הא מקמי דאתו חברי לבבל‎—This is before the חברי came to בבל O VERVIEW The גמרא explained that before the חברי came to בבל, the פרסאי were better (to the Jews) than the ארומאי; however after the חברי came to בבל, then the פרסאי were worse than the ארומאי‎. There is a dispute between רש"י and תוספות as to who these חברי are, and when they came to בבל‎. ------------------------ פירש בקונטרס חברי היינו פרסיים‎ – רש"י explained that חברי are Persians – ומקמי דאתו חברי לבבל היינו בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר‎ – And when the גמרא states ‘before the חברי came to בבל’, that is in the days of the כשדים rulers, namely נבוכדנצר, אויל מרודך and בלשצר‎. When the גמרא states – ובתר דאתו היינו כשכבש כורש את המלכות ומלך בבבל‎ – ‘And after the חברי came’, this is when כורש conquered the Babylonian kingdom and ruled in בבל as well as in Persia. תוספות disagrees with פירש"י: וקשה לרבינו תם דעל כרחך חברים לאו היינו פרסיים‎ – And the ר"ת has a difficulty with פירש"י; for perforce we must say that the חברים are not פרסיים‎ – דאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב, ב) – Since the גמרא states in פרק עשרה יוחסין that רב said to לוי – הראני פרסיים דומין לחיילות של בית דוד הראני חברים דומין למלאכי חבלה‎ – ‘Show me פרסיים’; לוי responded, they are similar to the soldiers of the house of דוד‎. ‘Show me חברים’; they are similar to the destructive angels. It is evident from that גמרא that חברים and פרסיים are different peoples. תוספות has an additional question on פרש"י that the חברי came to בבל in the time of כורש: ועוד דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סג, ב) משמע דבימי רבי יוחנן אתו חברי לבבל‎ – And there is an additional difficulty with פירש"י for in פרק הבא על יבמתו it seems that the חברי came to בבל during the time of ר"י – דאמרו ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל – For when they told ר"י that the חברי came to בבל, he bent over and fell; indicating that the חברי came to בבל in the times of ר"י, and not during the reign of כורש, which was hundreds of years earlier. תוספות offers his interpretation regarding the חברי: ואומר רבינו יצחק דחברים הם אומה אחת שבאה בימי רבי יוחנן‎ – And the ר"י maintains that the חברים are a distinct nation that came to בבל in the time of ר"י – וכשבאה לבבל הרשיעה את הפרסיים שהיו בבבל ואתקלקלו טפי מארומאי‎ – And when the חברים came to בבל it caused the פרסיים who were in בבל to become more wicked, and the פרסיים became more degenerate that the ארומאי‎. תוספות asks (on פירש"י): ואם תאמר למאי דפירש בקונטרס דמימי כורש באו פרסיים לבבל‎ – And if you will say; according to פירש"י the פרסיים came to בבל during the time of כורש‎ – ובהגוזל בתרא (בבא קמא קיז, א) אמרינן דאמר ליה רב לרב כהנא – However in פרק הגוזל בתרא the גמרא states that רב said to רב כהנא‎ – עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי דלא קפדי אשפיכות דמים – ‘Up until now the kingdom of יון was here in בבל, who are not concerned regarding bloodshed – השתא פרסיים נינהו וקפדי אשפיכות דמים משמע דבימי רב אתו פרסיים לבבל‎ – However, now the פרסיים are the rulers and they are particular about bloodshed’. This seemingly indicates that the פרסיים came to בבל during the time of רב and not during the time of כורש (which was centuries before). תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהתם הכי פירושא עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי‎ – And the ר"י answers that the explanation of the גמרא there is that until now there was the kingdom of יון, meaning – שמושלים של בבל היו מיוונים ועכשיו המושלים הם פרסיים‎ – That the rulers of בבל were from the יוונים, but now (during the time of רב) the פרסיים are the rulers – אבל לעולם פרסיים היו שם מימות כורש: However, in fact the פרסיים were there in בבל from the days of כורש (however they were not (always) the rulers, until the time of רב ורב כהנא). S UMMARY The חברי were a nation which came to בבל during the time of ר"י and caused the Persians there to degenerate. The Persians came to בבל during the reign of כורש‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks on רש"י who maintains that חברי are פרסיים‎. However, seemingly it appears that way from the גמרא as well, for initially it states the חברא came, and then the גמרא asks from פרסאה‎. Why did not תוספות ask his question directly on the גמרא‎?! 2. According to תוספות that חברי and פרסיים are two distinct peoples, why is it that when the חברא took away the candle (and רבה בב"ח said או וכו' דבר עשו), the גמרא asked למימרא דארומאי מעלו מפרסאי; what connection do the פרסאי have here if it was the חברא that removed the candle.
אחד אומר בפני נכתב וב' אומרים בפנינו נחתם כשר‎—One said it was written in my presence and two said it was signed in our presence; it is כשר O VERVIEW The משנה stated that if one said בפנ"כ and two stated בפנ"ח, it is a גט כשר according to everyone. תוספות explains that it can be כשר even without the בפנ"כ. --------------------- לרבא אפילו ליכא מעיד על הכתיבה כשר – According to רבא even if no one testifies regarding the writing of the גט (that it was done in his presence), it is כשר‎ – ולא נקט אחד אומר בפני נכתב אלא אגב רישא דתני אחד: And the משנה only mentions אחד אומר בפנ"כ (which is superfluous according to רבא), only on account of the רישא where it states אחד אומר בפנ"ח וב' אומרים בפנ"כ, where it is כשר according to ר"י only if one says בפנ"ח. S UMMARY According to רבא if ב' אומרים בפנ"ח it is כשר even without a בפנ"כ. T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות could have said that according to רבא, they need not say (even) בפנ"ח, all they need to say is either הבעל שלחנו or we recognize the חתימות‎! 2. According to רבה, is the בפנ"כ necessary (and why), and who is/are the שליח of this גט; is it the שליח of בפנ"כ or the שלוחים/שליח of בפנ"ח‎?
אמר ליה רבי אסי אלא מעתה רישא דקתני‎—רב אסי said to him; so now the רישא which states O VERVIEW רב אמי אמר ר"י made two opposite statements regarding the case of א' אומר בפנ"כ וב' אומרים בפנ"ח, resulting in two different inferences regarding whether ב' שהביאו גט have to say בפנו"נ or not. רב אסי responded to both statements (respectively) asking what would be the position of the רבנן if the גט was (or was not) יוצא מתח"י שניהם‎. Our תוספות explains what רב אסי meant to ask. ------------------------- קושיא דרבי אסי אינה אלא במאי פליגי כדפרישית לעיל אלא שלא חש להאריך: The question of רב אסי wasn’t on the view of the רבנן (when are they פוסל or when are they מכשיר), but rather his question was (according to each respective inference) what would be the basis of the argument between ר"י ורבנן (in each respective inference), as תוספות previously explained. However the גמרא did not explicitly say this, because it was reluctant to elaborate and specify the question since it was already mentioned in the previous סוגיא‎. S UMMARY רב אסי (really) asked the same question as אביי, which is במאי פליגי‎. T HINKING IT OVER תוספות compares the two questions of ר"א to the two questions of אביי on טו, ב. However regarding אביי there were two separate לשונות, so we can say (as תוספות argues) that each לשון felt that the argument between ר"י ורבנן is better understood if we assume the opposite inference. However, here it is the same ר"א, asking each time that we should assume that the other inference is better; he cannot have it both ways!
נכתב ביום ונחתם בלילה פסול‎—It was written by day and signed by night; it is פסול O VERVIEW The גמרא will shortly cite a dispute between ר"י ור"ל why the חכמים instituted that a גט should be properly dated. ר"י says because שמא יחפה על בת אחותו while ר"ל maintains that it is because of פירות‎. Our תוספות explains that similar concerns apply to a גט which was נכתב ביום and נחתם בלילה‎. ----------------------- לרבי יוחנן משום שמא יחפה על בת אחותו – According to ר"י it is פסול because he may cover up for his sister’s daughter – ולריש לקיש משום פירי דסבורין הדיינים שביום הכתיבה נחתם‎ – And according to ר"ל this גט is פסול because of ‘fruits’; for the judges will assume that it was signed on the day it was written – ותטרוף האשה מלקוחות שלא כדין פירות שמשעת כתיבה עד שעת חתימה: And so the woman will collect from the buyers illegally the fruits from the time of the writing of the גט till the time of the signing of the גט‎. S UMMARY נכתב ביום ונחתם בלילה is פסול because of שמה יחפה (according to ר"י) or פירי (according to ר"ל). T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות is teaching us what the גמרא will shortly state, namely that ר"י ור"ל argue why זמן is necessary (either because of שמא יחפה or פירות); why is it necessary for תוספות to mention this?! 2. In the case of נכתב ביום ונחתם בלילה what is the concern of (an illegal) שמא יחפה; even if we assume that the husband is aware that she may be מזנה today (and he wants to be מחפה for her), let him have the גט signed today as well! 3. The גמרא will shortly state that ר"י maintains that the בעל has פירות until the גט is delivered to the woman. Why did not תוספות say that according to ר"י if it is נכתב ביום ונחתם בלילה it is פסול, because the בעל may lose the פירות between שעת כתיבה and שעת נתינה שלא כדין‎?!
ורבי שמעון מכשיר‎—And ר"ש validates it O VERVIEW ר"ש argues with the ת"ק and maintains that a גט which was נכתב ביום ונחתם בלילה is כשר‎. Our תוספות explains why ר"ש does not consider the various concerns including שמא יחפה and פירות among others. -------------------- דלית ליה שמא יחפה כדאמר בגמרא – For ר"ש does not agree that there is a concern that perhaps he will be מחפה, as the גמרא states – ומשום פירי נמי ליכא דקסבר משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות דהיינו משעת כתיבה And on account of פירי (which the woman may take away from the לקוחות שלא כדין) there is also no concern, for ר"ש maintains that from the time the husband intends to divorce her, which means from the time of writing the גט, from that point on the husband has no longer the rights to the פירות. The woman may rightfully collect the פירות from the date of the כתיבה‎. Therefore since there is no concern of שמא יחפה or of פירות, that is why ר"ש is מכשיר by נכתב ביום ונחתם בלילה‎. תוספות asks: ואם תאמר וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום‎ – And if you will say; and let us be concerned ([even] according to ר"ש), perhaps the גט was written by night and the husband and wife predated the גט and wrote the date of the day (instead of the night which is already the following day), they did this in order – לעשות קנוניא על הלקוחות – To perpetrate a swindle on the buyers, and that is why ר"ש should be concerned! תוספות responds to an anticipated question: ואף על פי שבא לגרשה כדחיישינן בסוף פרק קמא דבבא מציעא (דף יט, ב) גבי שובר‎ – And even though the husband is preparing to divorce her, nevertheless there is the concern of a קנוניא, as the גמרא is concerned for a קנוניא in the end of the first פרק of מסכת ב"מ regarding a receipt – תוספות answers: ויש לומר דלעולם אין חותמין העדים כשרואין הזמן מוקדם‎ – And one can say; that the witnesses will never sign a גט when it is predated – אלא אם כן יודעים שביום הזמן נכתב: Unless they know that it was written on that date. S UMMARY ר"ש is not concerned for שמא יחפה, and maintains that the בעל forfeits the פירות from the time the גט is written, and עדים do not sign a predated גט unless the verify that it was written on that date. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that we should be concerned for a קנוניא‎. Does תוספות mean that the גט should be פסול, or that one cannot collect from לקוחות unless we know when it was written? 2. Why, in תוספות question, would we assume that עדים will sign a גט מוקדם‎?!
מפני מה תיקנו זמן בגיטין‎—Why did they institute a date by גיטין O VERVIEW The גמרא introduces us to the two different reasons why the חכמים instituted that a גט needs to be dated. תוספות negates other reasons for זמן בגיטין, and explains why a גט שחרור requires זמן‎. ----------------------- לא מצי למימר דתקינו זמן‎ – The גמרא could not have said that the חכמים instituted זמן by גיטין‎ – כדי שתוכל להוציא האשה מן הבעל מזונות שלוותה ואכלה קודם זמן הכתוב בגט – In order that a woman should be able to collect from her husband the payment for her food, for which she borrowed and ate for the time which precedes the date written in the גט, in order – שלא יוכל לומר לה גירשתיך מקודם לכן‎ – That the husband should not be able to say to her; ‘I divorced you prior to that time’. This seemingly explains the need for זמן in גיטין‎. תוספות explains why this is not a valid reason to be מתקן זמן בגיטין: דבלאו הכי נאמנת אשה על כך – For even without the זמן on the גט, the woman is believed as to the date of her גט, and that he owes her for her prior מזונות‎. The reason she is believed because she has a – מיגו דאי בעי תטמין את גיטה ולא ידעו שהיא גרושה ולא תראנו עד שתרצה להנשא‎ – מיגו that she could have hidden her גט and no one will know that she is divorced, and she will not show it until she wants to remarry – תוספות replies to an anticipated question: ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר‎ – And even if the husband will bring עדי מסירה that she was divorced (thereby seemingly voiding her מיגו that she can conceal the גט), nevertheless, in that case, the woman will still not lose her legitimate claim, for the עדי מסירה will know when the גט was transferred, and until that time she is entitled to מזונות‎. תוספות anticipates another difficulty: אף על גב דבעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן‎ – Even though the ruling is that when a husband states, ‘I divorced my wife’, he is believed, so this seemingly destroys her מיגו of concealing the גט, because the husband will claim I divorced you (a while ago) – תוספות responds: היינו דווקא מכאן ולהבא כדאמרינן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קלד, ב) – This trusting is only for the future as the גמרא states in פרק יש נוחלין‎ – ואפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו‎ – And even regarding the future we do not find that the husband should be believed if his wife contradicts him. Therefore she has a מיגו of concealing her גט (and denying that she is divorced) and receiving the מזונות (she is entitled to). תוספות offers another explanation why it is not necessary to be מתקן זמן by גיטין because of מזונות: ועוד דמשום מזונות לא היו צריכין לתקן זמן כמו שאפרש על רבי יוחנן בסמוך – And in addition, as I will shortly explain regarding ר"י, it was not necessary to be מתקן זמן by גיטין because of מזונות‎ – דאפילו אין בו זמן יכולה האשה לבקש עדי מסירה שיעידו בפני בית דין או עדים – For even if there is no זמן in the גט, the woman can ask the עדי מסירה that they should testify before בי"ד or other witnesses – שהיום נתגרשה ויכתבו לה שטר אחר‎ – That she was divorced today, and they (בי"ד or the עדים) will write for her a separate note when the divorce took place; it is not necessary that it should be in the גט‎. תוספות reconsiders this last explanation: (ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה לבא עמה לבית דין‎ – However this explanation may not be sufficient, for perhaps the ע"מ will not be willing to come with her to בי"ד – או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה‎ – Or to tell other witnesses, so that they can write for her a שטר that she was divorced from this day (therefore it may be necessary to have זמן in the גט so she should not lose her מזונות) – תוספות offers a third reason why we do not say that they were מתקן זמן because of מזונות: ואדרבה על ידי הזמן פעמים היא תפסיד מזונות שלא כדין כשלא גרשה בשעת הכתיבה) – And it may be just the opposite that through writing the date on the גט she may occasionally lose out on the מזונות unfairly, in a case where he did not divorce her at the time of writing the גט‎. תוספות asks: ואם תאמר וגט שיחרור למה תיקנו בו זמן‎ – And if you will say; and why did they institute זמן by an emancipation note of an עבד כנעני‎ – תוספות anticipates a possible reason and rejects it: דאי משום מעשה ידיו בלא זמן נמי יוכל לבא לבית דין ויכתבו לו שמאותו יום נשתחרר‎ – For if it is because of his handiwork (that his previous master should not claim his מעשה ידיו after he was freed); this cannot be the reason, for even without the זמן written in the גט שיחרור, the עבד can come to בי"ד with his גט שחרור and בי"ד will write on his behalf that he was freed from this day onward, so there is no need for זמן in the גט שחרור‎ – תוספות rejects another suggestion why there should be זמן in a גט שחרור: ואפילו למאן דאמר עדיו בחתומיו זכין לו אינו זוכה במעשה ידיו מיום הכתיבה‎ – And even according to the one who maintains that עדיו בחתומיו זכין לו, nevertheless in this case, the עבד will not own his מעשה ידיו from the day the גט שחרור was written and signed by the עדים‎ – כיון שאין בו זמן ואין מוכיח מתוכו מתי נכתב‎ – Since there is no זמן in the document and it is not evident from this document when it was written and signed – תוספות proves his point that the עבד is not זוכה במעשה ידיו משעת כתיבה if there is no זמן: כמו בשני שטרות היוצאין ביום אחד – Just like a case of two notes that have the same date, where the ruling is – דאפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו זה שמסר לו תחילה קנה – Even according to אביי who maintains עדיו בחתומיו זכין לו, that the one who received the שטר first acquires it – דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כח, ב) משמע דאביי סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי – For in פרק זה בורר it seems that אביי agrees with ר"א who maintains ע"מ כרתי – ולרבי אלעזר על כרחך זה שמסר לו תחילה קנה כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צד, ב) – And according to ר"א perforce you must say, that the one who received the שטר first acquires it, as is evident in פרק מי שהי' נשוי‎ – והיינו משום דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמוכח מתוכו‎ – And the reason for this is because we do not say עדיו בחתומיו זכין לו unless it is evident from the שטר; however by the ב' שטרות it is not evident מתוך השטר which שטר was signed first and therefore עדיו בחתמיו does not apply – והוא הדין הכא באין בו זמן כלל‎ – And the same rule applies here where there is no זמן at all, that there is no rule of עדיו בחתומיו‎. Therefore the עבד is not suffering any loss if there is no זמן‎. The question remains why were the חכמים מתקן זמן by a גט שחרור‎. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דתקנו זמן דאי לא הוי ביה זמן פעמים שהיה אדם מוכר עבדו‎ – And the ר"י answers; that the חכמים were מתקן זמן by גט שחרור, for if there would not be זמן by a גט שחרור, it may come to pass that occasionally a person will sell his עבד‎ – ואחר כך כותב לו גט שיחרור בלא זמן‎ – And later this same owner would write a גט שיחרור for this עבד without זמן‎ – והיה אומר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קדם לשחרור‎ – And this עבד would say to his second master, ‘bring proof that you bill of sale was written before my שטר שחרור’ – תוספות explains why the new buyer would have to prove that his שטר מכר precedes the שטר שחרור: שהעבד הוא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד‎ – For the עבד is in possession of himself, and the buyer is coming to extract from him this lien on the עבד, so we would say to the buyer, the עבד is the מוחזק and you are the מוציא, therefore המוציא מחבירו עליו הראי'. That is why זמן is required for a גט שחרור‎ – תוספות responds to an anticipated question: אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה: However, here the husband is the מוחזק, but not the wife. S UMMARY A woman is believed as to when she was divorced, regarding מזונות (for she has a מיגו to conceal her גט). A husband is believed that he divorced his wife, only regarding the future, provided his wife does not deny it. עדיו בחתומיו זכין לו only if there is זמן in the שטר‎. They were מתקן זמן by גט שחרור so the עבד should not challenge his new owner (that his שטר שחרור preceded the שטר מכר). T HINKING IT OVER 1. תוספות states that even with a גט without זמן the woman will be believed to collect her מזונות from her husband. Why do we not say, that this is the reason we need זמן בגיטין for otherwise the woman will illegally collect מזונות for the time after her divorce, because as תוספות states she is always believed with a מיגו‎? 2. תוספות states that even with a גט without זמן the woman will be believed to collect her מזונות from her husband because she has a מיגו of concealing her גט‎. However, there is a rule (according to תוספות) that מיגו להוציא לא אמרינן‎! 3. How can we reconcile what אביי maintains עדיו בחתומיו זכין לו indicating (seemingly) that ע"ח כרתי with that which תוספות assumes that אביי maintains ע"מ כרתי‎?
משום בת אחותו‎—Because of his sister’s daughter O VERVIEW ר' יוחנן maintains that the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is because of ‘his niece’; meaning that we are concerned for a cover up. תוספות explains how there can be a cover up (if there would be no זמן) -------------------- שלא יחפה עליה כשאין בו זמן – So that he should not cover up for her, if there will be no זמן‎ – תוספות responds to an anticipated question: דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה – For we do not say, place her on the presumptive status of an אשת איש and therefore presumably she became divorced just now (we do not make the presumption) כיון שהיא גרושה לפנינו – Since she is presently divorced (as she stands) before us – ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא אשת איש: And in addition (we cannot presume her to be בחזקת א"א) for on the contrary, place her in the presumptive status of an אשה כשרה (this חזקה asserts), that she was not נבעלה while she was married. S UMMARY We do not assume that she was מזנה while she was an א"א because she is a גרושה בפנינו and has a חזקת כשרות‎. T HINKING IT OVER Generally what is stronger; a חזקה דהשתא or a חזקה דמעיקרא‎?
ריש לקיש אמר משום פירות‎—ר"ל said because of fruits O VERVIEW ר"ל said the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is in order that the woman should not lose any פירות which is rightfully hers. תוספות discusses when the בעל has the right to the פירות and when not. ---------------------------- כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה – In order that the woman should know when the גט was written and signed, and so she will not lose the פירות from the date the גט was signed until the time it was given to her. תוספות asks: ואם תאמר גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפרק גט פשוט (בבא בתרא קס, א) מוכח דכשר‎ – And if you will say; for this same reason, a post-dated גט should be פסול, however, in פרק גט פשוט it is evident that a גט מאוחר is כשר‎ – דאמר גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט – for ר' חנינא בן גמליאל there states that if the עדים on a גט מקושר signed on the inside it is כשר because he can make it into a גט פשוט‎ – ואז יהיה מאוחר דמקושר אמרינן התם (קסד, ב) מלך שנה מונין לו שתים‎ – but then it will be a מאוחר because regarding a גט מקושר the גמרא there states if it is in the first year of the king’s reign we count two years, however by a גט פשוט we write the actual year (מלך שנה מונין לו שנה) – ועכשיו ימנו מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידעו דתחילתו מקושר היה‎ – So now regarding this מקושר which became a פשוט they will count from the actual time which is written in it as the rule is by a פשוט, for they will not know that initially it was a מקושר‎. The woman will lose the פירות from the time of the חתימה‎. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה‎ – And the ר"י says that by a גט מאוחר the husband does not lose the פירות from the time of the signing of the גט‎ – אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלים עד הזמן – But rather he loses the פירות from the time of the date on the גט, for until that date the גט is not fit to divorce with it even if he gave it to her immediately (right after it was signed), and the גירושין will not be in effect until the date on the גט‎. תוספות responds to an anticipated question: אבל נכתב ביום לרבי שמעון ראוי לגרש בו מיד אף על פי שלא נחתם על ידי עדי מסירה‎ – However, a גט which was written by day is fit to be used for a divorce immediately according to ר"ש, through the ע"מ even though it was not signed- דרבי שמעון סבר כרבי אלעזר דעדי מסירה כרתי כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ט, ב) – For ר"ש agrees with ר"א that ע"מ כרתי as the גמרא states in the first פרק‎ – ולרבנן אף על גב דראוי לגרש בו כיון דליכא נמי קול אין הבעל מפסיד פירות – And the רבנן (even if they maintain ע"מ כרתי), even though this גט is fit for divorcing, nevertheless since there is not even any publicity, the husband does not lose the פירות until it is delivered to her – אבל כשעסוקים באותו ענין דיש קול וראוי לגרש בו‎ – However in a case of נכתב ביום ונחתם בלילה) where they are still involved in the גט (from the time of the כתיבה until the חתימה), where there is a קול and therefore this גט is fit for divorcing, in this case – מפסיד הבעל פירות משעת כתיבה כדאמר לקמן – The husband loses the פירות from the time of the writing of the גט as the גמרא states later (therefore the גט will be כשר). תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דאמרינן לקמן (דף יח, ב) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי‎ – And the ר"י has a difficulty; for the גמרא states later; ‘he said to ten people ‘ write a גט for my wife’ – וחתים בו בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי‎ – And two of them signed on that day and the remainder signed up to ten days later’, in which case – דריש לקיש אמר כולם משום עדים ופסול – ר"ל maintains that all of them were intended to sign as witnesses and therefore the גט is פסול‎. This concludes the גמרא‎. תוספות asks – ואמאי והרי יש לו קול והרי ראוי לגרש בו‎ – But why is it פסול, for this גט has a קול (since two עדים signed) and it is fit to divorce with it – דאם היה רוצה הבעל לא היה מקפיד על העשרה – For if the husband would have wanted he could not have been particular regarding the ten people signing – ויפסיד פירות משחתמו ב' הראשונים ויהא כשר לגרש בו‎ – And the husband should lose the פירות, once the first two witnesses signed and it should be כשר to divorce with this גט‎! תוספות answers: ויש לומר כל זמן שהבעל מקפיד ולא חתמו כולם אין קול עד שיחתמו כולם – And one can say; as long as the husband is particular that all ten should sign, and they did not all sign, there is no קול until all ten sign – או שיהו עסוקין לחתום: Or at least they are involved and preparing to sign. S UMMARY By a גט מאוחר the woman becomes divorced at the date written in the שטר and the בעל has the פירות until then. ר"ש maintains that ראוי לגרש is sufficient to render the גט כשר and the בעל loses the פירות from שעת כתיבה, while the רבנן maintain that it also requires a קול otherwise the בעל can still eat the פירות‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that a גט מאוחר should be פסול but we know that it is כשר from the case of גט מקושר וכו'. Seemingly by a גט מקושר there is no problem with פירות for as soon as she receives the גט she can go to בי"ד, etc. to verify the זמן הנתינה‎. However by a גט מאוחר (where he gave her the גט on the זמן המאוחר), there the woman loses the פירות from זמן התחימה until the זמן הנתינה and indeed it would be פסול‎! 2. תוספות states that by a גט מאוחר she is not divorced until the זמן written in the גט, and the בעל has the פירות until then. What is the situation regarding a גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו that it is כשר because שיכול לעשותו פשוט‎. Is the woman divorced as of now (since if it would be a גט מקושר she would be divorced currently) and then she would seemingly lose the פירות until the זמן נתינה; or is she divorced the following year (as it would be if it is a גט פשוט), and we need to understand why is she not divorced currently, for since it was a גט מקושר the intent of the husband was to divorce her now (even though the זמן is a year later)! 3. Why does not תוספות ask the same question on ר"י that a גט מאוחר should be פסול, because he can be מחפה‎? When he gives her a גט מאוחר before the date written on the שטר, it is obvious that the date is invalid; therefore the woman can claim that she was divorced before the זנות took place!
