Talmud Builders

    Gittin 31b

    Back to index

    English translation — Gittin 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It means from the time that it was set aside until the same time the day after it was set aside. In other words, he must be concerned about all of the untithed produce that he had rendered fit after the first twenty-four hour period from when he set aside the produce or money had passed.

    2We learned in the mishna: If he discovers that they were lost, then he must be concerned that the produce or money that he set aside was lost from the time until the same time. Granted, according to the one who said that this means from the time it was checked and found to be lost until the same time of day on the previous day, it works out well, as the wine is presumed to have turned to vinegar from that moment.

    3But according to the one who said that this means from the time that it was set aside until the same time the day after it was set aside, this expression: From the time until the same time, is imprecise, as the presumption is that the wine turned to vinegar dating back to the day after it had been set aside. Therefore, it should have said: One is concerned going back until then from the time it was set aside to the same time the following day, i.e., twenty-four hours after it had been set aside. The Gemara comments: The wording of the mishna is difficult according to that opinion.

    4The mishna teaches that this is the statement of the tanna Rabbi Elazar. The amora Rabbi Elazar says: Rabbi Elazar’s colleagues disagree with him, as we learned in a mishna ( Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a , which was then measured and found deficient in its quantity of water, all pure items that had been rendered pure in it, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is found in the private domain or in the public domain, are impure.

    5The Gemara comments: It is obvious that those who ascribe to the statement of that mishna disagree with Rabbi Elazar the tanna . What novel idea is Rabbi Elazar the amora teaching? The Gemara answers: It is necessary lest you say that what the term retroactive is referring to is any item that was immersed and purified from the time it was found to be deficient until the same time the previous day, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. Therefore, he teaches us that in fact they disagree and deem impure all items immersed from the time that the ritual bath had last been checked.

    6§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: One checks the wine at three times during the year. One of these times is when the east wind blows at the conclusion of the festival of Sukkot . A Sage taught: It is checked when the east wind blows at the conclusion of the festival of Sukkot in the season of Tishrei , i.e., autumn. However, if the summer continues until the festival of Sukkot , then in the event of this unusual occurrence one does not check the wine.

    7It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says that at three times during the year one sells the grain: Before the time of the sowing, and during the time of the sowing, and before the festival of Passover. And at three times of the year one sells the wine: Before the festival of Passover, and before the festival of Shavuot , and before the festival of Sukkot . And oil is sold from the festival of Shavuot and onward. The Gemara asks: With regard to what halakha was this stated? One may sell these products whenever he so desires. Rava said, and some say that it was Rav Pappa who said: This halakha was stated with regard to partners, as one partner may sell these products without the permission of the other only at these times of the year. At other times, he must first receive permission from his partner. From this point forward, i.e., after the latest of the three times has passed, what is the halakha ? Rava said: Every day is its time to be sold.

    8§ Having mentioned the east wind, the Gemara quotes a related verse: “And it came to pass, when the sun arose, that God prepared a vehement [ ḥarishit ] east wind” (Jonah 4:8). The Gemara asks: What is the meaning of the word “ ḥarishit ”? Rav Yehuda says: It means a wind that plows [ ḥoreshet ], as at the time that the wind blows, it forms many furrows in the sea, as though it were plowing the sea.

    9Rabba said to him: If that is so, then that which is written in the continuation of the verse: “And the sun beat upon the head of Jonah and he fainted” (Jonah 4:8), is difficult; it seems from the continuation of the verse that the wind was extremely hot, not strong. Rather, Rabba says: At the time that it blows, it silences all the winds before it. Therefore, it is called ḥarishit , because all other winds are silent [ maḥarishot ] before it. Since only this wind was blowing, it became very hot. And this is as it is written: “You whose garments are hot, when the earth is still by reason of the south wind” (Job 37:17). Rabbi Taḥalifa bar Rav Ḥisda says that Rav Ḥisda says in explanation of this verse: When are your garments hot, i.e., when is there the greatest heat? It is when the earth is still by reason of the south wind, as at the time that the southern wind blows, it silences all the winds before it.

    10The Gemara relates that Rav Huna and Rav Ḥisda were sitting, and Geneiva passed by them. One said to the other: Let us stand before him, as he is a son of the Torah. The other said to him: Shall we stand before a quarrelsome person? In the meantime, Geneiva came to them and said to them: With what were you dealing when you were sitting together? They said to him: We were dealing with winds.

    11He said to them: This is what Rav Ḥanan bar Rava says that Rav says: Four winds blow on each day, and the north wind blows together with each of the other three; as, if this were not so and the northern wind did not blow, then the world would not survive for even one hour. And the south wind is harsher than all of them, and were it not for the angel called Ben Netz, who stops it from blowing even harder, then it would destroy the entire world before it, as it is stated: “Does the hawk [ netz ] soar by your wisdom, and stretch her wings toward the south?” (Job 39:26).

    12The Gemara also relates that Rava and Rav Naḥman bar Yitzḥak were sitting, and Rav Naḥman bar Ya’akov was passing by them while sitting on a gilt carriage [ goharka ] and with a green cloak [ sarbela ] spread over him. Rava went to him, but Rav Naḥman bar Yitzḥak did not go to him. He said: Perhaps they are members of the house of the Exilarch. Rava needs them, but I do not need them.

    13When he saw that it was Rav Naḥman bar Ya’akov, he also went to him. Rav Naḥman bar Ya’akov uncovered his arm due to the heat and said: The wind called Shadya is blowing. Rava says that this is what Rav says about this wind: A woman miscarries in its wake. And Shmuel says: Even a pearl [ margalit ] that is in the sea decomposes in its wake. Rabbi Yoḥanan says: Even the semen that is in a woman’s womb putrefies in its wake.

    14Rav Naḥman bar Yitzḥak, who was present, said about their statements: And the three of them derived their statements from one verse, as it is stated: “For though he be fruitful among the reed-plants, an east wind shall come, the wind of the Lord coming up from the wilderness, and his spring shall become dry, and his fountain shall be dried up; he shall spoil the treasure of all precious vessels” (Hosea 13:15). The statement that a woman miscarries in its wake is based on the phrase “His spring shall become dry,” as this is referring to a woman’s womb. With regard to the phrase “And his fountain shall be dried up,” this is referring to the semen that is in a woman’s womb. And with regard to the phrase “He shall spoil the treasure of all precious vessels,” this is referring to a pearl in the sea.

    15Rava says: This Sage is from Sura, as they are precise with verses. The Gemara asks: What is the meaning of: “Though he be fruitful [ yafri ] among the reed-plants”? Rava said: Even

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    של הנחההרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום:

    חושש מעת לעתמשמע יום אחד הוא דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה:

    אלא למ"דכולהו יומי קאי בחששא בר מיומא קמא חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי ליה: ר"א בן פדת דגמרא ור"א בן שמוע דמתניתין וברייתא:

    חלוקיןואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש:

    מקוהשהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:

    כל טהרות שנעשו על גביוכל תרומות וטהרות שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה מעולם:

    בין שהמקוה ברשות היחידדקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:

    בין ברה"רדקי"ל ספיקו טהור הכא טמא דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:

    פשיטא דחלוקיןמהא מתני' ור"א בן פדת מאי אשמעינן הא מתני' בהדיא תנן טמאות:

    של תקופהאם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא:

    לשותפיןשאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום:

    פירקיהזמנו למכור:

    בשעה שמנשבת עושה תלמים ביםכתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא:

    היינו דכתיבבתמיה:

    ותך השמשהכתוב בא להעיד שנתחמם העולם ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה ולכך שינה בלשונו:

    משתקת כל הרוחות מפניהכשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה חרישית:

    כשמשקיט ארץ מדרוםכשצינת רוח דרומית שוקטת ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות:

    פלגאהבעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי' בפ"ק (לעיל גיטין דף ז.) בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:

    רוח צפוניתנוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות:

    בן נץמלאך העשוי כנץ:

    מעמידהבכנפיו:

    יאברלשון אברתו יגדיל כנף:

    גוהרקאעגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים:

    סרבלא דכרתיצבע תכלת דומה לכרתי:

    אנא לא צריכנא להודרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין דף קכד):

    גלייהרב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו:

    שדיא נשיבהשידה מנשבת:

    שכבת זרעתוך שלשה ימים:

    מקורה של אשהעובר שבמעיה:

    עדי סוראה הואהדבר הזה מבני סורא הוא דדייקי קראי:

    גיטין 31 עמוד ב

    1מעת לעת של הנחה.

    2תנן: אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת. בשלמא למ"ד מעת לעת של בדיקה שפיר;׃

    3אלא למ"ד מעת לעת של הנחה האי ״מעת לעת״?! ״עד מעת לעת״ מיבעי ליה! קשיא.

    4דברי ר' אלעזר: אמר ר' אלעזר: חלוקין עליו חביריו על רבי אלעזר דתנן: מקוה שנמדד ונמצא חסר; כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד, בין ברה"ר טמאות.

    5פשיטא דחלוקין! מהו דתימא: מאי ״למפרע״ מעת לעת, קמ"ל:

    6רבי יהודה אומר, בג' פרקים כו': תנא: בקידום של מוצאי החג של תקופה.

    Baraita

    7תניא, ר' יהודה אומר: בג' פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרוס הפסח. ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג. ושמן מעצרת ואילך. למאי הלכתא? אמר רבא, ואיתימא רב פפא: לשותפין. מכאן ואילך, מאי? אמר רבא: כל יומא פירקיה הוא.

    8(יונה ד, ח) ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים׃

    9א"ל רבה אי הכי היינו דכתיב ״(יונה ד״, ח) ותך השמש על ראש יונה ויתעלף אלא אמר רבה בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה והיינו דכתיב ״(איוב לז״, יז) אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום א"ר תחליפא בר רב חסדא א"ר חסדא אימתי בגדיך חמים בשעה שהשקיט ארץ מדרום שבשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה׃

    10רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא עלייהו אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה ברוחות׃

    11אמר להו הכי אמר רב חנן בר רבא: אמר רב ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת ורוח דרומית קשה מכולן ואלמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם כולו מפניה שנאמר ״(איוב לט״, כו) המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן׃

    12רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי רבא אזל לגביה רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה אמר דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו רבא צריך להו אנא לא צריכנא להו׃

    13כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה אזיל לגביה גלי לדרעיה אמר שדיא נשיב אמר רבא הכי אמר רב אשה מפלת בו ושמואל אמר אפי' מרגלית שבים מרקבת בו ר' יוחנן אמר אפי' שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו׃

    14אמר רב נחמן [בר יצחק] ושלשתן מקרא אחד דרשו (הושע יג, טו) כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו וגו' יבוש מקורו זו מקורה של אשה ויחרב מעיינו זה שכבת זרע שבמעי אשה הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה זו מרגלית שבים׃

    15אמר רבא עדי סוראה הוא דדייקי קראי מאי כי הוא בין אחים יפריא אמר רבא אפילו׃

    Tosafot

    בקידום של מוצאי החג של תקופהשל תקופת תשרי אבל משכה תקופת תמוז עד כאן לא וא"ת והא אי אפשר שתמשוך עד כאן כדאמרי' בפרק קמא דסנהדרין (דף יג.) דבעינן מקצת החג בתקופה חדשה וי"ל דאמר התם דעל תקופה לבדה אין מעברין:

    לפני הזרע ובשעת הזרעתימה דכל זה הוא פרק א' דאין הפסק בין לפני הזרע לשעת הזרע וי"ל דבשעת הזרע הוא סוף הזרע שכבר זרעו כל מה שהיה להם ונתחסר להם שלא היה להם כל הצורך:

    לשותפיןפירש ר"ח ור"ת כי הא דאמר בריש המקבל (ב"מ דף קה.) הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי [ורווח] וא"ל חד לחבריה תא ונפלוג ואמר ליה אידך נרויח טפי דינא הוא דמעכב והשתא עד זה הזמן יכולין לעכב ואז ימכרו ויחלוקו וכן לכל דבר יש זמן:

    אי הכי היינו דכתיב ותך השמשאהאי קרא קאמר שלא בא לספר בכח גבורת סערתה שהיתה עושה תלמים בים אלא להעיד שהשתיקה שאר כל הרוחות ונתחמם העולם ומכל מקום אמת הוא שהוא רוח חזק מאד כדכתיב (שמות י״ד:כ״א) ברוח קדים עזה כל הלילה וברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהילים מ״ח:ח׳) דלפעמים שולחה הקב"ה לעולם עזה וקשה:

    אנא לא צריכנא להופירש בקונטרס דרב נחמן בר יצחק חתניה דבי נשיאה הוה כדאמר בהעור והרוטב (חולין קכד.) ולפירושו רב נחמן סתם שבגמ' הוא רב נחמן בר יצחק דבהעור והרוטב משמע דסתם רב נחמן הוא חתניה דבי ריש גלותא ואין נראה דבפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג:) אמרי' יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן וכן בפ' עושין פסין (עירובין דף יח:) גבי מנוח עם הארץ היה משמע דרב נחמן סתם לאו היינו רב נחמן בר יצחק וכן בפ' השולח (לקמן גיטין לט:) גבי אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילת דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה וכן בכמה דוכתי אלא רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב דהא רב נחמן סתם הוא חברו של רב ששת ובירושלמי מוכח בדוכתי טובא דרב נחמן בר יעקב הוא חברו של רב ששת וגם בש"ס שלנו אינו מזכיר בשו' מקום רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכיר אצלו רב נחמן אחר רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר רב חסדא והא דקאמר הכא רב נחמן בר יצחק לא צריכנא להו עשיר היה ולא היה צריך להם:

    שדיא נשיבארוח מזרחית קאמר כדמוכח סוגיא ולא ששמה שדיא אלא לפי שהיתה קשה קראה כך ורוח דרומית שמה שדיא כדאמר בערוך בערך אסתנא וזהו לשונו לד' רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת קא משמע לןדלעולם חוששין לו, וחלוקין עליו חבריו. והני מילי כשנאבדו לגמרי אבל אם החמיץ היין והרקיבו הפירות והעלו חלודה המעות אין חוששין להם אלא עד שעה שאפשר להם להחמיץ ולירקב ולהעלות חלודה. וכדתניא [בכת"י: התם] בבבא בתרא פרק המוכר פירות (בבא בתרא צו, א) הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק. ופליגי בפירושה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי כדאיתא התם ותניא בתוספתא דהכא המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא הרקיבה תבואה ושמא החמיץ יין ושמא החלידו המעות הלך ומצאן שהרקיבו ושהחמיצו ושהחלידו הרי זה חושש לתבואה כדי שתרקב וליין כדי שיחמיץ ולצעות כדי שיחלידו. וגם כן היא שנויה בירושלמי.

    תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע. כלומר, שיש אנשים לוקחין ומכינין תבואה קצת לפני הגיע שעת הזרע כדי שתהא מוכנת אצלם בשעת הזרע.

    ובשעת הזרע בשעה שהכל זורעין ובפרוס הפסח.

    בשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך למאי הלכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפין. פירש רש"י ז"ל, דשותפין קודם זמנים אלו אין מוכרין זה בלא דעת חבירו אבל באותן פרקים מוכר ואינו ממתין.

    ומשם ואילך גם כן

    כל יומא פירקיה ומוכר בלא רשות חברו ואינו נמנעאבל רבינו חננאל ז"ל פירשה דעד פרקים אלו יכולין השותפין לעכב אחד על חבירו, אבל כשהגיעו פרקים אלו אין כל אחד יכול לעכב על חבירו מלחלוק וכן משם ואילך. וכן פירשה רבינו אלפאסי ז"ל בבבא מציעא פרק המקבל ודמה אותה לאידך דאמר רבא התם (קה, ב) הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח ואמר חד מינייהו לחבריה תא ניפלוג, ואמר ליה אידך נירווח טפי, דינא הוא דמעכב, ואי אמר ליה הב ניפלוג רווחא אמר ליה רווחא לקרנא משתעבד, ואי אמר ליה הב ניפלוג רווחא ואי מטי לך פסידא דאירנא בהדך אמר ליה מזלא דבי תרי עדיף. ופירש רבינו אלפסי ז"ל התם, דמצי מעכב אשותפי בזביני לפום מנהגא דעלמא כאידך דרבא דתרויהו בהדי הדדי שייכא, וקיימא לן כרבא דהכא ודהתם, כדאיתא התם בהלכות.

    רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי הוה חליף ואזול רב נחמן בר יעקב כי יתיב בגוהרגא דדהבא ופרוס עליה סרבלי דכרתי רבא אזל לגביה רב נחמן לא אזל אמר דילמא מנשי [מאינשי] דריש גלותא היא [הוא] רבא צריך להו אנא לא צריכנא לה. ו פירש רש"י ז"ל משום דרב נחמן חתניה דריש גלותא כדאיתא בחולין בפרק העור והרוטב (קצב, א). ונראה דרש"י ז"ל סובר דרב נחמן סתמא היינו רב נחמן בר יצחק דהתם רב נחמן סתמא הוא. ואינו נראה, דודאי רב נחמן סתם היינו רב נחמן בר יעקב. ותדע דלעולם אינו מזכירו בשם רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכירו אצל רב נחמן בר יצחק או אצל רב נחמן בר רב חסדא וזו ראיה גמורה דרב נחמן סתם היינו רב נחמן בר יעקב. ותו דרב נחמן בר יצחק קטן מרבא ורבא תלמידו של רב נחמן סתם כדאיתא בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין מב, ב) יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ורבה קמיה דרב נחמן. והתם נמי מזכיר רב נחמן בר יעקב רב נחמן סתם ורב נחמן בר יצחק מזכיר בפירוש רב נחמן בר יצחק, ורב נחמן בר יעקב הוא שהיה חתניה דריש גלותא, והכא הכי קאמר אנא לא צריכנא להו דעשיר אני ואיני צריך להן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 31b

    Gittin 31b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 440 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    של הנחה הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום:

    חושש מעת לעת משמע יום אחד הוא דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה:

    אלא למ"ד כולהו יומי קאי בחששא בר מיומא קמא חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי ליה: ר"א בן פדת דגמרא ור"א בן שמוע דמתניתין וברייתא:

    חלוקין ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש:

    מקוה שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:

    כל טהרות שנעשו על גביו כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה מעולם:

    בין שהמקוה ברשות היחיד דקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:

    בין ברה"ר דקי"ל ספיקו טהור הכא טמא דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 31b · Sefaria

    Tosafot

    בקידום של מוצאי החג של תקופה של תקופת תשרי אבל משכה תקופת תמוז עד כאן לא וא"ת והא אי אפשר שתמשוך עד כאן כדאמרי' בפרק קמא דסנהדרין (דף יג.) דבעינן מקצת החג בתקופה חדשה וי"ל דאמר התם דעל תקופה לבדה אין מעברין:

    לפני הזרע ובשעת הזרע תימה דכל זה הוא פרק א' דאין הפסק בין לפני הזרע לשעת הזרע וי"ל דבשעת הזרע הוא סוף הזרע שכבר זרעו כל מה שהיה להם ונתחסר להם שלא היה להם כל הצורך:

    לשותפין פירש ר"ח ור"ת כי הא דאמר בריש המקבל (ב"מ דף קה.) הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי [ורווח] וא"ל חד לחבריה תא ונפלוג ואמר ליה אידך נרויח טפי דינא הוא דמעכב והשתא עד זה הזמן יכולין לעכב ואז ימכרו ויחלוקו וכן לכל דבר יש זמן:

    אי הכי היינו דכתיב ותך השמש אהאי קרא קאמר שלא בא לספר בכח גבורת סערתה שהיתה עושה תלמים בים אלא להעיד שהשתיקה שאר כל הרוחות ונתחמם העולם ומכל מקום אמת הוא שהוא רוח חזק מאד כדכתיב (שמות י״ד:כ״א) ברוח קדים עזה כל הלילה וברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהילים מ״ח:ח׳) דלפעמים שולחה הקב"ה לעולם עזה וקשה:

    אנא לא צריכנא להו פירש בקונטרס דרב נחמן בר יצחק חתניה דבי נשיאה הוה כדאמר בהעור והרוטב (חולין קכד.) ולפירושו רב נחמן סתם שבגמ' הוא רב נחמן בר יצחק דבהעור והרוטב משמע דסתם רב נחמן הוא חתניה דבי ריש גלותא ואין נראה דבפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג:) אמרי' יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן וכן בפ' עושין פסין (עירובין דף יח:) גבי מנוח עם הארץ היה משמע דרב נחמן סתם לאו היינו רב נחמן בר יצחק וכן בפ' השולח (לקמן גיטין לט:) גבי אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילת דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה וכן בכמה דוכתי אלא רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב דהא רב נחמן סתם הוא חברו של רב ששת ובירושלמי מוכח בדוכתי טובא דרב נחמן בר יעקב הוא חברו של רב ששת וגם בש"ס שלנו אינו מזכיר בשו' מקום רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכיר אצלו רב נחמן אחר רב נחמן בר יצחק או רב נחמן בר רב חסדא והא דקאמר הכא רב נחמן בר יצחק לא צריכנא להו עשיר היה ולא היה צריך להם:

    שדיא נשיב ארוח מזרחית קאמר כדמוכח סוגיא ולא ששמה שדיא אלא לפי שהיתה קשה קראה כך ורוח דרומית שמה שדיא כדאמר בערוך בערך אסתנא וזהו לשונו לד' רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא:

    Tosafot on Gittin 31b · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת קא משמע לן דלעולם חוששין לו, וחלוקין עליו חבריו. והני מילי כשנאבדו לגמרי אבל אם החמיץ היין והרקיבו הפירות והעלו חלודה המעות אין חוששין להם אלא עד שעה שאפשר להם להחמיץ ולירקב ולהעלות חלודה. וכדתניא [בכת"י: התם] בבבא בתרא פרק המוכר פירות (בבא בתרא צו, א) הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק. ופליגי בפירושה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי כדאיתא התם ותניא בתוספתא דהכא המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא הרקיבה תבואה ושמא החמיץ יין ושמא החלידו המעות הלך ומצאן שהרקיבו ושהחמיצו ושהחלידו הרי זה חושש לתבואה כדי שתרקב וליין כדי שיחמיץ ולצעות כדי שיחלידו. וגם כן היא שנויה בירושלמי.

    תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע. כלומר, שיש אנשים לוקחין ומכינין תבואה קצת לפני הגיע שעת הזרע כדי שתהא מוכנת אצלם בשעת הזרע.

    ובשעת הזרע בשעה שהכל זורעין ובפרוס הפסח.

    בשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך למאי הלכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפין. פירש רש"י ז"ל, דשותפין קודם זמנים אלו אין מוכרין זה בלא דעת חבירו אבל באותן פרקים מוכר ואינו ממתין.

    ומשם ואילך גם כן

    כל יומא פירקיה ומוכר בלא רשות חברו ואינו נמנע אבל רבינו חננאל ז"ל פירשה דעד פרקים אלו יכולין השותפין לעכב אחד על חבירו, אבל כשהגיעו פרקים אלו אין כל אחד יכול לעכב על חבירו מלחלוק וכן משם ואילך. וכן פירשה רבינו אלפאסי ז"ל בבבא מציעא פרק המקבל ודמה אותה לאידך דאמר רבא התם (קה, ב) הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח ואמר חד מינייהו לחבריה תא ניפלוג, ואמר ליה אידך נירווח טפי, דינא הוא דמעכב, ואי אמר ליה הב ניפלוג רווחא אמר ליה רווחא לקרנא משתעבד, ואי אמר ליה הב ניפלוג רווחא ואי מטי לך פסידא דאירנא בהדך אמר ליה מזלא דבי תרי עדיף. ופירש רבינו אלפסי ז"ל התם, דמצי מעכב אשותפי בזביני לפום מנהגא דעלמא כאידך דרבא דתרויהו בהדי הדדי שייכא, וקיימא לן כרבא דהכא ודהתם, כדאיתא התם בהלכות.

    רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי הוה חליף ואזול רב נחמן בר יעקב כי יתיב בגוהרגא דדהבא ופרוס עליה סרבלי דכרתי רבא אזל לגביה רב נחמן לא אזל אמר דילמא מנשי [מאינשי] דריש גלותא היא [הוא] רבא צריך להו אנא לא צריכנא לה. ו פירש רש"י ז"ל משום דרב נחמן חתניה דריש גלותא כדאיתא בחולין בפרק העור והרוטב (קצב, א). ונראה דרש"י ז"ל סובר דרב נחמן סתמא היינו רב נחמן בר יצחק דהתם רב נחמן סתמא הוא. ואינו נראה, דודאי רב נחמן סתם היינו רב נחמן בר יעקב. ותדע דלעולם אינו מזכירו בשם רב נחמן בר יעקב אלא כשמזכירו אצל רב נחמן בר יצחק או אצל רב נחמן בר רב חסדא וזו ראיה גמורה דרב נחמן סתם היינו רב נחמן בר יעקב. ותו דרב נחמן בר יצחק קטן מרבא ורבא תלמידו של רב נחמן סתם כדאיתא בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין מב, ב) יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ורבה קמיה דרב נחמן. והתם נמי מזכיר רב נחמן בר יעקב רב נחמן סתם ורב נחמן בר יצחק מזכיר בפירוש רב נחמן בר יצחק, ורב נחמן בר יעקב הוא שהיה חתניה דריש גלותא, והכא הכי קאמר אנא לא צריכנא להו דעשיר אני ואיני צריך להן.

    Rashba on Gittin 31b · Sefaria

    Meiri

    בשלשה פרקים בשנה מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרס הפסח וכן בשלשה פרקים בשנה מוכרין את היין בפרס הפסח ובפרס עצרת ובפרס החג למאי הלכתא לשותפי ר"ל שבזמנים אלו יכול האחד למכור שלא מדעת חברו ואפי' נתיקר השער אחר כן אין לו עליו כלום שאף הוא אומר סבור הייתי שאם יעבור זמן זה יהא נמכר בזול הא בשאר ימות השנה כל יומא פירקיה הוא ולא היה לו למכרו אלא מדעתו ויש מפרשים שהשותפים כל שלא התנו בשתוף סחורתם להיותה לזמן קבוע יכול לכופו לחלוק וכל שהתנו לזמן קצוב אין אחד יכול לכוף את חברו עד שיגיע הזמן ואם היה זמן ידוע למכירתה כעין אלו שהזכרנו אף בלא תנאי מעכב אחד לחברו עד שיעבור אותו זמן כדי שתמכר בנקל כאותו זמן:

    תלמיד חכם כל שאינו מצויין במדותיו וטכסיסיו אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד של תלמידי חכמים והוא שאמרו כאן ברב הונא ורב חסדא דהוו יתבי וחליף גניבא קמייהו אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא ואמר ליה מקמי פלגא ניקום ורוצה לומר בעל מריבה ומחלקת ועליו אמר מר עוקבא בני אדם העומדים עלי ובידי למסרן למלכות כו' עד דום ליי' והתחולל לו כו' השכם והערב עליהם בבית המדרש כו':

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Gittin 31b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה לשותפיה עד סוף הדבור וכן לכל דבר יש זמן ר"ל לכל מיני פירות ותבואות:

    Maharam on Gittin 31b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אנא וכו' הוא ר"נ בר יצחק וכן מבואר ברש"י מגילה דף כח ע"ב ד"ה ר"נ:

    בא"ד וכן לאו היינו ר"נ בעירובין יב ע"א:

    Gilyon HaShas on Gittin 31b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְקַּמֵי פַּלְגָּאָה נָקוּם נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ז.) כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו נוטע אשרה, ופרשתי בס"ד מה טעם דקרו לתלמיד שאינו הגון בשם אֲשֵׁרָה? והוא דתלמיד חכם הגון נקרא שׁוֹר כפי מה שכתב רד"ק ז"ל בפסוק בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז) שכל אדם חשוב נקרא שור עיין שם, ובזה פרשנו מאמר סנהדרין (סנהדרין מב.) קרי רב יוסף אנפשיה ורב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד, ד) וכתבו התוספות משום דיוסף אקרי בכור שור דכתיב בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ עיין שם, ולכן זה התלמיד שאינו הגון נחלק אצלו אות וא"ו של שׁוֹר לשני אותיות א"ה ונעשה אצלו אותיות אֲשֵׁרָה ולכן זה התלמיד חכם שאינו הגון קרו ליה בשם פלגאה וחלק התיבה לשתים וקרי בה 'פלג א"ה' כי אצלו חלוק אות וא"ו של שׁוֹר לאותיות א"ה שבזה יהיה לו צירוף אֲשֵׁרָה. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי הֳ' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיה נד, יג) וזה שהוא תלמיד חכם ובעל מחלוקת נחלק אצלו אות וא"ו של שלום לאותיות א"ה ויהיה אצלו 'השלום' צרוף 'לאשמה' על דרך מה שאמר הכתוב עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ (ויקרא ה, כו) ולכן קראוהו פלגאה 'פלג אה' דאצלו וא"ו דשלום חלוק לאותיות א"ה.

    בְּמַאי עַסְקִיתּוּ? אָמְרוּ לֵיהּ בְּרוּחוֹת. הנה ודאי לא הוציאו רבנן שקר חס ושלום מפיהם דאפשר היו מדברים ברוחות אותה שעה. מיהו נראה לי בס"ד דכוונו בזה על אותם הדברים שהיו מדברים בעניינו שאמרו עליו שהוא פלגאה ואין ראוי לקום מפניו וחטא בעל המחלוקת הוא ברוח דחטאו בדבור שהוא רוח כמו שתירגם אנקלוס רוחא ממללא (בראשית ב, ז) ולכן במחלוקת קרח צעק משה רבינו ע"ה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר אֵ־ל אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף (במדבר טז, כב).

    אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם נראה לי בס"ד רמז לארבע כיתות שהם כת שקרנים וכת ליצים וכת חנפים וכת מספרי לשון הרע (סוטה מב.) דכולם חטאם בדיבור שהוא רוחא ממללא ועונות אלו מצויים בכל יום אצל האדם דהם עונות שדש אדם בעקביו ולזה אמר מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם. וְרוּחַ מַעֲרָבִית רמז לליצנות דערבים לשומעין ומשחקים בהם ורוח דרומית רמז ללשון הרע כי דרומית הוא אותיות 'דר מות' דלשון הרע קטיל תלתא כנזכר בגמרא (ערכין טו:) ורוח צפונית רמז לשקר שהוא צפון שאינו ניכר תכף שהוא שקר מה שאין כן לשון הרע ניכר תכף יען דזה מספר לשון הרע דעושה עון בודאי אף על פי שמדבר אמת וכן החניפות ניכר תכף וְרוּחַ מִזְרָחִית רמז לחניפות שהוא מזריח אור הכבוד על זה האדם שמחניף לו ומדבר בשבחו. ואמר עוד רוּחַ צְפוֹנִית שהוא השקר מנשב עם כולם שהמחנף והליצן והמספר לשון הרע כולם מלאים שקרים דמלאכתם תצליח בידם על ידי השקר יותר ואלמלא כן אין העולם מתקיים שאם לא היו יודעים העולם שזה המספר לשון הרע הוא שקרן ומדבר שקר היה יוצא מן לשון הרע נזק גדול שזה השומע שהוא בעל דבר יחרה אפו והורג את זה שספרו עליו וכמו המעשה דקטיל תלתא שאמרו על לשון הרע אך כיון שיודעים שדרכן של בעלי לשון הרע לדבר שקר לא יעלה אש חמתן להשחית תכף ולכלות. ואמר עוד רוּחַ דְּרוֹמִית זה עון לשון הרע קשה מכולם שאמרו רז"ל (ערכין טו:) שקול כנגד ג' עבירות חמורות עבודה זרה ו גילוי עריות ושפיכות דמים ולפעמים הורג נפשות ממש. וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ נֶחֱרָב כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפָּנֶיהָ פירוש בן נץ זה הצדיק שיש לו רמז באותיות אלפא ביתא באות נו"ן ובאות צד"י כדאיתא בגמרא דשבת (שבת קד.) נו"ן כפופה נו"ן פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט צד"י כפופה צד"י פשוטה צדיק נאמן צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, פירוש שהוא כפוף בעולם הזה ויהיה פשוט בעולם הבא עיין שם. נמצא אותיות נ"ץ שהם נו"ן וצד"י רומזים לצדיק ולכן נקרא בֶּן נֵץ ולולי זכות תורה דצדיק היה נחרב העולם מכח הפגם והעון של רוח דרומית שהוא לשון הרע אך התורה של הצדיק היא המקיימת העולם ודוחה החרבן שראוי להיות מן לשון הרע דכתיב מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים (משלי טו, ד) זו התורה דכתיב בה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח).

    וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכֻּלָּן הנה ארבע רוחות נקראים בלשון ערבי כך רוח מערבית הוו"א גרב"י והוא רוח קר ומשובח ורוח מזרחית נקרא הוו"א שרק"י והוא רוח קשה וחם ורוח דרומית נקרא הוו"א אל קיבל"א וגם זה הוא רוח קשה וחם ונכלל בכלל רוח מזרחית כי הוא שני לו בקושי ורוח צפונית נקרא הוו"א שימא"ל והוא גם כן רוח טוב ומשובח שני לרוח מערבית וכאן אמר 'רוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכֻּלָּן' יתכן שהקושי והטוב של הרוחות ההם אינו שוה בכל הארצות אלא ישתנה כפי גובה המעלות של המקומות.

    רָבָא וְרַב נַחְמָן הֲווּ יָתְבֵי, הֲוָה חָלִיף וְאָזִיל רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב, דְּיָתִיב בְּגוּהַרְקָא דְּדַהֲבָא, וּפָרִיס עֲלֵיהּ סַרְבְּלָא דְּכַרְתִּי. קשא למאי הוצרך תלמודא לפרש דבר זה דפריס עליה סרבלא דכרתי? ונראה לי בס"ד דקשא כיון דלא ידעו מי הוא היושב שמע מינה דהיה הגוהרקא מכוסה ואיך אזיל רבא לגבי, ודילמא אשה מבי ריש גלותא יושבת בו? לכך אמר פריס עליה סרבלא דכרתי כי היו עושין סימן לגוהרקא לידע אם יושבין בו אנשים אז פורסין עליו סרבלא דכרתי ואם יושבין נשים פורסין עליו סרבלא של גוון אדום כדי שידעו הרואין אם יושבין בו נשים או אנשים. והא דהלך רבא לאו משום חנופה חס ושלום, אלא צריך להו בשביל טובת הכלל של ישראל ומה שלא הלך רב נחמן בר יעקב לאו משום גאוה חס ושלום אלא משום דאין לו עסק עמהם לטובת הכלל.

    Ben Yehoyada on Gittin 31b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 31, Amud Bet, about 440 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “מעת לעת של הנחה.…”

    2. Segment 215 words

      Opens “תנן: אם אבדו הרי זה חושש מעת…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אלא למ"ד מעת לעת של הנחה האי…”

    4. Segment 429 words

      Opens “דברי ר' אלעזר: אמר ר' אלעזר: חלוקין…”

      Named: רבי אלעזר.

    5. Segment 59 words

      Opens “פשיטא דחלוקין! מהו דתימא: מאי ״למפרע״ מעת…”

    6. Segment 613 words

      Opens “רבי יהודה אומר, בג' פרקים כו': תנא:…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 746 words

      Opens “תניא, ר' יהודה אומר: בג' פרקים מוכרין…”

      Named: רב פפא, רבא.

    8. Segment 822 words

      Opens “(יונה ד, ח) ויהי כזרוח השמש וימן…”

      Named: רב יהודה.

    9. Segment 955 words

      Opens “א"ל רבה אי הכי היינו דכתיב (יונה…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    10. Segment 1034 words

      Opens “רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    11. Segment 1151 words

      Opens “אמר להו הכי אמר רב חנן בר…”

      Named: רב חנן בר רבא, רבא.

    12. Segment 1245 words

      Opens “רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב נחמן בר יעקב, רבא.

    13. Segment 1338 words

      Opens “כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה אזיל…”

      Named: רב נחמן בר יעקב, רב אשה, רבא, שמואל.

    14. Segment 1448 words

      Opens “אמר רב נחמן [בר יצחק] ושלשתן מקרא…”

      Named: רב נחמן, רב מעיינו.

    15. Segment 1516 words

      Opens “אמר רבא עדי סוראה הוא דדייקי קראי…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Gittin 31b · Segment 13 — “…שבים מרקבת בו ר' יוחנן אמר אפי' שכבת זרע…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026