Talmud Builders

    Gittin 29b

    Back to index

    English translation — Gittin 29b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Take an item from her and then give her the bill of divorce, and he went and gave her the bill of divorce and then took the item from her. Rabbi Yoḥanan invalidates the bill of divorce even when given by the first agent, as he deviated from the husband’s instructions, and his agency is canceled, and all the more so does Rabbi Yoḥanan invalidate the bill of divorce when delivered by the first agent’s agent. And Reish Lakish deems the bill of divorce valid when it is delivered by the first agent’s agent, and all the more so when it is delivered by the first agent himself.

    2MISHNA: With regard to an agent who is bringing a bill of divorce from a country overseas, who must attest to the fact that he witnessed the writing and signing of the bill of divorce, and he became sick and cannot complete his agency, he appoints another agent in court and sends him. And the first agent says before the court: It was written in my presence and it was signed in my presence, and on the basis of this the court deems the bill of divorce to be valid. And the final agent does not need to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rather, it is sufficient that he says: I am an agent of the court.

    3GEMARA: The Sages said to Avimei, son of Rabbi Abbahu: Raise the following dilemma before your father, Rabbi Abbahu: Can an agent of the first agent also appoint another agent, or not? He said to them: You should not raise this dilemma. From the fact that the mishna teaches: The final agent does not need to say, as opposed to: The second agent does not need to say, it can be seen by inference that the second agent can appoint an agent, resulting in the existence of a final agent, not just a second agent.

    4Rather, when you raise the dilemma, this is what you should ask: When the second agent appoints another agent, does he need to appoint him specifically in court, or can he do so even while not in court? They said to him: We do not raise this dilemma, as from the fact that it teaches: Rather, he says: I am an agent of the court, it is clear that any agent in this role must be appointed in court.

    5The Gemara cites another version of the discussion. Rav Naḥman bar Yitzḥak would teach like this: The Sages said to Avimei, son of Rabbi Abbahu: Raise the following dilemma before your father, Rabbi Abbahu: When the agent of the first agent appoints another agent, does he need to appoint him specifically in court, or can he do so even while not in court?

    6He said to them: And you should raise the dilemma as to whether generally the agent of the first agent can appoint another agent. They said to him: We do not raise this dilemma, as we learned in the mishna: The final agent does not need to say, and by inference it can be seen that the second agent can appoint an agent. Rather, when the dilemma was raised to us, it was with respect to whether this must take place in court, or if it can take place while not in court. He said to them: You should also not raise this dilemma, as the mishna teaches: Rather, he says: I am an agent of the court, which shows that the subsequent appointments must take place in court.

    7§ Rabba says: An agent in Eretz Yisrael can appoint several agents, i.e., he can appoint an agent, and the second agent can appoint another agent in his place. All of this can take place outside of court, because when a bill of divorce is sent within Eretz Yisrael there is no need to testify that it was written and signed in the agent’s presence. Rav Ashi says: If the first agent died, then they are all canceled, as all the agents act on the basis of the first agent. With his death, the agency is canceled.

    8Mar bar Rav Ashi said: This statement of my father is from the time of his youth, and it is not correct, as, if the husband dies, even if all of the agents are alive, is there is any significance to any of them? All of them, from whose authority do they come to deliver the bill of divorce? They come from the husband’s authority. Therefore, if the husband is alive, then they are all able to act as agents; if the husband is not alive, then they are all not agents. The status of the agents is dependent on the husband, not on the first agent.

    9§ The Gemara relates: There was an incident involving a certain man who sent a bill of divorce to his wife with an agent. The agent said: I do not know her. The husband said to him: Go give the bill of divorce to Abba bar Minyumi, as he knows her, and he will go and give it to her. The agent came and did not find Abba bar Minyumi, and he did not know what to do. He found Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥanina bar Pappa and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, and Rav Safra was sitting among them. The agent asked them what he should do. The first three Sages said to him: Transfer your words, i.e., your agency, before us, as when Abba bar Minyumi comes, we will give the bill of divorce to him, and he will go and give it to her.

    10Rav Safra said to them: But isn’t he an agent who is not granted the ability to effect divorce, as he was given only the authority to transfer the bill of divorce to Abba bar Minyumi? Therefore, he cannot transfer the agency to another person. These Sages were embarrassed that they ruled improperly.

    11Rava said: Rav Safra struck [ kappeḥinhu ] a blow to three ordained Sages, as although he was from Babylonia and not ordained, he was correct. Rav Ashi said: With what did he strike them? He did not conclusively refute their opinion, as, did the husband say to the agent: Abba bar Minyumi should deliver the bill of divorce and not you? Rather, he appointed this agent to deliver the bill of divorce, and added that if he cannot find the wife, then he can transfer the bill of divorce to Abba bar Minyumi.

    12The Gemara cites another version of the discussion: There are those who say that Rava said: Rav Safra struck three ordained Sages mistakenly. Rav Ashi questioned Rava and said: What was the mistake? After all, what did the husband say to the agent? He said that Abba bar Minyumi should give his wife the bill of divorce, meaning that he and not you should give it, and Rav Safra’s ruling was correct.

    13The Gemara relates a similar incident: There was an incident involving a certain man who sent a bill of divorce to his wife with an agent. He said to the agent: Do not give the bill of divorce to her until thirty days have passed. Circumstances occurred within the thirty days that were beyond the agent’s control, and he saw that he would not be able to wait and give the wife the bill of divorce after thirty days, as per the husband’s instructions.

    14The agent came before Rava and asked what he should do. Rava said: What is the reason that the mishna permits an agent who became sick to appoint another agent in his place? It is because he is a victim of circumstances beyond his control, and in the case of this one as well, he is a victim of circumstances beyond his control. Rava said to the agent: Transfer your words, i.e., your agency, before us and we will serve as a court, so that after thirty days we will appoint an agent and he will give the bill of divorce to her. The Sages said to Rava: But isn’t he an agent who is not granted the ability to effect divorce, as within the thirty days he does not have the authority to divorce her? He said to them: Since it is so that after thirty days he is able to divorce her, he is considered an agent who is granted the ability to effect divorce.

    15The Sages challenged Rava again: But in any case where an agent does not deliver a bill of divorce immediately, let there be a concern that perhaps the husband was mollified and decided not to divorce his wife, thereby canceling the bill of divorce. Didn’t we learn in a mishna (76b): If, before traveling, a husband gives his wife a bill of divorce and says that it takes effect from now if I do not arrive from now until twelve months have passed, and he died within the twelve months, then this is a valid bill of divorce?

    16And we discussed this halakha : And let there be a concern that perhaps the husband was mollified and decided not to divorce his wife, and canceled the bill of divorce. And Rabba bar Rav Huna said: This is what my father, my master, Rav Huna, said in the name of Rav: The mishna is referring to a case where the husband says: My wife is deemed credible to say that I did not arrive. Since the husband abrogated his right to contest the validity of the divorce by granting absolute credibility to his wife, there is no concern that he may have canceled the bill of divorce, as even if he were to claim that he had done so, his claim would not be accepted. By contrast, in this incident, where the wife was never granted such credibility, there is a concern that perhaps he canceled the bill of divorce.

    17Rava was embarrassed that he ruled incorrectly. Ultimately, the matter was revealed that this woman was the husband’s betrothed and that they had not married. Rava said: If they said that there is a concern with regard to a married woman that perhaps he was mollified, would they say the same with regard to a betrothed woman, whom he does not know well? Therefore, my ruling was correct.

    18Rava said: We certainly raise this dilemma:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואזל איהו ויהיב לה גיטאברישא דכי אמר ליה שקול חפץ ברישא קפיד איהו שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה אם שינה נעשה כמי שאמר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלייה הלכך ר' יוחנן פוסל בו בשליח ראשון וכ"ש בשלוחו והיינו דקאמר זימנין דגיטא נמי לא הוי הלכך תנא במתני' לא ישלחנו ביד אחר שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור לו דברים כהוייתן או השני לא ידקדק בהן ויהא משנה ומיפסיל גיטא וריש לקיש מכשר כו' קסבר לאו קפידא הוא אלא אורחא דמילתא קאמר ליה:

    מתני' עושה בב"ד שליח ומשלחושצריך הראשון לומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהאחרון לא יוכל לומר:

    שליח ב"ד אניומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשירו:

    גמ' שליח דשליחהשליח השני שנעשה בב"ד:

    האחרוןולא תנן השני:

    ה"גאלא כי תבעי לכו בב"ד או אפי' שלא בב"ד:

    עושה כמה שלוחיןראשון לשני ושני לשלישי וכן לעולם ואין צריך ב"ד הואיל ואין הראשון צריך לומר בפני נכתב האחרון נמי א"צ לומר שליח ב"ד אני:

    אם מת ראשוןעד שלא הגיע הגט לידה:

    בטלו כולןקסבר מכחו באו:

    דקטנותא היאבקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה:

    לא ידענא להאיני מכירה:

    מסור מילך קמןאמור דברי שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפני נכתב ובפני נחתם ואנו נמסרנו לו ויהיה שליח ב"ד:

    והא שליח שלא ניתן לגירושין הואהשליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר:

    קפחינהוקטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם:

    מאי קפחותאהלא אינה תשובה דמי אמר ליה בעל אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה לשון קיפוח דטרונציי"ר שמקצרו מלמטה:

    איכא דאמרידרבא אמר שאינה תשובה אלא בטעות קפחם ואמר (ליה) רב אשי מאי טעותא שפיר קפחינהו:

    מאי קאמר ליהבעל:

    אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתהמאחר שאינך מכירה הוא יהא שליח מעתה ולאו את בלישנא קמא גרסינן מי אמר ליה בלישנא בתרא גרסי' מאי קאמר ליה:

    איתניסשליח:

    בגו תלתיןשלא יוכל לילך אחר שלשים:

    שליח שלא ניתן לגירושין הואבתוך שלשים:

    וליחוששמא בא בעל אצלה בתוך שלשים ונתייחד עמה ופייסה ובעל והוי גט ישן:

    ליחוש שמא פייסבתוך י"ב חדש שיש שהות הרבה לבא ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו דהתם ליכא למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא:

    הכי גרסינןואמר רבה כו' באומר בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא הריני מאמינה לאמר שלא באתי בתוך הזמן אצלה וכיון דמעיקרא הימנה תו לא מהימן לערער וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער אלמא טעמא דאמר הכי אבל האי דלא אמר הכי ליחוש:

    אם אמרו בנשואהשחביבה עליו ומחזר לפייסה:

    גיטין 29 עמוד ב

    1שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא; ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ רבי יוחנן פוסל בו וכ"ש בשלוחו וריש לקיש מכשיר בשלוחו וכ"ש בו:

    Mishna

    2המביא גט. ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח ב"ד אני:

    Gemara

    3אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר' אבהו בעי מיניה מרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח או לא אמר להו הא לא תיבעי לכו מדקתני אין השליח האחרון מכלל דמשוי שליח׃

    4אלא כי תיבעי לכו כי משוי שליח בב"ד או אפילו שלא בב"ד אמרו ליה הא לא מבעיא לן מדקתני אלא אומר שליח ב"ד אני׃

    5רב נחמן בר יצחק מתני הכי אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר' אבהו בעי מיניה מר' אבהו שליח דשליח כי משוי שליח בב"ד או שלא בב"ד׃

    6אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא אמרו ליה הא לא קא מיבעיא לן דתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח משוי שליח אלא כי קא מיבעיא לן בב"ד או שלא בבית דין אמר להו הא נמי לא תיבעי לכו דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני׃

    7אמר רבה שליח בא"י עושה כמה שלוחין אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן׃

    8אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתו מכח דבעל קאתו איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו׃

    9ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה אמר ליה זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרו ליה מסור מילך קמי דידן דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה וליזיל וליתביניה לה׃

    10אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא איכסופו׃

    11אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי א"ר אשי במאי קפחינהו מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את׃

    12איכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא א"ר אשי מאי טעותא מאי קא אמר ליה אבא בר מניומי ולא את׃

    13ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו א"ל לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין אתניס בגו תלתין יומין׃

    14אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא מאי משום דאנוס האי נמי אנוס הוא אמר ליה מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה א"ל רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא אמר להו כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא׃

    15וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח הרי זה גט׃

    16והוינן בה וניחוש שמא פייס ואמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי׃

    17איכסיף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה׃

    18אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא לן׃

    Tosafot

    שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא‎—Take the object from her and give her the Get afterwards O VERVIEW The גמרא cited a dispute between ר"י ור"ל in a case where the husband told the שליח הגט, take an object from my wife and afterwards give her the גט‎. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. ------------------------------- משמע דוקא שהקפיד על לקיחת החפץ תחלה פליגי‎ – It seems that ר"י ור"ל argue only in this case where the husband was insistent that he first take the object, therefore ר"י maintains that it is פסול‎ – אבל הב לה גיטא ושקול מינה חפץ לא – However if the husband would have said, ‘ give her the גט and take an object from her’, there would be no dispute, even ר"י would agree that the גט is כשר‎. תוספות asks: ותימה דבפרק הכותב (כתובות דף פה, א) אמרינן דלא שנא אמר ליה שקול שטרא והב ליה זוזי‎ – And it is astounding! For in פרק הכותב the גמרא states; ‘it makes no difference, whether he told the שליח, ‘take back the שטר חוב and give him the money’ – ולא שנא אמר ליה הב ליה זוזי ושקול שטרא משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‎ – Or whether he said, ‘give him the money and take back the שטר’, in either case the שליח must pay, for the sender can say to the שליח, ‘ I sent you for my benefit, but not for my ruin’’; the reason the שליח is always liable is – כיון שהזכיר לקיחת השטר אף על פי שהזכיר לבסוף – Since the sender mentioned taking the שטר, even though he mentioned taking the שטר back last (he said הב ליה זוזי ושקול שטרא), for the שליח should have understood on his own that before he pays, he should take back the שטר‎. Similarly the same ruling should be here, since the owner wants the object, the שליח should not have given her the גט, until he retrieved the object. תוספות answers by distinguishing between the two cases: ויש לומר דשאני התם שפרעון המעות תלוין בשטר – And one can say; that there it is different, for the payment of money is dependent on the שטר‎ – ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה שירא שלא יאמרו סיטראי נינהו: So when he mentioned taking back the שטר, he let it be known that he was concerned that they should not claim these monies are for another debt. S UMMARY Paying a חוב and retrieving a שטר are intertwined, therefore no matter what he said first, the שליח should have retrieved the שטר first. The same cannot be said regarding a גט and קבלת חפץ‎. T HINKING IT OVER The inference of תוספות answer (as explained in footnote # 5) is that it is self-understood that the שליח should request the שטר even if the לוה did not tell him. However one may ask that if the לוה would not tell him, the שליח may think that it was a מלוה ע"פ without a שטר‎. Therefore there is seemingly no indication from the fact that the לוה asked him to retrieve the שטר, that he was concerned for סטראי נינהו, it could merely be that he was informing him that it is a מלוה בשטר‎!

    רבי יוחנן פוסל בו וכל שכן בשלוחו‎— Rabi Yochonon disqualifies it by him and certainly by his agent O VERVIEW The משנה taught that if the husband says to the שליח הגט, ‘take from her a certain item which is mine’, the שליח may not send it (the גט) with someone else, because אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר (he does not want his deposit to be in another’s possession). The גמרא cited a dispute in a case where the husband said to the שליח, ‘take the item from her and afterwards give her the גט’, however in fact the שליח gave her the גט first and then retrieved the item from her. ר' יוחנן maintains that whether it was the original שליח who did not follow the directive of the husband, and certainly if it was a second שליח (appointed by the first שליח), the גט is פסול‎. While ריש לקיש maintains that it is כשר in both cases. There is a dispute between רש"י and תוספות how to understand this גמרא‎. -------------------------------- פירש בקונטרס דקפידת הבעל אינו אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה‎ – רש"י explained that the husband is only insistent that the item should not remain in his wife’s possession – אבל במה שאמר ליה שיטול הימנה חפץ והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל – However regarding this which the husband told the שליח that he should take the item from her, and the שליח a ppointed another שליח to retrieve the item; that will not cause that the גט should be disqualified, for even though the husband may be particular as to who will receive the item from his wife, nevertheless it is not sufficient to disqualify the גט – תוספות clarifies a potential difficulty according to פרש"י: ולא ישלחנו ביד אחר דקתני במתניתין היינו טעמא שמא לא ימסור לשני דברים כהוייתן‎ – And this which our משנה stated; ‘and he should not send it through another שליח’, the reason for this ruling is that perhaps the first שליח may not give over the instructions properly to the second שליח‎ – או השני לא ידקדק בהן ויפסול הגט – Or perhaps the second שליח will not be that careful to follow those instructions, and the גט will become פסול‎. This concludes פרש"י (according to תוספות). תוספות comments on פרש"י: ולפי זה הא דקתני שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר היינו ביד אשתו‎ – And according to this interpretation (of רש"י), this which the משנה states (as a reason why לא ישלחנו ביד אחר, is because) ‘ he does not want that his deposit should be by someone else’, this אחר refers to his wife, but not to the second שליח‎ – In summation; ר' יוחנן rules that if the husband told the שליח to first take the item and then give the גט, we assume that the husband is מקפיד that the item should not be by the woman (ביד אחר), so therefore if the שליח (the first or the second) gave the גט before retrieving the item, the גט is פסול‎. The משנה teaches us that the first שליח should not appoint a second שליח in this case, since there is the likelihood that the husband’s instructions will not be followed. תוספות disagrees with פרש"י: וזה נראה דוחק וגם זה דוחק דלא ישלחנו ביד אחר שלא ישכח לומר כאשר אמר הבעל‎ – And this explanation seems to be strained, and it is also difficult that the reason why לא ישלחנו ביד אחר is because we are concerned that the first שליח should not forget to tell the second שליח the directive which the husband gave him – תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו יצחק בן אברהם דכשאמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא‎ – And it seems to the ריב"א that when the husband said to the שליח, ‘ take the item from her, and afterwards give her the גט’ – שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל רבי יוחנן נמי כשמשלח ביד אחר‎ – So the husband made the delivery of the גט dependent on retrieving item, therefore ר"י disqualifies the גט, when the first שליח sends it with another שליח‎ – אפילו לא שינה שליח השני מדעת הבעל ונטל ממנה החפץ קודם נתינת הגט‎ – Even though the second שליח did not change the wishes of the husband and took the item from her before he delivered the גט; it is still פסול‎ – דכיון שתולה שליחות הגט בחפץ כל מה שמשנה מדעת הבעל בחפץ נפסל הגט‎ – For since the delivery of the גט is dependent on retrieving the item, whatever the first שליח changes from the husband’s wishes regarding the item (like appointing another שליח in his stead), will disqualify the גט‎ – והכי פירושו רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון כששינה וכל שכן בשלוחו ואפילו בלא שינוי‎ – And this is the explanation of the גמרא that ר"י is פוסל בו meaning the first שליח, in a case where he changed the order (and gave the גט first), and ר"י is certainly פוסל by the second שליח, even if he did not change, but followed the instructions – ולא ישלחנו ביד אחר אפילו לא ישנה דקפיד הבעל שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר‎ – And when the משנה stated לא ישלחנו ביד אחר'’, it means even if the second שליח will not change, since the husband is particular about wanting the first שליח only, for אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר‎ – פירוש ביד השליח השני וריש לקיש כולי כדפירש בקונטרס: Which (אחר) means in the hands of the second שליח, however ר"ל maintains, etc. that it is a גט כשר in both instances as רש"י explained. S UMMARY According to רש"י the ruling of ר"י is when the שליח (either one) was משנה, and the משנה rules that לא ישלחנו ביד אחר, because maybe he will be משנה‎. According to תוספות when the משנה states לא ישלחנו ביד אחר it will be פסול if he sends it with another שליח, even if he is not משנה‎. T HINKING IT OVER תוספות explains that when ר"י ruled וכ"ש בשלוחו it means that it is פסול even if לא שינה‎. Why therefore did ר"י say that by שלוחו it is כ"ש that it is פסול, why is it a כ"ש, in fact since the שליח שני was not משנה, why should it be פסול at all?!

    הכי גרס רבינו תם אמר רב אשי מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את‎—This is how ר"ת is גורס; “רב אשי said; what is the mistake, did he say to him, ‘אבא בר מניומי but not you’” O VERVIEW A person sent a שליח to divorce his wife. When the שליח said, ‘I do not know her’, the husband said, give it to אבא בר מניומי; he knows her and will give it to her’. The שליח could not find אבא when he met three other sages, and they said, ‘give us the גט (and say בפ"נ וכו') and we will give it to אבא’. However רב ספרא said that this שליח is not a שליח שניתן לגירושין and therefore cannot give it over to others (except for אבא). There are two versions of what followed. רבא either said that רב ספרא undermined these three sages, or he said רב ספרא was incorrect in his objection. רש"י maintains that in both versions, רב אשי disagreed with רבא‎. Our תוספות disagrees. ------------------------------- וקאתי רב אשי לפרש מאי טעותא ולב' הלשונות רב אשי מכוונים‎ – And in the second version, רב אשי is explaining why sרב ספרא' objection was erroneous as רבא maintained, and according to both versions, רב אשי is consistent that רב ספרא was incorrect stating that he was a שליח שלא ניתן לגירושין‎ – ולא קאי איכא דאמרי אלא אמילתא דרבא: And when the גמרא stated איכא דאמרי; indicating that this is a different version; that was referring only to רבא, but not to רב אשי‎. S UMMARY רב אשי always maintains that he is a שליח לגירושין T HINKING IT OVER What are the relative advantages of these two גירסאות‎?

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמרי לה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו, בעי מיניה דרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח שלישי או לא, אמר להו הא לא תיבעי לכו, דודאי משוי, דתנן ואין השליח האחרון. ולא קתני ואין השליח השני.

    אלא כי תיבעי לכו בבית דין או שלא בבית דיןדכיון דאין השני והשלישי צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם נימא דהוו להו כשליח בארץ ישראל דאינו צריך למנותו בבית דין ופשטוה מד

    תנן אין השליח האחרון צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. וכן הלכתא דשליח שליח משוי שליח ודוקא בבית דין אבל שלא בבית דין לא. ונראה טעמא דמילתא דבשלמא בארץ ישראל דמצויין לקיימו ליכא למיחש למידי דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה ויתקיים בחותמיו, אבל בחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ואין צריך קיום, אי אפשר להכשירו אלא בעדות השליח בעצמו שקבלו שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם או בעדות השליח שיאמר שליח בית דין אני וחזקת בית דין עושין כתקונו ובפניהם נתקיים או מפני שליח או מפי עדים קיום, והילכך אם אין השליח השלישי אומר שליח בית דין אני איכא למיחש שמא השליח הראשון טעה ונתנו לה בינו לבינו והוא לא נתקיים בבית דין מפיו ולא מפי עדי קיום, והילכך אף השני אינו יכול למנותו אלא בבית דין, ומיהו אם נתקיים בחותמיו עושה שלא בבית דין לפי מה שכתבנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

    הא ד אמר רבא [רבה] שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחיןנראה דלרבותא נקט ארץ ישראל, דאין צריך לומר בחוץ לארץ דכח בית דין יפה ועושין כמה שלוחין, אבל בארץ ישראל דמנפשייהו קא משוו ושלא בבית דין אימר אין עושה שליח אלא הראשון לבדו דמכח הבעל קא אתי אבל השני דמכח השליח קא אתי לא. ורב אשי נמי קאמר

    ואם מת ראשון בטלו כולןדוקא שלוחין שבארץ ישראל קאמר משום דסבירא ליה דכולהו מכח שליח ראשון קא אתו, אבל בשלוחין שבחוץ לארץ לא דלאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא כל אחד מינייהו מכח בית דין קא אתו. וקיימא לן כרבא דאפילו בארץ עושין כמה שלוחין, ומיהו דוקא בשחלה או נאנס. אבל בלא חלה לא. בין בהולך בין באת הולך כדפסק רבינו אלפאסי ז"ל.

    והא ד רב אשי דאמר אם מת ראשון בטלו כולןלא קיימא לן כותיה, אלא כמר בר רב אשי דאמר

    הא דאבא דקיטונתא היאכלומר בקטנותו אמרה ובלא טעם, דכולהו לאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא מכח דבעל ואיתיה לבעל איתנהו לכולהו.

    ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליח לא ידענא להאיכא דדייק מינה דשליח הגט צריך להכיר האיש המגרש והאשה המתגרשת. ועוד דאמרינן לעיל בשילהי פרק המביא בתרא (גיטין כג, א) אלא סומא מאי טעמא, כלומר אינו כשר להביא את הגט, ומשני לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו, אלמא צריך להכיר. וליתא, דסומא שאני כיון שאינו יכול להכירו לעולם אלא על ידי אחרים [בנדפס: ופעמים] דמשקרין ליה. אבל אינש דעלמא דיכול להכיר מעצמו אם יתעכב בעיר אף על פי שאינו מכיר עכשיו אין בכך כלום. ותדע, מדאמרינן הכא ללישנא בתרא

    מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא אתכלומר דבין הוא בין אבימי יכולין ליתנו לה. ואף רבא נמי דאמר ד

    אוקמינהו לתלתא סבי בטעותאאלמא אף על גב דלא ידע לה נעשה לה שליח והא דאמר ליה לא ידענא לה הכי קאמר לא טרחנא בתרה דלא ידענא לה. וכן עיקר.

    הא ד אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הואכתבתיה למעלה בשילהי פרק המביא בתרא.

    אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמכיכלומר נצחם בדין דודאי שליח שלא ניתן לגירושין הוא. ואינו יכול לעשות שליח, דהכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את.

    ואמר רב אשי דליתה, דשליח שניתן לגירושין הוא,

    דמי אמר ליה אבא בר מניומי ולא את, והכא גרסינן מי.

    ואיכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן בטעותאדמי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את.

    ורב אשי אמר ודאי כדין קפחך

    דמאי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא אתבניחותא. והכא גרסינן מאי. כך פירש רש"י ז"ל. נמצא לפי גירסא זו דשליח כזה אינו עושה שליח דקיימא לן כרב אשי וכלישנא בתרא ולחומרא. אבל רבינו חננאל זצ"ל גריס בכולהו לישני מי קאמר ליה. רב אשי בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא סבירא ליה דבטעותא קפחינהו ושליח שניתן לגירושין הוא, דמי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ואיכא דאמרי אמימריה דרבא קאי ולא אדרב אשי, ורב אשי ללישנא בתרא פירושי הוא דקא מפרש מאי טעותא, וכיון דקם ליה רב אשי בכולהו לישנא בחדא שיטתא דשליח שניתן לגירושין הוא, קיימא לן דיכול למנות שליח, והוא עצמו יכול ליתנה לה, דבעל אינו מקפיד עליו שלא יתננו לה אלא דמימר אמר ליה אם אין אתה מכירה ואינך רוצה לטרוח לחזור אחריה תנהו לאבא בר מניומי, ומיהו אנן כחומרי הגירסאות נקיטינן, והוא עצמו אינו מגרשה וכל שכן דאינו עושה שליח תחתיו.

    הא דאמרי להו לרבא וליחוש שמא פייסכבר כתבתיה בארוכה בפרק המביא בתרא בסייעתא דשמיא.

    אמר רבא הא ודאי מבעיא לי כי משוו שליח בית דין בפניו או שלא בפניו. נראה שכך היא גירסתו של רש"י ז"לּ. ופירש כי משוו בית דין שליח, מי בעינן בפניו של שליח ראשון או לא,

    והדר פשטה דבין בפניו בין שלא בפניו כדאמר ליה רבא לההוא שליח מסור מילך קמן. ובתר דאזל ליה משוו לה שליח לאחרינא למיהביה ניהליה. אבל ספרים יש דגרסי כי משוי שליח בבית דין בפניו או שלא בפניו, והכי פירושו שליח ראשון כי משוי שליח בבית דין מי בעינן שיהא שליח שני שהוא ממונה באותו מעמד או אפילו שלא בפניו יכול למנותו והדר פשטה דאפילו שלא בפניו, וכן פירשה הרמב"ם ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 29b

    Gittin 29b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 474 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואזל איהו ויהיב לה גיטא ברישא דכי אמר ליה שקול חפץ ברישא קפיד איהו שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה אם שינה נעשה כמי שאמר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלייה הלכך ר' יוחנן פוסל בו בשליח ראשון וכ"ש בשלוחו והיינו דקאמר זימנין דגיטא נמי לא הוי הלכך תנא במתני' לא ישלחנו ביד אחר שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור לו דברים כהוייתן או השני לא ידקדק בהן ויהא משנה ומיפסיל גיטא וריש לקיש מכשר כו' קסבר לאו קפידא הוא אלא אורחא דמילתא קאמר ליה:

    מתני' עושה בב"ד שליח ומשלחו שצריך הראשון לומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהאחרון לא יוכל לומר:

    שליח ב"ד אני ומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשירו:

    גמ' שליח דשליח השליח השני שנעשה בב"ד:

    האחרון ולא תנן השני:

    ה"ג אלא כי תבעי לכו בב"ד או אפי' שלא בב"ד:

    עושה כמה שלוחין ראשון לשני ושני לשלישי וכן לעולם ואין צריך ב"ד הואיל ואין הראשון צריך לומר בפני נכתב האחרון נמי א"צ לומר שליח ב"ד אני:

    אם מת ראשון עד שלא הגיע הגט לידה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 29b · Sefaria

    Tosafot

    שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא‎—Take the object from her and give her the Get afterwards O VERVIEW The גמרא cited a dispute between ר"י ור"ל in a case where the husband told the שליח הגט, take an object from my wife and afterwards give her the גט‎. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. ------------------------------- משמע דוקא שהקפיד על לקיחת החפץ תחלה פליגי‎ – It seems that ר"י ור"ל argue only in this case where the husband was insistent that he first take the object, therefore ר"י maintains that it is פסול‎ – אבל הב לה גיטא ושקול מינה חפץ לא – However if the husband would have said, ‘ give her the גט and take an object from her’, there would be no dispute, even ר"י would agree that the גט is כשר‎. תוספות asks: ותימה דבפרק הכותב (כתובות דף פה, א) אמרינן דלא שנא אמר ליה שקול שטרא והב ליה זוזי‎ – And it is astounding! For in פרק הכותב the גמרא states; ‘it makes no difference, whether he told the שליח, ‘take back the שטר חוב and give him the money’ – ולא שנא אמר ליה הב ליה זוזי ושקול שטרא משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‎ – Or whether he said, ‘give him the money and take back the שטר’, in either case the שליח must pay, for the sender can say to the שליח, ‘ I sent you for my benefit, but not for my ruin’’; the reason the שליח is always liable is – כיון שהזכיר לקיחת השטר אף על פי שהזכיר לבסוף – Since the sender mentioned taking the שטר, even though he mentioned taking the שטר back last (he said הב ליה זוזי ושקול שטרא), for the שליח should have understood on his own that before he pays, he should take back the שטר‎. Similarly the same ruling should be here, since the owner wants the object, the שליח should not have given her the גט, until he retrieved the object. תוספות answers by distinguishing between the two cases: ויש לומר דשאני התם שפרעון המעות תלוין בשטר – And one can say; that there it is different, for the payment of money is dependent on the שטר‎ – ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה שירא שלא יאמרו סיטראי נינהו: So when he mentioned taking back the שטר, he let it be known that he was concerned that they should not claim these monies are for another debt. S UMMARY Paying a חוב and retrieving a שטר are intertwined, therefore no matter what he said first, the שליח should have retrieved the שטר first. The same cannot be said regarding a גט and קבלת חפץ‎. T HINKING IT OVER The inference of תוספות answer (as explained in footnote # 5) is that it is self-understood that the שליח should request the שטר even if the לוה did not tell him. However one may ask that if the לוה would not tell him, the שליח may think that it was a מלוה ע"פ without a שטר‎. Therefore there is seemingly no indication from the fact that the לוה asked him to retrieve the שטר, that he was concerned for סטראי נינהו, it could merely be that he was informing him that it is a מלוה בשטר‎!

    רבי יוחנן פוסל בו וכל שכן בשלוחו‎— Rabi Yochonon disqualifies it by him and certainly by his agent O VERVIEW The משנה taught that if the husband says to the שליח הגט, ‘take from her a certain item which is mine’, the שליח may not send it (the גט) with someone else, because אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר (he does not want his deposit to be in another’s possession). The גמרא cited a dispute in a case where the husband said to the שליח, ‘take the item from her and afterwards give her the גט’, however in fact the שליח gave her the גט first and then retrieved the item from her. ר' יוחנן maintains that whether it was the original שליח who did not follow the directive of the husband, and certainly if it was a second שליח (appointed by the first שליח), the גט is פסול‎. While ריש לקיש maintains that it is כשר in both cases. There is a dispute between רש"י and תוספות how to understand this גמרא‎. -------------------------------- פירש בקונטרס דקפידת הבעל אינו אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה‎ – רש"י explained that the husband is only insistent that the item should not remain in his wife’s possession – אבל במה שאמר ליה שיטול הימנה חפץ והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל – However regarding this which the husband told the שליח that he should take the item from her, and the שליח a ppointed another שליח to retrieve the item; that will not cause that the גט should be disqualified, for even though the husband may be particular as to who will receive the item from his wife, nevertheless it is not sufficient to disqualify the גט – תוספות clarifies a potential difficulty according to פרש"י: ולא ישלחנו ביד אחר דקתני במתניתין היינו טעמא שמא לא ימסור לשני דברים כהוייתן‎ – And this which our משנה stated; ‘and he should not send it through another שליח’, the reason for this ruling is that perhaps the first שליח may not give over the instructions properly to the second שליח‎ – או השני לא ידקדק בהן ויפסול הגט – Or perhaps the second שליח will not be that careful to follow those instructions, and the גט will become פסול‎. This concludes פרש"י (according to תוספות). תוספות comments on פרש"י: ולפי זה הא דקתני שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר היינו ביד אשתו‎ – And according to this interpretation (of רש"י), this which the משנה states (as a reason why לא ישלחנו ביד אחר, is because) ‘ he does not want that his deposit should be by someone else’, this אחר refers to his wife, but not to the second שליח‎ – In summation; ר' יוחנן rules that if the husband told the שליח to first take the item and then give the גט, we assume that the husband is מקפיד that the item should not be by the woman (ביד אחר), so therefore if the שליח (the first or the second) gave the גט before retrieving the item, the גט is פסול‎. The משנה teaches us that the first שליח should not appoint a second שליח in this case, since there is the likelihood that the husband’s instructions will not be followed. תוספות disagrees with פרש"י: וזה נראה דוחק וגם זה דוחק דלא ישלחנו ביד אחר שלא ישכח לומר כאשר אמר הבעל‎ – And this explanation seems to be strained, and it is also difficult that the reason why לא ישלחנו ביד אחר is because we are concerned that the first שליח should not forget to tell the second שליח the directive which the husband gave him – תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו יצחק בן אברהם דכשאמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא‎ – And it seems to the ריב"א that when the husband said to the שליח, ‘ take the item from her, and afterwards give her the גט’ – שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל רבי יוחנן נמי כשמשלח ביד אחר‎ – So the husband made the delivery of the גט dependent on retrieving item, therefore ר"י disqualifies the גט, when the first שליח sends it with another שליח‎ – אפילו לא שינה שליח השני מדעת הבעל ונטל ממנה החפץ קודם נתינת הגט‎ – Even though the second שליח did not change the wishes of the husband and took the item from her before he delivered the גט; it is still פסול‎ – דכיון שתולה שליחות הגט בחפץ כל מה שמשנה מדעת הבעל בחפץ נפסל הגט‎ – For since the delivery of the גט is dependent on retrieving the item, whatever the first שליח changes from the husband’s wishes regarding the item (like appointing another שליח in his stead), will disqualify the גט‎ – והכי פירושו רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון כששינה וכל שכן בשלוחו ואפילו בלא שינוי‎ – And this is the explanation of the גמרא that ר"י is פוסל בו meaning the first שליח, in a case where he changed the order (and gave the גט first), and ר"י is certainly פוסל by the second שליח, even if he did not change, but followed the instructions – ולא ישלחנו ביד אחר אפילו לא ישנה דקפיד הבעל שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר‎ – And when the משנה stated לא ישלחנו ביד אחר'’, it means even if the second שליח will not change, since the husband is particular about wanting the first שליח only, for אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר‎ – פירוש ביד השליח השני וריש לקיש כולי כדפירש בקונטרס: Which (אחר) means in the hands of the second שליח, however ר"ל maintains, etc. that it is a גט כשר in both instances as רש"י explained. S UMMARY According to רש"י the ruling of ר"י is when the שליח (either one) was משנה, and the משנה rules that לא ישלחנו ביד אחר, because maybe he will be משנה‎. According to תוספות when the משנה states לא ישלחנו ביד אחר it will be פסול if he sends it with another שליח, even if he is not משנה‎. T HINKING IT OVER תוספות explains that when ר"י ruled וכ"ש בשלוחו it means that it is פסול even if לא שינה‎. Why therefore did ר"י say that by שלוחו it is כ"ש that it is פסול, why is it a כ"ש, in fact since the שליח שני was not משנה, why should it be פסול at all?!

    הכי גרס רבינו תם אמר רב אשי מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את‎—This is how ר"ת is גורס; “רב אשי said; what is the mistake, did he say to him, ‘אבא בר מניומי but not you’” O VERVIEW A person sent a שליח to divorce his wife. When the שליח said, ‘I do not know her’, the husband said, give it to אבא בר מניומי; he knows her and will give it to her’. The שליח could not find אבא when he met three other sages, and they said, ‘give us the גט (and say בפ"נ וכו') and we will give it to אבא’. However רב ספרא said that this שליח is not a שליח שניתן לגירושין and therefore cannot give it over to others (except for אבא). There are two versions of what followed. רבא either said that רב ספרא undermined these three sages, or he said רב ספרא was incorrect in his objection. רש"י maintains that in both versions, רב אשי disagreed with רבא‎. Our תוספות disagrees. ------------------------------- וקאתי רב אשי לפרש מאי טעותא ולב' הלשונות רב אשי מכוונים‎ – And in the second version, רב אשי is explaining why sרב ספרא' objection was erroneous as רבא maintained, and according to both versions, רב אשי is consistent that רב ספרא was incorrect stating that he was a שליח שלא ניתן לגירושין‎ – ולא קאי איכא דאמרי אלא אמילתא דרבא: And when the גמרא stated איכא דאמרי; indicating that this is a different version; that was referring only to רבא, but not to רב אשי‎. S UMMARY רב אשי always maintains that he is a שליח לגירושין T HINKING IT OVER What are the relative advantages of these two גירסאות‎?

    Tosafot on Gittin 29b · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    אמרי לה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו, בעי מיניה דרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח שלישי או לא, אמר להו הא לא תיבעי לכו, דודאי משוי, דתנן ואין השליח האחרון. ולא קתני ואין השליח השני.

    אלא כי תיבעי לכו בבית דין או שלא בבית דין דכיון דאין השני והשלישי צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם נימא דהוו להו כשליח בארץ ישראל דאינו צריך למנותו בבית דין ופשטוה מד

    תנן אין השליח האחרון צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. וכן הלכתא דשליח שליח משוי שליח ודוקא בבית דין אבל שלא בבית דין לא. ונראה טעמא דמילתא דבשלמא בארץ ישראל דמצויין לקיימו ליכא למיחש למידי דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה ויתקיים בחותמיו, אבל בחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ואין צריך קיום, אי אפשר להכשירו אלא בעדות השליח בעצמו שקבלו שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם או בעדות השליח שיאמר שליח בית דין אני וחזקת בית דין עושין כתקונו ובפניהם נתקיים או מפני שליח או מפי עדים קיום, והילכך אם אין השליח השלישי אומר שליח בית דין אני איכא למיחש שמא השליח הראשון טעה ונתנו לה בינו לבינו והוא לא נתקיים בבית דין מפיו ולא מפי עדי קיום, והילכך אף השני אינו יכול למנותו אלא בבית דין, ומיהו אם נתקיים בחותמיו עושה שלא בבית דין לפי מה שכתבנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

    הא ד אמר רבא [רבה] שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין נראה דלרבותא נקט ארץ ישראל, דאין צריך לומר בחוץ לארץ דכח בית דין יפה ועושין כמה שלוחין, אבל בארץ ישראל דמנפשייהו קא משוו ושלא בבית דין אימר אין עושה שליח אלא הראשון לבדו דמכח הבעל קא אתי אבל השני דמכח השליח קא אתי לא. ורב אשי נמי קאמר

    ואם מת ראשון בטלו כולן דוקא שלוחין שבארץ ישראל קאמר משום דסבירא ליה דכולהו מכח שליח ראשון קא אתו, אבל בשלוחין שבחוץ לארץ לא דלאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא כל אחד מינייהו מכח בית דין קא אתו. וקיימא לן כרבא דאפילו בארץ עושין כמה שלוחין, ומיהו דוקא בשחלה או נאנס. אבל בלא חלה לא. בין בהולך בין באת הולך כדפסק רבינו אלפאסי ז"ל.

    והא ד רב אשי דאמר אם מת ראשון בטלו כולן לא קיימא לן כותיה, אלא כמר בר רב אשי דאמר

    הא דאבא דקיטונתא היא כלומר בקטנותו אמרה ובלא טעם, דכולהו לאו מכח שליח ראשון קא אתו אלא מכח דבעל ואיתיה לבעל איתנהו לכולהו.

    ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליח לא ידענא לה איכא דדייק מינה דשליח הגט צריך להכיר האיש המגרש והאשה המתגרשת. ועוד דאמרינן לעיל בשילהי פרק המביא בתרא (גיטין כג, א) אלא סומא מאי טעמא, כלומר אינו כשר להביא את הגט, ומשני לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו, אלמא צריך להכיר. וליתא, דסומא שאני כיון שאינו יכול להכירו לעולם אלא על ידי אחרים [בנדפס: ופעמים] דמשקרין ליה. אבל אינש דעלמא דיכול להכיר מעצמו אם יתעכב בעיר אף על פי שאינו מכיר עכשיו אין בכך כלום. ותדע, מדאמרינן הכא ללישנא בתרא

    12 more comments on this page.

    Rashba on Gittin 29b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר המביא גט ממדינת הים וחלה עושה ב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני אמר הר"ם וכן השליח לשלוח ואפי' אלף ובתנאי שיקדם כל אחד מהם לחבירו בבית דין ובארץ ישראל לא יצטרך ב"ד כמו שקדם זכורו:

    אמר המאירי המביא גט ממדינת הים ר"ל שהוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וחלה או נאנס והרי אם תאמר שיעשה שליח שני יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא הועיל כלום אלא הרי זה הולך לפני בית דין ואומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ובית דין עושין שליח במקומו ואמר שליח בית דין אני ר"ל שנותנו מכח שליחות בית דין ובית דין חותמין לו שהוא שלוחם וממה שהזכיר בה שליח אחרון ולא אמר שליח שני למדנו שאף שליח זה עושה שליח אפי' במאה זה אחר זה ודוקא בחלה כמו שפירשנו למעלה ובזו מיהא צריך בית דין בכל אחד ואחד שהרי האחרון צריך ליתנו מכח בית דין ולומר שליח בית דין אני אבל במקום שאין צריך לומר בפני נכתב כגון בארץ ישראל שליח עושה שליח עד כמה שלוחים אפי' שלא בבית דין שכל שאין הראשון צריך לומר בפני נכתב כו' אין האחרון צריך לומר שהוא שליח בית דין ולמדת לפי דרכך שאפי' ממדינת הים כל שהגט מתקיים בחותמיו שליח עושה שליח אף שלא בבית דין ומ"מ יש לי ספק אם גט זה נכתב בפני שנים והלך האחד עם הגט בשליחות הבעל והלך האחר עמו במקרה וחלה הראשון ורוצה לעשות שליח את השני שעמו אם צריך בית דין כשאר שלוחים או שמא מכיון שאף זה יכול לומר בפני נכתב כו' אינו צריך בית דין והדבר צריך תלמוד:

    ויתבאר עוד בגמרא בדין שליחות שכל ששליח עושה שליח ומינה הראשון את השני וחלה השני הרי שני זה ממנה השלישי אפי' מת הראשון וכן כמה זה אחר זה ואין אומרין מכיון שמת הראשון בטל שליחותם של באי כוחו והיאך יעשו עוד שליח אלא שליחותם קיים הן לשליחות עצמם הן למנות שליח שאין אומרין שמכח שליח הם באים אלא כלם מכח הבעל וכל שהבעל קיים כל השליחויות קיימים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    הוזכר בכאן מעשה בההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליח לא ידענא לה ואמר ליה מדלא ידעת לה הבייה לאבא בר מניומי דליתביה לא אתא ולא אשכחיה לאבא בר מניומי יתיב ר' אבהו ור' יצחק נפחא ור' חנינא פפי ואמרו ליה מסור מילך קמן דכי אתי אבא בר מניומי ניתביה ניהליה והוה יתיב רב ספרא גביהו ואמר להו והא שליח שלא נתן לגירושין הוא דמסתמא הכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את זהו ענין המעשה ולמדנו ממנו שאדם ממנה שליח ממקומו אדם שבעיר אחרת אע"פ שאינו בפניו שהרי זה מינה ממקומו שליח אבא בר מניומי להוליך את הגט לאשתו ואע"פ שזו לא נאמרה אלא בשליח הולכה יראה שאף בשליחות קבלה כן וכן עשינו בה מעשה והודו לנו גדולי הדור ומ"מ מגדולי הדורות ראיתי בנימוקיהם שחולקים בשליחות של קבלה הואיל ומילי נינהו ואין נראה כן:

    למדנו עוד ממעשה זה שכל שלא עשאו שליח להוליך את הגט לאשתו אלא שאמר לו תנהו לפלני שיתנהו לה ולא מצאו אע"פ שזהו אונס אין אותו השליח יכול ליתנו שאינו שליח לגירושין אלא אותו פלני הוא שליח הגירושין ומכיון שאינו יכול ליתנו לה אף הוא אינו יכול למנות שליח אחר אף בב"ד ואפי' מסר דבריו לבית דין להיות הבית דין מקבלין אותו ליתנו לאותו פלני אינו כלום שמאחר שאינו שליח של גירושין אינו ממנה שליח ולא בית דין עליו כלל אף ליתנו לאותו פלני אפי' במקום אונס שאין כאן אלא מילי הואיל ולא הרשהו לגרש ומילי לא מימסרן כלל אלא נותנו לאותו פלני והוא נעשה שליח אף לעשות שליח אם חלה או נאנס ולפי דרכך למדת שאפי' אמר לו תנהו לה והוא אומר איני מכירה וחזר ואמר לו תנהו לפלני שהוא מכירה אפי' הכירה הוא אחר כן אינו שליח כלל אלא אם כן אומרו לו בפירוש שאם יכירה אחר כן יהא הוא שליח ודברים אלו פירושן אף במקום שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

    ולענין ביאור יש שואלים שהרי אמרו בסוף המביא תנין דאמר לה הוי שלוחה להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמי בי דינא בפני נכתב כו' ולישוו שליח וליתבו לך ואם כן אף זה הרי שליח שלא ניתן לגירושין הוא ותירצו שבזו הואיל והוא צוה לה בפירוש שתמסור דבריה לבית דין אין קפדין בשליחות הניתן לגירושין כלל ומכל מקום למה שפירשנו שכל שלא ניתן לגירושין מילי נינהו ופירשנו שאין מילי מימסרן אף לבית דין ופירשנו למעלה שכל שאין שליח עושה שליח כגון מילי אף בהתנה כן קשיא אלא שאיפשר שכל בבית דין ובתנאי מהני אף במילי וכל שכן בזו שאינן מילי לגמרי שהרי הגט בידה:

    ואי לאו דמיסתפינא מחבריא ומכל שכן מגדולי הרבנים שפירשוה בתורת בית דין דעתי נוטה שזו שאמר מסור מילך קמן פירושו בתורת עדות ובתורת שליחות והראיה שאין אדם עשוי להזמין עצמו להיות בית דין אבל כל שבתורת בית דין יכול למסור להם דבריו והם נותנין לאותו פלני מכח הבעל או ממנים שליח ליתנו לאותו פלני שיתנהו לה שהבית דין בכל מקום מקבלים את הדברים להשלים כונת הבעל ואף לגדולי הפוסקים ראיתי שסיימו דבריהם בשמועה זו וכן הלכתא דשליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא משוי שליח אלמא שלא נאמרה אלא לשליחות הא כל שבתורת בית דין לא וכן נראה לי ברור ועיקר וכן עוד ראיה לדבר דבעובדא דתני בתר הכי ר"ל לא תותביה עד תלתין אמר ליה רבא מסור מילך קמן והתם לא אידכר אלא רבא לחודיה ואי מתורת בית דין הוה מדכר תלת אלא ודאי מתורת שליחות הוא:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Gittin 29b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ר"י פוסל בו כו' ולפי זה הא דקתני שאין רצונו שיהא פקדונו כו' היינו ביד אשתו עכ"ל דלא ניחא להו למימר שהוא טעם ללא ישלחנו לכתחלה כו' דאין רצונו שיהא פקדונו ביד השליח שני ומשום דשמא לא ימסור לו דברים כהווייתן או שלא ידקדק כו' כמו שכתב רש"י דמשמע להו הכא דקתני אין רצונו כו' פסול הגט (ה) אתא לאשמועינן דאי שלא יעשה כן דהיינו לא ישלחנו כו' הא ודאי אפילו תינוקות של בית רבן יודעין כו' כדקאמר ר"י ואי הוא טעמא ללא ישלחנו כו' לאו פסולה אתי לאשמועינן דהא אם לא שינה הגט כשר בשלוחו כמו בו אלא דלא יעשה כן משום דשמא לא ימסור כו' כפרש"י אלא דע"כ לפרש"י הא דאין רצונו כו' ביד אשתו הוא ואם שינה בין הוא בין שלוחו פסול ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 29b · Sefaria

    Maharam

    ע"ב תוס' ד"ה ר' יוחנן פוסל בו וכו' עד ונראה לריב"א דכשאומר שקול מינה חפץ וכו' כל מה שמשנה מדעת הבעל בחפץ נפסל. ולפירושו צ"ל הא דקאמר לעיל בגמ' היכי דנפקא לאפיה ויהבה ליה חפץ כ"ע לא פליגי דגיטה גט מעליא הוי פירושו הכי דנפקא לאפיה שקודם שהגיע אליה שליח השני נפקא היא לאפיה ויהבה החפץ לשליח הראשון והדר שקלה את גיטה משליח השני לכך הוא כשר ועיין באשר"י ותמצא מבואר יותר:

    Maharam on Gittin 29b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה שקול מינה חפץ כו' ותימא דבפ' הכותב כו' וי"ל דשאני התם כו' עכ"ל. עיין בדברי הר"ן ז"ל שהקשה על תירוצם באריכות ולענ"ד בלא"ה נתיישב' קושיית התוספות עפמ"ש רש"י ז"ל בלשונו הצח כיון שאמר הבעל שקול חפץ מעיקרא מסתמא נתכוון לרדותה בעיגון עד שתתן וא"כ לפ"ז אין הדין תלוי בחיוב התשלומין דלעולם אף אם הזכיר הגט תחלה ואח"כ החפץ אפ"ה אם לא נתנה לו החפץ אפשר דחייב השליח בתשלומין שלא היה לו ליתן הגט עד שתתן כמו בשקול שטרא דבפרק הכותב אלא דבזה ודאי הגט כשר משא"כ באמר שקול חפץ והדר הב גיטא ואיהו עביד איפכא פסול הגט כיון דעיקר קפידת הבעל היה לרדותה בעיגון עד שתתן תחילה ונעשה כמי שא"ל אל תגרשה אלא בבית וגרשה בעליה כדפירש"י ואפשר שהר"ן ז"ל נתכוון ג"כ לזה בתירוצו אלא שקיצר וק"ל:

    בד"ה רבי יוחנן פוסל פירש בקונטרס כו' ולפ"ז הא דקתני כו' היינו ביד אשתו וזה נראה דוחק עכ"ל. והאמת שזה תימא בדברי רש"י ז"ל דמלבד דל' ביד אחר נראה דוחק לפ' ביד אשתו אלא דקשה עוד לאיזה טעם הזכיר התנא דמתני' לישנא דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שהרי אף אם היה הדין שהשואל רשאי להשאיל אפ"ה מילתא דפשיטא דכאן אין רשאי להניח החפץ ביד אשתו כיון שאמר בפירוש טול ממנה החפץ. ולענ"ד יש ליישב דאף לשיטת רש"י ז"ל ההיא דאין רצוני דקתני במתני' בעלמא קאי דאי לאו ה"ט דאין השואל רשאי להשאיל לא היה הגט נפסל ע"י שינוי לא בו ולא בשלוחו דנהי דודאי היה השליח חייב בתשלומין מתרי טעמי חדא דר' יוחנן מרא דשמעתין סבר בעלמא שומר שמסר לשומר חייב ועוד דאף למ"ד פטור היינו בסתמא ומטעם שמסרו לבן דעת ולא הוי פשיעה מ"מ הכא שאמר בפירוש טול ממנה החפץ פשיטא דחייב אלא דלענין הגט הוי אמרי' דקלקול השליח לענין התשלומין זה תקונו לענין הגט דסוף סוף חיוב החפץ עליה דידיה רמיא ומאי איכפת לבעל בשינוי מה לי אם נטל ממנה החפץ תחילה וחזר והפקידו אצלה או אם לא נטלו ממנה כלל עד לאח"כ לכך יהיב התנא טעמא דבאמת בעלמא אין רצונו של אדם שיהא פקדונו ביד אחר והיינו דאין השואל רשאי להשאיל וע"כ שאף אם השואל רוצה לעמוד בחיובו באחריותו אף ברשות השני אפ"ה אסור להשאיל דהכי קושטא דמילתא וא"כ ה"נ אינו רשאי להניח החפץ כלל ביד האשה שלא מרצון הבעל וכ"ש דהקפיד ואין זה תלוי בחיוב התשלומין וא"כ הוי שינוי גמור לפסול הגט כנ"ל נכון ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

    רש"י בד"ה שליח דשליח השליח השני שנעשה בב"ד עכ"ל נראה מפירושו דלא קמיבעיא ליה אלא בגוונא דמתניתין דהכא דאיירי במביא גט מח"ל אבל אמתניתין דלעיל דאיירי במביא גט בא"י לא קמיבעיא ליה ונראה דפשיטא ליה דשליח משוי שליח כדאמר רבה בסמוך והטעם נראה מבואר דכיון דמן התורה שליח ראשון עושה שליח שני משום דשלוחו של אדם כמותו וא"כ ממילא דהשני עושה שלישי מה"ט גופא ודוקא במביא בח"ל הוא דקמיבעיא ליה כיון שצ"ל שליח ב"ד אני והיינו דמתקנת חכמים הוא דמהני מה שאומר שליח ב"ד אני כאילו אמר בפ"נ ובפ"נ ומש"ה מספקא ליה אם השני עושה שלישי דאפשר דכולי האי לא תקנו חכמים דמהני אמירת שליח השלישי שליח בית דין אני דכיון דבפני אותו הב"ד לא אמר השני בפ"נ. ולפמ"ש אפשר נמי דבמביא גט בא"י השליח השני עושה שלישי אפילו בדלא אניס כיון דלא שייך קפידת הבעל כלל אבל ראיתי שמחלוקת ישנה היא בין הפוסקים כדאיתא בטואה"ע סי' קמ"א:

    שם בגמרא אלא כי תיבעי לה כי משוי שליח בב"ד וכו' והא דמספקא ליה בהכי אע"ג דקתני בהדיא דהאחרון אומר שליח ב"ד אני אפשר דאיהו סבר דאע"ג שנעשה שלא בב"ד מ"מ כיון דמכח שליח הראשון קאתי שנעשה בב"ד שפיר מצי למימר שליח ב"ד אני כן נ"ל:

    רש"י בד"ה והא שליח שלא ניתן לגירושין וכו' הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר עכ"ל. וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרשב"א והר"ן ז"ל ומשמע מדברי כולם דלמוסרו לאבא בר מניומי ודאי הוי שליח ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דכיון דלמילתיה הוי שליח אמאי לא יוכל למוסרו ליד אחר שיעשה שליחותו ובמקומו למוסרו לאבא בר מניומי דהא בכל התורה קי"ל שליח עושה שליח ול"ל כיון שלא נעשה שליח לגירושין שהוא גמר הענין אלא למוסרו לאבא בר מניומי א"כ בכה"ג לא הוי שליחות כלל מן התורה ולא אמרי' ביה שלוחו של אדם כמותו דא"כ כי מסרו איהו גופא לאבא בר מניומי אמאי הוי גיטא הא בעינן ונתן והכא לאו הבעל קא יהיב כיון דלא שייך שליחות בכה"ג והנראה בזה דודאי לענין למוסרו לאבא בר מניומי לא בעינן שליחות כלל דעיקר שליח הבעל הוא אבא בר מניומי וזה המוליכו לאבא מעשה קוף בעלמא קעביד וכההיא דשאילו מקמי רבי חנינאי גאון בכללא רבתי שהביאו בהלכות גדולות והרא"ש והרשב"א והר"ן ז"ל סוף פרק המביא בתרא וכולם העלו דאפילו ע"י עובד כוכבים מותר לשלוח הגט ליד שליח הבעל דעובד כוכבים מעשה קוף בעלמא קעביד ודלא כרבי חנינאי גאון א"כ לפ"ז קשה יותר למה יפסל הגט אם מסרו ליד אחר להוליכו לאבא בר"מ אטו משום דלא בעינן שליחות בכה"ג וסגי במעשה קוף נחמיר יותר מלעיקר שליחות דאפילו היכא דא"ל הבעל את הולך אמרי' לעיל ללישנא בתרא דהיכא דאניס משלחו ביד אחר ולמה יגרע שליחות זה לפסול אף במקום אונס דע"כ איירי הכא דאניס דהא משמע דאי הוי שליח לגירושין הוי שרי ליה למסור ליד אחר. מיהו לפמ"ש לעיל גבי מתנה הרי הוא כגט דאף במידי דלא בעינן שליחות כגון כתיבת הסופר לענין מתנה אפ"ה אם עבר על דעת המשלח שלא מדעתו הענין בטל לגמרי כדמוכח בלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנה וא"כ ה"ה והוא הטעם לנדון דידן דאע"ג דלמוסרו ליד אבא בר"מ לא בעינן שליחות ומעשה קוף בעלמא הוא אפ"ה אם עבר על דעת הבעל לשלחו ע"י אחר ליד אבא בר"מ נפסל הגט ע"י כך כנ"ל ועדיין צריך לי עיון דקצת משמע מלשון הטוא"ע והש"ע דאפשר דאף אם שלחו ע"י אחר לאבא בר"מ אין הגט נפסל אלא דלכתחלה אין לעשות כן ודוקא אם מסרו בעצמו או שלוחו להאשה כתבו דהיא ספק מגורשת. ועפמ"ש דמשמע מסוגיא דשמעתין דהגט פסול אם עבר על דעת המשלח אפילו במעשה קוף בעלמא א"כ יש לתמוה על מ"ש הרא"ש ז"ל סוף פרק המביא תניין שנהגו באשכנז ובצרפת עפ"י ר"ת לשלוח הגט ע"י עובד כוכבים לשליח ישראל שימסרנו ליד האשה ודלא כר' חנינאי גאון ז"ל ורבנן דהשתא שאסרו מיהא לכתחלה אלא אפי' לכתחלה מותר והיאך אפשר לומר כן כיון דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא ולא שייך גביה חזקה שליח עושה שליחותו וקי"ל נמי אין אמונה בעובדי כוכבים א"כ אפשר שהעובד כוכבים שינה באיזה דבר על דברי הבעל ואפשר ג"כ שזה העובד כוכבים לא קיבל הגט כלל מהבעל אלא מיד עובד כוכבים אחר שקיבלו מיד הבעל וא"כ אף כי מסרו העובד כוכבים האחר להישראל שליח הבעל אפילו הכי פסול כדמוכח בשמעתין ובר מן דין כתבתי עוד והעליתי באריכות ליישב דברי רבי חנינאי גאון דודאי אין למסור הגט ליד עובד כוכבים דשמא ימסרנו בינו לבין עצמו ליד האשה נמצא שהגט בטל לגמרי והארכתי בזה בכמה טעמים שיש לחוש כן ואין כאן מקומו להאריך והדבר צריך תלמוד ודו"ק. מיהו קשיא לי מי הכריחם לרש"י ולהרי"ף ז"ל וכל סייעתו לפרש כן בשמעתין דלכאורה נראה דכיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אף אם מסרו בעצמו לאבא בר"מ אפ"ה פסול דהא משמע להדיא דהאי עובדא בח"ל הוי ולא נתקיים בחותמיו מדקאמרי מסור מילך קמי דידן והיינו שיאמר בפ"נ ובפ"נ כדפירש"י וא"כ הא אמרינן בריש מכילתין דבקיום גיטין ושטרות בעינן תרי אלא דמדרבנן הימנוהו לשליח כבי תרי וא"כ כיון שזה אינו שליח כלל כדפרישית דמעשה קוף בעלמא קעביד א"כ הו"ל כאיניש דעלמא ולא מהני אמירתו בפ"נ ובפ"נ כלום וא"כ מצינן לפרש דמש"ה קאמרי והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ויש ליישב כיון דמ"מ הגט יוצא מתחת ידו ומגו דאי בעי הוי אמר שהוא שליח הגט למוסרו ליד האשה והוי מהימן כבי תרי השתא נמי נאמן במגו דהפ"ש הוא הפה שהתיר כנ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Gittin 29b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' והא שליח שלא ניתן לגירושין עיין לעיל דף כד ע"א תד"ה וכי מטית:

    שם איכסיף לסוף איגלאי עיין לקמן עז ע"ב ב"מ צו ע"א ע"ז דף כב ע"א:

    Gilyon HaShas on Gittin 29b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 29, Amud Bet, about 474 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא;…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 230 words

      Opens “מתני׳ המביא גט. ממדינת הים וחלה עושה…”

    3. Segment 331 words

      Opens “גמ׳ אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר'…”

      Named: רבי אבהו.

    4. Segment 424 words

      Opens “אלא כי תיבעי לכו כי משוי שליח…”

    5. Segment 526 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק מתני הכי אמרו…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    6. Segment 646 words

      Opens “אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אמר רבה שליח בא"י עושה כמה שלוחין…”

      Named: רב אשי, רבה.

    8. Segment 831 words

      Opens “אמר מר בר רב אשי הא דאבא…”

      Named: רב אשי, אבא.

    9. Segment 960 words

      Opens “ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר…”

      Named: רבי אבהו, רבי חנינא בר פפא, רב ספרא, אבא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “אמר להו רב ספרא והא שליח שלא…”

      Named: רב ספרא.

    11. Segment 1120 words

      Opens “אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן…”

      Named: רב ספרא, רבא, אבא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא…”

      Named: רב ספרא, רבא, אבא.

    13. Segment 1318 words

      Opens “ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו א"ל…”

    14. Segment 1449 words

      Opens “אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “והוינן בה וניחוש שמא פייס ואמר רבה…”

      Named: רב הונא, רב באומר, רבה, אבא.

    17. Segment 1713 words

      Opens “איכסיף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר…”

      Named: רבא.

    18. Segment 187 words

      Opens “אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא לן…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Gittin 29b · Segment 11 — “אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי א"ר…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 29b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026