Talmud Builders

    Gittin 4a

    Chapter 1 - HaMevi Kamma

    גם: גיטין דף ד׳ ע״א, פרק א׳ המביא קמא

    English translation - Gittin 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and he signed it and gave it to his wife, it is a valid bill of divorce? And if you would say that we learned that this statement of Rav Naḥman applies by Torah law, whereas by rabbinic law Rabbi Meir concedes that a bill of divorce must be written for her sake, if so, Rav Naḥman should have said: Rabbi Meir would say that by Torah law if a husband found a document in the garbage he may use it.

    2Rather, the Gemara retracts the previous answer and states: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and when does Rabbi Elazar not require that the signing must be for her sake? Where there are no witnesses at all on the bill of divorce. However, where there are witnesses, he does require that all their signatures must be for her sake. The proof for this is that Rabbi Abba says: Rabbi Elazar concedes with regard to a document whose falsification is inherent in it, i.e., a document that is signed by disqualified witnesses, that it is invalid. This shows that although Rabbi Elazar maintains that a lack of signatures does not invalidate a bill of divorce, all signatures included in the bill of divorce must be valid; otherwise the document is rendered invalid.

    3Rav Ashi said a different explanation: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with a third opinion, that of Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (21b): Rabbi Yehuda invalidates a bill of divorce unless its writing and signing are performed on an item that is detached from the ground. According to this opinion, both the writing and the signing must be done for her sake.

    4The Gemara asks: And initially, what is the reason we did not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Yehuda’s opinion is explicitly stated in a mishna, isn’t it obvious that this mishna also follows his ruling?

    5The Gemara answers: We seek to explain the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as there is a general principle that a ruling in an unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Likewise, we seek to interpret the mishna in accordance with the ruling of Rabbi Elazar, as we maintain in general that the halakha is in accordance with his opinion with regard to bills of divorce. For these reasons, the Gemara first attempted to interpret the mishna in accordance with the opinion of one of these tanna’im , not that of Rabbi Yehuda.

    6§ The Gemara continues to explain the mishna in light of the dispute between Rabba and Rava. We learned in the mishna that Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger must say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod. And Abaye said in explanation of this matter: We are dealing with towns that are not part of the land itself, but are near Eretz Yisrael and within the boundary of Eretz Yisrael.

    7And Rabba bar bar Ḥana said: I myself saw that place, i.e., the distance between the village of Ludim and Lod, and it was similar to the distance from Bei Kuvei to Pumbedita, which is only a short distance.

    8The Gemara analyzes the mishna: One can derive by inference that the first tanna of the mishna holds that in these places the agent is not required to testify that the bill of divorce was written and signed for the woman’s sake. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna , holds that the reason for saying: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because people living overseas are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and the residents of these places are learned in this matter, as they are near Eretz Yisrael. And one Sage, Rabban Gamliel, holds: The reason is because there are no witnesses available to ratify it, and the residents of these places are also not frequently available, as they live on the other side of the border, and it is difficult to bring witnesses from one place to another.

    9The Gemara rejects this suggestion: No, there is no proof that this issue is a dispute among tanna’im , as Rabba resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning, and Rava resolves them according to his line of reasoning. The Gemara elaborates: Rabba resolves them according to his line of reasoning, as everyone agrees that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake. And here they disagree with regard to this issue: The first tanna holds that since the residents of these cities are located near Eretz Yisrael, they are assumed to be learned in this halakha .

    10And Rabban Gamliel came to say: Granted, the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are learned in this halakha , however, the residents of these cities that are only near Eretz Yisrael are not learned. And Rabbi Eliezer came to say, when he mentioned the village of Ludim and the town of Lod, that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not treated as learned, so that you should not make a distinction within separate areas of the country overseas. In other words, anywhere that is not part of the Jewish settlement of Eretz Yisrael is classified as outside, even if they are familiar with the halakhot of bills of divorce.

    11Likewise, Rava resolves the various opinions in the mishna according to his line of reasoning. He maintains that everyone agrees that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because there are no witnesses available to ratify it. And the first tanna holds: Since the residents of these cities are nearby they are frequently available.

    12And Rabban Gamliel came to say: The residents of cities within the boundary of Eretz Yisrael are frequently available. However, the residents of places that are merely near Eretz Yisrael are not frequently available. And Rabbi Eliezer came to say that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not considered to be like Eretz Yisrael in this matter, despite their proximity to the Jewish settlement, so that you should not make a distinction within separate areas of a country overseas.

    13§ We learned in the mishna: And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. The Gemara analyzes this statement: One can learn by inference that the first tanna of the mishna holds that one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas is not required to say this declaration. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna , holds that the reason for the declaration is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכי תימא אנן מדאורייתא מתנינן לה - להא דרב נחמן:

    אי הכי אומר היה ר' מאיר דבר תורה מיבעי ליה - למימר דהוה ליה לרב נחמן דאמורא הוא לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה ולמיתני הכי אומר היה ר' מאיר דבר תורה אפילו מצאו באשפה וכו':

    יש ה"ג וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה היכא דליכא עדים כלל - כלומר כי לא חתימי סהדי עליה כלל שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה דהוה ליה מזוייף מתוכו:

    במזוייף מתוכו - שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה:

    ומעיקרא אמאי לא מוקמינן לה כרבי יהודה - דטרחינן ומהדרינן וכי תימא כמה לישני לאוקמיה כר' מאיר או כר' אלעזר:

    הילכתא כרבי אלעזר בגיטין - בהא מילתא דבלא עדים חתומים כשר והכי מוקמינן בפרק בתרא (לקמן גיטין דף פו:):

    ואמר אביי עיירות הללו - שהוסיפו סמוכות לארץ ישראל הנך רקם וחגר דרבן גמליאל והנך דרבי אליעזר הוי סמוכות טפי שאף מובלעות הן בתחומה אלא שאינן מארץ ישראל דת"ק סבר הני לא צריכי משום דסמוכות ואתא רבן גמליאל לאוסופי סמוכות ומודי במובלעות ורבי אליעזר הוסיף את המובלעות והיכי דמי מובלעות כגון עיירות שמנה הכתוב במזרחה של ארץ ישראל להיות לגבול כדכתיב (במדבר ל״ד:י׳) והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן וגו' ומונה על הגבול עיירות רבות ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל ויש מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח ארבע וחמש פרסאות ומסילה ההולכת מזו לזו הוא הגבול ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר הבולטת קרי לה מובלעת בתוך התחום ואפילו הכי אינה מארץ ישראל:

    ההוא אתרא - שבין כפר לודים ללוד:

    והוי - רחוק כמבי כובי לפומבדיתא:

    מאי לאו בהא קמיפלגי כו' - ודרבה ורבא תנאי היא:

    לא שכיחי - דיש חירום ביניהם:

    מתרץ לטעמיה - מתרץ לכולהו תנאי כוותיה:

    ואתא רבי אליעזר למימר דמובלעות נמי לא - כלומר אף על גב דגמירי לא נפקי מכלל מדינת הים:

    שלא תחלוק במדינת הים - מאחר שגזרו במדינת הים לא נתנו חלוק בדבר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    גיטין ד עמוד א

    1וחתמו ונתנו לה כשר! וכ"ת אנן מדאורייתא קא מתנינן לה, אי הכי, ״אומר היה ר"מ דבר תורה״ מיבעי ליה!

    2אלא לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה היכא דליכא עדים כלל; היכא דאיכא עדים בעי. דאמר רבי אבא: מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו, שהוא פסול.

    3רב אשי אמר: הא מני? ר' יהודה היא, דתנן: ר' יהודה פוסל, עד שתהא כתיב״תו וחתימתו בתלוש״.

    4ומעיקרא מאי טעמא לא מוקמינן לה כר' יהודה?

    5מהדרינן אר"מ דסתם מתני' ר"מ מהדרינן אר' אלעזר, דקי"ל הילכתא כוותיה בגיטין.

    6תנן, רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר. רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ללוד. ואמר אביי: בעיירות הסמוכות לארץ ישראל ומובלעות בתחום א"י עסקינן,׃

    7ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא, והוי כמבי כובי לפומבדיתא.

    8מכלל דת"ק סבר הני לא צריך; מאי, לאו בהא קמיפלגי דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי; ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי?

    9לא; רבה מתרץ לטעמיה, ורבא מתרץ לטעמיה. רבה מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בהא קמיפלגי ת"ק סבר, הני כיון דסמוכות מיגמר גמירי;׃

    10ואתא רבן גמליאל למימר, מובלעות גמירי, סמוכות לא גמירי; ואתא רבי אליעזר למימר, מובלעות נמי לא, שלא תחלוק במדינת הים.

    11רבא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו ותנא קמא סבר, הני כיון דסמוכות מישכח שכיחי;׃

    12ואתא רבן גמליאל למימר, מובלעות שכיחי, סמוכות לא שכיחי; ואתא רבי אליעזר למימר, מובלעות נמי לא, שלא תחלוק במדינת הים.

    13תנן, וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, אלא המביא ממדינת הים והמוליך. מכלל דתנא קמא סבר מוליך לא צריך; מאי, לאו בהא קמיפלגי דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה,׃

    Tosafot

    וחתמו ונתנו לה כשר - לכתחילה נמי כשר לחתום וליתן דבפרק כל הגט (לקמן גיטין דף כו:) ובהכותב (כתובות דף פה.) מוכיח מדרב נחמן דהכא דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ועוד תנן בפרק כל הגט (לקמן גיטין דף כו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה וקאמר בגמ' משום קטטה ור' מאיר היא או משום תקנת עגונות משמע במצאו באשפה דלא שייכי הני טעמי שרי אפילו לכתחילה ומאן דמפרש נמי התם משום תקנת סופר ורבי אלעזר היא משמע דלר"מ אין צריך להניח כלום ושרי לכתוב הכל והא דלא קאמר הכא חתמו ונתנו לה אומר ר"ת משום דהוה משמע דלא סגי דלא עביד הכי וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה כתיבה בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי אפילו לכתחילה ואומר ר"ת דלגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדים שאינו כתוב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה דכיון דידעי דצריך לשמה לא אתו למיטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין דמישתלי ואין נזכרין לתלוש וחתמי:

    מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו - תימה לר"י מה ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו שחתומים בו קרובין או פסולים דהתם בדין מיפסיל משום דלמא אתי למיסמך עילוייהו להשיאה או להוציא ממון על פיהם אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כדאמר בפ' ארבעה אחין (יבמות דף לא:) נינחיה גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך אם נסמוך עליהן וליכא למימר דאי שרינן בחתמו שלא לשמה יבא להכשיר זימנין דיחתמו תחלה ויכתבו גט על גבי חתימתן והתם ליכא עדות כלל דאם כן מטעם זה גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה ויש לומר דמ"מ איכא למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם אין עושין חתימה לשמה גזרינן פן לא יכתבו גם הכתיבה לשמה:

    הא מני ר' יהודה היא - אע"ג דבריש פ"ב (לקמן גיטין דף טו.) תנא קמא דר' יהודה מצריך בפני נכתב ובפני נחתם בהא סבר לה כר"י:

    עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש - וא"ת ולמה ליה למינקט וחתימתו כיון שהיתה כתיבה בתלוש אי אפשר לחתימתו שתהא במחובר וי"ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמו:

    דקיימא לן הלכה כר"א בגיטין - משום דמיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשאר שטרות אע"ג דכל אמוראי דלקמן (גיטין דף פו:) סברי כר' אלעזר דוקא בגיטין קיימא לן כשמואל בדיני דפליג לקמן (שם) אדרב וקאמר אף בשאר שטרות ועוד בפ' זה בורר (סנהדרין דף כח:) גבי מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי קאמר רב יוסף זיל אקנייה בעדי מסירה כר' אלעזר ופריך ליה אביי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול משמע דרב יוסף ואביי דהוו בתראי סברי כר' אלעזר ובפירקין נמי אמר ר' אבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ולפיכך צריך ליזהר שיהו עדי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי דאי ליכא שם עדי מסירה אינה מגורשת אע"ג דאיכא עדי חתימה ולא מהני עדי חתימה אלא שאם ימותו עדי מסירה או ילכו להם למדינת הים שתינשא ע"י עדי חתימה דמסתמא בהכשר נעשה כדאמרינן בהשולח (לקמן גיטין דף לו.) לא צריכא אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי אי נמי דאזלי למדינת הים וכן משמע בפ' בתרא (לקמן גיטין דף פו:) גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין [ונתערבו] נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאמר בגמ' דלא כר' אלעזר משום דלא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשא אבל לר"מ ניחא וצריך לומר דבמשולשין איירי דבעי לר"מ שיהא מוכח מתוכו כדאמרינן בריש כל הגט (לקמן גיטין דף כד:) גבי כתב לגרש את הגדולה ואי לר' אלעזר סגי בעדי חתימה אמאי לא אתיא כר' אלעזר דל עדי מסירה מהכא בעדי חתימה סגי אלא משמע דלעולם בעי ר' אלעזר עדי מסירה ועוד. דרגיל ר"ת לומר דאפילו לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר שבערוה פחות משנים וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה אין מועיל כלום לר' אלעזר אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין אבל בקידושין וגרושין לא מהניא הודאת בעל דין משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרובים ובגרושין אסר לה אכהן:

    ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי - וטעמא דרבי אליעזר לא משום דקסבר דמובלעות נמי לא שכיחי אלא שלא תחלוק במדינת הים. כדמשמע בסמוך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואיבעית אימא לעולם ר' אלעזר היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי, דאמר רבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול. קשה לי דלא שייך למימר מזוייף מתוכו אלא בשחותמין בו פסולי עדות כגיטי נשים שחתומין בו נכרים כדאיתא לקמן, (י, ב) או פסולי קורבה, כההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי בסנהדרין (כח, ב), אבל כאן שעדיו כשרין אלא שלא חתמוהו לשמה, ואף הן אינן צריכים לשמה, מאי פסול איכא כיון דעדי חתימה לא כרתי. ותירצו בתוספות דכיון דלא נחתם לשמה חיישינן דילמא חתמו אנייר חלק ואחר כך כתבו עליו את הגט, וקשה דאם כן אף בשאר שטרות צריך חתימה לשמה לצאת ידי חששא זו, ונשאר להם הענין בקושי. ונראה דמשום הכי קרי ליה מזוייף מתוכו משום דלדידיה כתיבה לשמה בעי, וחתימתן של עדים מכלל כתיבת הגט היא דפעמים שאין כאן עדי מסירה וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לרבי אלעזר, דמימר אמרינן כיון שמתקיים בחותמיו לאו מזוייף הוא, ובודאי כדין נמסר לה בפני שנים, וכדין נעשה לשמה ובתלוש ובשאר תקוני הגט, וכיון דחתימי עליה אי לא חתימי לשמה מזוייף מתוכו קרי ליה, ותדע לך דהא גט שחותמיו נכרים כשר לר"ש, ואמרינן (לקמן גיטין י, ב) ירד ר"ש לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ואקשינן והאמר רבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, ופרקינן הכא במאי עסקינן בשמות מובהקים כלומר דלא אתי למיסמך עלייהו, אלמא כל שאין סומכין עליהן ואין מכשירין הגט על חתימתן לא חיישינן אי חתמין לשמה או לא, דלאו מכללו של גט הן. ולדברי הרב אלפסי ז"ל שכתב (לקמן בפ' המגרש) דלר"א עדי חתימה נמי כרתי, אפשר לומר דאינו קשה כלל, דכיון שפעמים כרתי לשמה בעי, דכי כתיב לשמה אוכתב קאי ובין אכתיבת הגט בעצמו בין אכתיבת העדים, אלא שיש לדקדק דאם כן רבי שמעון שירד לשיטתו של רבי אלעזר היכי מכשר חותמיהן נכרים אפלו בשמות מובהקין, דמכל מקום כתיבת העדים בעי לשמה וליכא, וכי היכי דכי איכא עדי חתימה ואיתיהיב בעדי חתימה אפילו הכי בעינן כתיבת הגט לשמה לר"א ואי איכתוב בערכאות פסולה, הכי נמי כי חתימי ביה נכרים אע"פ שנמסר בעדים כשרים ליפסול דהא כולה כתיבה בעינן לשמה, וי"ל דחתימת נכרי אינה חתימה כלל וכמאן דמלייה בדיוטא דמי והילכך לא מיפסל בחתימתן, אבל כתיבת הגט ע"כ מיפסלא בערכאות דהא בעינן לשמה והאי לאו לשמה היא, ואי אמרת דחשבינן ליה כמאן דליתיה כ"ש דליכא גט. אלא דקשיא לי דודאי משמע דלר"א לא בעינן חתימה לשמה כלל, דוכתב דקרא או כתיבה לבד היא או חתימה לבד, או כתיבה וחתימה, ואי חתימה לבד היא לא לבעי כתיבה לשמה כרבי מאיר, ואי כתיבה וחתימה, ליבעי חתימה לעולם ולשמה כרבי יהודה דאית ליה הכין, ואי ליכא עדי חתימה ולשמה ליפסול, וכיון דרבי אלעזר מכשר בלא עדי חתימה אלמא וכתב כתיבה ממש קאמר, א"כ לרבי אלעזר דבר תורה אפילו איכא עדי חתימה לא איכפת לן אי לשמה חתמו או שלא לשמה חתמו, אלא משום דאתי למיסמך עלייהו בעינן להו לשמה, והיינו דאמרינן כדרבא דאמר רבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו, כלומר ומשום גזירה ולא משום דינא, דאי הכי הוה ליה למימר היכא דאיכא עדים בעינן לשמה דכתיב וכתב לה לשמה, והיינו דאמרינן לקמן (גיטין פו, ב) גמרא שנים ששלחו שני גיטין שוין אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה לא בעי כנ"ל.

    מהדרינן אדר"א דהלכתא כותיה בגיטין - הא דנקט הכא בגיטין, לאו לאפוקי שאר שטרות, דאיכא למימר דהלכתא כותיה אף בשטרות, אלא משום דהכא לא אצטריכינן אלא לגיטין, ועוד לפי שמחלוקת רב ושמואל היא (שם) דרב אמר הלכתא כר"א בגיטין ולא בשטרות לא מעייל הכא נפשיה בפלוגתא, וזו היא דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, והביאו ראיה לדבריהם מההיא מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דבסנהדרין (כח, ב) דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר ליה זיל מסרה ניהליה בעדי מסירה, ואתקיף עלה אביי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול וא"ל זיל לא שבקו לי וכו', דאלמא רב יוסף ואביי תרווייהו כרבי אלעזר סבירא להו אפילו בשאר שטרות, ורבא נמי כותיה סבירא ליה כדאמר לקמן (גיטין יא, א) דשטרא פרסאה דמסרה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי ביה רבא מבני חרי. ומיהו אי מהתם ליכא למשמע דהתם שאני דודאי לגבות בו מבני חרי קאמר כההיא דשטרא פרסאה, א"נ להעמיד קרקע מתנה בידו כוותיה קיי"ל משום דכיון דמסרה ניהליה באפי סהדי הא קא מודה דהנהו פרסאי לאו שקורי משקרי והו"ל כערכאות דלא משקרי [ושטרא מעליא לר"א וק"ל בהא כותיה למיקניה ביה כר"א והוא הדין לשטר מכר דקונה בו וגובה בו מנכסים משועבדין, משום דמכר קלא אית ליה דמאן דזבין בפרהסיא זבין כדאיתא בפ' ח"ה (ב"ב מב, א)] אבל ממשעבדי אפילו דישראל לא גבי בעדי מסירה, לפי שאין השטר בעצמו ראוי לגבות בו מן המשועבדין משום דלית ליה קלא דעדי חתימה הוא דמפקי קלא, והא דאמרינן התם (לקמן גיטין יא, א) דלית ליה קלא, לאו בשטרא פרסאה בלחוד קאמרי ומשום דלא נעשה בערכאות של גוים ולא בישראל דה"ה לשל ישראל דאף היא לית ליה קלא בעדי מסירה, ובמקומה נאריך בה בע"ה. ולענין עדי מסירה לגבי גיטין מיהא דקיי"ל כר"א כתוב בתוס' רבותינו הצרפתים ז"ל בעדי מסירה דוקא, ולא בעדי חתימה שלא כדעת ר' אלפסי ז"ל שכתב בפרק המגרש, וראייתם מדתנן התם (פו, ב) שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו, ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא א"ר ירמיה דלא כרבי אלעזר דאי ר"א כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה, ומשמע דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי שפיר דמי, ואם איתא אפילו כר"א אתיא דהא ר"א אית ליה דר"מ, ויש עוד ראיות אחרות מההיא דשני שטרות שבפרק(הכותב) [מי שהיה נשוי] (כתובות צד, א) במקומה נאריך בה בס"ד, וקשיא לן דהא גיטין העולין בערכאות של נכרים וחותמיהן נכרים (לקמן גיטין יא, א) כשרין לר"א ובעדי מסירה ובשמות שאינן מובהקין נמי כשרין אלא דגזרי בהו דילמא אתי למיסמך עלייהו. ואם איתא דעדי חתימה לא כרתי כלל אליבא דרבי אלעזר הא לא אתי למיסמך עלייהו כלל. ותירצו בתוס' דהכי פירושה דלמא אתי למיסמך עלייהו דמסר ליה באפיהו, וזה דחוק מאד דאטו כי קיימי קמן מי לא ידעינן בהו דנכרים נינהו, והיכא נסמוך למימסר ליה קמייהו. ונ"ל דעיקר קושיא זו אינה, דהא ודאי בזמן שיש עליו עוררין בקיום חותמיו מכשרינן ליה לכ"ע וכדקתני (לעיל גיטין ג, ב) ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, אלמא אפילו ר"א מודה דעדים החתומן על הגט יש בהן מפני תקון העולם, כלומר שאם הלכו להם עדי מסירה ויצאו עליו עוררין יתקיים בחותמיו וכשר דכיון שנתקיים בחותמיו ויצא מידי מזוייף אומרים ודאי כדינו הגיע לידה בעדי מסירה, וכיון שכן בשמות שאינן מובהקין, איכא למיגזר דילמא אתי למיסמך עלייהו, דהא בקיום חתימתן נכשיר גט זה ונאמר דבעדי מסירה נמסר ליד האשה, וא"ת א"כ אכתי למאי ניחוש ליה והיכי אתי למיסמך עלייהו, דהא מאן דמסהיד אחתימת ידייהו יסהיד עלייהו דנכרים נינהו ולא אתי למיסמך עלייהו, איכא למימר דילמא מקיימינן להו משני שטרות של שתי שדות של מכר שחתומין בהן שאכלום בעליהן בשופי מחמת אותן שטרות (כמש"כ בכתובות כ, א), דהא תנן (שם י, ב) כל השטרות העולות בערכאות של נכרים אע"פ שחותמיהן נכרים כשרין, וכיון דשמות שאינן מובהקין נינהו אתי למיטעי בהו דילמא ישראל נינהו ואתו למיסמך עלייהו ולאכשורי גיטא בסהדותיהו, ואינהו לאו בני עדות נינהו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 4a

    Gittin 4a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 271 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026