Talmud Builders

    Gittin 83a

    Chapter 9 - HaMegaresh

    גם: גיטין דף פ״ג ע״א, פרק ט׳ המגרש

    English translation - Gittin 83a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that what he initially forbade he then permitted, enabling her to marry anyone she wishes, what is the halakha if he said the second time that she is permitted to marry Reuven? Did he mean that she is permitted to marry Reuven and the same is true with regard to Shimon, i.e., she is permitted to marry him as well? Is the fact that he mentioned only that she is permitted to marry Reuven because he opened his prior qualification by mentioning him before he mentioned Shimon, but he intended to permit her to marry Shimon as well? Or did he, perhaps, specifically intend to permit her to marry Reuven?

    2And if you say that he intended to permit her to marry specifically Reuven and not Shimon, what is the halakha if he said that she is permitted to marry Shimon? Did he mean that she is permitted to marry Shimon and the same is true with regard to Reuven, and the fact that he mentioned only Shimon is because he ended his initial previous statement by mentioning him? Or perhaps he was specifically referring only to Shimon?

    3Rav Ashi raises another dilemma with regard to the same case: If he said to her the second time: You are also permitted to marry Shimon, what is the halakha ? Is the word also referring to Reuven, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to Reuven, or perhaps it is also referring to everyone, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to all men, but not Reuven? The dilemma shall stand unresolved.

    4§ The Sages taught ( Tosefta 9:1): After the death of Rabbi Eliezer, four Sages entered the discussion to refute his statement. They were: Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Tarfon, Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva.

    5Rabbi Tarfon responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and this husband died without children, she cannot perform levirate marriage with her husband’s brother, because he is forbidden to her due to the stipulation of her first husband. Is the first husband not found to be uprooting a matter of Torah law through his stipulation? You have therefore derived that this is not an act of severance. The divorce is not valid, as the Torah would not sanction a manner of divorce that can cause a mitzva to be nullified.

    6Rabbi Yosei also responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone, and what is permitted is permitted to everyone. This contradicts Rabbi Eliezer’s opinion that a divorcée can be prohibited from marrying a certain man and permitted to marry all other men. You have therefore derived that this is not an act of severance.

    7Rabbi Elazar ben Azarya responded, saying: What is the meaning of the expression: “Scroll of severance,” which is used in the Torah for a bill of divorce? It means something that severs the bond between him and her entirely. This woman, by contrast, is still bound to her husband after their divorce, as his stipulation prevents her from marrying a certain man. You have therefore derived that this is not an act of severance.

    8Rabbi Akiva responded, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from the second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden by her first husband’s condition, isn’t the bill of divorce thereby found to be nullified? And would this not render her children from her second marriage as born from an adulterous relationship [ mamzerim ], as she is retroactively considered her first husband’s wife? You have therefore derived that this is not an act of severance, as the Torah would not enable a divorce that could lead to such a situation.

    9Rabbi Akiva continued to offer an alternative refutation of Rabbi Eliezer’s opinion: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not thereby found to be a widow with regard to him, as she was considered a married woman with regard to this priest even after her divorce, and a divorcée with regard to any other man? Nevertheless, she is forbidden to him too, just as she is forbidden to any other priest.

    10And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition for a divorcée to marry a priest (see Leviticus 21:14) is a relatively minor prohibition, yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, even though with regard to him she is not a divorcée but a widow, all the more so is it not clear that the prohibition against sexual intercourse with a married woman, which is a major prohibition, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? You have therefore derived that this is not an act of severance, as this divorce does not permit her to marry any man.

    11Rabbi Yehoshua said to them: Even though your objections are valid, one does not refute the opinion of a lion after his death. After a Sage has passed away one cannot reject his opinion based on a difficulty with it, as he possibly would have provided an answer had it been presented to him while he was still alive.

    12Rava said: All of the previously mentioned responses have refutations that can be raised against them except for the response of Rabbi Elazar ben Azarya, which does not have a refutation. The Gemara notes that this is also taught in a baraita , as Rabbi Yosei said: I see the statement of Rabbi Elazar ben Azarya as preferable to the statements of all the other Sages.

    13The Gemara commences discussion of the baraita : The Master said that Rabbi Tarfon responded, saying: If she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and he died without children, is the first husband not thereby found to be uprooting a matter of Torah law? The Gemara asks: What is the meaning of the question: Is the first husband not uprooting a matter of Torah law? Is it he who is uprooting the mitzva? Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is stipulating to uproot a matter of Torah law.

    14The Gemara questions this assertion as well: Is the husband stipulating to uproot a mitzva? Did he say to her that it is not sufficient if she does not marry the brother of that man, who he rendered forbidden to her? Since he did not stipulate this, he did not uproot the mitzva; it is the woman who uprooted the mitzva by marrying specifically that man’s brother. Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is causing a matter of Torah law to be uprooted.

    15The Gemara asks: He is causing of matter of Torah law to be uprooted? But if that is so, one should not marry his brother’s daughter lest he die without children, and he will thereby be found to be causing a matter of Torah law to be uprooted in that his brother will not be able to perform levirate marriage with his own daughter, and the Sages laud one who marries his brother’s daughter. The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Tarfon’s response that Rava was referring to.

    16The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Tarfon refute Rabbi Eliezer’s opinion? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the refutation is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry this man after she married another man.

    17As it is taught in a baraita ( Tosefta 9:1): With regard to a case where a man divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying by the qualification of her first husband.

    18Rather, Rabbi Tarfon’s refutation was clearly stated with regard to a case where the woman was divorced on the condition that she would not marry so-and-so. A condition still applies after the woman remarries and its violation nullifies the divorce retroactively.

    19The baraita states that Rabbi Yosei HaGelili responded, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone and what is permitted is permitted to everyone. The Gemara asks: Is there not such an example? Aren’t teruma , the portion of the produce designated for the priest, and sacrificial meat forbidden to this group, i.e., non-priests (see Leviticus 22:10), and permitted to that group, i.e., priests? The Gemara answers: We are referring to a forbidden woman.

    20The Gemara asks: Aren’t those women with whom relations are prohibited due to familial ties forbidden to some men, i.e., their relatives, and permitted to others? The Gemara answers: We are referring to a woman who is forbidden due to marriage.

    21The Gemara asks: Isn’t a married woman forbidden to all men but permitted to her husband? The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Yosei HaGelili’s response that Rava was referring to.

    22The Gemara clarifies: And with regard to what case did Rabbi Yosei HaGelili raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the divorce was granted on the condition that she not marry a certain man, she is not entirely forbidden to him, as she is permitted to engage in licentiousness with him; the condition was with regard to marriage, not licentiousness. Rather, he clearly raised the objection with regard to a case where the husband told his wife that she is permitted to marry any man except for so-and-so, rendering her entirely forbidden to that man.

    23The baraita states that Rabbi Akiva responded, saying: If she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from this second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden, isn’t the bill of divorce thereby nullified? And would this not render her children mamzerim ?

    24The Gemara asks: If that is so, and there is a concern that she will eventually violate the condition, in a case of any typical condition that the husband attaches to the divorce she should not remarry either, lest she not fulfill his condition and the bill of divorce be found to be nullified and her children be rendered mamzerim . The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Akiva’s response that Rava was referring to.

    25The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Akiva raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the objection is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry so-and-so after she marries another man.

    26As it is taught in a baraita : With regard to a case where a man divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public, and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying. Rather, Rabbi Akiva’s objection was clearly with regard to a case of a condition that she would not marry so-and-so.

    27The baraita states that Rabbi Akiva added an alternative response: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not found to be a widow with regard to him and a divorcée with regard to any other man? And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition against a divorcée marrying a priest is minor, and yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, all the more so is it not clear that the prohibition against relations with a married woman, which is major, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? Therefore, the divorce does not take effect.

    28The Gemara asks: And with regard to what case was this objection raised? If we say that it was with regard to a case of a condition,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    או דלמא - האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל:

    בעי רב אשי אף לשמעון מהו - אמר לה חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"ג דלא הזכיר שמו:

    או דלמא - לשמעון ולא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי:

    נענה - הרים קולו כל עניה הכתובה בתורה הרמת קול היא:

    הרי שהלכה זו - אחר גירושיה:

    וניסת לאחיו - של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין:

    עוקר דבר - מצות יבום שאסורה להתייבם לו:

    שאין זה כריתות - האמורה בתורה שלא אמרה תורה כריתות העוקר דבר מן התורה:

    הכורת בינו לבינה - והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש:

    לא נמצא גט בטל למפרע - שהרי אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני:

    ובניה - מן האמצעי ממזרין:

    שאין זה כריתות - לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול:

    לא נמצאת אלמנה - אצל כהן זה דהא לגביה לא איגרשה:

    גרושה אצל כל אדם - ועל ידי צד גירושין שבה אסרה הכתוב עליו כדאמרן לעיל גרושה מאישה לבדו אסורה לכהונה:

    וק"ו - והרי דברים ק"ו שאתה למד הימנו שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה:

    ומה - איסור גרושה שהוא קל דליתא אלא בלאו בעלמא מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו מפני צד גירושין שבה:

    אשת איש שהיא חמורה - אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה:

    אין משיבין את הארי לאחר מיתה - אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה:

    אית להו פירכא - כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא:

    איהו עקר - כלומר וכי הוא עוקרו ממש הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה עוקר משמע העושה איסור בידים ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן:

    בת אחיו לא ישא - שלא יוכל האב ליבם את בתו:

    היינו פירכא - דאמר רבא לכולהו אית להו פירכא:

    ובמאי - מוקי ר"ט פלוגתא דר"א ורבנן:

    אי בחוץ מישרא שרי לה רבי אליעזר - להתייבם לו מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי:

    אלא בעל מנת - מוקי לה דכיון דתנאה הוא ולא איתקיים נמצא גט בטל למפרע וקיימא באיסור אשת איש:

    תרומה וקדשים - אסורין לישראל ומותרין לכהנים:

    עריות - בתו ואחותו:

    באישות קאמרינן - נאסרה ע"י קידושין:

    אשת איש - מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם:

    היינו פירכא - דקאמר רבא לעיל:

    הרי הותרה אצלו בזנות - דהא על מנת שלא תנשאי הוא דקאמר לה וקרינא בה מותרת לכל:

    אלא בחוץ - מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דר"א הילכך פריך ליה הא שאסרה עליו לגמרי דלגביה לא איגרשה:

    גיטין 83 עמוד א

    1מאי דאסר שרא; ״לראובן״, מהו? לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה; או דלמא לראובן דוקא?

    2ואם תמצא לומר ״לראובן״ דוקא; ״לשמעון״, מהו? לשמעון וה"ה לראובן, והאי דקאמר ״שמעון״ משום דסליק מיניה; או דלמא לשמעון דוקא?

    3בעי רב אשי: ״אף לשמעון״, מהו? ״אף״ אראובן קאי; או דלמא, ״אף״ אעלמא קאי? תיקו.

    Baraita

    4ת"ר לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו, אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ור"ט ורבי אלעזר בן עזריה, ור"ע׃

    5נענה ר"ט ואמר: הרי שהלכה זו, ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה? הא למדת, שאין זה כריתות.

    6נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור אסור לכל, והמותר מותר לכל! הא למדת, שאין זה כריתות.

    7נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: ״כריתות״ דבר הכורת בינו לבינה. הא למדת, שאין זה כריתות.

    8נענה ר"ע ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים הא למדת שאין זה כריתות׃

    9דבר אחר הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אלמנה אצלו, וגרושה אצל כל אדם?

    10וק"ו מה גרושה שהיא קלה אסורה בשביל צד גירושין שבה, אשת איש שהיא חמורה לא כ"ש הא למדת שאין זה כריתות׃

    11אמר להן רבי יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה׃

    12אמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדר' אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא תניא נמי הכי א"ר יוסי רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה מדברי כולן:

    13אמר מר נענה ר"ט ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה עוקר איהו עקר אלא מתנה לעקור דבר מן התורה׃

    14מתנה מי קאמר לה לא סגי לה דלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא אלא גורם לעקור דבר מן התורה׃

    15גורם אלא מעתה בת אחיו לא ישא שמא ימות בלא בנים ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה היינו פירכא׃

    16ובמאי? אילימא בחוץ משרא שרא ר"א׃

    17דתניא מודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו׃

    18אלא בעל מנת,׃

    19נענה ר' יוסי הגלילי ואמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה האסור אסור לכל והמותר מותר לכל ולא והרי תרומה וקדשים שאסורה לזה ומותרת לזה באיסור אשה קא אמרינן׃

    20והרי עריות באישות קאמרינן׃

    21הרי אשת איש היינו פירכא׃

    22ובמאי אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ׃

    23נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין׃

    24אי הכי בכולה תנאי דעלמא נמי לא תנסיב דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין היינו פירכא׃

    25ובמאי אילימא בחוץ משרא שרא ר"א׃

    26דתניא מודה היה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא בעל מנת׃

    27דבר אחר הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וקל וחומר ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גירושין שבה אשת איש חמורה לא כל שכן׃

    28ובמאי אילימא בעל מנת׃

    Tosafot

    אף לשמעון מהו - נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה:

    ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל - וא"ת והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש ומאי שנא מדתניא בתוספתא על מנת שלא תינשאי לאבא ולאביך ה"ז גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם משמע דבע"מ שלא תנשא להם אפילו נישאת ה"ז גט והכא אמאי הגט בטל וי"ל דהכא עמדה ונישאת לאחר מיתת המגרש קאמר וכה"ג צ"ל לקמן גבי שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם משום דאסורה להם הא לאחר חוששין שמא תבעל אע"ג דאסורה לו נמי משום אשת איש מ"מ חוששין שמא תבעל לו לאחר מיתת המגרש וההיא דתוספתא יש לישבה שלא תחלוק על הש"ס שלנו דהא דקתני התם על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם היינו כלומר שאם נראה שתבעל להם שלא יהא גט ובא להשמיענו דבעל מנת שלא תינשא כו' אפילו נישאת להם הוי גט א"נ קא משמע לן דעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך לא בעי למימר דרך נשואין אלא דרך זנות בעלמא:

    מודה ר"א במגרש כו' - תימה למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הויא גט ואינה מותרת לשום אדם:

    אילימא בחוץ לר' אליעזר מישרא שרי - וטעמא כיון דנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות - פירוש: אינו גט ולישנא דקרא נקט דכתיב ספר כריתות.

    ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין הא למדת שאין זה כריתות. כלומר דאפילו לעלמא אינו כורת דאכתי אגידא ביה דאי עברה על תנאו גט בטל ובניה מאותו שהותרה לו ממזרין אלמא אין זה כריתות לשום אדם, והיינו דפרכינן לקמן אם כן כולהו תנאי דעלמא לא תינסב דאפילו בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נמי לא ליהוי גט כלל דהא אכתי אגידא גביה דאלו עברה על תנאה אחר שנשאת גט בטל ובניה ממזרין אם כן אין זה כריתות כלל, ולפי פירוש זה רבי עקיבא נמי מכריתות יליף כרבי אלעזר בן עזריה אלא דלא ניחא ליה למילף מיניה בהאי אנפא דיליף מיניה רבי אלעזר בן עזריה, והא דאמרינן בשילהי שמעתין ורבנן אמאי לא ילפי מכריתות כרבי אלעזר בן עזריה רבנן דהיינו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי קאמר אבל רבי עקיבא קושיא ראשונה מכריתות יליף לה נמי, אבל רש"י ז"ל פירש נמצא גט בטל ובניה ממזרין ואין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פסול.

    מתנה מי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה - וקשיא לי דמדקא מתמהינן מתנה מי קאמר לה וכו' משמע דאי אמר לה הכי הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה כגון דאמר לה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו ואי אמר לה הכי הוה לן פשיטא טפי דקשיא עליה דרבי אלעזר דאמר הרי זו מגורשת, ותמה על עצמך אי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אדרבה בין לרבי אליעזר בין לרבנן ליהוי גיטא ותשתרי אפילו להאי דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים, יש לומר דאפילו היכי דהתנה עליה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו אפילו הכי בכי הא לא קרינן ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דמי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת לפלונילא תינסיב ולא תגרש וכדאמרינן לקמן גבי על מנת שתאכל בשר חזיר, ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה לא תיכול ולא תיגרש, אלא דאכתי קשיא לי דאם כן מאי קא קשיא ליה לרבי טרפון אין זה כריתות דהא בעל מנת שתאכלי בשר חזיר דתניא אכלה הרי זו מגורשת וליכא מאן דפליג אמאי לא אמרינן אכלה נמצא עוקר דבר מן התורה ואין זה כריתות, וכל דכן הוא דמה התם דקא עקרה בידים על ידי תנאו קרית ליה כריתות כל שכן הכא דשב ואל תעשה הוא דהוי כריתות, ויש לומר דכל היכי דקא עקר בתנאו מה שכתוב בתורה לא חשבינן ליה כריתות דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ודוקא כי עבר איהו הוא דלא קריא ליה כריתות משום דאיהו כתיב ליה ובדידיה קפדינן שלא יתנה בו לעקור מה שכתוב בתורה, אבל כל היכא דאיהו לא עקר אלא דאיהי קא עקרה אף על גב דלקיומיה תנאיה ולמהוי גיטיה גט קא עקרה כריתות קריא ליה דהא איהו לא עקר מידי אלא איהי, וכיון שכן על מנת שתאכלי בשר חזיר כריתות קריא ליה דאיהו לא עקר מידי ואיהי היא דקא עקרה בידים דאי בעיא לא אכלה ולא מיגרשה, ואדרבה דילמא איהו ניחא ליה דלא תיכול כי היכי דלא תגרש אבל הכא דשב ואל תעשה הוא ומחמתו הוא דלא מציא להתיבם ולא מעשה בידים קא עבדה איהו הוא דחשבינן ליה כעוקר מצות יבמין ולא איהי דאי אמרת לא תינסב לקמא ולא תיגרש וכיון דמינסבא ליה הוה ליה כאלו עקרה בידים ליתא דהא בנישואין דקמא [בנדפס: דקאמר] ליכא איסור ולא עקירת דבר מן התורה והשתא דלא מיבמה לאו איהי קא עקרה דמאי אמרת תתיבם הא אסירה ליה מחמת תנאו דאסרה עליה, ועוד דהיאך אפשר להתיבם לו דאי מתיבמה נמצא גט בטל והוי לה אשת איש למפרע ובניה ממזרין הלכך הוה ליה כאלו איהו עקר ליה ואין זה כריתות, ושמא היינו דכולהו תנאי קא נסיב ליה תלמודא בקיום מעשה על מנת שתאכלי בשר חזיר על מנת שתאכלי בתרומה, ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין ולא נסיב ליה בביטול מצוה כגון על מנת שלא תאכלי מצה בלילי הפסח, דהתם אף על גב דמקיימה תנאיה ולא אכלה אין זו מגורשת דכיון דמחמת תנאו הוא דיו שבת ואינו עושה איהו הוא דקא עקר ליה דהא איהי לאו מידי קא עבדה ואין זה כריתות דאי אמרת הוי גיטא הא קא עקר דבר מן התורה דכיון דאמר לה על מנת שלא תאכלי הרי זו מותרת לינשא מיד ואי בתר דנשאת אמרינן לה קומי אכולי נמצא גט בטל ובניה ממזרין הלכך לאו איהי קא עקרה ליה אלא איהו דקא עקר ליה ואיהי קא אמרה אנא לאו מידי עבידנא ומחמתיה הוא דלא מצינא, ומיהו עוקר ממש לא חשבינן ליה דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל דהא אי בעיא לא מינסבא להאי ולא מיעקרא מצות יבמין, ואכלה מצה בלילי הפסח ולא תיגרש וצריך עיון. ובתוספתא גרסינן היאך זו מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ובירושלמי נמי גרסינן השיב רבי טרפון וכו' היאך זו מתיבמת לא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה אמר רבי יוסי בר בון כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אוסרה עליו. עד כאן גירסא ירושלמית. הרי שעשו לזה כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל הפך מה שפירשתי וצריך דקדוק אם כן מאי קושיא לדברי רבי אליעזר כל שכן דהויא מגורשת, ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר קשיא אמאי אינו גט גמור אפילו לגבי ראובן זה שהתנה עליו, ונראה דלאו מתנה ממש קאמר שלא הכי פירושו נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל מה שכתוב בתורה מעשהו בטל שאי אפשר לומר כאן שיהא תנאו בטל ומעשה קיים דהא לא אמר לה לא סגיא דלא מינסבת להאי כמו שכתבתי, אי נמי דהא דירושלמי בחוץ וכן מפורש שם הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ובחוץ ודאי לאו תנאה הוא ואי אפשר לבטלו ולומר שתהא מותרת לו, וכל זה ראיה לדברי דלא מתנה ממש קאמר, וכיון שהתנאי כלומר שיורו אי אפשר לו להתבטל מעשהו בטל דלהיות מעשהו קיים ומה שכתוב בתורה בטל על ידי מעשהו אי אפשר, יבטלהוא ומעשהו ואל יבטל מה שכתוב בתורה, והילכך לרבי אליעזר קשיא אבל לרבנן ניחא דהא אמרי אינה מגורשת כלל וגיטו בטל, ופריך מעתה לא ישא אדם את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה כלומר שלא יעשה מעשה לבטל הכתוב בתורה ואף על גב דאיהו לא אתני כלל וממילא הוא דמתבטל הא פרישנא דכמתנה קאמר ולומר דכיון שאי אפשר שלא יבטל מה שכתוב בתורה על ידי מעשה זה אם מת בלא בנים מעתה נאמר שיתבטל מעשהו לומר שיהא אסור בנשואיה, ומשני דאינו דומה דהתם בנשואין אלו אין בהם שום איסור בשעת הנישואין מאי קאמרת שאם ימות בלא בנים נמצאת זו אסורה להתיבם לאביה איסור זה אינו בא מחמתו אלא התורה הוא שאסרה עליו, אבל כאן מותרת היתה אלא שאסרה הוא עליו, ומיהו בגמרא דילן אקשינן לה ולא אשכחינן בה פירוקא והיינו פירכא דאמר רבא דאית בה, כך נראה לי פרושא דגמרא דבני מערבא. ירושלמי: רבי חנינא בשם רבי פנחס נתנו שש עשרה נשים כרבי אליעזר כלומר נתני במשנת פרק קמא דיבמות שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כרבי אליעזר אמר ליה רבי מנא כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו.

    במאי אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר - כלומר לפי שכשנשאה מי שהותרה אצלו פקע אישות [בנדפס: איסור] קמא לגמרי דתניא מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכו', צריך עיון למאן מודה דהא איהו מיקל טפי מרבנן, ויש לפרש שאינו מודה לבעל מחלוקתו אלא מודה ומוציא מכלל מה שאמר, ויש לנו כיוצא בזה במציעא בפרק הזהב (בבא מציעא מט, א) בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן האומר לחברו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא אימא רשאי ופרקינן מודה רבי יוחנן במתנה מועטת כלומר שאינו רשאי ולמאן מודה דהא רב בין כך ובין כך אמר דרשאי לחזור אלא מודה ומוציא מתנה מועטת מכלל מה שאמר שרשאי לחזור בו, ועוד אחרת בשמעתא קמייתא בפרק קמא דיבמות (מ, א) מי לא מודה עולא במצורע שאם ראה קרי בליל שמיני שאינו מכניס ידו לבהונות, ועוד אחרת במציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא כד, א) מודה רבי שמעון בכלים חדשים שלא שבעתן העין.

    אלא בעל מנת - ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מהאי טעמא נמי דילמא מאית האי דנשאת לו תוך אותו שלשים ונאסרה על יבם זה, ואף על פי שהיא מותרת לו לאחר שלשים אין זה כריתות דדילמא מאית איהו תוך שלשים ונמצא שעל ידי תנאו מתבטל תורת יבמין, ודכותה אמרינן ביבמות (כו, א) גבי ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואיכא מאן דמפרש התם טעמא משום דחיישינן למיתה ודלמא אדמיבם האי חדא מאית אידך ונמצאת מצות יבמין מתבטלת מזו השניה, ואף על גב דהכא בלאו תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים, ואי נמי אסורה ליבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים וכדתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים ושאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו וכו', ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום, מכל מקום דבר תורה מותרת לינשא מיד וכדתניא בתוספתא יבמות פרק ששי יפת תואר התורה נתנה לה שלשים יום אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד, ובריש פרק החולץ (יבמות לו, ב) אמרינן דלא ישא אדם מעוברת חברו מדרבנן היא, אלא דהתם איכא למימר דכבר הוכר עובר ואין בו ספק אם מן הראשון אם מן האחרון, ולהתיבם מיד וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתורה, כן נראה מדלא מפליג רבי טרפון בין על מנת לעל מנת דאם כן הוה ליה לפרושי בהדיא הרי שאמר לה וכו' על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' אלמא משמע דאפילו בעל מנת שלא תנשאי מכאן עוד שלשים יום איכא למיפרך וכל שכן בשאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חודש דאינו דומה לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש הרי זה כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת הרי זה שיור בגט ואין זה כריתות, ואי נמי למאן דאמר בעל מנת לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שלא תנשאי לו מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות.

    אלא בעל מנת - אפשר לפרש אלא בעל מנת כלומר דרבי טרפון סבירא ליה כתנא דברייתא דלעיל דאמר דבעל מנת פליגי אבל בחוץ מודה להו רבי אליעזר לחכמים דאינה מגורשת ודלא כמתניתין ודלא נמי כתנא דברייתא דבסמוך דקתני מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ועמדה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דהאי תנא ודאי סבירא ליה דבחוץ פליגי, ואם תאמר אם כן סבירא ליה לרבי טרפון דלא אמרה רבי אליעזר מעולם וכיון שכן מאי קושיא אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר דתניא וכו', לימא ליה לעולם בחוץ וקסבר רבי טרפון דאפילו בחוץ לא מודה רבי אליעזר שתהא מותרת לזה. יש לומר דסברא [בנדפס: דסבר] הוא דאי אמר לה חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה שתהא מותרת לזה מפני שכיון שנשאת נתרוקנה רשות הבעל הראשון אצל השני וכיון שמת הוא ונתבטל רשותו שתהא מותרת לזה ולאו דוקא מברייתא קא מותיב עליה דבלא [בנדפס: דאף על גב דלא] תניא הוה מותבינן ליה נמי מסברא אלא דאכתי קשיא דהא לקמן מותבינן עלה דההיא דרבי אליעזר דלא מצינו שזה מתיר וזה אוסר ולא קמה לן [בנדפס: קשה לו] הא דרבי אליעזר וכל שכן דלא מותבינן מינה מסברא, אלא יש לומר דהוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין דרבי טרפון לית ליה כי האי תנא דאמר משמיה דרבי אליעזר כך אלא דלרוחא דמילתא הוא דבעי לתרוצי ליה, וכן נראה מפירושי רש"י ז"ל כאן ובשל רבי יוסי הגלילי דבסמוך שפירש במאי מוקי לה רבי טרפון לפלוגתא דרבי אלעזר וכו' אלא בעל מנת מוקי לה, ובדרבי יוסי נמי כתב כלשון הזה, וכן נראה מפירוש רבנו חננאל ז"ל, ויש לפרש דרבי טרפון סבר דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי ורבי אליעזר שרי אפילו בחוץ ורבנן אסרי אפילו בעל מנת אלא דרבי טרפון לא אשכח פירכא אלא בעל מנת, ולית ליה לרבי טרפון כתנא דברייתא דלעיל דאמר לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים במגרש את אשתו ואמר לה חוץ מפלוני שאינה מגורשת, אלא מיהו אפשר דסבירא ליה כתנא דמתניתין דמוקי פלוגתייהו בחוץ ודלא כסוגין דלעיל דמשמע מינה דלתנא דמתניתין בחוץ דוקא פליגי אבל בעל מנת מודו ליה וכדכתבינן לעיל, ואפשר דתנא דברייתא דהכא דאמר מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו וכו' סבירא ליה נמי כרבי טרפון דבהכי ובהכי פליגי והיינו דמותבינן מינה לרבי טרפון דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי, ודרבי יוסי הגלילי דמוקמינן בחוץ איכא למימר נמי דלדידיה בתרוייהו פליגי אלא דלא אשכח פירכא בעל מנת ואשכח לה בחוץ, והאי דקאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות למאי דפרישנא לעיל דהאי על מנת אפילו על מנת שלא תבעלי לי הוא הכא הכי קאמר אם איתא דרבי אליעזר בעל מנת פליג ולומר דהוי כשאר תנאין דעלמא הרי הותרה אצלו מחמת גט זה אלא שנאסרה עליו מחמת תנאי והותרה אצלו ואצל כל אדם קרינן לה כמו שכתבתי למעלה ומשום הכי [בנדפס: ומן התורה] לא אשכח לה לקושיא אלא בחוץ אבל אפשר דבעל מנת נמי פליגי, והראשון נראה עיקר דאם כן על מנת דאינו גט לרבי יוסי מנא ליה כיון דבשאר תנאין דעלמא מגורשת על כרחין מכריתות דלא בעינן דליהוי שיורא בגט והיינו משום כריתות דכתיב ביה וכיון שכן אמאי לא פריך ליה כרבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה וכו', ולקמן נמי כדפרכינן ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה לאוקמיה רבי יוסי לעל מנת תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש דהוי חידושא טפי, כן נראה לי.

    בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב דדלמא לא מקיימאל יה לתנאיה - פירוש כולהו תנאי דבשב ואל תעשה כזה לא תינסוב דדילמא לא מקיימא ליה לתנאיה לישב וליבטל ממנו כגון דאמר לה על מנת שלא תשתי יין לא תינסיב דדילמא שתיא, ואנן קיימא לן דמותרת לינשא מיד, וראיה לדבר מדאמרינן לקמן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא דאין זה כריתות ואגידא ביה לעולם הא לאו הכי הרי זה גט ולמאי אי לאינסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאיה אסירא ולאחר מיתה אין נשואין לאחר מיתה, ולמאי קא הוי גיטא, ומיהו איכא למימר דנפקא מינה דאי קבלה קידושין מאחר תפסי בה קדושין ואם נשאת לא תצא וכדאמרינן לקמן משום גזרה לא מפקינן והשתא דאמרינן אין זה כריתות הרי זו אשת איש גמורה ולא תפסי בה קדושין ויש להביא ראיה מתשובתו של רבי טרפון דאמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה וכו' ואם איתא שאסורה היא לינשא עד שימות אותו שנאסרה עליו היאך זה עוקר דבר מן התורה, וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת לו דממדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה, והלכך כשעברה ונשאת נמצאת זקוקתו של זה וראויה להתיבם ואינה יכולה, ומיהא [ומהא] נמי דאמר רבי עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והוו להו בנים וכו' ועברה ונשאת לזה דמשמע דבנשואי שני איכא עבירה אבל בנשואי ראשון ליכא עבירה ליכא למשמע מינה דדלמא הכא עברה על תנאה קאמר אבל בנישואי קמא לא עברה על תנאה כלל אבל על דת עברה שהרי אסורה היא לינשא עד שעה שאי אפשר שתעבור על תנאה דהיינו לאחר שימות זה שנאסרה עליו, ומיהו שמעינן לה מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעשה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן ולאחר לא תנשא עד שתתן ולקמן נמי אמרינן על מנת שתאכלי בשר חזיר נתקיים התנאי הרי זה גט על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט וכן כולן אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל ולאחר לא תנשא שמא תעשה ונמצא גט בטל, וכן שנו בתוספתא על מנת שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה גט ואין חושש שמא תלך ושמא תשתה וטעמא דמסתבר הוא דכשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד לעבור ואינה חשודה לקלקל את עצמה והלכך כשהתנאי ברשות אחרים בין שהוא בקיום מעשה בין שהוא בביטול מעשה חוששין לו שמא יתקיים ונמצא גט בטל כגון הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש דחוששין שמא יבא ואין מתירין אותה לינשא עד לאחר שנים עשר חדש וגדולה מזו דאפילו מת בתוך שנים עשר חדש דתו לא אתי לא מינסבינן לה עד לאחר שנים עשר חדש דאיקיים תנאיה אבל בתוך שנים עשר חדש לא דגזרינן אטו לא מת זה דעת רבינו שמואל ז"ל וכזה הורו מקצת הגאונים ז"ל, ואי קשיא לך הא דתניא לקמן הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה וכו' ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעיא קיומי לתנאיה וכי תימא אפשר דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי, דאלמא משמע דאפילו ביום מעשה כל שבידה לקיומיה מתירין אותה לינשא מיד, איכא למימר דהתם לרווחא דמילתא קאמר ודעדיפא קא מקשי ליה לומר דאף כשתמצא לומר דבקיום מעשה מתירין אותה לינשא מיד הכא אי אפשר משום דאין בידה לגרש את עצמה וכל שכן כשתמצא לומר דבקיום מעשה אין מתירין אותה עד שיתקיים התנאי, אבל במסקנא ודאי אפילו בשבידה לקיימו אין מתירין אותה עד שיתקיים, ואם תאמר והא משמע דרב יהודה סבר דאפילו לביטול תנאי שבשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר ואף על גב דפליג עליה רב נחמן ואמר יישן שאין חוששין לשמא יישן למחר דמיזהר זהיר בתנאיה מסתמא כרב יהודה סבירא לן ולחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר, הכא נמי אף בשב ואל תעשה אל תנשא לאחר חוששין שמא לא תזהר בתנאה, איכא למימר דאיסור אשת איש שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו גט בטל ובניה ממזרין מיזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים, ומיהו בתנאי שבקום עשה חיישינן דילמא תאנס ולא מקיימה ליה לתנאיה, ותדע לך דהתם נמי אמרינן בנדרים בפרק אלו נדרים (יד, ב) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דכי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מזדהר, ולפי שיטה זו הא דתניא לקמן על מנת שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן פירוש שמא תבעל להן, הוא הדין דלאחר נמי אין חוששין שמא תבעל לו דבשב ואל תעשה לא חשידא לקלקולי נפשה כדאמרן, ועוד דאחר נמי לא חשיד בהא משום שאם בא עליה נמצא גט בטל והויא לה אשת איש והוה ליה כאבא ואביך, והאי דנקט אבא ואביך קא משמע לן דעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו אלא כמפליגה בדברים ודדייקינן עלה ואלו על מנת שתבעל לאבא ולאביך נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט לא קתני. ויש מקילין ואומרין דכל תנאי שבידה לקיימו אפילו בקיום מעשה תנשא מיד, וכדאמרינן לקמן וכי תימא אפשר דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאיה אטו בידה קאי לאיגרושי דאלמא כל שבידה אין חוששין לביטולו ומתירין אותה מיד, ואמרינן נמי התם דדידיה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה, וההיא דעל מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן לאחר לא תינשא עד שתתן התם לאו בידה דנתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ואפילו התנה בפירוש שתתן לו ואפילו בעל כרחו דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה והוא הדין בשאמר לה על מנת שתתן לפלוני או שתבעל לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי, והא דאמרינן לקמן אטו בדידה קיימא לאיגרושי הוא הדין דאפילו קיימה בידה לאיגרושי אכתי איכא למיחש דילמא אידך לא נסיב לה אלא דעדיפא מינה אקשי לה דהא אפילו גירושין של זה לא קיימין בידה ומשום הכי איכא למיחש ואפילו לא תחוש לנשואי שני כל שכן דאפילו לאחר שנתגרשה איכא למיחש שמא לא ישאנה שני, ובאם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש נמי איכא למיחש דכיון דמעיקרא לא תלי תנאה בדידה כלל אלא בדידיה ואיהו בעי לקיומי תנאיה חזקה מקיים ליה וחיישינן ליה ואפילו מת גזרינן. ויש מחמירין לומר שבכל התנאים אסורה לינשא עד שתקיים התנאי ואפילו בשב ואל תעשה ואפילו בידה כגון על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום שאין מתירין אותה לינשא עד שלשים יום ואם נשאת לא תצא, וכן נראה מדברי רבנו חננאל ז"ל שכתב לקמן אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, אלמא עד שימות מי שנאסרה עליו אינה מותרת אף על פי שהוא בשב ואל תעשה, והא דאמרינן אי הכי בכל התנאין דעלמא לא תינסוב אפילו בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו ראוי לחוש לביטולו כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך דמכל מקום לאו כרות גיטא הוא דומיא דעל מנת שלא תנשאי לפלוני דאמרת אינו גט וכמו שכתבתי למעלה, והא דאמרינן הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה וכו' ועברה ונשאת לזה שנאשסרה עליו [בנדפס: לאו משום דבנשואי שני זה שאסרה [שנאסרה] עליו] איכא עבירה אבל בנישואי קמא ליכא עבירה אלא הכי קאמר ועברה על תנאה ונשאת לזה שנאסרה עליו אבל בנשואי ראשון עברה על דת כמו שכתבתי למעלה, ודעת רש"י ז"ל נראה כן דכתב לקמן דעל מנת שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה עליו שאי אפשר עוד שיתבטל, אבל בפרק קמא דקידושין בתחלתו כתב רש"י ז"ל מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות, ואפילו מיד והיא תקיים תנאו ותלך שאפשר לדברים הללו לבא לידי הבדלה, עד כאן. ונמצא בתשובות הגאונים ז"ל שנחלקו שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא שבשב ואל תעשה ורבו המתירין, וכן עיקר ודברי התוספתא מוכיחין כן כמו שכתבנו.

    ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי רבי אליעזר - הא דקא פריך הכי סירכא נקט משום דפריך לה לרבי טרפון אבל לרבי עקיבא בלאו הכי אי אפשר להעמידה בחוץ דאם כן גיטה אינו בטל ובניה מראשון אינן ממזרין דלגבי ראשון מגורשת גמורה היא דלא שייר ליה אלא לגבי האי, אלא ודאי בעל מנת הוא דתלי ליה בתנאי שלא תנשא לזה ואם נשאת לו עברה על תנאה ונמצא גט בטל.

    אלא בעל מנת - כלומר בעל מנת שלא תנשאי לפלוני, וקשיא לן אם כן אפילו כי הלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו היאך גיטה בטל דהא נישואיה לאו נישואין דאי נישואין נינהו גיטה בטל ואשת איש גמורה היא ולא בת נישואין היא אם כן אי אפשר לה לינשא ואין גיטה בטל ובעילתה מן השני בעילת זנות ובזנות לא אסרה, ויש מי שתירץ דכל שנשאת לו דרך נישואין בטל הגט דכיון דאי אפשר לה לינשא לו נשואין גמורין הכי אתני [בנדפס: אהני] עלה מעיקרא שלא תנשא לו דרך נישואין, ותדע לך דאי לא אמאי אסרינן לה עליה דהאי טפי משאר אינשי דכשנשאת לו אי אפשר לה לעבור על תנאו דנשואין גמורין לית לה דאם כן גיטה בטל ולא תפשי בה קדושי ולא בת נשואין היא לו ואי לאו נישואין גמורין ונמצאת בעילתה בעילת זנות אם כן הגט אינו בטל ומגורשת גמורה היא אף לזה, אלא ודאי הכי קאמר על מנת שלא תהיי [בנדפס: תהיה] לו דרך נשואין ואף על פי שאינן נשואין גמורין דרך נישואין נשאת לו וזהו שאסר עליה, ולפי תירוץ זה למדנו שהאומר לחברו שדי נתונה לך על מנת שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קניה אף על פי שקנינו אינו קנין דהא על מנת שלא תתנהו לפלוני קאמר ליה ואם כן נמצא מקנה דבר שאינו שלו אפילו הכי הכי קאמר ליה על מנת שלא תתנהו לו דרך קנין וכיון שנתן לו בדרך קנין מתנתו בטלה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים, ובתוספות הקשו על זה דאי אפשר לומר דעל מנת שלא תנשאי דרך נישואין קאמר מדתניא בתוספתא על מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך הרי זה גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להן, ובודאי האי אינו גט דקאמר הכא אינו גט גמור קאמר ולומר שאפשר לו להתבטל שאם נבעלה להן הרי זה גט בטל אבל לחוש לו לכתחלה שמא תבעל להן אי אפשר דהא תניא לקמן בגמרא דאין חוששין שמא נבעלה להן כלומר שמא תבעל להן, אלא ודאי אינו גט גמור קאמר לפי שאפשר לו להתבטל שאם אירע כך שנבעלה להן הרי זה גט בטל מה שאין כן בעל מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך שאי אפשר שתנשא לו לפי שאין להן בה נישואין כלל, ואם איתא דשלא תנשא בדרך נשואין קאמר אף על פי שאינן נשואין אפילו באבא ואביך אינו גט גמור דהא אם נבעלה להן דרך נשואין הרי זה גט בטל, ותירצו הם ז"ל בשנשאת לאותו שנאסרה עליו לאחר מיתת המגרש דנישואון נישואין גמורין ונמצא גט בטל למפרע ובניה מראשון ממזרין, ולפי דבריהם ז"ל הא דאמר ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא בנישואין דבתרא הוא דעברה מחמת נשואיו אלא עברה מחמת שמבטלת תנאה ועל ידי ביטולו נמצאת [בנדפס: שעברה בנשואי ראשון דאשת איש היתה דאף על גב דמית ליה בעל תנאיה לא בטיל] ומיהו פלוגתא היא ביני רבוותא ז"ל וכן כתב הרב רבי שמעון קאירא ז"ל ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לה לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל ראשון בחיי בעל שני והרי הוו ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאיה בגויה קיים ושתת היין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לאו ממזרי ואסירא לשני והוו פליגי רבנן כיון דבחייו דבעל לא עברה עלויי תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מנת [בנדפס: מית] בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע עד כאן. [בנדפס: והראשון נראה לי עיקר וכדברי התוספות משום דקשיא לי שאם כן דבטל תנאו משעה שמת אם כן מה הפרש יש בין כל ימי חייו ובין כל ימי חייכי דכי היכי דלכי מאית איהו נתקיים תנאו באומר כל ימי חיי אף באומר כל ימי חייכי אפשר דמאית איהו בחיי [בחייה] ונתקיים תנאו והרי היא מותרת בשתיהם כשימות הוא].

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 83a

    Gittin 83a. The full printed text of this folio side - 28 numbered segments, about 529 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 83a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026