Talmud Builders

    Gittin 64a

    Chapter 6 - HaOmer Hitkabbel

    גם: גיטין דף ס״ד ע״א, פרק ו׳ האומר התקבל

    English translation - Gittin 64a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1or if there is one witness from the first pair of witnesses and one witness from the latter pair, and one additional witness joins with them as the second witness in both testimonies.

    2GEMARA: It was stated that there is an amoraic dispute in a case where a husband says that he handed the bill of divorce to another as a deposit for safekeeping and not to deliver it to his wife, and that consequently she is not divorced, and the third party [ shalish ], to whom the husband gave the document, says that he was serving as an agent for receipt and the husband gave him the document for the purpose of divorce. In such a case, who is deemed credible? Rav Huna says: The husband is deemed credible, and Rav Ḥisda says: The third party is deemed credible.

    3The Gemara elaborates: Rav Huna said that the husband is deemed credible, as, if it is so that he gave it to the third party for the purpose of divorce, he would have given the bill of divorce directly to her. Both husband and wife are in the same city. Why did he give it to a third party? Apparently, he merely entrusted him with the bill of divorce for safekeeping. And Rav Ḥisda said: The third party is deemed credible, as the husband himself deemed him credible by entrusting him with the bill of divorce.

    4Rabbi Abba raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita in the Tosefta ( Bava Metzia 1:10): The legal status of the admission of a litigant is similar to that of the testimony of one hundred witnesses, and the statement of a third party is deemed more credible than the statements of both of the litigants. How so? If this litigant, the creditor, says that the debtor owes him this sum, and that litigant, the debtor, says that he owes that lower sum, the third party to whom the debtor gave the money to pay the creditor is deemed credible to establish the sum of the debt. This contradicts the opinion of Rav Huna, who said that the husband, not the third party, is deemed credible.

    5The Gemara rejects that objection: A monetary debt is different, as it can be forgiven. Since one can forgive a monetary debt outright, he can also accept upon himself to abide by the statement of a third party as to the sum of the debt. Therefore, even if the third party deviates from the truth, because it is a case involving money, they accept his determination. However, no proof may be cited from that case to the matter of the bill of divorce, as there is no possibility of forgiveness with regard to ritual matters, e.g., divorce.

    6The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita : And likewise that is the halakha with regard to bills of divorce [ gittin ], i.e., the halakha is that the third party is deemed credible? The Gemara answers: The reference in the baraita is not to bills of divorce. Rather, the reference is to monetary documents [ gittei mamon ]. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita : And likewise that is the halakha with regard to monetary documents [ shetarot ]? The fact that monetary documents are labeled as shetarot indicates that the term gittin refers to bill of divorce.

    7The Gemara rejects that proof: Are they, the two expressions, taught together? If there were a passage in one baraita that said: And likewise, that is the halakha with regard to gittin and documents, one could infer that the term gittin is referring to bills of divorce, as the term documents is referring to all other documents. However, since these are two discrete baraitot , perhaps one is referring to monetary documents as gittin and the other is referring to them as shetarot .

    8The Gemara cites proof with regard to the credibility of the third party. We learned in the mishna that a woman who said to an agent: Receive my bill of divorce for me, requires two sets of witnesses to confirm that she was divorced when the agent received the bill of divorce. She requires two witnesses who say: In our presence she said to the agent: Receive my bill of divorce on my behalf, and two others who say: In our presence the agent received the bill of divorce and tore it. The Gemara asks: And why are the witnesses necessary? Let us deem the third party, to whom the husband handed the bill of divorce, credible and not require witnesses.

    9The Gemara rejects this: Does the bill of divorce emerge from his possession, i.e., does he have the bill of divorce, such that it would lead one to deem him credible? The third party is believed only in a case where the item in question is under his control, as then he can do with it as he wishes. However, in this case the bill of divorce is no longer in his possession, as it has been torn, and the credibility attributed to the third party is no longer relevant.

    10The Gemara asks: That works out well in explaining why witnesses are required to testify that she said to the agent in their presence: Receive my bill of divorce on my behalf. However, why do I need witnesses to testify: In our presence the agent received the bill of divorce and tore it? From the point that the bill of divorce was in his possession no testimony should be necessary. Rabba said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: Witnesses of transmission of the bill of divorce effect the divorce. The divorce takes effect primarily by means of its transmission to the woman in the presence of witnesses. Therefore, witnesses are necessary to testify that the transmission took place in their presence.

    11The Gemara seeks to clarify a different matter mentioned in the mishna. Why do I need the witnesses to testify that the third party tore the bill of divorce? Rav Yehuda says that Rav says: The Sages taught the mishna during a period of religious persecution, when the government decreed that it is prohibited to write bills of divorce. Therefore, immediately after the divorce took effect they would destroy any evidence that a bill of divorce had been written by tearing it.

    12Rabba said: And although he said that the husband is deemed credible, Rav Huna concedes that if the wife said: The third party said to me that my husband gave the bill of divorce to him for the purpose of divorce, she is deemed credible. The Gemara asks: Is there anything with regard to which, according to Rav Huna, the third party himself is not deemed credible, but the wife is deemed credible when quoting him?

    13Rather, Rabba said that Rav Huna concedes that if she said: In my presence my husband gave the bill of divorce to the third party for the purpose of divorce, she is deemed credible. Her credibility is based on the principle of miggo , that the ability to make a more advantageous claim grants credibility to the claim one actually makes. Since, if she wished, she could have said that the husband gave it to her and she was divorced, therefore, when she says that the husband gave it to an agent for the purpose of divorce she is deemed credible.

    14§ The Gemara proceeds to a related matter. If the husband said that he gave the bill of divorce to the third party as an agent of delivery for the purpose of divorce, and the third party says that the husband gave it to him as an agent of delivery for the purpose of divorce, and the wife says: The third party gave me the bill of divorce and it was lost, Rabbi Yoḥanan said: This is uncertainty with regard to a matter of forbidden relations. And there is no resolution of a matter of forbidden relations with fewer than two witnesses.

    15The Gemara asks: But why is this case one of uncertainty? But let us deem the third party credible, i.e., let us believe his statement that the husband gave him the bill of divorce for the purpose of divorce. The Gemara rejects this: Does the bill of divorce emerge from his possession, such that it would lead one to deem him credible?

    16The Gemara asks: But let one deem the husband credible, as Rav Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yoḥanan says: A husband who says: I divorced my wife, is deemed credible. The Gemara rejects this: In the case under discussion does the husband say: I divorced her? He merely stated that he handed the bill of divorce to the third party.

    17The Gemara asks: But let us say that there is a presumption that an agent performs his assigned agency, as Rabbi Yitzḥak says that in the case of one who says to his agent: Go out and betroth a woman for me, and he did not specify which woman, and his agent died without informing him whether he betrothed a woman or the identity of the woman he betrothed, it is prohibited for him to marry all the women in the world, as there is a presumption that an agent performs his assigned agency. Apparently, one relies on this presumption even with regard to matters of forbidden relations. Because the identity of the woman is unknown, one must be concerned with regard to all women; perhaps they are relatives of the woman whom the agent betrothed on his behalf.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד - שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם:

    גמ' בעל אומר לפקדון - גט שנתון ביד שליש בעל אומר לפקדון נתתיו בידך ושליש אומר לגירושין נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי והאיש והאשה יחד בעיר:

    דהא הימניה - כשמסרו בידו:

    דאיתיהיב למחילה - שאם מחלו מחול הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין כל מה שיאמר אבל במילתא דאיסורא אין בידו להאמין:

    גיטי ממון - שאין גט אלא לשון שטר:

    מידי גבי הדדי תניא - וכן לגיטין וכן לשטרות דנימא מדהא לשטרות דממון קמייתא לגיטי נשים הני תרי תנאי נינהו ותרוייהו בממון איירי:

    ואמאי - בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה אלא באמירתו בלבד להימניה דהא הימניה בעל:

    מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה - בפנינו להראותו לנו דניהמניה הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו בפנינו אין שליש אא"כ השלישית בידו דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה:

    תינח אמרה קיבל למה לי - לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל הרי הוא בידו בפנינו והא ודאי קבליה:

    רבי אלעזר היא - דאמר אין גט כשר בלא עדי מסירה:

    קרע למה לי - כלומר למה לי למקרעיה:

    שעת גזרת המלכות הוה - שגזרו על המצות:

    שליש גופיה לא מהימן - ואיהי כי אמרה משמיה מהימנא:

    בעל אומר לגירושין - נתתיו לשליש למוסרו לה:

    גירשתי את אשתי נאמן - דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה:

    מי קאמר גירשתי - שליח להולכה הוא דעבד:

    ונימא דחזקה שליח כו' - כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה נימא שחזקה שהשליח עושה שליחותו:

    אסור בכל הנשים - שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא אא"כ חזר שלוחו לומר לו פלונית קדשתי לך או לא קדשתי לך שום אשה:

    גיטין 64 עמוד א

    1או אחד מן הראשונים, ואחד מן האחרונים, ואחד מצטרף עמהן.

    Gemara

    2איתמר: בעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן.

    3רב הונא אמר: בעל נאמן דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה, לדידה הוה יהיב לה ניהלה. ורב חסדא אמר: שליש נאמן דהא הימניה.

    4מתיב ר' אבא: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם. כיצד? זה אומר כך, וזה אומר כך, שליש נאמן!

    5שאני ממון, דאיתיהיב למחילה.

    6והא תניא: וכן לגיטין! גיטי ממון. והתניא: וכן לשטרות!

    7מידי גבי הדדי תניא?!

    8תנן, האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו: ״בפנינו אמרה״, ושנים שיאמרו: ״בפנינו קבל, וקרע״. ואמאי? ליהמניה לשליש!

    9מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה?!

    10תינח אמרה; קיבל למה לי? אמר רבה: הא מני ר"א היא, דאמר: עדי מסירה כרתי.

    11קרע למה לי? אמר רב יהודה א"ר בשעת הגזירה שנו.

    12אמר רבה: ומודה רב הונא, דאי אמרה איהי: לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה מהימנא. מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן, ואיהי מהימנא?!

    13אלא אי אמרה: קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה מהימנא; מיגו דאי בעיא אמרה לדידה יהביה ניהליה בעל.

    14בעל אמר לגירושין, ושליש אומר לגירושין, והיא אומרת: נתן לי, ואבד אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים.

    15ואמאי? וליהימניה לשליש! מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה?!

    16ולהימניה לבעל דאמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: בעל שאמר ״גירשתי את אשתי״ נאמן! מי קאמר ״גירשתי״?!

    17ולימא: חזקה שליח עושה שליחותו דאמר רבי יצחק, האומר לשלוחו: ״צא וקדש לי אשה״ סתם, ומת שלוחו אסור בכל הנשים שבעולם; חזקה שליח עושה שליחותו!

    Tosafot

    בעל אומר לפקדון - הא דלא נקט בעל אומר להולכה ושליח אומר לקבלה משום דלא שייך האי טעמא דקאמר דאם איתא דלגירושין לדידה הוה יהיב לה אלא כשאומר הבעל לפקדון:

    ושליש אומר לגירושין - פירוש שאומר שהיה שליח לקבלה ומיירי כשיש שנים שמעידין בפנינו אמרה דשויתיה האשה שליח לקבלה כדתנן במתני':

    בעל נאמן דאם איתא דלגירושין כו' - וא"ת א"כ מה הועילו חכמים דתקון לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן ביה אכתי יערער שיאמר לפקדון נתתי ואי דאיכא עדים דיהבינהו לגירושין התם לא בעינן בפני נכתב. וי"ל דלא מהימן אלא בששלשתן בעיר דשייך האי טעמא דלדידה הוה יהיב לה והא דפריך לרב חסדא ממתניתין משמע דלרב הונא ניחא היינו משום דלדידיה איכא לאוקמי בששלשתן בעיר וא"ת והנהו דמצרכי (לעיל גיטין דף ו.) מערסא לערסא ומשכונה לשכונה דבעיר אחת מה הועילו חכמים בתקנתן וי"ל דסברי כרב חסדא דאמר שליש נאמן אפי' בעיר אחת אי נמי התם איירי כשהבעל אומר כתבו ותנו והלך לדרכו דליכא למימר דלדידה הוה יהיב לה:

    שליש נאמן דהא הימניה - אפי' אומר הבעל שנתן לו בפני עדים מ"מ סמך עליו דזימנין דמייתי עדים או אזלי למדינת הים דאין לפרש דנאמן השליש מטעם מיגו דאי בעי עביד ביה מאי דקאמר שיכול למוסרו לאשה כדפי' בקונטרס בסמוך חדא דבלא שום מיגו הימנוהו רבנן לשליש כדמשמע בסוף זה בורר (סנהדרין דף לא.) גבי ההיא סבתא דאפקידו גבה שטרא ואמרה דפריע הוא והימנה רב נחמן בלא שום מיגו דכיון דאיתחזק בב"ד אי בעי קלתיה לא אמרינן ועוד אי חשיב מיגו לא הוה פליג רב הונא דהיכא דאיכא מיגו מודה כדאמרינן בסמוך ומודה רב הונא דאי אמרה קמי דידי כו' אלא לא חשיב מיגו דהא אין ביד השליח למוסרו לאשה דשמא האשה לא תתרצה לקבל הגט כיון דבעלה אומר לפקדון לכך נראה לפרש דהא הימניה כיון שמסר בידו על דעת כן מסר לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אע"פ שהוא משקר ולפי זה מהימנינן ליה לשליש אפילו בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר היכא דלא אמר בתורת שאילה אלא אומר בפקדון יהבי' ניהליה:

    מתיב ר' אבא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ושליש נאמן - משמע דנאמן אפילו כולן בעיר אחת אע"ג דאיכא למימר דאם איתא דלאו לפקדון יהביה הוה יהיב ליה:

    שאני ממון דאיתיהיב למחילה - כיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין על כל מה שיאמר אפי' ישקר שהאמינו להפסידו ממונו אפילו שלא כדין אבל במילתא דאיסורא אין בידו להאמינו ורב חסדא סבר דבגט נמי שליש נאמן דעל כן נתן לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין כדפירשנו:

    ולהימניה לשליש - פי' אמאי צריך שנים שיאמרו בפנינו קיבל אבל צריך לעולם שנים שיאמרו בפנינו אמרה כדפירשנו לעיל ומשני מי נפיק גיטא מתותי ידיה דהנך קרעים שבידו שמא מצאו באשפה דדוקא היכא שהגט שלם בידו דהימניה הבעל ומסרו לו נאמן:

    תינח בפנינו אמרה - פירוש תינח דבדין צריך שנים שיאמרו בפנינו אמרה ומזה לא הוה קשה מעולם אלא בפנינו קיבל למה לי נהי דלא סגי בשנים אומרים בפנינו אמרה כיון דנקרע הגט ולא נפיק גיטא מתותי ידיה מ"מ למה לי בפנינו קיבל לא היה צריך אלא לעדים שראוהו בידו שלם:

    רבי אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי - ומיירי שאין העדים חתומין בו ולכך לא סגי במה שראוהו בידו שלם כיון שלא ראו הקבלה אבל אם עדים חתומין בו כשר אפי' אין כאן עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסר בפני עדים ונעשה כדין כדאמרי' בהשולח (לעיל גיטין דף לו.) אמר רבה לא צריכא אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תיקנו חכמים עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים ולקמן בהמגרש (גיטין דף פו) תנן במילתיה דרבי אליעזר גופיה אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם:

    אסור בכל הנשים שבעולם - אבל לכל אדם אין לאסור לקדש ולחוש שמא זאת היא שקדש השליח דאם איתא דנתקדשה לא היתה חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור לקדש שמא שלוחו קידש לו אחת מקרובותיה כגון אמה ואם אמה וכיוצא בהן ואפי' באות כל הקרובות ואמרו שלא נתקדשו לא סמכינן אדיבורא בעלמא ואם תאמר יתומה קטנה תיאסר לכל אדם שמא אביה קדשה לזה השליח ונראה דקנסא בעלמא הוא דקנסינן ליה שצוה לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה ועוד דאזלינן בתר רובא ומ"מ מוכיח שפיר דחזקה שליח עושה שליחותו דאי לאו הכי לא הוה ראוי לקנוס כאן והא דפריך עלה בנזיר בפ"ב (דף יב.) מקן. סתומה שפרח אחד מהם לאויר העולם יקח זוג לשני ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן ואע"ג דהכא קנסא בעלמא מ"מ פריך שפיר דהתם נמי הוה לן למקנסיה על שלא נזהר שלא יפרח וממה דשאר קינין בעלמא מיתקנן לדידיה פריך והא דמשני אמינא לך אנא אשה דלא ניידא לאו משום דתיחשב כקבועה שלא תתבטל ברוב דבדבר המתערב ואינו ניכר לא אמרינן דליהוי קבוע דידיה כמחצה על מחצה אלא כלומר מחמת קביעותא קנסינן טפי מבגוזל. [וע"ע תוס' נזיר יב. ד"ה אסור]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    דברים שבסוגיא זו קצתם מבולבלים ביד המפרשים ומתוך כך אני רוצה להעירך בביאורם ולכתוב פסקים שבה דרך ביאור והוא שאמרו בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין ר"ל שהגט ביד השליש ר"ל השליח כתוב וחתום ופירושו בשליח קבלה וכן ידוע שהוא שליח קבלה אלא שאין אנו יודעים היאך בא הגט לידו כגון שהלכו העדים למדינת הים או שלא היו שם עדים שזו שאמרו שצריכה עדים פירושו להשמר מערער הבעל והיא רוצה להנשא ואם אין הבעל מערער היתה יכולה להנשא הואיל והגט יוצא מתחת יד שלוחה כאלו יצא מתחת ידה אלא שהבעל מערער ואומר לפקדון נתתיו לו ואינה מגורשת ושליח אומר לגירושין נתנו לי והרי נתגרשה בקבלתי רב הונא אמר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב וכגון שהיו שניהם בעיר אחת שאם לא כן אף רב הונא מודה שהשליש נאמן שאם אינו נאמן היאך שליח מביא גט ממדינת הים הרי בעל בא ואומר לפקדון מסרתיו וכבר ביארנו בו בפרק ראשון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכן אף בארץ ישראל אמרו אי עבדת אהנית ומה שאמרו בה אפי' משכונה לשכונה צריך לומר בפני נכתב כו' ואם לדעת רבה נאמרה ר"ל מטעם אין בקיאים לשמה ניחא ואם לדעת רבא נאמרה שמא סובר כרב חסדא שאפי' שניהם בעיר אחת שליש נאמן אי נמי בשאמר הבעל כתבו כתנו והלך לו בעיר אחרת ומגדולי הדורות פירשו בה בשהגיע לידה וכל שהגיע לידה שליש נאמן אף לרב הונא אע"פ שאין טענתה בריא דהא הימניה ועבד הימנותיה והם מפרשין אם איתה דלגירושין לדידה הוה יהיב פי' השליש ולא עכבו בידו ולא הבעל דבעל מיהא מחמת כיסופא לא יהיב לה ורב חסדא אמר שליש נאמן פי' אף בששניהם בעיר אחת דהא מכל מקום הימניה:

    ולענין פסק מתחלה פסקו גדולי הפוסקים כרב הונא דרביה דרב חסדא הוא ואח"כ חזרו לפסוק כרב חסדא ומשום דסוגיין כותיה מדמקשינן לקמן בשמועת בעל אומר לגירושין כו' וניהמניה לשליש וזו כרב חסדא דהא בשמעתא קמיתא אקשינן כדכותה לדידיה דאי איתה למאי דקאמר איהו ליהימניה לשליש ומדקא מקשי השתא להדיא ניהמניה לשליש אלמא כותיה סבירא לן ומ"מ אינה ראיה דהא התם ליכא הכחשה דהא תרויהו אמרי לגירושין אבל הכא דקא מכחשי אהדדי הלכה כרב הונא וכן פסקוה גאוני הראשונים ולדעת רב חסדא מיהא משנתנו אינה צריכה עידי קבלה אלא כשאינו בעין שכל שהוא בעין אין הבעל יכול לערער דהא שליש נאמן ואפי' נקרע כל שראוהו מקוים ושלם ביד השליח אינה צריכה עדים שבפניהם קבל אלא שבפניהם היה בידו שלם ומקוים בחותמיו ומשנתנו שמצרכת לעידי קבלה כשאינו בעין ואין שם עדים שראוהו מקוים ושלם בידו או שלא היו שם עידי חתימה וכדעת ר' אלעזר וכתבו הגאונים שכל שאמרו שליש נאמן דוקא במחלוקת שהזכרנו שזה אומר לפקדון וזה אומר לגירושין אבל כל שהבעל אומר מזויף הוא צריך לקיום חותמים או לעידי קבלה וכן באשה עצמה והוא שאמרו אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם:

    ולענין ביאור הקשו לרב הונא ממה שאמרו לענין ממון הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן יותר משניהם זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן ותירץ שאני ממון דאתיהיב למחילה וראוי להקל בו להאמין בשליש כדי למעט את המחלוקת ומה שאמרו בה וכן בגיטין פירושו בגיטי ממון והוא שאמרו במקום אחר וכן לשטרות וחזרו והקשו לרב חסדא ממה שאמרו במשנתנו שצריכה עדים שבפניהם קבל וקרע ואמאי וליהימניה לשליש ותירץ דאי הוא נפיק מתותי ידיה הכי נמי אלא הכא כבר נקרע ומתוך כך אין מקום להאמין בו השליש וכמו שכתבנו ומה שאמרו תינח עידי אמרה קבלה למה לי יראה לי שכך פירושו כלומר אף בנקרע מה צורך לעידי קבלה דיו שיביא עדים שראוהו בידו חתום ומקוים ותירצה בשאין שם עידי חתימה וצריך עידי קבלה וכדעת ר' אלעזר דאמר אף עידי מסירה כרתי ולמדת לפי דרכך שאין מזו קושיא למה שפירשנו בדברי ר' אלעזר דאמר אף עידי מסירה כרתי ואחר כך שאלו קרע למה לי כלומר אמאי נקטה בקרע ליתנייה בשהוא בידו ולא יהא צריך לעדים ותירץ בשעת השמד שנו שהיה הדבר מצוי להם לקרעו:

    כל שאתה אומר בדין זה ששליש נאמן הוא הדין שאם יוצא מתחת ידה ואומרת מיד שליש בא לידי ואמר לי שלתורת גירושין בא לידו נאמנת וכל שאין השליש נאמן בכך אף אם יצא מתחת ידה ואמרה מיד השליש בא לידי והוא אמר לי כך אינו כלום וזהו שאמרו מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי מהימנא אבל אם יצא מתחת ידה ומודה שמיד שליש בא לידי אלא שבפני מסרתו לשליש בתורת גירושין אף במקום שהשליש אינו נאמן היא נאמנת מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהבת ליה ויש מפרשין אותה אף כשהגט ביד השליש ומגו דאי בעיא שקלא ליה כי אתו לבי דינא ואמרה לדידי יהבת ליה זו היא שיטתנו בענין זה:

    ומכל מקום אחרוני הרבנים מפרשים מחלקת של בעל ושליש בשליח הולכה ואומר שבתורת גירושין נתנו לו והוא נתנו לה ונתגרשה בקבלתה ואין נראה כן שאם לא הגיע לידה יבטלנו ואם יוצא מתחת ידה ודאי אין עוד נאמנות לשליש אף לרב חסדא ומכל מקום לשיטת פירושם מה שהקשו ליהמניה לשליש פירושו לדעתם אמאי צריכה כלל לעידי אמרה וגורסים בתירוצה מי קא נפיק גיטא מתותי ידה דאשה לידיה דשליש דנימא היא האמינתו כשמסרה לו הגט דהכא הא דמהמנינן ליה משום דבעל מסרו לו והאמינו והקשה ועידי קבלה מיהא למה והרי משמסרו לו האמינו ופירשה בשאין שם עידי חתימה וכר' אלעזר והקשה קרע למה לי דהא אפי' הוי בעין צריכה עידי אמירה ועידי קבלה כדכתיבנא ותירץ דאין הכי נמי אלא דשעת השמד הוה ואגב ארחיה תנייה:

    בעל ושליח שנחלקו זה אומר לקבלה מסרתו לי וזה אומר להולכה מסרתיו ר"ל שעקרתי שליחות הקבלה ועשיתיו שליח להולכה כתבו הגאונים שהשליש נאמן:

    אשה שאין הגט יוצא מתחת ידה וכן אין לה עדים שנתגרשה אלא שמינתה שליח לקבלה והבעל אומר שמסרו לו לגירושין ואף הוא אומר שקבלו והיא אומרת שנתן לה ואבד יכולה להנשא שמכיון שהגיע ליד השליח כבר נתגרשה ושמועה זו פירושה בשליח הולכה והוא שאמר בעל אומר לגירושין כלומר לשליח הולכה מסרתיו להוליכו לידה ואף השליח אומר שכך עשה והיא אומרת באמת נתן לי ואבד הרי שאין הגט יוצא מתחת ידה אינה יכולה להנשא שאין דבר שבערוה פחות משנים ואין אומרין להיות השליש נאמן מתורת שלישות שהרי אין שלישותו בידו וכן הבעל אינו נאמן אף לדעת האומר בעל שאמר גרשתי נאמן דהא לא אמר גרשתי ואין אומרי' להאמין מן הסתם מטעם חזקת שליח עושה שליחותו שאין אומרין כן אלא לחומרא כמו שיתבאר ומעתה אם בעלה כהן אסורה לו ולעלמא אסורה גם כן ובמקום יבם חולצת וכן כתבו גדולי הפוסקים אבל אחרוני הרבנים כתבו בחבוריהם שאינה מגורשת כלל ואין הדברים נראין ואין אומרין להאמין לה מדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ומשום חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דהני מלי היכא דליכא עדים דמסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה ומעיזה:

    לענין הדברים המתגלגלים בשמועה זו בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן למפרע כלל אבל מכאן ולהבא חוששין לה וחולצת ולא מתיבמת וכבר ביארנוה בבתרא פרק נחלה:

    האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שיש להן קרובות שחזקת שליח שקדש לו ואינו יודע מי ושמא זו קרובת ארוסתו עד שיבא השליח ויאמר שלא קדש או שזו קדש ואם מת שליח אין לו תקנה ואע"פ שהיה לו לילך אחר רוב נשים מכל מקום הויא ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומכל מקום הן מותרות לינשא שאין חזקת שליח מוציאן מחזקת פנויות אבל הוא אסור בכלן ואין חזקתן מועלת לו ומ"מ כתבו מקצת גדולי הדורות שכל שרוצה לישא ובאות כל קרובותיה להעיד לפנינו שלא קדשן שליח זה נאמנות דעד אחד נאמן באיסורין וכל שכן בדלא איתחזק איסורא אלא שהוא כעין חששא בעלמא ומתוך שנאמנות על עצמן לינשא לאחרים נאמנות להתיר לזה:

    המשנה השלישית נערה מאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה ר' יהודה אומר אין שתי ידים זכות כאחת אלא אביה מקבל את גיטה בלבד וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש אמר הר"ם כבר ביארנו גדרה בעשירי מנדרים ואמר היא ואביה ירצה בזה או היא או אביה ואשר תהיה יכולה לשמר גיטה והוא שתהיה גם כן תקבל גיטה אחר מות אביה ותתגרש אם יכולה לשמור גיטה והוא שתהיה מבחנת בין גיטה לדבר אחר ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי נערה המאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה ר"ל היא או אביה שכשזיכה הכתוב יד לאיש בבתו נערה לא להפקיע את ידה של עצמה אלא יד יתירא זכי ליה רחמנא ויד שלה במקומה עומדת ואם כן אביה מקבל את גיטה בלא דעתה או היא בעצמה שלא מדעת אביה ומ"מ דוקא נערה ונתארסה שהנערות והאירוסין אין מוציאין מרשות אב לגמרי אבל נערה שנשאת או בוגרת אף בנתארסה אין לאביה בקבלת גיטה כלום והיא מקבלת גיטה ולא אביה ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת ומאחר שזכתהו תורה לאב אביה מקבלת גיטה ולא היא במקום אב שאין לה יד אלא כשאין לה אב והלכה כתנא קמא:

    ומכל מקום קטנה שנתארסה לא נתברר דינה בתלמוד אם יש לה יד במקום אב אם לאו שאם אין לה אב או שנשאת ודאי מתגרשת על ידי עצמה כל שהיא בת גירושין ר"ל שיש לה דעת להתגרש על הדרך שיתבאר בגמרא אבל במקום אב לא נתברר וגדולי הפוסקים כתבו בה בגמרא דוקא אביה ולא היא וכשאנו משיבים עליהם ממה שאמרו בסוף משנה זו קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ואם רצה להחזיר בנתים יחזיר ומפני שאין שליחות לקטן והא ודאי בחיי אביה מיירי וכמו שאמרו בסופא ואם אמר לו אביה התקבל גט לבתי אם רצה להחזיר לא יחזיר אלמא שאף בחיי אביה היא מקבלת גיטה אלא שאין ממנה שליח שאף בנערה כן וכמו שפסקנו בשני של קדושין שאף בנערה לא אלימא ידה כיד אביה לעשות שליח ואין בין נערה לקטנה אלא שהקטנה אף לאחר מיתת אב אינה עושה שליח ונערה לאחר מיתת אב עושה שליח ובחיי האב אין עושה שליח אבל לענין קבלת הגט על ידי עצמה אף קטנה מקבלתהו ואף במקום אב הם חוזרים ומתמיהים עלינו לומר שזו ראיה להם שהרי בשני של קדושין העמידוה בשאין לה אב וכמו שאמרו שם בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אמר ליה אין עושה שליח ואותביה ממתניתין קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה הא נערה הוי גט ר"ל אף על ידי שליח ותירץ הכא במאי עסקינן בשאין לה אב ובקטנה מיהא אין לה שליחות ונערה שאין לה אב יש לה שליחות והקשה והא מדקתני סופא אם אמר אביה כו' אלמא ביש לה אב עסקינן ותירץ חסורי מיחסרא והכי קתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה הא נערה הרי זה גט במה דברים אמורים בשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר אביה צא וקבל וכו' לא יחזיר ולמדת שמשנה זו בשאין לה אב ומכל מקום אין להם ראיה בכך כלל שכשהעמידוה בשאין לה אב [לא] משום היא גופה ר"ל מצד קבלת גיטה על ידי עצמה אלא ממה שרצו לדקדק ממנה בנערה שתעשה שליח הא משום היא גופה לא הוצרכו אלמא שאף במקום אב היא מקבלת גיטה שאם לא כן היה להם לומר שם תיקשי לך היא גופה ומ"מ פירשו גדולי הדורות לשיטה זו בשקבלתהו ברשות אביה שאף בקדושין אומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושיך ואף בזו אין עושה שליח אבל שלא מדעת אביה אין לה יד כלל במקום אב זו היא שיטת גדולי הפוסקים והנמשכים אחריהם:

    אבל גדולי הרבנים כתבו שאף קטנה דינה כנערה לענין זה הואיל ומ"מ יש לה יד להתגרש שלא במקום אב הואיל ויש לה דעת להתגרש על הדרך שיתבאר אף במקום אב לא הופקעה ולא נחלקו בנערה אלא להודיעך כחו דר' יהודה וכי תימא ליפלגו בקטנה להודיעך כחן דרבנן מ"מ כח אב בנערה ריבותא יתירתא שהדברים היו מוכיחים שלא יהא לו רשות בה אבל רשות אשה בעצמה אף בקטנה הואיל ונתארסה אין כאן ריבותא ויש להקשות בדבריהם ממה שאמרו בשני של קדושין מחלוקת בגירושין אבל בקדושין אף נערה אביה ולא היא ואעפ"כ בקדושי מאמר חזרו למחלוקתם ואמרו חכמים נערה עושין בה מאמר בין מדעתה בין מדעת אביה אבל קטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה ואחר שהושוית נערה במאמר לגיטין יראה שאף קטנה כן ומ"מ תירצו בה גדולי הדורות שמאחר שאין מאמר כלום אלא משום דמהני בעלמא וכמו שאמרו ביבמות פרק רבן גמליאל נ' ב' אי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות מדמאמר לא מהני ביאה נמי לא מהני ואתי למיבעל אחר ביאה והילכך הואיל ואין מאמר כלום אלא משום דמהני בעלמא מאי דמהני בעלמא מהני במאמר דלא מהני בעלמא לא מהני במאמר וקדושי קטנה דבעלמא לא מהנו אף באין לה אב במאמר נמי לא מהני אבל גט דבעלמא כשאין לה אב כל שיודעת לשמור את גיטה על הדרך שיתבאר מתגרשת על ידי עצמה אף כשיש לה אב כן ומ"מ עיקר הדברים כדעת גדולי הפוסקים ואף תלמוד המערב מוכיח כן אלא שנמנענו לכתבו מפני שיש בו דברים שהם כנגד תלמוד שלנו ואי אפשר להעמידם:

    וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי' בקטנה ור"ל שהיא קטנה כל כך שמתוך קטנותה אינה יכולה לשמור את גיטה ומתוך כך אינה יכולה להתגרש ופירשו בה גדולי הפוסקים דוקא בקבלת עצמה אבל מתגרשת היא בקבלת אביה הואיל ומן האירוסין היא ואין טעם משלחת וחוזרת מפקיעתה שהאב המקבל את גיטה משמרה שלא תחזור ומ"מ גדולי הרבנים מפרשים שאף על ידי אביה אינה מתגרשת ומדין משלחה וחוזרת ועיקר הדברים כדעת ראשון אלא שמ"מ כל שנשאת או שהיא גדולה ויצאה מרשות אב אלא שמצד שטות שבה אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מגורשת אף על ידי אביה ויש חולקים בזו כמו שיתבאר ביבמות פרק חרש:

    זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוך דברינו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 64a

    Gittin 64a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 261 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 64a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026