Talmud Builders

    Gittin 62b

    Back to index

    English translation — Gittin 62b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to one who says to another: Receive this bill of divorce for my wife, or: Deliver this bill of divorce to my wife as my agent, if the husband seeks to retract his designation and cancel the agency, he can retract it until the document reaches his wife’s possession. However, in the case of a woman who said to an agent: Receive my bill of divorce for me, and the husband handed the bill of divorce to her agent, if the husband seeks to retract his decision to divorce his wife upon receipt of the bill of divorce by the agent, he cannot retract it. Once the bill of divorce is transferred to her agent, its legal status is like that of a bill of divorce that was handed directly to her, and the divorce takes effect immediately.

    2Therefore, if the husband said to the agent whom the woman designated to receive the bill of divorce: I do not want [ ee ifshi ] for you to receive the bill of divorce for her; rather, deliver it and give it to her, then if the husband seeks to retract his designation and cancel the agency, he can retract it until it reaches his wife’s possession. Since the husband does not agree to have the divorce take effect upon receipt by his wife’s agent, he changes the designation of the agent and designates him as his own agent for delivery. Therefore, the divorce takes effect only when the bill of divorce reaches his wife’s possession.

    3Rabban Shimon ben Gamliel says: Even a woman who did not instruct the agent: Receive my bill of divorce for me but says: Take my bill of divorce for me, thereby designates the agent as an agent of receipt on her behalf. Therefore, if after handing the bill of divorce to the agent the husband seeks to retract his decision and cancel the agency, he cannot retract it.

    4GEMARA: The mishna stated that a husband who designates an agent, saying: Receive a bill of divorce for my wife, or: Deliver a bill of divorce to my wife, can retract that designation. Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi that one may infer: The reason that he may retract the designation is that the woman did not designate the agent as an agent for receipt. However, in a case where she designated him as an agent for receipt, then even if the husband said to that agent for receipt: Deliver this bill of divorce to my wife, if the husband seeks to retract his statement, he cannot retract it. Rav Aḥa suggests: Learn from the mishna that saying: Deliver, is like saying: Acquire. Therefore, even though the husband said to the agent: Deliver the bill of divorce to my wife, the agent acquires it on behalf of the wife and the divorce takes effect immediately.

    5The Gemara rejects this conclusion: No, there is no proof, as actually I could say to you that saying: Deliver, is not like saying: Acquire, and in a case where the wife appointed an agent for receipt and the husband instructed him: Deliver the bill of divorce, the husband can retract the designation. Rather, the mishna is referring to a case where the woman did not appoint an agent for receipt, and it is the case where the husband said: Receive this bill of divorce on behalf of my wife, that was necessary for the tanna to teach, as there is a novel element in that case.

    6This is as it might enter your mind to say that since the husband is not eligible to designate an agent for receipt, but only an agent for delivery, when he says to the agent: Receive this bill of divorce on behalf of my wife, even though the bill of divorce reached her possession, it is not a valid bill of divorce. Since the husband designated the agent with language appropriate for an agent of receipt, which he is not eligible to designate, one might conclude that the husband did not designate an agent at all. In addition, the woman, who is eligible to designate an agent of receipt, did not do so. Consequently, there is no mechanism in place to facilitate the divorce. Therefore, the tanna teaches us that when the husband instructed the agent: Receive this bill of divorce on behalf of my wife, it is as though he said: Receive and deliver the bill of divorce. He designated an agent for delivery, and the divorce takes effect when the bill of divorce reaches the woman.

    7The Gemara cites an additional proof that the legal status of one who instructs another: Deliver, is like one who instructs another: Acquire. We learned in the mishna that in the case of a woman who said to an agent: Receive my bill of divorce for me, if the husband seeks to retract his decision to divorce his wife upon receipt of the bill of divorce by the agent, he cannot retract it. What, is it not that when the husband handed the bill of divorce to the agent, it is no different whether he employed an expression of receipt and it is no different whether he employed an expression of delivery, and in both cases he cannot retract his decision? Apparently, saying: Deliver, is like saying: Acquire.

    8The Gemara rejects this conclusion: No, this ruling that he cannot retract his decision applies only in the case of receipt, i.e., if the husband said to the agent: Receive this bill of divorce on behalf of my wife. However, if he said: Deliver this bill of divorce to my wife, he can retract his decision.

    9The Gemara states: Come and hear an additional proof from the mishna. Therefore, if the husband said to the woman’s agent of receipt: I do not want you to receive the bill of divorce on her behalf; rather, deliver it and give it to her, if the husband seeks to retract his designation, he can retract it until it reaches his wife’s possession. The Gemara infers: The reason he can retract his designation is due to the fact that he said: I do not want, thereby canceling the agent’s status as an agent of receipt. However, if he did not say: I do not want, but he said: Deliver this bill of divorce, if the husband seeks to retract his decision he cannot retract it. The Gemara suggests: Learn from the mishna that saying: Deliver, is like saying: Acquire.

    10The Gemara rejects that suggestion. Perhaps the mishna is not referring to a case where the husband said: Deliver [ holekh ]; rather, the mishna is referring to a case where the husband said: Here you are [ heilakh ]. The husband is thereby saying: Here you are and it is yours, which is certainly an expression of acquisition.

    11§ The Gemara proceeds to discuss the fundamental halakha of agency with regard to a bill of divorce. It is obvious that a man can be designated an agent for delivery, as a husband delivers his wife’s bill of divorce. And similarly, it is obvious that a woman can be designated an agent for receipt, as a woman receives her bill of divorce from the hand of her husband. However, with regard to designating a man as an agent for receipt and designating a woman as an agent for delivery, what is the halakha ?

    12The Gemara states: Come and hear a proof from the mishna. With regard to one who says to another: Receive this bill of divorce for my wife, or: Deliver this bill of divorce to my wife as my agent, if the husband seeks to retract his designation, he can retract it. However, in the case of a woman who said to an agent: Receive my bill of divorce for me, if the husband gives that agent the bill of divorce and then seeks to retract his decision he cannot retract it. What, is it not referring to one and the same agent in both cases, and conclude from it that the agent who is valid for receipt is valid for delivery as well? The Gemara rejects this: No, it is possible to explain that the reference in the mishna is to two different agents, an agent for delivery who is a man and an agent for receipt who is a woman.

    13The Gemara states: Come and hear an additional proof from the mishna: Therefore, if the husband said to the woman’s agent of receipt: I do not want you to receive the bill of divorce on her behalf; rather, deliver it and give it to her, if the husband seeks to retract his designation, he can retract it. And isn’t the case here one where it is one agent whose designation the husband changes from an agent of receipt to an agent of delivery, and conclude from the mishna that an agent who is valid for receipt is valid for delivery as well?

    14The Gemara concedes that this proof is partially effective: Resolve from the mishna that a man can be an agent for receipt, and that is reasonable, as a father receives a bill of divorce on behalf of his daughter who is a minor because she lacks the halakhic competence to receive it herself. However, with regard to whether a woman can be an agent for delivery, raise the dilemma: What is the halakha ? Rav Mari said: Come and hear a resolution based on the mishna (23b): Even the women who are not deemed credible to say that a woman’s husband died, because they are suspected of seeking to harm her, are deemed credible to bring her bill of divorce to her. And there, in the case in that mishna, the woman is an agent for delivery.

    15Rav Ashi said: Learn a resolution to that dilemma from the latter clause of that mishna as well, as the latter clause of that mishna teaches: The woman herself may bring her own bill of divorce, provided that she is required by the court to state in its presence: It was written in my presence and it was signed in my presence, and we established that the woman acts as an agent for delivery. The Gemara concludes: Learn from the latter clause of that mishna that a woman can be designated as an agent for delivery.

    16§ It was stated that if a woman says to an agent: Bring my bill of divorce to me, and the agent then says to her husband: Your wife said receive my bill of divorce for me, and the husband hands him the bill of divorce and says: Here you are, as she said; that the amora’im engage in a dispute as to the halakha . Is the halakha determined by what his wife said, in which case the divorce takes effect only when the bill of divorce reaches the woman’s possession, or is it determined by what the agent said, in which case the divorce takes effect when the bill of divorce is handed to the agent?

    17Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: In that case, even if the bill of divorce reached her possession, she is not divorced. The Gemara concludes: Learn from this statement that the husband relies on the agent’s statement as to what his status is, and hands him the bill of divorce as an agent for receipt. However, since the woman did not designate him as an agent for receipt and the husband lacks the authority to designate him as an agent of receipt, there is no agency and the divorce does not take effect. As, if the contrary were the case, that when he hands the bill of divorce to the agent the husband relies on his wife’s statement as to what the agent’s status is, then at least when the bill of divorce reaches her possession let her be divorced, as she designated the agent as an agent of delivery for her husband.

    18Rav Ashi said: How can these cases be compared?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' האומר התקבלרצה לחזור - הבעל:

    יחזורדגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא מדעתו ליעשות לו שליח לחובתו:

    לא יחזורכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:

    לפיכךכיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות כידה אלא שליח שלי תהא להוליכו לידה:

    אם רצה לחזורכל זמן שלא הגיע גט לידה:

    יחזורשאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע גט לידה:

    אף האומרת טול לי גיטילשון קבלה הוא:

    גמ' טעמא דלא שויתיה שליח לקבלהאהולך גט זה לאשתי קאי דקתני מתני' יחזור ומיירי בדלא שויתיה איהי שליח לקבלה ובעל לאו בר שוייה שליח לקבלה הוא דהא חוב הוא לה והכא הוא דקאמרינן יחזור:

    הא שויתיה איהי שליח לקבלהוקאמר איהו הולך:

    לא יחזורדלא עקריה משליחותא דידה:

    אלמא הולך כזכי דמיופלוגתא היא בפ"ק (לעיל גיטין דף יד.):

    לא לעולם לאו כזכי דמיואפילו שויתיה איהי שליח לקבלה ואמר לו איהו הולך מיעקר עקריה משליחותא ושוייה איהו שליח להולכה והאי דנקט מתני' בדלא שויתיה שליח משום התקבל נקט לה דהתקבל איצטריכא ליה לאשמועי' דאע"ג דלא שויתיה היא שליח ובעל נמי לאו בר שוייה שליח לקבלה הוא אלא להולכה ואיהו לא אמר הולך אפ"ה כי מטא גט לידה מיהא מגורשת:

    לא ליהוי גיטאדהא לאו להולכה שוייה שליח ולקבלה נמי לא בר שוייה שליח הוא:

    קמ"לדהתקבל דקאמר ליה התקבל והולך קאמר דאדם יודע שאין לו שליחות לקבלה ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דהכי קאמר מתני' בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה:

    מאי לאואתרוייהו מילי דתנא לעיל מינה קאי לא שנא כי אמר הבעל קבלה ולא שנא הולכה אי שויתיה איהי שליח לקבלה מעיקרא לא יחזור ש"מ הולך כזכי דמי:

    דלמא בהילךבהך סיפא לא תיתני הולך ותן לה אלא הילך ותן לה דהילך ודאי הילך כדקאמרה היא ואי לאו דאמר אי אפשי הוה ליה שליח לקבלה:

    פשיטא אישזכר יכול ליעשות שליח לבעל להולכה כיון דאיתרבי שליחות מקרא מושלחה פשיטא דודאי זכר להולכה רבי:

    שכן בעלעליו להוליך גט לאשתו ובמידי דאיהו כשר שלוחו נמי כשר:

    ואשהאחרת פשיטא לן דהויא שליח לחברתה לקבלה מאחר דרבי קרא שליחות לקבלה מושלחה מביתו קרי ביה ושלחה:

    שכןהיא עצמה מקבלת גיטה:

    איפכא מאימי אמרי' כיון דהוא עצמו לאו בר קבלה הוא שאר זכרים נמי לאו בני קבלה נינהו וכן לענין הולכה באשה:

    בחד שליחקאמר דבין א"ל בעל הולך בין א"ל התקבל הוי שליח להולכה ואי אמרה ליה איהי מעיקרא לההוא התקבל הוי שליח לקבלה אלמא ההוא דאכשר להיות שליח לבעל להולכה מכשר להיות שליח לאשה לקבלה:

    לא בשני שלוחיןוה"ק הבעל שאמר לאיש בין התקבל בין הולך לשון הולכה היא והאשה שאמרה לחברתה התקבל ונתנו לה הבעל אם רצה לחזור לא יחזור ולאו אשליח דרישא קאי:

    והא הכא דחד שליח הואלההוא דאמרה ליה איהי התקבל א"ל איהו אי איפשי שתקבל אלא הולך:

    פשוט מינה איש דהוי שליח לקבלהכלומר מתרתי בעיין דבעינן לעיל חדא מצית למפשט מינה דאיכא למימר מתני' באיש קמיירי דכשר אף לקבלה ודין הוא שהרי מצינו שהוא ראוי לקבלה בגט של בתו קטנה שהתורה זכתה לו לקבל קידושיה כדילפינן בכתובות (דף מו:) מויצאה חנם אין כסף ולקבל את גיטה דכתיב ויצאה והיתה לאיש איתקש יציאה להויה הלכך בשליחות נמי כשר אבל אשה להולכה אכתי מיבעי לן:

    אף הנשים כו'חמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה ובת בעלה:

    והתם הולכה היאדקתני להביא:

    ואוקימנא בהולכהבפרק קמא מדקתני צריכה לומר בפני נכתב והוינן בה מכי מטא גיטא לידה איגרשה לה ומתרצינן דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם:

    ה"ג הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטיהאשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי והוא אומר לבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי:

    והוא אומרהבעל אמר לו הילך כמה שאמרה:

    אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשתכדמפרש ואזיל:

    ש"מדמאן דאמר לשליח הילך כמה שאמרה משלחך אדיבורא דידיה סמיך אדעתא דדיבורא דשליח קאמר ליה האי הילך כמה שאמרה דמהימנת לי דשליח לקבלה את הילכך אינה מגורשת דכי יהב בעל ניהליה אדעתא דשליחות קבלה יהיב ניהליה ולאו אדעתא דהולכה ושליח לקבלה לא הוי ותפשוט מינה בעיא דאיבעיא לן בב"מ בהשוכר את האומנין אדיבורא דשליח סמיך:

    דאי אדיבורא דידה סמיךוהכי קאמר ליה אנא לא ידענא אלא כדאמרה איהי מסרנא ליה ניהלך:

    כי מטא גט לידה מיהא תתגרשדהא בעל נמי שליח להולכה שוייה:

    גיטין 62 עמוד ב

    Mishna

    1האומר ״התקבל גט זה לאשתי״, או ״הולך גט זה לאשתי״, אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, אם רצה לחזור לא יחזור.

    2לפיכך, אם אמר לו הבעל: ״אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה״, אם רצה לחזור, יחזור.

    3רשב"ג אומר: אף האומרת: ״טול לי גיטי״, אם רצה לחזור לא יחזור.

    Gemara

    4א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: טעמא דלא שויתיה איהי שליח לקבלה, הא שויתיה איהי שליח לקבלה, רצה לחזור לא יחזור. ש"מ ״הולך״ כזכי דמי!

    5לא; לעולם אימא לך: ״הולך״ לאו כזכי״ דמי, והתקבל גט לאשתי״ איצטריכא ליה׃

    6דס"ד אמינא, הואיל ובעל לאו בר שויה שליח לקבלה הוא, אע"ג דמטא גיטא לידה לא להוי גיטא; קמ"ל דהתקבל והולך קאמר.

    7תנן, האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, אם רצה לחזור לא יחזור. מאי, לאו לא שנא אקבלה, לא שנא אהולכה?

    8לא, אקבלה.

    9ת"ש לפיכך, אם אמר לו הבעל: ״אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה״, אם רצה לחזור יחזור. טעמא דאמר ״אי איפשי״; הא לא אמר ״אי איפשי״, אם רצה לחזור לא יחזור; ש"מ ״הולך״ כזכי דמי!

    10דילמא בהילך.

    11פשיטא איש הוי שליח להולכה, שכן בעל מוליך גט לאשתו ואשה הויא שליח לקבלה, שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה. איש לקבלה, והאשה להולכה, מאי?

    12ת"ש האומר: ״התקבל גט זה לאשתי״, או ״הולך גט זה לאשתי״, אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, אם רצה לחזור לא יחזור. מאי, לאו בחד שליח וש"מ כשר לקבלה כשר להולכה? לא, בשני שלוחין.

    13תא שמע: לפיכך, אם אמר לו הבעל: ״אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה״, אם רצה לחזור יחזור. והא הכא, דחד שליח הוא, וש"מ כשר לקבלה כשר להולכה!

    14פשוט מינה איש הוי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה; אשה להולכה תיבעי לך, מאי? אמר רב מרי, ת"ש אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא את גיטה והתם הולכה היא.

    15אמר רב אשי: מסיפא נמי שמע מינה דקתני סיפא: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר: ״בפני נכתב ובפני נחתם״; ואוקימנא בהולכה; ש"מ:

    16איתמר: ״הבא לי גיטי״, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי״, והוא אמר: ״הילך כמה שאמרה;׃

    17אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת. שמע מינה אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה קא סמיך, מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש!

    18אמר רב אשי: הכי השתא?!

    Tosafot

    מתני' האומר התקבלבירושלמי תנא התקבל אחר הניזקין ואחריו מי שאחזו וכן נראה לר"ת דהניזקין תנא בתר השולח משום דאיירי במילי דהויא מפני תיקון העולם והשתא הדר למילתיה דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי נמי באומר כתבו ואיידי דתנא במי שאחזו במגורשת ואינה מגורשת תנא בתריה הזורק דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת.:

    הא שויתיה שליחהשתא סלקא דעתין דלא איצטריך למיתני התקבל אלא למידק דכי היכי דהתקבל דוקא בלא שויתיה שליח הולך נמי דוקא בלא שויתיה שליח:

    דילמא בהילךאינו מגיה אלא כלומר דילמא איכא דתני הילך:

    איש לקבלה ואשה להולכה מאימשום דבגט אשה בהולכה. לא שייכא ואיש בקבלה משום הכי קבעי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'האומר התקבלי גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזור. ואף על גב דהתקבל כזכה שאני הכא שחוב הוא לאשה ואין חבין לאדם שלא בפניו אלא אם כן עשאתו היא שליח קבלה. וגרסינן בירושלמי: הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה.

    גמראדילמא בהילך. והא דדחיק ומוקי מתניתין בהילך איכא למימר דדילמא משמע הוה שמיע ליה דאיכא מאן דתני במתניתין הילך, ואי נמי דבעי לאוקומיה למתניתין אפילו כרבי נתן דאית ליה האי סברא דהילך לאו כזכה ובהולך מודה, וקושטא דמילתא נמי משמע לי דהכין הוא, דהא מהדרינן לקמן לאוקומה למתניתין בהילך כי היכי דתיקום מתניתין ככולי עלמא, ועד כאן לא דחינן לה בהולך ורבי אלא משום דלא אשכח לה לרבי נתן דמודה בהולך אבל לבתר דאשכח ברייתא דמיפרשא דמודה רבי נתן בהולך מתניתין נמי בהולך מוקמינן לה כי היכי דתיתוקם ככולי עלמא.

    אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גטי ואשתך אמרה הבא לי גטי וכו'. הקשו בתוספות למה הוצרך להאריך בה כל כך לימא בשלמא אי איתמר משהגיע גט לידה מגורשת שמע מינה אדיבורא דידה קסמיך, ותירצו דניחא ליה למימר בכי האי גונא דמצינן למימר בין משהגיע גט לידו בין משהגיע גט לידה דאי משהגיע גט לידו אדיבורא דידה [בנדפס: דידיה] קא סמיך ואי משהגיע גט לידה אדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] אבל אי הוה אמר כדפרישית לא הוה מצי למימר משהגיע גט לידו דזה אי אפשר דמאן משוי ליה שליח קבלה דתיגרש איהי בקבלתו. ויש מפרשים דמשום דאמרינן שמע מינה דאדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] קא סמיך בעי איהי נמי למימר בשלמא אי איתמר איפכא שמעת מינה הכי דאדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] קא סמיך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 62b

    Gittin 62b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 377 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' האומר התקבל רצה לחזור - הבעל:

    יחזור דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא מדעתו ליעשות לו שליח לחובתו:

    לא יחזור כיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:

    לפיכך כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות כידה אלא שליח שלי תהא להוליכו לידה:

    אם רצה לחזור כל זמן שלא הגיע גט לידה:

    יחזור שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע גט לידה:

    אף האומרת טול לי גיטי לשון קבלה הוא:

    גמ' טעמא דלא שויתיה שליח לקבלה אהולך גט זה לאשתי קאי דקתני מתני' יחזור ומיירי בדלא שויתיה איהי שליח לקבלה ובעל לאו בר שוייה שליח לקבלה הוא דהא חוב הוא לה והכא הוא דקאמרינן יחזור:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 62b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' האומר התקבל בירושלמי תנא התקבל אחר הניזקין ואחריו מי שאחזו וכן נראה לר"ת דהניזקין תנא בתר השולח משום דאיירי במילי דהויא מפני תיקון העולם והשתא הדר למילתיה דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי נמי באומר כתבו ואיידי דתנא במי שאחזו במגורשת ואינה מגורשת תנא בתריה הזורק דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת.:

    הא שויתיה שליח השתא סלקא דעתין דלא איצטריך למיתני התקבל אלא למידק דכי היכי דהתקבל דוקא בלא שויתיה שליח הולך נמי דוקא בלא שויתיה שליח:

    דילמא בהילך אינו מגיה אלא כלומר דילמא איכא דתני הילך:

    איש לקבלה ואשה להולכה מאי משום דבגט אשה בהולכה. לא שייכא ואיש בקבלה משום הכי קבעי:

    Tosafot on Gittin 62b · Sefaria

    Rashba

    מתני' האומר התקבלי גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזור. ואף על גב דהתקבל כזכה שאני הכא שחוב הוא לאשה ואין חבין לאדם שלא בפניו אלא אם כן עשאתו היא שליח קבלה. וגרסינן בירושלמי: הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה.

    גמרא דילמא בהילך. והא דדחיק ומוקי מתניתין בהילך איכא למימר דדילמא משמע הוה שמיע ליה דאיכא מאן דתני במתניתין הילך, ואי נמי דבעי לאוקומיה למתניתין אפילו כרבי נתן דאית ליה האי סברא דהילך לאו כזכה ובהולך מודה, וקושטא דמילתא נמי משמע לי דהכין הוא, דהא מהדרינן לקמן לאוקומה למתניתין בהילך כי היכי דתיקום מתניתין ככולי עלמא, ועד כאן לא דחינן לה בהולך ורבי אלא משום דלא אשכח לה לרבי נתן דמודה בהולך אבל לבתר דאשכח ברייתא דמיפרשא דמודה רבי נתן בהולך מתניתין נמי בהולך מוקמינן לה כי היכי דתיתוקם ככולי עלמא.

    אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גטי ואשתך אמרה הבא לי גטי וכו'. הקשו בתוספות למה הוצרך להאריך בה כל כך לימא בשלמא אי איתמר משהגיע גט לידה מגורשת שמע מינה אדיבורא דידה קסמיך, ותירצו דניחא ליה למימר בכי האי גונא דמצינן למימר בין משהגיע גט לידו בין משהגיע גט לידה דאי משהגיע גט לידו אדיבורא דידה [בנדפס: דידיה] קא סמיך ואי משהגיע גט לידה אדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] אבל אי הוה אמר כדפרישית לא הוה מצי למימר משהגיע גט לידו דזה אי אפשר דמאן משוי ליה שליח קבלה דתיגרש איהי בקבלתו. ויש מפרשים דמשום דאמרינן שמע מינה דאדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] קא סמיך בעי איהי נמי למימר בשלמא אי איתמר איפכא שמעת מינה הכי דאדיבורא דידיה [בנדפס: דידה] קא סמיך.

    Rashba on Gittin 62b · Sefaria

    Meiri

    איש אין צריך לומר שהוא נעשה שליח להולכה שהרי הבעל מוליך גט לאשתו וכן אין צריך לומר באשה שהיא נעשית שלוחה לקבלה שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה אלא אף איש נעשה שליח לקבלה שהרי אב מקבל גט לבתו קטנה וכן אשה נעשית שלוחה להולכה שהרי שנינו האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והעמדנוהו בהולכה מעתה מה שאמרו במשנתנו האומר התקבל גט זה לאשתי ואמר אחריה האשה שאמרה התקבל לי פירושן אף בשליח אחד שהרי הכשר להולכה כשר לקבלה ואם תפרשה בשני שלוחים הרי בסופא אמרו אמר לו הבעל אי אפשי שתקבל אלא הולך והרי זה בשליח אחד הוא שהכשר לזה כשר לחברו כמו שביארנו האשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי וכשבא השליח אצל הבעל אמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר לה הילך כמו שאמרה אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וכן אם אמר לו הבעל התקבל לה גיטה שהרי השליח עקר שליחותו הוה ליה כאומר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא דניחא ליה בשליחות קבלה כי היכי דלא ליצטריך לאמטוייה לידה ונמצא שהשליח קבלו על דעת שליח קבלה ואינו אלא שליח הולכה ואפי' היה סומך הוא אדבורא דידה שהיה לנו לומר שהוא עשאו שליח הולכה הואיל ואמר כמו שאמרה מ"מ אין הוא מקבלו אלא על דעת שליח קבלה ואינו והרי אין כאן שליחות וכל שכן אי אדבורא דשליח קא סמיך שנותנו לו על דעת שליח קבלה ואינו:

    Meiri on Gittin 62b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה הא שויתה שליח השתא ס"ד דלא איצטריך למיתני התקבל כו' עכ"ל מפרש"י נראה דמכח דומיא פריך דהולך דומיא דהתקבל דמיירי ע"כ בדלא שויתה שליח ולדברי המתרץ נמי דהתקבל איצטריכא ליה מיירי הולך נמי בלא שויתה שליח דומיא דהתקבל אבל התוספות לא ניחא להו בהכי משום דאימא הא כדאיתא והא כדאיתא אלא דפריך משום דהשתא ס"ד דלא איצטריך כלל למתני התקבל אי לאו למידק דכי כו' דהיינו למידק הולך דומיא דהתקבל והמתרץ השיב לו דאיצטריך למתני התקבל לגופיה דסד"א כו' ולא למידק מיניה דומיא והשתא הולך מצי איירי שפיר אפילו בשויתה איהי שליח לקבלה ודו"ק:

    בד"ה דלמא בהילך אינו מגיה אלא כלומר דלמא איכא דתני הילך עכ"ל הא ודאי דאשכחן בכמה דוכתין דהתלמוד מגיה בתירוץ במשנה כה"ג אלא דבהך מתני' דפריך מיניה לקמן מאי לאו בהילך ורבי נתן כו' אין סברא דמקשה כן לפי הגהתו דלא תגיה ולא תקשה כלום אלא דפריך מיניה לקמן משום דאיכא דתני בה הילך וק"ל:

    בד"ה איש לקבלה כו' משום דבגט אשה בהולכה לא שייכא ואיש בקבלה כו' עכ"ל דלפרש"י שכן בעל עליו להוליך כו' ובמידי דאיהו כשר שלוחיה כו' עכ"ל אין זה במשמע למעט אשה מהולכה וכי לא מצינן למימר דשלוחיה אשה הוא ולכך פירשו דה"ק שכן בעל מוליך כו' דשייכא ביה הולכה ולכך שלוחיה דוקא איש דבאשתו גופה לא שייכא הולכה ואע"ג דתנן האשה עצמה מביאה כו' אכתי לא אסיק אדעתיה הך מתני' וכן בהיפך שכן אשה מקבלת גיטה כו' אבל בבעל לא שייך ביה קבלה ולכך שלוחה דוקא אשה ולא איש ובהכי ניחא דלא מיבעי ליה בכה"ג לענין קידושין דהא ודאי בבעל גופיה שייך קבלה לענין קידושין כדאמרינן פ"ק דקידושין הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת ומסיק משום דבההיא הנאה דמקבל מתנה מינה גמרה ומקדשה נפשה ומהרש"ל פי' בע"א בכוונת דברי התוס' ואין להאריך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 62b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    משנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' וקשה לכאורה דמשנה שאינה צריכה היא ול"ל דמשום סיפא דלפיכך נקט לה דלכאורה היא נמי משנה שאינה צריכה היא ובשלמא למאי דקס"ד מעיקרא בגמרא דסיפא אתי לאשמעינן דטעמא דאמר אי אפשי הא לאו הכי הולך כזכי א"ש אבל למסקנא דאיירי בהולך א"כ אכתי מאי קמ"ל דכיון דאמר אי אפשי פשיטא דמהני ול"ל דאתא לאשמעינן טעמא דאמר אי אפשי הא הולך גרידא מהני הא ליתא דלמסקנא ע"כ ליתא להאי דיוקא דכיון דהולך לאו כזכי והיינו כרבי נתן דלקמן וא"כ אכתי תיקשי מאי איריא אי אפשי ותיפוק ליה דתן לחודא נמי מהני שיכול לחזור ויותר קשה לשיטת רש"י שכתב בד"ה לפיכך שאין לו תקנה לחזור אא"כ בדאמר אי אפשי והא ליתא לפי המסקנא דלמאי דמוקמינן לה בהולך וכר"נ משמע דהולך לחודא או תן לחודא נמי מהני לבטל השליחות לקבלה והדרא קושיא לדוכתא. והנלע"ד בזה דמ"ש רש"י בד"ה לפיכך היינו למאי דס"ד מעיקרא ולאו לשון לפיכך לחודא קא דייק אלא עיקר דיוקא דרש"י משום דמשנה שאינה צריכה היא לכך כתב דלמאי דס"ד מעיקרא אתי לאשמעינן דאין לו תקנה בענין אחר משא"כ למסקנא ע"כ מיפרשא מתניתין דקתני הולך ותן דהיינו בדאמר תרוייהו כי הדדי וכנראה מדברי הרמב"ם ז"ל ומלשון הש"ע וכמו שאפרש לקמן בסוף הסוגייא ולפ"ז א"ש דנקט משום סיפא דלפיכך כדי לאשמעינן טעמא דאמר אי אפשי לא מהני בתרוייהו כי הדדי משא"כ אי אמר אפשי אלא הולך ותן הוי כזכי אע"ג דתן לחוד לא הוי כזכי אפ"ה משום הולך הוי כזכי ולאפוקי ממה שעלה על דעת הבית שמואל סי' ק"מ ס"ק ס' ע"ש דלדידיה לישנא יתירא לגרועי קאתי וקמ"ל במתני' דלא ועי"ל דסיפא לגופא אתי דסד"א דאע"ג דאמר אי אפשי אכתי הוי כזכי והא דקאמר אי אפשי שתקבל לה היינו שאינו רוצה שתתגרש אלא באופן שיגיע הגט לידה בסוף שכן התנה עם השליח אבל לעולם הגירושין יחולו מיד לענין שלא יוכל לחזור כיון שזכות הוא לה שהרי עשאתו שליח לקבלה וכמו שנסתפק בכיוצא בזה הרשב"א ז"ל בסוף סוגיא דשמעתין היכא דהוי כזכי אי בעינן שיגיע הגט לידה בסוף ומשו"ה אשמעינן מתניתין דכיון דקאמר אי אפשי עקריה לשליחות קבלה לגמרי ויכול לחזור ועוד אפרש בשמעתין בע"א. עוד נראה לי דבבא דאשה שאמרה התקבל נמי לדיוקא אתא דדוקא היכא דאמרה בפירוש התקבל אבל אי לא אמרה בפירוש אף על גב דידעינן בודאי שרוצית בכך כאותה ששנינו בירושלמי דשמעתין דאפילו צווחה להתגרש אפ"ה לא אמרינן דזכות הוא לה דשמא חזרה בה כמו שאפרש בסמוך דמסוגיא דשמעתין משמע כן ודו"ק:

    תוספות בד"ה הא שויתיה שליח השתא ס"ד דלא איצטריך למיתני התקבל כו' עכ"ל. ויש לדקדק טפי הוי להו למימר דלא איצטריך למיתני כלל לא התקבל ולא הולך אי לאו למידק דהולך דומיא דהתקבל כמו שנראה מפירוש רש"י ז"ל דהולך נמי כ"ש דלא איצטריך אפילו למאי דמשני דלא נקט הולך אלא איידי דתנא התקבל וכמ"ש מהרש"א ז"ל. והנלע"ד דסברת התוספות דמהולך ודאי לא מצי למידק דלדיוקא אתי לאשמעינן טעמא בדלא שוויתיה דהא מצינן למימר איפכא דמשנה יתירא אתי לאשמעינן דבהולך אפילו בשוויתיה יכול לחזור דהולך לאו כזכי דאי בדלא שויתיה מאי למימרא וכן דרך הש"ס בכל דוכתי דטפי שייך לומר דמשנה יתירה מילתא יתירתא קמ"ל משו"ה הוצרכו לפרש דמהתקבל קא דייק דלא איצטריך דאי לאשמעינן דהולך לאו כזכי מהולך גופא נמי נידוק דאיירי בדלא שויתיה דהולך לאו כזכי דאי בדשויתיה מאי למימרא אע"כ דהתקבל קתני לאשמעינן דהולך דומיא דהתקבל ולשיטת רש"י דמהולך נמי קא דייק נראה משום דלא שייך כלל למימר דהולך אתי לאשמועינן איפכא דהולך לאו כזכי וכר"נ לקמן דא"כ אמאי קתני הולך הו"ל למיתני רבותא טפי דאפילו בתן לא הוי כזכי דהכי קושטא דמילתא לר"נ והיינו למאי שאפרש בסמוך דע"כ לרש"י תן עדיף מהולך דבמתנה ועבד משמע בפ"ק דהולך לאו כזכי ותן הוי כזכי וא"כ ממ"נ דייק שפיר דמתניתין אתיא כרבי ומשו"ה הוצרך לשנויי לעולם כרבי נתן ואיירי מתני' בשויתיה והולך לא קתני אלא איידי דהתקבל ובדלא שויתיה לא איירי מתני' כלל ומשו"ה לא קתני תן. אבל התוס' לשיטתייהו שכתבו בפ"ק דף י"ב ע"א בד"ה כל האומר בשם ר"ת ור"י דלעולם לא שייך כלל לחלק בשום ענין בין תן להולך אלא הא דהוי תנו כזכו בעבד היינו משום דדמי לבע"ח דאפילו הולך כזכי ואם כן שפיר מצינן למימר דהולך איצטריך לאשמעינן היא גופא דהולך לאו כזכי וכרבי נתן והא דלא קתני תן היינו משום דאין חילוק כן נ"ל נכון:

    רש"י בד"ה אלמא הולך כזכי דמי ופלוגתא היא בפ"ק עכ"ל הא דלא ניחא ליה לפרש דאפלוגתא דרבי ור"נ לקמן בגט גופא קאי משום דאפלוגתא דתנאי לא שייך לשון ש"מ הולך כזכי דמי אלא הו"ל למימר לימא מתניתין רבי ולא ר"נ אע"כ דאפלוגתא דאמוראי קאי וכוונתו לפלוגתא דרב ושמואל בסוף פ"ק לענין בע"ח והיינו למאי דס"ד התם מעיקרא דרב ושמואל בהולך כזכי פליגי ומקשה עלה דשמואל ממתניתין דהכא דאפילו בגט הוי כזכי וכ"ש בחוב דעדיף מגט וכמו שאפרש באריכות בסוף הסוגיא ואע"ג דהא מילתא פלוגתא דרבי ור"נ היא אפ"ה מקשה לשמואל דלא ניחא לן למימר דשמואל לא ס"ל כסתם משנה דהכא אבל ל"ל דמ"ש רש"י ז"ל ופלוגתא היא בפ"ק היינו לענין מתנה דאיתא בסוף פ"ק דהתם מפרש למאי דס"ד מעיקרא לא הוי פלוגתא דאמוראי אלא דתנאי ולמסקנא כ"ע דהולך לאו כזכי במתנה וכיון דלשון ש"מ לא שייך אלא אפלוגתא דאמוראי ע"כ דאדשמואל קאי ומה שלא רצה לפרש דהא דמקשה ש"מ היינו דלענין גט גופא קשיא ליה אדרב דאמר לקמן בסוגיין דלענין גט מספקא ליה ואמאי לא פשיט מסתם מתני' דהכא אלא דבהא מצינן למימר דסברת רש"י ז"ל דאי לרב מקשה לא הוי משני מידי בסמוך דילמא בהילך דאכתי מאי מספקא ליה לרב לייתי מתניתין וליחזי אי הולך קתני הולך כזכי ואי הילך קתני ע"כ הולך לאו כזכי כמו שאפרש לקמן ולא משמע לרש"י ז"ל לפרש דבהא גופא מספקא ליה משום דאיכא דתני הילך ואיכא דתני הולך שזה דוחק אבל אי לשמואל מקשה משני שפיר דילמא בהילך פירוש דשמואל ודאי תני הולך ומה שלא רצה רש"י נמי לפרש דהא דמקשה ש"מ אדאביי קא מקשה דקאמר להדיא בריש פרק השולח נקטינן שליח מתנה הרי הוא כגט להולך דלאו כזכי אלא דאפשר דרש"י מפרש להא דאביי בגט דאיירי בדלא שויתיה שליח כמ"ש הרבה מהמפרשים הרשב"א והר"ן ז"ל או שמפרש דאביי נמי מספקא ליה ואזיל לחומרא במתנה ובגט כמ"ש ג"כ קצת מפרשים בלשון הר"ן וא"כ הו"ל לאביי כמו לרב וכדפרישית אע"כ אפלוגתא דרב ושמואל קאי ואדשמואל מקשה ואי תיקשי כיון דאדשמואל מקשה מסתם מתני' דהכא ומקשה מגט אחוב טפי הו"ל לאקשויי לעיל אמילתא דשמואל גופא מסתם מתניתין דפ"ק דף י"ב דתנו בעבד כזכו ואפילו רבי מאיר לא פליג אלא משום דס"ל חוב הוא לעבד אבל בטעמא דתן כזכי מודה וקשיא לשמואל דהא עבד אפילו לסברת ר"ת ור"י שם היינו משום דדמי לחוב אבל טפי מב"ח ודאי לא הוי וא"כ תיקשי לשמואל מחוב אחוב אלא דלשיטת רש"י ז"ל מצינן למימר דלא שייך להקשות מתן אהולך משום דתן עדיף מהולך דתן אפילו במתנה מהני כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולא מצי לאקשויי אלא מסתם מתניתין דהכא מהולך אהולך ומגט אחוב דהא חוב עדיף מגט וכמו שאבאר לקמן באריכות אי"ה וזה שכתבתי לעיל דלרש"י יש חילוק בין תן להולך היינו לענין עבד ומתנה כנ"ל נכון בשיטת רש"י ועיין בסמוך ודו"ק:

    תוספות בד"ה דילמא בהילך אינו מגיה אלא כלומר דילמא איכא דתני הילך עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהין וכמ"ש מהרש"א ז"ל אלא שפירושו ג"כ דחוק אבל למאי דפרישית א"ש דהתוספות לשיטתייהו דאין לחלק כלל בין הולך לתן בשום ענין כמ"ש בביאור דבריהם בדיבור הקודם ולפי זה ע"כ א"א לפרש בשיטתם דאשמואל בפ"ק מקשה מסתם מתניתין דהכא מגט אחוב דטפי הו"ל לאקשויי אדשמואל ממתניתין דפרק קמא דעבד דתן כזכי ולשיטתם ה"ה להולך והכי שפיר טפי להקשות מעבד אחוב דהתוס' שם כתבו להדיא דעבד היינו מטעם חוב אע"כ דלשיטת התוס' הא דמקשה הכא ש"מ הולך כזכי היינו לענין גט גופא ומקשה אדרב דמספקא ליה לקמן ולפ"ז קשיא להו הכא אמאי דמשנינן דילמא בהילך והיינו דרב תני הילך ואם כן אמאי מספקא ליה תיפשוט לאידך גיסא מדקתני רישא בהולך וסיפא הילך אלמא דוקא קתני דבהולך אפילו לא אמר אי אפשי יכול לחזור דהולך לאו כזכי לכך הוצרך לפרש דמאי דמשני הש"ס דלמא בהילך היינו דרב והא גופא מספקא ליה בלשון המשנה משום דבלא"ה שמיע ליה דאיכא דתני הילך ואיכא דתני הולך כן נ"ל נכון ודו"ק:

    גמרא איתמר הבא לי גטי ואשתך אמרה התקבל כו' משמע שאשה עושה שליח להבאה כמ"ש להדיא הרמב"ם ז"ל וענין השליחות ביאר הר"ן והב"י בשם הרשב"א דכיון דקי"ל שלוחו של אדם כמותו הוה ליה שליח האשה כמותה לגמרי אלא דהוי כאילו התנית עמו שלא תתגרש אלא כשיגיע לידה בסוף אבל קשיא לי לפ"ז א"כ אמאי קאמר רב דאינה מגורשת והיינו לפי מאי דס"ד דאדיבורא דידיה סמיך ולמסקנא משום דעקר שליח ואמר לקבלה הוינא להולכה לא הוינא דאכתי לקושטא דמילתא ליהוי שליח לקבלה לא מיבעיא לשיטת הפוסקים שהביא הטור אה"ע סי' ק"מ דהא דהבעל אינו עושה שליח לקבלה משום דחוב הוא לה היינו מסתמא אבל היכא שגילתה דעתה שרוצה להתגרש יכול הבעל לעשות שליח לקבלה ודלא כשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל דלפי זה ודאי תיקשי להו סוגיא דשמעתין דאין לך גילוי דעת יותר ממה שעשתה שליח להבאה ואפ"ה לא הוי שליח לקבלה היכא דא"ל הבעל התקבל אלא אפילו לשיטת רוב הפוסקים שסוברים כשיטת הירושלמי דלא מהני גילוי דעת שלה דחיישינן שמא חזרה בה אפי' הכי קשיא דהיכא שעשאתה שליח בפירוש ע"כ לא חיישינן שמא חזרה בה מדלא חיישינן בכל שליח לקבלה להכי א"כ ה"נ שעשאתה שליח להבאה מסתמא לא חיישינן דהדרא בה וא"כ בדאמר לו הבעל התקבל ואיהו נמי רוצה יותר בשליחות לקבלה כדקאמר שליח לקבלה הוינא ואם כן ליהוי שליח לקבלה כיון דבכה"ג ודאי זכות הוא לה מדעשאתו שליח. ולכאורה היה נלע"ד בענין זה דשאני הכא דאמר הבעל הילך כמו שאמרה ואם כן תלה שליחות ברצונה דאדיבורא דידה סמיך ואפילו למאי דס"ד דאדיבורא דידיה סמיך הא מפרשינן בריש פרק האומנין דהילך כמו שאמרה דקאמר אי אדיבורא דידיה סמיך היינו דה"ק מהימנית לי דכן אמרה וכיון דאיגלאי מילתא דמשקר נתבטל שליחות הקבלה משל הבעל גופא דהבעל ודאי לעילוייא קא מכוון דליהוי דוקא לקבלה כמ"ש התוספות להדיא בפרק האומנין דלקבלה הוי לעילוייא דבעל וכיון שמשקר השליח דהאמת שהיא עשאתו להבאה נתבטל ג"כ שליחות הבעל דלא ניחא ליה בהכי כך עלה בלבי לפרש הסוגיא אלא דעדיין אין דעתי נוחה בזה ולקמן גבי קבלה אקבלה אפרש בע"א ודו"ק:

    גמרא אמר רבא ת"ש קטנה שאמרה התקבל כו' וקשיא לי למאי דלא אסיק רבא אדעתיה הא מילתא דאדם יודע א"כ אדמקשה מקטנה ליקשי ממתניתין דהכא דהאומר התקבל שהיא שנויה ברישא כדמקשה הש"ס לעיל בסמוך. והנלע"ד בזה דודאי רבא הוי ידע שפיר דבההיא דהאומר התקבל איכא למימר משום דאדם יודע שאין הבעל עושה שליחות לקבלה אבל בההיא דהכא הוי ס"ד דרבא דלא שייך לומר אדם יודע שאין שליחות לקטנה דרבא לשיטתו בפרק האיש מקדש דף מ"ד ע"ב דמקשה התם אדר"נ מההיא דקטנה שאמרה התקבל משום דמשמע ליה דע"כ איירי בשיש לה אב מדקתני סיפא ואם אמר לו אביה כדאיתא התם ולפ"ז דאיירי בשיש לה אב אפשר דלא שייך לומר אדם יודע דאיכא למימר דטעה הבעל שהשליח הוא של קבלה של האב ואפ"ה משהגיע הגט לידה מגורשת אפילו לא עשאו האב שליח משום דמימר אמר הבעל תיגרש כל היכא דמיגרשה ואם כן מקשה שפיר. ומכ"ש דא"ש טפי אם נאמר דרבא הכא קאי בשיטתיה דר"נ התם דנערה נמי אינה עושה שליח כשיש לה אב וכיון דמתניתין דקטנה משמע ליה דע"כ איירי כשיש לה אב כדדייק התם א"כ ע"כ מתניתין לא אתי לאשמעינן הא מלתא גופא דאין קטנה עושה שליח כיון דביש לה אב אפילו נערה אינה עושה אע"כ דעיקר רבותא דמתניתין דקטנה לא אתי אלא לאשמעינן דהוי מיהא שליח להולכה משום דמימר אמר תיגרש כו' ובהא מילתא ליכא רבותא בנערה טפי מבקטנה אפילו לר"נ ואי ס"ד דשייך בקטנה אדם יודע א"כ ליכא רבותא כלל דהא ממתניתין דהאומר התקבל שמעינן דהיכא דשייך לומר אדם יודע מהני ועוד דלענין אדם יודע בנערה הוי רבותא טפי דבקטנה אדם יודע יותר דאפילו באין לה אב לא מציא למעבד שליח משא"כ בנערה איכא למיטעי בדר"נ גופא אע"כ דלא שייך כלל לומר אדם יודע אפילו בקטנה כדפרישית טעמא דאפשר דטעי הבעל שהוא שליח האב. וע"ז משני הש"ס דאפ"ה איכא למימר אדם טועה והיינו דקשיא ליה לרבא בפ' האיש מקדש אדר"נ מההיא דקטנה ליתני נערה דהוי רבותא טפי אפילו לענין דלא שייך לומר כולי האי אדם יודע אפ"ה הו"ל שליח להולכה מיהא שכן הוא האמת דלקושטא דמילתא אפילו בכה"ג שייך אדם יודע וע"ז משני הש"ס התם דמתניתין דקטנה איירי באין לה אב והיא גופא אתא לאשמעינן דאפ"ה אינה עושה שליח משום שיש סברא לומר דקטנה עושה שליח כמו שאפרש בסוגיא דלקמן דף ס"ד ע"ב גבי נערה המאורסה ע"ש כנ"ל נכון ודוק היטב:

    גמרא מאי לאו קבלה אקבלה כאן נמי יש לדקדק דלמאי דס"ד דקבלה אקבלה א"כ ליהוי שליח לקבלה דנהי דאיהי אמרה הבא לי מ"מ לשיטת הר"ן דלעיל דהוי ליה שלוחה כמותה אלא כאילו התנית עמו שיגיע הגט לידה וא"כ מסתמא לא הדרא בה כמו שהוכחתי לעיל וממילא שבעל יכול לעשות שליח לקבלה כיון שזכות הוא לה והשליח נמי אדעתיה דקבלה קיבלו דהתקבל אמר ליה והבעל נמי אדעתא דהכי יהיב ליה ואמר התקבל ואמאי קתני דיכול לחזור בו ומה שתירצתי לעיל במימרא דרב דשאני התם דא"ל הילך כמו שאמרה לא שייך הכא. אמנם אחר העיון זכיתי לדברי התוספתא בפירקין וראיתי שדבר זה לענ"ד במחלוקת התנאים היא שנוייה דאיתא שם הבא לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי דקאמר רשב"ג דבאמר הבעל זכי והתקבל אין יכול לחזור ורבי סבר דאפילו באמר הבעל הולך ותן נמי אין יכול לחזור בו והיינו לשיטתו דהכא דהולך ותן כזכי שמעינן מיהא דאע"ג דהאשה והשליח אמרו הבא אפ"ה בדאמר הבעל התקבל הו"ל שליח לקבלה וא"א ליתן שום טעם לדבר אלא כדפרישית כיון דסוף סוף עשאתו שליח מיהא להבאה והו"ל זכותה ומשו"ה יכול הבעל לעקור שליחותה ולעשות השליח לקבלה אלא דת"ק דתוספתא סובר דבכולם יכול לחזור בו וא"כ משמע דלית ליה האי סברא ואף דמלשון התוספתא משמע דת"ק היינו רבי ע"כ טעות דמוכח הוא דהא רבי פליג בסיפא ולפ"ז א"ש דלמאי דמשמע ליה הכא קבלה אקבלה סובר כת"ק דברייתא דהאי דשמעתין הובאה ג"כ בתוספתא בסיפא דההיא דלעיל ואתאן לת"ק ולפ"ז מצינן למימר נמי במימרא דרב דלעיל שסובר כת"ק דתוספתא דלעולם אין הבעל עושה שליח לקבלה אפילו היכא דאמרה איהי הבא אפ"ה לא אמרינן דזכות הוא לה והרבה יש לי להאריך בזה בסוגית הש"ס ובלשון הפוסקים אלא שאין להאריך ודו"ק:

    תוספות בד"ה רבי אומר כו' שאני הכא כיון שאמר לו השליח כו' עכ"ל. פירוש דלרבי בגט שעשאתו שליח עדיף ממתנה שלא עשאתו שליח אבל מ"מ פריך לקמן בשמעתין שפיר דרב אדרב מגט אחוב מכח כ"ש דבחוב אפילו לא עשאו המלוה שליח קאמר רב דהולך כזכי ובגט מספקא ליה בעשאתו שליח דנהי דחוב עדיף מגט ומתנה אפ"ה סובר הש"ס בפשיטות דבגט כיון דאיכא נמי צד למעליותא שעשאתו שליח הו"ל כחוב שלא עשאתו וזה ברור ועיין בסמוך באריכות:

    Penei Yehoshua on Gittin 62b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' לפיכך כו' ע' בר"ן ועדיין צריך תיקון דאיך ס"ד לומר דכוונת הבעל דאין רצונו שיקבלנו מכח שליחות אלא שמזכה בו מיד מחמת הבעל הא גם ענין זכי' היינו שנעשה שלוחה. בפרט לכל הפוסקים דס"ל דזכי' מטעם שליחות אתרבאי. וא"כ מה הפרש יש בין בתורת שליחות ממנה או בתורת זכי'. וגם מה נ"מ לו לבעל בזה בענין הגירושין כיון דבין כך וב"כ מתגרשת מיד. אמנם לשיטת הרי"ף בפ"ק דבתן כזכי. מ"מ בעי דלמטי לידה ואם מת לא יתנו לאחר מיתה מרווח טפי די"ל דכוונת הבעל דאין רצונו שיקבלנו מטעם שליחות ותהי מגורשת מיד ולא בעי דמטי לידה אלא דיזכה מכח הבעל ובעי דלמטי לידה מ"מ א"י לחזור, והנה הא דבאמת לא מפרשי' כן כ' הר"ן דאפי' גלי' דעתה לא מקרי זכות דלמא חזרה בה כדאיתא בירושלמי ע"ש. ובאמת יש לדון דדוקא בההוא דירושלמי דצווחת להתגרש בזה אמרי' שמא חזרה. אבל בעשאתו שליח במפרש שיקבל לה הרי דרצונה בכך שיקבל לה. י"ל דודאי הוי זכות הוא לה. דהא אלו קבל השליח בשליחותא היה מהני ולא חיישי' לחזרה כ"ז דלא ידענו דחזרה במפורש. וא"כ חזינן דעדיין ניחא לה שיקבל לה וא"כ ממילא מקרי זכות. דמה לה שיקבל לה בשליחותה או ע"י זכות. ולפי מה שביארנו בדברי הר"ן לשיטת הרי"ף די"ל דגם זה ניחא כיון דיש שינוי ביסוד הגירושין בין זכי' לשליחות. דמדין שליחות מתגרשת מיד ולא בעי דמטא לידה. ומדין זכי' בעינן דלמטי לידה. י"ל דעל אופן זה לא ניחא לה. אלא דהיה ראוי לדון כיון דעכ"פ חזינן דניחא לה בגירושין ממילא מקרי זכות. ודמי לדברי הירושלמי דגלי' דעתה בזה לא מהני. ואין אנו דנין רק על מה שעשתה מעשה במפורש לשווי' שליח שעל אופן זה מרוצית ודאי כל שיש איזה שינוי אין לדון על עשייתה ומקרי רק גילוי דעת ולא מהני. ולפי דברי הר"ן היה נראה הדין אם עשאו המקבל שליח לקבל והנותן אמר א"א שתקבל אלא הולך ותן. דמדין דאם רוצה לחזור לא יחזור דיש לפרש דבריו א"א שתקבל השליחות אלא שיזכה בו מחמת הנותן דהא מתנה בעצמותו הוי זכות. אמנם באמת יש לדון ביה טובא די"ל דגם בגט הוי זכות גמור כיון שעשאתו שליח במפורש. והא דלא מפרשינן דבריו א"א שתקבל אלא שתזכה היינו לפמ"ש התוס' והר"ן לתרץ הא די"ל לרבי במתנה הולך לאו כזכי דמי. ובגט הולך כזכי. היינו כיון דעשאתו שליח לקבל עדיף. וא"כ י"ל דעיקר הסברא דכל דאפשר בשום אופן לפרש הולך כזכי כדחזי' בחוב. י"ל בודאי היכא דאמר השליח אשתך אמרה התקבל דמסכים לדבריו ומה דאמר הולך היינו כזכי דמסתמא לא בא לעקור ולבטל השליחות. והיינו הכל אם מסכים לשליחותה. אבל באומר א"א שתקבל לה כיון דאינו מסכים בשליחותה ממילא הוי ענין חדש והוי כמתנה דהולך לאו כזכי. וא"כ י"ל דגם במתנה כה"ג באומר א"א שתקבל אלא הולך ל"א הולך כזכי דכל שאמר א"א שתקבל הוי כלא עשאו וממילא הולך לאו כזכי. ובזה יש לפרש מה דאמרי' בסוגיין א"א אתא לאשמעי' היינו דפליגי באי אפשי דת"ק אפשר דסבר דגם במתנה הולך כזכי. א"כ אף דאמר א"א שתקבלנו מ"מ דעתו להולך כזכי וא"י לחזור. ור' לשיטתי' דס"ל במתנה הולך לאו כזכי אלא דהכא עדיף כיון שעשאתו שליח לקבל ממילא כל שאמר א"א שתקבל ועקר שליחותה שוב הוי כמתנה והולך לאו כזכי. ובזה יש לפרש הא דאמר שליח מתנה כשליח הגט להולך לאו כזכי דנדחקו תוס' והראשונים. דגם לפ"מ דפירשו הראשונים דמיירי בעשאתו שליח הוא דוחק דהא בגט לאו פשיטא הוא דהא פליגי בזה רב ור"נ. וגם נצטרך לומר דאביי ס"ל דהלכה כר"נ ופליג אדרב דאמר חולצת. ולפי הנ"ל י"ל דהך דאביי דלא נלמוד מגט כי היכי דבגט באומר א"א שתקבל הדין דיכול לחזור ולא אמרי' דכוונתו היה להולך כזכי וע"כ משום דעוקר שליחותה הוי כמתנה ממילא מוכח דבמתנה הולך לאו כזכי:

    גמרא טעמא דלא שוויתי' שליח כו' ש"מ הולך כזכי ע' רש"י ופלוגתא היא בפ"ק. ונראה מלישנא ש"מ הולך כזכי דהיינו בכ"מ אף במתנה. אלא דלפ"ז קשה דהא ר' ס"ל דבמתנה הולך לאו כזכי כמ"ש תוס' ד"ה ר' אומר כו'. ואפשר לומר לפמ"ש הר"ן בסוגי' דשליש לצדד דאף אם לא ידע הבעל שעשאתו שליח לקבלה אם אמר הבעל הולך מתגרשת מיד בקבלתו היינו במה דאפשר להתגרש יעויין שם. ולכאורה נראה דכ"ש בהתקבל או בזכי הרי הולך לא הוי כ"כ כמו זכי דהא בסוגיין מספקא לן הולך לר"נ מהו. והא דמבואר בסוגיין בקבלה אהולכה בעי שהגיע הגט לידה צ"ל דכיון ששמע מהשליח הבא גיטי לי בזה דעתה אהולכה דוקא אבל בלא שמע מהשליח כלל לא לשון קבלה ולא לשון הולכה בזה דעתו שתתגרש במה דאפשר וכיון שכן הא דאמרי' טעמא דלא שוויתי' איהי שליח קבלה, אבל שוויתי' צ"ל היינו בכל שלוחי' אף דלא ידע הבעל מ"מ א"י לחזור מטעם הנ"ל, ולזה שפיר אמרי' ש"מ הולך כזכי היינו בכל מילי אף במתנה דאז אמרי' דהוי כזכי ממש וכוונתו שתתגרש במה דאפשר וכיון דאגלאי מלתא דעשאתו שליח קבלה א"י לחזור משא"כ אי במתנה ל"א כזכי לא מהני בכה"ג זולת באומר השליח אשתך אמרה התקבל דבזה מיירי רבי בברייתא דאז עדיף ממתנה כסברת תוס' משא"כ בלא ידע הבעל בזה לא עדיף ממתנה:

    גמרא איש לקבלה ואשה להולכה מאי נ"ל דיסוד האיבעי' כיון דהוי כללא דבכל שליחות בעינן איתא בדנפשי' ועל אופן זה, ומה"ט אין עבד נעשה שליח לקבל גט אשה ולזה מספקי' אי בעי איתא בדנפשי' על אופן שליחות זה דלשליחות להולכה בעי איתא בדנפשי' להוליך וכן בשליחות קבלה בעי איתא בדנפשי' לקבל ומש"ה דוקא איש נעשה שליח להוליך דשייך בדנפשי' הולכה להוליך, וכן בקבלה אשה דוקא איתא בדנפש' לקבל מיד בעלה אבל איפכ' לא, או דבעי רק שתהא בר גיטין אבל לא על אופן זה וקבלה והולכה ענין אחד הוא, ובזה מסולק קושי' המהרש"א דהא אשה שייכ' בהולכה האשה עצמה מביאה גיטה. והיינו בענין איתא בדנפשה בעצמותה וזה לא שייך באשה דאיך שייך בעצמה ענין הולכת הגט בשביל עצמה דאם מביאה גיטה היא שליח הבעל מאי ואין זה הולכה בשל עצמה, ומה דמסקי' באמת לדינא דאשה נעשית שליח להולכה היינו משום דלא בעי איתא בדנפשי' לענין מעשה הולכה. אלא דכל איתא בדנפשי' ביסוד גיטין מקרי איתא בדנפשי', ולפ"ז ממילא גם באיש לקבלה לא מצריכין לטעמא שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה. דבלא"ה כיון דאיתא בדנפשי' בתורת גיטין מקרי איתא בדנפשי': אולם מלשון הרי"ף שכ' איש נעשה שליח שכן אב מקבל גט כו' וכן אשה להולכה שכן אשה עצמה מביאה גיטה משמע דזהו מטעם דמקרי איתא בדנפשה והיינו כדעת מהרש"א דזהו מקרי איתא בדנפשי' ע"י דאשה עצמה מביאה גיטה, אלא דלס"ד לא ידעינן ממציאות הענין דאשה עצמה תוליך גיטה, אבל לפי המסקנא באמת זהו גוף הטעם הא דאשה נעשית שליח הולכה משום דשייך גם בדנפשה להוליך גיטה מיד בעלה. והנה לפ"ז הא דפרשינן באמת איש לקבלה ואשה להולכה דמ"ש זה דלמא משנתינו אמר לו א"א מיירי בשליח אשה ודוקא אשה להולכה מהני משום דאיתא בדנפשי' שכן עצמה מביא', אבל מ"מ איש לקבלה י"ל דלא מהני ואף דמסברא מהני שכן אם מקבל גט לבתו הקטנה הא חזינן דלא פשיט הש"ס האיבעי' מסברא דאיש נעשה שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה, אלא דפשטי' ממתני' וע"ז אמרי' פשוט מינה חדא כו' היינו דלא מצינו ללמוד אשה להולכה ואין איש לקבלה, דדלמא באיש לקבלה שכן אב מקבל, משמע דאין זה סברא ברורה לדון מזה דהוי איתא בדנפשי', אלא דאם מצינו כן י"ל דהטעם משום שכן אב, א"כ במסקנא מנ"ל באמת דאיש נעשה שליח לקבלה דלמא דוקא אשה להולכה מטעם שכן אשה עצמה מביאה גיטה אבל איש לקבלה לא, וצ"ל דאף בהאבעי' ס"ל דלא מקרי כ"כ איתא בנפשי' מה דאב מקבל לבתו קטנה מ"מ עכ"פ אם אנו דנין דאשה להולכה מקרי איתא בנפשה עי"ז שכן אשה מביאה גיטה ה"נ י"ל איש לקבלה שכן אב מקבל: אמנם על המהרש"א לכאורה קשה דהרי הקשה על האיבעי' דמה דמספק באשה להולכה, הא שייך בהולכה שכן אשה עצמה מביאה גיטה, הרי דס"ל למהרש"א דזהו סברא פשוטה דמכח זה מקרי שייך בהולכה ולוכא לספק בזה כלל, והרי איש לקבלה מספקי' ויקשה ג"כ קושי' המהרש"א דמה מספקי' הא שייך באיש קבלה שכן אב מקבל, א"כ מוכח דזהו פשוט יותר לומר שכן אשה מביאה דהוי ממש שייך בהולכה, אבל שכן אב מקבל גיטה לא מקרי כ"כ איתא בקבלה דהוא ענין אחר מה שמקבל גט לבתו קטנה, א"כ יקשה למסקנא דלמא דוקא אשה להולכה ולא איש לקבלה, ואפשר לדחוק דגם המהרש"א ס"ל בשניהם שוין דאם אמרי' שכן אשה עצמה מביאה גיטה אמרי' נמי שכן אב, ובאמת על שניהם מספקי' דאולי אין זה מקרי כ"כ איתא בנפשי' אלא דקושי' המהרש"א אהא דאמרי' פשוט מיני' איש לקבלה שכן אב וע"ז סובב קושי' המהרש"א דכל שאתה אומר שכן אב פשוט מיני' ג"כ אשה להולכה דגם בדידה שייך שכן אשה עצמה מביאה גיטה. וע"ז תירץ דלא ידע מזה המציאות דאשה תוליך גיטה, והנה לפ"מ שכתבנו דבלשון הרי"ף משמע דלקושטא דמלתא הטעם דאיש לקבלה משום שכן אב וכן אשה להולכה משום שכן עצמה: קשה לי דלפ"ז איך שייך נעשה בן חורין שליח לקבל גט שחרור הא ליתא בדנפשי' דאיך שייך הוא בגט שחרור אלא דהוא שייך בתורת שחרור לשחרר עבדו והיינו להוליך, אבל אם נימא דבעינן דוקא איתא בקבלה איך בן חורין איתא בקבלת גט שחרור, הן אמת דבלא"ה יש לעמוד אמאי לא פשיט האיבעי' ממתני' דהאומר תן לשחרור דלר"מ יכול לחזור והוי שליח להולכה, ולרבנן לא יחזור והוי שליח קבלה, האיך מיירי אם השליח הוא עבד האיך יכול להיות שליח להולכה הא ליתא בדנפשי' להוליך שחרור, (ובפרט לר"מ לשיטתי' דס"ל בקידושין דאין קנין לעבד בלא רבו, א"א שיהיה לעבד עבד אחר) ואם השליח ב"ח איך אפשר לקבל בשביל העבד הא אינו בקבלה, אך אין זה קושיא כ"כ די"ל דבאמת הו"מ למיפשט מזה אלא דפשוט יותר בקל ממתני' דהאשה עצמה, אבל מ"מ נימא לקושטא דמלתא דבעינן אית' בדנפשי' בקבלה והולכה קשה לדינא איך אפשר לב"ח להיות שליח לקבל גט שחרור, ומסוגיין תמוה לי במ"ש הר"ן ספ"ב דדוקא אין עבד נעשה שליח לקבלה אבל להולכה נעשה שליח, דלהולכה לא בעי איתא בדנפשי', א"כ מה מספקי' אשה להולכה מאי דמה"ת לא תהיה שליח הא לא גרע מעבד דנעשה שליח להולכה, ואף אם נדחוק דבעל האיבעי' מספקא לי' ג"כ בהך סברא גופא דדלמא גם בהולכה בעי איתא בדנפשי', ובאמת דלמא בעבד גם בהולכה לא שייך, מ"מ יקשה למסקנא איך נפשוט איש לקבלה דדלמא רק אשה להולכה ומטעם דלהולכה לא בעי איתא בדנפשי' אבל איש לקבלה י"ל דלא ידענא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Gittin 62b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 62, Amud Bet, about 377 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “מתני׳ האומר ״התקבל גט זה לאשתי״, או…”

    2. Segment 217 words

      Opens “לפיכך, אם אמר לו הבעל: ״אי איפשי…”

    3. Segment 312 words

      Opens “רשב"ג אומר: אף האומרת: ״טול לי גיטי״,…”

    4. Segment 428 words

      Opens “גמ׳ א"ל רב אחא בריה דרב אויא…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    5. Segment 513 words

      Opens “לא; לעולם אימא לך: ״הולך״ לאו כזכי״…”

    6. Segment 621 words

      Opens “דס"ד אמינא, הואיל ובעל לאו בר שויה…”

    7. Segment 719 words

      Opens “תנן, האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, אם…”

    8. Segment 82 words

      Opens “לא, אקבלה.…”

    9. Segment 936 words

      Opens “ת"ש לפיכך, אם אמר לו הבעל: ״אי…”

    10. Segment 102 words

      Opens “דילמא בהילך״.…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “פשיטא איש הוי שליח להולכה, שכן בעל…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “ת"ש האומר: ״התקבל גט זה לאשתי״, או…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “תא שמע: לפיכך, אם אמר לו הבעל:…”

    14. Segment 1435 words

      Opens “פשוט מינה איש הוי שליח לקבלה שכן…”

      Named: רב מרי.

    15. Segment 1525 words

      Opens “אמר רב אשי: מסיפא נמי שמע מינה…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1614 words

      Opens “איתמר: ״הבא לי גיטי״, ואשתך אמרה התקבל…”

    17. Segment 1732 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    18. Segment 185 words

      Opens “אמר רב אשי: הכי השתא?!…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Gittin 62b · Segment 4 — “גמ׳ א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 62b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026