Talmud Builders

    Gittin 66b

    Chapter 6 - HaOmer Hitkabbel

    גם: גיטין דף ס״ו ע״ב, פרק ו׳ האומר התקבל

    English translation - Gittin 66b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1or if a man said to three people: Write a bill of divorce and give it to my wife, these people should write the document themselves and give it to her. If he said to three people: Give a bill of divorce to my wife, these people should tell others, and those others will write the document, because he designated the three people as a court. This is the statement of Rabbi Meir.

    2And it is that halakha that Rabbi Ḥanina of Ono brought up from prison in the name of Rabbi Akiva, who was incarcerated there: I received a tradition from my teachers that in a case where a man says to three people: Give a bill of divorce to my wife, that these people should tell others and those others will write the document, because he designated the three people as a court.

    3Rabbi Yosei said: We said [ nomeinu ] to the agent, Rabbi Ḥanina of Ono: We too received a tradition. However, it is a different one, that even if a man said to the High Court [Sanhedrin] in Jerusalem: Give a bill of divorce to my wife, that the members of the court should learn to write, and should write the document themselves, and give it to his wife.

    4If a man said to ten people: Write and give a bill of divorce to my wife, one of the ten writes the bill of divorce and two sign it. If he said: All of you write the document, one of them writes the bill of divorce and all of them sign it. Therefore, if one of them died, then this is a bill of divorce that is null and void, as he directed all of them to participate in the process.

    5GEMARA: Rabbi Yirmeya bar Abba says: After Rav’s death, they sent a question from the study hall of Rav to Shmuel: Let our teacher teach us: In a case where a man said to two people: Write and give a bill of divorce to my wife, and they told the scribe and he wrote the bill of divorce and they signed it, what is the halakha ? He sent this response to them: If the woman remarried on the basis of this bill of divorce, she should leave her second husband, and the matter requires study. It is necessary to clarify the halakha , as there is fundamental uncertainty with regard to this matter.

    6The Gemara asks: What is the meaning of: The matter requires study? What aspect of this question requires study? If we say that the uncertainty arises due to the fact that these are verbal directives, as the husband merely gave them instructions and did not hand them anything tangible, and Shmuel is uncertain whether verbal directives, instructions given to one agent, are transferred to another agent or whether verbal directives are not transferred to another agent; this leads to the question of whether the agents designated by the husband to write the bill of divorce can designate the scribe to write it. That cannot be the question.

    7The Gemara explains why not: But didn’t Shmuel say that Rabbi Yehuda HaNasi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: Verbal directives cannot be delegated to an agent, i.e., an agent cannot be deputized to give instructions on behalf of another. Shmuel was not uncertain concerning this issue.

    8Rather, this is the dilemma that Shmuel is raising: When the man told the two people: Write the bill of divorce, the question is whether he was referring to their signatures, in which case they could designate the scribe to write the document, or whether he was referring to writing the text of the bill of divorce, in which case it would be incumbent upon them alone to write and sign the document.

    9The Gemara asks: But let Shmuel resolve the dilemma from the mishna: If a man said to two people: Give a bill of divorce to my wife, or if a man said to three people: Write a bill of divorce and give it to my wife, these people should write the document themselves and give it to her. Apparently, they must write the bill of divorce themselves.

    10The Gemara answers: The proper interpretation of the mishna itself is the dilemma that Shmuel is raising: When the man told the two people: Write the bill of divorce, was he referring to their signatures, or was he referring to writing the text of the bill of divorce? The Gemara explains: It is obvious that it is referring to the writing of the bill of divorce, as it is taught in the latter clause of the mishna: Rabbi Yosei said: We said to the agent, Rabbi Ḥanina of Ono: We too received a tradition; that even if a man said to the High Court in Jerusalem: Give a bill of divorce to my wife, that the members of the court should learn to write, and should write the document themselves, and give it to his wife.

    11Granted, if you say it means the writing of the bill of divorce, that they must write the actual bill of divorce, this works out well, as a certain degree of expertise is necessary in order to write a bill of divorce correctly. However, if you say that it means their signatures, is there a court whose members do not know how to sign their signatures? The Gemara responds: Yes, there is a new court, whose members have not yet learned to sign a unique signature that will be recognizable to the public.

    12The Gemara asks: But if we hold that this instruction: Write the bill of divorce, is a reference to their signatures, is the writing of the bill of divorce by a scribe valid? But didn’t Shmuel say that Rabbi Yehuda HaNasi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: Verbal directives cannot be delegated to an agent.

    13The Sages say in response that if we hold that the phrase: Write the bill of divorce, is a reference to their signatures, the writing of the bill of divorce becomes as one who says to those agents: Tell another to write it. And Rabbi Yosei concedes in the case of one who says: Tell another to write it, that the agent can designate another to write the document. The Gemara asks: And does Rabbi Yosei concede in the case of one who says: Tell another to write it? But didn’t we learn in a mishna (87b): If a bill of divorce has the writing of a scribe, and the scribe identifies his handwriting, and one witness verifies his signature, it is valid as though two witnesses testified to ratify their signatures. And Rabbi Yirmeya said: We learned in the mishna that this is the halakha with regard to the scribe’s signature and not the scribe’s writing.

    14And Rav Ḥisda said: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of Rabbi Yosei, who said: Verbal directives cannot be delegated to an agent, and there is no concern that the scribe signed the document without the husband instructing him to do so.

    15And if it enters your mind to say that Rabbi Yosei concedes in the case of one who says: Tell another to write it, a pitfall will result from it. As sometimes, it happens that one said to two people:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    או לשלשה (נמי) כתבו ותנו גט לאשתי - אע"פ שהן ראויין ליעשות בית דין כיון דבהדיא אמר להו כתבו לא ב"ד שוינהו אלא עדים:

    אמר לשלשה תנו - ולא אמר כתבו:

    הרי אלו יאמרו - לעדים אחרים לכתוב ולחתום וליתן מפני שעשאן ב"ד:

    מבית האסורין - משמו של רבי עקיבא שנחבש בבית האסורין:

    נומינו לשליח - אמרנו לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאומרה בבית המדרש:

    ילמדו - אם אינם יודעין לכתוב ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו בעצמן:

    גמ' הכי גרסינן אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו - הא דקתני מתניתין לכתבו בעצמן אחתימה קאי והכא הרי חתמו הן או דילמא אכתב הגט קאי:

    שלח להו תצא - אם ניסת בגט זה תצא מספק דמספקא לן אי כשר או לא:

    והדבר צריך תלמוד - כלומר אין הדבר הזה ברור לנו וצריכין אנו ללמוד מן הגדולים ממנו אם כשר הוא או לא:

    מאי הדבר צריך תלמוד - מאי מספקא ליה לשמואל בגווה:

    אי נימא מילי אי מימסרן לשליח - וכשר ודברים שנאמר לשליח זה אם יכול למוסרן לשליח אחר:

    אי לא מימסרן - ופסול דהכא מילי בעלמא מסר להו ואינן חוזרין ונמסרין לסופר ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר:

    הלכה כר' יוסי - דמתני':

    אלא - מספקא ליה אי האי כתבו דקאמר להו:

    אי כתב ידן הוא - חתימתן הוא דקאמר והרי חתמו הן:

    או כתב הגט הוא - והרי לא כתבוהו:

    אין איכא בי דינא חדתא - שלא למדו לחתום עדיין:

    ופרכינן ואי סבירא לן כתובו כתב ידן הוא דהוי - הא כתב הגט אם אמרו לסופר וכתב כשר בתמיה:

    והאמר שמואל כו' הלכה כר' יוסי - דמתני' וכיון דפריש שמואל טעמא דר"י משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא היאך כשר הא מילי נינהו ומשני אי הוה סבירא לן ופשיטא לן דכתובו דקאמר לא הוי אלא כתב ידן איכא למימר דכתב הגט מדלא קפיד עליה נעשה כאומר אמרו לסופר ויכתוב וקס"ד דמודה רבי יוסי באומר אמרו:

    ומי מודה - והא אנן תנן כתב סופר את הגט וחתם עד אחר כשר:

    ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו - האי כתב סופר דקתני חתם הוא שאם חתם הסופר בעד ועד אחר עמו כשר:

    מתני' - דמכשר חתימת סופר בגט רבי יוסי היא:

    דאמר מילי לא מימסרן לשליח - הלכך אין אדם חותם בגט אא"כ שמע מפי עצמו לפי שאין השליח רשאי לומר לעדים חתמו בגט פלוני ומשום הכי ליכא למיחש הכא שמא הבעל לא צוה שיחתום אלא לשלוחו צוה שיאמר לסופר זה לכתוב ולאחרים לחתום והשליח חשש שמא יתבייש הסופר לומר אין מקבלין אותו בעד ומתוך חששא זו צוה לסופר לחתום ומהכא שמעינן דבאומר אמרו נמי פליג רבי יוסי דאי סלקא דעתין מודי ביה היכי מכשר חתימת סופר בגט נפיק מינה חורבא כו':

    גיטין 66 עמוד ב

    1או לשלשה: ״כתבו גט, ותנו לאשתי״, הרי אלו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה: ״תנו גט לאשתי״, הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן ב"ד דברי ר"מ׃

    2וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין: מקובל אני באומר לשלשה: ״תנו גט לאשתי״ שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן ב"ד׃

    3אמר רבי יוסי, נומינו לשליח: אף אנו מקובלין, שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים: ״תנו גט לאשתי״ שילמדו ויכתבו ויתנו.

    4אמר לעשרה: ״כתבו ותנו גט לאשתי״ אחד כותב, ושנים חותמין. ״כולכם כתובו״ אחד כותב, וכולם חותמין; לפיכך אם מת אחד מהן הרי זה גט בטל.

    Gemara

    5א"ר ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו; אמר לשנים: ״כתבו ותנו גט לאשתי״, ואמרו לסופר וכתב, וחתמו הן, מהו? שלח להו: תצא, והדבר צריך תלמוד.

    6מאי ״הדבר צריך תלמוד״? אילימא משום דהוו להו מילי; ומספקא ליה מילי אי מימסרן לשליח, אי לא מימסרן לשליח;׃

    7והאמר שמואל אמר רבי: הלכה כר' יוסי, דאמר מילי לא מימסרן לשליח!

    8אלא לשמואל הא קא מיבעיא ליה: האי ״כתובו״ אי כתב ידן, אי כתב הגט?

    9ותיפשוט ליה ממתני' אמר לשנים: ״תנו גט לאשתי״, או לשלשה: ״כתבו גט ותנו לאשתי״ הרי אלו יכתבו ויתנו.

    10היא גופא קא מיבעיא ליה, ״כתובו״ כתב ידן הוא, או כתב הגט הוא? פשיטא דכתב הגט הוא, דקתני סיפא: אמר רבי יוסי, נומינו לשליח: אף אנו מקובלין, שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים: ״תנו גט לאשתי״ שילמדו ויכתבו ויתנו לה.

    11אי אמרת בשלמא כתב הגט הוא, שפיר; אלא אי אמרת כתב ידן הוא, מי איכא בי דינא דלא ידעי מחתם חתימת ידייהו?! אין, איכא בי דינא חדתא.

    12ואי סבירא לן דהאי ״כתובו״ כתב ידן הוא; הא כתב הגט כשר?! והאמר שמואל, אמר רבי: הלכה כר' יוסי, דאמר מילי לא מימסרן לשליח!

    13אמרי: אי סבירי לן דכתובו״ כתב ידן הוא; כתב הגט נעשה כאומר: ״אמרו״, ומודה ר' יוסי באומר ״אמרו״. ומי מודה ר' יוסי באומר: ״אמרו״?! והתנן: ״כתב סופר ועד כשר״, ואמר ר' ירמיה: ״חתם סופר שנינו;׃

    14ואמר רב חסדא: מתני' מני ר' יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח.

    15ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר ״אמרו״, נפיק מינה חורבה דזימנין דאמר להו לשנים:

    Tosafot

    אמר לשנים כתבו ותנו גט כו' ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו - הוה מצי למיבעי באומר לשנים תנו בלא כתבו דתנו לשנים בלא כתבו ככתבו ותנו דמי ושמא נקט כתבו ותנו לרבותא:

    והאמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי - והוא הדין דהוה מצי למיפרך מדשמואל דפרק כל הגט (לעיל גיטין דף כט.) דאמר מתנה הרי היא כגט דמילי לא מימסרן לשליח אבל ממתני' דאפי' רבי מאיר מודה באומר לשנים תנו או לשלשה אומר כתבו ותנו לא מצי למיפרך דה"א דטעמא משום בזיון דבעל כדאמר אביי בפרק כל הגט (גז"ש) והוה אמינא דבכתיבה ליכא בזיון אלא בחתימה דאיכא פרסום טפי:

    כתב ידן הוא או כתב הגט הוא - אע"ג דלא נפקא מינה מידי דאידי ואידי מילי נינהו ולא ממסרן לשליח הא מסיק דלשמואל אמר אמרו כשר וא"כ חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כדאמרינן בסמוך וכשאומר לשנים כתבו ותנו הוי כאילו אמר להם בפירוש שישתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו הם ולקמן דאמר אי סבירא לן דכתבו כתב ידן הוא הא כתב הגט כו' הוא הדין דהוה מצי למימר אפכא אי סבירא לן דכתב הגט הוא כתב ידן כשר:

    הא כתב הגט כשר כו' - וא"ת ומאי קשיא ליה מהא דמילי לא מימסרן לשליח הא לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר וי"ל דשמואל פוסק הלכה כר' אלעזר ול"ל דר"מ ולפ"ז ר' יוסי דמתני' נמי כר"א א"נ נהי דמכשר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות צוויו ואפילו כתב ידן הוא הוי כאילו צוה להדיא שיאמר לסופר שיכתוב ולא סגי הכא במצאו באשפה אפילו לר"מ:

    חתם סופר שנינו - וא"ת הא שמואל גופיה קאמר בפרק בתרא (לקמן גיטין דף פו:) דכתב סופר ועד שנינו ואתיא מתניתין אפילו כר"מ דלא נפיק מיניה שום חורבא א"כ מאי פריך ליה הכא לשמואל וי"ל דנהי דפליג בפירוש דמתניתין דכתב סופר ועד במילתיה דר' יוסי לא אשכחן דפליג אדרב חסדא ורבי ירמיה אי מודה ר' יוסי באומר אמרו אי לאו ובפרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עב.) דייקינן מברייתא לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו:

    מתניתין מני רבי יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח - אפילו באומר לשלשה תנו הוא הדין באומר אמרו ולהכי לא נפקא מינה חורבא אבל לר"מ דאמר מילי מימסרן לשליח באומר לשלשה תנו כ"ש באומר אמרו דכשר ולהכי לדידיה חתם סופר ועד פסול דלא ליתי לידי חורבא ולמאי דמסיק נמי באומר אמרו כשר ולא תעשה ולא שכיחא מ"מ לא מתוקמא מתניתין דמכשיר חתם סופר ועד כרבי מאיר דחיישינן לדידיה לתקלה אחריתי דזימנין דאמר לשלשה תנו ונמלכו שלשתן לומר לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום ואזלי תרתי מינייהו מדעת שלשתן ואמרו לסופר וכתב ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה בלא ידיעת שלישי והא שכיחא דכשאומר לשלשה תנו אומרים לאחרים שיכתבו ויתנו לכתחילה כדתנן במתני' ולא חיישינן שמא תשכור עדים כי אמר לג' תנו דכיון דאומר אמרו כשר ולא תעשה לא יחתום הסופר אם לא שידע בודאי שעשאן הבעל ב"ד ואם תאמר כיון דלר"מ חתם סופר ועד פסול היכי תנן אמר לשנים תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דברי ר' מאיר ויש לומר דלר' מאיר כיון דחתם סופר פסול הו"ל כאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו והרי אלו יכתבו היינו יחתומו ואם תאמר אכתי היכי קתני הרי אלו יכתבו ויתנו לכתחלה למאי דאמר בסמוך הא נמי כשר ולא תעשה ותירץ רבינו תם דמשום דאמר לשלשה שהוא לכתחלה נקט האי לישנא דיכתבו ויתנו אי נמי הכי קאמר אם באו לקיים שליחותם יכתבו ויתנו בעצמן דאי אמרי לאחריני ועבדי אפי' דיעבד לא מהני אי נמי דזימנין דתעשה אפי' לכתחלה כגון בשעת הדחק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבנו אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו. פירש רש"י ז"ל: הא דקתני במתניתין יכתבו בעצמן אחתימה קאי והכא הרי חתמו הן. או דילמא אכתב הגט. עד כאן. והא דנקט כתבו ותנו לאו דוקא אלא הוא הדין האומר לשנים תנו גט לאשתי, דהא לכולי עלמא אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו כדקתני במתניתין, אלא דלרבותא נקט ליה דאפילו במפרש כתבו איבעיא להו אי כתב ידן הוא אבל כתב הגט לא, והר"ז הלוי דמשום דכל תנו לשנים כמאן דאמר להו כתובו דמי נקט לישנא רויחא. וקשיא לי דאם כן מאי קאמר בסמוך ותפשוט ליה ממתניתין דאיהו אמתניתין קיימי ופירושא דמתניתין גופא הוא דאיבעיא להו היכין [בנדפס: הכין] ולא הוה ליה למימר אלא והא מתניתין יכתבו ויתנו קתני, ובתוספות פירשו דדוקא נקט אמר לשנים כתבו ותנו דאי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו לא הוי קפידא אלא אחתימה, אבל בשנים שאמרו כתבו ותנו ולא היה צריך לומר אלא תנו איכא למיחש דילמא אפילו אכתיבת הגט נמי קפיד דאי אחתימה לבד אפילו אמר תנו ולא אמר כתבו הוה קפידא, וגם לפירושם אני מגמגם דאם כן מאי קאמר בסמך ותפשוט ליה ממתניתין, ומאי קא מהדר ליה, היא גופא קא מבעיא ליה, אדרבה מתניתין מיפשט פשיטא להו דאחתימה בלחוד קא קפיד ולא אכתיבת הגט וצריך לי עיון, והא דבי רב דשלחו הכי אי הקפיד אחתימה ואכתיבה, פירשו בתוספות דאזלי לטעמייהו דסבירא ליה לרב לקמן בפרק המגרש (גיטין פ, ב) חתם סופר ועד כשר הלכך יכול להיות שהקפיד שיעשו שניהם כתיבה וחתימה, שאילו לדברי האומר חתם סופר ועד פסול היאך אפשר למימר שהקפיד זה אכתיבה כיון שיהא פסול בכך, ומיהו מסתברא דשמואל דשלח להו תצא לאו לטעמייהו בלחוד הוא דשלח להו אלא אפילו למאי דסבירא ליה נמי דחתם סופר פסול תצא דדילמא האי דקאמר להו הכין טעי בדרב וסבור הוא דחתם סופר ועד כשר, ולפי זה הא דקאמר שמואל תצא לאו דוקא משום דאמרוה לסופר וכתב הוא דתצא דכל שכן אי כתבו וחתמו הם דהוה ליה חתם סופר ועד דפסול לדידיה, אלא הכי קאמר תצא דדילמא מקפיד זה אפילו אכתיבה, ומיהו צריך תלמוד דשמא לא הקפיד אכתיבה וכשר כיון שנכתב על ידי אחר שלא הם. כך נראה לי.

    שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד מאי היא אילימא מספקא לי מילי אי מימסר לשליח או לא מימסרן לשליח והאמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. קשיא לי מאי קא מהדר בתר ספיקי דשמואל הא דרב גופה היא דצריכה ליה תלמוד דהיינו אי כתובו כתב ידן הוא או כתב הגט הוא, וכדאמרינן נמי לבסוף, ונראה לי דכיון דסוף סוף אהא דמילי צריכין לאהדורי וכדאמרינן במסקנא ואי כתובו כתב ידן הוא אבל כתב הגט כשר והאמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח, משום הכיקא מהדר על ההוא טעמא מהשתא לומראי עיקר ספיקיה דשמואל משום מילי האמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי, אי נמי נראה לי משום דקאמר תצא סלקא דעתין דהכי קאמר אי משום ספיקא דידהו פשיטא לי דתצא אלא דמצד אחר צריכא לי תלמוד.

    [בנדפס - והאמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. תימה באומר לשנים למאי אצטרכיה להא דשמואל דאפילו לרבי מאיר נמי] קתני במתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, ומשמע נמי דטעמא דרבי מאיר בהא מתניתין משום מילי לא מימסרן לשליח הוא לדעת שמואל, מדאיפליגו עלה אביי ורבא בפרק כל הגט (גיטין כט, א) גמרא, המביא גט בארץ ישראל וחלה אביי אמר משום בזיון דבעל ורבא אמר משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח ואמרינן מאי בינייהו שליח מתנה איכא בינייהו למאן דאמר משום בזיון דבעל מתנה לית ליה בזיונא ומאן דאמר מילי לא מימסרן לשליח מתנה נמי מילי נינהו, ואוקימנא בפלוגתא דרב ושמואל דרב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט אלמא שמואל מפרש ליה לטעמיה דרבי מאיר משום דמילי לא מימסרן לשליח, ותירצו בתוספות דאיכא למימר דטעמיה דרבי מאיר משום ביון דבעל הוא כטעמיה דאביי ובעל לא קפיד אכתיבה כיון דחתמי אינהו דעל ידי כתיבה אין קול יוצא ואין הדבר מתפרסם שלא כתבו הבעל בעצמו אבל אחתימה קפיד דעל ידי החתימה הדבר מתפרסם ואית ליה בזיונא, הילכך הכא דאינהו חתמי אף על פי שאמרו לסופר וכתב בעל לא קפיד, והא דאמר שמואל מתנה הרי היא כגט לאו אליבא דרבי מאיר קאמר אלא אליבא דרבי יוסי וכדפסק איהו כותיה בשמעתין דמילי לא מימסרן לשליח, והלכך מתנה ודאי הרי הוא כגט, והא דקאמר התם בפלוגתא רב אמר מתנה אינו כגט ושמואל אמר מתנה הרי הוא כגט לאו אפירושא דמתניתין קאי ואפלוגתא דאביי ורבא, אלא אמאי בינייהו שליח מתנה קאי כלומר דאמרינן דשליח מתנה איכא בינייהו דכל מאן דאמר משום מילי אפילו שליח מתנה לא, תדע דשמואל אמר מתנה הרי הוא כגט. ואינו מחוור, דאדרבה בסופר דידע שאין הבעל כותבו איכא בזיון טפי, ואי איכא למימר בעדים הוא דאיכא למימר דליכא בזיון כולי האי דפעמים שאינן מכירין בכתב הגט אם הבעל כתבו או אחר כתבו, אלא מיהו בכולהו איכא משום בזיון לפי שאינו רוצה שיודע הדבר לא לסופר ולא לעדים אלא לאלו בלבד שגלה להן. ומסתברא דעיקר קשיין ליתא הכא דמשום דאקשינן אילימא מילי אי מימסרן לשליח ושמעינן ליה לשמואל דאמר בהדיא הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח, ניחא להו לאקשויי מדשמואל לשמואל ומשום הכי לא אקשי ליה ממתניתין ואקשי ליה ממאי דקאמר בהדיא בספק הלכה דמילי לא מימסרן לשליח, ואי קשיא לך דשמואל אדשמואל דמדאמר הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח אלמא סבירא ליה דטעמא דרבי מאיר דמתניתין משום [בנדפס: בזיון] הוא ולאו משום דמילי לא מימסרן לשליח כאוקמתיה דאביי, והתם בפרק כל הגט משמע לכאורה דשמואל כאוקמתה דרבא סבירא ליה, איכא למימר דהכא לא אצטריך שמואל למיפסק דמילי לא מימסרן לשליח אלא באומר לשלשה תנו משום דהתם סבירא ליה לרבי מאיר דכיון דשלשה נינהו בית דין הוא דשוינהו ומילי מימסרן לשליח על ידי בית דין, ואתא שמואל למימר דהלכתא כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח כלל ואפילו באומר לשלשה תנו, אבל לכולי עלמא באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו מילי לא מימסרן לשליח סבירא להו וילמדו ויכתבו, ואפילו בשליח מתנה כך.

    אלא לשמואל הא קא מיבעיא ליה וכו' - תמיהא לי האי קושיא אבי רב הוא ליה לאקשויה דאינהו נינהו דאיסתפקא להו מעיקרא, ויש לומר דאין הכי נמי ואכולהו קא פריך אלא משום דאיסתפקא להו מאי הדבר צריך תלמוד דקאמר שמואל ואסיקנא דכתובו היא דצריכה ליה אקשינן תיפשוט ליה ממתניתין, והוא הדין דאקשינן נמי הכי אעיקר בעיא דבי רב מאי קא מיבעיא להו ליפשטוה ממתניתין.

    הא דאמרינן - היא גופא קא מיבעיא ליה. קשיא ליה על כרחין מתניתין כתב ידן קאמר [בנדפס: דהא אית ליה לרבי מאיר מילי מימסרן לשליח והילכך חתם סופר ועד פסול וכדאמר רב חסדא] בסמוך מתניתין מני כלומר מתניתין דחתם סופר ועד כשר רבי יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח, ואי מתניתין כתב הגט הוה ליה חתם סופר ועד והיכי קתני יכתבו ויתנו, ויש לומר דמספקא ליה דילמא סבירא ליה לרבי מאיר כשר ולא תעשה ובמילתא דלא שכיחי לא גזרו בה רבנן ואפילו חתם סופר ועד כשר לכתחלה וכדאמרינן בסמוך לשמואל גופיה, כך נראה לי.

    ומי מודה רבי יוסי באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד כשר ואמר רבי ירמיה חתם סופר ועד שנינו. איכא למידק מה קא מקשה מינה לשמואל דהא שמואל במקומה בפרק המגרש (גיטין פו, ב) מוקי לה בכתב סופר ועד כדאמרינן ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד שהרי שנינו אפילו כתב סופר ועד כשר ומוקי לה בספרא דמובהק, ויש לומר דלשמואל מתניתין בין בכתב סופר בין בחתם סופר הוא דלא ממעט חתם סופר כלל אלא לומר דכתב סופר שנינו דמשמע כל כתב סופר [בנדפס: בין כתב סופר] מובהק שכתיבתו ניכרת בין חתם סופר, והרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בכתב סופר נמי נפיק מינה חורבה דזימנין דאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתומו ומשום כיסופא דסופר חיישינן ולא מחתמי אלא חד ומכשרי ליה בכתב סופר מובהק ועד אחד ולית ליה כיסופא לסופר בהכי אלא יקרא נמי עבדי ליה, ובעל לא אמר הכי דלא סמך עליה בעד אלא על פלוני ופלוני דאמר, והא דמייתי גמרא דרב ירמיה דעלה איתמר דרב חסדא ומייתי פירושא למתניתין והוא הדין לשמואל נמי הכין הוא. עד כאן. ואינו מחוור בעיני חדא דהא ודאי לא כיחא דלא מחתמי ליה ולא חתים נמי אלא חד מינייהו, ועוד דאם כן למה להו לאיתויי דרב חסדא ורב ירמיה לא הוה להו לאקשויי אלא ממתניתין ולימא תנן סופר ועד כשר ואי אמרת מודה רבי יוסי באומר אמרו הא נפיק מיניה חורבא וזימנין דאמר להו אמרו לסופר וכו'. והראשון נראה לי עיקר.

    ואמר רב חסדא מתניתין מני רבי יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח. פירש רש"י ז"ל: דאי רבי מאיר נפיק מיניה הך חורבא דמפרשי בגמרא זימנין דאמר להו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ויחתומו ואזלי הנך ומשום כיסופא מחתמו ליה לסופר וכו', ומתרץ כיון דאמר מר לקמן בשמעתין דכל כי האי גוונא כלומר באומר אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו כשר הגט אם עשו כן, ולא תעשה דאמר רב הונא אמרו לסופר וכו' כשר ולא תעשה זאת בישראל, מילתא דלא שכיחא היא והילכך לא גזרינן וכדאמרינן בכל דוכתא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, ולית ליה לשמואל דהא דרב חסדא דמוקי לה למתניתין כרבי יוסי לבד אלא חתם סופר ועד לכולי עלמא כשר, ומיהו לרב חסדא דאי לא מודה רבי יוסי באומר אמרו מדמוקי לה למתניתין לרבי יוסי דוקא ודלא כרבי מאיר דקסבר דאף על גב דלא שכיחא איכא למיגזר בה והילכך אפילו באומר אמרו אם אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו פסול לרבי יוסי דמילי לא מימסרן לשליח כלל והילכך חתם סופר ועד לרבי יוסי כשר דהא לא חתם סופר עד דשמע קולו של בעל, ואם תאמר והא אמר רב חסדא לקמן כשר ולא תעשה אלמא באומר אמרו כשר, איכא למימר דאליבא דרבי מאיר קאמר לה דלדידיה כשר משום דמילי מימסרן לשליח ולא תעשה גזירה דילמא אמר להו אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ואזלי אינהו ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה, ואף על גב דאמרינן לא תעשה ומדלא תעשה לא שכיחא אפילו הכי כיון דאמר מר כשר גזרינן בחתם סופר לפסול דאי לא נפיק מיניה חורבא, והשתא ניחא הא דמקשו רבוותא ז"ל היכי אמרינן הכא משום דלא תעשה לא שכיחא ולא גזרינן והא רב חסדא אית ליה לקמן כשר ולא תעשה ואפילו קאמר הכא דמתניתין דוקא רבי יוסי דאילו לרבי מאיר חתם סופר פסול משום גזרה, והשתא לא תיקשי לן ולא מידי דהכא אליבא דשמואל מתרצינן הכי אבל לרב חסדא אף על גב דלא שכיחא גזרינן בה, ולעולם לשמואל דאמר דכל לא תעשה לא שכיחא ולא גזרינן חתם סופר כשר דברי הכל היא, ונשאל רבנו תם ז"ל לרב חסדא דאמר אמרו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו כשר ולא תעשה מתניתין דקתני אמר לשנים תנו הרי אלו יכתבו ויתנו במאי מוקמת לה אי כתב אחד מהם וחתם בעד הוא עצמו עם חברו השני הא אמרת חתם סופר ועד פסול לרבי מאיר, ואי בשאמר להם אמרו לסופר ויכתוב וחתמו אתם הא אמרת כשר ולא תעשה, והשיב דמתניתין בדיעבד, ומשום דקתני במילתיה דרבי יוסי באומר לשלשה תנו ילמדו ויכתבו ויתנו לה דהוי לכתחלה האחד כותב והשנים האחרים חותמין נקט הכא נמי לישנא דלכתחלה, ואינו מחוור, ואיכא למימר דרב חסדא מוקי לה למתניתין בשאמר הבעל לסופר כתוב ואמר לשנים תנו ולשלשה כתבו ותנו ויכתוב אחד מהם ויחתמוהו השנים שלא הוא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 66b

    Gittin 66b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 337 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 66b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026