Talmud Builders

    Gittin 59a

    Back to index

    English translation — Gittin 59a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I was present for the counting of the vote in the court set up in the school of Rabbi Yehuda HaNasi when they established this ordinance, and they would start with me first, asking for my opinion on the matter, although I was the youngest member of the court.

    2The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna ( Sanhedrin 32a): In cases of monetary law and in cases involving ritual purities and impurities, the judges begin their deliberations with the opinion of the most learned member sitting on the bench, as a demonstration of honor to him. But in cases of capital law, they begin their deliberations with the opinion of the youngest member who sits on one of the side benches of the court, lest the junior members be unduly influenced by the opinion of their elders, and people come to be wrongfully executed as a result. The matter involving Rav was not a capital case. Why did they begin their deliberations with Rav, who was certainly not the most learned member of the court, as that designation clearly belonged to Rabbi Yehuda HaNasi?

    3And Rabba, son of Rava, says, and some say that it was Rabbi Hillel, son of Rabbi Volas, who says: The counting of the vote in the court in the school of Rabbi Yehuda HaNasi was different, as all of their deliberations and countings of the vote would begin with the junior members sitting on the side. This was because Rabbi Yehuda HaNasi was held in such high esteem that once he expressed his opinion, nobody would be so brazen as to contradict him.

    4And apropos of the greatness of Rabbi Yehuda HaNasi, Rabba, son of Rava, says, and some say that it was Rabbi Hillel, son of Rabbi Volas, who says: From the days of Moses and until the days of Rabbi Yehuda HaNasi we do not find unparalleled greatness in Torah knowledge and unparalleled greatness in secular matters, including wealth and high political office, combined in one place, i.e., in a single individual.

    5The Gemara asks: But was there not such a person? Wasn’t there Joshua, who was unparalleled in both domains? The Gemara answers: During his day there was Elazar, who was Joshua’s equal in Torah knowledge. The Gemara asks: Wasn’t there Elazar, who outlived Joshua? The Gemara answers: During his day, there was Pinehas, who was Elazar’s equal in Torah knowledge. The Gemara objects: Wasn’t there Pinehas, who outlived Elazar? The Gemara answers: There were the Elders, who were equal to Pinehas in Torah knowledge.

    6The Gemara further objects: Wasn’t there Saul, who was unparalleled in both domains? The Gemara answers: There was Samuel, who was Saul’s equal in Torah knowledge. The Gemara asks: But didn’t Samuel pass away in Saul’s lifetime, leaving Saul the leading figure in both domains? The Gemara answers: We meant to say that from the days of Moses to the days of Rabbi Yehuda HaNasi there was no other single individual who reigned supreme in Torah and greatness for all the years that he was the leader of the Jewish people. The Gemara asks: But wasn’t there David, who was both the greatest Torah authority and the most powerful temporal authority of his day? The Gemara answers: There was Ira the Jairite, who was David’s equal in Torah knowledge.

    7The Gemara objects: But didn’t Ira the Jairite pass away in David’s lifetime? The Gemara answers: In order to qualify for this designation, we require that he be the leading figure in both Torah and high office for all the years that he is the leader of the Jewish people. The Gemara asks: Wasn’t there Solomon, who was unparalleled in both domains? The Gemara answers: During his day there was Shimi ben Gera, who was Solomon’s master in Torah knowledge. The Gemara objects: But didn’t Solomon kill him at the beginning of his reign (see I Kings, chapter 2)? The Gemara answers: We meant to say that from the days of Moses to the days of Rabbi Yehuda HaNasi there was no other single individual who reigned supreme in Torah and greatness all of his years.

    8The Gemara further objects: Wasn’t there Hezekiah, who was both the leading Torah scholar of his age and also the king of his people? The Gemara answers: There was Shebnah in that generation, who was Hezekiah’s equal in Torah knowledge. The Gemara asks: Wasn’t he killed in the war against Sennacherib? The Gemara answers: We meant to say that there was no similar individual who reigned supreme in both Torah and high office all of his years. The Gemara asks: But wasn’t there Ezra, who was the greatest Torah sage of his day and the leader of the Jewish people? The Gemara answers: There was Nehemiah ben Hacaliah who was his equal.

    9Rav Aḥa, son of Rava, says: I also say something similar, that from the days of Rabbi Yehuda HaNasi and until the days of Rav Ashi, we do not find unparalleled greatness in Torah knowledge and unparalleled greatness in secular matters, including wealth and high political office, combined in one place, i.e., in a single individual. The Gemara asks: But was there not such a person? But wasn’t there Huna bar Natan, who enjoyed both great Torah scholarship and great wealth, who lived during the time of Rav Ashi? The Gemara answers: Huna bar Natan is different, as he himself was subordinate to Rav Ashi, who was his superior in both domains.

    10MISHNA: The following enactments were also made for the betterment of the world: A deaf-mute may express his wishes through gestures [ romez ]; that is to say, he can signal that he wishes to buy or sell a certain item, and the purchase or sale is valid. And similarly he may respond to others through gestures; that is to say, he can signal that he agrees to a transaction initiated by another party, and the transaction is valid. And ben Beteira says: Signals are not necessary, as even if he expresses his wishes to buy or sell through lip movements [ kofetz ] or responds to others through lip movements, the transaction is valid. These halakhot apply to transactions involving movable property. It was similarly enacted that a purchase made by young children [ paotot ] is a valid purchase, and a sale made by them is a valid sale. These halakhot apply to transactions involving movable property.

    11GEMARA: Rav Naḥman says in clarification of the scope of the dispute between the first tanna and ben Beteira: The dispute is only with regard to the purchase or sale of movable property. But with regard to bills of divorce, all agree, even ben Beteira, that a deaf-mute can communicate only through gestures and not through lip movements.

    12The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as didn’t we learn in the mishna: These halakhot apply to transactions involving movable property? The Gemara answers: Rav Naḥman’s statement is necessary, lest you say that the mishna means that these halakhot apply even to transactions involving movable property, and they similarly apply to other matters, such as bills of divorce. Therefore, Rav Naḥman teaches us that ben Beteira’s validation of lip movements applies only to transactions involving movable property, but not to bills of divorce.

    13There are those who say an alternative version of the previous passage, that Rav Naḥman says as follows: Just as there is a dispute between the first tanna and ben Beteira with regard to transactions involving movable property, so too, there is a dispute with regard to bills of divorce. The Gemara objects: But didn’t we learn in the mishna: These halakhot apply to transactions involving movable property? The Gemara answers: Say that the mishna means as follows: These halakhot apply even to transactions involving movable property, and similarly they apply to other matters, such as bills of divorce.

    14§ The mishna teaches that a purchase made by young children is a valid purchase, and a sale made by them is a valid sale. These halakhot apply to transactions involving movable property. The Gemara asks: And from what age are children included in this enactment? Rav Yehuda pointed to Rav Yitzḥak, his son: From the age of about six or seven. Rav Kahana said: From the age of about seven or eight. It was taught in a baraita : From the age of about nine or ten.

    15The Gemara comments: And they do not disagree about the issue itself; rather, each child is evaluated according to his sharpness. Some children are gifted and understand the nature of business transactions from an earlier age, while others are slower and do not reach the requisite understanding until they are older. The Gemara asks: What is the reason that the Sages instituted this enactment for young children? Rabbi Abba bar Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: In order to provide for the child’s livelihood, as there may be times a child will have no other way to support himself but to engage in some type of business. If his transactions are not valid, he will go hungry.

    16Having cited a tradition reported by Rabbi Abba bar Ya’akov, the Gemara cites another such statement with regard to a different matter: The verse states: “And he said to him who was over the wardrobe [ meltaḥa ]: Bring forth garments for all the worshippers of the Ba’al” (II Kings 10:22). What is the meaning of the word “ meltaḥa ”? Rabbi Abba bar Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: It is something that can be compressed and then stretched [ nimlal venimtaḥ ] back to its former size; i.e., a certain type of garment that can be folded up so that it is very small, and afterward unfolded so that it is very large.

    17When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: A wealthy man named Bonyam ben Nunyam once sent Rabbi Yehuda HaNasi a gift comprised of the following items: Sivni and ḥoms , salsela and malmala , which were all special types of linen. The Gemara explains what was unique about each of these fabrics: When folded, the sivni and ḥoms could be compressed to the size, respectively, of a nut and half a nut. When the salsela and malmala were folded, they could be compressed to the size, respectively, of a pistachio nut and half a pistachio nut. These fabrics were so thin that they could be compressed to a small size, but when they were unfolded they were large enough to cover Rabbi Yehuda HaNasi’s body. The Gemara explains further: What is the meaning of the term malmala ? It is something that can be compressed and stretched.

    18The Gemara returns to examine the matter of the transactions of young children and asks: And up to how much is their mistake? What is the maximum amount a child can underpay or overcharge without the mistake canceling the sale? Rabbi Yona says that Rabbi Zeira says: Up to one-sixth of the article’s value, like the mistake of an adult. If the buyer or seller underpaid or overcharged up to one-sixth of the article’s true value, the wronged party can demand reimbursement. If the error in price was greater than one-sixth, the transaction is annulled.

    19Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to a young child’s gift? Rav Yeimar says: His gift is not a valid gift. Mar bar Rav Ashi says: His gift is a valid gift.

    20The Sages reversed the attributions of these two statements and sent word of this dispute to Rav Mordekhai, leading him to understand that it was Mar bar Rav Ashi who said that the child’s gift is not valid. Rav Mordekhai said to them: Go say to Mar son of my Master, Rav Ashi: Wasn’t the incident as follows? When the Master, Rav Ashi, was standing with one foot on the ground and one foot on the step, we said to him: What is the halakha with regard to a young child’s gift? And he said to us: His gift is a valid gift, whether it is the gift of a person on his deathbed, who gives instructions before his death concerning the disposal of his property, or it is the gift of a healthy person, whether it is a large gift or it is a small gift. In all cases the gift is valid.

    21MISHNA: Having mentioned a series of enactments instituted by the Sages for the sake of the betterment of the world, the Gemara continues: These are the matters that the Sages instituted on account of the ways of peace, i.e., to foster peace and prevent strife and controversy: At public readings of the Torah, a priest reads first, and after him a Levite, and after him an Israelite. The Sages instituted this order on account of the ways of peace, so that people should not quarrel about who is the most distinguished member of the community. Similarly, the Sages enacted that a joining of courtyards is placed in an old house where it had regularly been placed on account of the ways of peace, as will be explained in the Gemara.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אנא הואי במניינא דרביבאותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה:

    ומינאי דידי מנו ברישאממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה:

    מתחילין מן הגדולכשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין:

    מן הצדמן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות:

    דכולהו מנינייהו מן הצד מתחיליןמשום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו"ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע"ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס:

    במקום אחדשתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

    והא הוה אלעזריחיד לאחר שנפטר יהושע:

    והא הוה פנחסלאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו:

    הוו זקניםשקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו כדכתיב (יהושע כ״ד:ל״א) אשר האריכו ימים אחרי יהושע:

    שאולגדול בתורה היה אלא שלא לימד לאחרים כדאמרי' בעירובין (דף נג.) שאול לא גלי מסכתא להכי כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:

    והא נח נפשיהדשמואל קודם שאול:

    כולהו שנימשעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום אחד וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה:

    עירא היאיריגדול בתורה היה כדאמרינן במו"ק (דף טז:) דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות:

    חזקיהמלך יהודה גדול בתורה היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד:):

    שבנאגדול בתורה היה כדאמרינן בסנהדרין (כו.) שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא וחזקיה בחד סרי ריבוותא:

    והא איקטילסנחריב הרגו כדאמרינן בזה בורר (שם):

    מתני' רומז ונרמזמה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים:

    רמיזהבידיו ובראשו:

    קפיצהעקימת שפתים שנא' קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז) ואינו סימן ניכר כרמיזה:

    במטלטליןאם מכר מטלטלין:

    גמ' אבל בגיטיןדקיי"ל חרש שנשא משנתחרש אם רצה להוציא יוציא כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות דף קיב):

    פשיטא במטלטלין תנןבמילתיה דבן בתירא:

    מהו דתימא אף במטלטליןקאמר וכ"ש בגיטין דלא תימא גיטין הוא דקילי משום דבקפיצה כנס בקפיצה יוציא אבל מטלטלין שנפלו בירושה לא מש"ה תנן מטלטלין:

    קמ"לרב נחמן מטלטלין דוקא נקט בן בתירא ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה ולא בקפיצה דהכא הוא משום כדי חייו תקון רבנן כדלקמן:

    משום כדי חייודאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה:

    ויאמר לאשר על המלתחהביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה:

    דבר הנמלל ונמתחבגדי פשתן הן שחוטן נמתח ע"י מלילה שמולל באצבעותיו כשהוא טווה:

    בוניים בן נונייםישראל עשיר הוה:

    סיבני וחומס סלסלה ומלמלאארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב:

    כי אמגוזא ופלגי אמגוזאטלית גדולה למידתו וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי:

    פיסתקאגלנ"ט שאוכלים חזירים:

    וטעותןשל פעוטות:

    עד כמההדרא:

    עד שתות כגדולעד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:

    מתנתו מאיבמטלטלין משום כדי חייו הוא זביני אין מתנה לא או דלמא מתנתו נמי מתנה דעבדו ליה נייח נפשיה:

    אפכוהבני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר:

    ושדרו לקמיה דרב מרדכיכמאן ס"ל:

    זילו אמרו ליה לבר מרלבנו של רבי דרב מרדכי תלמידו של רב אשי היה בכמה מקומות ובמס' סוטה (דף מו:) אמרי' גבי לויה תלמיד לרב אין לו שיעור רב מרדכי אלויה לרב אשי כו':

    כי קאי מררב אשי:

    אדרגאסולם של עליית בהמ"ד:

    מתני' כהן קורא ראשון כו'כי היכי דלא ליתו לאינצויי תקינו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנויי ולמימר אנא קרינא ברישא:

    מערבין בבית ישןבני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' מפרש לה:

    גיטין 59 עמוד א

    1אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי מנו ברישא.

    2והאנן תנן: דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הצד!

    3אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא ר' הילל בריה דר' וולס: שאני מנינא דבי רבי, דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין.

    4ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

    5ולא?! הא הוה יהושע! הוה אלעזר. הא הוה אלעזר! הוה פנחס. והא הוה פנחס! הוו זקנים.

    6הא הוה שאול! הוה שמואל. והא נח נפשיה! כולהו שני קאמרינן. והא הוה דוד! הוה עירא היאירי.

    7והא נח נפשיה! כולהו שני בעינן. הא הוה שלמה! הוה שמעי בן גרא. והא קטליה! כולהו שני קאמרינן.

    8הא הוה חזקיה! הוה שבנא. הא איקטיל! כולהו שני קאמרינן. והא הוה עזרא! הוה נחמיה בן חכליה.

    9אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר, מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא?! והא הוה הונא בר נתן! שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.

    Mishna

    10חרש רומז ונרמז. ובן בתירא אומר: קופץ ונקפץ במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.

    Gemara

    11א"ר נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה.

    12פשיטא, ״במטלטלין״ תנן! מהו דתימא ״אף במטלטלין״, קמ"ל׃

    13איכא דאמרי, א"ר נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. והאנן ״במטלטלין״ תנן! אימא: ״אף במטלטלין״.

    14הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ועד כמה? מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה: כבר שית כבר שב. רב כהנא אמר: כבר שב כבר תמני. במתניתא תנא: כבר תשע כבר עשר.

    15ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה. וטעמא מאי? א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן: משום כדי חייו.

    16(מלכים ב י, כב) ״ויאמר לאשר על המלתחה, הוצא לבוש לכל עובדי הבעל״ מאי ״מלתחה״? א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן: דבר הנמלל ונמתח.

    17כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שיגר לו בוניים בן נוניים לרבי סיבני, וחומס, סלסלה, ומלמלא. סיבני וחומס כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגי דפיסתקא. מאי מלמלא? דבר הנמלל ונמתח.

    18וטעותן עד כמה? א"ר יונה א"ר זירא: עד שתות כגדול.

    19בעי אביי: מתנתו, מאי? רב יימר אמר: אין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.

    20אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי. א"ל זילו אמרו לבר מר, לאו הכי הוה עובדא? כי הוה קאי מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא, ואמרנא ליה: מתנתו מאי? ואמר לן: מתנתו מתנה אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת.

    Mishna

    21אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון, ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום.

    Tosafot

    דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחליפי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה:

    והא הוה הונא בר נתןתורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במו"ק (דף כח.) דקא דחקא רגלי דהונא בר נתן ואמר בפ' ב' דזבחים (דף יט.) דאיקיים ביה והיו מלכים אומניך:

    אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטתומדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת קרקעות נראה דוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרי' במי שמת (ב"ב דף) קנה:) גבי פחות מבן כ' דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקעי התם בגדול שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אלא דלא היה בן עשרים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'הא דתנן: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. פרישנא בגמרא טעמא משום כדי חייו, והילכך אי אית ליה אפטרופא אין ממכרו ממכר וכדאמרינן בשילהי מציאת האשה אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפטרופא אבל יש שם אפטרופא אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. וכתב רבינו האי גאון ז"ל בשער שלישי של ספר המקח שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו, ולפי דעתינו אנו רואין שאם יש שם ממון הרבה שנתן לו ממנו מקצת לסחורה במה שיתלמד מקח וממכר ואף על פי שאינו צריך [בנדפס: שצריך] לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין. עד כאן. אבל הרמב"ן נ"ר כתב דכין דתיקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו למוכר יותר מכדי חייו דהא במתניתין אסיקנא דמתנתו מתנה בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת, ואף על פי שאינה משום כדי חייו כי היכי דלעבדו ליה מילי ואפילו הכי לא פלוג רבנן, ואפילו במתנת שכיב מרע דתו ליכא דליעבדו מיליה משום דלא פלוג רבנן. והכי נמי משמע בשלהי מציאת האשה גמרא המשליש מעות לבתו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 59a

    Gittin 59a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 414 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אנא הואי במניינא דרבי באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה:

    ומינאי דידי מנו ברישא ממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה:

    מתחילין מן הגדול כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין:

    מן הצד מן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות:

    דכולהו מנינייהו מן הצד מתחילין משום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו"ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע"ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס:

    במקום אחד שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו:

    והא הוה אלעזר יחיד לאחר שנפטר יהושע:

    והא הוה פנחס לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 59a · Sefaria

    Tosafot

    דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי פי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה:

    והא הוה הונא בר נתן תורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במו"ק (דף כח.) דקא דחקא רגלי דהונא בר נתן ואמר בפ' ב' דזבחים (דף יט.) דאיקיים ביה והיו מלכים אומניך:

    אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת ומדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת קרקעות נראה דוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרי' במי שמת (ב"ב דף) קנה:) גבי פחות מבן כ' דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקעי התם בגדול שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אלא דלא היה בן עשרים:

    Tosafot on Gittin 59a · Sefaria

    Rashba

    מתני' הא דתנן: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. פרישנא בגמרא טעמא משום כדי חייו, והילכך אי אית ליה אפטרופא אין ממכרו ממכר וכדאמרינן בשילהי מציאת האשה אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפטרופא אבל יש שם אפטרופא אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. וכתב רבינו האי גאון ז"ל בשער שלישי של ספר המקח שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו, ולפי דעתינו אנו רואין שאם יש שם ממון הרבה שנתן לו ממנו מקצת לסחורה במה שיתלמד מקח וממכר ואף על פי שאינו צריך [בנדפס: שצריך] לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין. עד כאן. אבל הרמב"ן נ"ר כתב דכין דתיקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו למוכר יותר מכדי חייו דהא במתניתין אסיקנא דמתנתו מתנה בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת, ואף על פי שאינה משום כדי חייו כי היכי דלעבדו ליה מילי ואפילו הכי לא פלוג רבנן, ואפילו במתנת שכיב מרע דתו ליכא דליעבדו מיליה משום דלא פלוג רבנן. והכי נמי משמע בשלהי מציאת האשה גמרא המשליש מעות לבתו.

    Rashba on Gittin 59a · Sefaria

    Meiri

    דיני ממונות הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מתחילין מן הצד וכבר ביארנוה במסכת סנהדרין:

    גאוני המערב כתבו במלך או שלטון שנטל קרקע מישראל בלא סיבה ומכרה לישראל ואותו ישראל הלוקח [ציית] דינא עם הבעלים לקבל עליו כדיני ישראל כדי לצאת ידי שמים שדנין אותו כלוקח מגזלן ולא כלוקח מסיקריקון וכן כתבו במלכות שנלחם במלכות אחרת וגלו מקצתם ונשארו מקצתם ומכר אותו המלך קרקעות של אותם שהלכו לאותם שנשארו וחזרו ולא נתיאשו והלוקח ציית דינא שדנין אותו כלוקח מן הסיקריקון ואם לקחו מן הבעלים ואח"כ נסתייעו מן השמים והוציאו מיד אותו שלטון אם דרך מתנה אם דרך שוחד אין הבעלים יכולים לטעון אלו היינו יודעים שכן וכו' אלא שמה שמכרו מכרו ומה שנתנו נתנו ואם נתיאשו הבעלים אין להם עוד כלום לא לענין שיהו צריכין ליתן להם רביע כדין סיקריקון ולא אפי' שיצטרכו ליקח מהם כלל ומכל מקום מלכות שנכנסה במלכות אחרת עד שעקרה האחת את חברתה לגמרי והושיב אחרים במקומם הרי זו מלכות חדשה וקנתה קנין גמור וכמו שאמרו עמון ומואב טהרו בסיחון ומקחו קיים ואין לבעלים כלום אפי' לא נתיאשו:

    ראשוני הרבנים כתבו שגוי אנס שאנס ביתו של ישראל ובא ישראל אחר ולקחה הימנו שאין הבית חוזר לבעלים הראשונים אלא אם כן פורע לו את דמיו ושיתן לו שכר מה שההנהו דומיא דשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו ואין אומרין מבריח ארי בעלמא הוא וזה הפך מה שכתבו גדולי הרבנים למעלה בבא מחמת חוב ואנפרות שאם החזיק גוי בקרקע ישראל בגזל אין בו סיקריקון להחזיר לבעלים רביע אם שהתה שנים עשר חדש אלא מחזירו לבעלים בחנם שאין מכירת הגוי מכירה כלל ואף הוא אינו אלא מבריח ארי בעלמא ובתוספות הכריעו שאם לקח הישראל את הבית בשיוויו דין הוא שיחזירהו שהרי אין לו טענה שלהצילו בא אבל אם לקחו בזול ראוי לומר שיפרע זה מה שנתן אבל לא דבר אחר והדברים נראין:

    המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלים הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אמר הר"ם פי' רמיזה שם כונה ואמר בן בתירא בממכרו ומקחו למטלטלין עד שיקפוץ על הדבר ויקיפהו ויקביל גם כן לאשר ימכור אליו ולא יספיק לו הרמיזה לבד ופעוטות קטני הקטנים משש שנים עד שבע אם היה להם הבנה או מן שמנה ותשעה לפי שעור שכלו וזה הענין יהיה לדיין ואין הלכה כבן בתירה:

    אמר המאירי חרש ר"ל שאינו שומע ואינו מדבר רומז ונרמז פי' קונה ומקנה דרך רמיזה הן ברמיזת היד הן ברמיזת הראש ויראה דוקא במטלטלין וכן כתבוה גדולי המחברים ואף הם כתבו שאף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו הרבה ומתישבים בדבר אלא שיש מי שפירשה אף בקרקע ואף גדולי המפרשים נראה שנוטים בה בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין יש מפרשים שהקפיצה הוא פחות מן הרמיזה והיא בפה מלשון ועולתה קפצה פיה ואומר בן בתירה שבמטלטלין דיו ברמיזת הפה ואין הלכה כמותו ומכל מקום הלשון מוכיח שדברי תנא קמא בקרקע אלא שנראה לדעת ראשון שתיבת במטלטלין נמשכת לשניהם כלומר חד אמר רומז ונרמז וחד אמר קופץ ונקפץ ושניהם במטלטלין דוקא ויש מפרשים בקופץ ונקפץ שהוא בא להחמיר על תנא קמא ולומר שבמטלטלין מיהא אין קנינו או הקנאתו כלום עד שיגיעו לידו המעות ושיגיע מה שהוא מוכר ליד הלוקח ואם הוא לוקח שיגיע החפץ לידו והמעות ליד המוכר והוא שאמרו עליה בתלמוד המערב שואר ומישתואר ולדעת האומר שאף בקרקע מעשיו מועילים אי אפשר לומר כן אלא במטלטלין ומ"מ איפשר שיגיעו המעות לידו ושיחזיק הלה בקרקע אלא שמתוך שקופץ ונקפץ אינו נופל יפה אלא במטלטלין תופשה במטלטלין אי איפשר כמו שביארנו שמלת במטלטלין חוזרת לשניהם וכן נראה עיקר:

    וכבר ביארנו שאין הלכה כבן בתירה וחרש שאינו שומע אלא שהוא מדבר אף הוא בדין רמיזה או בכתיבה אבל שומע ואינו מדבר הרי הוא כפקח לכל דבריו וכותב בכתב ידו והוא הוא דבורו ויתבאר בגמרא שאף בגיטין מוציא את אשתו ברמיזה מפני שברמיזה כנס ברמיזה יוציא אלא שאם כנס כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא כמו שיתבאר:

    הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ולפי מה שיתבאר בגמרא עד בן שש אין מעשיו כלום אפי' היה חריף שבחריפים משגמרו לו שש עד שיגדיל והוא לתינוק י"ג ויום אחד ולתינוקות י"ב ויום אחד בודקין אותו והולכין אחר חריפותו ואם מצאנוהו כדאי מקחו מקח וממכרו ממכר שכך תקנו לו משום כדי חייו ומתוך כך כתב ראשונן של גאונים שאין ממכרו ממכר אלא בכדי חייו ואין הדברים נראים לא הזכירו כדי חייו אלא ליתן טעם בדבר אבל מאחר שתקנו תקנו ואפי' בשוה מאה מנה וכן מתנתן קיימת בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע ובכלם פירשנו בששי של כתבות דוקא שאין לו אפטרופוס שאם יש לו אין מעשיו כלום לא תקנו להיות מעשיו קיימים אלא בשאין לו אפטרופוס וגאוני הראשונים כתבו שמתנתו קיימת אף ביש לו אפטרופוס ואין נראה כן וכל שטעה במקחו ומתנו דינו כגדול לגמרי הן לפחות משתות למחילה הן לשתות לחזרת אונאה הן ליתר משתות לבטול מקח וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקין בדין פחות משתות למחילה ממה שאמרו יתמי לאו בני מחילה נינהו ופירשו זה שנאמר כאן עד שתות בגדול מלמעלה למטה כלומר כל שנתאונה בחצי או בשליש ורביע עד שתות בטל מקח ושתות וממנו ולמטה לחזרה וכל שכתבנו בדינין אלו פירושו במטלטלין ואין בהם חלוק בין שהיו של אביו לשהיו לו מצד אחר אבל בקרקעות יש בהם דינין אחרים ואף במטלטלים חדשו גדולי המחברים קצת תנאים וכבר ביארנום בארכה בתשיעי של בתרא בסוגית המשנה השביעית:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    12 more comments on this page.

    Meiri on Gittin 59a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה קמ"ל כו' ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה כו' עכ"ל מילי מילי קאמר ולא בגיטין היינו בקפיצה אבל ברמיזה הא קאמר אבל בגיטין ד"ה ברמיזה אבל בקרקעות רמיזה נמי לא מהני דהכא משום כדי חייו דוקא תקנו רבנן דוקא במטלטלין כדלקמן דקאמר האי טעמא גבי פעוטות וה"ה הכא בחרש וק"ל:

    תוס' בד"ה אחת מתנה כו' מדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת מתנת קרקעות כו' עכ"ל לכאורה לא הוה צריכי לזה דהיכי תיסק אדעתין למימר דמתנה עדיפא ממכירה הא איכא מאן דפליג במתנה וס"ל דאינו מתנה כלל אפילו במטלטלין ואם כן הוה סברתם הפוכה אלא משום דבההיא דמייתי מפרק מי שמת דמתנתו עדיפא והוה מתנה אף במקרקע היה לבעל דין לחלוק נמי הכא למימר הכי ולהכי הוכיחו דאינו כן מדלא קאמר למי כו' ואחת מתנות קרקעות והתם בבן י"ג איירי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 59a · Sefaria

    Maharam

    ע"א ד"ה אחת מתנה מרובה וכו' והא דאמרינן במי שמת וכו' ומתנתו מתנה במקרקעי. ויש לדקדק דהסברות הן הפוכות דהתם במכירה אין מוכר בנכסי אביו פחות מעשרים ובמתנה נותן והכא פשיטא דמוכר במטלטלין ובמתנה איבעיא ליה דהא דאתמר התם דבמתנה נותן היינו לאחד דמסיק הכא דנותן במתנה משום דאי לא דעביד ליה ניחא דנפשיה לא יהיב ליה הלכך הוי נמי הכי גבי פחות מבן עשרים לענין נכסי אביו אבל למכור בנכסי אביו פחות מבן עשרים לא כדמפדש התם משום דקטן קריבא דעתיה אצל זוזי ודלמא מקרקש ליה בזוזי כדמפרש התם ודוקא במטלטלים תקנו חכמים כשהגיע לימי הפעוטות שיהיה מקחו מקח וממכרו ממכר משום כדי חייו:

    Maharam on Gittin 59a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אפכוה וכו' בני הישיבה טעו עיין קדושין דף מד ע"ב רש"י ד"ה ואפכוה וצע"ק. אח"כ ראיתי שעמד בזה בתשובת באר שבע סימן יא:

    Gilyon HaShas on Gittin 59a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְהָא אִיכָּא דָּוִד? הֲוָה עִירָא הַיָּאִירִי קשא והלא עתה תירץ לו כבר התרצן על קושיתו גבי שאול דכולהו שני אמרינן ולמה חזר והקשה כזאת דהתירוץ שלה הוא גם כן כך? ונראה לי בס"ד גבי שאול כל ימי מלכותו היה שמואל חי ואחר שנפטר שמואל לא נשאר שאול חי אלא שמנה חדשים כמו שכתב רש"י ז"ל בגמרא דתמורה, וכן כתב בפירושו על הנביאים בשמואל, ולכן סבר המקשן דרק בהא דשאול תירץ לו כן משום דימים שנשאר לבדו בלא שמואל היו ימים מועטים אבל גבי דוד המלך ע"ה הוה להפך דאותם השנים שהיה דוד לבדו בלא עירא היאירי היו מרובין טפי מאותם השנים שהיה עמו עירא וסלקא דעתיה דזה לא יתרץ לו 'כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן' כיון דאותם השנים שהיו ביחד היו מועטים אך התרצן גם בזה תירץ כן. והא דחזר ושאל גבי שלמה 'וְהָא קַטְלֵיהּ' אף על גב דכבר תירץ לו ד'כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן' נראה לי המקשן סבר כיון דשמעי נהרג על פי צוואתו של דוד המלך ע"ה וכבר נתחייב הריגה משעה שקלל את דוד המלך ע"ה חשיב גברא קטילא וכאלו אינו בעולם ולכך הקשה ' וְהָא קַטְלֵיהּ ' על פי הצוואה ועל פי הדין ואם כן גברא קטילא הוה מעיקרא? והתרצן הבין שאלת המקשן כבראשנה ותירץ לו דב' כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן '. והא דחזר והקשה בשבנא סבירא ליה להמקשן אחר שנהרג שבנא נתברר שלא היתה תורתו לשמה ואין לו בזה דין ראש ישיבה באמת וכאלו אינו דלא חשיב לכלום כיון דעוסק שלא לשמה ולכן הקשה לו וְהָא אִיקְטִיל רוצה לומר מכח שנהרג על ידי סנחריב הוכח דאין זה חשיב בעל תורה כיון דהוי שלא לשמה והתרצן גם בזה הבין שקושיתו היא כמו שאמרו בראשונה ולכך השיב ' כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאַמְרִינָן '.

    Ben Yehoyada on Gittin 59a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 59, Amud Aleph, about 414 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי…”

    2. Segment 214 words

      Opens “והאנן תנן: דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא ר' הילל…”

      Named: רבה, רבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל…”

      Named: רבי הילל, רבי וולס, רבי לא, רבה, רבא.

    5. Segment 516 words

      Opens “ולא?! הא הוה יהושע! הוה אלעזר. הא…”

    6. Segment 617 words

      Opens “הא הוה שאול! הוה שמואל. והא נח…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 718 words

      Opens “והא נח נפשיה! כולהו שני בעינן. הא…”

    8. Segment 817 words

      Opens “הא הוה חזקיה! הוה שבנא. הא איקטיל!…”

    9. Segment 935 words

      Opens “אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני…”

      Named: רב אחא, רבי ועד, רב אשי, רבא.

    10. Segment 1016 words

      Opens “מתני׳ חרש רומז ונרמז. ובן בתירא אומר:…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “גמ׳ א"ר נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין…”

    12. Segment 128 words

      Opens “פשיטא, ״במטלטלין״ תנן! מהו דתימא ״אף במטלטלין״,…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “איכא דאמרי, א"ר נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ועד…”

      Named: רב יהודה, רב יצחק, רב כהנא.

    15. Segment 1518 words

      Opens “ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה.…”

      Named: אבא.

    16. Segment 1624 words

      Opens “(מלכים ב י, כב) ״ויאמר לאשר על…”

      Named: אבא.

    17. Segment 1731 words

      Opens “כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שיגר…”

      Named: רב דימי, רבי סיבני.

    18. Segment 1810 words

      Opens “וטעותן עד כמה? א"ר יונה א"ר זירא:…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “בעי אביי: מתנתו, מאי? רב יימר אמר:…”

      Named: רב יימר, רב אשי, אביי.

    20. Segment 2045 words

      Opens “אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי. א"ל זילו…”

      Named: רב מרדכי.

    21. Segment 2123 words

      Opens “מתני׳ אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Gittin 59a · Segment 15 — “ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Gittin 59a · Segment 14 — “…שית כבר שב. רב כהנא אמר: כבר שב כבר…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Gittin 59a · Segment 11 — “גמ׳ א"ר נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין דברי הכל…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Gittin 59a · Segment 15 — “ולא פליגי; כל חד וחד לפי חורפיה.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Gittin 59a · Segment 9 — “אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר, מימות…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Gittin 59a · Segment 6 — “…הוה שאול! הוה שמואל. והא נח נפשיה! כולהו שני…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Gittin 59a · Segment 19 — “בעי אביי: מתנתו, מאי? רב יימר אמר: אין מתנתו…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 59a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026