Talmud Builders

    Gittin 50a

    Chapter 5 - HaNizzakin

    גם: גיטין דף נ׳ ע״א, פרק ה׳ הניזקין

    English translation - Gittin 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Everyone also agrees that an unconditional guarantor for the repayment of a creditor becomes responsible for payment of the borrower’s debt. The Sages disagree with regard to the following cases: A guarantor for the repayment of a creditor and an unconditional guarantor for payment of a marriage contract. There is one Sage who says: Although the borrower does not have property of his own at the time of the loan, the guarantor becomes responsible for payment of the obligation. And there is one Sage who says: If the obligated party has property of his own, then the guarantor becomes responsible; if he does not have property of his own, he does not become responsible.

    2And the halakha is: In all of these cases, although the obligated party does not have property of his own at the time he assumes the obligation, the guarantor becomes responsible for payment of that obligation. This is so except in the case of a guarantor for payment of a marriage contract, as in that case, even if the husband has property of his own when he gives a marriage contract, the guarantor does not become responsible for payment of the obligation.

    3What is the reason for this? The intention of the guarantor is performing a mitzva of facilitating a marriage by encouraging the woman to consent to the marriage as a result of his involvement, but he does not truly intend to obligate himself. And furthermore, the woman does not lose anything in exchange for which the guarantor would accept responsibility, as the husband does not borrow money from the woman. Therefore, the Sages instituted that the guarantor does not become responsible for payment of the marriage contract from his own property.

    4Ravina said: Come and hear a proof concerning the question of whether the mishna’s ruling that payment of a woman’s marriage contract is collected from inferior-quality land applies only when the woman collects from orphans or if it applies even when she collects from her husband. The proof is from the beginning of our ordinance: Why did the Sages say that a woman’s marriage contract is collected from inferior-quality land? It is because more than a man wants to marry a woman, a woman wants to become married to a man. And if it enters your mind that this halakha applies only when the woman collects from orphans, then the reason given for this halakha should be that it is because they are orphans, not because a woman wants to become married. This indicates that the mishna’s ruling applies even when she collects her marriage contract during her husband’s lifetime, contrary to the opinion of Mar Zutra. The Gemara affirms: The refutation of the opinion of Mar Zutra is a conclusive refutation.

    5§ Apropos a statement attributed to Mar Zutra, son of Rav Naḥman, the Gemara cites another halakha in his name on a similar topic: Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said in the name of Rav Naḥman: If a promissory note is presented to orphans for repayment of a loan taken by their father, then although an enhancement of the creditor’s ability to collect, enabling the collection of even superior-value land, is written in it, the creditor can collect only from inferior-quality land.

    6Abaye said: Know that this is the case, as the halakha governing a creditor is that he collects from intermediate-quality land, but from orphans he collects only from inferior-quality land. If one cannot collect even from intermediate-quality land of orphans, all the more so one cannot collect from their superior-quality land.

    7Rava said to him: How can these two cases be compared? By Torah law, the halakha governing a creditor is that he collects from inferior-quality land, in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla says: By Torah law, a creditor collects from inferior-quality land, as it is stated: “You shall stand outside, and the man to whom you have lent shall bring forth the pledge out to you” (Deuteronomy 24:11). What would a man ordinarily take out as a pledge? The least valuable of his vessels. This demonstrates that the creditor is entitled only to the least valuable of the debtor’s vessels. Similarly, when he collects from land, he collects only from inferior-quality land. And for what reason did the Sages say that a creditor collects from intermediate-quality land? So as not to lock the door before potential borrowers, i.e., so that people do not refrain from extending loans. And with regard to orphans, the Sages left the halakha as it is stated in the Torah.

    8But here, a stipulation enhancing the creditor’s ability to collect was included in the promissory note. Therefore, since by Torah law the halakha governing this creditor is that he collects from superior-quality land as stipulated in the loan agreement, then he should also collect from superior-quality land even when collecting the debt from orphans.

    9The Gemara asks: And according to this explanation of Rava, there is a difficulty: Didn’t the Sage Avram Ḥoza’a teach a baraita that states: A father’s debt can be collected from the property of the orphans only from inferior-quality land? The Gemara infers: And this ruling applies even if the property is collected for payment to injured parties. But isn’t it true that by Torah law the halakha governing injured parties is that they collect from superior-quality land? This indicates that even when by Torah law collection should be from superior-quality land, the Sages instituted that one may collect from orphans only inferior-quality land.

    10The Gemara answers: With what case are we dealing here in the baraita taught by Avram Ḥoza’a? We are dealing with a case where superior-quality land of the injured party is equal in quality to inferior-quality land of the one who caused the damage, i.e., the orphans, and the one who caused the damage also has land of superior quality.

    11And the baraita is taught in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says: By Torah law we appraise the property of the injured party, and therefore the one who caused the damage can pay with his inferior-quality fields that are equal in quality to the superior-quality land owned by the injured party. And for the betterment of the world, the Sages instituted that we appraise the property of the one who caused the damage, and he pays with his superior-quality land. But with regard to orphans, the Sages left the halakha as it is stated in the Torah; they pay from their inferior-quality land that is equal in quality to superior-quality land belonging to the injured party. By contrast, a creditor who holds a promissory note stipulating that the debt can be collected from superior-quality land can collect superior-quality land even from orphans, as stipulated in the loan agreement.

    12The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Eliezer Nayota’a teach a baraita that states: A father’s debt can be collected from the property of the orphans only from inferior-quality land, even if it is superior-quality land? The Gemara asks: What is the meaning of: Even if it is superior-quality land? Is it not the following: Although superior-quality land is written in the promissory note, the debt can be collected from the orphans only from inferior-quality land.

    13The Gemara rejects this suggestion: No, what is the meaning of superior-quality land? Orphans can repay the debt even from strips of superior-quality land that due to their location cannot be cultivated or guarded and that consequently have a lower market value than inferior-quality land, as in the statement of Rava.

    14As Rava says: If one damaged inferior-quality land, the injured party collects from superior-quality land. The one who caused damage is penalized and made to pay from land of much higher quality than that which he damaged. If he damaged strips of superior-quality land that cannot be cultivated, the injured party collects from intermediate-quality land, as the land that was damaged is inferior in value even to inferior-quality land, and therefore it suffices if compensation is paid from intermediate-quality land. And why did Rabbi Eliezer Nayota’a teach that orphans may pay their father’s debt from land of the lowest quality? With regard to orphans, the Sages left the halakha as it is written in the Torah, that a creditor collects from inferior-quality land.

    15§ The mishna teaches: If one who owed money died and his children inherited his property, the father’s debt can be collected from the property of the orphans only from inferior-quality land. Rav Aḥadevoi bar Ami raised a dilemma with regard to the meaning of this statement: Do the orphans of which they spoke refer specifically to minors or even to adults? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Is this an ordinance that the Sages instituted for the benefit of the orphans, in which case it may be argued that the Sages instituted it for minors but they did not institute it for adults?

    16Or, perhaps the reason is different. The reason that a creditor collects from intermediate-quality land is so that the door not be locked before potential borrowers. Here, this is not a concern, since it does not enter the mind of the creditor that he should not lend money as perhaps the borrower will die and his property will fall to the orphans. As only if he were to consider this possibility, would it be that this would lock the door before potential borrowers. Consequently, the ordinance that a creditor collects from intermediate-quality land was instituted only in the standard case, where the creditor collects from the debtor himself, but not where he collects from the heirs. Therefore, the ordinance that a debt can be collected from the property of orphans only from inferior-quality land should apply also to adult orphans.

    17The Gemara answers: Come and hear what Abaye the Elder taught: With regard to the orphans of which the Sages spoke, the phrase is referring to adults, and needless to say it is referring also to minors.

    18The Gemara rejects this proof: But perhaps this statement applies only to the matter of an oath. One who collects a debt from property left by the debtor to his heirs always takes an oath, even if he produces a promissory note. This halakha applies even if the heirs are adults. This is because even an adult son is considered like a minor with regard to his father’s financial matters, since he does not know the details of his father’s business dealings and it is possible that his father had actually repaid the debt before dying. But with regard to collecting the debt from inferior-quality land, no, this halakha applies only to minors.

    19The Gemara concludes: And the halakha is:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קבלן דבעל חוב - תרתי לחיובא איכא חדא דקבלן הוא ועוד דחסריה ממונא:

    מעיקרא דתקנתא - משורש טעם התקנה דקתני מפני מה כתובה בזיבורית יותר משהאיש כו':

    היוצא על היתומים - שלוה אביהם:

    שכתוב בו שבח - שהתנה עם המלוה לגבות מעידית:

    תדע - דלא מהני תנאה לגבי יתומים דהא סתם בעל חוב בבינונית ולגבי יתמי משתנה דינו:

    מה דרכו של לוה להוציא - לפרוע:

    פחות שבכלים - שמרצונו לא יפרע עידית:

    כיון דדיניה מדאורייתא בעידית - שהרי שיעבדה לו ונעשה קרקע זו ערב למלוה וערב משתעבד מה"ת דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג):

    כגון שהיתה זיבורית זו של מזיק כעידית של ניזק - דמדאורייתא מיהא גבי:

    ור' ישמעאל היא - דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן ומפני תיקון העולם אמור רבנן בדמזיק שיימינן כדתנן במתני' וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:

    לאו אף על גב דכתיב עידית בשטרא - ותיובתא דרבא:

    מאי עידית - דקתני הכא דאע"ג דכתבה בשטר הלואה אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית לאחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או נשדפה או שטפה נהר דבטיל ליה תנאיה דמהשתא הו"ל להאי בעל חוב לגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום שלא תנעול דלת אמור רבנן בינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:

    וכדרבא - דאמר דהיכא דשפאי עידית אזל ליה דיניה:

    הזיק זיבורית גובה - דמי נזקו מן העידית של מזיק ואפילו עידי עידית לר"ע מדאורייתא ולרבי ישמעאל מדרבנן:

    שפאי עידית - לאחר היזק ועדיין יש לו עידית ובינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה מאוד:

    גובה מן הבינונית - דאזל ליה דיניה דא"ל היאך נסתחפה שדך ומזלך גרם ובדין הוא דנדחייה אצל זיבורית אלא מפני תיקון העולם הוא:

    וגבי יתמי אוקמוה כו' - לאו אדרבא קאי אלא אדתנא ר"א ניותאה:

    תקנתא הוא דעבוד רבנן - לחוס על היתומים להעמיד' על דין תורה שיהא זה טורח ומוכר את הזיבורית שאין להם מי יטרח בשבילם:

    או דילמא - לאו תקנתא הוא אלא דינא הואי לאוקמינהו אדאורייתא שדינו בזיבורית דטעמא מאי אמרי דיניה בבינונית משום נעילת דלת הלכך אי נמי לא מיתקני רבנן למיגבי מיתמי בינונית אין כאן נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה האי מלוה לנעול דלת וליחוש דילמא מיית לוה ונפלי קמי יתמי ומגבו ליה זיבורית ואי טעמא הכי הוא אפילו גדולים נמי דינן כן:

    לשבועה - לענין שאמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואפילו הוציא שטר דאי הוה אבוהון דיתמי קיים דלמא הוה טעין ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך ומשבעינן ליה כדאמרינן בשבועות (דף מא.) והשתא אנן טענינן בשביל יתמי ולהא מילתא אפילו גדולים נמי:

    דגדול לגבי מילי דאביו כקטן הוא - ולא ידע אי פרעיה אבוה אי לא אבל לענין זיבורית אימא לך דטעמא משום דחסו רבנן עלייהו להעמידם על דין תורה הוא וקטנים ולא גדולים:

    גיטין 50 עמוד א

    1קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד; ערב דבעל חוב, וקבלן דכתובה פליגי; איכא למ"ד אע"ג דלית ליה נכסי ללוה משתעבד, ואיכא למאן דאמר: אי אית ליה משתעבד, אי לית ליה לא משתעבד.

    2והילכתא: בכולהו, אע"ג דלית ליה משתעבד; בר מערב דכתובה, דאע"ג דאית ליה לא משתעבד.

    3מאי טעמא? מצוה הוא דעבד, ולא מידי חסרה.

    4אמר רבינא: ת"ש מעיקרא דתקנתין יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה לינשא. ואי ס"ד מיתמי, האי משום דיתמי הוא! תיובתא דמר זוטרא תיובתא.

    5אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן, משמיה דרב נחמן: שט"ח היוצא על היתומין, אע"פ שכתוב בו שבח, אינו גובה אלא מן הזיבורית.

    6אמר אביי: תדע דבע"ח דיניה בבינונית, ומיתמי בזיבורית.

    7א"ל רבא: הכי השתא?! בעל חוב דיניה מדאורייתא בזיבורית! כדעולא דאמר עולא: דבר תורה, בעל חוב בזיבורית, שנאמר: ״(דברים כד״, יא) ״בחוץ תעמוד והאיש וגו'״ מה דרכו של איש להוציא, פחות שבכלים; ומה טעם אמרו בע"ח בבינונית? כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא;׃

    8אלא הכא, כיון דדיניה מדאורייתא בעידית, אפילו מיתמי נמי בעידית!

    9ולרבא, והתני אברם חוזאה: אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית, ואפילו הן ניזקין. והא ניזקין דינן מדאורייתא בעידית!

    10הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק;׃

    11ורבי ישמעאל היא, דאמר: מדאורייתא בדניזק שיימינן, ומפני תיקון העולם תקינו רבנן בדמזיק וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא.

    12איני?! והתני רבי אליעזר ניותאה: אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית, ואפילו הן עידית. מאי ״אפילו הן עידית״? לאו אע"ג דכתיב ״עידית בשטרא״?!

    13לא; מאי ״עידית״ שפאי עידית, כדרבא׃

    14דאמר רבא: הזיק זיבורית גובה מן העידית. שפאי עידית, גובה מן הבינונית. וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא.

    15אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית: בעי רב אחדבוי בר אמי: ״יתומים״ שאמרו קטנים, או אפילו גדולים? תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי לקטנים עבוד רבנן, לגדולים לא עבוד רבנן;׃

    16או דלמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי; דהוה ליה נועל דלת; הלכך אפילו גדולים נמי?

    17ת"ש דתני אביי קשישא: יתומין שאמרו גדולים, וא"צ לומר קטנים.

    18ודלמא הני מילי לענין שבועה דגדול במילי דאבוה כקטן דמי; אבל לענין זבורית לא.

    19והלכתא:

    Tosafot

    מצוה הוא דעבד ולא מידי חסרה - תרתי בעינן אבל היכא דלאו מצוה עבד ולא חסרה כגון שנעשה ערב אחר הנישואין או עבד מצוה וחסרה משתעבד:

    פחות שבכלים - וה"ה כשבא ליתן לו קרקע נותן לו פחות שבקרקעותיו דהיינו זיבורית אבל פחות שבכלים היינו מיטב כדאמרינן בפ"ק דב"ק (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא:

    כיון דדיניה מדאורייתא בעידית - נראה דסבר שעבודא דאורייתא דאי דרבנן אע"ג דמיניה דידיה דיניה מדאורייתא בעידית מיתמי יהא בזיבורית כיון דמדאורייתא לא גבי כלל ומר זוטרא ואביי דסברי מיתמי מזיבורית צריך לומר דקסברי שעבודא לאו דאורייתא כדפרשינן במתניתין דאי לאו הכי מאי טעמא אפקעוה רבנן אי נמי לא פלוג רבנן ביתמי:

    מאי עידית שפאי עידית - פירש בקונטרס מאי עידית דקתני הכא דאע"פ שכתבה בשטר הלואה אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית אחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או נשדפה או שטפה נהר דבטל ליה תנאיה ומהשתא הוה ליה להאי בעל חוב לאגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום נעילת דלת אמרו בבינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא וכדרבא דאמר היכא דשפאי עידית לאחר היזק ועדיין יש לו עידית בינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה מאד גובה מבינונית דאזל ליה דיניה דאמר ליה האיך נסתחפה שדך ומזלך גרם וקשה לר"ת דמאי עידית שפאי עידית משמע שסותר הא דקא אמר מאי לאו דכתב עידית בשטר ולפי' הקונטרס הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בשפאי עידית ועוד עידי עידית מאן דכר שמיה ועוד דפירש הקונטרס שאם נתקלקל עידי עידית לא יגבה מן העידית הנשארת אם כן הורעת כחן של ניזקין אצל בינונית דכי האי גוונא פריך בפ"ק דב"ק (דף ח.) ועוד דרבא משמע התם (דף ח:) דאית ליה בשל עולם הן שמין גבי ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ואם כן מאי עידי עידית שייך הכא דמעידי עידית דעלמא לא גבי מיניה ומפרש רבינו תם מאי עידית שפאי עידית כמו ובכל שפיים מרעיתם (ישעיהו מ״ט:ט׳) דדרך שדות הטובות שאצל הנהר שסוף השדה שעל שפת הנהר ממש עומד למרעה בהמות וגריע מזיבורית מפני שהנהר שוטף תמיד מה שזורעים שם ואפילו הן עידית דקתני בברייתא היינו אפילו הן שפאי עידית אותה קרקע שמגבין יתומין אף על גב דגריעי מזיבורית וכדרבא דאמר הזיק זיבורית גובה מן העידית אבל הזיק שפאי עידית שהעמיד שם בהמותיו לרעות גובה מן הבינונית דלא חשיב נזקין דלהכי קיימי אלא הוה ליה כבעל חוב אע"ג דהעמיד שלא מדעת הבעלים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רבינא תא שמע מעיקרא דתקנתין יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ואי סלקא דעתך מיתמי האי משום דיתמי הוא. אלא ודאי אפילו דידיה כתובה מן הזבורית וסלקא דמר זוטרא בתיובתא. הילכך בין מיתמי בין מיניה דידיה מן הזיבורית, דאין כאן נעילת דלת בפני נישאות דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא, ואפשר לומר מהאי טעמא דאפילו נדוניא אינה נגבית אלא מן הזיבורית [בנדפס: דאין כאן נעילת דלת ואדינא מוקמינן לה כשאמר בעל חוב דמדינא לא גבו אלא מן הזיבורית]. ומיהו מהא דאמרינן בריש אף על פי בכתובת [נד, ב] תנאי כתובה ככתובה למאי נפקא מינה לזיבורית, ליכא ראיה, דהתם דמשלו הוא מוסיף לה איכא למימר דליכא נעילת דלת דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וליטול ממנו כל דהו, אבל אם מגבית לה נדוניא שהביאה מבי נשא מן הזיבורית ממנעא ולא נסבא, ולכאורה הכי הוה משמע נמי משמעתין דהכא מדפרכינן לעיל ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד ואם איתא דמתניתין אף בנכסי צאן ברזל קאמר מאי קושיא דהא ודאי ערב דנדוניא משתעבד דמידי חסרה, אלא דאיכא למימר דאף כשתמצא לומר דמתניתין אף בנדוניא קא מיירי ויש בכלל כתובה דמתניתין נכסי צאן ברזל מכל מקום עיקר כתובה לא נפיק מכללא ואפילו בעיקר כתובה קא תני דנגבית מן הזיבורית ואי מערב קאמר הא לא משתעבד, ואלא מיהו מחלוקת היא, שנויה בגמרא דבני מערבא בפירקין דהכא דגרסינן התם כתובת אשה בזיבורית אמר רבי ירמיה לא שנו אלא כתובה של מנה ומאתיים אבל כתובה של אלף דינר גובה מן הבינונית אמר רבה יוסה אפילו כתובה של אלף דינר אינה גובה אלא מן הזיבורית ואתיאן אילן פלוגואתא כאינן פלוגואתא דתנינן תמן כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא כתובה של מנה ומאתים אבל כתובה של אלף דינר גובה כתובתה לעולם, ואתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ואפילו כתובה של אלף דינר אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים, ואתיא דרבי יוסה כרבי יוחנן ודרבי ירמיה כרבי יהושע בן לוי. עד כאן. [בנדפס: וליתא דלא כתובה של אלף דינר של נדוניא קאמר אלא של תוספת קאמר ובתוספת הוא דפליגי וההיא פלוגתא דכל זמן שהיא בבית אביה בתוספת היא שנויה בגמרין התם בפרק הנושא ומאן דאמר תוספת יש לה לית ליה דרב ינאי דאמר תנאי כתובה ככתובה כדאיתא התם].

    אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על פי שכתוב בו שבח אין גובה אלא מן הזיבורית [בנדפס: אמר אביי דבעל חוב בבינונית ומיתמי בזיבורית אמר ליה רבא הכי השתא וכו' אלא הכא כיון דמדאורייתא בעידית אפילו מיתמי נמי. איכא למימר דרבא דאמר דהכא דיניה בעידית מדאורייתא אית ליה שעבודא דאורייתא. ועוד נראה לי דכל ששעבדו בפירוש אפילו מאן דאמר בעלמא שעבודא אחריות לאו דאורייתא בשעבוד מפורש מודה ולא נחלקו אלא בשטר חוב שאין בו מפרש [מפורש]. וכן נראה לי גם כן ממה שאמרו בקידושין [יג, ב] קסבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וכבר כתבתי שם בארוכה בסייעתא שמיא]. וקיימא לן כמר זוטרא דאמרה משמיה דרב נחמן וכאביי דפירש תדע דבעל חוב דיניה בבינונית ומיתמי בזיבורית. ואף על גב דפליג עליה רבא ופריק כולהו קושיי דאקשינן עלה לא קיימא לן כותיה דאשנויי לא ניקום ונסמוך, ועוד דהוה רבא יחיד ועוד דמאן [בנדפס: דמה] דמתרץ באברהם חוזאה רבי ישמעאל היא לתה [ליתא] דאנן כרבינא סבירא לן דאוקי מתניתין כרבי עקיבא ולית ליה לרבי ישמעאל שומא בדמזיק כלל. וכתב הרמב"ן נ"ר דנראין הדברים דדוקא כשכתב לו שבח סתם גובה מן העידית ומן הדין גובה מן העדית בין ממנו ובין מיורשיו, אבל מכיון שתקנו חכמים ליתומים מן הזיבורית אין עוקרין תקנת חכמים בכתב אלא אם כן פירש ואמר גבה מן העידית בין ממני בין מיורשי, וגמרינן להא מדקיימא לן כאבא שאול בן אימא מרים דאמר בין מנכסי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ובשפירש תנן כין הוא בין יורשים אין משביעין אותה כדכתב רבינו הגדול ז"ל, וכן מצאתי בחבור הרב רבי משה הספרדי ז"ל, עד כאן. וכן דעת מורי הרב רבי יונה ז"ל.

    מאי עידית שפאי עידית - פירש רש"י ז"ל שנשתפה העידית ושבא לגבות מן העידית שבשאר נכסים אומר לו לא תגבה אלא מן הבינונית באותה שהיתה ראוי לך כבר נשתדפה ומזלך גרם והילכך מיניה דידיה בבינונית. ומיתמי בזיבורית. ואינו מחוור. חדא דאף על פי שנשתדפה עידי עדית למה אינה גובה מן העדית שבשאר נכסים שהיא ראויה לו מדין תורה ואין חיובו אלא בשעת תשלומין, ועוד דמדאורייתא גובה בין מן העדית בין מן הזיבורית וכדאמרינן בפרק קמא דבבא קמא אם כן הודעה כחן של נזיקין אצל בינונית דרחמנא אמר ממיטב ואת אחת מבינונית נמי לא, ועוד דלא הוה ליה למימר מאי עידית שפאי עדית אלא הכא במאי עסקינן דשפאי עידית, ורבינו חננאל ז"ל פירש שפאי מלשון על שפאים, פירוש מרעה שבסביבות העידית ועומד שם לרעות בהמות של בעל השדה, הכי פירושו מאי אפילו הן עידית שאפילו הזיק שפאי עידית דהוה ליה כבעל חוב ולא כמזיק לפי שבעל השדה בעצמו ניחא ליה בכך שירעה שם זה בהמותיו וישלם לו דמי מרעהו. ולפיכך דבר תורה גובה מן הבינונית כבעל חוב וגבי יתמי מזיבורית כשאר בעל חוב.

    בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים - קשיא לי אי בגדולים וכטעמא דאמרינן דלא מסיק אדעתיה דמאית, היכי קתני במתניתין מפני תקון העולם ואי אפשר לפרש אין בזה מפני תקון העולם דהא אכולה מתניתין קתני ואי אפשר לפרשו לצדדין. עוד נזקין מאי איכא למימר דאנן כן ניזקין בעידית דליכא טעמא דלא מסיק אדעתא דדינא בעדית דבר תורה ואי בגדולים אמרו ליכא תקנתא [בנדפס: אלא דינא]. ונראה לי לפרש דלכולי עלמא נזיקין ודאי מפני תיקון העולם הוא ובקטנים דוקא דכי עבוד רבנן תקנתא בקטנים אבל בגדולים לא. והכא הכי פירושא יתומים שאמרו במשנתנו דוקא בקטנים כן נזקין כן לבעל חוב וכי קתני מפני תיקון העולם אכולהו הנך מילי דמתניתין קאי, או דלמא בעל חוב דינא ומשום דלא מסיק אדעתיה דמאית ואפילו גדולים נמי. ונזקין בלחוד תקנתא דבדידהו איכא לתקוני וכי עבוד רבנן תקנתא בקטנים ולא בגדולים, ואסיקנא בין גדולים בין קטנים כלומר בבעל חוב. והלכך לענין חובו דינא ובין גדולים ובין קטנים, ולענין נזקין בקטנים ולא בגדולים ובדידיהו קתני במתניתין מפני תיקון העולם. כן נראה לי.

    ואסיקנא - והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה. ולמאן דאמר נזקקין לנכסי יתומים לכתובת אשה משום מזוני או משום חינא משכחת לה לשבועה בבאה ליטול כתובתה, ולמאן דאמר דאין נזקקין אלא אם כן רבית אוכלת בהן משכחת לה בגר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ולא קבלו עליו שלא ליטול רבית, ואי נמי בנכרי כדברי רבינו תם ז"ל דפירש דהא דאמרינן דאסור לעשות בשותפים עם הנכרי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך, דוקא לכתחילה אבל אם עשה ונתחייב לו שבועה מותר להשביע, אבל רש"י ז"ל אסר אפילו בדיעבד. ירושלמי: רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין נפרעין בנכסי יתומים קטנים אלא בשטר שהרבית אוכלת בהן ויש אומרים אף לכתובת אשה ויש אומרים אף לגזלה ולנזקין אמר רבי יוסה בן רבי בון אוף אנן תנינן תרויהון, לגזלה מן הדה אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין לשלם, נזקין מן הדה אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית, מכי מתניתא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית והתנן עמד הבן תחת האב הנזקין שמין להם בעידית ובעלי החוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי יוסה בן רבי בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 50a

    Gittin 50a. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 336 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026