Talmud Builders

    Gittin 78a

    Chapter 8 - HaZorek Get

    גם: גיטין דף ע״ח ע״א, פרק ח׳ הזורק גט

    English translation - Gittin 78a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1a modifier, meaning that this board is not referred to by a unique name. But if it has a modifier, even though it is not ten handbreadths higher than the courtyard, and even though the board did not have an area of four cubits, it is still considered to be a separate domain, and it would therefore not be an effective divorce.

    2§ It was taught in the mishna that if he throws a bill of divorce to his wife while she is in his house, she is not divorced, even if the bill of divorce is with her in the bed, i.e., he throws it onto the bed in which she is sitting or lying. Rava says: They taught this only in a case where he throws the bill of divorce to her and it is with her in his bed. But if he throws the bill of divorce to her and it is with her in her bed, then she is divorced.

    3This is also taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: If he throws the bill of divorce to her when she is in his bed, she is not divorced; if he throws it to her when she is in her bed, she is divorced.

    4The Gemara asks: And if he throws the bill of divorce to her in her bed, is she divorced? But the bed is like vessels of a buyer that are in the domain of the seller, since the bed that belongs to her is in the house of the husband. Can you conclude from here that even if the vessels of a buyer are in the domain of the seller, the buyer acquires anything that is deposited into his vessels? This issue is disputed elsewhere. Some hold that when a vessel of the buyer is in the domain of the seller, the vessel cannot serve to acquire an item on behalf of the buyer.

    5The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where the bed is ten handbreadths high, as then the bed is considered to be its own domain. The Gemara challenges this: But there is the place on which the legs of the bed are standing; the legs are standing in the husband’s domain. The Gemara answers: People are not particular about the place of the legs of the bed since it is so small. Therefore, since the bed is considered to be its own domain, it is not considered to be within the domain of the husband.

    6§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into her lap, or into her basket, then she is divorced, even if she is in her husband’s house at that time. The Gemara asks: Why is she divorced? Is this not like a case of the vessels of a buyer that are in the domain of the seller, with regard to which there is a dispute concerning whether the vessels can serve to acquire an item on the buyer’s behalf?

    7Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body, and therefore it is not considered to be within the domain of the husband. And so Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to a case where her basket was hanging from her body. And Rabbi Shimon ben Lakish says: If it was tied to her then that is enough, even though it is not hanging from her body.

    8Rav Adda bar Ahava says: The mishna is referring to a case where her basket was placed between her thighs and is therefore in the place where she is sitting, and since her husband is not particular about the place in which she is sitting, it is considered her domain. Rav Mesharshiyya bar Rav Dimi says: The mishna is referring to a case where her husband was a basket seller, and therefore is not particular about the place where the basket is since his whole courtyard is full of baskets, and it is therefore considered to be her domain.

    9Rabbi Yoḥanan says: There is no need for these explanations, since the place of her lap belongs to her, and the place of her basket belongs to her. Rava said: What is the reasoning of Rabbi Yoḥanan’s statement? Because a person is not particular, not about the place of his wife’s lap, nor about the place of her basket, it is as though he transferred ownership of the place to her for her use.

    10This is also taught in a baraita : If he threw the bill of divorce to her into her lap, or into her basket, or into anything that is like her basket, then she is divorced.

    11The Gemara analyzes the wording of the baraita : What is included by the expansive term: Anything that is like her basket? It serves to include the basket [ taska ] from which she eats dates, as he is not particular about its place as well.

    12MISHNA: If he said to his wife: Take this promissory note, and it was a bill of divorce, or she found it behind him and he did not tell her what it was but she reads what is written in it and discovers that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.

    13If he gave it to her in her hand and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce, it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce.

    14GEMARA: Apropos the mishna’s statement that if she found the bill of divorce behind him, it is not a valid bill of divorce until he says: This is your bill of divorce, the Gemara asks: And when he says to her: This is your bill of divorce, what of it? Why is it considered to be a valid bill of divorce if it was not given to her in the proper manner, being that it is as though he told her: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground?

    15And Rava says that if one says to his wife: Take your bill of divorce from where it is placed on the ground, it is as though he didn’t say anything and it is not a valid bill of divorce, since a woman is divorced only when the bill of divorce is given to her by her husband. The Gemara answers: Say that the bill of divorce was not placed on the ground behind him, but rather she pulled it out from behind him. In other words, the bill of divorce was tucked into his belt and she pulled it out. Consequently, she received the bill of divorce from him.

    16The Gemara challenges this: If she pulled it out, it is also not a valid bill of divorce, since it is required that the directive: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), be fulfilled, and in this case it is not fulfilled, since he did not give it to her; rather, she took it. The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he bent [ da’arak ] his waist over toward her and she pulled it out, and by extending his waist to her, it is as though he gave the bill of divorce to her.

    17This is also taught in a baraita ( Tosefta 8:1): If he said to his wife: Take this promissory note, or if she pulled it out from behind him, read it, and saw that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: Actually, it is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.

    18The baraita continues: If he gave it to her in her hand, and she was sleeping, and he then woke her, and when she reads what is written in it, she finds that it is her bill of divorce; it is not a valid bill of divorce until he says to her: This is your bill of divorce. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: It is not a valid bill of divorce until he takes it from her and gives it to her again, and says to her: This is your bill of divorce.

    19The Gemara notes: And it is necessary to mention this dispute in both cases. As if this dispute would have been stated only with regard to the cases in the first clause, one could assume that Rabbi Yehuda HaNasi is saying his opinion specifically with regard to the cases in this clause, because she is subject to being divorced, since she is awake and able to receive a bill of divorce, even though he did not tell her that this is a bill of divorce. But if he gave it to her in her hand and she was sleeping, she is not subject to being divorced since while she is sleeping she is a person who lacks the halakhic competence required to receive a bill of divorce. Therefore, one could say that Rabbi Yehuda HaNasi concedes to Rabbi Shimon ben Elazar that giving the bill of divorce while she was sleeping is totally not valid. It was therefore necessary to mention that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees in this case, as well.

    20And if this dispute would have been stated only with regard to this case, where she was sleeping, one could assume that specifically with regard to this case Rabbi Shimon ben Elazar is saying that he must give her the bill of divorce a second time. But in the other case, in which she was awake, one could say that he concedes to Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, it is necessary to mention this dispute in both cases.

    21Rava says: If he wrote a bill of divorce for her, and he placed it in the hand of her slave when he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. Within the context of the halakhot of divorce, a slave has the same status as land, in the sense that both belong to their owner. Therefore, when the husband places the bill of divorce in the slave’s hand, it is as though he placed it into her courtyard. If her slave was awake, it is not a valid bill of divorce because he is like a courtyard that is not consciously secured by her. Since he guards himself, he therefore does not acquire it on her behalf.

    22Rava continues: If he is sleeping and she is guarding him, it is a valid bill of divorce. The Gemara asks: But why; isn’t it true that the slave is like a mobile courtyard, and a mobile courtyard does not acquire items on behalf of its owner?

    23And if you would say that a case in which he is sleeping is different because he is currently not moving, but didn’t Rava say: In any case in which if he would be moving he would not acquire items, then even if he is standing or sitting, he also does not acquire items? The Gemara concludes: And this halakha that Rava said, indicating that it is a valid bill of divorce, applies only where the slave is bound and sleeping, since in that case placing the bill of divorce in his hand is like placing it in her hand.

    24MISHNA: If the woman was standing in the public domain and her husband took the bill of divorce and threw it to her, if it fell closer to her, she is divorced, and if it fell closer to him, she is not divorced. If it is equally balanced, there is uncertainty as to whether she is divorced or whether she is not divorced. And the same halakhot apply with regard to betrothal.

    25And the same halakhot apply with regard to a debt. If his creditor said to him: Throw the payment for my debt to me, and he threw it to him and the money fell closer to the creditor, the creditor acquired the payment. The debtor is absolved of his obligation to pay even if the money did not reach the creditor’s hand, e.g., it was stolen or lost after it was thrown and before the creditor was able to take it. If it fell closer to the debtor and the money was lost, the debtor is still obligated to pay. If it was equally balanced and was lost, the two of them divide it, i.e., the debtor owes half of the amount.

    26GEMARA: The Gemara clarifies that which was taught in the mishna: What is considered closer to her, and what is considered closer to him? Rav says: If it fell within four cubits of her, this is what was meant by the mishna’s statement: Closer to her; if it fell within four cubits of him, this is what was meant by: Closer to him.

    27The Gemara asks: What is considered midway? Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Such as when the two of them were standing within the same four cubits.

    28The Gemara asks: And let us see which of them preceded the other into these four cubits, and the four cubits would then be considered as belonging to that person. And if you would say that both of them came simultaneously, but isn’t there a principle that it is impossible to be so precise? It is not possible that both events occurred at exactly the same time, and it is certain that one of them arrived there before the other.

    29Rather, Rav Kahana said: Here we are dealing with a case of precisely eight cubits, where his four cubits are adjacent to her four cubits,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שם לווי - כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל:

    אבל במטה שלה - אע"פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב"ב (פה:):

    דגבוה י' - דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי:

    והא איכא מקום כרעי - שמונחים לארץ:

    ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי - הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה:

    קשורה אע"פ שאינה תלויה - אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי' תלויה אע"פ שאינה קשורה:

    בין ירכותיה - ואע"פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה:

    מוכר קלתות - לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך:

    תניא נמי הכי - דמשום דאינו מקפיד. הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה:

    טסקא - טשק"א בלע"ז:

    מתני' עד שיאמר לה הא גיטיך - ואפי' לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו:

    קוראה והרי הוא גיטה - כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה:

    גמ' טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום - דבעינן ונתן:

    שלפתו - שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם:

    דעריק לה חרציה - עקם לה מתניו להקריב לה הגט:

    שלפתו - גרס בברייתא:

    לעולם אינו גט - הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו':

    דבת איגרושי היא - שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת:

    הרי זה גט - דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה:

    ניעור אינו גט - שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה:

    חצר מהלכת לא קנה - רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית:

    כל שאילו מהלך כו' - רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו':

    בכפות - שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט:

    מתני' קרוב לה - מפרש בגמ':

    אמר לו - מלוה ללוה:

    זרוק לי חובי - ברה"ר:

    וזרקו לו - ואבד:

    גמ' ד' אמות שלו - שאין בינו לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות לו:

    כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות - לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות:

    וליחזי הי מינייהו קדים - לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו:

    א"א לצמצם - שלא יקדים האחר:

    מצומצמות - שהיו שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם:

    גיטין 78 עמוד א

    1שם לווי, אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא גבוה עשרה, ואע"ג דלא הוי ארבע אמות.

    2אפילו הוא עמה במטה כו': אמר רבא: לא שנו אלא במטה שלו, אבל במטה שלה מגורשת.

    Baraita

    3תניא נמי הכי, רבי אליעזר אומר: במטה שלו אינה מגורשת, במטה שלה מגורשת.

    4ובמטה שלה מגורשת? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא; שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח?

    5לא צריכא, דגבוה עשרה. והאיכא מקום כרעי! אמקום כרעי לא קפדי אינשי.

    6לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת: אמאי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא!

    7אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה קלתה תלויה בה. וכן אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיתה קלתה תלויה בה. ור' שמעון בן לקיש אמר: קשורה, אע"פ שאינה תלויה.

    8רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה. רב משרשיא בר רב דימי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות.

    9ר' יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה. אמר רבא: מ"ט דר' יוחנן? לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה.

    Baraita

    10תניא נמי הכי: זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה, או לתוך כל דבר שהוא כקלתה הרי זו מגורשת.

    11״כל דבר שהוא כקלתה״ לאיתויי מאי? לאיתויי טסקא דאכלה בה תמרי.

    Mishna

    12אמר לה: ״כנסי שטר חוב זה״, או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה אינו גט, עד שיאמר לה: ״הא גיטיך״.

    13נתן בידה והיא ישנה; ניעורה, קוראה, והרי הוא גיטה אינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״.

    Gemara

    14כי אמר לה: ״הא גיטיך״ מאי הוי? הוה ליה ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״,׃

    15ואמר רבא: ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״ לא אמר כלום! אימא: ששלפתו מאחוריו.

    16שלפתו נמי, הא בעינא ״ונתן בידה״, וליכא! לא צריכא, דערק לה חרציה, ושלפתיה.

    Baraita

    17תניא נמי הכי: אמר לה ״כנסי שטר חוב זה״, או ששלפתו מאחוריו, קראתו והרי הוא גיטה אינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״, דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר: לעולם אינו גט, עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״.

    18נתנו בידה והיא ישנה, ניעורה וקוראה והרי הוא גיטה אינו גט, עד שיאמר לה: ״הא גיטיך״, דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר: עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״.

    19וצריכא; דאי איתמר בהך קמייתא, בההיא קאמר רבי משום דבת איגרושי היא; אבל נתן בידה והיא ישנה, דלאו בת איגרושי היא אימא מודי ליה לרבי שמעון בן אלעזר;׃

    20ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר' שמעון בן אלעזר; אבל בהך אימא מודי ליה לרבי; צריכא.

    21אמר רבא: כתב לה גט, ונתנו ביד עבדה ישן, ומשמרתו ה"ז גט. ניעור אינו גט, דהויא ליה חצר המשתמרת שלא לדעתה.

    22ישן ומשמרתו הרי זה גט. אמאי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה!

    23וכי תימא ישן שאני, והא אמר רבא: כל שאילו מהלך לא קנה, עומד ויושב לא קנה! והלכתא: בכפות.

    Mishna

    24היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה; קרוב לה מגורשת. קרוב לו אינה מגורשת. מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. וכן לענין קדושין.

    25וכן לענין החוב, אמר לו בעל חובו: ״זרוק לי חובי״, וזרקו לו; קרוב למלוה זכה המלוה. קרוב ללוה הלוה חייב. מחצה על מחצה שניהם יחלוקו.

    Gemara

    26היכי דמי קרוב לה, והיכי דמי קרוב לו? אמר רב: ארבע אמות שלה זהו קרוב לה, ארבע אמות שלו זהו קרוב לו.

    27היכי דמי מחצה על מחצה? אמר ר' שמואל בר רב יצחק: כגון שהיו שניהן עומדין בארבע אמות.

    28וליחזי הי מינייהו קדים! וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי, והא אי אפשר לצמצם!

    29אלא אמר רב כהנא: הכא בח' אמות מצומצמות עסקינן,׃

    Tosafot

    אמקום כרעי לא קפדי אינשי - לכל הפחות באשתו וכן באויר המטה:

    כגון שקלתה תלויה בה - וא"ת ותיפשוט איפכא מדמתרצי כל הני ובהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:) רוצה לפשוט מדברי אמוראי ואינו יכול ויש לומר דהכא לכולהו מספקא להו אלא דדחו למתני' דלא נפשוט מינה א"נ אפי' בעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה הכא לענין גט דלרחוקה קאתי לא קנה:

    מקום חיקה קנוי לה - וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה ואומר ר"י דר' יוחנן קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון דאינה קשורה ותלויה:

    אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך - ר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש (לקמן גיטין דף פה:) שהיו רגילים לומר ג"כ ודן ומיהו קשה דבהניזקין (לעיל גיטין דף נה.) משמע דאפילו לא אמר כשר גבי מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו' וי"ל דהתם נמי אחר כך יגידו לה העדים שהיא מגורשת אף על פי דהאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום צריך לומר לה הי גיטיך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת:

    מחצה על מחצה שניהם יחלוקו - הכא לא שייך לומר המוציא מחבירו עליו הראיה דאין כאן ספק:

    והא א"א לצמצם - וא"ת ולישני כגון דלא ידעינן הי מינייהו קדים ולכך הוי ספיקא וי"ל דלישנא דמחצה על מחצה לא משמע הכי ולכך מוקי לה בשתי כיתי עדים כו' וא"ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת אשת איש ולא תהא מגורשת כלל וי"ל כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרינן בפ' ארבעה אחין (יבמות דף לא.) נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכא דגבוה עשרה. פירש רש"י ז"ל: דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל רשות הכלי. וקשיא לי דאם כן מאי קא פריך והא איכא מקום כרעי המטה כלומר דקפיד בהו דהא מכל מקום כי קליט ליה מאויר שלמעלה לעשרה קליט ליה דלית ליה חשיבות לבטוליה לכלי של לוקח וכי קפיד אכרעי המטה מאי הוי, ועוד דלכאורה מדקא מקשה והא איכא מקום כרעי המטה כלומר דקפיד בהו משמע דכולה מילתא משום דקפיד בהו ולא קפיד הוא, ועוד דמאי שנא עשרה אי משום לבוד כיון דגבוה שלשה נפיק ליה מתורת לבוד וליקני ואי משום זכיית אויר חצרו הא ודאי אויר חצרו אפילו למעלה מעשרה כל שבתוך מחיצותיו קונה לו ואויר חצרו כחצרו כדתנן היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת, הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת, ואי משום דמפסיק כלי ואין סופו לנוח כדאמר רבא במציעא פרק השואל גמרא אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד מאי שנא עשרה אפילו חמשה וארבעה כל שאין הכלי מונח בקרקע, ומלשון רבינו אלפאסי ז"ל נראה שהוא מפרש כדברי רש"י ז"ל וזהו לשונו: לא צריכא במטה דגבוה עשרה ואף על גב דאיכא מקום כרעי המטה ברשותיה דבעל אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי, והרמב"ם ז"ל פירש: מפני שחלקה רשות לעצמה, ומסתברא דהכי [בנדפס: פרכינן] פירושא לא צריכא דגביה עשרה ויכול להשתמש תחתיו הלכך לא קפיד ביה והוה ליה כאומר לה קני דהתם קני כליו של לוקח ברשות מוכר, ומשום הכי פריך כי גביהה עשרה מאי הוי אכתי איכא מקום כרעי המטה דקפיד בהו והוה ליה כליו של לוקח ברשות מוכר ולא קנה לוקח ולא אמרו קולט מן האויר דקונה אלא בדלא מנח אארעא אבל מנח אארעא כליו של לוקח ברשות מוכר קרי ביה ולא קנה לוקח, ופריך אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי כלומר אמקום כרעי המטה של אשתו, כך נראה לי.

    מתני' - אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה עכשיו הא גיטך. ולא שיאמר לה בשעת נתינה קאמר אלא עד שיאמר לה עכשיו הא גיטך והכי מוכח בגמרא, והא דאמרינן דבדאמר לה כנסי שטר חוב זה דאינה מגורשת, דוקא בשלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי אבל אי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לה אף על גב דאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת דמשום כסופא הוא דאמר לה הכי וכדאיתא בפרק הניזקין, והוא הדין נמי בדלא אמר לה כנסי שטר חוב זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אלא אם כן עסוקים באותו ענין וכדאמרינן בפרק קמא דקדושין היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר רב הלכה כרבי יוסי והוא שעסוקין באותו ענין, [בנדפס: ותמיהא לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שטר חוב, לישמעיה בנותן לה סתם דאינו גט וכל שכן באומר לה כנסי שטר חוב, ויש לומר דהכא אפילו בשעסוקין באותו ענין ובפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי לא מיירי, ואי נמי יש לומר דעיקרא משום דהיתרא דרבי אתא לאשמועינן דאפילו באומר כנסי שטר חוב אינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הא גיטיך סגיא, כך נראה לי]. וטעמא דמתניתין דקתני אמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט, יש לפרש משום דבטוליה בטלי כלומר בטל נתינה זו שלא תהא כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת שטר חוב דאינו מגרש והכי נמי משמע בפרק הניזקין דאמרינן מדעתו של רבי יוחנן בן גודגדה נלמוד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה גט, ואמרינן פשיטא מהו דתימא בטולי בטליה קא משמע לן אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר והאי דקאמר לה הכי משום כיסופא הוא, אלמא כי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוא דאמרינן דלא בטליה דאם איתא כיון דאמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוה מודע להו לית אנא יהיב ליה בתורת גט כדאמרי להו אלא כנתינת שטר חוב לחוכא בעלמא, הא לאו הכי כי אמר לה כנסי שטר חוב זה בטליה בטלי, ומיהו לא בטליה מתורת גט שלא יהא כשר לגרש בו דהא לא אמר כלום בגופו של גט אלא לדידה קאמר כנסי שטר חוב והלכך כי אמר לה הא גיטך מתגרשת בו, והרמב"ם ז"ל כתב כלשון הזה מנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל נתנו לה בתורת שטר חוב או מזוזה וכו' אינו גט, ובסיפרי תניא ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט. ואם תאמר ותיפוק לן משום דלמא בטולי בטליה, איכא למימר אם איתא בבטלי לסהדי הוה אמר וכדאמרינן בפרק הניזקין ולא טעמא התם משום דמעיקרא אמר להו ראו גט שאני נותן לאשתי דוקא, אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהודי הוה מודע בינו לבינם, והא דאמר לה הכי משום כיסופא דידה היא לעולם עד דמפרש דמבטל ליה.

    נתן גט בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט - פירוש: אף על פי שאמר להם לעדים ראו גט שאני נותן לה משום דלאו בת איגרושי היא לפי שאין הגט שמור בידה כדאמרינן בגמרא, אבל אי לא אמר להו לעדים ראו גט שאני נותן לה למה לי ישנה דנקט אפילו נתן בידה והיא נעורה נמי אינו גט כדאמרינן בפירקא קמא דקידושין (ז, א) דבזמן שאין עסוקים באותו ענין צריך לפרש וזו אינה עסוקה באותו ענין שהרי ישנה היא ודכותה בנעורה שאינן עסוקין באותו ענין צריך לפרש [בנדפס: ומתניתין תרתי אשמועינן בכנסי שטר חוב אשמעינן דוקא בשלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן, והדר אשמעינן דבישנה אפילו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אינו גט] ותניא בתוספתא דמכלתין הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך רבי יוסי אומר מגורשת רבי יהודה אומר אינה מגורשת רבי אומר עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, אלא ודאי ישנה אפילו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אינה מגורשת מה שאין כן בנעורה דהתם ודאי הויא מגורשת דהא יהיב לה לשם כריתות לדעת העדים אף על פי שנתן לה סתם ולא פירש קל וחומר מאמר לה כנסי שטר חוב זה דגריע טפי מנותן סתם כדאמרינן בפרק קמא דקדושין דיהיב לה סתם הכי נמי במאי עסקינן דיהיב לה ואמר לה בהני לישני ואפילו הכי בזמן שאמר לעדים ראו גט שאני נותן לה מגורשת וכל שכן בנותן סתם דהויא מגורשת, וחרשת נמי כנותן לה סתם דמי דאף על פי שהגט שמור בידה מכל מקום כשאמר לה הא גיטך אינה שומעת מה שאומר לה בפיו ואפילו הכי כי אמר להו לעדים מגורשת, אלמא אמר לעדים ונתן לה סתם מגורשת, אבל בישנה אינה מגורשת דלא בת איגרושי היא ולא משום דבעינן דעתה אלא שאין גיטה שמור בידה כדאמרן וגריעה מחרשת דחרשת יודעת לשמור גיטה ומשום הכי יש לה יד להתגרש אבל זו אין לה יד כלל כל זמן שהיא ישנה. והר"א אב בי"ד זצ"ל הקשה דמההיא דצריך לפרש ומיהא דנתן בידה והיא ישנה משמע דבעינן דעתה וגבי חרשת שהשיאה אביה ובאמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, ובהיא בטבריה וחצרה בציפורי אם נתקרע הגט קודם שתדע דמגורשת ואם היתה ישנה בשעת זריקת הגט ונאבד או שנתקרע קודם שנעורה מכולהו משמע דלא בעינן דעת דהא משמע דאף בזו שנתקרע אחר זריקה קודם שנעורה מסתברא דמגורשת דאינו עולה על דעת שאם נתקרע הגט מיד לאחר זריקתו לחצרה בפני עדים שיהו עדים אומרים נעורה היתה בשעת זריקת הגט, אלו דברי הרב זצ"ל, ועלה כל זה בידו בספק, ומסתברא דאין כאן קושיא ותיובתא לא חזינא דלעולם דעת בעינן אבל דעתה דוקא לא בעינן אלא או דעתה או דעת העדים דטעמא משום דכתיב ספר כריתות ונתן בידה שיהא נותן בידה לדעת שהוא ספר כריתותיה ולא הקפיד הכתוב בידיעתה דוקא אלא כיון שנודע לעדים הרי כאן דעת שהוא נותן לה לכריתות והיינו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אף על פי שחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה דמגורשת אבל כי לא אמר לא לה ולא לעדים ולא היו עסוקין באותו ענין אינה מגורשת והיינו מתניתין אמר לה כנסי שטר חוב זה ונתן לה סתם דאינה מגורשת דאין כאן דעת נתינת גירושין כלל, וישנה אף על פי שיש כאן דעת העדים דאינה מגורשת אין הענין משום דעת אלא לפי שאין לה יד כלל והרי זו כנשטית או שאינה יודעת לשמור את גיטה דאינה יכולה להתגרש, וזרק לה גיטה בחצרה והיא בטבריא וחצרה בציפורי אף על פי שאינה יודעת בשעת זריקתו דהויא מגורשת לרבי הושעיא או בחצרה הסמוכה לה אליבא דעולא כמו שכתבתי למעלה התם היינו טעמא משום דחצרה משום ידה איתרבאי וכיון שהיא יכולה להתגרש על ידה בכענין זה שאם נתנו בידה סתם והיא נעורה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן לה מגורשת כמו שכתבתי למעלה הכי נמי בחצרה מגורשת שהרי יש כאן דעת העדים ודיו, אבל מה שכתב רבנו ז"ל דאפילו זרקו לה בחצרה והיא ישנה דמגורשת הא ודאי צריכא עיונא ומסתברא דלעולם אינה מגורשת דלא עדיפא חצרה מידה דנתנו בידה והיא ישנה אינה מגורשת כל שכן חצרה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד דאתו עדים ואמרי בההיא שעתה נעורה היתה אינה מגורשת, ותדע לך דכל שאין לה יד אין לה חצר ועוד ראיה שוטה שאין לה לא יד ולא חצר וזו הואיל ואין לה יד היאך יש לה חצר כך נראה לי מיהו [בנדפס: ומיהו אף] ואף כשתמצא לומר דחצרה כיון שהיא משתמרת לדעתה אף על גב דהיא ישנה בשעת זריקת הגט הרי זו מגורשת דמכל מקום בחצר המשתמרת זרקו לה, ולא דמי לישנה דהתם אינו משתמר כלל, ולשוטה לא דמיא דהתם כיון שאין לה יד כלל דמחוסר מעשה ולאו סמיה בידן כדאמרינן בריש מי שאחזו הלכך אין לה חצר, אבל ישנה אף על גב דהשתא אין לה יד מכל מקום ראויה להיות לה יד דלאו מחוסרת מעשה וסמיה בידן הילכך אפילו השתא יש לה חצר כיון שהיא משתמרת, מכל מקום אכתי לא תיקשי לן דכיון שהיא משתמרת ואיכא דעת העדים הרי זו מגורשת.

    גמרא - אימא שלפתו והיא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דעריק לה חרציה. כלומר וכיון שהוא מקרבו לה [בנדפס: ומסייעה] ומסייעא בלקיחתו ונתן בידה קרינן ביה, ומדפרכינן והא בעינא ונתן בידה שמעינן שאם תפס הבעל הגט ופתח ידו ולקחתו מתוך ידו לא קרינא ביה ונתן אלא אם כן נתנו הוא לתוך ידה או שיקרבהו לה שהוא מסייע בלקיחתו.

    והלכתא בכפות - פירוש: כי קאמר רבא ישן ומשמרתו בכפות קאמר שאינו יכול להלך ושמעינן מינה דנעור אף על פי שכפות ומשמרתו אינו גט דתרוייהו בעינן, והא דאמרינן בפרק המביא (כא, א) תניין כתב לה גט ונתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ואוקימנא בכפות ולא מסיימינן בה בישן, התם משום דמאי דפרכינן חצר המהלכת היא מתרץ אבל משתמרת לדעתה שמעתא דרבא בהדיא היא, וכן עיקר ושם הארכתי יותר בסיעתא דשמיא.

    [בנדפס - ארבע אמות שלה זהו קרוב לה. ואף על גב דאסיקנא בבבא מציעא גמרא, ראה אותן רצין אחר המציאה דאינן קונות לה ברשות הרבים אמר ליה מאי רשות הרבים דהכא סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינו רשות היחיד ודכותה אמרינן בבבא בתרא גבי כליו של אדם קונה לו בכל מקום ואמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו ברשות הרבים ואסיקנא מאי רשות הרבים סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינו רשות היחיד אי נמי הכא צידי רשות הרבים וכדאמר רב ששת התם בפרק קמא דמציעא אי נמי איכא למימר דרב סבירא ליה כמאן דאמר התם קונות לו אפילו ברשות הרבים אי נמי גט שאני דתקינו לה רבנן אפילו ברשות הרבים משום תקנת עגונות, ומיהו צריך עיון לפירוש זה דמשמע דלא מחלק בין גיטין לשאר דברים אלא רבי יוחנן בלחוד מדאקשינן עליה והא וכן לקדושין קתני ולא אקשי לכולהו אינך אמוראי, ושמא יש לומר משום דרבי יוחנן אמר בהדיא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר.

    ארבע אמות שלו זהו קרוב לו - ואם תאמר לא הוה ליה למימר אלא ארבע אמות שלה זהו קרוב לה כלומר מגורשת חוץ לארבע אמות לא, ובמתניתין נמי אמאי איצטריך למתני קרוב לו כלל לא הוה ליה למיתני אלא קרוב לה מגורשת אינו קרוב לה אינה מגורשת, ותירצו בתוספות דחידושא אשמעינן דאי קדם איהו אף על גב דאיהי נכנסת בתוך ארבע אמות דידיה לא חשבינן אותן ארבע אמות שיהא לה בהן חלק ואפילו מגורשת ואינה מגורשת לא הויא אלא כיון דאיהו קדים כדידיה חשבינן להו לגמרי, וכן כתב הרמב"ם ז"ל וזהו לשונו שכתב בפ"ה (בפירוש המשניות) הוא בא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה גט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אף על פי שאם תשוח תטלנו, עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה על מחצה הואיל והוא בא בתוך ארבע אמות שלה הרי זה [בנדפס: גט] פסול עד שיגיע הגט לידה. עד כאן.

    וליחזי הי מינייהו קדים - הא דלא פריך הכא והא אגיד ביה כדפריך בסמוך משום דכיון דקאי כוליה בתוך ארבע אמות דידה כמו בארבע אמות דידיה דין הוא דתיהוי מגורשת ואינה מגורשת אבל לקמן דקאי מקצתו חוץ לארבע אמות דידה וקאי בארבע אמות דידיה שייך למיפרך והא אגיד גביה.

    והא אי אפשר לצמצם - קשיא לי מאי קושיא אדרבה היא הנותנת דכיון דאי אפשר לצמצם הרי זו מגורשת ואינה מגורשת, ויש לומר דלישנא דמתניתין בלחוד היא דקשיא ליה היכי קתני מחצה על מחצה דהא אי אפשר לעמוד עליו והוה ליה למיתני ספק קרוב לו ספק קרוב לה כדתניא ביבמות פרק כיצד (ל, ב) כך נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 78a

    Gittin 78a. The full printed text of this folio side - 29 numbered segments, about 561 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 78a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026