Gittin 26a

לא רצה אינה מקודשת דלא בעל אלא על תנאי ולא נתקיים וכי רצה מיהא מקודשת ואע"ג דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין:

טבלים למפרע שהרי לא הובררה התרומה מעולם:

לכשיבקע כשיבא לידי כך ודאי טבלים שתה אבל אין לחוש לכך דלא שכיח ליבקע:

מתני' הכותב טופסי גיטין שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריך שיניח מקום האיש וכו' שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא:

צריך שיניח מקום כו' ואם שמע שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה לא יאמר הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו שלא יהא שטר מוקדם אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות אע"ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין:

מפני התקנה בגמ' מפרש אהיכא קאי:

פוסל בכולן ואפילו הניח מקומות הללו וטעמא מפרש בגמ':

בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון לא שנא וכולי‎—Whether according to Rabi Yehudoh, whether according to Rabi Shimon, there is no difference, etc. O VERVIEW רבא said that both ר' יהודה and ר' שמעון maintain יש ברירה whether he is תולה בדעת עצמו, or whether he is תולה בדעת אחרים‎. ------------------------------ תוספות anticipates a possible difficulty: ורב יוסף דמסיק בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז, ב) דלרבי שמעון לית ליה ברירה‎ – And ר"י who concludes in פרק כל מערבין that ר"ש לית ליה ברירה; this was said – גבי הריני מערב לשבתות של כל השנה כולה רציתי אלך רציתי לא אלך – Regarding the ברייתא which states, if one proclaims, ‘I am making an עירוב for all the שבתים of the year, if I wish I will go (utilizing the עירוב), and if I wish I will not go (the עירוב will not be effective for that שבת)’ – דמסיק רב יוסף איפוך ולרבי שמעון רצה מבעוד יום עירובו עירוב כולי‎ – Where ר"י concluded that we should reverse the ruling of the ברייתא, and instead say that according to ר"ש it is a valid עירוב only if he wanted the עירוב to be effective, while it was still day (Friday) – תוספות responds: רב יוסף יחלק בין בתולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים: ר"י will need to differentiate (in the view of ר"ש) between תולה בדעת עצמו (like the case of עירוב, where the rule is אין ברירה) and תולה בדעת אחרים (in the case of ע"מ שירצה אבא, where ר"ש maintains יש ברירה). S UMMARY רב יוסף will distinguish between תולה בדעת עצמו and בדעת אחרים arguing with רבא‎. T HINKING IT OVER Why is there this need for תוספות to explain the view of רב יוסף (that he differentiates between תולה בד"ע and תולה בד"א), when from our גמרא it is quite evident that רב משרשיא (and רבינא) also maintains this?

התם כדקתני טעמא כולי‎—There it is as the reason was taught, etc O VERVIEW רבא explained that ר' יהודה ור"ש always maintain יש ברירה, and the reason why one may not separate תרו"מ from the wine utilizing ברירה is out of concern that שמא יבקע הנוד‎. Our תוספות reconciles this statement of רבא with a seemingly contradictory statement. ------------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז, ב) מפרש רבא טעמא משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין – רבא in פרק בכל מערבין explains the reason why ר"י ור"ש disallow separating תרו"מ from the wine, is because we require a ראשית, whose remnants are noticeable. תוספות responds: ונראה דהתם גריס רבה מדאיירי אביי בתריה ועוד דהתם נמי מסיק טעמא כי הכא: And it seems to תוספות that there in עירובין the גירסא is רבה not רבא (like here), since אביי is cited after him (רבה), and furthermore the גמרא there also concludes the reason given here of שמא יבקע הנוד‎. S UMMARY It is (presumably) רבה who (seemingly) maintains the requirement of שיריה ניכרים‎. T HINKING IT OVER תוספות ‘proves’ that the גירסא there is רבה, since מדאיירי אביי בתריה‎. However there אביי is challenging רבא (who stated שיריה ניכרים), so obviously אביי is cited after רבא‎. How else could it be! What is תוספות proof?!

רבי אלעזר מכשיר בכולן‎— Rabi Elozor validates them all O VERVIEW The משנה states that one who writes the טופס of various documents (including גיטין and שטרי מקח, etc.) should leave blank the names of the parties and all the other relevant information, to be inserted later. ר' יהודה rules that this is not valid, while ר"א maintains it is valid by other documents, but not by גטי נשים‎. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the view of ר"א. ----------------------------------- פירש בקונטרס ובלבד שיניח מקומות הללו‎ – רש"י explained the view of ר"א that he is מכשיר בשאר שטרות provided that he leaves blank these places to insert the names, etc. תוספות asks on פרש"י: וקשה לרבינו יצחק דבגמרא פסיק רב כרבי אלעזר וקאמר אפילו בשטרות‎ – And the ר"י has a difficulty with פרש"י, for רב in the גמרא rules like ר"א (of our משנה), and the גמרא states, did רב mean that the הלכה is like ר"א even by שאר שטרות (where he permits it), but that cannot be – והאמר רב פפי כולי אלמא מחזי כשיקרא הכא נמי מחזי כשיקרא – For רב פפי stated, etc.; it is evident that we are concerned if something appears to be false, here too it appears to be false. This concludes the citation from the גמרא, and תוספות continues with his question on רש"י – ואי לא מכשיר רבי אלעזר אלא בטופס דשטרות מה מחזי כשיקרא איכא‎ – But if (as רש"י maintains) that ר"א was מכשיר only to write the טופס of שאר שטרות, but not the תורף, how is this מחזי כשיקרא, nothing meaningful was written – מאחר שהניח מקום המלוה והלוה והמעות – Since he left space to insert the lender, and the borrower and the money?! תוספות has an additional question: ועוד משמע דלא פריך מדרב פפי אלא משום דפסיק כרבי אלעזר – And additionally, it seems that there is a question from the ruling of ר"פ only because רב ruled like ר"א, it therefore seems that – אבל אי הוה סבר כרבנן הוה ניחא ליה‎ – If, however, רב would agree with the רבנן (that one may write the טופס by all שטרות even גיטי נשים), it would be understood – ואי שייך בטופס מחזי כשיקרא אפילו סבר כרבנן תקשי לרב פפי‎ – But if מחזי כשיקרא applies even by just writing the טופס, so even if רב would agree to the רבנן, there would still be the difficulty with רב פפי‎! תוספות offers his interpretation of ר"א: ונראה לרבינו יצחק דרבי אלעזר מכשיר בשטרות אפילו תורף – And it is the view of the ר"י that ר"א validates by שאר שטרות even if he writes the תורף also – והשתא מיחזי כשיקרא שכותב פלוני לוה מפלוני ועדיין לא לוה‎ – So now (we can understand the קשיא from רב פפי, for) it is מיחזי כשיקרא when he writes that someone borrowed from someone, but in truth he did not borrow yet. תוספות continues explaining the view of ר"א namely, that by שאר שטרות one may even write the תורף – חוץ מגיטי נשים דפסיל אפילו טופס‎ – Except for גיטי נשים where ר"א disqualifies the גט even if only the טופס was written. We know this – מדקתני משום שנאמר וכתב לה משמע דפסיל בגיטי נשים טפי מתנא קמא‎ – Since the משנה states, as a reason why גטי נשים is the exception, ‘ because it is written 'וכתב לה'’; this indicates that ר"א is פוסל by גטי נשים more than the ת"ק. תוספות asks: ואם תאמר ומנא ליה לגמרא דרבי אלעזר מכשיר בשטרות אפילו תורף דפריך מדרב פפי – And if you will say, but how does the גמרא know that ר"א permits writing even the תורף by שטרות, so it can challenge this ruling from the ruling of רב פפי‎ – דלמא בטופס דשטרות דווקא מכשיר‎ – Perhaps ר"א is only מכשיר writing the טופס by שטרות but not the תורף‎. תוספות answers: ויש לומר דאם איתא דלא מכשיר אלא בטופס היה לו לקבוע דברי רבי אלעזר אחר תנא קמא‎ – And one can say; if indeed this is so that ר"א only permits writing the טופס, the משנה should have set the words of ר"א immediately after the ת"ק – והיה לו לקצר ולשנות רבי אלעזר פוסל בגיטי נשים ור' יהודה פוסל בכולן – And the משנה should have taught us briefly (after stating the view of the ת"ק) that ר"א is פוסל (to write the טופס) by גטי נשים and ר"י is פוסל (to write the טופס) by all שטרות‎ – תוספות offers another reason why the משנה should be in this order: וגם היה ראוי לשנות בסדר זה שכל אחד מחמיר משלפניו – And it is also proper to teach the משנה in this order where each view is stricter than the previous one; this would be so if ר"א only permits writing the טופס – אבל אי רבי אלעזר אתא לאכשורי בשטרות אפילו תורף ניחא‎ – However if ר"א comes to permit by שטרות to write even the תורף (as תוספות maintains), the order of the משנה is properly understood – דתנא דברי רבי יהודה קודם משום דקאי אתנא קמא דאיירי בטופס‎ – For the משנה cited the view of ר"י before ר"א, since ר"י is referencing the ת"ק who is discussing the טופס only (that the טופסים of all שטרות may be written and ר"י argues that no טופסים may be written), and then we have the view of ר"א introducing a novel concept that by שאר שטרות even the תורף may be written – ורבי אלעזר בשטרות מכשיר טפי מתנא קמא ובגיטין פסיל טפי: So it turns out that ר"א is more lenient than the ת"ק by שטרות (since he allows even the תורף and they only allow the טופס), but by גיטין he is more stringent (for they allow the טופס and ר"א allows nothing). S UMMARY According to רש"י, ר"א only permits writing the טופס by שאר שטרות, however according to תוספות, ר"א permits even writing the תורף by שאר שטרות (therefore it may be מחזי כשיקרא), but by גטי נשים he may not write even the טופס‎. T HINKING IT OVER 1. How can we explain (according to תוספות) the מחלוקת between ר"א (who maintains that by שאר שטרות one may even write the תורף as well as the טופס), and the ת"ק (who maintains that one may only write the טופס, but not the תורף)? 2. According to תוספות one may even write the תורף before there is a loan (according to ר"א). The תורף also includes the date of the loan, so how can they write the date when the loan will take place later so it will be a predated שטר, which is פסול, since the מלוה will collect from the לקוחות שלא כדין‎?!

חוץ מגיטי נשים‎—Except for women’s divorce documents O VERVIEW The משנה cites the view of ר' אלעזר that one may not write the טופס of גיטי נשים before the husband asks the סופר to write a גט‎. -------------------------------- ואין לומר בשחרורי עבדים נמי פסיל‎ – And one cannot say that by the emancipation of slaves, ר"א also disqualifies writing the טופס by itself – דאם כן בפרק קמא (לעיל ט, א) גבי שלשה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים‎ – For if indeed that would be so (that both by גטי נשים and שחרורי עבדים one cannot write the טופס), so in the first פרק in the ברייתא regarding the three things in which גטי נשים are the same as שחרורי עבדים‎ – ליתני וכדברי רבי אלעזר בארבע כדקתני וכדברי רבי מאיר בארבע: Let it list, ‘and according to ר"א they are similar in four ways’, as the ברייתא stated, ‘and according to ר"מ they are similar in four ways’. Since the ברייתא did not say anything according to ר"א, this proves that שחרורי עבדים are not similar to גטי נשים regarding writing of the טופס‎. S UMMARY One may write the טופס of שחרורי עבדים even according to ר"א. T HINKING IT OVER Why indeed is there this difference between גטי נשים and שחרורי עבדים regarding the טופס, since the requirement of לשמה is the same by both?!

וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם‎—And it is necessary to leave sufficient space to write; ‘ you are permitted to all men’ O VERVIEW רב יהודה אמר שמואל ruled that among the things that must be left blank (not to write it in the טופס) is sufficient space to write הרי את מותרת לכל אדם‎. Our תוספות discusses whether this exact text is mandatory. -------------------------------- בכל דוכתי משמע שכותבין לשון זה בגט‎ – In seems from everywhere that this phrase (הרי את מותרת לכל אדם) is written in a גט‎ – ובפרק בתרא (לקמן פה, א) נמי תניא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם‎ – And the משנה in the last פרק also states, 'הרי את מותרת לכל אדם', is the ‘body’ (essence) of the גט‎ – והנהיג רבינו תם לכתוב לשון זה בגט אבל בטופסי גיטין לא היה כתוב‎ – And the ר"ת instituted to write this phrase in the גט, however in the texts of previous גיטין the phrase הרי את מותרת לכל אדם was not written – ומכל מקום אין להוציא לעז על גיטין הראשונים‎ – But nevertheless one should not circulate allegations regarding the earlier גיטין‎ – שהרי מאריכין לכתוב כמה לשונות בגט דחשיב כמו הרי את מותרת לכל אדם: for they would write, at length, in the גט, various expressions which are similar to 'הרי את מותרת לכל אדם'. S UMMARY Nowadays we write הרי את מותרת לכל אדם in a גט, even though in the past they did not write it, but rather wrote something similar. T HINKING IT OVER How can we explain why in the past they did not write הרי את מותרת לכל אדם (even though the משנה calls it גופו של גט), and later ר"ת instituted that it be written in the גט‎?

אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא רבי מאיר היא‎—However the סיפא, which states, ‘that the ratification of a Get is only through its signatories’, I could say it is according to ר"מ O VERVIEW Our גמרא explained why it was necessary for שמואל to clearly establish all three משניות in cases of a טופס without a תורף and according to ר' אלעזר‎. Regarding the second משנה (of הכל כותבין) since the משנה concludes שאין קיום הגט אלא בחותמיו (which is the view of ר"מ), we might have assumed that the beginning of that משנה (הכל כותבין) is also according to ר"מ, therefore שמואל teaches that it is according to ר"א and הכל כותבין means only the טופס but not the תורף‎. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. ----------------------------- תוספות asks: תימה דבסוף פרק שני לעיל (דף כג, א) מוקי לה רבי זריקא אמר רבי יוחנן כרבי מאיר‎ – It is astounding; for previously in the end of the second פרק, we find that ר"ז אמר ר"י establishes that משנה (of הכל כשרים) according to ר"מ – ופריך עלה מההיא דמחובר דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבי אלעזר היא – And the גמרא challenged this ruling of ר"ז אמר ר"י from the משנה regarding מחובר, where רבב"ח אמר ר"י stated that the משנה there is according to ר"א – ודחק לשנויי אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן‎ – And the גמרא was forced to answer that the two אמוראים (namely ר"ז and רבב"ח) argue as to the opinion of ר"י (whether he establishes the משניות according to ר"א or according to ר"מ); תוספות concludes his question – ומאי קושיא הא משמע הכא דאף על גב דמוקמינן ההיא דמחובר כרבי אלעזר‎ – But what is the difficulty; the גמרא here indicates that even though we have established that משנה of אין כותבין על המחובר like ר"א – מכל מקום מוקמינן שפיר ההיא דהכל כשרים כרבי מאיר‎ – Nevertheless we can rightfully establish that משנה of הכל כשרים like ר"מ‎! In summation; from our גמרא here we see that even though שמואל established the first משנה (of מחובר) like ר"א, nevertheless he still could establish the second משנה (of הכל כותבין) like ר"מ (therefore he needs to be very specific and inform us that nevertheless he is establishing the second משנה like ר"א). Why then does the גמרא previously find it difficult to understand that ר"י in the first משנה rules like ר"א, and in the second משנה he rules like ר"מ (since this is exactly what the גמרא says here regarding שמואל that he could have done the very same thing); why is there a contradiction in the rulings of ר' יוחנן‎?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דאף על פי שעושה צריכותא בזה מכל מקום מיסתבר דאתיא כחד תנא – And the ר"י answers that even though the גמרא here makes a צריכותא regarding the second משנה, but nevertheless logically both משניות should follow one תנא‎ – תוספות continues: אבל הך דפירקין ודאי רבי יוחנן מוקי לה כרבי מאיר משום טעמא דמסיק – However regarding this משנה (of הכותב וכו') in our פרק, certainly ר"י establishes it according to ר"מ because of the concluding reasoning, namely – מדסיפא רבי אלעזר רישא לאו רבי אלעזר – Since the סיפא of our משנה mentions ר"א therefore the רישא is not according to ר"א – תוספות goes on to show that ר"י follows this reasoning (of מדסיפא וכו' רישא לאו וכו'): דמטעם זה קאמר רבי יוחנן בפרק ד' אחין (יבמות דף כז, ב) אחיות איני יודע מי שנאן – For it is on account of this reasoning (מדסיפא וכו' רישא לאו וכו'), ר"י asserts in פרק ד' אחין; ‘I do not know who taught the משנה of אחיות’. ועוד דבתרתי קמייתא דמתניין בחדא פירקא איכא קפידא טפי לאוקמינהו כחד תנא: And additionally; regarding the first two משניות (which are מחובר, הכל כשרים) which are in the same פרק, there is a greater urgency to establish them according to one תנא; however our משנה which is in a different פרק, there is no such urgency that it should follow the same תנא as the משניות in the previous פרק‎. S UMMARY The logic of a צריכותא need not be that compelling. T HINKING IT OVER תוספות asks, why does the גמרא assume that the two אמוראים in the name of ר"י argue whether the משניות are according to ר"א or ר"מ perhaps they agree with the צריכותא of שמואל that מחובר is like ר"א and הכל כותבים is like ר"מ (because the משנה concludes שאין קיום הגט אלא בחותמיו). However one may argue that there is no comparison, for שמואל establishes מחובר like ר"א (even though that the פשטות המשנה of כתבו במחובר תלשו ונתנו לה כשר indicates like ר"מ), because שמואל rules like ר"מ, however once ר"י ruled like ר"מ by הכל כותבים (indicating that the הלכה is like ר"מ), why would he establish מחובר like ר"א when the פשטות המשנה follows ר"מ‎?! Appendix The משנה states if there were four brothers (ראובן, שמעון, לוי, יהודה) two of them married two sisters (ראובן to לאה and שמעון to רחל); then ראובן died first (childless) making his wife לאה זקוקה ליבום to לוי ויהודה, (and neither לוי or יהודה were חולץ or מייבם her), then שמעון died (childless) making his wife רחל also זקוקה to לוי ויהודה‎. The משנה rules that the two sisters need to receive חליצה but they are not permitted for יבום since each one of them is אחות זקוקתו, which is אסור מדרבנן‎. If לוי ויהודה were מייבם לאה ורחל (respectively) they must divorce them. The משנה then continues (in the סיפא) that ר' אליעזר maintains that this is actually a מחלוקת between ב"ש and ב"ה whether they are required to divorce them. ר' יוחנן rules in a similar case with only three brother (we’ll remove יהודה) that לוי can perform חליצה on רחל (whose husband שמעון died second) and then he can be מייבם לאה, whose husband (ראובן) died first, but not the other way around. The reason is that when ראובן died לוי was permitted to be מייבם לאה since שמעון was still alive and there was no אחות זקוקתו, so even though when שמעון died, לאה did become אחות זקוקתו, nevertheless once לוי was חולץ רחל so לאה is no linger אחות זקוקתו therefore she is מותרת ללוי‎. In short ר"י maintains that a יבמה שהותרה (the status of לאה after ראובן died), and was then נאסרה (her status after שמעון died as an אחות זקוקתו), and was finally חזרה והותרה (when לוי was חולץ רחל), the rule is חזרה להיתרה הראשון so לוי can be מייבם לאה‎. The גמרא there asked on ר"י why does our משנה rule that חולצות ולא מתייבמות‎. Let one brother (לוי) be חולץ the second יבמה (רחל), so לאה will be מותרת ליבום‎?! To which ר"י responded, 'אחיות איני יודע מי שנאן'; he does not accept this as a valid משנה, since ר"י maintains יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חוזרת להיתירה הראשון‎. The גמרא then asked, let us say that the תנא of our משנה (which prohibits יבום) is ר' אליעזר who maintains, כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית, and argues with ר"י who maintains יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה חוזרת להיתירה הראשון‎. To which ר"י responded that the תנא of (the רישא of) the משנה cannot be ר"א, since מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א‎! Therefore ר"י disregarded the משנה completely!

מפני התקנה מאי מפני התקנה‎—Because of the enactment; what is the meaning of, ‘because of the enactment’ O VERVIEW The גמרא explained first what the משנה meant by מפני התקנה, and later the גמרא explains why the משנה requires that one leaves blank the מקום הזמן, even though 'מקום הזמן' is written in the משנה before מפני התקנה‎. Our תוספות resolves this issue. ----------------------------------- מקום הזמן דתנא ברישא דקבע בגמרא אחר כך – Regarding leaving blank the place for the date, which was written in our משנה before מפני התקנה, which is discussed in the גמרא later, the reason – היינו משום דאתא לפרושי מפני התקנה אליבא דמאן דמוקי לה כרבי אלעזר – Is because the גמרא is coming to explain מפני התקנה according to the one who establishes this ruling, according to ר"א – דאין פירושו כמו למאן דמוקי לה כרבי מאיר: Which is not the same explanation as it is like the one who establishes it according to ר"מ. S UMMARY The גמרא first wanted to conclude explaining the משנה according to ר"א. T HINKING IT OVER Why did not תוספות (also) explain, why 'שנאמר וכתב לה' is discussed before מקום הזמן even though it is written at the very end of the משנה‎?!

צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם בהרבה מקומות נראה, שהיו רגילין לכתוב לשון זה בגיטין, וכדתנן נמי לקמן בפרק בתרא (גיטין פה, א), גופו של גט, הרי את מותרת לכל אדם, ואמרינן נמי התם, כגון דכתיב הרי את מלמטה, ומותרת מלמעלה. וכן הנהיג רבינו תם ז"ל לכתוב בגיטין. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בנוסח הגט בספרו. אבל בטופסי גיטין ראשונים לא נמצא כן. וכתבו בתוספות, דמכל מקום אין להוציא לעז על גט שאין כתוב בו, שהרי מאריכים בלשונות מעולים, שעומדין במקום הרי את מותרת לכל אדם. ועוד, שהרי כתוב בגט למהך להתנסברא לכל גבר דתצביין.

אבל הא מדסיפא רבי אלעזר רישא לאו רבי אלעזר צריכא קשיא לי, וכיון דאין כאן הוכחה דרבי אלעזר היא, ואדרבה, צריכין לדחוק ולהעמיד משנתינו בתרי תנאי אליבא דרבי אלעזר, מאי דוחקיה לאפוקה מדרבי מאיר, דסתם מתניתין כוותיה. ונראה לי, דלישנא דמתניתין קשיתיה, דקא תני הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' מפני התקנה. ורבי יהודה פוסל, וכי מה ענין פוסל גבי לישנא דתנא קמא, דהא תנא קמא לא קאמר כשר, אלא צריך שיניח, והיה במשמע, רבי יהודה פוסל במניח, אלא דעל כרחין תנא קמא הכי קאמר, הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש, ואם עשה כן כשר, מפני התקנה, ורבי יהודה פוסל. אלמא מדקאמר תנא קמא כשר מפני התקנה על כרחין רבי אלעזר היא, דאילו לרבי מאיר אדרבה, בדין היה שאפילו תורף נמי ליכתוב, ולא אמרו משייר אלא מפני התקנה, כלומר מפני הקטטה כרבי שבתאי אמר חזקיה, אי נמי כרב חסדא, ומפני תקנת עגונה דלא ליזרוק להא ומעגן ומותיב לה כדאיתא לקמן בסמוך, ואם כן, היכי קתני כשר מפני התקנה, אדרבה אינו כשר בכתיבת תורף מפני התקנה. וכן נראה מגמרא דבני מערבא, כמו שכתבתי, דגרסינן התם, מהו מפני התקנה, רבי שבתא בשם חזקיה מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש, ר' שמואל בר רב יצחק שאל לר' חייא ברבא, כשר ואת אמרת אכדין, אין תימר פסיל יאות, מאי כדין שאמר ר' אבין, מפני תקנת הלבלר כדי שיהו חייו מצויין לו.

מתני' רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים. כתוב בתוספות אם תאמר בשחרורי עבדים נמי פסיל, לתנייה בפרק קמא, גבי דרכים ששוו אל גיטי נשים לשחרורי עבדים וליתניא וכדברי רבי אלעזר בארבעה, וכדקתני נמי וכדברי רבי מאיר בארבעה. נראה מדבריהם ז"ל, דרבי אלעזר אינו פוסל אלא בגיטי נשים בלבד. וזה אינו, שכך מצאתי בתוספתא דמכילתין (פרק שני הלכה יא) רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ואם תאמר, אם כן, לימא התם וכדברי רבי אלעזר בארבעה. הא אקשינן ליה התם דאמרינן ותו ליכא והא איכא לשמה בשלמא לרבה היינו מוליך ומביא אלא לרבא קשיא, ואסיקנא דמילתא דאיתא בקדושין לא קתני, והלכך לרב נמי הא בכלל מוליך ומביא היא, דכיון דקתני מוליך ומביא, ולאשמועינן דשוו בלשמה, וודאי שוו נמי לטופסי גיטין, דהא הכא משום דכתיב לה לשמה הוא דגזרינן כדאמרינן הכא אלא משום שנאמר וכתב לה ספר לשמה, ולרבא נמי הא אסיקנא דמילתא דאיתא בקידושין לא קתני, ובקידושין נמי הא בעינן לשמה, וכיון שכן לא איצטריך למיתני לכתיבת טופסין דההיא עיקרה משום דבעינן לשמה הוא כדפרישית, והילכך לא תנא התם ודברי רבי אלעזר בארבעה. כן נראה לי. נראה שצריך להדפיס את המאמר הזה בראש הדף.

הא דאמרינן זימנין דהוה לה קטטה וזריק לה ומעגן ומותיב לה. פירש רש"י ז"ל, דכי משכח גט מזומן יהיב ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה, כשהיא מגורשת. וקשיא לי, שאין לשון מעגן נופל בשום מקום במגורשת, אלא במי שעומדת בלא בעל ואינה יכולה לינשא. ועוד, דלשון זריק לה אינו מתחוור לפירושו, דהוה ליה למימר ויהיב לה. ונראה לי לפרש, דזימנין דרתח עלה וכי משכח גט מזומן זריק לה בריתחיה ואזיל ליה ופעמים דמעגן ומותיב לה שיהא ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומיעגנה וודאי ויתבה.

בשלמא מן הנשואין למאן דאמר משום בת אחותו איכא שאם יכתוב לה זמן מעתה, והוא לא יגרשנה עד לאחר זמן, איכא משום בת אחותו, שמא יחפה עליה בגט זה

ומאן דאמר משום פירי איכא דהא מאן דאמר דקתנו כאן בגיטין משום פירי, לאו משום פירי דלקוחות קאמר, אלא משום פירי דידה. והכא משום פירי דידה ליכא. ונראה דהכי פירושא, למאן דאמר משום בת אחותו דחיישינן לזנות איכא, ולמאן דאמר משום פירי דזנות דבת אחותו לא שכיחא, הכא נמי איכא למיגזר משום לקוחות, ופירי דנקט הכא לאו משום דחששא דהכא משום פירי, והוה ליה כמאן דאמר בין למאן דאמר דחוששין לזנות ובין למאן דאמר אין חוששין איכא למיחש למר משום תרתי משום בת אחותו ומשום טרפת [בנדפס: טריפת], ולמר משום חדא משום טירפת [בנדפס: טריפת] הלקוחות. כן נראה לי.

אלא ארוסה מי אית לה פירי תמיהא לי, דודאי אף בגט ארוסה איכא למיחש לפירי, דילמא נסיב לה, ומזבין להו לפירי דידה, והדר מחתים לה גט זה שזמנו משעת אירוסין, ואזלא וגביא פירי שלא כדין. ואם תאמר דלא חיישינן שיחתמו העדים לבסוף את הגט כיון שהוא מוקדם, הא ליתא, דלהכי ודאי חיישינן בין בארוסה בין בנשואה, דלאחר זמן מישתלו סהדי וחתמי בגט זה אף על פי שהוא מוקדם, דאי לא למאי ניחוש ואמאי משאיר מקום הזמן. ויש לומר דהכא שאני, דכיון דכתוב בו ארוסה והיא עכשיו נשואה, רמו אנפשייהו ומיזדהרי ולא חתמי, אבל בנשואה לא מיזדהרי לדקדוקי אזמנו של גט, וכן נמי בעודה ארוסה, וכדאמרינן בעלמא לא אכולה מילתא קא מסהדי, וכדגרסינן בירושלמי גבי שטרי חוב המוקדמין דיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו, דאלמא פעמים שאין דרכן לדקדק על הזמן, אבל ודאי אם היא נשואה וכתוב בגט ארוסה, בכי הא ודאי מיזדהרי ולא חתמי. ואי נמי יש לומר, דבארוסה למאן דאמר משום פירי ליכא כלל, לפי שכיון שכתוב בה ארוסה, כשתבא לטרוף את הלקוחות, ודאי העדים [בנדפס: הלקוחות] יחקרו את הדבר, וימצאו שהגט מוקדם מפני שכתוב בו ארוסה והיא וודאי נשאת לו וקול יוצא לנשואה, ולעולם אומרין לה הבו ראיה אימת מטא גיטא לידך, ואינמי [ואי נימא] מגרשה בעודה ארוסה כל שכן דליכא למיחש, דארוסה אין לה פירי. אבל

למאן דאמר משום בת אחותו, מכל מקום איכא אם מגרשה בו מן האירוסין. ואם תאמר אם כן אפילו משום תקנת ולד ליכא, שהרי קול יוצא לנשואה, התם ודאי איכא למיחש, דבשלמא גבי לקוחות כשתבא לטרוף מהם [בנדפס: הם] יחקרו אחר הדבר, וכן נמי אם זנתה, על ידי חקירת בית דין יתברר שנשאת לו, וגט זה עכשיו נמסר לה, וכענין שאמרו בגיטין הבאים ממדינת הים, אבל בלעז הבנים מי ידקדק אחר הענין, ועם מי יתיישבו הבנים בדין, ולעולם כיון שכתוב בגט ארוסה וכתוב בו זמן משעת האירוסין, ודאי יאמרו גיטה קודם לבנה, אבל כשאין כותבין בגט אלא זמן של עכשיו, זה קרוב להוציא מידי לעז וידקדקו יפה שימי עיבורה היו קודם זמנו של גט.

כבר ביארנו במשנת אין כותבין במחובר ובמשנת הכל כשרין לכתוב את הגט שכלן בשיור תורף כמו שנתפרש בכל אחת בסוגיא שלהן בשיור מקום תורף ולמדת ששתיהן וזו השלישית עמהן כלן בשיור תורף וכלן נאמר בהן ר' אלעזר היא ומתוך כך הוצרכו בסוגיא זו לברר מה הוצרכו לבאר כן בשלשתן והוא שאמר עליהן וצריכא דאי אשמעינן קמייתא ר"ל דמחובר משום דקתני רישא אין כותבין דאלמא אף בטופס לכתחלה לא אבל סופא דהכל כשרים דתני עלה אין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר' מאיר היא קמ"ל דר' אלעזר היא והאי דנקט חותמיו משום דרוב גיטין עידי מסירה חותמין בו מפני תקון העולם:

בתוספות בד"ה חוץ מגיטי נשים ואין לומר בשחרורי עבדים נמי פסול כו' עכ"ל משום דהכי איתא בתוספתא חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים כמו שכתב בחידושי הרשב"א מש"ה כתבו דלפי שיטת תלמודינו אין לומר כן דאם כן בפרק קמא גבי ג' כו' ועיין בחידושי הרשב"א ליישב זה (א) וק"ל:

בד"ה אבל סיפא כו' משום טעמא דמסיק מדסיפא כו' ועוד דבתרתי קמייתא דמיתנן בחדא פירקא כו' עכ"ל והכא נמי ה"מ למיעבד צריכותא דאי אשמועינן בההיא נמי איכא לאוקמא כר"א משום דבחד פירקא מיתנן כו' וק"ל:

בד"ה מפני התקנה כו' דאתא לפרושי מפני התקנה אליבא דמאן דמוקי לה כר"א כו' עכ"ל היינו שמואל דמוקי לה לעיל מיניה כר"א וכן כל שאר המשנה ר"י פוסל כו' ור"א מכשיר כו' דקבע לה תלמודא לפרושי קודם מקום הזמן דתני ליה ברישא לעיל מיניה יש לומר על דרך זה משום דבעי לאקשויי לבסוף למאן דמוקי לה כר"א קשיא דר"א אדר"א כו' וק"ל:

ע"א ד"ה חוץ מגיטי נשים ואין לומר בשחרורי עבדים וכו' צריך למחוק הוי"ו לגרוס אין לומר וכו':

רש"י בד"ה צריך שיניח כו' אף ע"ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין עכ"ל. והא דלא ניחא ליה לפרש דת"ק סובר דחיישינן למיחזי כשיקרא והתירו בטופס אע"ג דשייך מיחזי כשיקרא לשיטת רש"י ז"ל אפ"ה התירו מפני התקנה אלא משום דמסקינן דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן לא ניחא ליה לרש"י ז"ל לפרש דפליגי תנאי בהא מילתא:

תוספות בד"ה רבי אליעזר כו' וקשה לר"י כו' בטופס דשטרות מאי מיחזי כשיקרא איכא עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב שיטת רש"י ז"ל דע"כ האי מיחזי כשיקרא לאו אשעת כתיבת הסופר דוקא קאי דא"כ בשטר שלוה ופרעו אמאי מדמי לה לקמן בשמעתין למיחזי כשיקרא שהרי הסופר כתבו כדין וכהלכה אע"כ דאפ"ה שייך מיחזי כשקרא למי שמוציא השטר בב"ד כדי לגבות בו ובאמת שזה השטר לא נכתב כלל לשם הלוואה זו וא"כ האי גווני גופא שייך אפי' בטופס השטר שכתבו בו בפנינו הלוה ואמר לנו כתבו וחתמו ובאמת שבשעת הכתיבה לא נעשה כלום מכל מה שנזכר בשטר וא"כ עיקר דברי השטר הם בשקר ומה יתן ומה יוסיף במה שכותב עכשיו שם הלוה והמלוה מ"מ עיקר ענין השטר לא נכתב לשם הלואה זו ומה שהקשו תוספות עוד מהא דלא פריך לקמן מדרב פפי אלא משום דפסיק כר' אלעזר יש ליישב גם כן דבלא"ה היה אפשר לומר דהלכה כרבי יהודה ואפשר דטעמא דר"י משום מיחזי כשיקרא וכ"ש אי מוקמינן דת"ק דמתני' היינו ר"מ ואם כן פשיטא דר"מ לא חייש למיחזי כשיקרא דהא מכשיר במצאו באשפה ומשו"ה קס"ד דמילתא דרב פפי היינו כר"י אבל מדפסקינן כר"א מקשי שפיר ועוד דלת"ק נמי מצינן למימר דחייש למיחזי כשיקרא אלא דאפ"ה מכשיר בטופס מפני התקנה משא"כ לר"א דלית ליה לתקנה ומשמע דמדינא מכשיר מקשה שפיר. ועוד דלכאורה נראה מלשון הסוגיא כשיטת רש"י ז"ל דלשיטת התוספות פליגי ת"ק ור"א בסברות הפוכות דת"ק גזיר שטרות אטו גיטין וטופס אטו תורף לא גזיר ור"א סובר להיפך ובדוכתי טובא כתבו התוספות לתמוה אי פליגי תנאי בסברות הפוכות משא"כ לשיטת רש"י ז"ל א"ש דר"א נמי גזיר שטרות אטו גיטין אלא דלענין טופס לא גזיר בשטרות משום דהו"ל גזירה לגזירה וכן משמע נמי לכאורה מדקדוק ל' הש"ס דקאמר ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים טופס אטו תורף גזיר שטרות אטו גיטין לא גזיר ולפי סדר המשנה הול"ל איפכא ליתן טעם תחילה אהכשירא דשטרות ואחר כך אפסולא דגיטין אבל לשיטת רש"י ז"ל א"ש דהא דקאמר שטרות אטו גיטין לא גזיר אגזירה דטופס לעיל מיניה קאי דדוקא בטופס לא גזיר גיטין אטו שטרות אבל בתורף גזיר אף בשטרות ועוד דלפירוש התוספות קשיא אם כן מנא ליה לתלמודא דרבי אליעזר פוסל בגיטין אפילו בטופס דלמא לא איירי ר"א כלל אלא בשלא הניח מקום התורף דבכה"ג מכשיר בשטרות ופוסל בגיטין ובזה הוי א"ש לשון שנאמר וכתב לה לשמה ולא היה צריך לפרש משום שנאמר ועוד דלא הוי קשיא לן דר"א אדר"א ולא צריכין למימר תרי תנאי אליבא דר"א אלא דברישא קאמר ת"ק אליבא דר"א לכתחלה צריך להניח אבל אם לא הניח פליגי ר"י ור"א דר"י פוסל בכולן ור"א מכשיר בשטרות ופוסל בגיטין משא"כ לשיטת רש"י ז"ל א"ש. ולענ"ד צ"ע לדינא אי שרי לכתוב תורף לכתחלה בשטרות ובח"מ כתב בפשיטות להיתר דלא כשיטת רש"י ז"ל וצריך עיון ודו"ק:

בד"ה חוץ מגיטי נשים א"ל בשחרורי עבדים נמי פסול כו' ליתני וכדברי ר"א בארבע כו' עכ"ל. ויש לתמוה טובא דלעיל בההיא סוגיא דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כתבו התוספות להדיא בד"ה דרבנן לא קתני דאף על גב דבמחובר נמי אשכחן פסולא דרבנן כגון בטופס אטו תורף מ"מ כיון דעיקר פסולא דמחובר הוא מדאורייתא משו"ה לא קתני וכה"ג צ"ל שם לענין לשמה בטופס וכן למסקנא נמי דמסקינן שם מילתא דאיתא בקידושין לא קתני ע"כ נמי דהא דלא נקט פסולא דטופס במחובר או שלא לשמה היינו משום דעיקר מילתא איתא מיהא בקידושין וא"כ לפ"ז לא דייקו הכא מידי וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו ושכן הוא להדיא בתוספות חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים מיהו התוספות לישנא דמתני' דייקו דקתני חוץ מגיטי נשים ושייר שחרורי עבדים אלמא דהתם נמי כשר. אלא דיש לתמוה בעיקר סברת התוספות מ"ש גיטי נשים משחרורי עבדים הא אידי ואידי שייך לגזור טופס אטו תורף ול"ל דבשחרור לא שייך לגזור ולפסול השחרור דאם כן בכל יום אתה מפקיעו מן המצות הא ליתא דהא לעיל משמע להדיא דאדרבה שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים לענין פסולא דרבנן. מיהו יש ליישב דודאי לא שייך כלל לגזור אפילו בגיטין כתיבת הסופר הטופס אתו תורף דמהיכי תיתי יכתוב הסופר שם האיש והאשה כיון שאינן רוצין בגירושין אע"כ כמו שפי' רש"י ז"ל במשנה שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ואם כן בשחרור לא שייך האי מילתא כלל וא"כ לעולם לא יכתוב התורף בלא ידיעת הרב דמנא ידע שרוצה לשחררו ועוד דכל המשחרר עבדו עובר בעשה וכיון דבתורף לא שכיח כלל תו לא שייך לגזור טופס אטו תורף ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשיתי בסמוך לשיטת התוספות מנא ליה לתלמודא דר"א איירי בטופס ולמאי דפרישית א"ש והיינו מדלא נקט שיחרורי עבדים ע"כ דבטופס איירי כנ"ל ליישב שיטת התוס' ועדיין צ"ע:

גמרא א"ר יהודה אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם. והא דלא קתני לה במתני' דצריך שיניח נלע"ד משום דבמתני' לא קתני אלא הכותב טופסי גיטין וא"כ תו לא צריך למיתני דצריך שיניח הרי את מותרת לכל אדם דמילתא דפשיטא היא שאין זה בכלל טופס אלא עיקר תורף הגט הוא כדתנן לקמן בפרק המגרש גופו של גט הרי את מותרת לכ"א משא"כ הנך דקחשיב במתני' אע"ג דבכלל תורף הן היינו מדנקט להו דצריך לשייר אבל בלא"ה הייתי אומר דבכלל טופס הן תדע דהא גט שאין בו זמן כשר בדיעבד אם ניסת הולד כשר וכן גט שאין בו שם האיש והאשה כבר כתבתי בריש פירקין בשם רבינו יואל דכשר בדיעבד ואף לדברי החולקין נמי איצטריך מיהא לאשמעינן במתני' דלאו בכלל טופס הן משא"כ הרי את מותרת הוי עיקר ספר כריתות דכתיב באורייתא ועלה כתיב לה לשמה כנ"ל נכון:

שם בגמרא אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא כו' אע"ג דבקמייתא נמי קתני תלשו וחתמו ונתנו לה אפ"ה מוקמינן לה כר"א וחתמו אתורף קאי אפ"ה האי אלא בחותמיו דסיפא לא מצינן לפרש אתורף דהא קאי נמי אמציעתא אבבא דהאשה כותבת הגט והאיש את שוברו והתם ע"כ אפי' התורף כותבין וא"כ ממילא דהאי שאין קיום הגט אלא בחותמיו היינו חתימה ממש ולא תורף ומש"ה נמי למאי דמוקמינן לה כר"א הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהאי אלא בחותמיו לא קאי אלא אמציעתא וק"ל:

תוספות בד"ה אבל סיפא כו' תימא דבסוף פ' שני כו' ומאי קושיא כו' עכ"ל. ולענ"ד אין כאן מקום לתמיהתם דודאי בשמעתין אליבא דשמואל א"ש דהא דמוקי למתני' דמחובר כר"א ולא כר"מ היינו משום דס"ל כר"א בגיטין משא"כ מתני' דחש"ו ע"כ מוקי לה דלא כהלכתא כר"מ משום דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אבל לעיל מקשה שפיר אליבא דר"י דהא שמעינן לר"י דאמר הלכה כסתם משנה וא"כ מדמוקי ר"י סתמא דהכל כשירין כר"מ אלמא דלהלכה ס"ל לר"י כר"מ א"כ מאי דוחקיה לאוקמי מתני' דמחובר כר"א דלא כטעמא ודלא כהילכתא אדרבא הו"ל לאוקמי כר"מ דא"ש טפי לישנא דתלשו וחתמו והוי נמי כהילכתא ומש"ה הוצרך לומר תרי אמוראי אליבא דר"י וק"ל: