Talmud Builders

    Gittin 11a

    Back to index

    English translation — Gittin 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1We are dealing with unambiguous gentile names, in which case there is no need to be concerned that people might rely on these individuals as witnesses for the transfer, as it is evident that they are gentiles.

    2The Gemara clarifies: What are the circumstances of unambiguous gentile names? Rav Pappa said: This is referring to names such as Hurmiz, and Abbudina, bar Shibbetai, and bar Kidri, and Bati, and Nakim Una.

    3The Gemara infers: However, if the bill of divorce or manumission was signed by gentile witnesses with ambiguous names, what is the halakha ? Is this not a valid document? If so, instead of teaching in the latter clause of the mishna: These two types of documents are mentioned only when they are prepared by a common person, not in court, let him distinguish and teach the distinction within the case of gentile courts itself, as follows: In what case is this statement, that gentile signatures are valid for a bill of divorce or manumission, said? With regard to unambiguous names. However, in a case of ambiguous names, no, gentile witnesses are not valid.

    4The Gemara answers: That is also what he is saying, i.e., Rabbi Shimon’s statement that these bills of divorce and bills of manumission are also valid should be understood in this very manner: In what case is this statement said? With regard to unambiguous names. However, with regard to ambiguous names, the document becomes like one that was prepared by a common person, and therefore such documents are invalid.

    5And if you wish, say a different answer: In the last clause of the mishna, which states: These types of documents are mentioned only when they are prepared by a common person, we are no longer discussing bills of divorce; rather, we arrive at the case of financial documents. Furthermore, this clause of the mishna is not a continuation of Rabbi Shimon’s statement, as it returns to the opinion of the first tanna . And this is what the mishna is saying: Financial documents were mentioned as invalid only when they were prepared by a common person, whereas if they were produced by a court they are valid.

    6It is taught in a baraita ( Tosefta 1:4): Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said that Rabbi Shimon said this to the Sages in the city of Tzaidan: Rabbi Akiva and the Rabbis did not disagree with regard to all documents produced in gentile courts, that even though their signatories are gentiles, these documents are valid, even in the case of bills of divorce and bills of manumission. They disagreed only when they were prepared by a common person, outside a court, as Rabbi Akiva deems a document of this kind valid, and the Rabbis deem it invalid, except for bills of divorce and bills of manumission.

    7Rabban Shimon ben Gamliel says: Even these, bills of divorce and manumission, are valid in a place where Jews do not sign. In other words, the halakha that a document with gentile signatories is valid applies only in a place where Jews are not allowed to sign, as everyone knows that gentile documents are not signed by Jews. However, in a place where Jews sign, no, these documents are not valid either, as people might mistakenly think that Jews signed this bill of divorce. Therefore there is a concern that one might deliver this bill of divorce in the presence of those witnesses, who are actually gentiles, which would render the bill of divorce invalid.

    8The Gemara suggests: Let us also decree in a place where Jews do not sign due to a place where Jews do sign. The Gemara answers: One might confuse one name with another name. It is possible that one might think that a certain name is that of a Jew when it is actually that of a gentile. However, one is not likely to confuse one place with another place. Since everyone knows that all of the signatures in certain places belong to gentiles, they are careful not to transfer a bill of divorce in the presence of the witnesses who signed it, unless they are certain that the witnesses are Jews.

    9§ The Gemara relates that Ravina thought to deem valid a document that was written by a group of gentiles [ arma’ei ]. Rafram said to him that we learned: Gentile courts, in the mishna, i.e., these documents are valid only if they were produced in an important court, not by every group of gentiles.

    10Similarly, Rava said: With regard to this Persian document [ shetara parsa’a ] written by the Persian authorities that was transferred to the recipient in the presence of Jewish witnesses, he can collect with it non-liened property, i.e., property that is unencumbered by a mortgage. Although this is not considered a proper document by means of which one can collect from any land sold by the debtor, nevertheless, the facts in the document are considered accurate, and therefore one may at least collect non-liened property with it.

    11The Gemara asks: But the witnesses for the transmission of this document do not know how to read Persian, as most Jews did not read that language. If so, how can they serve as witnesses? The Gemara answers: Rava is referring to a situation where the witnesses know how to read Persian.

    12The Gemara questions how the court can rely upon such a document: But I require that the document be written in a manner that cannot be forged, and it is not so in this document, as the Persians were not particular about preparing their documents in this manner when writing their legal documents. The Gemara explains: Rava’s statement applies in a case where the paper of the documents was processed with gall. Consequently, it is not possible to forge the writing (see 19b). But I require that a document review the essential topic of the document in its last line, and it is not so in the case of Persian documents. The Gemara answers: Rava’s statement applies in a case where it returned to review the essential topic of the document in the final line.

    13The Gemara asks: If so, he should be able to collect from liened property as well, as this document is equivalent to one written by a Jew. Why doesn’t Rava say that it can be used to collect from liened property as well? The Gemara answers: The reason is that this document does not generate publicity, i.e., a legal matter that is performed in a Persian court will not become publicized among Jews. Therefore, this case is similar to a loan by oral agreement, where the transaction is not publicized. In this case the lender can collect only from non-liened property, as purchasers from the debtor would not have been aware of his debt and consequently taken sufficient measures to ensure that the money would not be claimed from their purchase.

    14Reish Lakish raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשמות מובהקיןדעובדי כוכבים דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן דתו לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעובדי כוכבים הם:

    הורמיז ואבודינא בר שיבתאי ובר קידרי בטי ונקים אונאכולם שמות דייני עובדי כוכבים הם:

    ליפלוג בדידהבערכאות גופייהו:

    אבל שמות שאינן מובהקיןנעשו כשארי שטרות של מכר שנעשו בהדיוטות בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לפלוגי בין הדיוט לערכאות דאילו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין והכי קאמר לא הוזכרו גיטי אשה ליפסל אלא בשמות שאין מובהקין דנעשו כשאר שטרות הנעשים בהדיוט:

    ואיבעית אימא סיפאלא הוזכרו דקתני:

    אתאן לגיטי ממוןורבנן קאמרי ליה וארישא קאי כל השטרות של ממון העולין בערכאות של עובדי כוכבים כשירין כגון שטרי מכר וכדפרישית טעמא לעיל דזוזי קנו ליה ושטרא לסהדותא בעלמא ואי לא דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו למיכתב שטרא ולא הוזכרו ליפסל אלא בזמן שנעשו בהדיוט דלא קפדי אאורועי נפשייהו:

    אר"ש לחכמיםסמך לדבריו דאף אלו כשרים:

    לא נחלקו ר' עקיבא וחכמיםשהן דור שהיה לפנינו:

    על שטרות העולים כו'שהן כשרין ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים:

    חוץ מגיטי נשים ל"ג ברישא דמילתיה דר' שמעון בתוספתא אלא בסיפא דמילתייהו דרבנן גרס לה וה"ג לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים - דכיון שנעשו בהדיוט שטרי מכר דקיימי לראי' ועליהן דסהדי עובדי כוכבים סמכינן פסול דאימר שקרא חתום אבל גיטי נשים לאו עליהם סמכינן אלא אעדי מסירה ובשמות מובהקין קמיירי:

    רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלוגיטי נשים:

    כשרים במקום שאין ישראל חותמיןכלומר אף אלו גיטי נשים שאתם מכשירין אימתי הן כשרים במקום שאין ישראל חותמין בעיר שאין העובדי כוכבים מניחין את ישראל לחתום דכיון שאין ישראל חותמין באותה העיר הכל יודעין שהם עובדי כוכבים ואין סומכין עליהם ומסר ליה ניהליה בעדים ישראל:

    אבל במקום שישראל חותמיןאע"פ שהשמות הללו מובהקין דעובדי כוכבים הן פסולין דאי מכשרת בהני אתי לאכשורי בשמות שאין מובהקין:

    לגזור מקום שאין ישראל חותמיןכי היכי דגזר שמות מובהקין אטו שמות שאין מובהקין:

    סבר לאכשורישאר שטרות:

    בכינופיא דארמאישאינן ערכאות:

    שטרא פרסאהשעשאוהו בלשון פרסי וחתמו פרסיים הדיוטות עליו:

    והא לא ידעיהעדים שמסרו בפניהם:

    למיקריולא ידעי מאי ניהו והיכי מסהדי לאחר זמן עלה דמילתא:

    שאינו יכול לזייףשיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עיבודו שעושים אותו שחור ושוב אין אדם עושה בה מחק וחוזר וכותב עליו מפני שהוא ניכר וקלפי פרסיים אינם מעובדים בעפצין שקורין גל"ש ואדם יכול למחוק כתבו ומניח חתימת העדים וכותב למעלה ממון הרבה:

    מענינו של שטר בשיטה אחרונהכדאמרי' בגט פשוט (ב"ב דף קסא:) וקנינא מן פלוני אכל מה דכתוב ומפורש לעיל:

    בדמהדרשמוחזר בשיטה אחרונה:

    לית ליה קלאלפי שאין חותמין ישראל דסהדי דחתימי אשטרא אינון מפקי לקלא ולפיכך אין הלוקח נפסד דאמר ליה לא הוה ידענא דמשתעבד לך ובפ"ב (לקמן גיטין דף יט:) אמרי' דאי חתימי עליה ישראל טריף ממשעבדי:

    גיטין 11 עמוד א

    1בשמות מובהקין.

    2היכי דמי שמות מובהקין? אמר רב פפא, כגון: הורמיז, ואבודינא, בר שיבתאי, ובר קידרי, ובאטי, ונקים אונא.

    3אבל שמות שאין מובהקים מאי לא?! אי הכי, אדתני סיפא: לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט; לפלוג וליתני בדידה: בד"א בשמות מובהקין, אבל שמות שאין מובהקין לא!

    4הכי נמי קאמר: בד"א בשמות מובהקין, אבל בשמות שאין מובהקין, נעשה כמי שנעשו בהדיוט, ופסולין.

    5ואיבעית אימא: סיפא אתאן לגיטי ממון, והכי קאמר: לא הוזכרו גיטי ממון דפסולים, אלא בזמן שנעשו בהדיוט.

    Baraita

    6תניא: אמר ר' אלעזר בר' יוסי, כך אמר ר"ש לחכמים בצידן: לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבי' שאע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים, ואפי' גיטי נשים ושחרורי עבדים; לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר, וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

    7רשב"ג אומר: אף אלו כשירין במקום שאין ישראל חותמין, אבל במקום שישראל חותמין לא.

    8מקום שאין ישראל חותמין נמי, ליגזור אטו מקום שישראל חותמין! שמא בשמא מחליף אתרא באתרא לא מחליף׃

    9רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי, א"ל רפרם: ״ערכאות״ תנן.

    10אמר רבא: האי שטרא פרסאה, דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי.

    11והא לא ידעי למיקרא? בדידעי.

    12והא בעינא כתב שאינו יכול לזייף, וליכא! בדאפיצן. והא בעינא ״צריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה״, וליכא! בדמהדר.

    13א"ה ממשעבדי נמי! לית ליה קלא.

    14בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן:

    Tosafot

    הורמין O VERVIEW The גמרא gives examples of various names which are used exclusively by the עכו"ם. There is a dispute between רש"י and תוספות regarding the proper spelling of the first name mentioned. -------------- בנו"ן גרס רבינו תם דלא מסקי ישראל הכי דהורמין הוא שם שטן ושד‎ – The ר"ת read the name הורמין with a נו"ן at the end (not like רש"י who reads it הורמיז with a זיי"ן), for Jews do not call themselves with this name, since הורמין is the name of Satan and of a demon – אבל הורמיז בזיי"ן הוא לשבח בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט, א) – However הורמיז with a זיי"ן (at the end) is used in a praiseworthy manner in פרק אחד דיני ממונות where the גמרא cites a statement made by a sorcerer to אמימר‎ – מפלגא דידך ולעיל דהורמיז ולתחת דהורמין הראשון בזיי"ן והשני בנו"ן – ‘From your middle and upwards it belongs to הורמיז, but your lower half belongs to הורמין’; the first with a זיי"ן and the second with a נו"ן. ורש"י גריס תרוייהו בזיי"ן אלא שבשני גריס דאהורמיז – However רש"י reads in his text both of them with a זיי"ן (at the end), however by the second name he reads ‘to אהורמיז’ (with an א' in front). ואיפרא הורמיז (בבא בתרא דף ח, א) מפרש רבינו תם חן מאת המקום – And the ר"ת explains regarding the name איפרא הורמיז that it means grace from the Omnipresent – דאיפרא לשון חן כמו אפריון נמטייה כולי (בבא מציעא דף קיט, א ושם) – For איפרא is an expression of grace just like the expression אפריון נמטייה, etc. – ולא כרש"י דפירש בפרק שני דנדה (דף כ, ב) דיופי של שדים היו לה: And the meaning of איפרא הורמיז is not as רש"י explains in the second פרק of מסכת נדה that איפרא הורמיז had the beauty of demons. S UMMARY הורמין is the name of the שטן and הורמיז refers to הקב"ה. T HINKING IT OVER תוספות infers from the statement מפלגא ולעילא דהורמיז that it is לשבח (and refers to הקב"ה (as evidenced how תוס' explains איפרא הורמיז). However it is possible that הורמיז was the name of a powerful Persian ruler and therefore he was associated with the פלגא דעילא, but not necessarily that it is a שבח (and certainly not that it refers to הקב"ה).

    אבודיינא O VERVIEW Among the שמות מובהקים mentioned is the name אבודיינא‎One may think that this is a contraction of the (non-Jewish) name אבו and the word דיינא (judge). תוספות rejects this interpretation. -------------------- הכל שם אחד‎ – The entire name אבודיינא is one name and not a contraction of אבו and דיינא‎. תוספות proves this דאבו שם ישראל בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צג, ב) אבו אפקיד כיתנא בי רוניא: For אבו is a Jewish name, which is mentioned in פרק השוכר את הפועלים; ‘ אבו deposited flax by רוניא’. S UMMARY אבודיינא is one name. T HINKING IT OVER Are all the שמות מובהקים mentioned here, names of Judges (ערכאות) or not?

    שבתאי O VERVIEW תוספות continues to define the proper names of the שמות מובהקים‎. ----------------------- גרסינן דשבתי שם ישראל הוא בכמה מקומות – Our text read שבתאי (and not שבתי) for שבתי is a Jewish name as we see in many places – אבל שבתאי הוא רוח רעה כדאמר בפרק כל הבשר (חולין דף קז, ב): However שבתאי is an evil spirit as אביי states in פרק כל הבשר‎. S UMMARY שבתי is a Jewish name, while ש(י)בתאי is from the שמות מובהקים‎. T HINKING IT OVER What relevance can this תוספות have להלכה‎?

    בטאי O VERVIEW תוספות concludes his clarification of the שמות מובהקים‎-------------------- גרסינן דבטי שם ישראל‎ – Our text read בטאי (and not בטי) for בטי is a Jewish name – כדאמר בקידושין (דף ע, ב) בטי ברמות רוחיה לא קביל גיטא דחירותא‎ – As the גמרא relates in מסכת קידושין that בטי because of his arrogant spirit would not accept a document of emancipation, תוספות explains – שהיה עבד והיה מחזיק עצמו כישראל: For בטי was an עבד כנעני but he held himself as a complete Jew, therefore he refused to accept a שטר שחרור because in his mind he was already a (free) Jew (and had no need for a שטר שחרור). S UMMARY בטי is a Jewish name, while בטאי is from the שמות מובהקים‎. T HINKING IT OVER Do the names בטי and בטאי sound different (besides being spelled different), or are they only spelled different, but sound similar?

    לפלוג וליתני בדידה‎—Let him qualify and teach in the same case O VERVIEW ר"ש ruled in our משנה that (even) גיטי נשים and שחרורי עבדים are כשרים by ערכאות‎. They are only פסול if they are done by laymen. The גמרא qualified this ruling of ר"ש that ערכאות are only valid if there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎. The גמרא asks, ‘why does ר"ש (merely) say that הדיוטות are פסול, when he should have said that even ערכאות are פסול if they do not have שמות מובהקים‎?’ Our תוספות explains why the גמרא did not ask a stronger question. ------------------------ תוספות asks: ואם תאמר אדרבה תיקשי ליה גופא דמתניתין‎ – And if you will say; on the contrary, the משנה itself is difficult according to this explanation that there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎ – למה פסלו בהדיוט כיון דאיכא עדי מסירה ושמות מובהקין – Why does ר"ש say that גיטי נשים are פסול by laymen; since there are עדי מסירה and שמות מובהקין‎?! What is the advantage of ערכאות over הדיוטות‎?! תוספות answers: ויש לומר דגזרינן בהדיוט גיטי נשים‎ – And one can say; that we make a decree and invalidate גיטי נשים if a הדיוט signed it – אטו שאר שטרות דפסלי בהדיוט אף בעדי מסירה‎ – Because of other שטרות which are פסול by a הדיוט even with עדי מסירה ישראל‎. The reason these are פסול is – דלמא אתי להכשיר בלא עדי מסירה כמו בערכאות – Because we may come to be מכשיר other שטרות without עדי מסירה just like ערכאות (which are כשר by שאר שטרות even without עדי מסירה). In summation: we are גוזר that הדיוטות by שאר שטרות are פסול even with עדי מסירה ושמות מובהקים because we may use the הדיוטות without עדי מסירה (which is פסול מדינא because the הדיוטות are not truthful). We are then גוזר by גיטי נשים which are done בעדי מסירה with הדיוטות because of שאר שטרות by הדיוטות‎. תוספות anticipates a difficulty to what he said that we are גוזר גיטי נשים אטו שאר שטרות: אף על גב דבסמוך אפילו רבנן דפסלי שאר שטרות בהדיוט בעדי מסירה‎ – Even though that shortly we find that even the רבנן who invalidate שאר שטרות by a הדיוט (even) with עדי מסירה ישראל, nevertheless – מכשירין בגיטי נשים ולא גזרינן אטו שטרות‎ – They are מכשיר בהדיוט by גיטי נשים, and they do not make a גזירה to be פוסל גיטי נשים on account of שאר שטרות, so why does תוספות assume that ר"ש maintains that there is a גזירה‎? תוספות replies: מכל מקום לא היה יכול הגמרא לעשות קושיא מזה דילמא תנא דמתניתין גזר: Notwithstanding the above that the רבנן in the ברייתא are not גוזר, the גמרא could not have presented this as a difficulty (why are גיטי נשים פסול by הדיוטות according to ר"ש), because perhaps the תנא of our משנה (including ר"ש) is גוזר by גיטי נשים אטו שאר שטרות‎. S UMMARY גיטי נשים by הדיוטות are פסול (even with עדי מסירה ישראל and שמות מובהקים). We are גוזר that גיטי נשים are פסול because of שאר שטרות by הדיוטות (even) with עדי מסירה which in turn are פסול because of שאר שטרות without עדי מסירה‎. T HINKING IT OVER 1. The גמרא asked that instead of ר"ש stating that הדיוטות are פסול (by גיטי נשים), he should have stated that even ערכאות are פסול if it is not שמות מובהקים‎. תוספות taught that גיטי נשים are פסול by הדיוטות because we are גוזר אטו שאר שטרות (with עדי מסירה) and אטו שאר שטרות בלא עדי מסירה (which is somewhat of a גזירה לגזירה). It would therefore appear that the דין that גיטי נשים are פסול by הדיוטות (even with עדי מסירה and שמות מובהקים) is a greater חידוש (since it is like a גזירה לגזירה) than the דין that שמות שאינם מובהקים are פסול by ערכאות (which is merely one גזירה that they will use the ערכאות for עדי מסירה). What is the sגמרא' question?! 2. According to תוספות we invalidate [two cases] both גיטי נשים and שאר שטרות by הדיוטות (with עדי מסירה) because we may be מכשיר [one case] by שאר שטרות without עדי מסירה (since ערכאות are מותר without עדי מסירה). Seemingly it would have been better to invalidate ערכאות [which is only one case] without עדי מסירה by שאר שטרות (because of הדיוטות by שאר שטרות without עדי מסירה) and to be מכשיר both שאר שטרות and גיטי נשים with עדי מסירה by הדיוטות‎.

    נעשה כמי שנעשו בהדיוט ופסולים‎—It is considered as if they were done by laymen and they are פסול‎. O VERVIEW The גמרא explained that when ר"ש said in the משנה that לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, he meant to say that if the ערכאות did not have שמות מובהקין, then their שטרות are also פסול, just as if they were presented and signed by הדיוטות‎. Our תוספות explains; to which type of שטרות which were 'נעשו בהדיוט', do we compare ערכאות which do not have שמות מובהקין‎. ----------------------- פירוש בשאר שטרות שנעשו בהדיוט דפסילי אפילו בשמות מובהקין ועדי מסירה‎ – The explanation of the term 'כמי שנעשו בהדיוט' is that we are referring to שאר שטרות (like שטרי ראיה) which were done by a הדיוט, and those שטרי הדיוט are פסול even if the הדיוטות have שמות מובהקין and there were עדי מסירה‎. The reason these שטרי הדיוטות are פסול, is in order – שלא יבא להכשיר בלא עדי מסירה כמו בערכאות‎ – That it should not come to a situation where we will be מכשיר by שטרי הדיוטות without עדי מסירה as we are מכשיר by ערכאות (where we rule by שאר שטרות that ערכאות are כשר even without ע"מ). תוספות explains why we are so stringent to be מפסיל by שאר שטרות which are done by הדיוטות with ע"מ and שמות מובהקין‎ – דאי חזו שום הכשר בהדיוט אפילו בעדי מסירה‎ – Because if the people see any type of הכשר by a הדיוט even if it is with עדי מסירה (and שמות מובהקין) – יבא לטעות ולומר דאין חילוק בין ערכאות להדיוט וכשר בכל מקום בלא עדי מסירה: It will come to be mistakenly assumed that there is no difference between ערכאות and הדיוט (for we see that both are כשר by שמות מובהקין וע"מ), and therefore some may mistakenly assume that שטרי הדיוט are כשר everywhere (even) without עדי מסירה, and in that case שטרי הדיוטות are certainly פסול, for they are suspect to lie. S UMMARY שטרי הדיוטות by שטרי ראיה are פסול even if there are עדי מסירה ושמות מובהקין‎. T HINKING IT OVER 1. How can we explain the difference between the previous תוספות (ד"ה לפלוג), where תוספות assumed that שטרי הדיוטות are פסול even by גיטי נשים, and our תוספות where we maintain that שטרי הדיוטות are פסול only by שטרי ראיה, but not by גיטי נשים‎? 2. תוספות explains the גמרא to mean that גיטי נשים by ערכאות without שמות מובהקין are פסול just as שטרי הדיוטות by שטרי ראיה with ע"מ ושמות מובהקין are פסול; indicating that (logically) שטרי הדיוטות are presumably more פסול than ערכאות‎. However one can argue that it is more logically compelling that ערכאות without שמות מובהקין are פסול (because we may depend on them as עדי מסירה) than to assume that שטרי הדיוטות (with ע"מ וש"מ) are פסול [because we may use them without עדי מסירה]!

    לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות כולי‎—ר"ע and the חכמים did not argue regarding all שטרות, etc. O VERVIEW The גמרא cites a ברייתא which states: A. ר"ע וחכמים agree that all שטרות which are עולה בערכאות של עכו"ם are כשר‎. B. Regarding שטרי הדיוטות there is a מחלוקת בשאר שטרות (except for ג"נ וש"ע); according to ר"ע they are כשר while the חכמים maintain they are פסול‎. C. רשב"ג states that אף אלו are כשרים [only] in a מקום שאין ישראל חותמין‎. Our תוספות explains this ברייתא in detail. -------------------- פירוש כל השטרות העולים בערכאות אף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים‎ – The explanation of the statement that all שטרות that are עולה בערכאות are כשר even though they were signed by עכו"ם is not a universal law, but rather – האי כי דיניה והאי כי דיניה‎ – These שטרות are כשר according to its laws and these other שטרות according to its laws, meaning that – שאר שטרות בכל ענין גיטי נשים ושחרורי עבדים בעדי מסירה ושמות מובהקין – All other שטרות (except for גיטי נשים ושחרורי עבדים) are כשר in any event (without further restrictions), however גיטי נשים ושחרורי עבדים are כשר only if there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎. תוספות continues explaining the ברייתא: לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט פירוש בשמות מובהקין ובעדי מסירה‎ – ר"ע וחכמים did not argue (by ערכאות) they only argued when they were processed by laymen; meaning (explains תוספות, [even]) if the הדיוטות who signed had שמות מובהקין and there were עדי מסירה‎ – דרבי עקיבא מכשיר ולא גזר שיבא להכשיר אף בלא עדי מסירה אטו ערכאות‎ – Where ר"ע is מכשיר (in all types of שטרות) and there is no decree to be פוסל out of concern that it may come that they will be מכשיר (by הדיוטות) even without עדי מסירה since by ערכאות it is כשר without עדי מסירה (by שאר שטרות); according to ר"ע we are not concerned that people will confuse them – וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן חוץ מגיטי נשים‎ – However, the חכמים are פוסל by שאר שטרות (except for גיטי נשים ושחרורי עבדים), because we are גוזר that people will confuse הדיוטות with ערכאות and be מכשיר without עדי מסירה‎. תוספות explains why the חכמים are גוזר בשאר שטרות and not by גיטי נשים ושחרורי עבדים: דבשאר שטרות דכשירין בערכאות בלא עדי מסירה איכא למיגזר – For by שאר שטרות, which are כשר by ערכאות without עדי מסירה, there is reason to be גוזר, for people may mistakenly assume that just as ערכאות are כשר even without עדי מסירה ושמות מובהקין, the same applies to הדיוטות‎ – אבל גיטי נשים אפילו בערכאות לא מתכשרי אלא בעדי מסירה ליכא למיגזר מידי – However since גיטי נשים are not כשר [even] by ערכאות unless there are עדי מסירה there is no reason to be גוזר anything. תוספות continues explaining the ברייתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלו כשירין כולי‎ – רשב"ג said; even these are כשירין, etc. in a place where ישראל do not sign – כלומר אף גיטי נשים אין כשירין אלא במקום שאין ישראל חותמין‎ – This means even גיטי נשים are not כשירים (with ע"מ and ש"מ), unless it is a place where Jews do not sign – פירוש שאין מניחין ישראל לחתום דלא יבא לטעות לומר שהן ישראל – The explanation of the phrase 'במקום שאין ישראל חותמין', is that they do not allow ישראל to sign therefore ערכאות are כשרים because it will never come to mistakenly assume that the signers are ישראל‎. ופריך מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור‎ – And the גמרא challenges the view of רשב"ג; ‘ let us make a גזירה in those places where ישראל cannot sign’ that it should also be פסול‎ – פירוש כיון דבמקום שישראל חותמין גזרת שמות מובהקין אטו שמות שאין מובהקין‎ – The explanation of this question (מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור) is; since in a place where ישראל do sign you have made a decree outlawing שמות מובהקין out of concern that people may allow שמות שאין מובהקין‎ – אם כן מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור אטו מקום שחותמין‎ – Then indeed even in a place where ישראל do not sign we should also decree that it is פסול because it may be confused with a place where ישראל do sign – תוספות anticipates a question: אף על פי דהוי כעין גזירה לגזירה – Even though that this is similar to a גזירה לגזירה which usually we are not גוזר‎ – מכל מקום מיסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוה לן למיחש‎ – Nevertheless it seemed logical to the ‘questioner’, since we are so much concerned we should be concerned for this as well. כן נראה לרבינו יצחק לפרש שיטה זו: This is how it appears to the ר"י to interpret this discussion. S UMMARY All agree גיטי נשים ושחרורי עבדים are כשר בערכאות only with ע"מ וש"מ, and בשאר שטרות they are כשר in any event. גיטי נשים are כשר בהדיוטות according to everyone only with ע"מ וש"מ (and if it is a מקום שאין ישראל חותמין according to רשב"ג). שטרי הדיוטות בשאר שטרות are כשר לר"ע with ע"מ וש"מ and פסול according to the חכמים because we are גוזר אטו שלא בע"מ. T HINKING IT OVER 1. In the following ד"ה (רשב"ג), the ר"י states that רשב"ג maintains ע"מ כרתי only by גיטין; however by שאר שטרות he maintains עדי חתימה כרתי‎. In our ד"ה here, תוספות explains the reason the חכמים are פוסל שטרי הדיוטות (even with ע"מ וש"מ) is because of a גזירה (without ע"מ). Seemingly תוספות could have said that the חכמים agree with רשב"ג that בשאר שטרות ע"ח כרתי and therefore הדיוטות עכו"ם are פסול even if there are ע"מ ישראל‎! 2. When the גמרא asked that we should be גוזר by a מקום שאין ישראל חותמין on account of a מקום שישראל חותמין; did the גמרא mean in a case of שמות שאין מובהקין or (even) in a case of שמות מובהקין‎? 3. Is there a difference between רש"י and תוספות regarding the view of רשב"ג‎?

    רבן שמעון בן גמליאל אומר כולי‎—רשב"גsays, etcO VERVIEW רשב"ג rules that גיטי נשים are כשר only in a place where ישראל do not sign on שטרות, thereby assuring us that the עכו"ם will not be used for עדי מסירה, but rather there will be proper עדי מסירה ישראל‎. Our תוספות discusses the consequence of this ruling and resolves an apparent contradiction. ------------------- משמע הכא דסבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי – It seems from this ברייתא that רשב"ג agrees with ר"א who maintains that עדי מסירה כרתי‎. תוספות asks: והקשה הרב רבינו אפרים דבפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסט, ב) – And ה"ר אפרים asked, that in פרק גט פשוט‎ – גבי הבא לידון בשטר ובחזקה משמע דסבירא ליה דעדי חתימה כרתי‎ – Regarding the case of one who comes with a claim of a שטר and a claim of a חזקה, it seems that רשב"ג maintains that עדי חתימה כרתי; how can we reconcile that גמרא with our גמרא which indicates that he maintains עדי מסירה כרתי‎?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דדוקא בגיטין סבר כרבי אלעזר ולא בשאר שטרות‎ – And the ר"י answered that only by גיטין does רשב"ג agree with ר"א that ע"מ כרתי but not by other שטרות; there he maintains ע"ח כרתי‎ – כהנך אמוראי דפרק בתרא (לקמן דף פו, ב): Like those אמוראים in the last פרק of גיטין S UMMARY רשב"ג (as well as many אמוראים) maintain that ע"מ כרתי by גיטין; however בשאר שטרות there it is עדי חתימה כרתי‎. T HINKING IT OVER When רשב"ג states (in the ברייתא) that 'אף אלו כשרין'; was he referring to גיטי נשים exclusively or also to שאר שטרות‎? 2. תופסות assumes that רשב"ג maintains ע"מ כרתי‎. However it is possible to say that רשב"ג maintains ע"ח כרתי and when he writes לא הוכשרו אלא במקום שאין ישראל חותמין he means that in such a place we can use this גט if we will allow the ישראל to sign now (after the עכו"ם signed); however in a place where ישראל do sign then it is פסול because we are concerned that they will think the signatures are from ישראל and they will not add any more חתימות from עדי ישראל‎.

    והא בעינן כתב שאינו יכול לזייף‎—But we require writing that cannot be forged O VERVIEW The גמרא asked how we can use a שטר פרסאה since it can be forged. תוספות explains that this question is valid even if we maintain עדי מסירה כרתי‎. --------------------- לרבי אלעזר פריך דאמר בפרק ב' (לקמן דף כב, ב) – This question is only according to ר' אלעזר בן פדת (the אמורא) who states later in the second פרק‎ – דלא הכשיר רבי אלעזר דבר שיכול להזדייף אלא בגיטין דוקא ולא בשאר שטרות: That ר' אלעזר בן שמוע (the תנא who maintains ע"מ כרתי) did not permit using something which can be forged by all שטרות; rather he permitted it only by גיטין, but not by other שטרות, where (even) ר"א requires a דבר שאינו יכול לזייף. However, if we maintain (like ר' יוחנן) that according to ר"א that a כתב שיכול לזייף is always כשר there is no question for we can say that רבא was following this view of ר"א. S UMMARY ר' אלעזר requires a דבר שאינו יכול לזייף by all שטרי ראיה, but not by גיטין‎. T HINKING IT OVER Presumably the עדי מסירה saw the transaction (of the loan). Why should not the מלוה collect from the בני חורי, even if we require a כתב שאין יכול לזייף‎? The requirement of a שטר is (seemingly) only regarding the משעבדי but not the בנ"ח‎!

    בדאפיצן‎—They were processed with gall-nuts O VERVIEW The גמרא explained that the שטרא פרסאה could not be forged for it was treated with gall-nuts. תוספות explains that there are other methods to prevent forgery. ----------------------- משמע דבלא אפיצא יכול להזדייף‎ – It seems that without the אפיצא process the שטר can be forged. תוספות asks: ואם תאמר והיאך אנו כותבין בקלפים שלנו דלא אפיצן‎ – And if you will say; and how do we write with our parchment, which was not processed with אפיצא‎ – (שטרות) וספר תורה תפילין ומזוזות ודיפתרא פסול בכולהו כדמוכח בכמה דוכתי – (notes) and ס"ת, תפילין and מזוזות, since דיפתרא is invalid by all these as is evident in many places! תוספות answers: ואומר רבינו תם דעיבוד סיד שלנו כעיבוד עפצים שלהם‎ – And the ר"ת answers that our processing the parchment with סיד is the equivalent of their processing with עפצים‎ – תוספות offers two proofs that סיד is the equivalent of עפצים: firstly – דהא קלפים שלנו אין יכולין להזדייף‎ – For the writing on our parchment cannot be forged. ועוד דבהקומץ רבה (מנחות לא, ב) גבי ספר תורה קאמר הא דאפיצן הא דלא אפיצן‎ – And furthermore in פרק הקומץ רבה regarding a ס"ת, the גמרא states, ‘here there was אפיצן, and here there was no אפיצן’ – הרי שכותבין ספר תורה בדלא אפיצן והיינו כעיבוד שלנו: It is apparent that we write a ס"ת without אפיצן, which must mean the way we process it with סיד‎. S UMMARY Processing with אפיצא or סיד prevents forgery, and is מכשיר ספרי קודש‎. T HINKING IT OVER The ר"ת states that סיד prevents forgery just as אפיצא does. However how does that explain why we are permitted to write ספרי קודש without אפיצא‎? Seemingly the reason for אפיצא by ספרי קודש is not out of concern of forgery, but rather a דין in writing ספרי קודש‎!

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אבל שמות שאינן מובהקין מאי פסול אדתני סיפא וכו', ליפלוג וליתני בדידהבערכאות גופייהו וכו'.

    אבל שמות שאין מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוט בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלאו דינא דמלכותא, הוא דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא, ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לאיפלוגי בין הדיוט לערכאות דאלו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין. כך פירש רש"י ז"ל. עד כאן לשונו. והקשה עליו הרמב"ן נ"ר חדא דכל ליפלוג וליתני [בדידה] דמקשינן אינו אלא לומר דעדיפא מינה הוה ליה לאיפלוגי, ומיהו מאי דמפליג מעיקרא נמי ניחא, אבל הכא תיקשי לן היא גופה, והכי הוה ליה למימר אלא הא דקתני סיפא לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, במאי אי בשמות מובהקין אפילו בהדיוט כשרין, אי בשאינן מובהקין אפילו ערכאות נמי. ועוד, דמאי קאמר נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט מי דמי פסולו של זה לפסולו של זה, ומאי תליא מילתא במילתא ואינהו לא דמי אהדדי, דפסולא דגיטי ממון בשנעשו בהדיוט ובלא עדי מסירה משום דמרעי נפשייהו ופסולא דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין ואפילו בעדי מסירה משום דאתי למיסמך עלייהו, ומאי נעשו. ועוד דלכאורה משמע דכי משנינן במסקנא ואי בעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון דעד השתא לא אוקימנא לה בגיטי ממון אלא בגיטי נשים. ונ"ל דלא קשה ולא מידי והכי פירושא אבל שמות שאינן מובהקים מאי לא וכולה מתניתין בשמות מובהקין ובעדי מסירה וסיפא דקתני לא הוזכרו אלא בשעה שנעשו בהדיוט אף על גב דאיכא שמות מובהקין ועדי מסירה פסול משום דחיישינן לשמא תלתה עצמה בנכרי או משום דגזרינן גיטי נשים שנעשו בהדיוט ובעדי מסירה אטו גיטי ממון דאיכא למיפסלינהו גזרה דלמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה כדסמכינן עלייהו כשעלו בערכאות ובלא עדי מסירה ומכיון שאתה מחזר אחר הכשר שטרות שנעשו בנכרים ופסולם לומר בערכאות כשר ובהדיוט פסול, ליפלוג וליתני בערכאות גופייהו ולימא במה דברים אמורים בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין לא, ומשני הכי נמי קאמר, והא דקתני סיפא לא הוזכרו לאו לאיפלוגי בין ערכאות להדיוט מיתניא, אלא דוגמא נקטה לומר בערכאות גופייהו לא אמרו אלא בשמות מובהקין ובעדי מסירה אבל שמות שאינן מובהקין אפילו בעדי מסירה לא, דילמא אתי למסמך עלייהו ונעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט, דאילו בשמות מובהקין ובעדי מסירה פסולין דגזרינן בעדי מסירה אטו בלא עדי מסירה דילמא אתי למיסמך עלייהו גזרינן נמי בהא דילמא אתי למיסמך עלייהו, והאי דנסיב ליה שאר שטרות דוגמא לזו, ואף על גב דשאר שטרות גופייהו אכתי לא שמעינן דפסילי בעדי מסירה גזירה משום בלא עדי מסירה, ותלי לתניא בדלא תניא, משום דאגב אורחיה קא משמע לן תנא דמתניתין דבשאר שטרות גזרינן אפילו עידי מסירה ושמות מובהקין אטו בלא עדי מסירה וזכר לדבר בא ללמד ונמצא למד (פסחים כה, ב). אי נמי איכא למימר דההיא מיתניא לדברי רבי שמעון דברייתא דאמר להם לחכמים כך, השיבן רבי שמעון לחכמים בצידן וכו' עד לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. והא דאמרינן במסקנא ואיבעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון, לאו למימרא דעד השתא לא משמע לן סיפא גופא בגיטי ממון, אלא הכי קאמר ואיבעית אימא האי סיפא דאיירי בגיטי ממון לאו רבי שמעון קתני לה לאיפלוגי או לדוגמא לגיטי נשים ולומר גיטי נשים בשמות שאינן מובהקין כגיטי ממון שנעשו בהדיוט, אלא תנא קמא קתני לה ולאיפלוגי בגיטי ממון גופייהו והכי קאמר כל השטרות של ממון העולין בערכאות של נכרים כשרין, ולא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בשנעשו בהדיוט, ומיהו מעיקרא נמי היא גופא בגיטי ממון משמע לן. כנ"ל פירוש לפירושו של רש"י ז"ל. עוד נ"ל דמעיקרא נמי סיפא בגיטי ממון משמע להו דאי בגיטי נשים לא שנא ערכאות ולא שנא הדיוט, ותדע לך דבכולהו נוסחאי לא כתיב בהו בפירוקא דנעשה כמי שנעשו בהדיוט, נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. ואם איתא דמעיקרא היה משמע להו בגיטי נשים והשתא חדית לה אוקימתא ואוקמה בשאר שטרות הוה ליה לפרושי בהדיא הוה ליה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. וכיון דפירקה רבי זירא למתניתין ואמר ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, מיד שמעינן דכולה מתניתין בעידי מסירה ובשמות מובהקין וסיפא בשאר שטרות ואפילו בעידי מסירה וטעמא דפסול דסיפא משום גזרה וכמו שכתבנו ומתניתין הכי קתני ולא הוזכרו פסול בכענין זה אלא בשאר שטרות כשנעשו בהדיוט, ולפיכך הקשו אבל שאינן מובהקין בגיטי נשים מאי פסול אדתני סיפא וכו' כלומר אדמחזר תנא לחלק בשטרות בין פסולין לכשרין ומחלק בין גיטי נשים לשאר שטרות לפלוג בגיטי נשים גופייהו, ומשני אין הכי נמי ושאר שטרות שנעשו בהדיוט דנקט בסיפא לדוגמא נקטינן לגיטי נשים והכי קאמר. זה נ"ל ועולה יפה לפי דעתי יותר.

    תניא אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידןכלומר להביא ראיה לדבריו.

    לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולות בערכאות של גויים שאף על פי שחותמיהן נכרים כשרים. כלומר בין גיטין בין שאר שטרות, והאי כדיניה והאי כדיניה, דבשאר שטרות אפילו בשמות שאינן מובהקין ובלא עידי מסירה דלא אתי לאורועי נפשייהו ודינא דמלכותא דינא וגיטי נשים ושחרורי עבדים בשמות מובהקין ועידי מסירה לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר בכולן בשמות מובהקין ובעידי מסירה דאינהו משוי ליה שטרא וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה כיון דמכשרינן בערכאות אפילו בלא עידי מסירה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים דהנהו אפילו בהדיוט כשרין כיון דאיכא שמות מובהקין ועידי מסירה דלא גזרינן גיטי נשים בעידי מסירה אטו גיטי ממון בלא עידי מסירה כיון דגיטי ממון גופייהו בעידי מסירה מדינא כשרין אלא דגזרינן בהו עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה לא גזרינן, דגזירה לגזרה היא.

    רשב"ג אומר אף אלו כשריןכלומר אף גיטי נשים אלו שאתם מכשירין הני מילי במקום שאין ישראל חותמין שהגוים אינן מניחין לחתום והילכך הכל יודעין דגוים נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו, ולא גזרינן מקום שאין ישראל חותמין אטו מקום שישראל חותמין דאתרא באתרא לא מיחלף אבל במקום שישראל חותמין אפילו בשמות מובהקין פסולין דגזרינן מובהקין אטו שאינן מובהקין דשמא בשמא מיחלף. ולענין פסק הלכה: כתב הר"א אב בית דין ז"ל מסתברא דהילכתא כרבי שמעון דסוגיין דשמעתא כותיה ומשום בעיא דריש לקיש דלקמן (בע"ב) דבעא מיניה מרבי יוחנן בעדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס כלומר דשמות מובהקין נינהו ואכשרנום קאמר הרב ז"ל דסוגיא דשמעתא כותיה דרבי שמעון, ומיהו לקמן (גיטין יא, א בד"ה בע"א) נפרש אותה בעיא בע"ה בדרך אחר דאין ראיה ממנה לרבי שמעון כלל. ור"ח ז"ל כתב יש מי שאומר מדאוקמינן ליה (לעיל י סוף ע"ב) לרבי שמעון כרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה. ולדבריו לכתחלה מיהא לא מכשרינן ליה וכן כתב בסוף ברייתא דאמר להן רבי שמעון לחכמים בצידן. והני מילי כולהו לאו דסמכא, ורבינו אלפסי ז"ל לא ביאר מזה כלום.

    אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חורין. פירוש שטרא פרסאה סתם דנעשה בהדיוט הוא ואפילו הכי כיון דמסרינן ניהליה באפי סהדי ישראל גבי מבני חורין. אבל ממשעבדי לא דלית ליה קלא כדאסיקנא הכא. ואקשינן עליה והא לא ידעי למיקרי, והא בעיא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעיא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ואוקימנא בדידעי למיקרי, ובדאפיצן, ובמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. ומסתברא דהא דאקשינן הכא והא לא ידעי למיקרי, והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, הוא הדין נמי דאיכא לאקשויי הכי לשטרות העולות בערכאות של גויים כשרין דמתניתין, דבעי' שיחזור בשיטה אחרונה, וכתב שאינו יכול להזדייף, ועידי מסירה דידעי למיקרי', ותדע לך דהא בגיטי סהדי דמסרי קמייהו גיטא צריכי למקרייה כדאיתא בפירקין דלקמן (גיטין יט, ב) ומאי שנא שאר שטרות, ואף על גב דעלו בערכאות נמי אמאי לא חיישינן לזיופי, או לא אפיץ, או לא מהדר בשיטה אחרונה, אלא דלגבי גיטי נשים דמתניתין מיהא לא איפשר למיפרך הכין דהא בשכתבו ישראל עסקינן דנכרי פסול לכתוב את הגט לר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ומתניתין רבי אלעזר היא וכיון שכן אשטרא דכתבי ישראל ליכא למיפרך דאינהו בקיאי למכתב בכתב שאינו יכול להזדייף, ומהדרי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ועידי מסירה נמי הא ידעי למקרייה וכיון דעל כרחין גיטי נשים דמכשר ר"ש כשכתבו ישראל, כולה מתניתין נמי כשכתבו ישראל ולאו משום שיהא צריך בגיטי ממון לכך כלומר שיכתבנו ישראל אלא כיון דאפשר דכולה מתניתין בחד גוונא ובשכתבו ישראל לא מצי לאקשויי אמתניתין והא בעיא וכו', דהא איכא כיון שכתבו ישראל כנ"ל. והרב בעל העיטור ז"ל שכתב (במאמר ח קיום טופסין) דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה דנעשה בהדיוט ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשינן האי קושיא. לא נתחוורו דבריו. וכתב הרמב"ן ז"ל דהוא הדין נמי דהוה מצי לאקשויי אערכאות דמתניתין אלא דהכא משום דבעי למיפרך אי הכי אפילו ממשעבדי נמי, הוא דמקשה ואזיל אבל במתניתין דלא אידכר בני חרי ומשעבדי לא פריך.

    והא דאקשינןוהא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. איכא דקשיא ליה, מיהו רבא דמגבי בה כלל כמאן כר"א דאמר (לעיל גיטין י, ב) עדי מסירה כרתי ורבי אלעזר לא בעי כתב שאינו יכול להזדייף כדתנן לקמן (גיטין כא, ב) אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא וחכמים מכשירין ואוקימנא לה (לקמן גיטין כב, א) כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ואיכא למימר דהכא פריך אליבא דר' אלעזר תלמידו של רבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין כב, ב) לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות לא ומדאקשינן הכא אליביה שמע מינה דהלכה כותיה ואף על גב דפליג עליה רבי יוחנן ואמר דאפילו בשאר שטרות מכשיר רבי אלעזר, ואי נמי איכא למימר דאפילו רבי יוחנן מודה בשאר שטרות דלא הכשיר בהן רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דרוב תנאין שבשאר שטרות לא דכירי להו סהדי לאורך ימים. ובפרקין דלקמן במקומה (גיטין כב, ב) נאריך בה בע"ה.

    והא דאקשינן נמיוהא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. יש לפרש דלאו למימרא דאי לא מהדר דפסלינן לה לכוליה שטרא, אלא שיטה אחרונה לבד, ומשיטה אחרונה קא פריך. וי"ל דכוליה שטרא מיפסל והכי נמי משמע מדפריך בהדיא הא בעינא שיחזור. וראיתי לרמב"ן נ"ר דודאי בשטר שחותמיו ישראל אף על גב דלא מהדר לא פסלינן אלא שיטה אחרונה ודבר פשוט הוא מדאמרינן בבבא בתרא (קסב, א) אין למדין משיטה אחרונה דכולה חששא משום דעדים שהרחיקו מן הכתב שיטה אחת כשר, ודילמא זייף וכתב בה מאי דבעי כדאמרינן במקומה, אבל לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אי לא מהדר בשיטה אחרונה פסול דדילמא זייף ביה טובא וכתב ביה מאי דבעי אבל כי מהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה כשר דעידי מסירה מדכר דכירי לזמן מרובה דזהו שטר שנמסר בפניהם, וכן נמי שטרא פרסאה דחותמיו נכרים אי לא מהדר, כוליה פסול דהא אינהו לא דייקי למיחתם סמוך לכתב. וקשיא לי דהא לקמן (גיטין יט, ב) נמי גבי שטרא פרסאה דחתמי עליה סהדי ישראל פרכינן נמי הכי. ונ"ל דלאו מכוליה שטרא פרכינן אלא משיטה אחרונה והא דפרכינן סתמא דמשמע דכוליה פסיל משום דבשטרא פרסאה חזקה דלא מהדר ביה כלל וכל שיטה ושיטה יש בו תוספת ענין או חיוב, ומגבי ביה נמי דקאמר רבא בכולי חיובי דשטרא קאמר, ומשום הכי פריך ליה והיכי מצי גבי ליה כוליה ואפילו בחיובא דבשיטה אחרונה, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה.

    בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו. פירש רש"י ז"ל דמדקא בעי סתם שמע מינה דבמביא בארץ ישראל קאמר ואיבעיא ליה אי מכשרינן מיהא בעידי מסירה, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס דשמות מובהקין דנכרים נינהו ואכשרנום בעידי מסירה דלא אתון למיסמך עלייהו אבל בשמות אחרים לא מכשרינן להו אפילו בעידי מסירה. וקשיא לי, ריש לקיש אליבא דמאן קא בעי לה דאפילו ר"ש לא מכשר אלא בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין לא דגזרינן דילמא אתו למיסמך עלייהו, וכל שכן לרבנן דאפילו בשמות מובהקין פסלי. י"ל דאליבא דרבי שמעון קא בעי לה והכא שאני דלא ידעינן אי נכרים נינהו אי ישראלים נינהו ובכי הא לא גזרינן כוליה האי. ואי נמי איכא למימר דאפילו לרבנן קא מבעיא ליה דאפילו לרבנן נמי בכל כי האי גונא דאיכא למימר דישראלים נינהו ואיכא עידי מסירה כולי האי לא גזרינן, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב בסמוך דאליבא דרבנן דמתניתין אתיא דפירש הוא ז"ל איתיביה גיטין הבאין ממדינת הים אף על פי ששמותיהן כשמות הנכרים כשרים ואפילו בלא עידי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחוץ לארץ וכו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא, התם כדקתני טעמא, וכי אמר רבי יוחנן בארץ ישראל שאין רוב השמות כשמות נכרים הלכך מספקינן דלמא נכרים נינהו ופסולים ואפילו בעידי מסירה כרבנן דמתניתין. ויש לתמוה על דבריו ז"ל דאי כרבנן דמתניתין היכי אכשר אפילו בשמות מובהקין כלוקוס ולוס דהא לרבנן אפילו בשמות מובהקין פסול גזירה שמות מובהקין אטו שמות שאינן מובהקין. ואי נמי דאפילו בשמות מובהקין גזרי רבנן דילמא אתי למסמך עלייהו. אלא דאיכא למימר כיון דשמות מובהקין נינהו דאיכא למימר דרובא לא סמכי עלייהו, משום מיעוטא דאתי למיסמך עלייהו בכי הא דאיכא למימר נמי דילמא ישראלים נינהו כולי האי לא גזרינן. ואי ק"ל לוקוס ולוס הא לא מסקי ישראלים בשמהתייהו, ובודאי נכרים נינהו, לא היא דהא אמרינן בגמ' דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו. ומדנקטינן לישנא דלא שכיחי דמסקי משמע דלאו שמות מוחלטין דלא מסקי ישראלים בשמהתייהו לעולם קאמרינן, ותדע דלרבנן גזרינן בשמות מובהקין דילמא אתי למיסמך עלייהו ואי לא מסקי לעולם ישראל בשמות מובהקין דנכרים היכי אתו למיסמך עלייהו כנ"ל לפי פירושו של רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה סוגיא דשמעתא לא אתיא כרבי שמעון ולית לן ראיה למיפסק כותיה מדפליג על רבנן דמתניתין וכמו שכתבתי למעלה (י, ב בד"ה רשבג"א). ורבינו שמואל פירש בענין אחר וזה לשונו: בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן וכו' שמועה זו יותר מארבע לשונות ראיתי בה וכולן שבוש, דלא אתי ר"ל ור' יוחנן לקבוע הלכה כרבי שמעון דמתניתין ואין אדם יכול להעמידה, ברם כך ראיתי לפרשה ושיטת ר"ח ז"ל כמוני בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו מי חיישינן שמא נכרים חתמוהו והשליח או האשה או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורין שישראלים הם וטעו או שמא ידעו שנכרים הם והחתימו במתכוין שטעו בין גט לשאר שטרות שחותמיהן נכרים כשרים מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהם נכרים ופסלינן ליה לגט כרבנן דמתניתין דקיימא לן כוותייהו או דלמא זיל בתר רוב גיטי ישראל שלא הוחזקו לטעות ולהחתים נכרי וכשר ותלינן ליה בישראל, אמר ליה לא בא לידנו אלא גט שכתוב בו לוקוס ולוס והכשרנו דודאי כיון שאין רגילין ישראל בזה השם ודאי לא טעה השליח והבעל להחתים אנשים כאלה שדומים בשמותם לנכרים עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישראלים הם והחתימם אבל שמהתא אחריני שדומין קצת לשמות ישראל שיכולין מכתיבי הגט לטעות בהן ולומר שישראל הם משום דשכיחי ישראל אחד מאלף דמסקי בשמהתייהו לא נכשירנו לגט שמא טעו המכתיבים הללו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל. וקשה קצת דהיאך אפשר דיעמדו לפני הבעל והסופר ולא יכירו אם נכרים הם או ישראלים ויבואו לסמוך עליהם ולהחתימם בגט.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 11a

    Gittin 11a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 216 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשמות מובהקין דעובדי כוכבים דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן דתו לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעובדי כוכבים הם:

    הורמיז ואבודינא בר שיבתאי ובר קידרי בטי ונקים אונא כולם שמות דייני עובדי כוכבים הם:

    ליפלוג בדידה בערכאות גופייהו:

    אבל שמות שאינן מובהקין נעשו כשארי שטרות של מכר שנעשו בהדיוטות בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לפלוגי בין הדיוט לערכאות דאילו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין והכי קאמר לא הוזכרו גיטי אשה ליפסל אלא בשמות שאין מובהקין דנעשו כשאר שטרות הנעשים בהדיוט:

    ואיבעית אימא סיפא לא הוזכרו דקתני:

    אתאן לגיטי ממון ורבנן קאמרי ליה וארישא קאי כל השטרות של ממון העולין בערכאות של עובדי כוכבים כשירין כגון שטרי מכר וכדפרישית טעמא לעיל דזוזי קנו ליה ושטרא לסהדותא בעלמא ואי לא דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו למיכתב שטרא ולא הוזכרו ליפסל אלא בזמן שנעשו בהדיוט דלא קפדי אאורועי נפשייהו:

    אר"ש לחכמים סמך לדבריו דאף אלו כשרים:

    לא נחלקו ר' עקיבא וחכמים שהן דור שהיה לפנינו:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 11a · Sefaria

    Tosafot

    הורמין O VERVIEW The גמרא gives examples of various names which are used exclusively by the עכו"ם. There is a dispute between רש"י and תוספות regarding the proper spelling of the first name mentioned. -------------- בנו"ן גרס רבינו תם דלא מסקי ישראל הכי דהורמין הוא שם שטן ושד‎ – The ר"ת read the name הורמין with a נו"ן at the end (not like רש"י who reads it הורמיז with a זיי"ן), for Jews do not call themselves with this name, since הורמין is the name of Satan and of a demon – אבל הורמיז בזיי"ן הוא לשבח בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט, א) – However הורמיז with a זיי"ן (at the end) is used in a praiseworthy manner in פרק אחד דיני ממונות where the גמרא cites a statement made by a sorcerer to אמימר‎ – מפלגא דידך ולעיל דהורמיז ולתחת דהורמין הראשון בזיי"ן והשני בנו"ן – ‘From your middle and upwards it belongs to הורמיז, but your lower half belongs to הורמין’; the first with a זיי"ן and the second with a נו"ן. ורש"י גריס תרוייהו בזיי"ן אלא שבשני גריס דאהורמיז – However רש"י reads in his text both of them with a זיי"ן (at the end), however by the second name he reads ‘to אהורמיז’ (with an א' in front). ואיפרא הורמיז (בבא בתרא דף ח, א) מפרש רבינו תם חן מאת המקום – And the ר"ת explains regarding the name איפרא הורמיז that it means grace from the Omnipresent – דאיפרא לשון חן כמו אפריון נמטייה כולי (בבא מציעא דף קיט, א ושם) – For איפרא is an expression of grace just like the expression אפריון נמטייה, etc. – ולא כרש"י דפירש בפרק שני דנדה (דף כ, ב) דיופי של שדים היו לה: And the meaning of איפרא הורמיז is not as רש"י explains in the second פרק of מסכת נדה that איפרא הורמיז had the beauty of demons. S UMMARY הורמין is the name of the שטן and הורמיז refers to הקב"ה. T HINKING IT OVER תוספות infers from the statement מפלגא ולעילא דהורמיז that it is לשבח (and refers to הקב"ה (as evidenced how תוס' explains איפרא הורמיז). However it is possible that הורמיז was the name of a powerful Persian ruler and therefore he was associated with the פלגא דעילא, but not necessarily that it is a שבח (and certainly not that it refers to הקב"ה).

    אבודיינא O VERVIEW Among the שמות מובהקים mentioned is the name אבודיינא‎ One may think that this is a contraction of the (non-Jewish) name אבו and the word דיינא (judge). תוספות rejects this interpretation. -------------------- הכל שם אחד‎ – The entire name אבודיינא is one name and not a contraction of אבו and דיינא‎. תוספות proves this דאבו שם ישראל בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צג, ב) אבו אפקיד כיתנא בי רוניא: For אבו is a Jewish name, which is mentioned in פרק השוכר את הפועלים; ‘ אבו deposited flax by רוניא’. S UMMARY אבודיינא is one name. T HINKING IT OVER Are all the שמות מובהקים mentioned here, names of Judges (ערכאות) or not?

    שבתאי O VERVIEW תוספות continues to define the proper names of the שמות מובהקים‎. ----------------------- גרסינן דשבתי שם ישראל הוא בכמה מקומות – Our text read שבתאי (and not שבתי) for שבתי is a Jewish name as we see in many places – אבל שבתאי הוא רוח רעה כדאמר בפרק כל הבשר (חולין דף קז, ב): However שבתאי is an evil spirit as אביי states in פרק כל הבשר‎. S UMMARY שבתי is a Jewish name, while ש(י)בתאי is from the שמות מובהקים‎. T HINKING IT OVER What relevance can this תוספות have להלכה‎?

    בטאי O VERVIEW תוספות concludes his clarification of the שמות מובהקים‎ -------------------- גרסינן דבטי שם ישראל‎ – Our text read בטאי (and not בטי) for בטי is a Jewish name – כדאמר בקידושין (דף ע, ב) בטי ברמות רוחיה לא קביל גיטא דחירותא‎ – As the גמרא relates in מסכת קידושין that בטי because of his arrogant spirit would not accept a document of emancipation, תוספות explains – שהיה עבד והיה מחזיק עצמו כישראל: For בטי was an עבד כנעני but he held himself as a complete Jew, therefore he refused to accept a שטר שחרור because in his mind he was already a (free) Jew (and had no need for a שטר שחרור). S UMMARY בטי is a Jewish name, while בטאי is from the שמות מובהקים‎. T HINKING IT OVER Do the names בטי and בטאי sound different (besides being spelled different), or are they only spelled different, but sound similar?

    לפלוג וליתני בדידה‎—Let him qualify and teach in the same case O VERVIEW ר"ש ruled in our משנה that (even) גיטי נשים and שחרורי עבדים are כשרים by ערכאות‎. They are only פסול if they are done by laymen. The גמרא qualified this ruling of ר"ש that ערכאות are only valid if there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎. The גמרא asks, ‘why does ר"ש (merely) say that הדיוטות are פסול, when he should have said that even ערכאות are פסול if they do not have שמות מובהקים‎?’ Our תוספות explains why the גמרא did not ask a stronger question. ------------------------ תוספות asks: ואם תאמר אדרבה תיקשי ליה גופא דמתניתין‎ – And if you will say; on the contrary, the משנה itself is difficult according to this explanation that there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎ – למה פסלו בהדיוט כיון דאיכא עדי מסירה ושמות מובהקין – Why does ר"ש say that גיטי נשים are פסול by laymen; since there are עדי מסירה and שמות מובהקין‎?! What is the advantage of ערכאות over הדיוטות‎?! תוספות answers: ויש לומר דגזרינן בהדיוט גיטי נשים‎ – And one can say; that we make a decree and invalidate גיטי נשים if a הדיוט signed it – אטו שאר שטרות דפסלי בהדיוט אף בעדי מסירה‎ – Because of other שטרות which are פסול by a הדיוט even with עדי מסירה ישראל‎. The reason these are פסול is – דלמא אתי להכשיר בלא עדי מסירה כמו בערכאות – Because we may come to be מכשיר other שטרות without עדי מסירה just like ערכאות (which are כשר by שאר שטרות even without עדי מסירה). In summation: we are גוזר that הדיוטות by שאר שטרות are פסול even with עדי מסירה ושמות מובהקים because we may use the הדיוטות without עדי מסירה (which is פסול מדינא because the הדיוטות are not truthful). We are then גוזר by גיטי נשים which are done בעדי מסירה with הדיוטות because of שאר שטרות by הדיוטות‎. תוספות anticipates a difficulty to what he said that we are גוזר גיטי נשים אטו שאר שטרות: אף על גב דבסמוך אפילו רבנן דפסלי שאר שטרות בהדיוט בעדי מסירה‎ – Even though that shortly we find that even the רבנן who invalidate שאר שטרות by a הדיוט (even) with עדי מסירה ישראל, nevertheless – מכשירין בגיטי נשים ולא גזרינן אטו שטרות‎ – They are מכשיר בהדיוט by גיטי נשים, and they do not make a גזירה to be פוסל גיטי נשים on account of שאר שטרות, so why does תוספות assume that ר"ש maintains that there is a גזירה‎? תוספות replies: מכל מקום לא היה יכול הגמרא לעשות קושיא מזה דילמא תנא דמתניתין גזר: Notwithstanding the above that the רבנן in the ברייתא are not גוזר, the גמרא could not have presented this as a difficulty (why are גיטי נשים פסול by הדיוטות according to ר"ש), because perhaps the תנא of our משנה (including ר"ש) is גוזר by גיטי נשים אטו שאר שטרות‎. S UMMARY גיטי נשים by הדיוטות are פסול (even with עדי מסירה ישראל and שמות מובהקים). We are גוזר that גיטי נשים are פסול because of שאר שטרות by הדיוטות (even) with עדי מסירה which in turn are פסול because of שאר שטרות without עדי מסירה‎. T HINKING IT OVER 1. The גמרא asked that instead of ר"ש stating that הדיוטות are פסול (by גיטי נשים), he should have stated that even ערכאות are פסול if it is not שמות מובהקים‎. תוספות taught that גיטי נשים are פסול by הדיוטות because we are גוזר אטו שאר שטרות (with עדי מסירה) and אטו שאר שטרות בלא עדי מסירה (which is somewhat of a גזירה לגזירה). It would therefore appear that the דין that גיטי נשים are פסול by הדיוטות (even with עדי מסירה and שמות מובהקים) is a greater חידוש (since it is like a גזירה לגזירה) than the דין that שמות שאינם מובהקים are פסול by ערכאות (which is merely one גזירה that they will use the ערכאות for עדי מסירה). What is the sגמרא' question?! 2. According to תוספות we invalidate [two cases] both גיטי נשים and שאר שטרות by הדיוטות (with עדי מסירה) because we may be מכשיר [one case] by שאר שטרות without עדי מסירה (since ערכאות are מותר without עדי מסירה). Seemingly it would have been better to invalidate ערכאות [which is only one case] without עדי מסירה by שאר שטרות (because of הדיוטות by שאר שטרות without עדי מסירה) and to be מכשיר both שאר שטרות and גיטי נשים with עדי מסירה by הדיוטות‎.

    נעשה כמי שנעשו בהדיוט ופסולים‎—It is considered as if they were done by laymen and they are פסול‎. O VERVIEW The גמרא explained that when ר"ש said in the משנה that לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, he meant to say that if the ערכאות did not have שמות מובהקין, then their שטרות are also פסול, just as if they were presented and signed by הדיוטות‎. Our תוספות explains; to which type of שטרות which were 'נעשו בהדיוט', do we compare ערכאות which do not have שמות מובהקין‎. ----------------------- פירוש בשאר שטרות שנעשו בהדיוט דפסילי אפילו בשמות מובהקין ועדי מסירה‎ – The explanation of the term 'כמי שנעשו בהדיוט' is that we are referring to שאר שטרות (like שטרי ראיה) which were done by a הדיוט, and those שטרי הדיוט are פסול even if the הדיוטות have שמות מובהקין and there were עדי מסירה‎. The reason these שטרי הדיוטות are פסול, is in order – שלא יבא להכשיר בלא עדי מסירה כמו בערכאות‎ – That it should not come to a situation where we will be מכשיר by שטרי הדיוטות without עדי מסירה as we are מכשיר by ערכאות (where we rule by שאר שטרות that ערכאות are כשר even without ע"מ). תוספות explains why we are so stringent to be מפסיל by שאר שטרות which are done by הדיוטות with ע"מ and שמות מובהקין‎ – דאי חזו שום הכשר בהדיוט אפילו בעדי מסירה‎ – Because if the people see any type of הכשר by a הדיוט even if it is with עדי מסירה (and שמות מובהקין) – יבא לטעות ולומר דאין חילוק בין ערכאות להדיוט וכשר בכל מקום בלא עדי מסירה: It will come to be mistakenly assumed that there is no difference between ערכאות and הדיוט (for we see that both are כשר by שמות מובהקין וע"מ), and therefore some may mistakenly assume that שטרי הדיוט are כשר everywhere (even) without עדי מסירה, and in that case שטרי הדיוטות are certainly פסול, for they are suspect to lie. S UMMARY שטרי הדיוטות by שטרי ראיה are פסול even if there are עדי מסירה ושמות מובהקין‎. T HINKING IT OVER 1. How can we explain the difference between the previous תוספות (ד"ה לפלוג), where תוספות assumed that שטרי הדיוטות are פסול even by גיטי נשים, and our תוספות where we maintain that שטרי הדיוטות are פסול only by שטרי ראיה, but not by גיטי נשים‎? 2. תוספות explains the גמרא to mean that גיטי נשים by ערכאות without שמות מובהקין are פסול just as שטרי הדיוטות by שטרי ראיה with ע"מ ושמות מובהקין are פסול; indicating that (logically) שטרי הדיוטות are presumably more פסול than ערכאות‎. However one can argue that it is more logically compelling that ערכאות without שמות מובהקין are פסול (because we may depend on them as עדי מסירה) than to assume that שטרי הדיוטות (with ע"מ וש"מ) are פסול [because we may use them without עדי מסירה]!

    לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות כולי‎—ר"ע and the חכמים did not argue regarding all שטרות, etc. O VERVIEW The גמרא cites a ברייתא which states: A. ר"ע וחכמים agree that all שטרות which are עולה בערכאות של עכו"ם are כשר‎. B. Regarding שטרי הדיוטות there is a מחלוקת בשאר שטרות (except for ג"נ וש"ע); according to ר"ע they are כשר while the חכמים maintain they are פסול‎. C. רשב"ג states that אף אלו are כשרים [only] in a מקום שאין ישראל חותמין‎. Our תוספות explains this ברייתא in detail. -------------------- פירוש כל השטרות העולים בערכאות אף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים‎ – The explanation of the statement that all שטרות that are עולה בערכאות are כשר even though they were signed by עכו"ם is not a universal law, but rather – האי כי דיניה והאי כי דיניה‎ – These שטרות are כשר according to its laws and these other שטרות according to its laws, meaning that – שאר שטרות בכל ענין גיטי נשים ושחרורי עבדים בעדי מסירה ושמות מובהקין – All other שטרות (except for גיטי נשים ושחרורי עבדים) are כשר in any event (without further restrictions), however גיטי נשים ושחרורי עבדים are כשר only if there are עדי מסירה and the ערכאות have שמות מובהקים‎. תוספות continues explaining the ברייתא: לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט פירוש בשמות מובהקין ובעדי מסירה‎ – ר"ע וחכמים did not argue (by ערכאות) they only argued when they were processed by laymen; meaning (explains תוספות, [even]) if the הדיוטות who signed had שמות מובהקין and there were עדי מסירה‎ – דרבי עקיבא מכשיר ולא גזר שיבא להכשיר אף בלא עדי מסירה אטו ערכאות‎ – Where ר"ע is מכשיר (in all types of שטרות) and there is no decree to be פוסל out of concern that it may come that they will be מכשיר (by הדיוטות) even without עדי מסירה since by ערכאות it is כשר without עדי מסירה (by שאר שטרות); according to ר"ע we are not concerned that people will confuse them – וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן חוץ מגיטי נשים‎ – However, the חכמים are פוסל by שאר שטרות (except for גיטי נשים ושחרורי עבדים), because we are גוזר that people will confuse הדיוטות with ערכאות and be מכשיר without עדי מסירה‎. תוספות explains why the חכמים are גוזר בשאר שטרות and not by גיטי נשים ושחרורי עבדים: דבשאר שטרות דכשירין בערכאות בלא עדי מסירה איכא למיגזר – For by שאר שטרות, which are כשר by ערכאות without עדי מסירה, there is reason to be גוזר, for people may mistakenly assume that just as ערכאות are כשר even without עדי מסירה ושמות מובהקין, the same applies to הדיוטות‎ – אבל גיטי נשים אפילו בערכאות לא מתכשרי אלא בעדי מסירה ליכא למיגזר מידי – However since גיטי נשים are not כשר [even] by ערכאות unless there are עדי מסירה there is no reason to be גוזר anything. תוספות continues explaining the ברייתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלו כשירין כולי‎ – רשב"ג said; even these are כשירין, etc. in a place where ישראל do not sign – כלומר אף גיטי נשים אין כשירין אלא במקום שאין ישראל חותמין‎ – This means even גיטי נשים are not כשירים (with ע"מ and ש"מ), unless it is a place where Jews do not sign – פירוש שאין מניחין ישראל לחתום דלא יבא לטעות לומר שהן ישראל – The explanation of the phrase 'במקום שאין ישראל חותמין', is that they do not allow ישראל to sign therefore ערכאות are כשרים because it will never come to mistakenly assume that the signers are ישראל‎. ופריך מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור‎ – And the גמרא challenges the view of רשב"ג; ‘ let us make a גזירה in those places where ישראל cannot sign’ that it should also be פסול‎ – פירוש כיון דבמקום שישראל חותמין גזרת שמות מובהקין אטו שמות שאין מובהקין‎ – The explanation of this question (מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור) is; since in a place where ישראל do sign you have made a decree outlawing שמות מובהקין out of concern that people may allow שמות שאין מובהקין‎ – אם כן מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור אטו מקום שחותמין‎ – Then indeed even in a place where ישראל do not sign we should also decree that it is פסול because it may be confused with a place where ישראל do sign – תוספות anticipates a question: אף על פי דהוי כעין גזירה לגזירה – Even though that this is similar to a גזירה לגזירה which usually we are not גוזר‎ – מכל מקום מיסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוה לן למיחש‎ – Nevertheless it seemed logical to the ‘questioner’, since we are so much concerned we should be concerned for this as well. כן נראה לרבינו יצחק לפרש שיטה זו: This is how it appears to the ר"י to interpret this discussion. S UMMARY All agree גיטי נשים ושחרורי עבדים are כשר בערכאות only with ע"מ וש"מ, and בשאר שטרות they are כשר in any event. גיטי נשים are כשר בהדיוטות according to everyone only with ע"מ וש"מ (and if it is a מקום שאין ישראל חותמין according to רשב"ג). שטרי הדיוטות בשאר שטרות are כשר לר"ע with ע"מ וש"מ and פסול according to the חכמים because we are גוזר אטו שלא בע"מ. T HINKING IT OVER 1. In the following ד"ה (רשב"ג), the ר"י states that רשב"ג maintains ע"מ כרתי only by גיטין; however by שאר שטרות he maintains עדי חתימה כרתי‎. In our ד"ה here, תוספות explains the reason the חכמים are פוסל שטרי הדיוטות (even with ע"מ וש"מ) is because of a גזירה (without ע"מ). Seemingly תוספות could have said that the חכמים agree with רשב"ג that בשאר שטרות ע"ח כרתי and therefore הדיוטות עכו"ם are פסול even if there are ע"מ ישראל‎! 2. When the גמרא asked that we should be גוזר by a מקום שאין ישראל חותמין on account of a מקום שישראל חותמין; did the גמרא mean in a case of שמות שאין מובהקין or (even) in a case of שמות מובהקין‎? 3. Is there a difference between רש"י and תוספות regarding the view of רשב"ג‎?

    רבן שמעון בן גמליאל אומר כולי‎—רשב"גsays, etc O VERVIEW רשב"ג rules that גיטי נשים are כשר only in a place where ישראל do not sign on שטרות, thereby assuring us that the עכו"ם will not be used for עדי מסירה, but rather there will be proper עדי מסירה ישראל‎. Our תוספות discusses the consequence of this ruling and resolves an apparent contradiction. ------------------- משמע הכא דסבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי – It seems from this ברייתא that רשב"ג agrees with ר"א who maintains that עדי מסירה כרתי‎. תוספות asks: והקשה הרב רבינו אפרים דבפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסט, ב) – And ה"ר אפרים asked, that in פרק גט פשוט‎ – גבי הבא לידון בשטר ובחזקה משמע דסבירא ליה דעדי חתימה כרתי‎ – Regarding the case of one who comes with a claim of a שטר and a claim of a חזקה, it seems that רשב"ג maintains that עדי חתימה כרתי; how can we reconcile that גמרא with our גמרא which indicates that he maintains עדי מסירה כרתי‎?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דדוקא בגיטין סבר כרבי אלעזר ולא בשאר שטרות‎ – And the ר"י answered that only by גיטין does רשב"ג agree with ר"א that ע"מ כרתי but not by other שטרות; there he maintains ע"ח כרתי‎ – כהנך אמוראי דפרק בתרא (לקמן דף פו, ב): Like those אמוראים in the last פרק of גיטין S UMMARY רשב"ג (as well as many אמוראים) maintain that ע"מ כרתי by גיטין; however בשאר שטרות there it is עדי חתימה כרתי‎. T HINKING IT OVER When רשב"ג states (in the ברייתא) that 'אף אלו כשרין'; was he referring to גיטי נשים exclusively or also to שאר שטרות‎? 2. תופסות assumes that רשב"ג maintains ע"מ כרתי‎. However it is possible to say that רשב"ג maintains ע"ח כרתי and when he writes לא הוכשרו אלא במקום שאין ישראל חותמין he means that in such a place we can use this גט if we will allow the ישראל to sign now (after the עכו"ם signed); however in a place where ישראל do sign then it is פסול because we are concerned that they will think the signatures are from ישראל and they will not add any more חתימות from עדי ישראל‎.

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Gittin 11a · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    אבל שמות שאינן מובהקין מאי פסול אדתני סיפא וכו', ליפלוג וליתני בדידה בערכאות גופייהו וכו'.

    אבל שמות שאין מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוט בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלאו דינא דמלכותא, הוא דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא, ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לאיפלוגי בין הדיוט לערכאות דאלו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין. כך פירש רש"י ז"ל. עד כאן לשונו. והקשה עליו הרמב"ן נ"ר חדא דכל ליפלוג וליתני [בדידה] דמקשינן אינו אלא לומר דעדיפא מינה הוה ליה לאיפלוגי, ומיהו מאי דמפליג מעיקרא נמי ניחא, אבל הכא תיקשי לן היא גופה, והכי הוה ליה למימר אלא הא דקתני סיפא לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, במאי אי בשמות מובהקין אפילו בהדיוט כשרין, אי בשאינן מובהקין אפילו ערכאות נמי. ועוד, דמאי קאמר נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט מי דמי פסולו של זה לפסולו של זה, ומאי תליא מילתא במילתא ואינהו לא דמי אהדדי, דפסולא דגיטי ממון בשנעשו בהדיוט ובלא עדי מסירה משום דמרעי נפשייהו ופסולא דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין ואפילו בעדי מסירה משום דאתי למיסמך עלייהו, ומאי נעשו. ועוד דלכאורה משמע דכי משנינן במסקנא ואי בעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון דעד השתא לא אוקימנא לה בגיטי ממון אלא בגיטי נשים. ונ"ל דלא קשה ולא מידי והכי פירושא אבל שמות שאינן מובהקים מאי לא וכולה מתניתין בשמות מובהקין ובעדי מסירה וסיפא דקתני לא הוזכרו אלא בשעה שנעשו בהדיוט אף על גב דאיכא שמות מובהקין ועדי מסירה פסול משום דחיישינן לשמא תלתה עצמה בנכרי או משום דגזרינן גיטי נשים שנעשו בהדיוט ובעדי מסירה אטו גיטי ממון דאיכא למיפסלינהו גזרה דלמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה כדסמכינן עלייהו כשעלו בערכאות ובלא עדי מסירה ומכיון שאתה מחזר אחר הכשר שטרות שנעשו בנכרים ופסולם לומר בערכאות כשר ובהדיוט פסול, ליפלוג וליתני בערכאות גופייהו ולימא במה דברים אמורים בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין לא, ומשני הכי נמי קאמר, והא דקתני סיפא לא הוזכרו לאו לאיפלוגי בין ערכאות להדיוט מיתניא, אלא דוגמא נקטה לומר בערכאות גופייהו לא אמרו אלא בשמות מובהקין ובעדי מסירה אבל שמות שאינן מובהקין אפילו בעדי מסירה לא, דילמא אתי למסמך עלייהו ונעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט, דאילו בשמות מובהקין ובעדי מסירה פסולין דגזרינן בעדי מסירה אטו בלא עדי מסירה דילמא אתי למיסמך עלייהו גזרינן נמי בהא דילמא אתי למיסמך עלייהו, והאי דנסיב ליה שאר שטרות דוגמא לזו, ואף על גב דשאר שטרות גופייהו אכתי לא שמעינן דפסילי בעדי מסירה גזירה משום בלא עדי מסירה, ותלי לתניא בדלא תניא, משום דאגב אורחיה קא משמע לן תנא דמתניתין דבשאר שטרות גזרינן אפילו עידי מסירה ושמות מובהקין אטו בלא עדי מסירה וזכר לדבר בא ללמד ונמצא למד (פסחים כה, ב). אי נמי איכא למימר דההיא מיתניא לדברי רבי שמעון דברייתא דאמר להם לחכמים כך, השיבן רבי שמעון לחכמים בצידן וכו' עד לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. והא דאמרינן במסקנא ואיבעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון, לאו למימרא דעד השתא לא משמע לן סיפא גופא בגיטי ממון, אלא הכי קאמר ואיבעית אימא האי סיפא דאיירי בגיטי ממון לאו רבי שמעון קתני לה לאיפלוגי או לדוגמא לגיטי נשים ולומר גיטי נשים בשמות שאינן מובהקין כגיטי ממון שנעשו בהדיוט, אלא תנא קמא קתני לה ולאיפלוגי בגיטי ממון גופייהו והכי קאמר כל השטרות של ממון העולין בערכאות של נכרים כשרין, ולא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בשנעשו בהדיוט, ומיהו מעיקרא נמי היא גופא בגיטי ממון משמע לן. כנ"ל פירוש לפירושו של רש"י ז"ל. עוד נ"ל דמעיקרא נמי סיפא בגיטי ממון משמע להו דאי בגיטי נשים לא שנא ערכאות ולא שנא הדיוט, ותדע לך דבכולהו נוסחאי לא כתיב בהו בפירוקא דנעשה כמי שנעשו בהדיוט, נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. ואם איתא דמעיקרא היה משמע להו בגיטי נשים והשתא חדית לה אוקימתא ואוקמה בשאר שטרות הוה ליה לפרושי בהדיא הוה ליה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. וכיון דפירקה רבי זירא למתניתין ואמר ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, מיד שמעינן דכולה מתניתין בעידי מסירה ובשמות מובהקין וסיפא בשאר שטרות ואפילו בעידי מסירה וטעמא דפסול דסיפא משום גזרה וכמו שכתבנו ומתניתין הכי קתני ולא הוזכרו פסול בכענין זה אלא בשאר שטרות כשנעשו בהדיוט, ולפיכך הקשו אבל שאינן מובהקין בגיטי נשים מאי פסול אדתני סיפא וכו' כלומר אדמחזר תנא לחלק בשטרות בין פסולין לכשרין ומחלק בין גיטי נשים לשאר שטרות לפלוג בגיטי נשים גופייהו, ומשני אין הכי נמי ושאר שטרות שנעשו בהדיוט דנקט בסיפא לדוגמא נקטינן לגיטי נשים והכי קאמר. זה נ"ל ועולה יפה לפי דעתי יותר.

    תניא אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן כלומר להביא ראיה לדבריו.

    לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולות בערכאות של גויים שאף על פי שחותמיהן נכרים כשרים. כלומר בין גיטין בין שאר שטרות, והאי כדיניה והאי כדיניה, דבשאר שטרות אפילו בשמות שאינן מובהקין ובלא עידי מסירה דלא אתי לאורועי נפשייהו ודינא דמלכותא דינא וגיטי נשים ושחרורי עבדים בשמות מובהקין ועידי מסירה לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר בכולן בשמות מובהקין ובעידי מסירה דאינהו משוי ליה שטרא וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה כיון דמכשרינן בערכאות אפילו בלא עידי מסירה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים דהנהו אפילו בהדיוט כשרין כיון דאיכא שמות מובהקין ועידי מסירה דלא גזרינן גיטי נשים בעידי מסירה אטו גיטי ממון בלא עידי מסירה כיון דגיטי ממון גופייהו בעידי מסירה מדינא כשרין אלא דגזרינן בהו עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה לא גזרינן, דגזירה לגזרה היא.

    רשב"ג אומר אף אלו כשרין כלומר אף גיטי נשים אלו שאתם מכשירין הני מילי במקום שאין ישראל חותמין שהגוים אינן מניחין לחתום והילכך הכל יודעין דגוים נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו, ולא גזרינן מקום שאין ישראל חותמין אטו מקום שישראל חותמין דאתרא באתרא לא מיחלף אבל במקום שישראל חותמין אפילו בשמות מובהקין פסולין דגזרינן מובהקין אטו שאינן מובהקין דשמא בשמא מיחלף. ולענין פסק הלכה: כתב הר"א אב בית דין ז"ל מסתברא דהילכתא כרבי שמעון דסוגיין דשמעתא כותיה ומשום בעיא דריש לקיש דלקמן (בע"ב) דבעא מיניה מרבי יוחנן בעדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס כלומר דשמות מובהקין נינהו ואכשרנום קאמר הרב ז"ל דסוגיא דשמעתא כותיה דרבי שמעון, ומיהו לקמן (גיטין יא, א בד"ה בע"א) נפרש אותה בעיא בע"ה בדרך אחר דאין ראיה ממנה לרבי שמעון כלל. ור"ח ז"ל כתב יש מי שאומר מדאוקמינן ליה (לעיל י סוף ע"ב) לרבי שמעון כרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה. ולדבריו לכתחלה מיהא לא מכשרינן ליה וכן כתב בסוף ברייתא דאמר להן רבי שמעון לחכמים בצידן. והני מילי כולהו לאו דסמכא, ורבינו אלפסי ז"ל לא ביאר מזה כלום.

    אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חורין. פירוש שטרא פרסאה סתם דנעשה בהדיוט הוא ואפילו הכי כיון דמסרינן ניהליה באפי סהדי ישראל גבי מבני חורין. אבל ממשעבדי לא דלית ליה קלא כדאסיקנא הכא. ואקשינן עליה והא לא ידעי למיקרי, והא בעיא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעיא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ואוקימנא בדידעי למיקרי, ובדאפיצן, ובמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. ומסתברא דהא דאקשינן הכא והא לא ידעי למיקרי, והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, הוא הדין נמי דאיכא לאקשויי הכי לשטרות העולות בערכאות של גויים כשרין דמתניתין, דבעי' שיחזור בשיטה אחרונה, וכתב שאינו יכול להזדייף, ועידי מסירה דידעי למיקרי', ותדע לך דהא בגיטי סהדי דמסרי קמייהו גיטא צריכי למקרייה כדאיתא בפירקין דלקמן (גיטין יט, ב) ומאי שנא שאר שטרות, ואף על גב דעלו בערכאות נמי אמאי לא חיישינן לזיופי, או לא אפיץ, או לא מהדר בשיטה אחרונה, אלא דלגבי גיטי נשים דמתניתין מיהא לא איפשר למיפרך הכין דהא בשכתבו ישראל עסקינן דנכרי פסול לכתוב את הגט לר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ומתניתין רבי אלעזר היא וכיון שכן אשטרא דכתבי ישראל ליכא למיפרך דאינהו בקיאי למכתב בכתב שאינו יכול להזדייף, ומהדרי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ועידי מסירה נמי הא ידעי למקרייה וכיון דעל כרחין גיטי נשים דמכשר ר"ש כשכתבו ישראל, כולה מתניתין נמי כשכתבו ישראל ולאו משום שיהא צריך בגיטי ממון לכך כלומר שיכתבנו ישראל אלא כיון דאפשר דכולה מתניתין בחד גוונא ובשכתבו ישראל לא מצי לאקשויי אמתניתין והא בעיא וכו', דהא איכא כיון שכתבו ישראל כנ"ל. והרב בעל העיטור ז"ל שכתב (במאמר ח קיום טופסין) דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה דנעשה בהדיוט ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשינן האי קושיא. לא נתחוורו דבריו. וכתב הרמב"ן ז"ל דהוא הדין נמי דהוה מצי לאקשויי אערכאות דמתניתין אלא דהכא משום דבעי למיפרך אי הכי אפילו ממשעבדי נמי, הוא דמקשה ואזיל אבל במתניתין דלא אידכר בני חרי ומשעבדי לא פריך.

    והא דאקשינן והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. איכא דקשיא ליה, מיהו רבא דמגבי בה כלל כמאן כר"א דאמר (לעיל גיטין י, ב) עדי מסירה כרתי ורבי אלעזר לא בעי כתב שאינו יכול להזדייף כדתנן לקמן (גיטין כא, ב) אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא וחכמים מכשירין ואוקימנא לה (לקמן גיטין כב, א) כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ואיכא למימר דהכא פריך אליבא דר' אלעזר תלמידו של רבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין כב, ב) לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות לא ומדאקשינן הכא אליביה שמע מינה דהלכה כותיה ואף על גב דפליג עליה רבי יוחנן ואמר דאפילו בשאר שטרות מכשיר רבי אלעזר, ואי נמי איכא למימר דאפילו רבי יוחנן מודה בשאר שטרות דלא הכשיר בהן רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דרוב תנאין שבשאר שטרות לא דכירי להו סהדי לאורך ימים. ובפרקין דלקמן במקומה (גיטין כב, ב) נאריך בה בע"ה.

    והא דאקשינן נמי והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. יש לפרש דלאו למימרא דאי לא מהדר דפסלינן לה לכוליה שטרא, אלא שיטה אחרונה לבד, ומשיטה אחרונה קא פריך. וי"ל דכוליה שטרא מיפסל והכי נמי משמע מדפריך בהדיא הא בעינא שיחזור. וראיתי לרמב"ן נ"ר דודאי בשטר שחותמיו ישראל אף על גב דלא מהדר לא פסלינן אלא שיטה אחרונה ודבר פשוט הוא מדאמרינן בבבא בתרא (קסב, א) אין למדין משיטה אחרונה דכולה חששא משום דעדים שהרחיקו מן הכתב שיטה אחת כשר, ודילמא זייף וכתב בה מאי דבעי כדאמרינן במקומה, אבל לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אי לא מהדר בשיטה אחרונה פסול דדילמא זייף ביה טובא וכתב ביה מאי דבעי אבל כי מהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה כשר דעידי מסירה מדכר דכירי לזמן מרובה דזהו שטר שנמסר בפניהם, וכן נמי שטרא פרסאה דחותמיו נכרים אי לא מהדר, כוליה פסול דהא אינהו לא דייקי למיחתם סמוך לכתב. וקשיא לי דהא לקמן (גיטין יט, ב) נמי גבי שטרא פרסאה דחתמי עליה סהדי ישראל פרכינן נמי הכי. ונ"ל דלאו מכוליה שטרא פרכינן אלא משיטה אחרונה והא דפרכינן סתמא דמשמע דכוליה פסיל משום דבשטרא פרסאה חזקה דלא מהדר ביה כלל וכל שיטה ושיטה יש בו תוספת ענין או חיוב, ומגבי ביה נמי דקאמר רבא בכולי חיובי דשטרא קאמר, ומשום הכי פריך ליה והיכי מצי גבי ליה כוליה ואפילו בחיובא דבשיטה אחרונה, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה.

    1 more comments on this page.

    Rashba on Gittin 11a · Sefaria

    Meiri

    דברים שכתבנו בחותמיהן גוים פירושו בלא עידי מסירה ישראל אבל כל שיש עידי מסירה ישראל אפי' נעשה השטר על ידי הדיוטות מגבין בו מבני חרי ויש מפרשים כן אף בהודאות ומתנות ובלבד בשיהו עידי המסירה יודעים ענין השטר כגון שידעו לקרותו וכן שיהא כתב שאין יכול להזדייף ושיחזור מענינו של שטר והוא שאמרו כאן שטרא פרסאה דמסריה באפי תרי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והעמדנוה בידעי למקרי ובכתב שאין יכול להזדייף ובחזרת ענין השטר ואמרי' עלה דוקא מבני חרי והוא ששאלו אי הכי תגבי ממשעבדי ותירץ לית ליה קלא ואנו מפרשים שכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול וזהו שנאמר שטרא פרסאה ולא נאמר דעבידא בערכאות ובפרק שני אמרו שטרא פרסאה דעבידא בערכאות ומתוך כך אנו גורסי' בה ממשעבדי כמו שכתבנו והוא עיקר הדברים:

    זה שאמרו בתקון שטרות שלנו שצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה כבר ביארנו במקומו שאם לא החזיר אין פוסלין את השטר בכך אלא שאין למדין מאותה שיטה מפני שדרך העדים להניחה ושמא כתב זה בה מה שרצה ומכל מקום בשטר שאין בו חתימה אלא שניתן בעידי מסירה ולדעת הפוסקים שאף שטרות כשרות בעידי מסירה כמו שיתבאר במה שאמרו הלכה כר' אלעזר בגיטין שיש מי שאומר בגיטין דוקא ויש מי שאומר אף בשטרות כמו שיתבאר בע"ה ולדעת האומר כן אם לא החזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה עד שיראה לכל שהשטר נסתיים לשם ונחוש לכל מה שנכתב למטה הימנו פסול שמא כמה שטין כתב ואחר שכן בשטר הנעשה על ידי גוים כל שלא החזיר גם כן השטר פסול שמא הרחיקו כמה שיטין ואע"פ שלא הקשו והא בעינן שיחזיר וכו' אלא בשמועת האי שטרא פרסאה שפירושה על ידי הדיוטות לאו למימרא דבשטר העשוי בערכאות לא נבעי הכי דודאי בעינן ולא הוצרך להקשות עליה כן דהואיל וממשעבדי גביא וכמו שכתבנו לשיטתנו פשיטא דבעינן הכי אבל זו שלא אמרו בה לגבות אלא מבני חרי היה עולה על דעתו שאף בלא חזרת ענין יאמר כן והקשה לו והא בעינן וכו' אף לבני חרי:

    אף בגיטי נשים צריך שיחזירו מענין הגט בשיטה אחרונה ויש שסומכין על מה שכותבים בשטה אחרונה ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וכו' ואינו כן שאין זה חזרת ענין אלא ענין הצריך ומכל מקום מובהקים שבסופרים אין כותבין בשטה אחרונה אלא כדת משה וישראל ומרחיבין את האותיות עד שתתמלא כל השיטה מהם והוא במקום שריר וקיים שבשאר שטרות וכבר בארנו במקומו שבשטר שכתוב בו שריר וקיים למדין משטה אחרונה לדעת קצת ואף לדעת האומר שאף בזה אין למדין הוא מפני שגט הפשוט אין צריך בו שריר וקיים ושמא חתמו בלא שריר וקיים וזייף בשטה אחרונה וכתב בה שריר וקיים אבל בגיטי נשים תקנו בו כדת משה וישראל והביאו ראיה לזה ממה שאמרו במסכת ידים קובלנו עליכם פרושים שאתם כותבים מושל עם משה בגט ור"ל שהיו מונין למלכות וכותבין בסוף כדת משה וישראל אלמא תקנת חכמים היא וקצת גאונים כתבו שכל המחק הנראה בו במקום כדת משה וישראל וכשיעור כדת משה וישראל פסול כענין האמור בשריר וקיים באחרון של בתרא:

    זה שאמרו והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף ותירץ לו בדעפיצין יש מתמיהין על מנהגנו שאין מדקדקין לכתוב בגוילין דעפיצן כלל עד שפרשו אחרוני הרבנים שתקון שלנו כעיפוץ שלהם שמתוך שכח הסיד גדול אין יכול להזדייף והביאו ראיה ממה שאמרו במנחות פרק הקומץ רבא ל"א ב' קרע הבא בשני שטין יתפור בשלש לא יתפור ולא אמרן אלא בעתיקא אבל בחדתא לית לן בה ולאו חדתא חדתא ממש ולאו עתיקא עתיקא ממש אלא הא דאפיצן הא דלא אפיצן אלמא כותבין ספר תורה אף בדלא אפיצן ואם כן היאך אמרו במסכת סופרים אין כותבים ספר תורה על הדפתרא ופרשו בו דמליח וקמיח ולא עפיץ ותרצו בה דתקון שלנו כעיפוץ שלהם ואיני מבין ראייתם שאם כן אף תקון שלהם היה כן לפעמים וזה לא שמענו ומכל מקום יש פוסקים לדחות זו של סופרים מזו של מנחות ולפסוק כר' יהודה שחלק בה להכשיר אף על הדפתרא ומכל מקום הסברא נכונה שכל שעבודו בסיד והכתיבה במקום כשר ודאי אינו יכול להזדייף:

    למדת לשיטתנו שאין חלוק בגיטי נשים בין ערכאות להדיוטות שאם בעידי מסירה ובשמות מובהקים לר' שמעון או במקום שאין ישראל חותמין לרבנן אף בהדיוטות כשרים ואי לאו הכי אף בערכאות פסול כמו שכתבנו ואם כן זה שאמרו בסוגיא זו אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשו בהדיוטות וכו' אין פירושו בגט אשה שנעשה בהדיוט אלא נעשה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט בלא עידי מסירה שבודאי פסולים הם שלא הוכשרו בלא עידי מסירה אלא בערכאות ויש פוסלין בהדיוטות על כל פנים ולדעתי הדין עמהם אם אנו מכשירין מה שהכשרנו בלא עידי ישראל שיעידו שלדעתם נכתב ובכל דקדוקי הגט דהדיוט ודאי לאו אדעתא דישראל קא עביד או שמא יש שם צד עישוי או איזה צד של פסול ובערכאות כשר דלא מרעי אנפשיהו ואדעתא דישראל כתבי ומכל מקום יראה לי שאף בערכאות צריך שיכתוב על דעת ישראל ושיעידו בדקדוקיו כמו שכתבנו למעלה ומעתה אף בהדיוטות כן זהו מה שנראה לנו בסוגיא זו לענין פסק ולענין ביאור ואע"פ שנתבלבלו בה מפרשים הרבה פשוטה היא וכשתעיין יפה במה שפסקנו יצא לך באור ההלכה על אפניה בדברים פשוטים ואי אתה צריך בה לכמה בלבולים שנכתבו בה בחדושין ללא צורך אלא שמכל מקום דרוש וקבל שכר:

    גדולי המפרשים כתבו שהשטרות הנעשות בכתביאות שלנו דינן כנעשות בערכאות ודנין בהם כשטר הנעשה בערכאות בכל הדרכים שהזכרנו ואף הם עשו בה מעשה בנרבונא ומכל מקום יש לפקפק בה שאע"פ שאין בהם שום חשד מכל מקום אין שני עדים חתומים בשטריהם ולא סמכה תורה להוציא ממון על פי עד אחד אפי' היה שקול כרבו של עולם ומכל מקום אם היו שני עדים חתומים בה ודאי כשר ולענין גיטין מיהא הואיל ואין להם שיכות בענין גט יראה שצריך שיהא נכתב על דעת ישראל ובהודעת דקדוקיו ואף בערכאות כן לדעתי כמו שכתבנו:

    Meiri on Gittin 11a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ליפלוג וליתני כו' וי"ל דגזרינן בהדיוט גיטי נשים אטו שאר כו' עכ"ל אע"ג דהוי כעין גזירה לגזירה כמ"ש בחידושי הרשב"א וכה"ג נמי כתבו התוספות לקמן גבי מקום שאין חותמין לגזור כו' דמסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוי ליה למיחש ומהרש"ל כתב על דברי התוספות וא"ל א"כ מאי פריך ליפלוג וליתני בדידה אדרבה בהא עדיפא כו' שהרי לפי האמת לא גזרינן כולי האי ונ"ל דלק"מ כו' עכ"ל ע"ש באורך בתירוצו ואין להאריך בדחוקיו ונ"ל לפי מה שנדקדק ומאי קושיא דליפלוג בדידה דהיינו כולה בערכאות בין שמות מובהקין ובין שאינן מובהקין דאדרבה נימא דהשתא הוה מפליג כולה בשמות מובהקין ובין ערכאות ובין הדיוטות אלא דאיכא למימר כיון דמעיקרא נקט ברישא דמתני' ערכאות ה"ל לפלוגי כולה בערכאות וממילא פסול דהדיוטות נמי הוה משתמע מדיוקא דערכאות דקתני אבל השתא שמות מובהקין בהדיא לא משתמע כיון דלא הוזכר ברישא בהדיא מובהקין וליכא לדייק מיניה אינן מובהקין וה"ל לפלוגי ביה וזה ברור ותו לא מידי ודו"ק:

    בד"ה נעשה כו' פי' בשאר שטרות שנעשו בהדיוט דפסולי כו' עכ"ל דלא ניחא להו למימר דהמתרץ שבק סברת המקשה וכמו שנעשה בהדיוט בגיטי נשים קאמר דפסולים דגזרינן בהדיוט גיטי נשים אטו שאר שטרות כו' כמ"ש לעיל דא"כ לא אתיא כרבנן ועוד היאך תלה מלתא דפסיקא לפסול דהיינו שמות שאינן מובהקין במלתא דלא פסיקא כ"כ דהיינו הדיוט בגיטי נשים דליכא למיפסל אלא משום גזירה לגזירה כמ"ש לעיל ודו"ק:

    בד"ה לא נחלקו כו' וחכמים פוסלין בשאר שטרות כו' דכשירין בערכאות בלא עדי מסירה איכא למיגזר כו' עכ"ל דליכא למימר דטעמייהו נמי כרשב"ג דלא ס"ל דעדי מסירה כרתי אלא בגיטין ולא בשאר שטרות דהיינו היכא דלא קני אלא בהאי שטרא אבל בשטרי ראיה בעלמא אמאי פסולים ע"י עדי מסירה אי לאו משום גזירה דערכאות ודו"ק:

    בפרש"י שטרא פרסאה כו' וחתמו פרסיים הדיוטות עליו עכ"ל כתב הרא"ש דלדברי התוס' לא מתוקמא בהדיוטות דהא פסלי רבנן שטרי הדיוטות אפילו בעדי מסירה אלא מתוקמא בערכאות כי מתני' והקשה לדבריהם דא"כ לא ה"ל לרבא למימר מימרא באנפי נפשיה אלא לפרש מתני' דערכאות דדוקא לגבות מבני חרי אבל ממשעבדי לא גבי ועוד האריך ע"ש ול"נ ליישב דהאי שטרא פרסאה דערכאות דנקט הכא היינו שנכתב בלשון פרסי ולכך הוא גרוע מערכאות דמתני' דלא הוה אלא חותמיהן עובדי כוכבים אבל כתב ישראל הוא כמ"ש התוס' לעיל ולהכי לא גבי הכא בערכאות ממשעבדי דלית ליה קלא כיון שהוא נכתב בלשון פרסי וכצ"ל לפי' ר"ת לעיל בד"ה וגובה מנכסים משועבדים כמ"ש לעיל ובהכי ניחא נמי מאי דקשיא ליה להרא"ש דכל הני פירכי והא לא ידעי כו' והא בעינא כתב כו' דה"ה דשייכי נמי אמתני' ע"ש דאינו כן דמתני' איירי בכתב ישראל אלא שחותמיהן עובדי כוכבים וכ"ה בחדושי רשב"א וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 11a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה ליפלוג וליתני בדידיה וא"ת אדרבה תיקשי כו' למה פסלו בהדיוט כו' עכ"ל. ולפי מה שכתבתי בסמוך לשיטת רש"י ז"ל יש ליישב קושיית התוספות בענין אחר דדוקא בערכאות סובר רבי שמעון דלא גזרינן מובהקים אטו שאינן מובהקין כיון דאף באינן מובהקים ליכא חשש איסור דאורייתא אף אי אתי מיסמך עלה בלא ע"מ דקושטא דמילתא יש לנו לומר דכיון דערכאות לא מרעי נפשייהו א"כ מיד הבעל בא לאשתו ומסתמא מסרו לה בע"מ ישראל אלא דאנן חיישי' להחמיר שמא טעה הבעל למסור ג"כ בערכאות וזה חששא רחוקה לכך לא מחמרינן עוד לגזור אף במובהקין דכולי האי לא גזרינן משא"כ בהדיוטות דבאינן מובהקים איכא חשש פסול דאורייתא דשמא הוא מזוייף לגמרי ומעולם לא נכתב בציווי הבעל אלא היא שכרתן וא"כ בדליכא ע"מ בטל לגמרי ומש"ה אף בע"מ הו"ל לגמרי כמזויף מתוכו דלמא אתי למיסמך בלא ע"מ דסברי ישראל נינהו לכך מודה ר"ש דגזרינן אף במובהקין ואף דאליבא דאמת לא גזרינן אף בהדיוטות כדמוכח ברייתא דבסמוך מ"מ לא הוי מצי לאקשויי מזה מידי כנ"ל לשיטת רש"י ז"ל. מיהו הא דפשיטא להו לרש"י ותוספות דלקושטא דמילתא מכשרינן בגיטין אף בהדיוטות במובהקים היינו משום דברייתא דבסמוך משמע להו הכי. ולפי מה שאפרש בסמוך דרש"י ז"ל סובר דת"ק דמתניתין לא ס"ל כברייתא דבסמוך אפ"ה א"ש דהא הכא פירש"י כן אליבא דשינויא קמא דהאי שנעשו בהדיוט ר' שמעון קאמר לה דאיהו תנא דברייתא ודו"ק. או שנאמר דרש"י סובר דקושטא דמילתא דלא שייך לחלק בגיטי נשים היכא דאיכא ע"מ בין ערכאות להדיוטות אלא דאפ"ה לא מצי המקשן להקשות בפשיטות כדפרישית. אבל רוב הקדמונים גרסי בברייתא דבסמוך להיפך דבהדיוטות מכשיר ר"ע בכולן ורבנן מכשרי בגיטי ממון ופסלו בהדיוטות וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל ובעל המאור וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיהם בטעמים שונים ולפמ"ש הטעם מתבאר בפשיטות דבהדיוטות שייך למיגזר טפי אף במובהקים כיון דאיכא חשש זיוף בדליכא ע"מ ודו"ק:

    בד"ה נעשה כמו שנעשו בהדיוט כו' דפסולי אף בשמות מובהקין וע"מ שלא יבא להכשיר בלא ע"מ כמו בערכאות כו' עכ"ל. ואין להקשות מה ראו חכמים לפסול בהדיוטות בע"מ דלא ליתי למיטעי אף בלא ע"מ כמו בערכאות ואדרבה היה להם לפסול בלא ע"מ אף בערכאות דלא אתי למיטעי אף בהדיוטות ולהכשיר בע"מ בתרווייהו הא ליתא דהא ללישנא דדינא דמלכותא דינא לא שייך לגזור שום דבר בערכאות כיון דדינא דמלכותא הוא להכשיר ערכאות לגמרי וכן נמי לאידך לישנא ניחא להו למיפסל טפי בהדיוטות דלא שכיחי כמו ערכאות דשכיח ועוד כיון דע"כ לא סגי בהדיוטות בלא ע"מ ישראל וא"כ לעולם יוכל להחתים אותן העידי מסירה גופייהו אם לא שע"מ אין יודעין לחתום וזה לא שכיח משא"כ בערכאות דכשירין מדינא אף בלא ע"מ בשטרי ממון לא רצו לגזור משום הדיוטות דזימנין דלא משתכחי עידי ישראל ואיכא נעילת דלת אם נפסול בערכאות ובזה נתיישב היטב לשון הירושלמי ע"ש ודו"ק:

    רש"י בד"ה אתאן לגיטי ממון כו' דלא קפדי אאורועי נפשייהו לכאורה משמע מלשונו דלפ"ז היכא דאיכא ע"מ כשר אף בהדיוטות לשיטת רש"י ז"ל דלא ס"ל מה שכתבו התוס' לגזור אף בע"מ אבל הרא"ש ז"ל הקשה ע"ז דהא ע"כ חכמים דברייתא דמייתי בסמוך פסלי בגיטי ממון בהדיוטות אף בע"מ דאי ס"ד דבלא ע"מ איירי א"כ מ"ט דר"ע דמכשיר דבהדיוטות בלא ע"מ לא מצינו שום טעם להכשיר ובסמוך אכתוב שיטת הרא"ש ז"ל אבל באמת אין מלשון רש"י ז"ל שום הכרע דאפשר דאיהו נמי ס"ל דרבנן פסלי בהדיוטות אף בע"מ אפי' במובהקין כמ"ש התוס' אלא הא דנקט רש"י בלישנא דלא קפיד אאורועי נפשייהו וכן בסמוך בד"ה חוץ מגיטי נשים כו' כתב דבהדיוטות פסולין דאימר שיקרא חתום היינו דעיקר מילתא נקיט דהא דמפלגינן בין ערכאות להדיוט בממון היינו משום דהדיוטות מרעי נפשייהו ומשום הכי פסולי אף במובהקין בלא ע"מ וממילא פסלינן אפילו בע"מ דגזרינן דאתו להכשיר אף בלא ע"מ כמו בערכאות. ועי"ל דרש"י ז"ל מילתא דפסיקא נקיט דבלא ע"מ פסול בהדיוטות לכ"ע משום דמרעי נפשייהו משא"כ בדאיכא ע"מ לא פסיקא ליה דהא לר' עקיבא כשר אף בגיטי ממון. אמנם לפי מה שאפרש בסמוך דרש"י ז"ל סובר דחכמים דמתניתין פליגי לגמרי אברייתא דבסמוך אם כן א"ש טפי דהכא לת"ק דמתניתין איירי מש"ה פירש"י ז"ל דבממון נמי לא מיפסל בהדיוטות אלא בלא ע"מ כמו בגיטי נשים וק"ל:

    גמרא אמר רבא האי שטרא פרסאה כו' ופירש"י ז"ל דאיירי שחתמו הדיוטות עליו והוכרח לפרש כן דאי בערכאות כשירים אף לגבות ממשעבדי לפי גירסתו לקמן בפ' שני דף י"ט ע"ב אע"כ דהכא איירי בהדיוטות וכבר כתבתי שהרא"ש ז"ל הקשה עליו דא"כ לא אתיא מילתא דרבא כחכמים דברייתא דפסלי בממון בהדיוט אף בע"מ ע"ש שהרא"ש ז"ל האריך בזה ונ"ל דקושייתו היינו משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. אמנם לענ"ד יש ליישב שיטת רש"י ז"ל שפירש כן לשיטתו דמשמע מפירושו לעיל דברייתא דר' שמעון הביא סמך לדבריו לחלוק על חכמים דמתניתין ואמר להם לא נחלקו ר"ע וחכמים בדור שלפנינו בערכאות אלא בהדיוטות וא"כ מדאמר איהו לא נחלקו כו' משמע דחכמים דמתניתין נמי סברי דבערכאות הוא דנחלקו ר"ע וחכמים דר"ע מכשיר אף בגיטי נשים וחכמים פסלי בגיטין אבל בהדיוטות דשאר שטרות לא נחלקו וכן נראה מלשון המשנה דקאמר ר"ש לא הוזכרו בהדיוטות ופרש"י לא הוזכרו בבה"מ לפסול אלא בהדיוטות מכלל דלת"ק מה שהוזכרו בבה"מ לפסול היינו בערכאות דגיטין ולא בהדיוטות דשאר שטרות וכן מצאתי להדיא בתוספתא דלת"ק פליגי ר"ע וחכמים בערכאות בגיטין וא"כ סובר רש"י ז"ל דרבא סובר כחכמים דמתניתין דבלא"ה משמע משיטת רש"י ז"ל בסמוך גבי לוקוס ולוס דקי"ל הלכתא כחכמים דמתניתין וכמו שאפרש שם מיהו כל זה לשיטת רש"י ז"ל משא"כ לשיטת התוס' א"א לפרש כן שהם כתבו לעיל דלחכמים דמתניתין לעולם לא שני להו אף בממון בין היכא דאיכא ע"מ או לא דמיקרי מזוייף מתוכו ולדידהו איירי הכא מילתא דרבא בערכאות וקמ"ל דאע"ג דאיכא ע"מ אפ"ה לא גבי ממשעבדי ולקמן בפ"ב נמי לא גרסי ממשעבדי כ"כ הרא"ש בשם התוס' והקשה ג"כ עליהם דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי ופירש הרא"ש ז"ל דמילתא דרבא איירי שאין כאן ע"ח כלל ע"ש באריכות ובסמוך אכתוב מה שיש לדקדק בדבריו ודו"ק:

    תוספות בד"ה והא בעינן כו' לר' אלעזר פריך כו' עכ"ל כוונת' דלקמן פליגי אמוראי ר' יוחנן ור' אלעזר דלר' יוחנן מכשיר ר"א התנא בשטרות ג"כ לכתוב על דבר שיכול לזייף וסמכינן אע"מ ור' אלעזר בן פדת סובר דלא מכשיר ר"א דמתניתין אלא בגיטין ולא בשטרות וכמ"ש שם רש"י ז"ל ותוס' הטעם. והרא"ש ז"ל בשמעתין דקדק מזה דמדפריך סתמא דתלמודא הכי והא בעינן כתב שא"י לזייף אלמא דקי"ל כר"א בן פדת לגבי דר' יוחנן אע"ג דבעלמא הלכה כר"י דהוא רבו דר"א. אבל קשיא לי על דברי הרא"ש ז"ל דהא איהו גופא מפרש מילתא דרבא בדליכא ע"ח כלל וא"כ לפ"ז לא מקשה הש"ס מידי אף אליבא דר"א בן פדת דע"כ הא דקאמר דלא מכשר ר"א התנא כתב שיכול לזייף בשאר שטרות היינו משום דגזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא ע"מ וכאן לא שייך האי גזירה דכיון דליכא כלל ע"ח לא מצינו למיסמך אע"מ לחוד וא"כ למה יופסל בכתב שיכול להזדייף אע"כ דאפ"ה מקשה הש"ס שפיר משום דמשמע ליה דהא דמכשיר ר"א שטרי פרסאה היינו אע"פ שאין הע"מ זוכרין בעל פה כל פרטי עניני השטר אלא שיודעין שזה השטר נמסר בפניהם דהכי משמע סתמא דלישנא מדלא קאמר דמקרי להו שטרא לע"מ אע"כ דבלא"ה כשר וא"כ מקשה הש"ס שפיר והא בעינן כתב שא"י לזייף פי' דניחוש באמת שמא זייף איזה דבר והעדים אינן יודעים ובכה"ג גופא צריך לפרש הא דקאמר בסמוך והא צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ולשיטת הסוברים דלא מיפסל כל השטר בהכי א"כ מאי מקשה הש"ס ואי אשיט' אחרונה לחוד מקשה דלמא איירי שהע"מ יודעין שלא זייף השיטה אחרונה אע"כ דסתמא דלישנא משמע ליה שאין העדים זוכרין מדלא קאמר בהדיא מקרי להו באפייהו כו' וא"כ לפ"ז לא דייק הרא"ש ז"ל מידי דלעולם אליבא דר' יוחנן נמי מקשה הכא והא בעינן כתב שא"י לזייף וא"כ ניחוש שמא זייף באמת איזה דבר ובחדושי לח"מ סי' מ"ב הארכתי בזה מאד אח"כ מצאתי שהש"ך הרגיש קצת במה שכתבתי ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Gittin 11a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 11, Amud Aleph, about 216 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “בשמות מובהקין.…”

    2. Segment 217 words

      Opens “היכי דמי שמות מובהקין? אמר רב פפא,…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 327 words

      Opens “אבל שמות שאין מובהקים מאי לא?! אי…”

    4. Segment 415 words

      Opens “הכי נמי קאמר: בד"א בשמות מובהקין, אבל…”

    5. Segment 517 words

      Opens “ואיבעית אימא: סיפא אתאן לגיטי ממון, והכי…”

    6. Segment 648 words

      Opens “תניא: אמר ר' אלעזר בר' יוסי, כך…”

    7. Segment 714 words

      Opens “רשב"ג אומר: אף אלו כשירין במקום שאין…”

    8. Segment 817 words

      Opens “מקום שאין ישראל חותמין נמי, ליגזור אטו…”

    9. Segment 99 words

      Opens “רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי, א"ל רפרם:…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “אמר רבא: האי שטרא פרסאה, דמסריה ניהליה…”

      Named: רבא.

    11. Segment 115 words

      Opens “והא לא ידעי למיקרא? בדידעי.…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “והא בעינא כתב שאינו יכול לזייף, וליכא!…”

    13. Segment 136 words

      Opens “א"ה ממשעבדי נמי! לית ליה קלא.…”

    14. Segment 146 words

      Opens “בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן:…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Gittin 11a · Segment 9 — “רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי, א"ל רפרם: ״ערכאות״ תנן.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026