Talmud Builders

    Gittin 60a

    Back to index

    English translation — Gittin 60a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1who reads from the Torah? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who said to him: After them read the Torah scholars who are appointed as leaders [ parnasim ] of the community. And after them read Torah scholars who are fit to be appointed as leaders of the community, even if in practice they received no such appointment. The Sages said that a Torah scholar who knows how to answer any question asked of him is fit to be appointed as leader of the community. And after them read the sons of Torah scholars whose fathers were appointed as leaders of the community. And after them read the heads of synagogues, and after them any person.

    2The people of the Galilee sent a question to Rabbi Ḥelbo: What is the halakha with regard to reading from ḥumashim , i.e., scrolls containing only one of the five books of the Torah, in the synagogue in public? Is this permitted, or is it necessary to read from a complete Torah scroll? An answer was not readily available to him. He came and asked Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, but an answer was not readily available to him either. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa came and asked this question in the study hall, and they resolved the difficulty from that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a Torah scroll that is missing even one sheet of parchment, one may not read from it in public. This indicates that an incomplete Torah scroll may not be used for a public Torah reading.

    3The Gemara rejects this argument: But that is not so, i.e., this cannot serve as a proof to the matter at hand. There, it is lacking part of the matter it is addressing, as a sheet of parchment is missing, whereas here, it is not lacking part of the matter it is addressing, as it contains a complete book. Rabba and Rav Yosef both say: One does not read from ḥumashim in the synagogue out of respect for the community.

    4And Rabba and Rav Yosef both say: It is prohibited to publicly read the haftara , the portion from the Prophets that is read after the weekly Torah portion, on Shabbat, from a scroll containing only the haftarot . What is the reason for this? It is because this type of scroll may not be written, as the words of the Prophets must also be written as complete books.

    5Mar bar Rav Ashi said: To handle such a scroll on Shabbat is also prohibited. What is the reason for this? It is because it is not fit to be read. Consequently, it is treated as set-aside [ muktze ] on Shabbat. The Gemara rejects this argument: But that is not so; rather, it is permitted to handle such a scroll and it is permitted to read from it.

    6And a proof for this is that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish used to read from a scroll of aggada containing the words of the Sages on Shabbat. But such a scroll may not be written, for in principle, the statements of the Oral Law may not be committed to writing. Rather, since it is not possible to remember the Oral Law without writing it down, it is permitted to violate the halakha , as indicated by the verse: “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah” (Psalms 119:126). Here too, in the case of a haftara scroll, since it is not always possible to write complete books of the Bible, due to the expense, it is permitted to apply the reasoning of “It is time to act for the Lord; they have nullified your Torah.”

    7Abaye raised a dilemma before Rabba: What is the halakha with regard to whether it is permitted to write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study it? The Gemara notes: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given from the outset scroll by scroll, meaning that Moses would teach the Jewish people one portion of the Torah, and then write it down, and then teach them the next portion of the Torah, and then write that down, and continue in this way until he committed the entire Torah to writing. And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book, meaning that the Torah was not written down incrementally, but rather, after teaching the Jewish people the entire Torah, Moses committed it to writing all at once.

    8The Gemara explains the two sides of the dilemma according to each opinion: Let the dilemma be raised according to the one who says that the Torah was given scroll by scroll. On the one hand it is possible to say that since the Torah was originally given scroll by scroll, today as well one may write the Torah in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one should say that since it was ultimately joined together to form a single scroll, it was joined together and can no longer be written in separate scrolls.

    9And let the dilemma also be raised according to the one who says that the Torah was given as a complete book. On the one hand it is possible to say that since it was given from the outset as a complete book, one may not write it today in separate scrolls. Or on the other hand, perhaps one could say that since it is not always possible to write a complete Torah, one may write it in separate scrolls. Rabba said to him: One may not write the Torah in separate scrolls. And what is the reason? Because one may not write a scroll that is only part of the Torah.

    10Abaye raised an objection to his opinion from a mishna ( Yoma 37b) where it was taught: Queen Helene also fashioned a golden tablet as a gift for the Temple on which the Torah portion discussing a sota was written. When the priest would write the scroll of a sota in the Temple, he would copy this Torah portion from the tablet, so that a Torah scroll need not be taken out for that purpose. This indicates that it is permitted for one to write a single portion of the Torah. Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene was not written in an ordinary manner, but rather it consisted of the letters of the alef-beit , i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, and by looking at it the priest writing the sota scroll would remember what to write.

    11The Gemara raised an objection from a baraita that teaches: When the priest writes the sota scroll, he looks at and writes that which is written on the tablet, which indicates that the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this argument: Emend the baraita and say that it should read as follows: He looks at and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the priest in remembering the text that must actually be written.

    12The Gemara raised an objection from a different baraita : When he writes, he looks at the tablet and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? “If a man lay with you…and if he did not lay with you” (see Numbers 5:19). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: With what are we dealing here? The tablet fashioned by Queen Helene was written by alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.

    13The Gemara comments: The question of whether or not writing a scroll for a child is permitted is subject to a dispute between tanna’im , as it is taught in the following baraita : One may not write a scroll containing only one portion of the Torah for the purpose of enabling a child to study, but if the writer’s intention is to complete the scroll, it is permitted. Rabbi Yehuda says: In the book of Genesis he may write a scroll from the beginning until the generation of the flood. In Torat Kohanim , the book of Leviticus, he may write a scroll from the beginning until “And it came to pass on the eighth day” (Leviticus 9:1).

    14The Gemara returns to discuss the previously mentioned dispute. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bana’a: The Torah was given from the outset scroll by scroll, as it is stated: “Then I said, behold, I come with the scroll of the book that is written for me” (Psalms 40:8). King David is saying about himself that there is a section of the Torah, “the scroll of the book,” that alludes to him, i.e., “that is written for me.” This indicates that each portion of the Torah constitutes a separate scroll. Rabbi Shimon ben Lakish says: The Torah was given as a complete book, as it is stated: “Take this scroll of the Torah” (Deuteronomy 31:26), which teaches that from the outset the Torah was given as a complete unit.

    15The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written “take,” indicating that the Torah scroll was given whole? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse is speaking about the Torah after it was joined together to form a single unit.

    16The Gemara asks: And according to the other Sage, Reish Lakish, as well, isn’t it written: “With the scroll of the book that is written for me,” indicating that the Torah was given scroll by scroll? How does he explain this verse? The Gemara answers: That verse teaches that the entire Torah is called a scroll. This is indicated in another verse as well, as it is written: “And He said to me: What do you see? And I said: I see a flying scroll” (Zechariah 5:2).

    17Alternatively, this verse serves to allude to the sections of the Torah discussed in that statement of Rabbi Levi, as Rabbi Levi says: Eight sections were said on the day that the Tabernacle was erected, on the first of Nisan. They are: The section of the priests (Leviticus 21:1–22:26); the section of the Levites (Numbers 8:5–26); the section of the impure (Leviticus 13:1– 14:57); the section of the sending away of the impure (Numbers 5:1–4); the section beginning with the words “After the death” (Leviticus, chapter 16);

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מי קוראיןכלומר תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום:

    הראויין לימנות כו'דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים] (דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה:

    בחומשיןשיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו:

    מחסר במילתיהשקורין לו ס"ת וחסר הוא:

    דלא ניתן ליכתבפחות מספר אחד שלם לעצמו:

    והא לא ניתן ליכתבשום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן אלה אתה כותב כו':

    כיון דלא אפשרמליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת:

    עת לעשות לה'ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה:

    ה"נ כיון דלא אפשרשאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם:

    מגילהפרשה לבדה של תורה או שתים:

    למ"דלקמן בשמעתין:

    מגילה מגילה ניתנהכשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן:

    חתומה ניתנהלא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן:

    לפי שאין כותביןואפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה כיון דאידבק אידבק:

    אף היאהילני המלכה במסכת יומא (ד' לז.):

    פרשת סוטהלכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות:

    באל"ף בי"תכלומר ראשי התיבות:

    כשהוא כותבכהן הכותב פרשת סוטה:

    כמה שכתובלפי הסימנים היה מבין וכותב:

    אם שכבכלומר ואת כי שטית וגו':

    בסירוגיןתחילת המקרא היה כתוב תיבה שלימה ולבסוף ראשי תיבות:

    עד ויהי ביום השמינישהוא גמר צווי הקרבנות:

    אז אמרתיכך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.):

    הנה באתיעכשיו באתי לכלל:

    כתוב עלימאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך הנמצאות (בראשית י״ט:ט״ו) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי:

    חתומהגמורה ומסויימה ושלימה:

    א"נ לכדרבי לויאיקראי מגילה אותן ח' פרשיות שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום ונכתבו כל אחת במגילה לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו הלכך קרי לשאר נמי מגילה משום דכשחזר והשלימה הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים וכן כולם:

    פרשת כהניםאמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם:

    פרשת לויםקח (נא) את הלוים דבהעלותך שבה הל כות לוים וי"א ואל הלוים תדבר ואינו כן כי מה עניינם אצל הקמת המשכן מעשר ראשון לא נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה ועוד פרשת מעשר מיקריא:

    פרשת לויםהוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר:

    פרשת טמאיםויהי אנשים וגו' משום הלכות הפסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים וישלחו מן המחנה שבו ביום הוקבעו שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שילוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהם ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט"ו ולא נזקקו לפסח שני אלא א"כ לא יטהרו:

    ופרשת שילוח טמאיםוישלחו מן המחנה שבאותו היום הוקבעו המחנות וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם:

    ופרשת אחרי מותאע"פ שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתיב אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת:

    License: CC0

    גיטין 60 עמוד א

    1מי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל אחריהן קוראין ת"ח הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם.

    2שלחו ליה בני גליל לר' חלבו: מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור? לא הוה בידיה. אתא שייליה לר' יצחק נפחא, לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא, ופשטוה מהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו.

    3ולא היא, התם מחסר במילתיה, הכא לא מחסר במילתיה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת, משום כבוד צבור.

    4ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת. מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב.

    5מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור. מ"ט דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה׃

    6דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא; והא לא ניתן ליכתב, אלא כיון דלא אפשר, (תהלים קיט, קכו) ״עת לעשות לה' הפרו תורתך״; ה"נ כיון דלא אפשר, ״עת לעשות לה' הפרו תורתך״.

    7בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר: תורה מגילה מגילה ניתנה; תיבעי למאן דאמר: תורה חתומה ניתנה.

    8תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה כיון דמגילה מגילה ניתנה, כותבין; או דילמא, כיון דאידבק אידבק.

    9תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה, אין כותבין; או דילמא, כיון דלא אפשר כתבינן? א"ל אין כותבין. ומה טעם? לפי שאין כותבין.

    10איתיביה: אף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה! א"ר שמעון בן לקיש משום ר' ינאי: באל"ף בי"ת.

    11איתיביה: כשהוא כותב, רואה וכותב מה שכתוב בטבלא! אימא: ״כמה שכתוב בטבלא״.

    12איתיביה: כשהוא כותב, רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא. מה הוא כתוב בטבלא? (במדבר ה, יט) ״אם שכב״, ״אם לא שכב״! הכא במאי עסקינן בסירוגין.

    13כתנאי: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים מותר. ר' יהודה אומר: בבראשית עד דור המבול. בתורת כהנים עד ״ויהי ביום השמיני״.

    14א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה מגילה מגילה ניתנה, שנא' (תהלים מ, ח) ״אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי״. ר"ש בן לקיש אומר: תורה חתומה ניתנה, שנאמר: ״(דברים לא״, כו) ״לקוח את ספר התורה הזאת״.

    15ואידך נמי, הכתיב ״לקוח״! ההוא לבתר דאידבק.

    16ואידך נמי, הכתיב ״במגילת ספר כתוב עלי״! ההוא, דכל התורה כולה איקרי מגילה, דכתיב: ״(זכריה ה״, ב) ״ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר אני רואה מגילה עפה״.

    17אי נמי, לכדרבי לוי דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת ״אחרי מות״,׃

    Tosafot

    אם שכב אם לא שכבאם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שכב כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית:

    תורה חתומה ניתנהתימה דכתיב (שמות כ״ד:ז׳) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ופרש"י בפי' חומש דהיינו מבראשית ועד כאן ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניה וכותב זאת אחריה ועל זה מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר והיה יכול להוכיח זה מכמה מקראות דאין מוקדם ומאוחר בתורה אלא הואיל ומשכח דרבי לוי מייתי לה ור"ת גריס א"ר לוי מילתא באפי נפשה:

    פרשת טמאיםפי' בקונטרס ויהי אנשים וקשה לפירושו דאמר בפ"ק דפסחים (דף ו.) שואלים בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ולפ"ז איכא חדש וחצי כיון שנאמר בראש חדש ניסן ועוד דלא יתכן לרבי יוסי הגלילי דאמר. נושאי ארונו של יוסף היו ולרבי יצחק דאמר למת מצוה נטמאו וחל שביעי שלהם בערב פסח ונראה דפרשת טמאים היינו פרשת וינזרו (ויקרא כב) דכתיב ביה טומאת שרץ ונבילה וכל הצריך לטומאת מקדש וקדשיו:

    ופרשת אחרי מותבבראשית רבה איכא פלוגתא גבי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם (בראשית ט״ו:א׳) דאיכא למ"ד אחר סמוך ואחרי מופלג ואיכא למ"ד איפכא וקשה מאחרי מות דבו ביום היה ושמא נאמר אחר כל הפרשיות לכך חשיב מופלג:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    [בנדפסספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו. נראה לי דיריעה אחת לא דוקא דאפילו כתב אחד מעכב קל וחומר מתפילין דתנן במנחות [לד, א] דכתב אחד מעכב. ועוד דהא אקשינן אפילו כתב אחד מעכב פשיטא והוצרכו לתרץ לא צריכא אלא לקוצו של יו"ד, ואי בספר החמור אינו מעכב אלא יריעה אחת היאך הקשו להדיא בתפילין דלא חמירי כספר תורה, כתב אחד מעכב פשיטא, ועוד דעל כרחין אפילו טעות אחד מעכב דבמסכת סופרים אמרו דאפילו תיבה אחת נראית כשתים פסול ואין קורין בו, ויש מרבותינו שאמרו דחסר בסופו אינו נפסל בפחות מיריעה אחת אבל באמצעיתו אפילו כתב אחד מעכב, ואינו מחוור בעיני, כי בראשו ובסופו מעכב יותר לפי שחסרונו ניכר, והראיה שהרי במגילה אפילו היו בה אותיות מקורעות או מטושטשות אפילו אין רישומו ניכר אסיקנא התם דכשר עד רובה ואילו בראשה אמרינן אפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, אלא נראה לי דהכא נמי אפילו כתב אחד מעכב בכל מקום אלא דרבי שמואל בר נחמני למעוטי חומשין קאתי וכדפשטוה מינה ביה מדרשא ודרך התלמוד כן לקרב הענינים ושלא יאמר זה אפילו חסר ארבעה חומשין קורין בו וזה יאמר אפילו חסר כתב אחד אין קורין בו, ולפיכך אמר אפילו חסר יריעה אחת אין קורין בו ואסיקנא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין משום כבוד הצבור. ונראה לי להלכה דכיון שכן כל שלם רצה לומר חמשה חומשין אפילו נמצאו טעיות [טעויות] באחד מן החומשין כל שאינו קורא באותו החומש קורא בשאר החומשין ואינו חושש שאין טעות חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבים זה את זה אלא לכבוד בעלמא שלא יראה מעשיו כעושה מעשיו בעניות שאין צבור עני ומשום דמסתר במילתיה נמי ליכא דהא במילתא דההוא חומש שאין קורין בו לא מחסר כלום. כן נראה לי].

    רבי שמעון בן לקיש אומר תורה חתומה נתונההקשה הר"א אב בית דין דהא כתוב בסוף ואלה המשפטים ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם וגו' וזה היה לפני מתן תורה, והא נמי דקאמר אי נמי לכדרבי לוי לא ברור לן. עד כאן. ואילו נאמר דאפילו ריש לקיש לא אמר אלא שלא היה כותב כל פרשה ופרשה כמו שנאמרה לו אלא סודרה על פה עד גמר התורה, אלא פרשיות שהיו צריכות לשעה היה כותבן כדי שיראו וילמדו מתוך הכתב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 60a

    Gittin 60a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 416 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מי קוראין כלומר תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום:

    הראויין לימנות כו' דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים] (דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה:

    בחומשין שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו:

    מחסר במילתיה שקורין לו ס"ת וחסר הוא:

    דלא ניתן ליכתב פחות מספר אחד שלם לעצמו:

    והא לא ניתן ליכתב שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן אלה אתה כותב כו':

    כיון דלא אפשר מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת:

    עת לעשות לה' ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 60a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    אם שכב אם לא שכב אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שכב כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית:

    תורה חתומה ניתנה תימה דכתיב (שמות כ״ד:ז׳) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ופרש"י בפי' חומש דהיינו מבראשית ועד כאן ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניה וכותב זאת אחריה ועל זה מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר והיה יכול להוכיח זה מכמה מקראות דאין מוקדם ומאוחר בתורה אלא הואיל ומשכח דרבי לוי מייתי לה ור"ת גריס א"ר לוי מילתא באפי נפשה:

    פרשת טמאים פי' בקונטרס ויהי אנשים וקשה לפירושו דאמר בפ"ק דפסחים (דף ו.) שואלים בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ולפ"ז איכא חדש וחצי כיון שנאמר בראש חדש ניסן ועוד דלא יתכן לרבי יוסי הגלילי דאמר. נושאי ארונו של יוסף היו ולרבי יצחק דאמר למת מצוה נטמאו וחל שביעי שלהם בערב פסח ונראה דפרשת טמאים היינו פרשת וינזרו (ויקרא כב) דכתיב ביה טומאת שרץ ונבילה וכל הצריך לטומאת מקדש וקדשיו:

    ופרשת אחרי מות בבראשית רבה איכא פלוגתא גבי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם (בראשית ט״ו:א׳) דאיכא למ"ד אחר סמוך ואחרי מופלג ואיכא למ"ד איפכא וקשה מאחרי מות דבו ביום היה ושמא נאמר אחר כל הפרשיות לכך חשיב מופלג:

    Tosafot on Gittin 60a · Sefaria

    Rashba

    [בנדפס ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו. נראה לי דיריעה אחת לא דוקא דאפילו כתב אחד מעכב קל וחומר מתפילין דתנן במנחות [לד, א] דכתב אחד מעכב. ועוד דהא אקשינן אפילו כתב אחד מעכב פשיטא והוצרכו לתרץ לא צריכא אלא לקוצו של יו"ד, ואי בספר החמור אינו מעכב אלא יריעה אחת היאך הקשו להדיא בתפילין דלא חמירי כספר תורה, כתב אחד מעכב פשיטא, ועוד דעל כרחין אפילו טעות אחד מעכב דבמסכת סופרים אמרו דאפילו תיבה אחת נראית כשתים פסול ואין קורין בו, ויש מרבותינו שאמרו דחסר בסופו אינו נפסל בפחות מיריעה אחת אבל באמצעיתו אפילו כתב אחד מעכב, ואינו מחוור בעיני, כי בראשו ובסופו מעכב יותר לפי שחסרונו ניכר, והראיה שהרי במגילה אפילו היו בה אותיות מקורעות או מטושטשות אפילו אין רישומו ניכר אסיקנא התם דכשר עד רובה ואילו בראשה אמרינן אפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, אלא נראה לי דהכא נמי אפילו כתב אחד מעכב בכל מקום אלא דרבי שמואל בר נחמני למעוטי חומשין קאתי וכדפשטוה מינה ביה מדרשא ודרך התלמוד כן לקרב הענינים ושלא יאמר זה אפילו חסר ארבעה חומשין קורין בו וזה יאמר אפילו חסר כתב אחד אין קורין בו, ולפיכך אמר אפילו חסר יריעה אחת אין קורין בו ואסיקנא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין משום כבוד הצבור. ונראה לי להלכה דכיון שכן כל שלם רצה לומר חמשה חומשין אפילו נמצאו טעיות [טעויות] באחד מן החומשין כל שאינו קורא באותו החומש קורא בשאר החומשין ואינו חושש שאין טעות חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבים זה את זה אלא לכבוד בעלמא שלא יראה מעשיו כעושה מעשיו בעניות שאין צבור עני ומשום דמסתר במילתיה נמי ליכא דהא במילתא דההוא חומש שאין קורין בו לא מחסר כלום. כן נראה לי].

    רבי שמעון בן לקיש אומר תורה חתומה נתונה הקשה הר"א אב בית דין דהא כתוב בסוף ואלה המשפטים ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם וגו' וזה היה לפני מתן תורה, והא נמי דקאמר אי נמי לכדרבי לוי לא ברור לן. עד כאן. ואילו נאמר דאפילו ריש לקיש לא אמר אלא שלא היה כותב כל פרשה ופרשה כמו שנאמרה לו אלא סודרה על פה עד גמר התורה, אלא פרשיות שהיו צריכות לשעה היה כותבן כדי שיראו וילמדו מתוך הכתב.

    Rashba on Gittin 60a · Sefaria

    Meiri

    קראו כהן ולוי קורין אחריהם תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראויים למנותם פרנסים על הצבור ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור ואחריהם ראשי כנסיאות וכל אדם ומכל מקום אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת:

    ספר תורה העשויה כהלכתה בגליון ובתפירת גידין אלא שלא נכתבה כלה אלא ספר ספר כגון שעשאה חמשין חמשין ר"ל ספר בראשית לבד ספר ואלה שמות לבד וכן כלם אין קורין לכתחלה באחת מהן בבית הכנסת מפני שאין כבוד הצבור בכך ומכל מקום בדיעבד יצא ואע"פ שבחסר יריעה אחת או אפי' אות אחת פסולה התם מיחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה:

    ספר הפטרות הואיל ואין שם ספר שלם אלא פרשה מכאן ופרשה מכאן מן הדין לא היה ראוי ליכתב ומאחר שכן מן הדין היה אסור לקרות בו וכן לטלטלו בשבת וכן בספרי הגדה שהרי דברים שבעל פה הם ומכל מקום סמכו לכתבם מצד שנתמעטו הלבבות והתורה משתכחת וכל שבא זמן שצריך לעשות תקנה לשם שמים מוחלין על כבוד התורה לשעה וכמו שאמרו עת לעשות ליי' הפרו תורתיך והילכך מותר לטלטלם ולקרות בהם בשבת וכן אע"פ שמן הדין אין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה אלא אם כן דעתו להשלים עד סוף הענין כגון מבראשית עד נח ומתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני שהוא גמר ספור הקרבנות אעפ"כ עת לעשות ליי' וכו' וזהו שגדולי הפוסקים הביאו כותבין מגלה לתינוק וכו' ושמא תאמר והלא אף מן התורה ראוי להתיר שהרי תורה לא חתומה נתנה ר"ל שלא בנתינת פרשה פרשה אלא שכלם היו סדורות לו על פה עד שכתבם ביחד בסוף ארבעים שנה אלא מגלה מגלה נתנה ר"ל כשנאמרה הפרשה למשה היה כותבה ונותנה וכן כלם אחת אחת אעפ"כ כיון דאידבק אידבק ואין לכתבה פרשיות פרשיות אלא אם כן כותבה דרך נוטריקון בא"ב או בתיבות פרוסות והוא הנקרא כאן סירוגין ויש מפרשין שלש תיבות בשיטה אחת ושלש כאן בשיטה אחת עד שישלם כל הענין ומאחר ששלש תיבות נכתבות בלא שרטוט אינו קרוי ספר ועל דרך זה אמרו בהילנאי המלכה שעשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שתהא מזומנת להעתיק ממנה פרשת סוטה לסוטות הצריכות לשתות ולא יהו צריכים להוציא עליהן ספר תורה:

    שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן לצורך היום ואח"כ נכתבו כל אחת במקומה ואלו הן א' פרשת כהנים ר"ל פרשת אמור אל הכהנים שהלכות כהנים תלויות בה ומפני שהוזקקו לעבודה הוצרך להודיעם הלכותיהם ב' פרשת לוים שבהעלותך לצורך טהרתם ג' פרשת טמאים לדחותם לפסח שני שהרי באחד בניסן הוקם המשכן והיו דורשים בהלכות הפסח ד' פרשת שלוח טמאים ר"ל וישלחו מן המחנה שבו ביום הובדלו המחנות ה' פרשת אחרי מות ואע"פ שלצורך יום כפור היא אמורה ומה צורך בה לאותו היום מכל מקום אחר שבאותו היום מתו בני אהרן בשביל ביאתם שלא כראוי נאמרה להם אזהרת ואל יבא בכל עת ו' פרשת שתויי יין שמאותו היום נאסרו ז' פרשת נרות ר"ל בהעלותך שהיה צורך היום ח' פרשת פרה שהרי מחרתו נשרפה הפרה:

    Meiri on Gittin 60a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה תורה חתומה כו' וע"ז מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר כו' עכ"ל לא ניחא להו כפרש"י דמה נשתנו אלו ח' פרשיות שנאמרו מגילה מגילה יותר משאר פרשיות שנאמרו גם כן באותו יום שנאמרו ולא נכתבו עד לבסוף אלא דודאי אלו פרשיות לא נשתנו אלא דה"ק דתורה חתומה ניתנה לכדרבי לוי שאלו ח' פרשיות לא נכתבו כסדר ונאמרו לפני אותן הכתובים לפניהם אלא שלא נכתבה עד שנכתבה אותה שלפניה וזה היה יכול להוכיח מכמה מקראות כו' וק"ל:

    בפרש"י בד"ה פרשת טמאים ויהי אנשים כו' ולר"ל יכולים היו לטהר עד ט"ו ולא נזקקו לפסח שני אא"כ לא יטהרו עכ"ל וזו היא כדעת ר"י הגלילי בפרק הישן דנושאי ארונו של יוסף היו א"נ כר"ע דמישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא ושם הקשה להו רבי יצחק אי נושאי ארונו של יוסף היו כרבי יוסי הגלילי אי נמי מישאל ואלצפן כר"ע הרי היו יכולין ליטהר אלא כו' ע"ש והתוס' שהקשו לפרש"י דלא יתכן לר"י הגלילי דנושאי ארונו של יוסף היו כו' צ"ע אם רצונם אמאי לא הטהרו קודם הפסח הרי זו הקושיא הקשה ר' יצחק שם לרבי יוסי הגלילי ולר"ע ויש ליישב דודאי אם נאמר שלא נאמר פרשת ויהי אנשים וגו' גם לר"י הגלילי ולר"ע עד ע"פ לא הקשה להו רבי יצחק אלא למה לא נאמר מקודם זה כדי שיוכלו ליטהר אבל לפרש"י הוסיפו בקושיא זו כיון דנאמר להם פרשת ויהי אנשים בר"ח וידעו שיוכלו ליטהר אמאי לא הטהרו כדי שיוכלו להביא פסח דאית ביה כרת ומיהו לפי זה קשה אמאי לא נקטו נמי התוס' בדבריהם דלא יתכן נמי לר"ע דאמר מישאל ואלצפן היו אמאי לא הטהרו קודם הפסח וע"כ נראה דלא ניחא להו כפרש"י דמשום דהוזקקו טמאים להשתלח מתוך כך הוזקקו טמאים באותו יום לישאל כו' אלא דלר"ע ניחא כיון דבאותו יום בר"ח הוטמאו הוזקק להודיע אותן בו ביום בראש חדש דין פסח שני על ידי טומאה אבל לרבי יוסי הגלילי דנושאי כו' לא הוזקק להודיען באותו יום בר"ח טפי משאר כל הימים ומהרש"ל הקשה לפרש"י מדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וגו' ונדחק לפרש פי' שבאותו יום כו' ע"ש והנראה דאין להוציא מלת ביום ההוא מפשטיה דקאי אדכתיב לעיל מיניה ויעשו את הפסח בראשון בי"ד וגו' דהיינו בע"פ וה"ק בר"ח נאמר אם לא יוכלו לעשות ביום ההוא בע"פ אם לא יטהרו מקודם וכן פרש"י בשמעתין ותו לא מידי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 60a · Sefaria

    Maharam

    ע"א ד"ה תורה חתומה ניתנה וכו' עד ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדד נכתבה וכו'. לפי פי' התוס' קשה טובא בסוגיא דשמעתין ונ"ל דלפי פי' התוס' ל"ג בשמעתין א"נ לכדר' לוי וכו' אלא ה"ג כדר' לוי והצעת הסוגיא לפי' התוס' כך היא דמ"ד חתומה ניתנה ר"ל שמעולם היתה חלק אחר ולא נתחלקה לשני חלקים שאם נאמרה פרשה מאוחרת לא נכתבה עד שנאמרה הפרשה שלפניה ואז היה כותבן בבת אחת אל הפרשיות הקודמות נמצא שמעולם לא נכתבה לשני חלקים לאפוקי למ"ד מגילה מגילה ניתנה שהיה כל ענין וענין נכתב מגילה מגילה בפני עצמו נמצא שהיתה נכתבה בחלקים הרבה ולכך קאמרי הגמרא שלמ"ד מגילה מגילה ניתנה הסברא נותנת שכותבים מגילה לתינוק ולמ"ד חתומה ניתנה אין כותבים מגילה לתינוק משום שמעולם לא היתה כתובה בשני חלקים ומייתי ראיה מר' לוי דהתורה חתומה ניתנה ר"ל שלא היה משה כתבה כסרר שנאמרו לו לפרשיות רק היה ממתין עד שנאמרה לו פרשה הקודמת דאל"כ אלא היה כותב מגילה מגילה כמו שנאמרו לו א"כ נצטרך לומר שאותן ח' פרשיות שנאמרו לו באותו יום היה ג"כ כותבן במגילה אחת זו אחר זו וא"כ גם עתה לאחר חתימת התורה שהדביק כל המגילות יחד צריכין להיות נמצאים כל אותן הפרשיות יחד זו אצל זו ואנו רואים אותן מפוזרים והפרש רב בין אחת לחברתה אלא ודאי ע"כ צ"ל שלא היה כותב שום פרשה עד שנאמרה לו אותה שכתובה לפניה וראיתי הרבה דברים שנאמרו בפי' שיטה זו לפי דעת התוס' אבל מה שכתבתי הוא קרוב ונכון נ"ל:

    Maharam on Gittin 60a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ס"ת שחסר יריעה אחת ע' מגילה דף ט ע"א תד"ה בשלמא תורה:

    שם משום כבוד צבור ע' מגילה ד' כד יומא דף ע ע"א סוטה דף לט ע"ב:

    שם א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין כעין זה שבת דף כ"א ע"א וש"נ:

    Gilyon HaShas on Gittin 60a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    'אֵלֶּה', אֵלֶּה אַתָּה כּוֹתֵב, וְאִי אַתָּה כּוֹתֵב הֲלָכוֹת (שמות לד, כז) הנה נודע הא דכתבו אחר כך תורה שבעל פה משום דנתמעטה חכמת הלב ובזה יובן מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה (תהלים קז, מג) היינו ישמור הדרשה של תיבת אלה לבלתי יעבור עליה כי כיון דהוא חכם באמת אינו נצרך לעבור על דרשה זו.

    Ben Yehoyada on Gittin 60a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 60, Amud Aleph, about 416 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “מי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה…”

      Named: רבי יצחק.

    2. Segment 241 words

      Opens “שלחו ליה בני גליל לר' חלבו: מהו…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 322 words

      Opens “ולא היא, התם מחסר במילתיה, הכא לא…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    4. Segment 417 words

      Opens “ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    5. Segment 521 words

      Opens “מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 634 words

      Opens “דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא…”

    7. Segment 723 words

      Opens “בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה…”

      Named: אביי, רבה.

    8. Segment 816 words

      Opens “תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה כיון…”

    9. Segment 924 words

      Opens “תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה כיון דחתומה…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “איתיביה: אף היא עשתה טבלא של זהב,…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “איתיביה: כשהוא כותב, רואה וכותב מה שכתוב…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “איתיביה: כשהוא כותב, רואה בטבלא וכותב מה…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “כתנאי: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה,…”

    14. Segment 1437 words

      Opens “א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה מגילה…”

      Named: רבי בנאה.

    15. Segment 157 words

      Opens “ואידך נמי, הכתיב ״לקוח״! ההוא לבתר דאידבק.…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “ואידך נמי, הכתיב ״במגילת ספר כתוב עלי״!…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “אי נמי, לכדרבי לוי דאמר רבי לוי:…”

      Named: רבי לוי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Gittin 60a · Segment 10 — “איתיביה: אף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Gittin 60a · Segment 2 — “שלחו ליה בני גליל לר' חלבו: מהו לקרות בחומשים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Gittin 60a · Segment 2 — “…ופשטוה מהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: ס"ת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Gittin 60a · Segment 7 — “בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 60a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026