינן התם הולד ממזר הכא הולד כשר, ואקשינן הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר ופרקינן התם תצא הכא לא תצא, אלמא לרבנן הולד כשר ואם נשאת תצא כרב, ורבנו תם ז"ל פירש דאהיה במזרח וכתב במערב קאי אבל אשלום מלכות לרבנן לית להו כלל כשמואל ותנשא לכתחלה דרב לא פליג אדשמואל כלל ומר קאי אשלום מלכות ורב קאי אהיה במזרח והכי קאמר אבל חכמים לית להו בכולה מתניתין הולד ממזר כלל חוץ משינה שמו ושמה דמודו ליה לרבי מאיר דהולד ממזר ומיהו לאו בכולה מתניתין אמרי רבנן דהולד כשר ולא תנשא אלא איכא דמודו בה לינשא כשלום מלכות ואיכא דמודו בה שאם נשאת תצא ואין הולד ממזר. ותדע לך מדאמרינן אבל חכמים אומרים אין הולד ממזר חוץ משינה שמו ושמה שהוא דומיא דהיה במזרח וכתב במערב, והא דאמרינן בפרק המגרש והא איכא שלום מלכות רישא דמתניתין נקט ומעיקרא אקשינן [אקשי] מכולה לרבי מאיר וכי מתרץ לה התם הולד ממזר הכא הולד כשר אקשי ליה הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר דמכל מקום קשיא סיפא דמתניתין ואפילו לשמואל דלית ליה שלום מלכות לרבנן. ולענין פסק הלכה סומכין על הפירוש הראשון להחמיר כדברי רש"י ורבנו אלפאסי זכר כולם לברכה, וכן נראה מפירושי רבנו חננאל ז"ל. ומודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר, יש מי שפירש ששינה שמו לגמרי שהיה שמו יוסי ואסיק שמיה יוחנן ופסולא דאורייתא הוא לפי שכתבו בשם איש אחר, ואינו מחוור דאטו מי איצטריך מתניתין לפסול גט שנכתב בשם אחר, אלא הכא בפסולא דרבנן מיירי כגון שהיו לו שני שמות אחד בגליל ואחד ביהודה ואשתו נמי קורין אותה בשם אחד ביהודה ובשם אחר בגליל וכדאמרינן בפרק השולח (גיטין לד, ב) וכתב לגרש אשתו שביהודה בשמו שבגליל לבד וכמו שכתבתי בפרק השולח בסיעתא דשמיא, ושם הארכתי יותר.

    נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא וכו' - פירש רש"י ז"ל: דדוקא בנישאו שייך למיגזר שמא יאמרו חלץ זה ונמצא זה מחזיר גרושתו דקם ליה בלא יבנה דכי האי גונא גזרינן ביבמות בהאשה רבה (יבמות צו, א), באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה לחזור לראשון שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת והיינו מיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דקאמרי בסמוך ובזנו לא גזרו משום דלא שכיחא ומיד ידיע דפריצותא הוי כדפירש רש"י ז"ל. והקשו עליו בתוספות וזה לשונם אם כן אמאי קאמר תלמודא דמיחלפא באשה שהלך בעלה כיון דההיא גזרה גופה שייכא הכא, ומיחלפא משמע דגזרינן הא אטו הא, ועוד מאי קאמרי בסמוך איכא נשאו והוא הדין לזנו לימא מסייעא ליה לרב המנונא מאי סייעתא יכול להיות דהיכי משמע דהוא הדין לזנו כיון שיש טעם טוב בנשאו דלא שייך בזנו דהא איכא אותה גזרה עצמה דהויא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וגם תמה לרבנו מאי שנא דקא דייק תלמודא הכא נשאו אין זנו לא ופריך מינה לרב המנונא ובריש האשה רב דקתני אמרו לה מת בעליך ונשאה וכו' לא דייק נשאת אין זנית לא, ונראה לרבנו דהכי פירושא הכא נשאו אין זנו לא, מדלא נקט זנו דהוה שמעינן תרוייהו משמע דנשאו דוקא שהרי יש טעם בנשאו דלא שייך בזנו דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וגזרינן לה אטו ההיא דמשום לתא דידה גופה לא גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה דלא החמירו חכמים לגזור משום הך חששא בשוגג אלא היכא דבמזיד בזנות מיתסרא מן התורה בשכיבה זו כדאמרינן בהאשה רבה בסופו דלא דמיא לאחות אשה, דהאשה שהלך בעלה למדינת הים דבמזיד אסורה דאורייתא בשוגג גזרו ביה רבנן. פירוש הואיל ושייך ביה חששא דשמא יאמרו גרש זה ונשא זה וכו', דהאי טעמא איתיה בהאשה רבה אחות אשה דבמזיד לא אסירא דאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן, והלכך הכי נמי ביבמה הואיל דבמזיד לא מיתסרא ליבם מן התורה למאי דלית ליה [בנדפס: לן] השתא דרב המנונא בשוגג לא שייך למיגזר בה, והלכך זנו לא, ונשאו נמי לא היה ראוי לאסור מן הדין אלא משום דיבמה ליבם הוא כעין אשת איש לבעלה ומיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, ולכך גזרו לאוסרה ליבם בנישואין אבל לא החמירו לגזור אפילו בזנות דלא מיחלפא בזנות אנישואין דאשה שהלך בעלה למדינת הים, ומשום איחלופי בזנות באשה שהלך בעלה למדינת הים לא רצו לגזור דלא שכיח כל כך שנגזור זנות משום איחלופי כיון דמשום לתא דידה לא שייך למיגזר מידי, ולהכי דייק לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר אסורה ליבמה מן התורה כשזינתה, דאם כן היה ראוי לאסור כאן בין בזנות בין בנישואין, ומיהו בהאשה שהלך בעלה למדינת הים גופה בלאו טעמא דאיחלופי איכא למיסר ולהכי לא קשיא ליה לתלמודא בהאשה רבה נשאת אין זינתה לא דהתם ודאי לא הוצרך לשנות זנות דפשיטא דאין חלוק בין נשאת לזינתה, אלא בכל ענין גזרו לאסור בשוגג כיון דבמזיד מיתסרא מן התורה ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכו', איכא דאמרי נישאו והוא הדין לזינו לימא מסייעא ליה וכו' דהא איכא דאמרי לא מיסתבר למימר ליה טעמא משום דמיחלפא דמשום איחלופי אין לנו לאוסרה כיון דמשום ליתא דידה אין לנו לאוסרה הואיל ובמזיד לא מיתסרא מן התורה כדפרישית אלא ודאי לאו דוקא נקט נישאו דהוא הדין לזינו, וטעמא משום דמן התורה במזיד כרב המנונא אסורה ולכך גזרו בשוגג בין בזנות ובין בנשואין כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא משום אחלופי מאי לאו נישאו דוקא דמיחלפא.

    הא דאמרינן - לימא מסייעא ליה וכו'. ואמרינן:

    לא נישאו דוקא - הוא הדין דהוה מצי למידחי הא מני רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופשין בחייבי לאוין דמשוי ליה כערוה, וכדדחינן בסוטה בשילהי פרק שני (יח, ב), אלא עדיפא מינה קא מדחי דאין צריך להעמידה כרבי עקיבא ואפילו הכי לא מסייעא ליה לרב המנונא.

    מתני' - ונתן גט לאשה ושובר לאיש וכו'. ואם תאמר והא אמרינן בפרק המביא שני (גיטין יט, ב) דבתרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למיקרייה, איכא למימר דהכא בדקריוה ובתר הכי עייליה סופר לבי ידיה ונתחלף לו, ושם הארכתי בסיעתא דשמיא.

    רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אין זה גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט לא כל הימנו לאבד זכותו של שני. ומפרש בגמרא:

    היכי דמי לאלתר אמר רב יהודה אמר שמואל כל שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר כל זמן שלא ניסת זהו לאלתר נשאת זהו לאחר זמן. ומדמפרשי מילתיה דרבי אליעזר שמעינן מינה דהילכתא כותיה וכפירושו דרב אדא דדייקא מתניתין כותיה דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני ואף על גב דשנינן ליה אליבא דשמואל דזכות הראויה לבא לשני קאמר אנן אשנויי לא סמכינן להקל. ירושלמי, מה אנן קיימין אם בשטעה אף רבי אליעזר מודה אם בשלא טעה אוף רבנין מודויי אלא אם כן אנן קיימין בסתם רבי אליעזר חשש שמא לא טעה ורבנן חששין דילמא טעה.

    [בנדפס - כל זמן שלא נשאת. ירושלמי איזהו על אתר רבי זעירא אמר עד שלא נתארסה ונתארסה רבי יצחק בר חקילא אמר עד שלא נשאת ונשא מתניתא מסייעא לרבי זעירא לא כל הימנו לאבד זכותו של שני, עד כאן. מסתברא דאפילו לגמרין דאמר רב אדא בר אהבה כל שלא נשאת לאו דוקא נשאת אלא אפילו נתארסה דהא ממתניתין דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני מסייעא ליה ולההוא טעמא אפילו נתארסה כן כדאיתא בירושלמי, ונשאת דקאמר לא תקשי דהא אמרינן בעלמא נשאת לא תצא ואמרינן עלה לא נשאת דוקא אלא אפילו התירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון אלמא אפילו התירוה לינשא קרו נשאת כל שכן כאן שכבר נתקדשה].

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 80b

    Gittin 80b. The full printed text of this folio side - 20 numbered segments, about 288 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 80b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026