Gittin 46b

מאי קונם הלא קונם לשון הקדש הוא שאוסר הדבר עליו בהקדש ומה אסר זה עליו:

באומר יאסרו כו' והכי קאמר קונם פירות עלי אם איני מגרשיך:

פשיטא מאי ניחוש לה:

במה בשעת איסור הבמות:

והמקיימו ולא נשאל עליו לחכם להתירו:

כאילו הקריב קרבן על הבמה וגמר עונו שלם לפי שע"י כן הוא מרגיל עצמו בנדרים והאי כיון דקיים נדרו ניקנסיה מלהחזיר קמ"ל:

ארישא קאי דקאמר לעיל לא יחזיר ומסיק הכא מפני תיקון העולם אי משום קלקולא אי משום שלא יהו פרוצות:

אין בזו וכו' הכי קאמר והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם שלא נמצא כאן לאסור:

הנודר כאילו בנה במה‎—One who makes a vow is as if he built a Bomoh O VERVIEW ר' נתן taught that one who makes a vow is sinning as if he bult a במה (at the time when במות are prohibited). תוספות explains the connection between נודר and (building) a במה ------------------------------ מפרש רבינו אליהו משום דאתיא בגזירה שוה דחדלה‎ – ר"א explained because we derive the connection between נדר and במה through the גז"ש of the word חדלה (refraining) – כתיב הכא (דברים כג, כג) כי תחדל לנדור It is written here regarding נדרים, ‘ if you will refrain from making a vow’ – וכתיב התם (ישעיה ב, כב) חדלו לכם מן האדם וגומר כי במה נחשב הוא‎ – And it is written elsewhere, ‘you should refrain from listening to a person, etc. for what is his importance’ – ודרשינן אל תיקרי במה אלא במה (ב' ומ' קמוצים) – And we expound the word במה, saying do not read it as במה (what is he), but rather read it as במה (a private altar) – ובריש פרק ארבעה נדרים (נדרים כב, א) יליף בהאי גזירה שוה דנקרא רשע‎ – And in the beginning of פרק ארבעה נדים the גמרא derives through this גז"ש of חדלה that one who is נודר is called a wicked person; for it says חדל by נדר‎ – דכתיב שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג, יז): And it is also written, ‘there the רשעים refrain from their anger’. S UMMARY The connection between נדר and במה (as well as רשע) is based on the גז"ש of חדלה‎. T HINKING IT OVER Why was it necessary for תוספות to cite the גמרא in נדרים; what does that add?!

המוציא אשתו משום אילונית‎—One who divorces his wife because she is an אילונית O VERVIEW The משנה is discussing one who divorced his wife because she was an אילונית‎. Our תוספות examines whether an אילונית requires a גט or is it קדושי טעות‎. --------------------------- משמע הכא דאילונית בעיא גט‎ – It seems from the משנה here that an אילונית requires a גט, (meaning that even though the husband was not aware that she is an אילונית, nevertheless she is considered married to him and in order to marry someone else she requires a גט) – תוספות asks: ותימה דבריש יבמות (דף ב, ב) משמע דלא בעיא גט דהוו קדושי טעות – And it is astounding; for in the beginning of מסכת יבמות it seems that an אילונית does not require a גט, since it is a mistaken קידושין‎. תוספות explains his proof – דתנן וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות‎ – For the משנה teaches, and all of them who died or were ממאן, or were found to be אילונית, there rival wives are permitted to be מתייבם‎. תוספות answers: ויש לומר דהכא מיירי בספק אילונית ומוציאה משום חשש אילונית‎ – And one can say that here in our משנה we are discussing a possible אילונית and he is divorcing her because of his concern that she may be an אילונית, therefore she requires a גט for it is not קדושי טעות (with a certainty) – תוספות proves that we are discussing a ספק אילונית: תדע מדקתני סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים ואילו ודאי אילונית אין לה רפואה‎ – You should know that we are discussing a ספק אילונית, since in the סיפא of our משנה it states, ‘she married another person and she had children from him’, this proves that she was not a ודאי אילונית, for a ודאי אילונית cannot be healed; she will always be barren. תוספות goes on to prove that a ודאי אילונית אין לה רפואה‎ – מדפליגי רבי יהושע ורבי עקיבא בהערל (שם דף עט, ב) בסריס חמה דיש לו רפואה‎ – Since (ר"י) [ר"א] ור"ע argue in פרק הערל regarding a born eunuch who can be healed, whether – וחולץ וחולצין לאשתו ובאילונית לא פליגי‎ – He can perform חליצה and whether חליצה can be performed on his widowed wife, however they do not argue regarding an אילונית, all agree that there is no requirement to give her חליצה, the reason for this is - – ודרשינן בפרק קמא דיבמות (דף יב, א) אשר תלד פרט לאילונית – As we expound in the first פרק of מסכת יבמות, the פסוק of אשר תלד (which she will give birth to) to exclude an אילונית (who cannot bear a child), from the whole פרשה of יבום וחליצה‎. Therefore an אילונית ודאי does not require a גט, for it is קדושי טעות (since she can never bear children) however our משנה is discussing a ספק אילונית, therefore a גט is required. תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דאמר (שם דף סד, ב) שרה אמנו אילונית היתה אין מזכירין מעשה נסים‎ – And this which רב נחמן states that our matriarch שרה was an אילונית (even though she later had a child; which seemingly contradicts this which תוספות maintains that an אילונית cannot bear a child); this is not a question because we do not mention miracles (שרה gave birth through a נס; naturally she was incapable of having children) – כדאמרינן גבי איוב בריש אלו טריפות (חולין דף מג, א) – As the גמרא states regarding איוב in the beginning of פרק אלו טריפות‎ – תוספות anticipated another difficulty: והא דפליגי בהמדיר (כתובות דף עג, א) בקדשה על תנאי וכנסה סתם דבעיא גט‎ – And regarding this which רב and שמואל argue in פרק המדיר in a case where a person was מקדש a woman with the stipulation that she has made no vows, and he married her סתם (without mentioning his תנאי); רב maintains that she requires a גט‎ – משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות – Because a person does not make his בעילה a promiscuous ביאה and the ביאה was made לשם קידושין‎ – תוספות responds היינו בשאר מומין דמחיל אבל באילונית לא מחיל – When do we say אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות by other blemishes (like נדרים) where he is willing to forgo his תנאי by the בעילה, however regarding an אילונית he is not מוחל and is not בועל לשם קדושין if she is an אילונית‎ – תוספות offers another distinction: ועוד דמומין מסיק אדעתיה שמא לא יתקיים התנאי דשכיחי ובועל לשם קדושין – And furthermore by regular מומין he is aware that perhaps the תנאי will not be fulfilled (she will have נדרים) for it is common for women to have this מום, so he is aware that his initial קדושין may be invalid and therefore he is בועל לשם קדושין‎ – אבל אילונית דלא שכיח לא מסיק לבעול לשם קדושין – However regarding an אילונית, which is uncommon it does not enter his mind to be בועל לשם קדושין‎ – תוספות anticipates a further difficulty: והא דתנן פרק אלמנה ניזונת (שם ק, ב) הממאנת והשניה והאילונית אין להן כתובה‎ – And regarding this which the משנה taught in פרק אלמנה ניזונית that a ממאנת and a שניה and an אילונית, receive no כתובה payment if divorced or widowed – דמשמע אבל גיטא בעי‎ – Which indicates that they require a גט‎. This is in contradiction to what תוספות maintains that an אילונית is קידושי טעות and does not require a גט‎. תוספות proves that this is the general inference when it states אין לה כתובה (that a גט is required) : דהכי דייק בהמדיר (שם דף עג, א) גבי כנסה סתם ונמצאו כולי‎ – For this is what the גמרא in פרק המדיר infers regarding the משנה of כנסה סתם ונמצאו, etc. תוספות responds: משום שניה נקט הכי דעל כרחך ממאנת לא בעיא גט‎ – This implied inference of הא גיטה בעיא is only regarding a שניה (but not for an אילונית) for perforce you must say that a ממאנת does not require a גט and neither does an אילונית‎ – תוספות offers an alternate solution: אי נמי בהמדיר לא דייק אלא משום דתני ברישא אינה מקודשת ובסיפא תצא שלא בכתובה‎ – Or you may also say that the only reason the גמרא makes this inference in פרק המדיר (that כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא) is because in the רישא of the משנה it states, ‘she is not מקודשת’ (which mean no גט is required) and in the סיפא it states differently, תצא בלא כתובה (but it does not state אינה מקודשת; indicating that there is קדושין, and a גט is required); however in the משנה in אלמנה ניזונית where there is no statement of אינה מקודשת, only the statement of אין להן כתובה, that is insufficient to infer that גיטה בעיא‎. תוספות anticipates one more final question: והא דאמרינן (יבמות סא, ב) קטן וקטנה לא חולצין כולי קטנה שמא תמצא אילונית – And regarding the ברייתא which states that we do not perform חליצה by a קטן וקטנה and also no יבום, the reason given why there is no יבום, is that the קטנה may turn out to be an אילונית‎ – ולא אמרינן תתייבם ממה נפשך דאי אילונית היא הרי הן קדושי טעות ושריא לשני‎ – But why do we not say that this קטנה should be מתייבם in any case. For if she is an אילונית‎. her קידושין to the deceased brother was קדושי טעות so she is permitted to marry the second brother (she is not אשת אחיו)?! This would seem to disprove תוספות that by an אילונית it is קדושי טעות‎! תוספות responds: אומר רבינו תם דהתם בדקבלה עילויה וכהאי גוונא משני בפרק בן סורר (סנהדרין דף סט, ב): The ר"ת explains that there the case is where the deceased brother accepted to marry this קטנה even if she should turn out to be an אילונית, and we use this answer also in פרק בן סורר‎. S UMMARY תוספות maintains that an אילונית does not require a גט even if there was ביאה‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות offers two explanations why regarding an אילונית we do not say א"א עושה בעילתו בעילת זנות‎. Is there any advantage of one answer over the other, and is there any נפקא מינה between the two answers? 2. תוספות asks a question from פרק אלמנה ניזונית where it states regarding an אילונית that אין להן כתובה; inferring that they require a גט, in contradiction to תוספות opinion. Why does not תוספות answer here (as he answered before) that the משנה in אלמנה ניזונית is referring to a ספק אילונית‎?!

אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך‎—He says to her; your silence is better than your talking O VERVIEW ר' יהודה rules in our משנה that if someone divorces his wife because she is an אילונית, he may never take her back as a wife. If she married someone else and bore children, and demands her כתובה payments from her first husband, ר"י rules that the (first) husband says to her שתיקותיך יפה מדיבוריך; meaning that if you persist in claiming the כתובה, I will be מבטל the גט, for I only divorced you because I assumed that you were an אילונית, but now that it turns out that you are not an אילונית, I may be מבטל the גט (and your marriage to the second husband will be null and the children will be ממזרים). This is how he is able to deny her request by making this threat. תוספות reconciles our גמרא with seemingly contradictory גמרות‎. ------------------------------ תוספות asks: ואם תאמר ואם היא שתקה אנן מי שתקינן‎ – And if you will say; and if she is quiet, will we be quiet – דהכי פריך רב פפא בסוף פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה, א) גבי נשאת לרביעי והיו לה בנים‎ – For this is what רב פפא asks in the end of פרק הבא על יבמתו regarding the case where she married a fourth husband and bore children to him – תוספות answers: ויש לומר דהתם נמי לא הוי אלא לעז דהא סתם גירשה ולא התנה כדפרישית הכא – And one can say that there too (in יבמות) we are only concerned for rumor mongering, but not to nullify the גט, since he divorced her explicitly without making any stipulations or reasons, as I explained here – תוספות responds to an anticipated difficulty: ופריך רב פפא דהוה לן לתקן נמי התם דלא יחזיר שלא יהא לעז כדתקין הכא – And sרב פפא' question was that that the חכמים should have enacted also there that he cannot take her back in order that there should be no לעז as they instituted here (by אילונית, etc.) – ומשני אלא ודאי בלאו הכי אפילו לעז ליכא דהשתא הוא דברית – And the גמרא there answers that even without the תקנה of לא יחזיר, there certainly will not be even a לעז, for we will say, that she became healthy now when she married the fourth man ומהאי טעמא לא מצי למתבע כתובה‎ – And for this very same reason she cannot claim her כתובה from the third husband – תוספות explains now why here we do not say איהי שתקה אנן מי שתקינן: אבל הכא אם היא שתקה אנן נמי שתקינן דליכא לעז כיון דתקון דלא יחזיר‎ – However here (by the אילונית) if she is silent (and does not claim her כתובה), we will also be silent for there is no concern of לעז by an אילונית since the חכמים enacted that לא יחזיר‎ – ואי אתיא למתבע כתובה מצי אמר לה אדעתא דיהיבנא כתובה לא גירשתיך – And if the אילונית comes to claim her כתובה payment, he can tell her, ‘I did not divorce you with the intent a paying you the כתובה’ – תוספות responds to another anticipated difficulty: והתם דאיירי בעקרה דוקא שייך השתא הוא דברית‎ – For only there where she was ( merely) a barren woman (not an אילונית) can we say השתא הוא דברית‎ – אבל הכא דאיירי בספק אילונית כדפירשנו לא שייך לומר השתא הוא דברית – However here in our משנה where we are discussing a ספק אילונית, as we explained, it is not possible to say השתא הוא דברית‎ – In summation; firstly in all cases there is only a concern of לעז, but not of ביטול הגט (since he divorced סתם). There are two ways in which לעז can be prevented; either by being מתקן that לא יחזיר (this is applicable in the cases of אילונית, etc. where the סברא of השתא הוא דברית is not applicable), or by the סברא of השתא הוא דברית (which is applicable by the four marriages), in which case there is no need to make a תקנה of לא יחזיר‎. תוספות responds to an additional anticipated difficulty: ואפילו לרבנן דלא חיישי הכא לקלקולא פריך התם שפיר אנן מי שתקינן – And even according to the רבנן of our משנה who are not concerned for a problem (they maintain יחזיר and are not concerned for לעז), nevertheless the גמרא there in יבמות, correctly asks, אנן מי שתקינן‎ – תוספות responds: דמודו רבנן התם דמשום דאין לה בנים גירשה שכבר נשאת לשנים ולא היו לה בנים – There the רבנן admit that there is a concern of לעז, since he divorced her because of no children, for she was already married to two people and she had no children – תוספות asks: ואם תאמר בסוף פרק קמא דנדה (דף יב, ב) גבי אשה שאין לה וסת פריך פשיטא דלא יחזיר‎ – And if you will say; we learnt in a ברייתא in the end of the first פרק of מסכת נדה, regarding a woman who has no וסת, that he needs to divorce her and never take her back; the גמרא there asked; ‘it is obvious that לא יחזיר’ ; why does the ברייתא need to teach it to us – ומשני לא צריכא דהדר איתקן מהו דתימא ליהדרה‎ – And the גמרא answered, it was necessary to teach us this rule even in a case where, she improved and she now has a וסת, I would think perhaps he may take her back – קא משמע לן זימנין דאזלה ומינסבה כולי – Therefore the ברייתא teaches us that he may not, for sometimes she may go and marry, etc. This concludes the citing of the גמרא‎. תוספות asks ואמאי לא אמרינן התם השתא הוא דברית‎ – But why do we not say there (as we said in יבמות) that השתא הוא דברית; in which case there is no לעז‎?! תוספות answers: ויש לומר דהתם כיון שנתרפאת הרי היה מועיל לה סם רפואה ולהכי מצי מקלקל לה‎ – And one can say that there (by the וסת) since she was healed, this shows that a medicine can cure her (to give her a וסת), therefore he can ruin her – דאומר אילו הייתי יודע שיש רפואה לזו הייתי מבקש לה סם לרפואה: For he will say, ‘if I would have known that this (וסת problem) can be healed I would have found for her this medicine to heal her’, but the same cannot be said for the case in יבמות‎. S UMMARY Where we can apply the logic of השתא הוא דברית (in יבמות) we do not make the תקנה of לא יחזיר; however where that סברא does not apply (by אילונית and וסת) we are מתקן לא יחזיר to prevent לעז‎. There may be a greater concern for לעז in יבמות than by אילונית‎. T HINKING IT OVER תוספות asks his question from our משנה of אילונית to the גמרא in יבמות regarding איהי לא שתקה אנן מי שתקינן‎. Seemingly תוספות could have asked the same question (also) on the previous משנה of המוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר‎. Why did תוספות only ask his question on our משנה‎?!

פשיטא מהו דתימא וכו' איכא למידק ללישנא קמא דחייש לקלקולא מאי פשיטותא ואמאי לא גזרינן בהא נמי שמא ימצא פתח לנדרו ויאמר אילו הייתי יודע, וכי תימא קודם שיגרש יצא וישאל ויאמרו לו בית דין, אם כן אף אנו נאמר לרבי מאיר בשצריך חקירת חכם ולרבי אלעזר בשאינו צריך. ויש לומר דכולי עלמא ידעי שהנדרים נתרין על ידי הזקן ובחרטה או בפתחים ולפיכך כשנדר הוא סמיה בידיה הוא ילך אצל חכם ויתחרט או יבקש פתחים אבל בנדרה היא הוא דאיכא קלקול דכל שאינה הולכת לבית דין סבורה היא שאינה מתחרטת וגם היא יודעת בעצמה שאין לה שום פתח דנדרה נדר על כל צד ואדעתא דכולהו פתחים נדרה והילכך מצי לקלקולא בהאי. ולרבי אלעזר נמי דאיכא למיטעי נמי בנדר שאינו צריך חקירת חכם שיש כמה שאינן יודעין שיש מפירין בלא חרטה וכאותה ששנינו יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין.

מתני' המוציא את אשתו משום אילונית. פירוש שהוציאה בגט. ותדע לך מדקאמר רבי יהודה לא יחזור כי היכי דלא מצי לקלקלה ואי לא בגט הא קלקולה עמה. ואם תאמר וכיון שנמצאת אילונית אמאי צריכה והא אילונית אינה אשה ומקח טעות גמור הוא וכדתנן ביבמות פרק קמא [ב, א] וכולן שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות, ואילו היתה צריכה גט ואפילו מדרבנן צרתה אסורה וחולצת ולא מתיבמת דכצרת עורה דמיא, ויש לומר דהכא לאו כאילונית גמורה אלא בשנולדו בה קצת סימני אילונית. ותדע לך מדתנן נשאת לאחר והיו לה בנים ואי אילונית גמורה היא דוכרנותא דלא ילדה והיינו דתניא בתוספתא רבי שמעון אומר נותן לה כתובה בחזקת שהיא כשרה. ואם תאמר אם כן לא יוציא בלא כתובה יש לומר שהיא מסופקת אם נשאת נשואין גמורין אם לאו אף היא אינה יכולה לתבוע כתובתה אבל כשנשאת לאחר וילדה איגלי מילתא דכתובה אית לה אלא דאמרינן לה שתיקותיך יפה מדיבוריך [בנדפס: ותמה אני על מה שפירש רש"י ז"ל משום אילונית ושלא הכיר בה כשנשאה ומכל מקום צריכא גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין על כרחה, ואם כן אין לך אילונית שיוצאה בלא גט ותיקשי לך ההיא דיבמות].

אמרין לה שתיקותיך יפה מדיבוריך ומיהו אי שתקא איהי אנן נמי שתקינן ואי קשיא לך הא דאמרינן ביבמות בשילהי פרק הבא על יבמתו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דליתבעה לשלישי, אמרינן לה שתיקותיך יפה מדיבוריך, ואקשינן ואי איהי שתקא אנן נמי מי שתקינן. הרב אלפאסי תירץ דהכא נמי היינו טעמא דאמרינן השתא הוא דבריאת וכדאמרינן התם. וליתה, דעקרות לעתים מתרפאות אבל אילונית אינה מתרפאת לעולם. אלא הכא היינו טעמא משום דכיון דאמרינן לא יחזיר אף הוא נותן גט גמור וכדאיתא בירושלמי, והא דאמרינן אמר לה שתיקותיך יפה מדיבורך בתביעת הכתובה קאמר כלומר על דעת שהנתבע ממני הכתובה לא גרשתיך, וכן פירש הר"א אבן בית דין ז"ל והר"ז הלוי ז"ל. אבל התם דלא תקנו לומר לו שלא יחזיר קא מקשינן אי איהי שתקא אנן היכי שתקינן דהא גט בטל ובניה ממזרין. ובתוספות גם כן פירשו שם באותה שביבמות דלאו למימרא דאנן לא שתקינן וגיטה בטל קאמר אלא לענין לעז קאמר, כלומר אנן מי שתקינא דאם איתא דמשתקינן לה אנן נמי הוה לן לתקוני שלא יחזיר כדי שלא יוכל לקלקלה בלעז. וביבמות כתבתי ענין אחר.

גמרא דרבי יהודה אדרבה יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא. הא אתי כלישנא קמא, דאי ללישנא בתרא לא קשיא לרבנן דבשם רע או נדר איכא פריצות באילונית ליכא. ומכאן נראה דהילכתא כלישנא קמא דסוגיין כוותיה, ועל זה סמך הרב אלפאסי ז"ל לפסוק כלישנא קמא.

אלא שאנו צריכים לגלגל בה מה שאמרו בראשון של נדה אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתבה ויוציא ולא יחזיר עולמית ופירשו בה אע"ג דאיתקינא ומשום קלקולא דזימנין דמינסבא ומיתקנא ואמר לו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך ושמא תאמר ומאי קלקולא ותימא נמי איהי השתא הוא דבראי דהא בנשאת לרביעי אמרו ביבמות דאי לאו טעמא דבריאות אף בדאיהי שתקא אנן לא שתקינן כבר פירשנו דההיא דיבמות שלא אמר לה לשם בנים אני מוציאך ואנן הוא דבעינן לקלקולה אי לאו דאמרינן השתא הוא דברית והכא בדאמר לה משום וסת אני מוציאך וגדולי הדורות תירצו דלא דמי וסת לבנים שבבנים אין רפואתה נודעת אלא על ידי בעל וכשנשאת לבעל הרי היא אסורה לו משום מחזיר גרושתו הילכך אמרינן על כל פנים גרשה ואף כשיהו לה בנים שהרי אסורה היא לו אבל וסת הרי יכולה להתרפאת בלא בעל ועדין היא מותרת לו:

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר החלק השביעי והוא שאמר המוכר את עצמו ובניו לגוים אין פודין אותן אבל פודים את הבנים לאחר מיתת אביהם המוכר שדהו מן הנכרי וחזר ולקחו ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני תקון העולם אמר הר"ם ובתנאי שימכור עצמו ג' פעמים ואז לר' יהודה בפעם השלישית אם לא שיפחדו עליו מהריגה וכבר ביארנו במקומות מזרעים שהעקר אצלנו אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ולזה מי שיקנה מגוי יביא מן התורה וכאשר ראו חכמים בקניתם מן הגוים התקינו שלא יביא הקונה מגוי בכורים כדי שיתבאר לו שהוא הפקיע קדושתו ולא בקנייתה מהם וכאשר ראו גם כן שזה מביא להיות נשארת ביד גוים ותשתקע בידם התקינו שמי שיבא עד שידע שאין קנין לגוי בארץ ישראל קנין גמור ויכוין לפדות אותה מידו שכבר נשארה בה קדושה:

אמר המאירי המוכר את עצמו ובניו לגוים אין פודין אותם מפני תקון העולם שלא ירגיל עצמו בכך מכל מקום פירשוה בגמרא בשמכר עצמו שלשה פעמים הא קודם שלשה פודין אותם ובמקום שהגוים רגילים להכריחם בכך מצד חובות שחייבים להם אף בפעם ראשונה כן ומ"מ היכא דאיכא חשש מיתה אף לאחר כמה פודין אותם ובמשמד לאכול נבלות אם לתיאבון פודין אותו ואם להכעיס כגון דשביק היתירא ואכיל איסורא אין פודין אותו כלל וכן אם מת זה שמכר עצמו ובניו פודין את הבנים לאחר מיתת האב אף לאחר כמה פעמים משום קלקול ר"ל שמא יטמעו ביניהם וכן הלכה:

המוכר שדהו לנכרי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני תקון העולם כך היא הגירסא ברוב ספרים ובהלכות גדולי הפוסקים ופירושה שהדבר ידוע שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד המעשרות וכשחזר ולקחה ר"ל אף משגדלו הפירות ונתבשלו מביא בכורים ואף מן התורה חייבין בהם והוא הדין למעשרות וכן הוא הדין בלוקח הפירות הואיל ונתדגנו ביד ישראל וזה שאמר מפני תקון העולם פירשו בגמרא ששתי תקנות היו והוא שאמרו מעיקרא הוו מייתו לה בדאוריתא כיון דחזו דהוו מיקרו ומזבני וסברי בקדושתייהו קיימן תקינו להו דלא ליתו כלומר שהיו מוכרים להם תמיד על סמך שהקרקע בקדושתו ואין להם עונש תקינו דלא ליתו כיון דהדר חזו דמאן דלא סאגי להו מזבני ומשתקעין ביד גוים שלא היו קפדים לפדותם אחר שלא היו סבורים שהיא קדושה בידו הואיל ואין מביאין ממנה חזרו והעמידוה על דין תורה וכן הלכה:

וגדולי הרבנים גורסין במשנתנו המוכר שדהו לנכרי לוקח ומביא בכורים כלומר שצריך ליקח מבכוריו בכל שנה כדי להעלות לירושלם וכל זה דרך קנס שלא יהא רגיל למכור לגוי בארץ ישראל ואם מכר שיהא משתדל לחזור ולפדות ואין הפי' עולה יפה שאם כן היאך תמהו בה דאוריתא לא וכו' ואע"פ שהם טורחים לפרשה אין הדברים מתישבים וכן יש מקשים עליהם דאי מתורת קנס היכי מייתי חלין בעזרה אלא שהם תירצו בכיוצא בה בבתרא פרק ספינה דמייתי ומתנה ויש גורסין הלוקח מביא בכורים ר"ל הלוקח מן הפירות וכבר כתבנוה בכלל הראשונה וודאי היא העקר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בד"ה המוציא אשתו כו' והא דתנן כו' והשניה והאיילונית אין כו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמא בספק איילונית כי הך דהכא דהלשון והאיילונית משמע בודאי איילונית משא"כ הכא דקתני משום איילונית דמשמע שפיר משום חשש איילונית וק"ל:

בד"ה אומר לה שתיקותיך כו' וי"ל דהתם נמי לא הוי אלא לעז דהא סתם גירשה כו' עכ"ל כל זה לשיטתם דלאו קלקולא ממש קאמר נמי התם שיהיה הגט בטל ובניה ממזרים דאם כן לא הוה מועיל מה שאומרים לו לא יחזיר מיהו יש לדקדק מאי פריך התם דהא לא חיישינן ללעז אלא דומיא דלעיל באומר לה משום שם רע או משום נדר אני מוציאך אבל באינו אומר לה כלום אפילו לעז ליכא כמ"ש לעיל לר"מ בדלא כפל למלתיה והתוספות בפ' הבע"י תרצו בזה דהתם מוכיח הדבר טפי שמשום בנים הוא מוציאה ואיכא קלקולא דלעז טפי אפי' באינו אומר לה כלום וכה"ג כתבו התוספות לקמן דהתם פריך אפי' לרבנן דהכא דלא חיישי הכא לקלקולא כו' ע"ש ודו"ק:

ד"ה הנודר כאילו בנה במה וכו' עד ובריש פרק ד' דנדרים כו' ר"ל וא"ת מנ"ל דגזירה שוה זו מקובלת מסיני דהא אין אדם דן ג"ש מעצמו לכך מביא דבריש פרק ד' דנדרים יליף בהאי ג"ש דנקרא רשע ש"מ דגזירה שוה מקובלת היא:

ד"ה המוציא אשתו משום איילונית וכו' עד והא דתנן פרק אלמנה ניזונית הממאנת והשניה והאיילונית וכו'. וליכא לתרץ הכא בספק איילונית כדלעיל דדומיא דממאנת והשניה קתני דלא איירי בספיקא ועוד דלישנא דהאיילונית משמע איילונית ודאית אבל הכא במתני' דקתני המוציא אשתו משום איילונית איכא למימר משום חששא דספק איילונית וק"ל:

בא"ד ולא אמרינן תתייבם ממה נפשך וכו' אבל אקרא דאשר תלד פרט לאיילונית ליכא לאקשויי דקרא אתא לאשמועינן דלאו בת יבום היא ולא מיפטרה צרתה ביבום שלה וק"ל כך השבתי בישיבה לתלמירי ואח"כ מצאו שקדמני בזה ספר חכמת שלמה:

ד"ה אומרים לה שתיקותך יפה מדבורך וכו' עד דהכי פריך רב פפא וכו'. ר"ל דשם איכא ברייתא דקתני ת"ר ניסת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לא תינשא וכו' נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה פי' דמשנים הראשונים יש לה כתובה ומהג' אין לה כתובה ואיבעיא להו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעי לג' ופשיט דאמרי' לה שתיקותך יפה מדיבורך דמצי אמר לה אדעתא דהכי לא גירשתיך מתקיף לה רב פפא אי איהי שתקה אנן מי שתקינן נמצא גט בטל וכו' אלא אמרינן השתא הוא דברית ולפום ריהטא משמע שרב פפא פריך מאחר שאנן ידעינן דמשום שלא היה לה בנים גירשה ועכשיו נתגלה למפרע שהיתה בת בנים א"כ אפילו היא שתקה וכו' ממילא הגט בטל ולכך הקשו התוס' דהכא נמי נימא אנן מי שתקינן מאחר שידוע לן שמשום חשש איילונית גירשה ולפי זה גם על מתני' דלעיל דהמוציא אשתו משום שם רע ומשום נדר היו יכולין להקשות קושיא זו מה הועילו חכמים בזה שתקנו שלא יחזיר ומטעם זה אף לאחר שתנשא לאחר ונמצא שהשם רע שקר ישתוק ולא יאמר אילו הייתי יודע וכו' אנן מי שתקינן אלא שנקטו קושיא זו על מתני' דהכא הואיל והוזכר בה לישנא דשתיקותך יפה מדיבורך כלישנא דהתם דבפ' הבא על יבמתו ותירצו התוס' דשם אינו אלא לעז והכא תקנו שלא יחזיר שלא יוציא הבעל לעז כמו שכתבו התוס' לעיל ריש דף זה ד"ה אי אמר לה הכי וכו' וכי תימא א"כ מאי פריך רב פפא שם אנן מי שתקינן וכי אנן נוציא לעז מאחר שהבעל שותק ואינו מבקש דבר לכך פירשו דהכי פריך דשם נמי היה לנו לתקן שלא יחזיר מחמת חששא זו שמא יוציא הבעל עליה לעז ואפי' לא תתבע ממנו כתובה כמו שתקנו הכא אלא מאי אית לך למימר דשם לא שייך לעז דאמרי השתא הוא דברית ולכך מהאי טעמא נמי לא תוכל לתבוע הכתובה מהשלישי ראמר לה השתא הוא דברית ולא צריכין לטעמא דאמרינן לה שתיקותך יפה מדיבורך וכו' וכ"ת א"כ הכי נמי נימא היכא שלא שייך לעז מטעמא דהשתא הוא דברית וא"כ למה תקנו חכמים שלא יחזיר לכך סיימו התוס' והתם דאיירי בעקרה דוקא שייך השתא הוא דברית וכו':

גמרא והתירו לו שיחזירנה פשיטא כו' עד ורבינא אמר לעולם אסיפא והכי קתני אין בזה מפני תיקון העולם. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו למה התירו באמת ומאי מקשה נמי פשיטא דאדרבא מסברא י"ל דהכא נמי איכא מפני תיקון העולם שמא יאמר אילו הייתי יודע כו' והאריך ליישב ולולא דבריו היה נ"ל בפשיטות דלא שייך הכא קילקולא לומר אילו הייתי יודע שיש תקנה להתיר הנדר אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה דמי הכריחו מעיקרא לישבע בקונם כדי לגרשה הרי לפנינו שלא היתה חביבה עליו וא"כ ליכא גילוי דעת לחוש לקילקולא ודוקא במוציא משום ש"ר ונדר שבה שאינה מגרשה לרצונו בזה דוקא שייך קלקולא כמו שפירש"י ז"ל לעיל כנ"ל:

תוספות בד"ה המוציא אשתו משום איילונית משמע הכא דאיילונית בעיא גט ותימה דבריש יבמות משמע דלא בעיא כו' והא דפליגי בהמדיר כו' היינו בשאר מומין דמחיל אבל באיילונית לא מחיל כו' עכ"ל. אבל רש"י ז"ל במשנתינו כתב להדיא דאיילונית צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין עכ"ל א"כ משמע להדיא דמה"ט אפילו בודאי איילונית בעיא גט משום דבעל לשם קידושין וכ"נ מלשון הרי"ף ז"ל בשמעתין שכתב על משנתינו דאמרינן לה השתא הוא דבריית עכ"ל ואפרש כוונתם בסמוך נמצינו למידין מיהא דע"כ איירי מתני' בודאי איילונית דבספק איילונית לא שייך לומר השתא הוא דבריית כמ"ש התוס' להדיא בסמוך בד"ה אומר לה שתיקותך כו' ע"ש וא"כ ע"כ כיון דמשנתינו בודאי איילונית ע"כ דבעיא גיטא ואף שאין אני כדאי להכריע מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דלענ"ד מוכח להדיא בגמרא כשיטת רש"י והרי"ף ז"ל מדמסקינן בפ' המדיר דף ע"ד אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט ולאפוקי מהאי תנא דאמר ר"י אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה ויש לך אשה אחרת אע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזה זה שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתיפה ממאנת והולכת לה ע"כ וכתב שם הרי"ף ז"ל דאע"ג דפליגי לעיל רב ושמואל בקידש' על תנאי וכנסה סתם אי צריכה גט ומסיק רבא לעיל דבטעות אשה אחת כ"ע מודו דלא בעיא גט אפ"ה לית הלכתא כרבא וכהנך אמוראי דלעיל אלא כדמסקינן הכא משמיה דעולא דצריכה גט וכדמסקינן לאפוקי מהאי תנא אלמא ליתא לדרבי ישמעאל ומייתי נמי דעבדו רבנן עובדא בפ' בא סימן דלא כר"י אלמא דלית הלכתא כר"י כ"ז דקדק הרי"ף ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל נמצא דלפ"ז מוכח להדיא שאין לחלק בין קידשה על תנאי דמומין ונדר ובין שאר קדושי טעות אלא בכולהו בעיא גט דאלת"ה אלא כמו שחילקו התוס' דבתנאי דמומין טעמא דמחיל אבל באיילונית ושאר קדושי טעות דלא שייך מחילה שאין אדם מוחל עליהם לא אמרינן דאין עושה בעילתו בעילת זנות אם כן אמאי קאמר הש"ס ולאפוקי מהאי תנא דר"י דהא ר"י בהדיא מקדושי טעות איירי דמפיק מקרא דוהיא לא נתפשה וא"כ אכתי אפשר דאיתא לדעולא ואיתא לדר"י כגון בקדושי טעות כגון איילונית אע"כ דאין לחלק דבכל קדושי טעות קאמר עולא דצריכה גט אלא דהתוספות לשיטתייהו שכתבו ביבמות דהא דדרשינן למעט קידושי טעות מוהיא לא נתפשה היינו אסמכתא בעלמא וא"כ משמע דמ"ד מקדש על תנאי בעיא גט היינו מדרבנן וא"כ אפשר דהרא"ש ז"ל נמי בהאי שיטה קאי ומתוך כך יש לי לדקדק על מ"ש שם הרא"ש ז"ל על לשון הרי"ף ז"ל שיש מן הגדולים שכתבו דלעולא נמי א"צ גט אלא מדבריהם או מספק דשמא מחל לתנאי ולענ"ד א"א לומר כן מדקאמר ולאפוקי מהאי תנא ור"י ע"כ מדאורייתא איירי דיליף לה מקרא א"כ ע"כ הא דקאמרינן לאפוקי מהאי תנא היינו נמי דמדאורייתא בעיא גט ואע"ג דהתם לא מצינו לאוקמי באיילונית מדקתני ובנה מורכב על כתיפה אפ"ה מצי לאוקמי בשאר קדושי טעות ועוד דא"כ לר"י גופא תיקשי מנ"ל למעוטי שאר קידושי טעות דלמא קרא דוהיא לא נתפשה לא אתי אלא למעוטי איילונית. ויש לי בזה מקום עיון גדול על שיטת הר"ן ז"ל והבית יוסף אלא שאין כאן מקומו. הרי שזכינו מיהא לדין שיש ראיה מרווחת ללשון רש"י ז"ל בשמעתין דאיילונית בעיא גט גמור אפילו מדאורייתא ומצאתי מקום לומר שכן היא שיטת הרי"ף ז"ל בשמעתין ובפ' המדיר ומעתה נבא ליישב מה שהקשו בתוספות ממשנה דריש יבמות דמשמע דלא בעיא גט ולפמ"ש יכילנא לשנויי דההיא דריש יבמות באיילונית יבמה מן האירוסין דודאי לא בעיא גט דהוי קדושי טעות משא"כ כשבעל אחר קדושין לעולם דבעיא גט משום דעולא ומשום שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובכה"ג איכא לאוקמי מתני' דהכא אפילו בודאי איילונית וכשבעל אחר קידושין מש"ה בעיא גט. מיהו שנוייא דחיקא לא משנינא שכבר מצאתי תירוץ אחר מרווח בלשון מורי זקיני הגאון מוהר"ר יושע ז"ל בלקוטים שלו בספ' מנ"ש בריש פ"ק דיבמות שנדפס עלה אחד בבד אחד ושם נאמר דמההיא דיבמות אין ראיה דהא למסקנא דרבא ביבמות דף י"ב דהא דקתני או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות היינו אפילו הכיר בה ודקתני שנמצאו תני שהיו נמצא דלפ"ז אין הטעם כלל משום קדושי טעות אלא כיון דאיילונית לא רמיא קמיה לייבם מקרא דאשר תלד א"כ צרתה הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה דמותרת וא"כ כשלא הכיר בה נמי הוי טעמא משום הכי ולאו משום קדושי טעות וממילא אזלא לה ראיית התוספות ע"ש באריכות אלא שהל' מגומגם מחמת השמטת הדפוס אלא דבסוף דבריו שם שדא ביה נרגא כמסתפק דאכתי ראיית התוספות קיימת מדרב אסי פליג שם עלה דרבא ומוקי מתני' דיבמות בלא הכיר בה דוקא וא"כ ע"כ משום קידושי טעות נגעו בה ומוכח דלא בעיא גיטא ולפ"ז ממילא נהי דרבא פליג באוקימתא דמתניתין אבל בהא דינא דאיילונית לא בעיא גט לא אשכחן מאן דפליג והעלה הדברים בספק ע"ש. אמנם כן ראיתי שדברי מורי זקיני ז"ל מכוונים להלכה דאיתמר משמיה דגברא רבה כוותיה שכן מצאתי מבואר בלשון הנ"י בריש יבמות שכתב דברים ככתבן בשם ר"ח ז"ל דמאוקימתא דרבא תו ליכא ראיה דאיילונית לא בעיא גט ואם כן צריך ליישב דהא ע"כ לרב אסי הכי הוא וכדכתיבנא אבל למאי דפרישית א"ש דודאי רב אסי סבר דאיילונית לא בעיא גט ורבא גופא נמי ודאי הכי ס"ל מדקאמר בפ' המדיר בפלוגתא דרב ושמואל דבטעות אשה א' אפילו בתנאי דמומין לא בעי גט כ"ש באיילונית דהוי מקח טעות טפי ממומין כדכתבו התוספות כאן אבל אנן לא ס"ל ככל הנך אמוראי אלא כמסקנא דהמדיר דאמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה גט ומסיק הש"ס לאפוקי מהאי תנא דר"י והכי הלכתא כמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל שכן משמע מסוגיא דפ' בא סימן ועוד דעולא מעשה קאמר וכבר כתבתי דמשם מוכח דה"ה כל קידושי טעות אפי' איילונית בעיא גט וא"כ ממילא דלא תיקשי מההיא דיבמות דאנן מוקמינן למתני' דיבמות כדאסיק רבא הלכתא דאפילו לא הכיר בה צרתה מותרת וממילא דלא הוי טעמא דמתני' כלל משום קדושי טעות אלא משום דהו"ל צרת אשת אח שלא במקום מצוה כדפירש"י ז"ל שם בשם הלכות גדולות ולפ"ז נתיישב הכל על נכון לשיטת הסוברים דאיילונית בעיא גט ומתוכן אבוא לבאר סוגיא דשמעתין ברווחא וביותר שיטת הרי"ף ז"ל כמו שיבואר בסמוך ודוק היטב:

בא"ד תדע מדקתני סיפא כו' ואילו ודאי איילונית לית לה רפואה כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית בסמוך בשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דמתני' בודאי איילונית יש ליישב דנהי דרוב איילונית אין להם רפואה אפ"ה זימנין דאיתרמי שיש לה רפואה ומש"ה איילונית אין צריכה חליצה אליבא דכ"ע דאזלינן בתר רובא וגדולה מזו מצינו בריש פ' האשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה דבעי למימר שמותרת לינשא לשוק בלא חליצה ורוב נשים מתעברות ויולדות וה"ה באיילונית ועוד שהתורה פטרה בפירוש ולא רצו להחמיר שאם אתה אומר חולצת מתייבמת משא"כ בסריס דשכיח הדבר שיש להם רפואה א"כ אפשר דמדאורייתא בר חליצה הוא ומוקמינן לקרא דולא ימחה פרט לסריס דאתי למעט סריס אדם דוקא שאין לו רפואה ומכ"ש דא"ש טפי לפי מה שמבואר בלשון הרי"ף ז"ל שהבאתי שכתב בטעם משנתינו דאמרינן לה השתא הוא דבריית ומש"ה אינה צריכה חליצה לכ"ע שאף אם תתרפא נאמר לה השתא בריית וכמו שאבאר כנ"ל ודו"ק:

בא"ד אור"ת דהתם בדקבלה עילויה וכה"ג משני בפרק בן סורר ומורה עכ"ל אמאי דבעי למיפשט התם דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא מדתנן בת ג' שנים ויום אחד חייבין עליה משום א"א ולא אמרינן דלמא איילונית היא ודחי הש"ס בדקיבלה עילויה ואפ"ה ליכא לאקשויי מהאי סוגיא אמאי דפרישית בסמוך דודאי איילונית נמי בעיא גט אפי' מדאורייתא כדפרש"י כאן דודאי בעל לשם קידושין וא"כ מאי מדייק התם דלמא איילונית היא דהא אכתי חייב עליה משום א"א כיון דבעל לשם קידושין אלא דא"ל דהתם איירי כשלא בעל דהא קתני בבא בפני עצמה מתקדשת בביאה וכן פירש"י ז"ל שם להדיא דההיא דחייבין עליה משום א"א אם קיבל אביה קידושין איירי ע"ש כנ"ל ודו"ק:

רש"י בד"ה ר' יהודה כו' ואם ידעתי שלא תשובי אלי וכו' לא גרשתיך. ולכאורה הוא שפת יתר ונראה שבא לתקן בזה דליכא לפרש שהקילקול הוא שיאמר הבעל שלא העלה על לבו כלל שתוכל להתרפא ואילו ידע מזה לא היה מגרשה דא"כ מאי מהני הא דלא יחזיר לכך פרש"י ז"ל דודאי בהא לא שייך קילקולא כיון דזימנין מתרפאת מסתמא אף מספק רצה לגרשה מדלא המתין אלא דעיקר הקילקול הכא שיאמר דנהי דמספק גירשה אף על פי כן היה בדעתו להחזירה ואילו ידע שלא תחזור אליו לא היה מגרשה וכ"ז אליבא דר"י דוקא דחייש ללעז בעלמא כמו שאפרש בסמוך מש"ה חייש נמי להאי קילקולא דאילו ידע שלא תחזור אליו אע"פ שלא יאמר הבעל שום דבר בשעת הגירושין מענין שרוצה להחזירה וגילוי דעת נמי ליכא אפ"ה חייש משא"כ לעיל גבי ש"ר ונדר דלפירש"י ז"ל היינו משום קילקול גמור כמ"ש לעיל מש"ה הוצרך לפרש שהקילקול הוא שיאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאין דבהא מצי לקלקלה כיון שאמר משום זה אני מוציאך ואיכא נמי גילוי דעת אבל מדאמרו לו לא יחזיר מסתמא בטליה לתנאי ולא כתב רש"י ז"ל שם אילו הייתי יודע שלא תשובי אלי עוד דהא לא אמר לה כלום מענין החזרה ותו לא הוי קילקול גמור אע"כ דעיקר הקילקול מחמת שהדברים בדאין כנ"ל ומהר"ם מלובלין בתשובה סי' קכ"ב כתב בע"א ודבריו לא ישרו בעיני ע"ש ויותר נראה דכל היכא שהספק הוא באמת לכל אדם שמא תתרפא תו לא מצי לקלקלה דודאי מפני הספק גירשה כמו שפירש"י ז"ל להדיא בפ' הבא על יבמתו גבי ניסת לרביעי בד"ה הא ודאי מש"ה הוצרך לפרש כאן שהקילקול הוא מצד שהיה רוצה להחזירה וסבור שתשוב אליו ואילו היה יודע שלא תשוב לא היה מגרשה משא"כ לעיל בנדר וש"ר שחשש הוא שהדברים בדאין מעיקרא והו"ל גט בטעות מפרש רש"י ז"ל כפשוטו וזה נכון יותר ובפ' הבא על יבמתו דמקשה הש"ס אי איהי שתקה אנן מי שתקינן וכתב שם רש"י ז"ל אע"כ דלא מצי לקלקלה שהרי מפני הספק גירשה ולא שייך התם לקלקלה שיאמר שהיה בדעתו להחזירה אם תהיה בת בנים שא"א לברר שתהיה בת בנים אם לא שתנשא לאחר ותו לא מצי להחזירה זה ברור בכוונת רש"י ז"ל:

בד"ה שתיקותיך יפה לך שיאמר אילו ידעתי שסופי ליתן לך כתובה לא גרשתיך עכ"ל. הוצרך לפ' כן דהא ודאי א"א לפרש שיאמר אילו ידעתי שסופך להתרפאות לא גרשתיך דהא כבר תקנו לר"י דלא יחזיר ותו ליכא קילקולא אע"כ דחייש ר"י לקילקולא לענין הכתובה ואע"ג דלא אמר לה וגילוי דעת נמי ליכא אפ"ה חייש ר"י ללעז משא"כ בסמוך בשמעתין דמשני שמואל איפוך ומקשה הש"ס והא מדקתני סיפא שם פירש"י מכלל דר"י חייש לקילקולא שמדבריו למדנו שאם ירצה לומר ע"מ איילונית גרשתיך היה מקלקלה ולא הוצרך לפרש הקילקול מצד הכתובה דליכא גילוי דעת כיון דיותר יש לפרש לקילקולא מצד הגירושין גופא שהיה ע"מ איילונית ונהי דאמר ר"י יחזיר אפשר משום דלא אמר לה לא מצי לקלקלה אלא אם תתבע כתובתה שבאה בטענה שבתחילה ע"מ איילונית גירשה מש"ה מצי לקלקלה אבל אי איהי שתקה אנן נמי שתקינן כיון דלא אמר לה אלא דאפי' הכי מקשה הש"ס בסמוך שפיר דלעיל בש"ר ונדר לא חייש ר"י לקילקולא אפילו בדאמר לה דהיינו ללישנא קמא דרב יוסף בר מניומי לעיל כנ"ל נכון אמנם בסוף פר' הבא על יבמתו גבי ניסת לרביעי והיו לה בנים ותובעת כתובתה דאמרינן שם מעיקרא שתיקותיך יפה מדיבוריך פירש"י ז"ל שם אדעתא דהכי לא גרשתיך אילו הייתי יודע שאת בת בנים כו' ולא רצה לפ' אילו הייתי יודע שסופי ליתן כתובתך משום דבכה"ג ליכא אלא לעז גרידא אליבא דר"י ואנן לא קי"ל כוותיה מש"ה ניחא ליה לפרש אילו הייתי יודע שאת בת בנים דבזה הוי קילקול גמור משום גילוי דעת וכדמסיים שם רש"י ז"ל להדיא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים והיינו למאי דס"ד שם מעיקרא אבל הש"ס שם מקשה אנן מי שתקינן דפירש"י ז"ל שם אע"כ דלא מצי לקלקלה כה"ג כיון שמפני הספק מגרשה ודוק היטב:

תוספות בד"ה אומר לה שתיקותיך כו' וא"ת ואם היא שתקה כו' וי"ל דהתם נמי לא הוי אלא לעז כו' עכ"ל. ולא ידעתי מי הכריחם לפרש דהתם לא הוי אלא לעז דכיון דמסקו דאפי' לרבנן דלא חיישי לקילקולא אפ"ה מקשו התם שפיר אנן מי שתקינן דמודו רבנן דמשום שאין לה בנים גירשה וא"כ בפשיטות הוי להו לתרץ דהכא לא שייך לומר אנן מי שתקינן כיון שכבר תקנו דלא יחזיר משא"כ התם מקשה שפיר אנן מי שתקינן דהו"ל קילקול גמור משום דהו"ל גילוי דעת מעליא שבשביל כך מגרשה ומהרש"א ז"ל כתב דהתוספות לשיטתייהו דבדאיכא קילקול גמור לא מהני מה דלא יחזיר ומלבד שכבר כתבתי לעיל שדבריו אין נראין בזה דהתוספות לא כתבו דלא מהני דלא יחזיר בקילקול גמור אלא דוקא כשאמר בפירוש בלשון תנאי אבל לענין גילוי דעת ודאי מהני כיון שאמרו לו הוי יודע ואפ"ה גירשה אדרבא איכא גילוי דעת דלגמרי מגרש לה אלא נהי דמהרש"א ז"ל לית ליה האי סברא אכתי לא הועיל כאן כלום דהא בפרק הבא על יבמתו לא נזכר כלום מהא דלא יחזיר וא"כ אדרבא א"ש טפי אם נפרש דהוי גילוי דעת גמור וקילקול גמור ומקשה הש"ס בפשיטות אנן מי שתקינן ונמצא הגט בטל ואפילו תקנתא דלא יחזיר נמי לא מהני ויש ליישב בדוחק לפי שיטת מהרש"א ז"ל מהסוגיא דפ"ק דנדה דהוי נמי גילוי דעת גמור ואפ"ה קתני תקנתא דלא יחזיר אלמא דליכא אלא לעז אלא דלענ"ד נראה דאפילו בגילוי דעת גמור וקילקול גמור נמי מהני שפיר תקנה דלא יחזיר וא"כ קשה לשון התוס' כאן ובפ"ק דנדה לכך נלע"ד לפרש דהתוספות פשיטא להו מסברא דנפשייהו דליכא קילקול גמור ואפילו גילוי דעת מעליא אלא דוקא היכא שאמר דאל"כ הו"ל דברים שבלב כדאשכחן בקדושין גבי האי דזבן אדעתיה למיסק לארעא דישראל ואף שכתבו שם שיש דברים שאפילו גילוי דעת א"צ מ"מ פשיטא להו דהני דיבמות ודנדה לא עדיפא כולי האי כיון דאיכא למימר שבשביל הספק הוא מגרשה וכיון דביבמות ובנדה איירי בדלא אמר לה מש"ה כתבו דלקושטא דמילתא לא הוי אלא לעז. מיהו ביבמות כתבו התוספות קושיא זו שהקשו כאן ותירצו סתם ולא כתבו דלא הוי אלא לעז ע"ש וצ"ע. מיהו לשיטת רש"י ז"ל שכתבתי בסמוך דביבמות הוי קילקול גמור י"ל דלא הוי דברים שבלב כיון דמדינא חייב להוציאה אין לך גילוי דעת גדול מזה ומכ"ש האי דספ"ק דנדה כנ"ל ודו"ק:

גמרא למימרא דר"י חייש לקילקולא כו' מדרבנן אדרבנן לא מצי לאקשויי בפשיטות דאיכא למימר דבמוציא ש"ר ונדר נמי לא חייש לקילקולא אלא טעמא דידהו משום פריצות כאידך לישנא דרב יוסף בר מניומי לעיל וללישנא קמא נמי איכא למימר דהתם בדא"ל מפני כך אני מוציאך והכא בדלא א"ל כמ"ש הב"י סי' ד' אבל לר"י מקשה שפיר מיהו לשיטת ה"ה שכתב ביישוב שיטת הרמב"ם ז"ל דבאיילונית אפילו לא א"ל חיישינן לקילקולא משום דאיכא גילוי דעת טפי ע"ש א"כ מאי מקשה דר"י אדר"י דלמא באיילונית חיישינן טפי ויש ליישב וצ"ע:

גמ' באומר יאסרו כל פירות עי' לעיל דף לה ע"א תוד"ה ונודרת: