Talmud Builders

    Gittin 66a

    Chapter 6 - HaOmer Hitkabbel

    גם: גיטין דף ס״ו ע״א, פרק ו׳ האומר התקבל

    English translation - Gittin 66a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Let Rabbi Avina lift his basket and go to Rav Huna his teacher, as in order to acquire the item he must rely on the opinion of his teacher, as Rav Huna said: The legal status of one’s bill of divorce is like that of his gift. Just as with regard to a gift given by one on his deathbed, if he recovered from his illness and arose from his deathbed, he revokes his gift, so too, with regard to his bill of divorce given by one on his deathbed, if he recovered from his illness and arose from his deathbed, he revokes the bill of divorce.

    2And just as with regard to the bill of divorce of one on his deathbed, even though he did not specify, once he said: Write the bill of divorce, even though he did not say: Give it to my wife, they write and give it to his wife, as it was taught in the mishna. So too, with regard to a gift given by one on his deathbed, once he said: Give the gift, even though the recipients did not acquire the item from him by means of an act of acquisition, the one on his deathbed has given the gift. Based on the parallel drawn by Rav Huna between a bill of divorce and a gift, Rabbi Avina can go and collect the gift given him by Geneiva.

    3Rabbi Abba objects to that conclusion. If that parallel is valid, extend it and say: Just as a gift is valid after death, so too, a bill of divorce is valid after death. The Gemara rejects this: How can these cases be compared? Granted, a gift is valid after death; however, is a bill of divorce valid after death? A bill of divorce severs the bond between husband and wife. After the husband dies, the bill of divorce is pointless. Therefore, the parallel certainly does not extend to after death.

    4Rather, this is what is difficult according to Rabbi Abba: Geneiva’s instruction is the gift of a person on his deathbed of a portion of his estate, and the gift of a person on his deathbed of a portion of his estate requires an act of acquisition. The Gemara asks: Is that to say, by inference, that Rav Huna, according to whose opinion Rabbi Avina acquired the gift, holds that the gift of a person on his deathbed of a portion of his estate does not require an act of acquisition? But don’t we maintain that the gift of a person on his deathbed of a portion of his estate requires an act of acquisition? The Gemara answers: It is different here, as this is not a standard case of the gift of a person on his deathbed. This is a case where one issues an instruction to give the gift due to his imminent death. In that case, the principle: It is a mitzva to fulfill the statement of the deceased, applies even if it is a gift of a portion of his estate.

    5The Gemara asks: Is that to say by inference that Rabbi Abba holds that one who issues an instruction to give the gift due to his imminent death requires an act of acquisition? But don’t we maintain that one who issues an instruction to give the gift due to his imminent death does not require an act of acquisition? What, then, is difficult for Rabbi Abba?

    6Rather, this is what is difficult according to Rabbi Abba: Geneiva did not say to give four hundred dinars of wine to Rabbi Avina, and he did not say: The monetary value of four hundred dinars of wine. He said: Four hundred dinars from wine. The question is: What did Geneiva seek to convey with that ambiguous expression? And the other amora , Rabbi Zeira, who does not find this difficult, holds that when Geneiva said: Four hundred dinars from wine, it was in order to enhance Rabbi Avina’s ability to collect the gift. Geneiva sought to give him a gift of value; in order to guarantee that Rabbi Avina would have access to his property and that the heirs would not be able to prevent him from receiving the gift with various claims, he specifically designated from which property Rabbi Avina could collect the gift. The Gemara notes: They sent a message from there, i.e., Eretz Yisrael, that the term: From wine, is in order to enhance Rabbi Avina’s ability to collect the gift.

    7MISHNA: With regard to one who was thrown into a pit and thought that he would die there, and he said that anyone who hears his voice should write a bill of divorce for his wife, and he specified his name, her name, and all relevant details, those who hear him should write this bill of divorce and give it to his wife, even though they do not see the man and do not know him.

    8GEMARA: The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps the source of the voice in the pit is a demon, as no one saw the person in the pit. Rav Yehuda says: It is referring to a case where they saw that the being in the pit has human form.

    9The Gemara objects: Demons too can appear in human form, and therefore the fact that the being looked human is not a proof that it is not a demon. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has a shadow [ bavua ]. The Gemara objects: Demons also have a shadow. The Gemara explains: It is a case where they saw that he has the shadow of a shadow. The Gemara objects: And perhaps demons too have the shadow of a shadow? Rabbi Ḥanina says: Yonatan my son taught me that demons have a shadow but they do not have the shadow of a shadow.

    10The Gemara asks: But perhaps the source of the voice in the pit is a rival wife of the woman who is to be divorced. She seeks to cause her rival to receive a bill of divorce under false pretenses, leading her to believe that she is divorced. Based on that mistaken belief, she will remarry without a divorce and will then be forbidden to both her first and second husband. The Gemara answers: A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: During a time of danger, when there is the likelihood that the wife would assume deserted wife status, one writes and gives a bill of divorce even though the people instructed to do so are not familiar with the man who gave the instructions. Here too, when a voice is heard from a pit, one writes and gives the bill of divorce, as there is no possibility of properly clarifying the issue.

    11MISHNA: A healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, but did not say to give it to her, presumably sought to mock her. Since he told them to write the bill of divorce and not to give it, it is not a valid bill of divorce.

    12The mishna relates: There was an incident involving a healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, and then ascended to the roof and fell, and died. Rabban Shimon ben Gamliel said: If he fell at his own initiative, taking his own life, it is a valid bill of divorce, as it is clear that he anticipated his death and instructed those listening to write the bill of divorce with the intent of giving it to her. However, if the wind forced him to fall, it is not a valid bill of divorce, as there was no clear intent to give her the bill of divorce.

    13GEMARA: The Gemara asks: Was an incident cited to contradict the halakha stated in the mishna? The halakha is that in a case where a healthy man said: Write a bill of divorce for my wife, the bill of divorce is not valid. From the incident it is clear that under certain circumstances when a healthy man said: Write a bill of divorce for my wife, the bill of divorce is valid.

    14The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: In the case of a healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, but he did not say to give it to her, presumably sought to mock her. However, if his ultimate actions prove the nature of his initial intent, that he seeks to give the bill of divorce because he is about to die, it is a valid bill of divorce. And there was an incident involving a healthy man who said: Write a bill of divorce for my wife, and he then ascended to the roof and fell and died. Rabban Shimon ben Gamliel said: If he fell at his own initiative, it is a valid bill of divorce. However, if the wind forced him to fall, it is not a valid bill of divorce.

    15The Gemara relates: There was a certain man who entered the synagogue and found a schoolteacher and his son who were sitting there, and another person also sat with them. The man said to them: Two of you should write a bill of divorce for my wife. Ultimately, the schoolteacher died. The Sages considered the following question: Do people designate a son as an agent in the presence of his father, even though the two of them could not serve together as witnesses because they are relatives, or not? As the man’s intent was to designate two people who could serve as witnesses, the schoolteacher and the other person, the question is whether the son of the schoolteacher and the other person are agents and eligible to write and give the bill of divorce.

    16Rav Naḥman said: People do not designate a son as an agent in the presence of his father. And Rav Pappi said: People designate a son as an agent in the presence of his father. Rava said that the halakha is: People designate a son as an agent in the presence of his father.

    17MISHNA: If a man said to two people: Give a bill of divorce to my wife,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דרא רבי אבינא לסילתיה - יטעון רבי אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך וילך לו אצל רב הונא רבו כי על פיו ושמועותיו יזכה במתנה בלא קנין:

    דאמר ר"ה - בפרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עב:):

    גיטו - דשכיב מרע:

    כמתנתו כו' - ומינה ילפינן אנן נמי דמה גיטו אע"ג דלא פריש תנו נותנין כדתנן במתניתין ביוצא בקולר ובמסוכן אף מתנתו כו':

    לאחר מיתה מי איכא - לאחר שמת מי מגרשה ובשעת מיתה הוזקקה ליבם ולהא מילתא היכי נדמינהו:

    אלא ר' אבא - לאו הכי אתקיף אלא הא קשיא ליה אדר' זירא דאמר קנה רבי אבינא להא מתנה דגניבא:

    במקצת - ששייר לעצמו שלא נתן כל נכסיו ובעי קנין דהכי קיי"ל בב"ב בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנא:) דכיון ששייר לגרמיה מידי אינו כמצוה מחמת מיתה הואיל וחס על פרנסת עצמו והרי היא כמתנת בריא:

    ופרכינן - מכלל דרב הונא סבר דלא בעי קנין:

    דמצוה מחמת מיתה הוא - שהיה יודע שהיוצא בקולר אינו חוזר:

    הכי קשיא ליה - היכי נקני:

    חמרא לא אמר - הבו ליה חמרא בארבע מאה זוזי:

    דמי חמרא לא קאמר - הבו ליה ארבע מאה זוזי מדמי חמרא דנימא לזבוני חמרא ומיתב ליה:

    מחמרא קאמר - זוזי מחמרא קאמר דניתבו ליה וכי עושין מעות מיין:

    כדי לייפות את כחו - לכך לא פירש לא זו ולא זו כדי לייפות את כחו שיהא לו כל היין שלו אחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיץ מן היין מאה חביות היו היורשין אומרים לו שלך החמיץ ואי אמר דמי חמרא ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות אומרים לו אבדו מעותיך הלכך אמר מחמרא דמשמע יין ודמיו שהכל אחריות לו:

    מתני' כל השומע קולו - ופירש שמו ושם עירו:

    גמ' אידמויי אידמו - פעמים שעושין עצמם בדמות אדם:

    בבואה - צל:

    צרה היא - שמתכוונת היא לקלקלה שתנשא בגט זה ותאסר על בעלה:

    בשעת הסכנה - כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי:

    שאין מכירין - אם זהו שפירש שמו:

    מתני' רצה לשחק בה - הואיל ולא אמר תנו:

    אם מעצמו נפל הרי זה גט - דדעתו מתחילה היתה לכך וסופו הוכיח והוה ליה כמפרש ומסוכן:

    גמ' מעשה לסתור - רישא תנא לא אמר כלום ואח"כ נתן חילוק בין מעצמו נפל ובין דחתו הרוח:

    מי משוי איניש ברא שליח במקום אבא - דלא מקפיד בהי מינייהו ומעיקרא להאי ברא נמי שווייה שליח ועכשיו שמת האב יתנו לה הבן הזה וחבירו שהרי הלך הבעל למדינת הים:

    מתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי - אע"ג דלא אמר כתבו ותנו הרי אלו יחתמו בעצמן ולא יאמרו לעדים אחרים לחתום דלאו בית דין מנינהו לצוות על אחרים אלא עדים שווינהו ובגמרא מפרש על כתב הגט אם יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב או הם עצמם צריכין לכותבו:

    גיטין 66 עמוד א

    1דרא רבי אבינא לסילתיה, ואזל לגבי דרב הונא רביה דאמר רב הונא: גיטו כמתנתו, מה מתנתו, אם עמד חוזר, אף גיטו, אם עמד חוזר.

    2ומה גיטו, אע"ג דלא פריש, כיון דאמר ״כתבו״ אע"ג דלא אמר ״תנו״; אף מתנתו, כיון דאמר ״תנו״ אע"ג דלא קנו מיניה.

    3מתקיף לה רבי אבא: אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה, אף גט ישנו לאחר מיתה?! הכי השתא?! בשלמא מתנה איתה לאחר מיתה, אלא גט לאחר מיתה מי איכא?!

    4אלא רבי אבא, הכי קא קשיא ליה: מתנת שכיב מרע במקצת היא, ומתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין! מכלל דרב הונא סבר לא בעיא קנין?! והא קי"ל דבעיא קנין! שאני הכא דמצוה מחמת מיתה הוא.

    5מכלל דר' אבא סבר: מצוה מחמת מיתה בעיא קנין?! והא קי"ל דלא בעי קנין!

    6אלא רבי אבא, הכי קא קשיא ליה: ״חמרא״ לא קאמר, ״דמי חמרא״ לא קאמר, ״מחמרא״ קאמר! ואידך, ״מחמרא״ כדי לייפות את כחו. שלחו מתם: ״מחמרא״ כדי לייפות את כחו.

    Mishna

    7מי שהיה מושלך לבור, ואמר: כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו, הרי אלו יכתבו ויתנו.

    Gemara

    8וליחוש שמא שד הוא! א"ר יהודה: כשראו לו דמות אדם.

    9אינהו נמי אידמויי אידמו! דחזו ליה בבואה. אינהו נמי אית להו בבואה! דחזו ליה בבואה דבבואה. ודלמא אינהו נמי אית להו? א"ר חנינא: לימדני יונתן בני: בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו.

    10ודלמא צרה היא! תנא דבי רבי ישמעאל: בשעת הסכנה, כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין.

    Mishna

    11הבריא שאמר: ״כתבו גט לאשתי״ רצה לשחק בה.

    12מעשה בבריא אחד שאמר: ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לראש הגג ונפל ומת; אמר רשב"ג אם מעצמו נפל, הרי זה גט, אם הרוח דחתו אינו גט.

    Gemara

    13מעשה לסתור?!

    14חסורי מיחסרא, והכי קתני: אם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט; ומעשה נמי בבריא שאמר: ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לראש הגג ונפל ומת, ואמר רשב"ג אם מעצמו נפל הרי זה גט, אם הרוח דחתו אינו גט.

    15ההוא גברא דעל לבי כנישתא, אשכח מקרי ינוקא ובריה דיתבי, ויתיב איניש אחרינא גבייהו, אמר להו: בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו. לסוף שכיב מקרי ינוקא, מי משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא, או לא?

    16רב נחמן אמר: לא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא; ורב פפי אמר: משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. אמר רבא, הילכתא: משוו אינשי ברא שליח' במקום אבא.

    Mishna

    17אמר לשנים: ״תנו גט לאשתי״,׃

    Tosafot

    דמי חמרא לא קאמר - וא"ת כי אמר נמי דמי חמרא הוי דבר שלא בא לעולם כדאמרינן בפרק האומר משקלי (ערכין דף כ:) גבי דמי שור זה עלי עולה ומוקי לה באומר לכשיבואו דמיו יקדשו ופריך והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וי"ל דהתם משום דאמר לכשיבואו אבל אמר דמי שור זה עלי עולה משמע התם דלא חשיב זה דבר שלא בא לעולם אלא הוי כמו דקל לפירותיו דבעי למימר יקדש השור לדמיו וה"נ כי אמר דמי חמרא בעי למימר שיהא היין קנוי לו לדמיו אי נמי כאן היה דמי יין שכבר נמכר ויין שלא נמכר והכי קאמר דמי חמרא שכבר נמכר לא קאמר וגם חמרא העומד למכור לא קאמר:

    כדי ליפות כחו - פירש בקונטרס שיהא כל היין שלו באחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיצה חבית אחת מן היין היו יורשין אומרים לו שלך החמיץ ונראה שלא רצה לומר שיהא כל ההפסד שלו דמן הדין אין לו להפסיד אלא לפי החשבון והשתא דכולו אחריות אינו מפסיד כלל וא"ת ורב הונא מה הוצרך להשמיענו כיון דאמר תנו ואע"ג דלא קנו מיניה הא פשיטא דמתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה דלא בעינן קנין ואומר ריב"ם דאיצטריך ליה לאשמועינן דאפי' יוצא בקולר כמו עובדא דגניבא דמייתי עלה יש לו דין שכיב מרע דכל היכא דמועיל כתבו כמו תנו יש לו דין זה:

    כל השומע קולו כו' - אע"פ דאמרינן בפרק אין בין המודר (נדרים דף לו:) גבי מודר הנאה מחבירו דתורם לו תרומתו לדעתו ודייק בגמרא לדעתו דמאן אי לימא לדעתא דידיה מאן שווייה שליח אלא דבעל הכרי הא קא מהני ליה דעבד שליחותיה ומוקי לה באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום לאו משום דכי אמר הכי לאו שליחותיה עביד דבתרומה בעינן שליחות אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה ליה כיון שלא צוה לו לעצמו או שמא יש לחלק דהכא לא קאמר כל הרוצה לכתוב אלא כל השומע דייחד יחדיה למי ששומע קולו:

    וליחוש שמא שד הוא - דוקא בבור או אותו שעומד על ראש ההר וראהו בפרק בתרא דיבמות (דף קכב.) ואסור לאדם שיתן שלום לחבירו בשדה דבמגילה (דף ג.) כעין עובדא דיהושע שראה אותו וחרבו שלופה בידו כל כי האי גוונא חיישינן שמא שד הוא אבל בעיר מותר ליתן שלום לחבירו ומכירו בלילה או לעדים לומר בלילה כתבו גט לאשתי ולא חיישינן וכן משמע בירושלמי דפירקין דמייתי עלה ומשיאין על פי בת קול ומפרש והוא דחזו בבואה ומפרש הדא דתימא בשדות אבל בעיר אע"פ שלא ראה בבואה של אדם ופריך מההיא דהיה מושלך בבור כו' ומשני מצויין הן בבורות כדרך שמצויין בשדות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן - דרא רב אבינא לסילתיה וליזל לגביה רב הונא רביה דאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו וכו' ומה גיטו אף על גב דלא פריש אף מתנתו אף על גב דלא קנו מיניה. איכא למידק דהכא ודאי דמצוה מחמת מיתה חשבינן ליה וכדאיתא בסמוך בהדיא, ואם כן למאי איצטריכיה לדרב הונא מתניתין היא בבבא בתרא פרק מי שמת דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ורב הונא גופיה מאי קא משמע לן, ויש לומר דהכי קאמר בכל מקום גיטו כמתנתו מה מתנתו וכו' ובכל מקום מתנתו כגיטו, וכל שבגיטו אף על גב דלא פריש תנו כותבין ונותנין דהיכי הני [בנדפס: דהכי נמי] ארבעה דמתניתין יוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירא ומסוכן אף במתנתו אינו צריך קנין והיינו דאשמעינן רב הונא והיינו דאיצטריך רבי אבינא לדרב הונא רביה דהא דגניבה לא שכיב מרע הוה אלא יוצא בקולר. וכן תירצו בתוספות, וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם גבי יוצא בקולר רבי אלעזר שאל מתנתו כמתנת שכיב מרע רבי נחמן בשם רבי יעקב אדמוני אמר מה דהוא צריכה לרבי אלעזר היא פשיטא לרבי יוסה בן חנינא באומרת תנתן כבינתי לבתי כהדא גניבא הוה, אי נפק מקטלא אמר יבון לרבי אבינא זוזי מן חמרא דכפר פניא ולא יבין ליה חשין להדא דרב דרב אמר היורש כמשעבד וכו' ולא יתנון ליה משום חוב יתנון ליה משום מתנה חשין להדא דרבי אלעזר דרבי אלעזר שאל מתנתו כמתנת שכיב מרע איתי רבי זעירא לרבי יצחק עטושייה ותנא ליה כגטין כך מתנה, ואף על גב דטעמא דשכיב מרע דלא בעי קנין פרישנא התם כדי שלא תטרף דעתו עליו איכא למימר דהכא נמי כיון דטרידו איכא למיחש נמי להכי, ורבינא אלפאסי הכין כתב דהני ארבעה דמתניתין כמצוה מחמת מיתה נינהו, ולגבי מסוכן לא חדית ביה רב הונא לגבי מתנה דהא פשיטא דמצוה מחמת מיתה הוא, אלא לענין גט חדית ביה שאם עמר [בנדפס: אחד] חוזר כעין שהוא חוזר במתנות, ואי נמי מסוכן קרי ליה כל שקפץ עליו החולי שלא כדרך העולם אבל בשכיב מרע דעלמא בעינן עד דאמר וויי ליה לההוא גברא דמאית והכי איתא בירושלמי [בנדפס: ואכתי קשיא לי מה קאמר מה גטו אף על גב דלא אמר תנו אף מתנתו אף על גב דלא קני מיניה, דהא לא שייכי בחד טעמא דאילו בגיטו טעמא משום אומדנא דכל שאמר כתבו אף על גב דלא אסיק דיבוריה לומר תנו אומדן דעתא הוא דלא רצה לשחק בה אלא מתוך שהוא בהול שיוצא בקולר או מפרש או יוצא בשירא לא אסיק דיבוריה ואינו משטה באותה שעה ודעתיה אכתיבה ונתינה, אבל גבי מתנה אף על גב דגמר בדעתיה לאקנוי בה הקנאה גמורה לא כל כמינה דבמה קנה הא חסרה לה קנין, ויש לומר דכל הנך לרב הונא עשאום כמסוכנין וכמצוין מחמת מיתה במתניתין בגיטין כדי שלא תטרף דעתן עליהן וזהו חדושו של רב הונא. כך נראה לי].

    שלחו מתם מחמרא כדי ליפות את כחו - פירש רש"י ז"ל: כדי שיהא לו כל היין לאחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיץ מן היין מאה חביות היו אומרים לו שלך הוא שהחמיץ ואם אמר דמי חמרא ומכרו ממנו קצת ונאבדו המעות אומרים לו היורשים אבדו מעותיך לפיכך אמר מחמרא דמשמע לדמיו שהכל אחריות לו. והקשו עליו בתוספות דאם החמיץ קצת או נאבדו קצת המעות למה הוא מפסיד הכל די לו לכל היותר שיפסיד מהם לפי חשבון לכל היותר עשאן שותפין, ופירשו הם ז"ל: שאם אמר חמרא שוה ארבע מאות או ארבע מאה מדמי חמרא עשאן שותפין ואם החמיץ או אבדו מקצת המעות אבדו לפי חשבון, אבל עכשיו שאמר מחמרא יפה כחו ואפילו לפי חשבון לא יפסיד כל זמן שנשאר שם יין שוה ארבע מעות שהרי שוה ארבע מאות נתן לו מן היין בין ירויחו או יפסידו. והרמב"ן נ"ר כתב דאם אמר לו יין שוה ארבע מאות ודאי אם החמיץ ממנו קצת מראה לו מחומץ שהרי זה כאומר תנו לו מאה חביות יין מן האוצר דמראה לו חמוץ וכדאמרינן במנחות (קח, ב) האומר לחברו בית בביתי אני מוכר לך ונפל אחד מהן מראה לו נפול שור בשורי אני מוכר לך ומת אחד מהם מראה לו מת, והילכך אילו אמר חמרא כלומר חמרא שוה ארבע מאה היה לו ליקח יין ויטרח וימכור לעצמו והיה לו ליקח כשער המתנה ואם החמיץ מראה לו חמוץ כמו שכתבנו, ואם אמר לו ארבע מאה מדמי חמרא היו הם מוכרים לו אבל לא היה נוטל אלא כשער נתינה ואם הוזל פוחתין לו לפיכך אמר מחמרא שימכרו ממנו ויתנו הדמים עד ארבע מאות שלמים, ומיהו אם הוקר אינו נוטל אלא ארבע מאה כדאיתא בסוף נערה בכתובות, ואם החמיץ מקצת לא הפסיד, ולי נראה כדברי התוספות דלא אמרו שם מראהו מת ומראהו נפול אלא בדבר מסוים כאומר עבד בעבדי שור בשורי אי נמי חביות בחביותי אבל חמרא שוה ארבע מאות לאו דבר מסוים הוא דהכל מעורב הוא ואפילו דמי בחביות איהו לא חבית קאמר אלא חמרא, והראב"ד ז"ל גרס שם בסוף נערה שנתפתתה הבו לה ארבע מאה זוזי מדמי חמרא לברתי לפיכך אמר רב יוסף דאם הוקר רווחא ליתמי כלומר דהוא ארבע מאה נתן והלכך בין שהוקר בין שהוזל ארבע מאה נותנין לה אם יש ביין שוה ארבע מאה, אבל אם אמר מחמרא ולא אמר מדמי חמרא אם הוקר רווחא לברתי, והיינו דאמרינן הכא בפירקין דמחמרא ליפות את כחו שאם הוקר רוחא לרבי אבינא, ורבנו תם ז"ל פירש ליפות את כחו כי היכי דלא לידחויה, ומיהו משאר נכסי לא גבי כדאמרינן בנדרים פרק הנודר מן הירק בתחלתו (נה, א) בר מר שמואל פקיד דליתנון תרי עשר אלפין זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמי דרב יוסף עללתא הכי מקריא וכו' ואסיקנא אמר רבא הדא לא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע הדא הוא דאיבעי לי שכר בתים ושכר ספינות מאי, אלמא מאן דאמר מחמרא או מעללתא מחמרא ומעללתא דוקא אית ליה אבל משאר נכסי לא גבי, ויפוי כחו דאמרינן הכא היינו כשאין דוחין אותו, ומיהו אף לפירושו של רבנו חננאל ז"ל יש לנו לומר דמשום הכי לא קאמר חמרא דהשתא נמי לא מצו מדחו ליה משום דאי אחמץ קצתו לא לידחויה לגבי חמוץ, ומדמי חמרא כי היכי דלא לדחויה אצל מעות אבודין.

    מתני' - מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו. כתב הרמב"ן נ"ר: מסתברא שאם שמעו שלשה אחד כותב ושנים חותמין ואינו צריך במעמד כולן אף על פי שאמר כל השומע שלא נתכוון זה לרבות בעדים אלא ליתן רשות לכל שנים שאיזה שירצה יהא רשאי לכתוב.

    גמרא - וליחוש דילמא שד הוא. כתבו בתוספות דדוקא מושלך בבור חוששין לשד אלא אם כן ראו לו בבואה דבבואה אי נמי בעומד בראש ההר כאותה דיבמות מקום שאין דרך בני אדם לעמוד שם לפי שהשדין מצויין שם אבל בעיר לא חיישינן, שאם אתה אומר כן לעולם אין כותבין גט לאשה אלא אם כן בודקין אותו ורואין אותו בבואה דבבואה, וכן הוא מפורש כאן בירושלמי אמר רבי חנינא למדני רבי יונתן בני והם שראו בוביא של אדם רב אחא בשם רב חנינא הדא דתימר בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בוביא של אדם, הא תנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר רבי יונתן והם שראו לו בוביא של אדם אמר רבי בון המזיקין מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות ומשום הכי אפילו בשעת הסכנה דלא חיישינן לצרה חיישינן לשד מפני שהן מצויין שם, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל בפרק בתרא דיבמות. גמרא [בנדפס: גבי] מעידין לאור הנר ולאור הלבנה.

    רבן שמעון בן גמליאל אומר אם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט. והילכתא כרבן שמעון בן גמליאל דבהא לא פליגי רבנן עליה, ואף על גב דפליגי רבנן עליה גבי כותב נכסיו לאחר ושתק ולבסוף צווח שאמר רבן שמעון בן גמליאל הוכיח סופו על תחלתו ורבנן אמרי שאם היה רבו שני כהן אוכל בתרומה ולא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו, הכא שאני דאמר כתובו וכדאמרינן בשחיטת חולין בפרק השוחט, וכן פסק רבנו אלפאסי ז"ל כרבן שמעון בן גמליאל דמשמע דהכין סבירא ליה דלא פליגי רבנן עליה, והכי איתא בתוספתא בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו דאלמא דרבנן עדיפא מדברי שמעון בן גמליאל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 66a

    Gittin 66a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 368 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 66a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026