Talmud Builders

    Gittin 65b

    Back to index

    English translation — Gittin 65b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1However, it is not a valid bill of divorce until you reach Mata Meḥasya.

    2The mishna teaches that if the woman said to the agent: Receive my bill of divorce for me in such and such a place, Rabbi Elazar prohibits her from partaking of teruma immediately. The Gemara asks: That is obvious, as she is merely indicating a place for him to receive the bill of divorce and not stipulating that the divorce is contingent upon receipt of the document in that place.

    3The Gemara answers: No, Rabbi Elazar’s ruling is necessary in a case where she said to him: Go to the east, as my husband is in the east, and the agent went to the west. Lest you say that since the husband is certainly not in the west and the agent will not find him there, the bill of divorce will certainly not take effect until later, Rabbi Elazar teaches us that perhaps while he was going west, the agent happened to encounter the husband, and the husband gave the bill of divorce to the agent.

    4The Gemara cites a related halakha . With regard to one who says to his agent: Establish an eiruv of Shabbat boundaries on my behalf with dates, and he established an eiruv on his behalf with dried figs, or if said to his agent: Establish an eiruv on my behalf with dried figs, and he established an eiruv on his behalf with dates, it is taught in one baraita : His eiruv is a valid eiruv . And it is taught in another baraita : His eiruv is not a valid eiruv .

    5Rabba said: This is not difficult. This baraita , in which it is taught that it is not a valid eiruv , is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita , in which it is taught that it is a valid eiruv , is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. He explains: This baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: When one gives instructions to his agent, there is insistence on his part that the agent implement those instructions without deviation. Failure to do so revokes his designation as his agent. And that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: She is merely indicating a place for him to receive the bill of divorce and not stipulating that the divorce is contingent on receipt of the document in that place. In the baraita as well, he was not particular as to what food should be used to establish the eiruv .

    6And Rav Yosef said: Both this baraita and that baraita are the opinion of the Rabbis, who say: When one gives instructions to his agent, there is insistence on his part that the agent implement those instructions without deviation. However, not all deviations are equal. Here, where the baraita rules that it is a valid eiruv , the reference is to a case where the one who designated the agent instructed him to establish the joining of the courtyard with his dates or dried figs and the agent deviated and established the eiruv with the other type of fruit, but it belonged to the one issuing the instructions. There, where the baraita rules that it is not a valid eiruv , the reference is to a case where the one who designated the agent instructed him to establish the joining of the courtyard with the dates or dried figs of another, and the agent deviated and established the eiruv with the other type of fruit belonging to that other person. The eiruv is not valid because that other person authorized use of only a specific type of fruit.

    7Abaye said to Rav Yosef: However, that which is taught in a baraita : With regard to one who says to his agent: Establish a joining of Shabbat boundaries on my behalf in a tower, and he established the eiruv in a dovecote, or he said to the agent: Establish a joining of Shabbat boundaries on my behalf in a dovecote, and he established the eiruv in a tower, it is taught in one baraita : His joining of Shabbat boundaries is a valid eiruv . And it is taught in another baraita : His joining of Shabbat boundaries is not a valid eiruv . There, what distinction between his fruit and fruit of another is there?

    8The Gemara answers: There too, there is a distinction between fruit of the tower and fruit of the dovecote. In these baraitot the instruction did not relate to the location of the placement of the eiruv ; rather, the instruction was related to the location of the fruit to be used in establishing the eiruv . In one baraita , the produce in both locations belongs to the one who designated the agent; in the other baraita , the produce in both locations belongs to another.

    9MISHNA: With regard to a husband who says to two people: Write a bill of divorce and give it to my wife, or: Divorce her, or: Write a letter and give it to her, they should write the document and give it to her. In each of those cases his intent is clear. He is instructing them to effect her divorce.

    10However, one who said: Release her, or: Sustain her, or: Treat her according to the law [ nimus ], or: Treat her appropriately, said nothing, as none of these expressions clearly expresses his desire to divorce his wife.

    11GEMARA: The Sages taught that if the husband said: Send her, or: Separate her, or: Banish her, then all of these expressions convey his will to divorce her, and consequently, they should write the bill of divorce and give it to her. However, one who said: Release her [ patruha ], or: Sustain her, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing.

    12It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: If one said patruha , his statement stands, and they give her a bill of divorce. However, if one said pitruha , he said nothing. Rava said: Rabbi Natan, who is a Babylonian, distinguished between pitruha and patruha . Pitruha means exempt her, which is unrelated to divorce; patruha means release her, which is very much related to divorce. However, the tanna of our mishna, who is a resident of Eretz Yisrael, did not distinguish between these two expressions.

    13A dilemma was raised before the Sages: If the husband said: Remove her, what is the halakha ? If he said: Abandon her, what is the halakha ? If he said: Unbind her, what is the halakha ? If he said: Let her be, what is the halakha ? If he said: Be useful for her, what is the halakha ? If he said: Treat her according to the custom, what is the halakha ?

    14The Gemara answers: Resolve at least one of these expressions, as it is taught in a baraita : One who said: Treat her according to the custom, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing and it is not a valid bill of divorce. Apparently, the expression: Treat her according to the custom, is not an unequivocal instruction to effect divorce.

    15MISHNA: At first the Sages would say: In the case of one who is taken out in a neck chain [ kolar ] to be executed and who said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write the document and give it to his wife even though there was no explicit instruction to give it to her. They then said: Even with regard to one who sets sail and one who departs in a caravan to a far-off place and says: Write a bill of divorce to my wife, his intention is to write the bill of divorce and give it to his wife. Rabbi Shimon Shezuri says: Even if one who is dangerously ill gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.

    16GEMARA: The Gemara relates: Geneiva was one who went out in a neck chain to be executed. When he was going out, he said to the people there as his dying bequest: Give four hundred dinars to Rabbi Avina from wine that I have in the city of Nehar Panya. Rabbi Zeira said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דהא מראה מקום היא לודאמר רבי אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא קפידא אלא כמראה מקום:

    לא צריכאהא דאיצטריך למיתני אוסר מיד אלא דאיתיה לבעל במזרח והאי שליח אזיל למערב:

    מהו דתימאלא תתסר מיד דהא למערב ליתיה לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר:

    מיגס גייס ביהפוגע בו:

    ערב לי בתמריםלסוף אלפים של תחום:

    הא רבנןדאמרי לעיל גבי דידה אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת לה אמרי' כל מאי דאמר איניש לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא ה"נ אין עירובו עירוב:

    מראה מקום הוא לובמידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה:

    הא והא רבנןואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא והנך מתנייתא כאן בשלו עירובו עירוב דלא איכפת ליה והאי דקתני אינו עירוב כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה ואמר לו האיך לשלוחיה ערב לי בתמרים דפלוני דהכא ודאי קפידא הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא:

    במגדלקא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים:

    מאי שלו ומאי של חבירו איכאדמקפיד מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי:

    פירי דמגדלבמגדל דקתני לאו לאתנוחיה הוא אלא ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל:

    מתני' כתבו גט ותנו לאשתילשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה גט:

    גרשוהנמי כבר נהגו לקרות גירושין:

    כתבו איגרת ותנו להגם זה לשון הגט שכותבין בו ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין:

    פטרוה לא אמר כלוםדדלמא לשון פטור וחובה להקל מעליה חובות שחייבת:

    פרנסוהכל לשון פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא קונדיי"ר בלע"ז כמו לפרנסה שמין באב (כתובות דף סח.) וכמו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות (שם דף סט.) הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צורכי מלבוש וכסות הוא:

    כנימוסכחוק לא ידעינן אי חק גט אי חק מזון וכסות וכן כראוי:

    גמ' שלחוהלשון ושלחה מביתו (דברים כ״ד:א׳) נקט האי גברא:

    שבקוהלשון אגרת שבוקין:

    תרכוהלשון תרוכין גירושין:

    ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימיןלשון גט פטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שעל כרחך בלשון צואה הוא כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגש פיטרוה שבלשון צוואה הוא רפי כמו אמרו שלחו מכם (בראשית מ״ב:ט״ז) שמעו מלכים (שופטים ה׳:ג׳) אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה:

    רבי נתן דבבלאה הואשבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף קלא.) והעזתי פני בנתן הבבלי:

    ודייק בין פיטרוה לפטרוהשמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה סיפר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה:

    תנא דידן דבר ארעא דישראל הואוכל סיפורו לשון עברי לא דייק בין פטרוה ובין פיטרוה ולאו לגט פיטורין איכוון דפיטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח:

    הוציאוה מהומי אמרי' לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו (דברים כ״ד:ב׳) או דילמא לאו לישנא דקרא הוא דלא כתיב והוציאה מביתו אלא ויצאה היא מעצמה:

    עזבוה מהולשון איגרת שיבוקין הוא או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט לאו לישנא דגיטא הוא:

    התירוה מהולשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה:

    פשוט מיהאמתניתא חדא מהני בעיין עשו לה כדת לא אמר כלום:

    מתני' היוצא בקולרליהרג למלכות:

    ואמר כתבואע"פ שלא אמר תנו:

    יכתבו ויתנודאגב פחדיה טריד ולא פריש:

    המפרשלים:

    והיוצא בשייראלמדברות:

    המסוכןחולה:

    גמ' מחמראמיין שיש לי:

    גיטין 65 עמוד ב

    1גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא.

    2ורבי אלעזר אוסר מיד. פשיטא, דהא מראה מקום היא לו!

    3לא צריכא, דאמרה ליה: ״זיל למזרח, דאיתיה במזרח״; וקא אזל למערב. מהו דתימא, במערב הא ליתיה; קמ"ל דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה, ויהב ליה גיטא.

    4האומר לשלוחו ״ערב לי בתמרים״, ועירב לו בגרוגרות; ״בגרוגרות״, ועירב לו בתמרים; תני חדא: עירובו עירוב, ותניא אידך: אין עירובו עירוב!

    5אמר רבה: ל"ק הא רבנן, הא רבי אלעזר. הא רבנן דאמרי: קפידא; הא רבי אלעזר, דאמר: מראה מקום היא לו.

    6ורב יוסף אמר: הא והא רבנן; כאן בשלו, כאן בשל חבירו.

    7א"ל אביי: ואלא הא דתניא, האומר לשלוחו: ״ערב לי במגדל״ ועירב לו בשובך, ״בשובך״ ועירב לו במגדל; דתניא חדא: עירובו עירוב, ותניא אידך: אין עירובו עירוב; התם מאי שלו ושל חבירו איכא?

    8התם נמי, איכא פירי דמגדל ופירי דשובך.

    Mishna

    9האומר: ״כתבו גט ותנו לאשתי״; ״גרשוה״; ״כתבו איגרת ותנו לה״ הרי אלו יכתבו ויתנו.

    10״פטרוה״; ״פרנסוה״; ״עשו לה כנימוס״; ״עשו לה כראוי״ לא אמר כלום.

    Gemara

    11ת"ר ״שלחוה״; ״שבקוה״; ״תרכוה״ הרי אלו יכתבו ויתנו. ״פטרוה״; ״פרנסוה״; ״עשו לה כנימוס״; ״עשו לה כראוי״ לא אמר כלום.

    Baraita

    12תניא, רבי נתן אומר: ״פטרוה״ דבריו קיימין, ״פיטרוה״ לא אמר כלום. אמר רבא: רבי נתן דבבלאה הוא, ודייק בין ״פיטרוה״ לפטרוה, תנא דידן דבר א"י הוא, לא דייק.

    13איבעיא להו: ״הוציאוה״, מהו? ״עזבוה״, מהו? ״התירוה״, מהו? ״הניחוה״, מהו? ״הועילו לה״, מהו? ״עשו לה כדת״, מהו?

    14פשוט מיהא חדא, דתניא: ״עשו לה כדת״; ״עשו לה כנימוס״; ״עשו לה כראוי״ לא אמר כלום.

    Mishna

    15בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, ואמר: ״כתבו גט לאשתי״ הרי אלו יכתבו ויתנו. חזרו לומר: אף המפרש, והיוצא בשיירא. רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.

    Gemara

    16גניבא יוצא בקולר הוה, כי הוה קא נפיק, אמר: הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא, מחמרא דנהר פניא. אמר רבי זירא:

    Tosafot

    גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיאוא"ת ואם אינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גט מעל גבי קרקע ואי מיירי כשהבעל עושהו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם הוי שליח לקבלה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבליה כדאמרי' בפ' שני (לעיל גיטין דף כד.) א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום. רבינו יצחק ב"ר מאיר:

    הא והא רבנןפי' בקונטרס דלרבנן נמי לא הוי קפידא אלא גבי אשה משום דהתם ניחא ליה דתיתזיל ולא בדוכתא אחרינא אבל גבי עירוב בשלו לא איכפת ליה והא דקתני אינו עירוב בשל חבירו כגון דיהיב ליה חבריה רשותא לערב בתמרים דידיה דהכא ודאי קפידא הויא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא וקשה דלא משמע כלל דפליג רב יוסף אסוגיא דלעיל דסבר דלרבנן הוי קפידא בעירוב שלו כמו באשה ולא בא רב יוסף לחדש אלא בשל חבירו ועוד דא"כ הל"ל הא והא ככולי עלמא דרבי אלעזר נמי מודה בשל חבירו דהויא קפידא כמו בבעל דמודה ר"א דהוי קפידא ולכך נראה לפרש דשלו הוי קפידא אבל בשל חבירו דהוי בשל שליח בכל מה שירצה השליח יערב לו כיון דמערב לו בפירותיו וא"ת השתא משמע דלרבנן בשלו הוי קפידא גם לרב יוסף כדפירשנו וכן בפ' (הנהנה) [השליח] (מעילה דף כא.) הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום דלא עשה שליח שליחותו דקפידא הוי ותימה דבסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי כשותא משמע דלא הוי קפידא משום דלא אמר לו מהאי רמי ומהאי לא רמי ואין נראה לומר דאתיא לרבי אלעזר דהכא דהילכתא כוותיה דקאי רשב"ג בשיטתיה בפ' גט פשוט (ב"ב דף קסה.) מדלא מייתי לה התם בהמפקיד ונראה דהכא ודאי שהזכיר תמרים וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא לא היה מזכיר אם לא שהיה מקפיד אבל בהמפקיד דאחוי לסרסיה היכן כשות שלו מונח והוו התם תרי כריא דכשותא וגם אין רגילין להקפיד כיון שהכל מין אחד הא לא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שיהא לאחרים כשות בביתו של זה:

    מאי שלו ושל חבירו איכאלא בעי לשנויי הא דתניא עירובו עירוב בסמוכין זה לזה והא דתניא אין עירובו עירוב במרוחקין זה מזה דא"כ אפי' שובך ושובך נמי ועוד דניחא ליה לשנויי הכל בחד גוונא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיאאיכא למידק וכי מטא מיהא הוי גיטא ואמאי והא לא חזרה שליחות אצל הבעל, ויש לומר דכיון שהבעל לא התנה בכך כלל אלא היא לא הוי שלוחו אלא שלוחה ומתחלה ועד סוף הוא שלוחה עד מתא מחסיא שליח באה ובמתא מחסיא שליח קבלה ובכי הא לא שייך למימר לא חזרה שליחות אצל הבעל, עוד יש לומר דכא לא הוי אלא כקבלה אריכתא דהכי קאמרה ליה קבליה בבבל ולא תגמר הקבלה עד דמטית למתא מחסיא והוה ליה כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום.

    [בנדפסהא דאמר רבא [רבה]: הא רבנן דקאמרי קפידא הא רבי אלעזר דאמר מראה מקום היא לו. קשיא לי והא רבי אלעזר נמי לא פליג עלייהו דרבנן אלא בגט וטעמא דידיה משום דאיהו כיון דבעל כרחה מגרשה מראה מקום הוא לו וכדאמרינן לעיל אלמא בעמא מודה להו, ויש לומר דמכל מקום כיון דרבנן אית להו קפידא אפילו בדידה ואף עלגב דבעל כרחה מגרשה ורבי אלעזר לית ליה בהכי שמע מינה דטפי אית קפידא לרבנן מרבי אלעזר וכיון שכן כל היכא דמשלח רוצה לערב באותה רוח דילמא רבי אלעזר דלית ליה קפידא כולי האי, בהא לאו בקפיד אמר ליה לערב בגרוגרות, ואי נמי דהכא נמי לרבי אלעזר בעל כרחין דהא לא מערב אלא למצוה כגון שבא רבו לאותו רוח וכיוצא בה, כדאיתא בעירובין והילכך לאו בקפידא אמר אלא מראה מקום הוא לו. כך נראה לי].

    כאן בשלו כאן בשל חבירופירשו בתוספות בשלו איכא קפידא אבל בשל חבירו, כלומר בשאמר לו המערב אני אערב לך משלי מן הגרוגרות והלך וערב לו בתמרים בהא ליכא קפידא כיון דמשל עצמו מערב לו למה יקפיד בכך כל מה שנותן לו מקבל ממנו וזה פירוש יפה ולא כן פירש רש"י ז"ל.

    מתני'בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכו'. ירושלמי:

    אמר רבי מנא ולא סוף דבר בקולר של סכנה אלא אפילו בקולר של ממון שכל הקולר בחזקה של סכנה. תוספתא: הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה רבן שמעון בן גמליאל אמר אם נפל מעצמו הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל כותבין ונותנין שאני אומר מעצמו נפל ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו, והתמה [והתימה] בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח הרי זה גט עד שיודע בברור שהרוח דחפתו, עד כאן. וזה היפך התוספתא, ועוד ספק איסורא הוא ולחומרא, ושמא טעות ידי סופר יש בחיבורו של רבינו ז"ל וחסר ממנו אם מיד נפל הרי זה גט כדברי התוספתא, אחר כך מצאתי בהגהות הרב ראב"ד ז"ל שהגיה עליו כך ואמר זה הספק להקר בירושלמי מצא אותו אם על אתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל אינו גט. עד כאן. וכך הוא לשון הירושלמי ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו נשמיעיניה מן הדא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם על אתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל אינו גט וההן על אתר לאו ספק הוא הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 65b

    Gittin 65b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 289 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דהא מראה מקום היא לו דאמר רבי אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא קפידא אלא כמראה מקום:

    לא צריכא הא דאיצטריך למיתני אוסר מיד אלא דאיתיה לבעל במזרח והאי שליח אזיל למערב:

    מהו דתימא לא תתסר מיד דהא למערב ליתיה לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר:

    מיגס גייס ביה פוגע בו:

    ערב לי בתמרים לסוף אלפים של תחום:

    הא רבנן דאמרי לעיל גבי דידה אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת לה אמרי' כל מאי דאמר איניש לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא ה"נ אין עירובו עירוב:

    מראה מקום הוא לו במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה:

    הא והא רבנן ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא והנך מתנייתא כאן בשלו עירובו עירוב דלא איכפת ליה והאי דקתני אינו עירוב כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה ואמר לו האיך לשלוחיה ערב לי בתמרים דפלוני דהכא ודאי קפידא הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 65b · Sefaria

    Tosafot

    גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא וא"ת ואם אינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גט מעל גבי קרקע ואי מיירי כשהבעל עושהו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם הוי שליח לקבלה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבליה כדאמרי' בפ' שני (לעיל גיטין דף כד.) א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום. רבינו יצחק ב"ר מאיר:

    הא והא רבנן פי' בקונטרס דלרבנן נמי לא הוי קפידא אלא גבי אשה משום דהתם ניחא ליה דתיתזיל ולא בדוכתא אחרינא אבל גבי עירוב בשלו לא איכפת ליה והא דקתני אינו עירוב בשל חבירו כגון דיהיב ליה חבריה רשותא לערב בתמרים דידיה דהכא ודאי קפידא הויא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא וקשה דלא משמע כלל דפליג רב יוסף אסוגיא דלעיל דסבר דלרבנן הוי קפידא בעירוב שלו כמו באשה ולא בא רב יוסף לחדש אלא בשל חבירו ועוד דא"כ הל"ל הא והא ככולי עלמא דרבי אלעזר נמי מודה בשל חבירו דהויא קפידא כמו בבעל דמודה ר"א דהוי קפידא ולכך נראה לפרש דשלו הוי קפידא אבל בשל חבירו דהוי בשל שליח בכל מה שירצה השליח יערב לו כיון דמערב לו בפירותיו וא"ת השתא משמע דלרבנן בשלו הוי קפידא גם לרב יוסף כדפירשנו וכן בפ' (הנהנה) [השליח] (מעילה דף כא.) הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום דלא עשה שליח שליחותו דקפידא הוי ותימה דבסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי כשותא משמע דלא הוי קפידא משום דלא אמר לו מהאי רמי ומהאי לא רמי ואין נראה לומר דאתיא לרבי אלעזר דהכא דהילכתא כוותיה דקאי רשב"ג בשיטתיה בפ' גט פשוט (ב"ב דף קסה.) מדלא מייתי לה התם בהמפקיד ונראה דהכא ודאי שהזכיר תמרים וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא לא היה מזכיר אם לא שהיה מקפיד אבל בהמפקיד דאחוי לסרסיה היכן כשות שלו מונח והוו התם תרי כריא דכשותא וגם אין רגילין להקפיד כיון שהכל מין אחד הא לא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שיהא לאחרים כשות בביתו של זה:

    מאי שלו ושל חבירו איכא לא בעי לשנויי הא דתניא עירובו עירוב בסמוכין זה לזה והא דתניא אין עירובו עירוב במרוחקין זה מזה דא"כ אפי' שובך ושובך נמי ועוד דניחא ליה לשנויי הכל בחד גוונא:

    Tosafot on Gittin 65b · Sefaria

    Rashba

    גיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיא איכא למידק וכי מטא מיהא הוי גיטא ואמאי והא לא חזרה שליחות אצל הבעל, ויש לומר דכיון שהבעל לא התנה בכך כלל אלא היא לא הוי שלוחו אלא שלוחה ומתחלה ועד סוף הוא שלוחה עד מתא מחסיא שליח באה ובמתא מחסיא שליח קבלה ובכי הא לא שייך למימר לא חזרה שליחות אצל הבעל, עוד יש לומר דכא לא הוי אלא כקבלה אריכתא דהכי קאמרה ליה קבליה בבבל ולא תגמר הקבלה עד דמטית למתא מחסיא והוה ליה כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום.

    [בנדפס הא דאמר רבא [רבה]: הא רבנן דקאמרי קפידא הא רבי אלעזר דאמר מראה מקום היא לו. קשיא לי והא רבי אלעזר נמי לא פליג עלייהו דרבנן אלא בגט וטעמא דידיה משום דאיהו כיון דבעל כרחה מגרשה מראה מקום הוא לו וכדאמרינן לעיל אלמא בעמא מודה להו, ויש לומר דמכל מקום כיון דרבנן אית להו קפידא אפילו בדידה ואף עלגב דבעל כרחה מגרשה ורבי אלעזר לית ליה בהכי שמע מינה דטפי אית קפידא לרבנן מרבי אלעזר וכיון שכן כל היכא דמשלח רוצה לערב באותה רוח דילמא רבי אלעזר דלית ליה קפידא כולי האי, בהא לאו בקפיד אמר ליה לערב בגרוגרות, ואי נמי דהכא נמי לרבי אלעזר בעל כרחין דהא לא מערב אלא למצוה כגון שבא רבו לאותו רוח וכיוצא בה, כדאיתא בעירובין והילכך לאו בקפידא אמר אלא מראה מקום הוא לו. כך נראה לי].

    כאן בשלו כאן בשל חבירו פירשו בתוספות בשלו איכא קפידא אבל בשל חבירו, כלומר בשאמר לו המערב אני אערב לך משלי מן הגרוגרות והלך וערב לו בתמרים בהא ליכא קפידא כיון דמשל עצמו מערב לו למה יקפיד בכך כל מה שנותן לו מקבל ממנו וזה פירוש יפה ולא כן פירש רש"י ז"ל.

    מתני' בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכו'. ירושלמי:

    אמר רבי מנא ולא סוף דבר בקולר של סכנה אלא אפילו בקולר של ממון שכל הקולר בחזקה של סכנה. תוספתא: הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה רבן שמעון בן גמליאל אמר אם נפל מעצמו הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל כותבין ונותנין שאני אומר מעצמו נפל ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו, והתמה [והתימה] בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח הרי זה גט עד שיודע בברור שהרוח דחפתו, עד כאן. וזה היפך התוספתא, ועוד ספק איסורא הוא ולחומרא, ושמא טעות ידי סופר יש בחיבורו של רבינו ז"ל וחסר ממנו אם מיד נפל הרי זה גט כדברי התוספתא, אחר כך מצאתי בהגהות הרב ראב"ד ז"ל שהגיה עליו כך ואמר זה הספק להקר בירושלמי מצא אותו אם על אתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל אינו גט. עד כאן. וכך הוא לשון הירושלמי ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו נשמיעיניה מן הדא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם על אתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל אינו גט וההן על אתר לאו ספק הוא הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט.

    Rashba on Gittin 65b · Sefaria

    Meiri

    האומר לחברו ערב לי בגרוגרות ועירב לו בתמרים אין עירובו עירוב מפני שקפידא הוא וכן אם אמר לו ערב לי במגדל ועירב לך בשובך או ערב לי בשובך ועירב לו במגדל אינו עירוב כך היא שיטתנו וכן פסקוה גדולי המחברים וכדעת רבא שהעמיד זו שאמרו עירובו עירוב לדעת ר' אלעזר שסובר מראה מקום הוא לו וזו שאמרו אינו עירוב לדעת רבנן דאמרי קפידא הוי והלכה כרבנן ושמא תאמר והלא אף ר' אלעזר מודה דאיהו מדעתיה מגרש קפידא הוי ובעירוב מיהא מדעתו הוא מ"מ לא אמרה ר' אלעזר אלא בגט דארחיה דאיניש למידק ומ"מ יש פוסקים כרב יוסף שתירץ כאן בשלו כאן בשל חברו ורוב מפרשים פירשו בה דבשלו ליכא קפידא שלא אמרו דין קפידא אלא בגט דהכא ניחא ליה דליבזי והכא לא ניחא ליה הא בשל חברו ר"ל שנתן לו חברו רשות לערב בשלו ובתמרים ואמר לו לשלוחו ערב לי בתמרים של פלני שנתן לי רשות בהם והלך ועירב לו בגרוגרות אינו כלום דבהא ודאי בשל חברו קפיד ומגדל ושובך נמי פירושו מפירות של מגדל או של שובך והן של חברו שהרשהו באחת מהן ולפירוש זה יראה שאם עירב הוא בשל חברו במה שלא הרשהו עירובו עירוב שאם לא כן מאי איכא על ידי שלוחו דאינו עירוב ואם כן המערב בגזל עירובו עירוב והדברים רופפים:

    ומ"מ לקצת חכמי הדורות ראיתי פי' נאה והוא שכל בשלו יש קפידא אבל כל שאמר לו חברו אני מערב לך בשלי והוא אומר ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות עירובו עירוב שהרי משלו הוא נותן לו ומה שירצה מקבלו הימנו וכן הדין במגדל ושובך שבשלו יש קפידא ובשל חברו על הדרך שהזכרנו אין קפידא ומ"מ כל שחברו הרשהו ערב לך בשלי בתמרים ועירב לו בגרוגרות כל שכן דאיכא קפידא ואינו עירוב אף על ידו ואפי' בדברים ששיעורן שוה לעירוב ולפירוש ראשון יש ללמוד מכאן דין אחר ממה ששאלו מגדל ושובך מאי שלו ומאי של חברו איכא כלומר דאפי' הרשהו חברו לערב במגדל שלו ועירב בשובך ודאי עירובו עירוב ואם כן למדנו שאם הניח אדם עירוב בבית חברו או בחצרו או ברשותו שלא מדעת חברו עירובו עירוב והדברים רופפים:

    המשנה החמישית האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום מבואר לר"ם:

    אמר המאירי האומר ר"ל לעדים כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו שכל אלו משמען לשם גירושין כתבו גט שהרי הורגל הלשון לקרות לספר כריתות גט סתם וגרשוה שהוא לשון גירושין ואין גירושיה אלא בכתיבה ונתינה ואף מלת גרשוה כולל כתיבה ונתינה כתבו אגרת ותנו לה שהרי נקראת אגרת שבוקין ופירשו בגמרא שאם אמר שלחוה או שבקוה או תרכוה דינן כדין גרשוה אמר להם פטרוה אינו כלום שמא מלשון פטור חובות אומר כן ובגמרא אמרו אמר ר' נתן פטרוה בחרק הפ"א דבריו קיימין מפני שהוא לשון צווי ומ"מ גוזרין אותו מלשון גט פטורין ולא מלשון פטור וחובה וכנגד משנתנו אבל אם אמר פטרוה בפתח הפ"א אינו כלום שהרי לשון עבר הוא ואמר רבא ר' נתן דבבלאה ר"ל שלשונם לשון ארמי דייק בין פיטרוה לפטרוה כלומר שכל שאמרה בלשון צווי הוא גוזרה מלשון ארמי תנא דידן לא דייק ואף בלשון צווי גוזרין אותו מלשון פטור וחובה ושבקוה ותרכוה שאני שאין להם הבנה אחרת:

    והלכה כמשנתנו אלא שגדולי המפרשים סוברים דבבבל מיהא הלכה כמותו ושאר הלשונות מיהא אף הם צריך שיהו בלשון צווי ואני תמה שהרי בלשון ארמי אף פטרוה בפתח הפ"א לשון צווי הוא ונראה לפרש פטרוה ר"ל בפתח הפ"א ודגש הטית דבריו קיימים שזהו לשון גט פטורין פטרוה בחרק הפ"א הוא לשון עבר וענינו פטור וחובה ולמשנתנו הואיל ומ"מ משמעו גם כן על לשון פטור וחובה אינו כלום ויש מפרשין פטרוה בחרק הפ"א הוא לשון גט פטורין לר' נתן ופטרוה בפתח הפ"א אף הוא לשון צווי אלא שענינו לויה כמו נפטרו והלכו להם ולמשנתנו אין ביניהם הפרש וכן פרנסוה אינו כלום ואע"פ שאיפשר שהוא כמי שאומר פרנסוה בענין זה כלומר שתמלאו חפצה שמא על צרכי פרנסה הוא אומר וכן עשו לה כנימוס עשו לה כדת עשו לה כראוי אינו כלום וכל מה שכתבנו שלא אמר כלום כתבו גדולי המפרשים אפי' היה מדבר עמה על עסקי גיטה שאם לא כן מאי למימרא וכן אותם שאמרו שכותבין ונותנין דוקא במדבר על עסקי גיטה שאם לא כן גרשוה תרכוה שלחוה מה מועיל והרי מצינו גרש את האמה הזאת שלחו נא זאת מעלי ומ"מ דוקא בשמות אלו שלא הוזכרה בהם כתיבה ונתינה אלא שענינם כולל את שתיהן אבל כתבו אגרת ותנו לה הרי הוא ככתבו גט ותנו לה ודברים אלו יש לדין בהם כפי מה שעיניו רואות ופירשו בגמרא שאם אמר הוציאוה עזבוה התירוה הניחוה הרי זה ספק אם משמען לגירושין או לענין אחר ואין כותבין לה ואם כתבו ונתנו הרי זו ספק מגורשת:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית והכונה בה בביאור החלק החמשי גם כן והוא שאמר בראשונה היו אומרין היוצא בקולר ואמר כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירה ר' שמעון השזורי אומר אף המסוכן אמר הר"ם פי' היוצא בקולר מי שיצא והוא אסור בזיקים לדון אותו אצל השלטון ומפרש הוא אשר ירד בים ויוצא בשירה הולך במדבר כאשר יצא עם חבורה הנה יספיק מאלו באמרם כתבו לבד ואע"פ שלא יאמרו ותנו לפי הענין שהוא רצה שיתנו לה גט ויגרשוהו מדעתו והלכה כר' שמעון שזורי:

    אמר המאירי הדבר ידוע שהאומר לשנים כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין אבל אין נותנין לאשתו עד שיאמר להם כתבו ותנו וכמו שאמרו למטה בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומ"מ בראשונה היו אומרין שהיוצא בקולר ליהרג ואמר כתבו גט לאשתי אומדן הדעת הוא שלנתינה מתכוין אלא שמתוך שהוא בהול אינו משלים את דבורו וכותבין וחותמין ונותנין אע"פ שלא אמר תנו ופירשו בתלמוד המערב לא סוף דבר בקולר של נפשות אלא אף בקולר של ממון שכל קולר סכנה וחזרו לומר כן אף במפרש מן היבשה לים ר"ל בשעה שיוצא מן העיר לילך לדרכו עם השיירה ור' שמעון בן שזורי הוסיף בה אף המסכן וכן הלכה ולא סוף דבר בנוטה למות אלא אף בחולה שכל חולי בחזקת סכנה והראייה שהרי אמרו למטה בריא שאמר כתבו רצה לשחק בה וודאי ר' שמעון בן שזורי היא ואלמא דוקא בריא אבל חולה כותבין ונותנין וכן בפרק ראשון אמרו לא מיתוקמא מתניתין בשכיב מרע והביאו עליה זו של ר' שמעון בן שזורי ואם מסכן דוקא ונוטה למות היה להם להעמידה בשכיב מרע שאינו מסכן ואע"פ שפירשו בתלמוד המערב על זו כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים מפני שסתם הדברים אין אדם מחזיק חולי של סכנה כרוב החליים עד שנמשך בו שלשה ימים הא מכל מקום אם קפץ עליו החולי והכביד מיד כך הוא הדין:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Gittin 65b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה גיטא לא כו' כדאמרינן בפרק ב' א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה כו' עכ"ל בפשיטות הוה מצי לשנויי הכא כדבעי למימר בספ"ב באומר לה לא תתגרשי בו אלא בפני בית דין פלוני והתם אדחי ליה הך אוקמתא משום דלא הוה צריכה למימר בפני נכתב ובפני נחתם אבל הכא מצי קאי האי שינוייא באומר לא תתגרש בו אלא בבית דין של מתא מחסיא וקושטא הוא דלא בעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ודו"ק:

    בד"ה הא והא רבנן כו' דלא משמע כלל דפליג רב יוסף אסוגיא דלעיל כו' עכ"ל ר"ל דלפי הסוגיא דתלמודא משמע דלא בא רב יוסף לחדש בתרוצו אלא דהך נמי דמוקמת לה כר"א אתיא נמי כרבנן ובשל חברו אבל בהך דמוקמא לה לעיל כרבנן לא פליג רב יוסף וסבר נמי לרבנן דהוי קפידא בעירוב שלו כמו באשה כדאוקמא לעיל ולא ניחא להו לקיים פרש"י ולעיל רבה נמי דמוקי להו הא כר"א הא כרבנן היינו כולהו בשל חבירו והשתא שפיר בא לחדש רב יוסף בתירוצו כאן בשלו דהך דמוקמא לה נמי כר"א אתיא כרבנן ובשלו דזה ודאי אין סברא לומר דיסבור ר"א בשל חבירו אין קפידא דהא מודה ר"א בבעל דהוי קפידא כמ"ש לקמן ודו"ק:

    בא"ד וכן בפרק השליח הבא לי מן החלון כו' דקפידא הוי עכ"ל כצ"ל קצת קשה מהך מתניתין ה"ל לדחויי פרש"י דבשלו אפילו לרבנן לא הוי קפידא לרב יוסף תקשי ליה לרב יוסף דא"כ הך מתניתין דמעילה דס"ל בהדיא דבשלו הוי קפידא דלא כמאן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 65b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    רש"י בד"ה הא והא רבנן ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא דהתם ניחא ליה דתיתזל כו' עכ"ל. ולפ"ז הא דאמר אביי בפרק גט פשוט דרשב"ג ור"א אמרו דבר אחד היינו משום דאביי לית ליה בשמעתין האי דרב יוסף אלא כרבה ס"ל דרבנן סברי בכל ענין אמרינן בבעל דקפידא הוי דאי לרב יוסף איכא למימר דרבנן דהכא נמי כרשב"ג ס"ל כיון דלענין פשוט ומקושר ע"כ לא שייך קפידא דאי שייך קפידא א"כ ר"א נמי לא ס"ל כרשב"ג דהא ר"א מודה בבעל דקפידא הוי היכא דשייך קפידא כדאמרינן לעיל ועי"ל דהא דקאמר אביי התם רשב"ג ור"א אמרו דבר אחד היינו דלרבנן דר"א לא מוכח להדיא דסברי מראה מקום הוא היכא דלא שייך קפידא משא"כ לר"א ס"ל דבאשה הוי קפידא אע"ג דבע"כ מיגרשא כ"ש בבעל לענין פשוט ומקושר וכה"ג פרש"י ז"ל בפ' במה אשה דף ס"ו גבי הא דאמר אביי ורשב"א ס"ל כל מידי דמיגניא לא אתי לאחוויי ע"ש:

    תוספות בד"ה הא והא רבנן כו' וכן בפרק הנהנה כו' עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל דמההיא הוי מצי לדחויי פרש"י דא"כ לרב יוסף הוי האי דנהנה דלא כמאן ע"ש. ולמאי דפרישית לק"מ דאיכא למימר דההיא דהנהנה אתיא כרבנן דרשב"ג בפשוט ומקושר דסברי דאע"ג דלא שייך התם שום קפידא כדפרישית אפ"ה לא אמרינן מראה מקום הוא והא דמקשה אביי בשמעתין לר' יוסף מההיא דעירב במגדל ועירב בשובך ולא מוקי לההיא דאינו עירוב כרבנן דרשב"ג בפשוט ומקושר היינו משום דלדבריו דרבי יוסף מקשה דלא ניחא ליה לר"י לאוקמי ברייתות דעירובין כתנאי מדלא מוקי נמי ברייתא דגרוגרות ותמרים כתנאי דרשב"ג ורבנן דפשוט ומקושר אע"כ דר"י בעי לאוקמי כולהו ברייתות דעירב ככ"ע וא"כ מקשה שפיר כנ"ל ודו"ק:

    בא"ד ותימה דבסוף המפקיד גבי כשותא משמע דלא הוי קפידא כו' עכ"ל ותמיהתם בזה אינו מובן לי דנהי דמשמע הכא דהוי קפידא היינו לענין שנתבטל השליחות כיון שעבר על דעת המשלח אבל התם לענין תשלומין מצינן למימר שפיר דהסרסיא לא הוי פושע בהכי כיון דלא א"ל מהאי תירמי ומהאי לא תירמי ונהי דנתבטל' השליחות אכתי מהיכא תיתי יתחייב בתשלומין שהרי לא קיבל עליו שום שמירה וכשואל שלא מדעת נמי לא הוי כיון שהוא סובר דהכל של בעה"ב מדלא א"ל מהאי לא תירמי וצ"ע:

    משנה רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן ופרש"י חולה משמע דכל חולה במשמע דהיינו סתם שכ"מ וכן משמע קצת מהא דאמרינן בסמוך גיטו כמתנתו והתם אסתם שכ"מ קאי כדפרש"י ז"ל לקמן וכי היכא דאמרי' בכל ש"מ אם עמד חוזר במתנת שכ"מ בכולה ה"ה לענין הא דדייקינן מה גיטו אף ע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מיניה וכיון דלקושטא דמילתא כל מתנת שכ"מ בכולה לא בעי קנין ממילא דבגיטין נמי כל שכ"מ כיון דאמר כתבו אע"ג דלא קאמר תנו כן נראה מל' רש"י ז"ל אבל מל' הרי"ף והרא"ש והרשב"א והר"ן ז"ל וכל הפוסקים ומפרשים משמע דמסוכן היינו שקפץ עליו החולי פתאום והו"ל כמצוה מחמת מיתה ולפי שהוא בהול ואימת מיתה עליו מש"ה סובר רבי שמעון שזורי דכשאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו משא"כ בסתם שכ"מ לא אמרינן הכי ולפ"ז הא דאמרי' בסמוך גיטו כמתנתו אמצוה מחמת מיתה קאי כמו שאפרש בסמוך. ואי תיקשי א"כ הא דאמרינן לעיל דף י"ג בפ"ק דהא דלא מוקי מתניתין דאומר תנו מנה לפלוני בשכ"מ היינו משום דרישא תן גט זה לאשתי לא מיתוקמא בשכ"מ דאי בשכ"מ מאי איריא תנו אפי' כתבו נמי דקי"ל כר"ש שזורי ואכתי אמאי לא מוקי מתני' בסתם שכיב מרע שאינו מסוכן אלא דלק"מ דסיפא באמר תנו מנה לפלוני ע"כ אי בעינן לאוקמי בשכ"מ ע"כ היינו במסוכן דהוה ליה מצוה מחמת מיתה דאי בסתם שכ"מ הו"ל מתנת שכ"מ במקצת דבעי קנין ומתניתין ע"כ איירי בלא קנין דומיא דגיטין כדדייקינן בפרק מי שמת דף קנ"א ומוקמינן לה במצווה מחמת מיתה וא"כ קאמר שפיר דרישא לא מיתוקמא בכה"ג בשכ"מ שהוא מסוכן דא"כ מאי איריא תנו אפילו כתבו נמי כנ"ל ול' הר"ן ז"ל בשמעתין צ"ע בזה וע' בסמוך:

    Penei Yehoshua on Gittin 65b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 65, Amud Bet, about 289 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא.…”

    2. Segment 210 words

      Opens “ורבי אלעזר אוסר מיד. פשיטא, דהא מראה…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 326 words

      Opens “לא צריכא, דאמרה ליה: ״זיל למזרח, דאיתיה…”

      Named: רב הא.

    4. Segment 421 words

      Opens “האומר לשלוחו ״ערב לי בתמרים״, ועירב לו…”

      Named: רב לי, רב לו.

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר רבה: ל"ק הא רבנן, הא רבי…”

      Named: רבי אלעזר, רבה.

    6. Segment 611 words

      Opens “ורב יוסף אמר: הא והא רבנן; כאן…”

      Named: רב יוסף.

    7. Segment 732 words

      Opens “א"ל אביי: ואלא הא דתניא, האומר לשלוחו:…”

      Named: רב לי, רב לו, אביי.

    8. Segment 87 words

      Opens “התם נמי, איכא פירי דמגדל ופירי דשובך.…”

    9. Segment 915 words

      Opens “מתני׳ האומר: ״כתבו גט ותנו לאשתי״; ״גרשוה״;…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “״פטרוה״; ״פרנסוה״; ״עשו לה כנימוס״; ״עשו לה…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “גמ׳ ת"ר ״שלחוה״; ״שבקוה״; ״תרכוה״ הרי אלו…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “תניא, רבי נתן אומר: ״פטרוה״ דבריו קיימין,…”

      Named: רבי נתן, רבא.

    13. Segment 1317 words

      Opens “איבעיא להו: ״הוציאוה״, מהו? ״עזבוה״, מהו? ״התירוה״,…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “פשוט מיהא חדא, דתניא: ״עשו לה כדת״;…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “מתני׳ בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, ואמר:…”

      Named: רבי שמעון.

    16. Segment 1622 words

      Opens “גמ׳ גניבא יוצא בקולר הוה, כי הוה…”

      Named: רבי אבינא, רבי זירא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Gittin 65b · Segment 7 — “א"ל אביי: ואלא הא דתניא, האומר לשלוחו: ״ערב לי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026