Talmud Builders

    Gittin 88a

    Back to index

    English translation — Gittin 88a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too, it is a case where there is space above the latter one, so it is clearly not a separate bill of divorce that was cut.

    2The Gemara asks: But although it is clearly one bill of divorce, perhaps the scribe wrote the first part of the bill of divorce and then the husband changed his mind about divorcing his wife, thereby canceling the bill of divorce, and afterward he changed his mind again and the scribe then wrote the rest of the bill of divorce in the second column, after the first part was already canceled.

    3The Gemara answers: It is a case where he wrote: You are hereby, on the bottom of the first column, and continued: Permitted to marry any man, at the top of the second column. In this case there is obvious continuity between the columns, and he certainly did not change his mind in the meantime. The Gemara asks: But perhaps it happened that he stopped in the middle of the sentence? The Gemara answers: We are not concerned to such a degree; it is highly unlikely that he changed his mind in the middle of a sentence.

    4Rav Ashi said: The mishna is referring to a case where the stretch of the scroll is clear, so it is obvious that it is a complete piece of parchment and that nothing was cut out of it.

    5§ It is stated in the mishna: If the witnesses signed at the top of the column or on the side, the bill of divorce is invalid. The Gemara raises an objection: Is that so? Wouldn’t Rav sign on the side? The Gemara answers: There, in the case of Rav, he would sign with the roof, i.e., the top, of his signature facing the text of the document, so it was clear that he was signing the document.

    6The Gemara asks: But this contradicts that which is taught in the mishna: If the scribe placed the top of this bill of divorce next to the top of that bill of divorce, writing both bills of divorce in the same column in opposite directions, and the witnesses signed in the middle between them, both bills of divorce are invalid. According to the above answer, let us see with regard to which one of them the top of the witnesses’ signatures faces the text, and let it be rendered valid.

    7The Gemara answers: There, in the mishna, it is a case where the signatures are not parallel to the text. Rather, they are placed like a door bolt, perpendicular to the text, so they are not written in the same direction as either of the bills of divorce.

    8The Gemara challenges: If so, consider the latter clause of the mishna, which teaches that if the scribe placed the top of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle, the bill of divorce at the end of which the witnesses are read is valid. And if the mishna is referring to a case where the signatures are placed like a bolt, perpendicular to the text, they are neither read with this bill of divorce, nor are they read with that one.

    9Rather, a different answer must be offered: Rav would sign only letters and rulings on the side, where the location of his signature is inconsequential. By contrast, bills of divorce and monetary documents must be signed beneath the text.

    10§ It is stated in the mishna: With regard to a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, or in which one witness signed in Hebrew and one witness signed in Greek, or if a bill of divorce has the writing of a scribe, and the scribe identifies his handwriting, and one witness verifies his signature, it is valid as though two witnesses testified to ratify their signatures. Rabbi Yirmeya says: We learned that the mishna means that the scribe signed the bill of divorce as a witness; his handwriting in the text is not sufficient.

    11Rav Ḥisda says: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that there is no concern that the scribe signed unlawfully.

    12The Gemara relates: There was a certain marriage contract that was brought before Rabbi Abbahu, which people recognized and verified its formula, i.e., the scribe’s handwriting, and the signature of one witness. Rabbi Abbahu thought to deem it valid based on the scribe’s handwriting and the witness. Rabbi Yirmeya said to him: We learned that the mishna means that the scribe signed the bill of divorce; his handwriting alone is not sufficient.

    13§ It is stated in the mishna: With regard to the names of the husband and wife, if the scribe wrote his surname or nickname and her surname or nickname, it is valid. The Sages taught ( Tosefta 8:6): A surname from one’s forefathers is valid with regard to bills of divorce until ten generations after the forefather. Rabbi Shimon ben Elazar says: It is valid for only three generations; from this point forward it is invalid.

    14The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Ḥanina said, that the writing of a surname from one’s forefathers is valid with regard to bills of divorce until three generations after the forefather? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

    15Rav Huna said: What is the verse from which this opinion is derived? It is the verse: “When you will beget children, and children’s children, and you will have been long [ venoshantem ] in the land” (Deuteronomy 4:25). Since the word venoshantem stems from the word yashan , meaning old, it is derived that after one’s grandchildren, or three generations, a matter is considered old and forgotten.

    16§ The Gemara cites another derivation from this verse. Rabbi Yehoshua ben Levi says: The first destruction of Eretz Yisrael did not occur until seven dynasties and their courts committed idol worship in it, and they are these: Jeroboam, son of Nevat; and Baasa, son of Ahijah; and Ahab, son of Omri; and Jehu, son of Nimshi; and Pekah, son of Remaliah; and Menahem, son of Gadi; and Hoshea, son of Elah, as it is stated: “She who has given birth to seven languishes; her spirit droops; her sun is gone down while it was yet day, she is ashamed and confounded” (Jeremiah 15:9).

    17Rabbi Ammi said: What is the verse from which it is derived that it was seven dynasties? “When you will beget children, and children’s children, and you will have been long in the land, and will deal corruptly, and make a graven image, even the form of anything…you will soon utterly perish from off the land” (Deuteronomy 4:25–26). The phrase “when you will beget children and children’s children” is interpreted homiletically as indicating seven generations. This is because the term “you will beget [ tolid ],” written in the singular form, indicates one generation, and the word “children,” written in the plural form, indicates two generations. Since the word “children” is mentioned three times, seven generations are indicated in total.

    18Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: It is written with regard to Hoshea ben Elah: “And he did that which was evil in the eyes of the Lord, yet not as the kings of Israel that were before him” (II Kings 17:2). But it is written subsequently: “Against him came up Shalmaneser, king of Assyria” (II Kings 17:3) and exiled the people of Israel. If Hoshea performed less evil than the previous kings of Israel, why was his generation the one that was punished?

    19Rav said to them: Hoshea came and canceled those guards [ pardesei’ot ] that Jeroboam placed on the roads in order to prevent the subjects of the kingdom of Israel from ascending to Jerusalem on the pilgrimage Festival, and even so the subjects of the kingdom of Israel did not ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival. The Holy One, Blessed be He, therefore said that for those years that the subjects of the kingdom of Israel did not ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival they will go into captivity.

    20Rav Ḥisda said that Mar Ukva said, and some say that it was Rav Ḥisda who said that Rabbi Yirmeya said, that Mareimar interpreted a verse homiletically as follows: What is the meaning of that which is written: “And so the Lord has watched over the evil, and brought it upon us; for the Lord our God is righteous [ tzaddik ]” (Daniel 9:14)? How can it be that because the Lord, our God, is righteous, the Lord watched over the evil and brought it upon us?

    21Rather, it must be interpreted as follows: The Holy One, Blessed be He, performed charity [ tzedaka ] with the people of Israel by exiling them in the exile of Zedekiah while the exile of Jeconiah still existed in Babylonia, as it is written with regard to the exile of Jeconiah: “And the craftsmen [ ḥarash ] and the smiths [ masger ] a thousand” (II Kings 24:16). The great scholars, referred to in this verse as craftsmen and smiths, of the generation were exiled with Jeconiah, and they were therefore able to give guidance to those who were exiled in the time of Zedekiah when they came to Babylonia.

    22Why are the great scholars referred to as craftsmen [ ḥarash ] and smiths [ masger ]? Ḥarash , containing the same letters as ḥeresh , meaning deaf, is an allusion to the fact that when they would introduce a statement of Torah everyone would become like deaf persons, as they would not understand. Masger , which stems from the root samekh , gimmel , reish , meaning to close, alludes to the fact that once they would close a certain matter that they did not comprehend, no one would introduce it again, as no one was capable of solving such a problem. And how many scholars were there? There were one thousand.

    23Ulla says that God performed charity with the people of Israel by advancing their exile by two years relative to the numerical value of the word venoshantem that appears in the verse. Although the numerical value of the word is 852, God exiled the Jewish people from the land after only 850 years, so that the punishment mentioned subsequently, i.e., utter annihilation, would not be fulfilled either.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כשיש ריוח מלמעלהדודאי לא נכתב בו יותר:

    ודלמא אימלוכי אימליךמתחילה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל א"נ ה"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים:

    הרי את מלמטה ומותרת מלמעלהדבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך אלא גומר עד לכל אדם ונמלך:

    ודלמא הכי איתרמישבתוך כדי גמר דבור חזר בו:

    רב אשי אמרכולהו קשייתא בהכי מיתרצן כגון דידיעה ביה מתחתא דמגילתא שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אימלוכי אימליך:

    בשגגושל חתימה כלפי כתב הגט דהאי ודאי על גט זה חתם ומתני' בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים:

    ליחזי הי מינייהוגגו כלפי כתב וליתכשר דודאי עליו חתמו דקס"ד שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין:

    דרמו להו כי עיבראהעדי' מוטלין בין שני הגיטין כבריח ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין:

    אלא רבכי חתים מן הצד לא בגיטין ולא בשטרות אלא בדיסקי כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת הזמנה בשמו והוא חותם פעמים מן הצד ואין הקפדה בכך:

    חתם סופרעם עד אחד:

    שנינובמשנתנו דכשר דהוה להו ב' עדים ואשמועי' מתני' דלא חיישינן למימר הבעל לא צוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וחשו הנך שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק מי שאחזו (לעיל גיטין עב.):

    הא מני ר' יוסי היאדאמר מילי לא מימסרן לשליח:

    דהוו ידעי לטופסאדשטרא שהיו מכירין כתיבת הסופר וחתימת עד אחד ולא היו מכירין חתימת השני:

    עד י' דורותהויא חניכה שאם כתבה בגט לא מפסלא למיהוי כשינה שמו ושמה:

    בניםהיינו דור ב':

    ובני בניםהיינו דור ג' ומכאן ואילך קרי ליה ונושנתם:

    ז' בתי דיניןז' משפחות של מלכים ממלכי ישראל והנך דמלכי יהודה לא חשיב שהיו בימיהם של אלו והוי כב"ד אחד המלך ובנו ובן בנו וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי חד בית דין שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב לפי שלא מלכו שנה שלמה וכן זמרי אבל עמרי אביו של אחאב על שם בית דינו של אחאב נקרא ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים ומההיא שעתא קרי לה חורבן דהיינו אומללה יולדת השבעה שילדה שבע משפחות לע"ז:

    עליו עלהמפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו בתמיה:

    פרדסיאותשומרים:

    אותן שנים שלא עלוהואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו יגלו וילכו בשבי:

    וישקודוימהר כמו כי שוקד אני על דברי מתרגמינן מוחי אנא (ירמיהו א):

    גלות צדקיהוחרבות ירושלים שגלו כולם:

    גלות יכניההוא יהויכין קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה וזו היא צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה דכתיב בהו החרש והמסגר אלף:

    כיון שסוגריןהלכה שהם סגורים בה שאינם יודעים להשיב לשואליהם שוב אין לה פותחין אחרים:

    עולא אמרהיינו צדקה שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים דהיינו ב' שנים קודם ונושנתם דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים ואם שהו עד ונושנתם היה מתקיים בהן כי אבד תאבדון:

    גיטין 88 עמוד א

    1הכא נמי כשיש ריוח מלמעלה.

    2ודלמא אימלוכי אימליך וכתב!

    3דכתב ״הרי את״ מלמטה, ומותרת מלמעלה. ודלמא איתרמי ליה? כולי האי לא חיישינן.

    4רב אשי אמר: דידיעה ביה מתחתא דמגילתא.

    5חתמו עדים בראש הדף [וכו']. איני?! והא רב חתים מן הצד! התם בשגגו כלפי כתב.

    6אלא הא דקתני: הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה, והעדים באמצע שניהם פסולין; וליחזי הי מינייהו כלפי כתב, וליתכשר!

    7התם, דרמי ליה כעיברא.

    8אי הכי, סיפא דקתני: ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע את שהעדים ניקרין בסופו, כשר. ואי דרמי כעיברא לאו בהדי האי מיקרי, ולאו בהדי האי מיקרי!

    9אלא רב בדיסקי הוה חתים.

    10גט שכתבו עברית וכו' כתב סופר ועד כשר. א"ר ירמיה: ״חתם סופר״ שנינו.

    11א"ר חסדא: הא מני ר' יוסי היא.

    12ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דר' אבהו, דהוו ידעי ליה לטופסא, ולחתימת ידא דחד סהדא. סבר לאכשורה, א"ל ר' ירמיה: ״חתם סופר״ שנינו.

    13כתב חניכתו וחניכתה כשר. ת"ר חניכת אבות בגיטין עד י' דורות. רבי שמעון בן אלעזר אומר: ג' דורות כשר, מכאן ואילך פסול.

    14כמאן אזלא הא דא"ר חנינא: כתב חניכת אבות בגיטין עד ג' דורות? כמאן כר"ש ב"א׃

    15אמר רב הונא מאי קראה (דברים ד, כה) כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם׃

    16א"ר יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל, עד שעבדו בה ז' בתי דינים ע"ז ואלו הן ירבעם בן נבט ובעשא בן אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה שנאמר ״(ירמיהו טו״, ט) אומללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעוד יומם בושה וחפרה׃

    17אמר: רב אמי מאי קראה כי תוליד בנים ובני בנים׃

    18א"ל רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ״ביה בהושע בן אלה (מלכים ב יז״, ב) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל וכתיב ״(מלכים ב יז״, ג) עליו עלה שלמנאסר וגו'׃

    19אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע וביטלן ואעפ"כ לא עלו ישראל לרגל אמר הקב"ה אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשבי׃

    20אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר רב חסדא [אמר רבי ירמיה] דרש מרימר מאי דכתיב ״(דניאל ט״, יד) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו׃

    21אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב ״ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד״, טז) החרש והמסגר אלף׃

    22חרש שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין וכמה אלף׃

    23עולא אמר שהקדים שתי שנים (דברים ד, כה) לונושנתם.

    Tosafot

    הכא נמי כשיש ריוח מלמעלהמיכן יש להכשיר גיטין ושטרות שאין בהן ריוח כלל לא למעלה ולא למטה וכן משמע כולה שמעתין דריש גט פשוט (ב"ב דף קסב.) ואמר ה"ר אלחנן דאפ"ה לא חיישינן שמא יחתוך בעל השטר מן השיטין של מעלה לפי שהזמן וכל זכות בעל השטר הוא למעלה ולא יחתוך זכותו:

    ודלמא אימלוכי אימליךפי' בקונטרס שביטלו ושוב אינו יכול לחזור לגרש בו ואין נראה דלר"נ דאמר חוזר ומגרש בו מאי איכא למימר ומיהו אמר ה"ר עזרא הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטלו אבל כשלא נכתב כולו מודה ר"נ דאינו חוזר ומגרש בו ועוד פי' דה"ל כמו נכתב ביום ונחתם בלילה ואין נראה כי העדים ודאי יזהרו שלא יחתמו על שטר. מוקדם ואור"י דנראה לפרש ודלמא אימלוכי כו' דשמא התחיל לכתוב הגט לשם איש אחר ונמלך וסיימו לשם זה וכגון ששמותיהן שוין וכר' אלעזר דלא בעי מוכיח מתוכו א"נ אפי' כר"מ ואימליך קודם שם האיש והאשה:

    כולי האי לא חיישי'היינו דוקא לאמליך בין הרי את למותרת לא חיישי' אבל מ"מ בעינן שיהא ריוח למעלה ולמטה דאי לאו הכי חיישינן דלמא גייז ליה ואיתרמי דהוי הרי את מלמטה ומותרת למעלה:

    אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינומשמע דהלכה כר' ירמיה מדמייתי מרבי ירמיה אהא עובדא משמע דהכי קי"ל חתם סופר ועד כשר בשאר שטרות וכתב סופר ועד פסול אפילו בסופר מובהק ודלא כשמואל דהכשיר כתב סופר מובהק ועד ולכתחילה אפילו בגיטין ומ"מ אין להכשיר חתם סופר ועד בגיטין מכח רבי ירמיה דהא לכל אמוראי בסוף פ' התקבל (לעיל גיטין סו:) דמכשרי באומר אמרו יש לפסול חתם סופר ועד משום דנפיק מיניה חורבה כדאמר התם:

    [מאי קראהכי תוליד חד דור בנים תרי דור ובני תרי דור בנים תרי דור הרי ז']. גליון תוס':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודלמא אימלוכי אימליךפירש רש"י ז"ל: אחר שכתב מקצתו נמלך שלא לגרשה ואחר כך נמלך לחזור ולגמרו ונמצא הראשון בטל, ובתוספות הקשו דהא קיימא לן כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו, ופירשו הם ז"ל דילמא אדם אחד ששמו כשמו הכתיבו ונמלך בו שלא לגומרו ואחר כך כשצוה זה לכתוב גט לאשתו גמרו והוה ליה גט שנכתב לשם אחרת ואין זו כריתות לשם אשה זו, והרמב"ן נ"ר יישב פירוש רש"י ז"ל דכיון שנמלך בנתים ובטלו קודם שיגמור כשחזר וצוהו לגמרו נמצא שלא עשאו שליח אלא לחצי גט ואפילו לרב נחמן [בנדפס: כענין זה, וצריך עיון כיון שמתחלתו ועד סופה נעשה כמצותו המלכה שבנתים למה פסלו לרב נחמן] דאית ליה חוזר ומגרש בו.

    כתב חניכתו וחניכתה כשרכלומר שכתב שם לווי ממשפחה כולה וכדמשמע בברייתא דקתני חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות, ורבינו תם ז"ל פירש שם לווי של האיש עצמו או של האשה וכן פירש רבנו חננאל ז"ל, ואחר זו גורס רבנו תם ז"ל וכן היו נקיי הדעת שבירושלם עושין שלא היו חוששין לכתוב עיקר השם, ובפרק השולח הארכתי בזה במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה בסיעתא דשמיא, וחניכת אבות דברייתא היא חניכה אחרת שנקראין על שם ראש המשפחה ולא מיירי בשם לווי דגופיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 88a

    Gittin 88a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 413 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כשיש ריוח מלמעלה דודאי לא נכתב בו יותר:

    ודלמא אימלוכי אימליך מתחילה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל א"נ ה"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים:

    הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך אלא גומר עד לכל אדם ונמלך:

    ודלמא הכי איתרמי שבתוך כדי גמר דבור חזר בו:

    רב אשי אמר כולהו קשייתא בהכי מיתרצן כגון דידיעה ביה מתחתא דמגילתא שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אימלוכי אימליך:

    בשגגו של חתימה כלפי כתב הגט דהאי ודאי על גט זה חתם ומתני' בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים:

    ליחזי הי מינייהו גגו כלפי כתב וליתכשר דודאי עליו חתמו דקס"ד שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין:

    דרמו להו כי עיברא העדי' מוטלין בין שני הגיטין כבריח ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 88a · Sefaria

    Tosafot

    הכא נמי כשיש ריוח מלמעלה מיכן יש להכשיר גיטין ושטרות שאין בהן ריוח כלל לא למעלה ולא למטה וכן משמע כולה שמעתין דריש גט פשוט (ב"ב דף קסב.) ואמר ה"ר אלחנן דאפ"ה לא חיישינן שמא יחתוך בעל השטר מן השיטין של מעלה לפי שהזמן וכל זכות בעל השטר הוא למעלה ולא יחתוך זכותו:

    ודלמא אימלוכי אימליך פי' בקונטרס שביטלו ושוב אינו יכול לחזור לגרש בו ואין נראה דלר"נ דאמר חוזר ומגרש בו מאי איכא למימר ומיהו אמר ה"ר עזרא הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטלו אבל כשלא נכתב כולו מודה ר"נ דאינו חוזר ומגרש בו ועוד פי' דה"ל כמו נכתב ביום ונחתם בלילה ואין נראה כי העדים ודאי יזהרו שלא יחתמו על שטר. מוקדם ואור"י דנראה לפרש ודלמא אימלוכי כו' דשמא התחיל לכתוב הגט לשם איש אחר ונמלך וסיימו לשם זה וכגון ששמותיהן שוין וכר' אלעזר דלא בעי מוכיח מתוכו א"נ אפי' כר"מ ואימליך קודם שם האיש והאשה:

    כולי האי לא חיישי' היינו דוקא לאמליך בין הרי את למותרת לא חיישי' אבל מ"מ בעינן שיהא ריוח למעלה ולמטה דאי לאו הכי חיישינן דלמא גייז ליה ואיתרמי דהוי הרי את מלמטה ומותרת למעלה:

    אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו משמע דהלכה כר' ירמיה מדמייתי מרבי ירמיה אהא עובדא משמע דהכי קי"ל חתם סופר ועד כשר בשאר שטרות וכתב סופר ועד פסול אפילו בסופר מובהק ודלא כשמואל דהכשיר כתב סופר מובהק ועד ולכתחילה אפילו בגיטין ומ"מ אין להכשיר חתם סופר ועד בגיטין מכח רבי ירמיה דהא לכל אמוראי בסוף פ' התקבל (לעיל גיטין סו:) דמכשרי באומר אמרו יש לפסול חתם סופר ועד משום דנפיק מיניה חורבה כדאמר התם:

    [מאי קראה כי תוליד חד דור בנים תרי דור ובני תרי דור בנים תרי דור הרי ז']. גליון תוס':

    Tosafot on Gittin 88a · Sefaria

    Rashba

    ודלמא אימלוכי אימליך פירש רש"י ז"ל: אחר שכתב מקצתו נמלך שלא לגרשה ואחר כך נמלך לחזור ולגמרו ונמצא הראשון בטל, ובתוספות הקשו דהא קיימא לן כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו, ופירשו הם ז"ל דילמא אדם אחד ששמו כשמו הכתיבו ונמלך בו שלא לגומרו ואחר כך כשצוה זה לכתוב גט לאשתו גמרו והוה ליה גט שנכתב לשם אחרת ואין זו כריתות לשם אשה זו, והרמב"ן נ"ר יישב פירוש רש"י ז"ל דכיון שנמלך בנתים ובטלו קודם שיגמור כשחזר וצוהו לגמרו נמצא שלא עשאו שליח אלא לחצי גט ואפילו לרב נחמן [בנדפס: כענין זה, וצריך עיון כיון שמתחלתו ועד סופה נעשה כמצותו המלכה שבנתים למה פסלו לרב נחמן] דאית ליה חוזר ומגרש בו.

    כתב חניכתו וחניכתה כשר כלומר שכתב שם לווי ממשפחה כולה וכדמשמע בברייתא דקתני חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות, ורבינו תם ז"ל פירש שם לווי של האיש עצמו או של האשה וכן פירש רבנו חננאל ז"ל, ואחר זו גורס רבנו תם ז"ל וכן היו נקיי הדעת שבירושלם עושין שלא היו חוששין לכתוב עיקר השם, ובפרק השולח הארכתי בזה במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה בסיעתא דשמיא, וחניכת אבות דברייתא היא חניכה אחרת שנקראין על שם ראש המשפחה ולא מיירי בשם לווי דגופיה.

    Rashba on Gittin 88a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה הכא נמי כו' דאפ"ה לא חיישינן שמא יחתוך בעל השטר מן השיטין של מעלה כו' עכ"ל דבגיטין ודאי דלא קשיא להו אף משיטין של מעלה דגט פסול בלא זמן ומשטר נמי אם יחתוך למעלה שטר פסול הוא כיון דליכא עדים אבל משטר דכשר בלא זמן קשה לו שיחתוך שיטין דלמעלה ותירץ דאפ"ה לא חיישינן ליה כיון דהזמן זכותו הוא וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ודלמא אמלוכי כו' דהואיל ויש ריוח מלמטה כו' הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה כו' עכ"ל היינו בהאי נמלך דהכא דנראים הדברים דנמלך בסופו ואחר זמן חזר והתחיל למעלה קאמרינן בסיים למטה הרי את ולמעלה התחיל במותרת ליכא למימר הכי דנמלך בין זה לזה אבל לעיל דפריך דניחוש דגייז לזמן דבתרא ונמלך היה בגט שלו כו' כפרש"י לעיל ליכא לתרוצי הכי בהרי את מלמטה ומותרת מלמעלה דנהי דאין לחוש דנמלך היה בין הרי את לבין מותרת כדקאמר הכא מ"מ איכא למיחש דנמלך מקודם זה ואחר כך כשחזר להתגרש סיים לכתוב עד הרי את מלמטה ובגט דבתרא מיגז גייז עד מותרת אי לאו דאין לחוש לכך דמשני לעיל בשיש ריוח מלמעלה ועוד דלעיל אפשר לפרש בלא נמלך כלל אלא שיכוין לכתוב בצד ימין מתחלה ועד סופו עד הרי את ובגט דבתרא יגוז עד מותרת וכמ"ש לעיל ודו"ק:

    תוס' בד"ה ודלמא אמלוכי כו' דשמא התחיל לכתוב כו' א"נ אפילו כר"מ כו' עכ"ל דלר"מ דבעי מוכיח מתוכו ע"כ בלאו שמותיהן שוין איירי דאל"כ בנכתב לשמן נמי פסול אלא דאיירי באימלך קודם שם האיש כו' ולא כר"מ ממש קאמר דהא ר"מ לא בעי כלל כתיבה לשמה אלא כמאן דסבר בהא כר"מ ובענין לכתוב לשמה סבר כר"א ואיכא מ"ד בפ"ק דבעי כתיבה לשמה כר"א ובעי נמי חתימה לשמה כר"מ וק"ל:

    בד"ה כולי האי כו' דאי לאו הכי חיישינן דלמא גייז ואתרמי דהוי הרי את מלמטה ומותרת למעלה עכ"ל כצ"ל יש לדקדק דודאי בריוח מלמעלה ודאי דבעינן משום שמא יגוז מלמעלה אבל בריוח שלמטה למה לי דאין לחוש לשמא גייז מלמטה מפני תנאי שהיה בו למטה דאם כן היאך הפסיק התנאי למטה בין הרי את שלמטה ובין מותרת דלמעלה ויש ליישב דאפשר דכפל בגט זה הרי את מותרת אחד קודם התנאי ואחד לאחר התנאי וחתך מן מותרת שהיה תחלת השיטה קודם התנאי עד מותרת דלאחר התנאי למעלה ודו"ק:

    בד"ה וכך היו כו' ור"ח וכן ר"ת גרסי כו' וכך היו כו' שלא היו כותבין אלא חניכתם כו' עכ"ל פירוש דהיינו שם לווי דגופייהו ודבר זה תולה בגירסתם דלגירסת רש"י יש לפרש שפיר חניכחו וחניכתה דמתני' היינו נמי חניכת אבות דברייתא ואינו כשר אלא בדיעבד כמו שכתבו התוספות בפ' השולח (גיטין דף ל"ד) דבכ"מ שיש שני שמות צריך לכתוב שניהם אבל לגירסת רבינו תם ור"ח דמלשון וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין משמע אפילו לכתחלה וא"כ צריך לומר דלאו היינו חניכת אבית אלא בחניכת גופות דהכינוי דומה לשם גופיה ולכך לכתחלה כשר אפילו בכינוי כמ"ש התוספות שם לחד תירוצא ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 88a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה ודלמא אימלוכי אימלך כו' ואין נראה דלרב נחמן כו' מאי איכא למימר כו' עכ"ל. לכאורה אין הלשון מדוקדק דאדרבא אליבא דר"נ א"ש טפי בפשיטות אלא דתלמודא מקשי אליבא דר' ששת דתיקשי ליה מתניתין וכה"ג מצינן טובא דמקשה הש"ס אליבא דחד אמורא אלא דמשמע להו לתוספות דהא דמוקי סתמא דתלמודא דאיירי בשיש ריוח מלמעלה ורב אשי מוקי בדידיע מתחתא דמגילתא משמע דאליבא דהלכתא נמי איירי דוקא בכה"ג וק"ל:

    גמרא האי כתובת חתנים כו' סבר לאכשורי א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו. כבר כתבתי לעיל ד' פ"ו דמפרש"י ז"ל שם דמאן דמכשיר בכתב סופר מובהק ועד היינו דמסתמא אין הסופר כותב אא"כ שמע מפי הבעל וא"כ משמע דלא שייך האי טעמא אלא בגיטין דבעינן לשמה אבל בשאר שטרות לא שייך לומר כן דלעיל ד' כ"ו פסקינן כר' אלעזר דבכל שאר שטרות מותר לכתוב לכתחלה טופסי שטרות וא"כ אמאי בעי ר' אבהו לאכשורי מעיקרא מיהו יש ליישב לפמ"ש התוספות בריש מכילתין דף ג' דסופר מובהק יזהר להשליך לאשפה וא"כ אפשר דבשטרות נמי שייך לומר כן ומסתמא כיון שכתבו הסופר מסרו ליד החתן וא"כ נעשה בכשרות שהוא החתים עליו עד א' כנ"ל ודו"ק:

    תוספות בד"ה אמר ר' ירמיה כו' משמע דהלכה כר' ירמיה כו' כבר הארכתי למעניתי בזה בסוגיא דאומר אמרו בתכלית האריכות ע"ש:

    גמרא עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם ובדרוש העליתי ליתן טוב טעם דקרא דונושנתם אסמכתא בעלמא הוא ורבנן אחושבנייהו סמכי דבלא"ה החשבון מכוון שכך היו ישראל ראויין לישב בשלוה והיינו לפי מאי דמצינן במדרש מכרה כיום את בכורתך לי שיעקב לקח מעשו עולם הזה יום א' מיומו של הקב"ה ומצאתי בפרש"י ז"ל בתהילים על פסוק כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה וכתב רש"י ז"ל דיומו של הקב"ה אינו רק תשעה מאות ושלשים שנים כימי חייו של אדם הראשון ושבעים שנים לתשלום אלף הם מאשמורה בלילה ע"ש ומצינו במדרש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש אמר הקב"ה ליעקב אתה סימן לבניך כשם שהשקעתי לך חמה שלא בעונתה כך אני עושה לבניך הה"ד אומללה יולדת השבעה כי בא שמשה בעוד יומם ומצינו שם במדרש שהשקיע הקב"ה ליעקב החמה שלא בעונתה שתי שעות וא"כ מסתמא היה הרמז לבניו ג"כ שתי שעות. וידוע דחשבון יום של הקב"ה היינו יום שלם עם הלילה שלפניו לפי חשבון שית אלפי שני הוי עלמא וא"כ כשנחלק היום של הקב"ה לכ"ד שעות לפי ערך תתק"ל שנים ליום עולה השעה ל"ט שנים ושתי שעות הם ע"ח שנה. וא"כ היה הרמז שישקיע להם היום שלא בעונתן שתי שעות קודם כלות היום. ולפ"ז שיום שלם הוא תתק"ל שנים הסר מהם שתי שעות שהם ע"ח נשאר תתנ"ב שנים כמנין ונושנתם ובזה יתיישב היטב לשון הפסוק אומללה יולדת השבעה כי באה שמשה בעוד יומם דמייתי הש"ס הכא בשמעתין ועל זה נסמוך דברי עולא שאמר שהקדים שתי שנים לונושנתם כן נ"ל ואף שמצאתי כזה בס' זרע ברך שני בפ' תולדות ימים רבים אחר שדרשתי ברבים כמה וכמה פעמים וקמי שמיא גליא דקיימתי מסברא דנפשאי ואמינא הלא דבר הוא דאיתאמר משמיה דגברא רבא דכוותי ואולי להא מילתא בר מזלא אנא ולא נמנעתי לכתוב הדבר בשמי:

    Penei Yehoshua on Gittin 88a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ודלמא כו' דלר"נ דאמר חוזר לעיל דף לב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Gittin 88a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָן שָׁנִים שֶׁלֹּא עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, יֵלְכוּ בַּשִּׁבְיָה. קשא למה תלה הגלות בדבר זה שהוא רק ביטול מצוות עשה ולא תלה בעון עבודה זרה שהיה מצוי אצלם? ונראה לי בס"ד דהוה ודאי בתוכם כמה צדיקים שלא היו עובדי עבודה זרה וכמו שנאמר וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים וכו' (מלכים א' יט, יח) והוה ראוי שיגין זכותם לבטל השביה וכמו שאמרו גבי סדום, ולכן תלה מדבר זה דאפילו הצדיקים לא עלו לרגל. והנה הרב עיון יעקב ז"ל הקשה דבסוף תענית (תענית ל:) אתמר שעשו לט"ו באב יום טוב בעבור שבו ביטל הושע אותם פרדסאות וכאן קאמר דיצא רעה לישראל מביטול הפרדסאות? ומה שתירץ אינו מחוור. ונראה לי דמעיקרא אין כאן קושיא כי היום טוב עשו אותו בירושלים ששם היו הסנהדרין ושם היה קדוש החודש וקביעות המועדים כי חשבו דודאי תחזור עטרה ליושנה ויעלו ישראל לרגל אך הרעה הזאת של גזרת השביה היתה לעשרת השבטים שהם ראו שביטל הושע הפרדסאות ועם כל זה לא עלו.

    'חָרָשׁ', שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִין נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּחֵרְשִׁין (מלכים ב כד, טז) עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד אם פותחין להורות היתר באיזה דבר הנוגע לאיסור והיתר או לטהר בדיני טומאה וטהרה או לזכות בדיני נפשות ודיני ממונות אין שום אדם יוכל להתחכם כנגדן לסתור דבריהם ולהוכיח להפך ובשעה שסוגרין דהיינו שמורין איסור או טומאה או חובה בדיני נפשות ודיני ממונות אין שום אדם יוכל לסתור דבריהם להורות היתר וטהרה וזכות. ומה שאמר עולא שֶׁהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ ' וְנוֹשַׁנְתֶּם ' (דברים ד, כה) בזה פרשתי בס"ד הכתוב וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ (תהלים יח, לו) רוצה לומר מה שהיה הגלות בשנת תת"ן [850] בזה נעשה לי מגן ישעך.

    Ben Yehoyada on Gittin 88a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 88, Amud Aleph, about 413 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “הכא נמי כשיש ריוח מלמעלה.…”

    2. Segment 24 words

      Opens “ודלמא אימלוכי אימליך וכתב!…”

    3. Segment 313 words

      Opens “דכתב ״הרי את״ מלמטה, ומותרת״ מלמעלה. ודלמא…”

    4. Segment 47 words

      Opens “רב אשי אמר: דידיעה ביה מתחתא דמגילתא.…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 515 words

      Opens “חתמו עדים בראש הדף [וכו']. איני?! והא…”

      Named: רב חתים.

    6. Segment 621 words

      Opens “אלא הא דקתני: הקיף ראשו של זה…”

    7. Segment 74 words

      Opens “התם, דרמי ליה כעיברא.…”

    8. Segment 829 words

      Opens “אי הכי, סיפא דקתני: ראשו של זה…”

    9. Segment 95 words

      Opens “אלא רב בדיסקי הוה חתים.…”

      Named: רב בדיסקי.

    10. Segment 1013 words

      Opens “גט שכתבו עברית וכו' כתב סופר ועד…”

    11. Segment 117 words

      Opens “א"ר חסדא: הא מני ר' יוסי היא.…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דר' אבהו,…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “כתב חניכתו וחניכתה כשר. ת"ר חניכת אבות…”

      Named: רבי שמעון.

    14. Segment 1415 words

      Opens “כמאן אזלא הא דא"ר חנינא: כתב חניכת…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “אמר רב הונא מאי קראה (דברים ד,…”

      Named: רב הונא.

    16. Segment 1653 words

      Opens “א"ר יהושע בן לוי לא חרבה ארץ…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1710 words

      Opens “אמר: רב אמי מאי קראה כי תוליד…”

      Named: רב אמי.

    18. Segment 1832 words

      Opens “א"ל רב כהנא ורב אסי לרב כתיב…”

      Named: רב כהנא, רב אסי, רב כתיב.

    19. Segment 1931 words

      Opens “אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על…”

    20. Segment 2041 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי…”

      Named: רב חסדא, רבי ירמיה.

    21. Segment 2126 words

      Opens “אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם…”

    22. Segment 2214 words

      Opens “חרש שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין מסגר…”

    23. Segment 239 words

      Opens “עולא אמר שהקדים שתי שנים (דברים ד,…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Gittin 88a · Segment 18 — “א"ל רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ביה בהושע…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Gittin 88a · Segment 23 — “עולא אמר שהקדים שתי שנים (דברים ד, כה) לונושנתם״.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 88a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026