Talmud Builders

    Gittin 33b

    Chapter 4 - HaSholeach

    גם: גיטין דף ל״ג ע״ב, פרק ד׳ השולח

    English translation - Gittin 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is not entirely invalidated; and therefore, even though the husband nullified the agency of part of the group, if these other people whose agency was never nullified go and write the bill of divorce and give it to the wife, let them write and give the bill of divorce. There is nothing to be concerned about, as their agency was never nullified. Since the bill of divorce that they deliver is valid, there is no reason to institute an ordinance that a husband can nullify the agency only in the presence of the entire group.

    2Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and holds: Testimony that was partially invalidated is entirely invalidated. And if the agency of part of the group was nullified when those agents were not in the presence of the rest of the group, then those others do not know that their agency has been nullified as well. And they might then go and write a bill of divorce and give it, and they will cause the court to mistakenly permit a married woman to marry anyone.

    3And if you wish, say instead that everyone agrees that testimony that was partially invalidated is not entirely invalidated; and here, this is the reason of Rabban Shimon ben Gamliel that the husband can nullify his instructions only in the presence of all of the agents: He holds that a matter that is performed in the presence of ten people requires the presence of ten people to revoke it. Since the husband instructed ten people to write the bill of divorce, he cannot revoke his instructions in the presence of only a portion of them.

    4A dilemma was raised before the Sages: If the husband said to them: All of you should write a bill of divorce for my wife, in which case all of them must sign the bill of divorce, what is the halakha according to Rabban Shimon ben Gamliel? The Gemara elaborates: Is the reason of Rabban Shimon ben Gamliel for prohibiting the husband from nullifying the instructions that he had given to ten people because he holds that testimony that was partially invalidated is entirely invalidated, and one should be concerned that the rest of the group will not know that their agency was nullified? And these people, since he said to them explicitly: All of you should write the bill of divorce, the rest of the group are not able to write and give the bill of divorce on their own. Therefore, the husband should be able to nullify his instructions when not in the presence of the entire group, as no mistake can occur because of his action.

    5Or perhaps the reason of Rabban Shimon ben Gamliel is because he holds that a matter that is performed in the presence of ten people requires the presence of ten people to revoke it. And therefore, even if he said: All of you should write the bill of divorce, he must nullify his instructions in all ten people’s presence as well.

    6The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a baraita ( Tosefta 4:1): If one said to two agents: Give a bill of divorce to my wife, he can render his instructions void before this one, i.e., either of them, even though it is not before that one, i.e., the other one; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: He can render his instructions void only when this one is before that one, i.e., when the two of them are together. The Gemara now states the attempted proof. But two are equivalent to: All of you, as the bill of divorce cannot be written and given by fewer than two people, and there is no concern that perhaps one will sign without the other. And yet Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel still disagree, proving that Rabban Shimon ben Gamliel’s reason is that the husband can nullify his instructions only in the same manner that he gave them.

    7Rav Ashi said: If the baraita was speaking of witnesses of the writing of the bill of divorce, both of whom must sign the bill of divorce, this would indeed resolve the question. However, here we are dealing with witnesses of the delivery of the bill of divorce. In that case there is no need for two agents, so there is a concern that if the husband nullifies their agency in the presence of only one of them, then the second agent could mistakenly deliver the bill of divorce to the wife.

    8The Gemara comments: This too, stands to reason, as the latter clause of the baraita teaches: If one said to this one on his own and to that one on his own, then he can nullify each of their agencies before this one even though it is not before that one. Granted, if you say that this is referring to witnesses of the delivery of the bill of divorce, this works out well, as they need not be appointed together. However, if you say that this is referring to witnesses of the writing, can they combine together if they were appointed separately? But doesn’t the Master say: The testimony of two witnesses does not combine together until the two of them see the event as one, together? The Gemara rejects this proof: Perhaps he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, who holds that in order for the witnesses to combine together and present their testimony it is not necessary for them to witness the event together.

    9Rav Shmuel bar Yehuda said: I heard from Rabbi Abba two rulings with regard to these questions; in one he ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and in one he ruled in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and I do not know which is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and which is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

    10Rav Yosef said: Let us see ourselves which argument was decided in favor of whom based on other sources, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: There was an incident and Rabbi Yehuda HaNasi acted in accordance with the statement of the Rabbis. Rabbi Perata, the son of Rabbi Elazar ben Perata and the son of the son of Rabbi Perata the Great, said before Rabbi Yehuda HaNasi: If so, what advantage does the court have? And Rabbi Yehuda HaNasi reversed his ruling and acted in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. The claim of: If so, what advantage does the court have, is the reason behind Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion with regard to the question of whether, in a case where the husband violates the ordinance and renders the bill of divorce void in the presence of a court but not before the agent, it is void after the fact.

    11And from the fact that this dispute is decided in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as Rabbi Yehuda HaNasi retracted his opinion and acted in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, by inference, in the case of that disagreement, with regard to one who gives instructions to ten people, the halakha must be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

    12The Gemara comments: And Rabbi Yoshiya from the city of Usha also holds that one halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and one is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. As Rabba bar bar Ḥana said: We were five elders sitting before Rabbi Yoshiya from Usha. A certain man came before him, and Rabbi Yoshiya extracted the authorization to write a bill of divorce from him against his will. Rabbi Yoshiya said to us: Go hide and write for her a bill of divorce, so that the husband will not find you and render the bill of divorce void after it has been written.

    13The Gemara explains the inference as to the ruling of Rabbi Yoshiya: And if it enters your mind that he rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, that if a husband renders a bill of divorce void when not in the presence of the agent then the bill of divorce is void, then if they hide, what of it? The man could simply render the bill of divorce void in the presence of others. Rather, learn from it that he holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that one can render the bill of divorce void only in the presence of the agents.

    14The Gemara explains the second element: And if it enters your mind to say that with regard to the other dispute, where one instructs ten people to write the bill of divorce, he also holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, then why would they need to hide? Let them scatter, and since the husband will not find all of them together, he will be unable to render the bill of divorce void. Rather, learn from it that he holds in one case in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and in one case in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. This is one opinion with regard to the halakha in the two disputes of Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi.

    15And Rava says that Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in both cases. The Gemara asks: But doesn’t Rav Naḥman accept the argument that the court should have an advantage? But doesn’t Rav Naḥman say that Shmuel says,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא בטלה כולה - הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב ב"ד ולימנות על כך שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הנך דלא בטיל קמייהו וכתבי ויהבי לה ואזלא ומינסבא שפיר קא מינסבא:

    בטלה כולה - ואפי' נשתיירו שנים שעדותן עדות וזה לא בטל בפניהם בטלו אף הן:

    והנך לא ידעי - דבטל ואזלי וכתבי ויהבי לה ומינסבא בגט פסול:

    ואי בעית אימא לא בטלה כולה - ואין כאן גזירה אלא טעמא דרשב"ג לא משום תקנה הוא אלא קסבר אין ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן והאי אינו יכול דקאמר לאו איסורא הוא משום עובר על תקנה אלא הכי קאמר אין בו כח לבטל אלא בפני כולן:

    למישלפה - לחלצה ולהסירה:

    כולכם - חתומו דקי"ל דאינו גט עד שיחתמו כולן:

    מהו - מי אסר רבן שמעון [ב"ג] שלא יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם:

    טעמא דרשב"ג - היכא דלא אמר כולכם:

    משום דקסבר בטלה כולה - וחייש דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה והכא ליכא למיחש להכי דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה:

    או דלמא משום דקסבר כו' - והלכך לאו בטל הוא לגמרי וחתמי ביה אפי' הני דבטיל קמייהו עם חבריהם ויהבי לה:

    יכול לבטל - והוי ביטול ואין זה כשר להיות עוד עד בדבר עד שיצוהו:

    אינו יכול לבטל - והלה עצמו כשר לחתום:

    והא שנים - דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה וקאמר אינו יכול לבטל אלמא רבן שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר:

    אמר רב אשי אי - הני שנים עדי כתיבה וחתימה הם:

    הכי נמי - דמודה רבן שמעון [ב"ג] דיכול לבטל וביטולו ביטול דטעמא משום גזירה היא והכא ליכא למיגזר מידי:

    בעדי הולכה - דהאי תנו דקאמר הכא לשנים הגט ניתן להם להיות שלוחים ולמוסרו לה דהכא כי קאמר לחד אזיל אידך דלא ידע ומסר לה לפי שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם אלא שליחות ולא ידע דבטלה שליחותא דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי:

    ה"נ מסתברא - דבעדי הולכה קאמר וטעמא משום חששא דלמא אזל האי דלא ידע ויהיב לה:

    אמר לזה בפני עצמו כו' - אי מתחלה כשעשאן שלוחים לא אמר לשניהם יחד אלא לאחד מהן וחזר ואמר לחבירו הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי ואם תרצה גם אתה הוי שליח לגרשה:

    יכול לבטל - ובטל זה מתורת השליחות שאם גרשה זה אינה מגורשת אבל השני יכול לגרש דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי אין כאן לומר שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה:

    שפיר - איכא למימר אמר לזה בפני עצמו שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד:

    אלא אי אמרת עדי חתימה - הא עדות גמורה בעינן ומי מצטרפי כי אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו:

    עד שיראו שניהם כאחד - את העדות:

    כר' יהושע בן קרחה - דפליג עלה בפרק שני דכתובות (דף כו:) ובסנהדרין (דף ל:) ואמר אפי' בזה אחר זה:

    שמעית מיניה דר' אבא תרתי - כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג בביטלו מבוטל וביכול לבטל זה שלא בפני זה שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו חדא כרבי וחדא כרבן שמעון [ב"ג]:

    מעשה ועשה רבי - בכתובות בפרק אלמנה ניזונית:

    כדברי חכמים - שהיו אומרים שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל:

    והחזיר רבי את המעשה - אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון [ב"ג] ליפות כח בית דין אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [ב"ג]:

    ואשקליה גיטא על כרחיה - השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה:

    ואמר להו - רבי יאשיה לסהדי:

    זילו איטמורו - לאחר שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות:

    ואי ס"ד - בקמייתא הלכתא כרבי שאם ביטלו בפני שנים אחרים מבוטל כי מיטמרי הני מאי הוי:

    ליבדרו איבדורי - שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה:

    גיטין 33 עמוד ב

    1לא בטלה כולה; ואי אזלי הנך כתבי ויהבי ליכתבו וליתבו;׃

    2רשב"ג סבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה; והנך לא ידעי, ואזלי וכתבי ויהבי; ושרו אשת איש לעלמא.

    3ואב"א דכולי עלמא עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה; והכא, היינו טעמא דרשב"ג קסבר: מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה.

    4איבעיא להו: ״כולכם״, מהו? טעמא דרשב"ג משום דקסבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והני, כיון דאמר להו ״כולכם״, לא מצו כתבי ויהבי;׃

    5או דלמא, טעמא דרשב"ג משום דקסבר: כל מלתא דמתעבדא באפי בי עשרה, צריכא בי עשרה למישלפה והילכך, אפילו ״כולכם״ נמי?

    6ת"ש אמר לשנים: ״תנו גט לאשתי״, יכול לבטל זה שלא בפני זה, דברי רבי. רשב"ג אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. והא שנים, דכי ״כולכם״ דמו, ופליגי!

    7אמר רב אשי: אי בעדי כתיב״ה הכי נמי״; הכא במאי עסקינן, בעדי הולכה.

    8הכי נמי מיסתברא, דקתני סיפא: אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו יכול לבטל זה שלא בפני זה. אי אמרת בשלמא בעדי הולכה שפיר; אלא אי אמרת בעדי כתיבה, מי מצטרפי?! הא אמר מר: אין עדותן מצטרפת, עד שיראו שניהם כאחד! דלמא כר' יהושע בן קרחה סבירא ליה.

    9אמר רב שמואל בר יהודה: שמעית מיניה דר' אבא תרתי חדא כרבי, וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי כרבי והי כרשב"ג׃

    10אמר רב יוסף: ניחזי אנן דכי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים. אמר לפניו רבי פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול: אם כן, מה כח בית דין יפה? וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל.

    11ומדהא כרבן שמעון בן גמליאל, הך כרבי.

    12ואף ר' יאשיה דמן אושא סבר, חדא כרבי וחדא כרשב"ג דאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי הוינן קמיה דר' יאשיה דמן אושא, אתא ההוא גברא קמיה, ואשקליה גיטא על כורחיה. אמר לן: זילו אטמורו וכתבו לה.

    13ואי ס"ד כרבי, כי מיטמרי מאי הוי? אלא שמע מינה כרשב"ג סבירא ליה;׃

    14ואי סלקא דעתך אידך נמי כרבן שמעון בן גמליאל, למה להו אטמורי? ליבדרו איבדורי! אלא שמע מינה חדא כרבי, וחדא כרבן שמעון בן גמליאל.

    15ורבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי בשתיהן. ולית ליה לרב נחמן ״מה כח בית דין יפה״?! והאמר רב נחמן, אמר שמואל:

    Tosafot

    צריכי בי עשרה למשלפה‎—It requires ten to remove it O VERVIEW רשב"ג maintains that if one told ten witnesses to write a גט (for his wife), he cannot annul their charge (separately) unless they are all present. The (second) explanation for this ruling is because anything that is performed in the presence of ten people requires the (same) ten people to be present in order to annul it. תוספות will explain that (and why) this ביטול is not effective even concerning the two people who he was מבטל directly. ------------------------ ואפילו אותם שנים שביטל יכולין לכתוב – And even those two people, whom he was מבטל from writing the גט, may write (or sign) the גט‎. תוספות asks: ותימה כיון דמדאורייתא יכול לבטל אפילו שלא בפניהם – And it is astounding! Since מן התורה he can be מבטל ( these people from writing the גט), even not in their presence, so – אמאי תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי אותם שנים עצמם – Why did the חכמים institute that ביטול will not be effective regarding these very two people whom he was מבטל explicitly?! תוספות answers: ויש לומר כיון שהוצרכו לתקן שאין ביטול מועיל לגבי אחרים – And one can say; since it was necessary for the חכמים to institute that ביטול should not be effective regarding the others (who did not hear the ביטול directly from the husband) – תיקנו נמי שלא יהא לו כח לבטל בזה הגט כלל: They also instituted that he should have no power to be מבטל this גט at all! S UMMARY The חכמים applied their תקנה (of nullifying the ביטול) even to the two whom he was מבטל, in order not to distinguish them from the others who are not בטל‎. T HINKING IT OVER 1. Why does תוספות assume that even the two (whom he was מבטל) can write the גט‎? 2. Why did not the גמרא say that the dispute between רבי and רשב"ג was whether these two whom he was מבטל are בטל (the opinion of רבי) or not (the view of רשב"ג)? Appendix The מהרש"א is of the view that the ruling of צריך עשרה למשלפה is a דין (and not a תקנה out of a concern that they may write the גט). He therefore argues that the entire discussion is not applicable (according to the second explanation), for there is no difference between the two and the ‘others’. Therefore the מהרש"א learns that תוספות question and answer applies to the first explanation (where רשב"ג maintains עדות שבטלה מקצה בטלה כולה), where we are concerned that the ‘others’ may write the גט‎. Therefore תוספות asks since there is no concern regarding the two, why can they write the גט‎.

    אמר רב יוסף ניחזי אנן‎—רב יוסף said; let us see O VERVIEW רב יוסף concluded that the הלכה is בטלו אינו מבוטל (like רשב"ג). תוספות qualifies the parameters of this ruling. ------------------------- תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דרב יוסף אית ליה הכא דביטלו אינו מבוטל‎ – Even though רב יוסף maintains here that ביטלו אינו מבוטל (and the גט is effective), nevertheless – קאמר רב יוסף בפרק קמא דקידושין (דף יב, ב) דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא‎ – רב יוסף stated in the first פרק of מסכת קידושין that רב would administer lashes for one who was מבטל a גט ; the question is why was רב מנגיד – אף על גב דאינו מבוטל – Even though the גט is not מבוטל‎?! Seemingly no harm was done. תוספות responds: דמכל מקום הרי מוציא לעז על הגט‎ – For nevertheless he is fomenting false gossip on the גט; people will say she is not divorced for he was מבטל the גט, therefore he deserves the whipping – כי היכי דמנגיד אמאן דמקדש בשוקא או בביאה אף על גב דליכא איסורא: Just as רב would whip one who was מקדש in the marketplace or one who was מקדש with ביאה, even though that there is no prohibition to do so, (but it is considered promiscuous), similarly here the act of ביטול is deserving of lashes since he is מוציא לעז‎. S UMMARY רב was מנגיד אמאן דמבטל גיטא even if we maintain בטלו מבוטל, since he is מוציא לעז on the גט‎. T HINKING IT OVER Why did not תוספות answer that through his ביטול he caused the רבנן to be מפקיע the קידושין, resulting that all his previous ביאות were ביאות זנות‎?

    וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל‎—And רבי retracted and ruled like רשב"ג O VERVIEW The גמרא cites a ברייתא which relates that initially רבי ruled like the חכמים (regarding the issue of שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות that מכרן בטל). רבי פרטא argued with רבי that if you nullify what בי"ד did, then מה כח בי"ד יפה‎. Upon hearing this, רבי relented and ruled (there) like רשב"ג that מכרן קיים‎. Our תוספות explains how that ruling can be the source for assuming that here too (by ביטלו מבוטל), רבי ultimately agreed with רשב"ג. ------------------------- תוספות asks: ואם תאמר מנא ליה משום דחזר בו התם דחזר בו נמי ממאי דאמר ביטלו מבוטל‎ – And if you will say; how does רב יוסף derive that because רבי retracted there (by שום הדיינים), he also retracted from what he ruled here that ביטלו מבוטל‎?! דלמא ההיא דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא בבית דין – Perhaps that case of שום הדיינים is more similar to the case of ביטלו שלא בבי"ד – דהתם מודה רבי דאינו מבוטל דאמרינן מה כח בית דין יפה כדפרישית לעיל – Where רבי admits that it is not מבוטל, for in such a case of ביטלו שלא בבי"ד (or perhaps שום הדיינים) we do say מה כח בי"ד יפה as I explained previously; but not necessarily where he was מבטל בפני בי"ד. תוספות answers: ויש לומר דרב יוסף מדמה להו משום דלא איפלגו רבי ורבן שמעון בן גמליאל‎ – And one can say; that ר"י compares שום הדיינים to ביטלו בבי"ד, since רבי and רשב"ג did not have any [other] disputes – אלא בהני תרי מילי במה כח בית דין יפה בשום הדיינין ובביטול הגט בבית דין‎ – Regarding מה כח בי"ד יפה, except for these two cases of שום הדיינים and ביטול הגט in בי"ד – ולכך מדמה להו אהדדי ומסתמא כשחזר מזה חזר נמי מזה: So therefore ר"י compares them to each other, and presumably when רבי retracted from this case of שום הדיינים, he also retracted from this other case of ביטלו בבי"ד. S UMMARY We compare the two case of שום הדיינים and ביטלו בבי"ד to each other because they are the only two instances where רבי ורשב"ג argue regarding מה כח בי"ד יפה‎. T HINKING IT OVER According to the sפנ"י' explanation of תוספות answer (in footnote # 4), why was it necessary for תוספות to state that 'דלא איפלגו וכו' אלא בהני תרי מילי וכו'; what relevance does it have whether or not there were other מחלוקת‎?!

    ליבדרו איבדורי‎—Let them separate themselves O VERVIEW The גמרא cited an episode where ר' יאשיה forced a person to agree to give a גט and then he told the (five) עדים to hide and write the גט, out of concern that husband may retract and nullify their שליחות‎. The גמרא infers from this that (the הלכה is like רשב"ג regarding ביטלו שלא בפניו, and) the הלכה is like רבי regarding ביטלו זה שלא בפני"ז; for if ביטלו זה שלא בפני"ז is ineffective, he did not need to tell them to hide; he could have told them to separate. תוספות explains that this proof is relevant even if we assume that the מחלוקת regarding ביטלו זה שלא בפני זה is dependent whether we assume עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (it is not effective) or not (it is effective). ---------------------- אפילו למאן דמוקי פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה דייק שפיר דבהא קיימא לן כרבי‎ – Even according to the one who establishes the dispute between רבי ורשב"ג (regarding whether יכול לבטל זה שלא בפני זה), is based on whether עדות שבטלה מקצה it is בטלה כולה or not; the גמרא correctly infers from this episode that regarding ביטול זה שלא בפני"ז we rule like רבי, that יכול לבטל זה שלא בפני"ז, because עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה; the proof is – דלדידיה ליכא למימר דלבדורי איבדור‎ – That according to רבי they could not have been told to separate – דכיון שיכול לבטל זה שלא בפני זה לא יועיל פיזור‎ – For since רבי maintains that he can be מבטל זה שלא בפני"ז the separation (without hiding) would not accomplish anything – דיבטל כל אחד שימצא בפני עצמו עד שיבטל כולן‎ – For the husband will be מבטל each one when he finds him alone, until he will be מבטל all of them – אבל לרבן שמעון בן גמליאל דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בביטולו כלום‎ – However according to רשב"ג that he cannot be מבטל זה שלא בפני"ז, then [(even) if they are not hiding] his ביטול will be ineffective – אפילו מבטל כולם כל אחד בפני עצמו‎ – Even if he is מבטל all of them individually (it will be ineffective since רשב"ג maintains אין יכול לבטל זה שלא בפני"ז). This is true – אף על גב דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה‎ – Even though that now (when he was מבטל all of them) there is no concern that perhaps these that do not know of the ביטול will write a גט and give it to her; this concern does not exist since he was מבטל all of them, nevertheless – לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה: The ביטול will be ineffective unless he is מבטל all of them in the presence of each other. S UMMARY According to רשב"ג even if he is מבטל all the עדים, but if it is זה שלא בפני"ז, it will not be effective, even if we maintain that his reasoning is based on עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה‎. T HINKING IT OVER 1. It appears that the intent of תוספות is to teach us that the proof that the הלכה is not like רשב"ג regarding ביטל זה שלא בפני"ז is even if we assume the argument revolves around עדות שבטלה מקצתה וכו'. It is not understood why תוספות did not clearly write how that is proven, and also why was it necessary for תוספות to explain how it is understood according to רבי‎? Seemingly according to רבי it is understood in the same manner whether their מחלוקת is in regards to עדות שבטלה כו' or whetherכל מילתא דמתעבדא באפי עשרה וכו'! 2. Can we infer from this תוספות that if רשב"ג maintains ביטלו זה שלא בפני"ז is ineffective because כל מילתא דמעבדא וכו', then the reason it is not בטל is not because the others may write the גט (but rather a פסול מדינא)? Would this seem to support the view of the מהרש"א in תוספות ד"ה צריכי conclusively or can we still maintain otherwise?

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן - היינו טעמיה דרבי שמעון בן גמליאל כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למישלפיה. לישנא משמע לכאורה בין אותם עשרה בין עשרה אחרים מדלא קאמר צריכי הני עשרה למישלפיה. אלא מיהו מסתברא דהני עשרה דוקא קאמר מדאמרינן לקמן

    אמר רב בר בר חנה חמשה סבי הוינא קמיה דרבי יאשיה דמן אושא ואתא ההוא גברא לקמיה ואשקליה גיטא על כרחיה ואמר לן זילו אטמרו וכתובו ליה ואי סלקא דעתך כרבי כי מטמרי מאי הוי אלא שמע מינה כרבי שמעון בן גמליאל, ואי סלקא דעתך אידך נמי כרבי שמעון בן גמליאל למה לי מיטמרו ליבדרו איבדר. ואם איתא דאפילו בפני עשרה אחרים יכול לבטיל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו מאי קאמר ליבדרי איבדר דילמא כי משכח כל חד וחד באפיה נפשיה מכנף בי עשרה ומבטל ליה אלא ודאי שמע מינה דהנהו עשרה דוקא קאמר. ולכאורה כלישנא דצריך בי עשרה קא אתי, חדא דאי כלישנא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאי קאמר ואי סלקא דעתך אידך כרבי שמעון בן גמליאל למה לי איטמורי ליבדרו איבדר, לעולם כרבי שמעון בן גמליאל והיינו טעמא, דאי מבדרי דילמא משכח לכולהו כי מבדרי ויתבי ומבטל להו, אלא אם כן תדחה דכיון שחשו חכמים משום תקנת ממזרים דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף כשהלך אצל כולן כיון שלא בטל במעמד כולן אלא שבטל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אינו מבוטל לפי שבשעה שבטל לזה לא היה מועיל ביטולו כיון דאיכא למיחש דילמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי וכן אתה אומר בשני ובשלישי ואף על פי שלבסוף בטל בפני כולן אין בכך כלום דכיון דבטולו בשעתו לא היה מועיל אף לבסוף אינו חוזר ונראה [וניעור]. ועוד דלכאורה טעמיה דרבי שמעון בן גמליאל משום צריכי בי עשרה למישלפיה היא כדמשמע פשטה דברייתא דקתני אמר לשנים תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רבי שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה ושנים ככולכם דמי ופליגי, אלמא משום דצריכו בי שנים למישלפיה, ואף על גב דדחי לה רב אשי ואוקמה בעדי הולכה דיחויא היא ואנן ברייתא כפשטא פרשינן לה. כן נראה לי. ומיהו לענין פסק הלכה, כרבי קיימא לן בשתיהן כדפסק רב נחמן בסמוך. אחר כך מצאתי לרמב"ן נ"ר שפירש כן דצריכי בי עשרה אותן עשרה קאמר, דאי לא תימא הכי בין לישנא קמא להאי לישנא איכא בינייהו נמי היכא דבטל שנים בפני עשרה שאינן הם דלמאן דאמר משום דאזלי וכתבי ולא ידעי איכא ולמאן דאמר משום דצריכי בי עשרה למישלפיה כיון דעשרה נינהו מישתלפן אלא שמע מינה הנהו עשרה גופייהו קאמרינן. עד כאן. ולא ירדתי לסוף טעמו וראיתו של רבינו נ"ר, דאטו מי איבעיא להו בגמרא מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא והאי דאיבעיא להו כולכם מהו הוה ליה כאלו אמר מאי הוי עלה, טעמא משום עדות שבטלה מקצתה או משום דקסבר דצריכי בי עשרה למישלפיה, והוא הדין דהוה מצי למיבעי לי בכי האי גונא דאמר מרנא ביטל שנים בפני עשרה שלא הם, מהו טעמיה דרבי שמעון בן גמליאל משום עדות שבטלה מקצתה או משום דצריכי בי עשה למישלפיה, וחדא מינייהו נקט.

    הא ד אמר רב אשי הכי נמי מסתברא דקתני סיפא ואם אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו יכול לבטל זה שלא בפני זה ואי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי והא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת. תמיהא לי, דמשמע דרב אסי סבירא ליה הכי וכבר איפסיקא הלכתא בהדיא בפרק זה בורר (סנהדרין ל, א) כרבי יהושע בן קרחה, וכי דחוה לה נמי הכא אמאי דחי לה בדרך דילמא כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה דמשמע דאנן לא קיימי לן כותיה, וצריך עיון. ואולי נאמר דבדרך בשלמא אלא לרבי יהושע בן קרחה אבל לרבנן מאי איכא למימר היא כלומר טפי איכא לאוקומא בהכי דאתיא ככולי עלמא ולא בהכי דאתיא כרבי יהושע בן קרחה בלחוד ופריק דלמא כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה משום דקיימא לן כותיה.

    ורבא אמר רב נחמן הלכה כרבי בשתיהן - ואקשינן ולית ליה לרב נחמן מה כח בית דין יפה והאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להם אפוטרופוס וכו'. והוא הדין דהוי מצי לאקשויי עליה והא רבי גופיה הדר ביה מחדא

    דכי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה רבי כדברי חכמים אמר לפני רבי פרטא וכו' וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל. אלא דעדיפא ליה לאקשויי מדרב נחמן לרב נחמן, ובפרוקא דפרקינן

    התם ממונא הכא איסורא סלקא פרוקא לכולהו קושיי, דרבי נמי כי הדר ביה ואמר אם כן מה כח בית דין יפה הני מילי נממונא אבל באיסוראט לא, ומיהו בממונא גופיה לאו בחדא שטתא קיימי ביה רבי ורב נחמן דרבי חזר בו ועשה כרבן שמעון בן גמליאל דאפילו בממון גמור אמרינן ביה כח בית דין יפה ואפילו טעו אינו חוזר ורב נחמן סבר לה כדברי חכמים שאם פחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל כדאמרינן בפרק אלמנה ניזונית אמר רב הונא בן חיננא אמר רב נחמן הלכתא כדברי חכמים.

    והא דקאמר ב יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן הגדילו אין יכולין למחות דאם כן מה כח בית דין יפה. דוקא בלא טעו, ומאי אינן יכולים [למחות] ברוחות, כדאיתא התם. ואיתא נמי בקידושין בריש פרק האיש מקדש (קידושין מב, א). ותמיהא לי דאם כן אפילו בלא כח בית דין כיון דנחתו מעיקרא אדעתא דכולהו אתי אף על גב דפלגו אדעתא דנפשיהו ובלא בית דין אם לא טעו בחלוקה כגון דתרווייהו אחד נגרא ודכותה כי הגדיל הקטן אינו יכול למחות כדמוכח בבבא בתרא בפרק בית כור (בבא בתרא קו, ב) דאיתמר התם שני אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין אמר ליה רבא לרב נחמן ולרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני תלתא דקיימי ואזלי בתרי מינייהו ופלוג הכא נמי דבטלה מחלוקת ומשני התם אדעתא דבי תלתא נחית מעיקרא הכא לא נחית אדעתא דבי תלתא מעיקרא, אלמא כל היכא דנחית אדעתא דכולהו אחי או דכולהו שותפי קם דינא וההוא שותפא דאתי לא מבטיל לחלוקתן ואינו יכול למחות ברוחות, וההוא ודאי דפלוג בלא שומת בית דין ובלא רשותן קא מיירי מדמדמי לה לשני אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת הים, והתם לכאורה מדעתא דנפשייהו פלוג ובלא בית דין דכיון דתרוייהו ניחא להו בחלוקה אמאי אזלי לבי דינא, והילכך אף הני תלתא דאזול תרי מנייהו ופלוג בלא רשות בית דין קאמר דאי ברשות בית דין לימא ליה רב נחמן שאני התם דכח בית דין יפה, ומסתברא דהתם נמי כי אתו האי דלא הוה בהדייהו בעידן חלוקה מצי למחי אפילו ברוחות כיון דפלוג בלא דעתיה ובלא דעת בית דין. והתם בשרוצה בקמוץ קאמר. ופירושא דההיא שמעתא הכי איתה, רב אמר בטלה מחלוקת ואף על פי שהאח הבא רוצה בקמוץ דמימר אמר האי דבעי בבטול חלוקה כיון שנמצא טעות בחלוקתנו בטלה לה לגמרי כאלו לא חלקנו ושמואל אמר מקמצין אם רוצה האח הב' בקימוץ זה, ואין אחד מאותן השנים שחלקו יכול לבטל החלוקה דמימר אמר ליה האי דבעי בקיום החלוקה, מכח מאן קא מבטלת לה מכח האי דאתא ומיהו קא מיפייס בחלוקה אלא טופיינא דאית ליה גבך הוא דקא שקיל, ודע לך דברוצה בקימוץ קא מיירי דאי לא תימא הכי היכי תיסוק אדעתיה דשמואל דמקמצין בעל כרחו של אח הבא ויהיה חלק שאר האחין מחובר וחלקו מוזר ומפורד, אלא ודאי כדפרישית. ופריך לו רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת הני תלתא דקיימי בי תרי מנייהו ואזלי ופלגי הכי נמי דבטלה מחלוקת ואף על גב דנתפייס השלישי בחלוקתן ואהדר לו רב נחמן שאני התם דאדעתא דהכי נחית ופליג מעיקרא שאם יתרצה זה בחלוקתן שתהא חלוקתן קיימת, אבל כי אתא להן אח ממדינת הים דלא נחית אדעתיה מעיקרא מצי אידך למימר ליה לא פלגי אלא אדעתא דתיקום חלוקתנו אבל השתא דנתבטלה מקת החלוקה נתבטלה כולה ובקימוץ לא ניחא לי. כן נראה לי. ומלשון בוררין היה מדקדק רבינו יצחק ז"ל דיכולין האפטרופסין לחלוק בלא גורל דאי בגורל מאי בוררין איכא, ובוררים נמי משמע דקאי אאפטרופסין ומינה [משמע] דאפילו בלא שומת בית דין יכולין לחלוק כאילו היתומים כאן ויד האפטרופסין כיד היתומים. ואף על גב דקתני בוררין וקתני אפוטרופוס, אפטרופוס לכל אחד ואחד קאמר, ומקצת [בנדפס: ספרים] יש דגרסי וברר, ומה כח בית דין יפה, דקאמר רב נחמן משום דאפטרופוס מכח בית דין הוא בא שהעמידוהו עליהן לחלוק ביניהן ולברור חלקן. ודייק מינה כיון דרשות האפטרופסין כרשות היתומים עצמן, אף בדבר דשייך ביה דינא דגוד או אגוד כתורה וכתובים וכתרתי אמהתא דחדא ידעה למיפי ובשולי וחדא ידעה למעבד בוסטרקי [במקור פילכא ונוולא] דאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא (יג, ב) דאין חלוקתן אלא בגוד או אגוד, יכולין אפטרופסין להתרצות ביניהן ולחלוק בגורל או בעילוי כיתומים עצמן והביא ר"י ז"ל ראיה מההיא דיבמות דפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) גמרא העובר פוסל ואינו מאכיל, תנו רבנן הניח בנים אלו ואלו אוכלין וכו' רבי שמעון בן יוחאי אומר זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו וכו' ואסיקנא טעמא משום דעבדינן להו תקנתא כדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן וכו' כלומר ונותנין העבדים לחלק הנולדים ונותנין לעובר כנגדן משאר נכסים ולא משמע דעבדינן תקנתא למקצתן בלבד כלומר שנחלוק העבדים עצמן ובשמלאכתן שוה דהא יאכלו קאמר דמשמע כולן אף על פי שאי אפשר לחלוקה זו אלא בדינא דגוד או אגוד, ודוקא ביתומים קטנים עשו תקנה זו אבל בגדולים כגון שותף שבא לחלוק בלא דעת חברו צריך שלשה בקיאין בשומא כדמוכח בבבא מציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא לא, ב) גבי איסור ורב ספרא, ובדבר דשייך ביה גוד או איגוד אפילו ברשות בית דין אין יכול לחלוק דהא בדאיתיה קמן לא כפו ליה בית דין לחלוק אלא בדינא דגוד או איגוד, ורבינו תם ז"ל כתב דאין להם לחלוק אלא בגורל ובשומת בית דין ובוררין להם בגורל קאמר דהא בהטלת גורלות אין שום טורח, וכיון דאפשר לחלוק בדרך שאר החלוקות על פי הגורל מפני מה מקילין על אלו כל כך לחלוק בלא גורל ובלא שומת בית דין. ולשון ברירה שפיר שייך בחלוקת גורלות כגון אם יש שם שלשה שדות בורר לחלוק שדה כנגד שדה כדי שיהיה כל חלק מחובר, ולא שיחלקו כל שדה ושדה או בכיוצא בזה, ולעולם בגורל ובשומת בית דין ודוקא בדבר דלא שייך ביה גוד או אגוד מדדחקינן ומוקמינן בקדושין פרק האיש מקדש (קידושין מב, ב) מאי יכולין למחות, יכולין למחות ברוחות, ולא אמרינן יכולין למחות בגוד או אגוד דעדיפא מיניה, וגם ר"י ז"ל חזר והורה כדבריו (בנדפס: והודה לדבריו], וההיא דיבמות (סז, ב) לאו ראיה היא דשאני התם דאיכא תקנתא בכך אף לעובר שאילו היה לו חלק בעבדים לא היו אוכלים בתרומה ושמא היו מכחישין ועכשיו שאוכלין על ידי חלוקה זו יטול העובר חלק יפה בנכסים כנגדן ודטבא להו עבדינן להו, ועוד דשמא התם בשיש שדות שנותנין לעובר כנגדן שיש כח אף ביד אפטרופסין לעשות כן כדאמרינן לקמן פרק הניזקין (גיטין נב, ב) ומוכרין עבדים ליקח שדות. ויש לדקדק אם כן דגורל ובשומת בית דין קאמר, הגדילו אמאי יכולין למחות והלא שותף שבא לחלוק שלא בפני שותפו בפני בית דין או שלשה בקיאין בשומא הרשות בידו וחלותו קיימת וכדאמרינן בפרק אלו מציאות גבי רב ספרא דפלג בלא דעתא דאיסורא ואמרו ליה אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא וכדמוכח נמי בבבא בתרא דפרק בית כור (בבא בתרא קו, א) דאמר ליה רבא לרב נחמן ולרב דאמר בטלה מחלוקת הני בי תרי דאזלי ופלגי בלא דעתא דחברייהו הכי נמי דבטלה מחלוקת כמו שכתב שם רבינו אלפאסי ז"ל, אף על פי שיש לדחות ראיה זו ולפרש כמו שפרשתיה למעלה. ותירץ רבינו מורי הרב ר' יונה נ"ר דהכא בשבא לעלות ברוחות דהא מעיקרא אם היה גדול ובא לעלות שומעין לו שהעלוי משבית הגורל ומשום כח בית דין יפה אין שומעין לו. וההיא דרב ספרא בשאינו מעלה, אי נמי התם כעיסקא. ורבינו חננאל ז"ל פירש בוררין להם בית דין חלק יפה. ולפי פירושו העמדת האפטרופוס הוא לשמור לכל אחד ואחד את חלקו בפני עצמו. ולפירוש זה לא גרסינן בורר אלא בוררין דבית דין בלשון רבים הוא מזכירם לעולם וכדאמרינן בית דין מעמידין להם אפטרוטפוס.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 33b

    Gittin 33b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 348 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026