Talmud Builders

    Gittin 58b

    Back to index

    English translation — Gittin 58b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is taught in a baraita ( Tosefta 5:2) in accordance with the opinion of Shmuel that Rabbi Shimon ben Elazar says: If one first purchased a field belonging to a married woman from the wife, so that if her husband were to predecease or divorce her, the purchaser would then own it fully, and afterward he returned and purchased the same field from the husband, so that he will have the right to use it in the interim, his purchase stands. If he first acquired the field from the husband, and afterward he returned and purchased the same field from the wife, his purchase is void, unless the woman writes him a guarantee. This supports Shmuel’s opinion that only when the prior owner writes the buyer a guarantee is it assumed that he sold him the field wholeheartedly.

    2The Gemara asks: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav, who said that a written bill of sale suffices and a guarantee is not required. The Gemara answers: Rav could have said to you: What is the guarantee mentioned here? It too is referring to a bill of sale, as it suffices that she sell him the field with a bill of sale, and it is not necessary for her to write him a guarantee in addition.

    3The Sages taught in a baraita : If one purchased land from a Sicarius and consumed its produce for three years in the presence of the prior owner, and then the one who purchased it from the Sicarius returned and sold it to another person, the prior owner has no claim against the second buyer.

    4The Gemara clarifies: What are the circumstances of the case? If the second buyer claims and says to the prior owner: After buying the property from the Sicarius, the first buyer returned and purchased it from you, providing you with proper reimbursement, then even the first buyer should be deemed credible if he claims that he purchased the property from the prior owner. This is because he has been physically in possession of the property for three years, and this can serve as proof that he is in fact the legal owner. And if the second buyer does not claim and say to the prior owner: He purchased the property from you, then even the second buyer should also not retain possession of the property. This is in accordance with the principle that physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership.

    5Rav Sheshet says: Actually, it is referring to a case where the second buyer does not claim that the first buyer purchased the property from the prior owner. And although in general, physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership, in a case such as this the court makes a claim on behalf of an heir and the court makes a claim on behalf of a buyer. Since heirs and buyers are generally unaware of the circumstances in which their predecessor obtained possession of the property, the court advances the claim on their behalf that it had been acquired legally.

    6And as to the other party, the first buyer, if he claims that he purchased the property from the prior owner, yes, he retains possession of the property, as his physical possession of the property is accompanied by a proper claim. But if he does not make such a claim, he does not retain possession, because the court does not make the claim on his behalf.

    7§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 5:2): If property comes into one’s possession due to payment of a debt or due to unjust seizure [ anparot ] of the land by a gentile, the previously mentioned laws of Sicarii do not apply. And the unjustly seized land itself must remain in the possession of the gentile who seized it for at least twelve months before another buyer can take possession of it.

    8The Gemara raises an objection based on the fact that the twelve-month waiting period is relevant to the laws of Sicarii: But didn’t you say that the laws of Sicarii do not apply in this case? The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Property purchased from the Sicarius himself must remain in his possession for at least twelve months.

    9Rav Yosef says that we have a tradition that there is no unjust seizure of land in Babylonia. The Gemara objects: But don’t we see that there is unjust seizure of land in Babylonia? Rather, say that there is no law of unjust seizure in Babylonia, meaning that this law is not applied in Babylonia. What is the reason for this? Since there is a regional seat of government [ bei davar ], and yet the owner does not go and complain before it that his property had been seized, say that he waived his rights to the property and consequently is unable to bring a claim about it.

    10It is related that Giddel bar Re’ilai received land from the residents of a certain valley in exchange for payment of the land tax [ taska ]. All of the residents of the valley would jointly pay the land tax. After some of the residents had gone away, those who remained authorized Giddel bar Re’ilai to use the land of the absentee owners, on condition that Giddel would pay the land tax on their behalf. Giddel gave the money for three years in advance, although the tax was ordinarily paid annually. Eventually, after the first year, the prior owners came and said to Giddel: With regard to the first year for which you paid the tax, you have already consumed the produce. Now we will pay the taxes and we will consume the produce, and you shall have no further rights to it.

    11The parties came before Rav Pappa to decide the case. At first he thought of writing for Giddel a document of authorization to repossess the property against the residents of the valley [ baga ], allowing Giddel to hold the land for two more years in compensation for the money that he had advanced for the taxes. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: If so, you made this law like that applying to a Sicarius, and it has already been established that the law of Sicarii does not apply in Babylonia. Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: In this case Giddel placed his money on the horn of a deer, meaning that he himself put his money in jeopardy. The money he had advanced is regarded as a gift, and he has no right to demand that he be reimbursed.

    12§ The mishna teaches: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value. Rav says: He gives him one-fourth of what he paid by giving him a portion of the land, or else one-fourth in money, whichever he prefers. And Shmuel says: He gives him one-fourth of the land, which is one-third of the money that he paid.

    13The Gemara explains: With regard to what do these amora’im disagree? One Sage, Shmuel, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fourth less than its actual value. Consequently, the buyer must return to the prior owner the amount by which he profited when he bought the property from the Sicarius, which is one-third of the money that he actually paid. And one Sage, Rav, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fifth less than its actual value. Consequently, the buyer is required to return to the prior owner only one-fifth of the actual value, which is one-fourth of what he actually paid.

    14The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita : This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value, and the prior owner has the advantage. If he wants land, he takes what is due him in land, and if he wants money, he takes what is due him in money. When does this apply? At a time when the prior owner is unable to purchase the field himself; but if he is able to purchase it himself, he precedes anyone else.

    15Rabbi Yehuda HaNasi later convened a court, and they counted their votes and determined that if the field remained before, i.e., in the possession of, the Sicarius for twelve months, whoever first purchases the field acquires possession of it, but he must give the prior owner one-fourth of its value by giving him a portion of the land or one-fourth in money. This is in accordance with the statement of Rav, but it is difficult for Shmuel.

    16Rav Ashi said: When that baraita is taught, it is referring to one-fourth of the total amount after the money reached the prior owner’s possession. In other words, it does not refer to one-fourth of the money that the buyer paid the Sicarius, but one-fourth of the field’s actual value, which is one-third of what the buyer paid the Sicarius. Rav says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"גתניא כוותיה דשמואל:

    מאי אחריותדקתני:

    שטרולא אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה יכולה לחזור עליו עוד:

    אי דקא טעיןליה האי לוקח שני:

    מינך זבנהלוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים טענתיה טענה:

    לעולם דלא טעין וכגון זהדסיקריקון:

    טוענין ליורש וטוענין ללוקחהלוקח מסיקריקון והורישה לבניו ואכלה ג' שנים או מכרה לאחר ואכלה ג' שנים ובאו בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח ואפילו למ"ד בבא בתרא אין טוענין ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על פי בעלים:

    ואידך אי טעין איןאבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה טעין:

    הבא מחמת חובעובד כוכבים הבא מחמת חוב על ישראל:

    או מחמת אנפרותגזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג ואנס העובד כוכבים קרקעו בחובו או באנפרות:

    אין בו משום סיקריקוןאם שהה בידו שנים עשר חדש לתת רביע לבעלים כתקון חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב אונס מיתה ואפילו בתר דגזור כל דקטיל לקטלוה מסתפי ליה מקמא דקמיה דאקטול וסופו הוכיח שהניחה בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו והלכך נותן לבעלים רביע דקים להו לרבנן דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח רביע לפי שבחנם באה לו אבל האי לא גמר ואקני מידי ואע"ג דשהתה שנים עשר חדש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירתו מכירה כלל:

    צריכה שתשההביד העובד כוכבים שנים עשר חדש דאי לא הדרא למרה ויהיב דמי כדקתני מתניתין שאם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם:

    והאמרת אין בו משום סיקריקוןושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם:

    הכי קאמר אנפרות אין בו משום סיקריקוןדאילו מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח ונותן רביע אבל אנפרות בלא דמי הדרא ולעולם:

    וסיקריקון עצמהדאמרינן דקיימא ליה ביד לוקח והוא ששהתה שנים עשר חדש ביד סיקריקון:

    אין אנפרות בבבלמשמע אין עובד כוכבים אונס קרקע מישראל בבבל באנפרות ואם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני אינו נאמן:

    אין דין אנפרות בבבללאפסודיה ללוקח:

    רעילאיכך שמו:

    טסקאמס קרקע:

    מבני באגאבני הבקעה כך היה מנהגם פוסקים מס על כל הבקעה לתת כך וכך לשנה למלך והם מחלקין השדות ביניהם ונותן כ"א מס לפי חלקו המגיעו ונותנין לאחד והוא נותנו לגבאי המלך ואם הלך אחד מבני השדות לדרכו גבאי המלך תובע מבני הבקעה כל המס שלם והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני באגא שהיה כל המס מוטל עליהם נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה:

    קדים ויהיבלמלך טסקא דתלת שנין:

    טירפאשטר מבית דין לטרוף מקרקעות שלהם מה שנתן שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו לא היה מפסיד כלום ומעתה שיאכלוה אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא יעלו אלה בחשבון ונמצא זה מפסיד מה שנתן:

    אם כן עשיתהדבר כדין סיקריקון דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום דקתני קנה ונותן לבעלים מאי דאוזיל עובד כוכבים גביה או אם יש בידם ליקח יחזירו לו מעותיו והאי נמי לא יפסיד מה שנתן למלך וגבי כולה והכא לאו סיקריקון הוא המלך אין לו עליהם כי אם המס ומפני אותו החוב נמכרה לזה ולא היה לו להקדים וליתן של שלש שנים:

    אמר רב רביע בקרקע או רביע במעותאו יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים או יתן לו קרקע שוה רביע המעות אם לקחה במנה נותן לו רביע מנה או מן הקרקע עצמו שוה רביע מנה דהיינו חמישית שבקרקע אם הבעלים חפצים בקרקע דקסבר רב נכי חומשא זבן מן העובד כוכבים שוה חמש בארבעה הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע דהיינו רביע מנה שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה שוה חמשת רביעים ושמואל אמר רביע הקרקע עצמו נותן לו או שליש מנה דסבר שמואל נכי ריבעא זבן שוה ארבע לקח בשלש הלכך שדה זו שלקח במנה שוה ארבע שלישי מנה:

    זו משנה ראשונהרישא דמתניתין דקתני מקחו בטל:

    או רביע במעותוקשיא לשמואל:

    כי תניארביע במעות לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים כשמואל קרי להו רביע דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים ולזה שליש הרי ארבעה והכי קאמר נותן לבעלים רביעית הקרקע או מעות שיעור שיהו רביע כשתצטרף של עובד כוכבים ושל בעלים יהו של בעלים רביע בכולן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    גיטין 58 עמוד ב

    Baraita

    1תניא כוותיה דשמואל, ר' שמעון בן אלעזר אומר: לקח מן האשה, וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים. מן האיש, וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל, עד שתכתוב לו אחריות.

    2נימא תיהוי תיובתא דרב? אמר לך רב: מאי ״אחריות״ נמי שטר.

    Baraita

    3ת"ר לקח מן הסיקריקון, ואכלה שלש שנים בפני בעלים, וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום.

    4ה"ד אי דקא טעין ואמר: ״מינך זבנה״ אפילו ראשון נמי! אי דלא קא טעין ואמר: ״מינך זבנה״, אפילו שני נמי לא!

    5אמר רב ששת: לעולם דלא קא טעין ליה, וכגון זה טוענין ליורש, וטוענין ללוקח.

    6ואידך, אי טעין אין, ואי לא טעין לא.

    Baraita

    7ת"ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון, ואנפרות עצמה צריכה שתשהה שנים עשר חדש.

    8והאמרת אין בה משום סיקריקון! ה"ק סיקריקון עצמה צריכה שתשהה י"ב חדש.

    9אמר רב יוסף, נקטינן: אין אנפרות בבבל. והא קחזינן דאיכא! אלא אימא: אין דין אנפרות בבבל. מ"ט כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל, אימא אחולי אחיל.

    10גידל בר רעילאי קביל ארעא בטסקא מבני באגא. אקדים ויהיב זוזי דתלת שנין. לסוף אתא מרוותא קמאי, אמרו ליה: שתא קמייתא דיהבת אכלת, השתא אנן יהבינן אנן אכלינן.

    11אתו לקמיה דרב פפא, סבר למיכתב ליה טירפא אבני באגא. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: א"כ עשית סיקריקון! אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הניח מעותיו על קרן הצבי.

    12זו משנה ראשונה. ב"ד של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע: אמר רב: רביע בקרקע, או רביע במעות. ושמואל אמר: רביע בקרקע שהן שליש במעות.

    13במאי קמיפלגי? מר סבר: נכי רביע זבין, ומ"ס נכי חומשא זבין.

    14מיתיבי: זו משנה ראשונה. ב"ד של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון, נותן לבעלים רביע, ויד בעלים על העליונה רצו בקרקע נוטלין, רצו במעות נוטלין. אימתי בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם.

    15רבי הושיב ב"ד ונמנו, שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חודש, כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן לבעלים רביע בקרקע או רביע במעות!

    16אמר רב אשי: כי תניא ההיא, לאחר שבאו מעות לידו. אמר רב:

    Tosafot

    כגון זה טוענין ליורש וללוקחפירש בקונטרס אפילו למ"ד בב"ב דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי' בפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח תנינא וכגון זה דאמר ה"פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסיקריקון:

    אנן יהבינן אנן אכלינןוהא דאמרינן בפ' חזקת הבתים (ב"ב דף נד:) גבי דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם היו נשמטים מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל וכי הדרי אהדרי ארעא למרא:

    למכתב ליה טירפא אבני באגאלא אבני באגי דקביל מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים זה אלא אמרוותא קמאי:

    רביע בקרקע או רביע במעותפירוש רביע במעות שנתן יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר' דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך מברייתא דקתני רביע בקרקע או רביע במעות לשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות דנכי ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע או במעות דהיינו שליש מעות ואית ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע בקרקע שהוא רביע במעות וכן ר"ח ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים עליה דהיינו חומש דעל ארבע חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לקח מן הסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום. ואסקה רב ששת דאף על גב דלא טעין מינך זבנה כלומר הראשון אלא דאמר מפלניא זבינתא ואפילו הכי טוענין לו דלוקח ראשון זבנה מיניה דטוענין ללוקח. אבל לוקח ראשון אי טעין מינך זבינתה טענתיה טענה ואי לא טעין לא טענינן ליה דאי מיזבן זבנה מיניה הוה ליה למטען. והא דנקט אכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר, לאו דוקא אלא אפילו אכלה יום אחד וחזר ומכרה ואכלה לוקח שני שלש שנים טוענין לו, וקשיא לי היכי טענינן ליה, ולוקח ראשון נמי כי טעין ואמר מינך זבינתה אמאי מהימן דהא זבנה מסיקריקון ומחמתיה הוא דנחת לה וכדאמרינן לקח מסיקריקון דאלמא משמע דמידכר דכירי דמן סיקריקון זבין ואם כן היאך עלתה לו חזקה דהא חזקה מכח מחאה היא באה והאי הא לא מצי מחי דמירתת ואמר אי מחאי הוה ממטי ליה סיקריקון ולחמריה לשחוור כדאמרינן בגזלן, ואמרינן נמי הני דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו, ובשלמא אי אמרינן דלא אמרו לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלא בשלקח מבעל הבית לאלתר דבשעת המכר מסתפי מסיקריקון דלא לימא ליה את גרמת לי טירחא יתירא דלא בעו אינשי למזבן מנאי משום דלא כתבת להו שטרא, אבל אם עמד ומכר לאחר שמכר הסיקריקון לאחר שנה או לאחר שנים מקחו קיים דאחר שנגמרה מכירתו של סיקריקון מאי איכפת ליה ולא מקפיד בכך וכשמכר זה מדעת גמר ומכר, דאי איכא למימר הכי הוה ניחא לן דכיון שלא מיחה עלתה לו חזקה דהא איבעי ליה למחויי, אלא דודאי הא ליתא, חדא דסתמא קתני לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית דמשמע בין שחזר ולקח מיד בין שחזר ולקח לאחר כמה דכל זמן מיסתפי ליה מיניה דלא ניחא ליה לסיקריקון דליבטיל הלה זביניה, ועוד משום דלוקח אי מפקי לה מיניה עליה דידיה הדר, ועוד דתנן בכתובות בשילהי מי שהיה נשוי מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשוּנה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלוקח וראשונה מוציאה מיד שניה ולוקח מיד ראשונה וכו' ואמרו עלה בגמרא וכי כתבה לה מאי הוה והתניא דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידה, וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ופריק רבי זירא הא רבי מאיר והא רבי יהודה, ופריך ורבי סתם הכא כרבי מאיר והכא כרבי יהודה, ואוקי רב אשי הא והא רבי מאיר ועד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא בשני לקוחות דאמר לה אם איתא דנחת רוח עבדת מקמא איבעי לך למעבד אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה, ואם איתא דכי לקח מן האשה לאחר זמן מקחו קיים איבעי להו לאוקומה בשכתבה לו לאחר זמן ודברי הכל, דהתם עיקר דינא לאו לאשמועינן דין שני לוקחין אלא דין חזרת חלילה והטלת פשרה, אלא ודאי מדדחקינן ומוקמינן כתנאי והדר מוקמינן כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה שמעינן מינה דאפילו לקח ממנו לאחר זמן מקחו בטל דיכול הוא לומר נחת רוח עשיתי לסיקריקון וכיון דעביד מעשה מחמת יראת סיקריקון כל שכן דלא מצי למחויי משום דמסתפי מסיקריקון. וצריך עיון. ונראה שרש"י ז"ל נשמר מקושיא זו ופירש כגון זה טוענין ללוקח כלומר אפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא מודה משום דחזקה לא שדי איניש זוזיה בכדי, פירוש לפירושו שאין אדם עשוי ליתן מעותיו ויבוא בעל הבית ויוציא מידו, ואף על פי שאינו מוציא מידו עד שהחזיר לו מעותיו, אלא ודאי חזקה לא קנה זה מסיקריקון עד שלקח מבעל הבית. ואכתי לא מחוור לי, דאם כן אפילו תוך שלש שנים נמי נטעון ליה דחזקה לא שדי זוזיה בכדי. וכי תימא תוך שלש ריע טענתיה דאמרינן ליה אחוי שטרך, לא היא דכל שיש חזקה לטענתו אפילו תוך שלש לא מזדהר בשטריה. ותדע לך דהא רבא דהוא מרא דשמעתא דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה הוא ניהו דאמר גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, אם חפר בה בורות שיחין ומערות לאלתר יש לו חזקה דאין דין חזקה לנזקין ולא אמרינן כיון דלא מפיק שטרא ריע טענתו. [בנדפס: גם מה שפירש הוא ז"ל דאפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא תימה הוא שלא מצינו מחלוקת בדבר זה. ואדרבה בבבא בתרא גבי דאם לקחו אפילו פחות מרובע הרי הוא בחזקתו אמרו זאת אומרת טוענין ללוקח ואקשינן טוענין ללוקח פשיטא, אלמא ליכא מאן דפליג, ונראה שהזקיקו לרבינו לומר כן מדאמרינן וכגון זה, דמאי כגון זה ונראה לי דהכא הכי קאמר אף על גב דבלוקח מגזלן בעלמא אין טוענין ואפילו טען אין מקבלין ממנו הכא טוענין וטעמא דמילתא דכיון שתקנו ללוקח מסקריקון דקנה ובלבד שיתן לבעלים מה שהוזיל גבי סיקריקון דהיינו רביע ותקנה ידועה היה אצל הכל חזקה שנתן והוא שטען, ואם מכרה טוענין ללוקח שני ומיהו דוקא אכלה שלש שנים אחר סיקריקון דהשתא איכא רגלים לדבר הא לאו הכי לא, מה שאין כן בלוקח מגזלן דעלמא דלא עשו בו תקנה ונגזל מוציא מידו בלא כלום ואין הלוקח עשוי לקנות מן הגזלן ולחזור ולוקח עוד בכדי דמיו מבעל הבית, ולפיכך אמר בלוקח מסיקריקון כגון זו דעשוי הוא הלוקח ליקח מעיקרא ליתן שלשה דמי חלקים לסיקריקון ודמי הרביע לבעלים, וצריך עיון.

    נכרי הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקוןנראה שרש"י ז"ל פירש בכל מקום אנפרות שאונס ולוקח בלא נתינת דמים, ולפי פירושו ניחא לי הכא דמדינא תחזור בלא כלום דתלוה ויהיב היא, ואפילו הכי בבבל דאיכא בי דואר ידוע אין בו משום אנפרות אלא הלוקח ממנו מקחו קיים, ואף על גב דתלוה ויהיב הוא משום דלא אמרינן בעלמא אין מתנתו מתנה אלא משום דאיכא למימר אף על גב דלא אזיל וקביץ מיד לא משום דאחיל [בנדפס: דאיזיל] גביה הוא אלא משום דלא מצא עת למיזל ולמיקבל אבל הכא דאיכא בי דואר ידוע כלומר [בנדפס: דיינין] הממונין על הגזילות דבכל עת בי דואר מוכן לעשות לו דין ולא אזיל שמע מינה דאחולי אחיל. אבל לדברי רבותינו בעלי התוספות שפירשו אנפרות שנותנין קצת דמים, אני תמה למה אמרו אין בו משום סיקריקון, ומאי שנא בבל בכל מקום נמי דתלוה וזבין הוא דזביניה זביני, ועוד דלישנא נמי דאחולי אחיל לא ניחא, ויש לומר דשני סוגי אנפרות יש שנותן קצת דמים ויש שאונס בלא נתינת דמים כלל והכא בשאנס בלא נתינת דמים כלל, ולפי מה שכתבתי אני בשמעתא דתלוה וזבין זביניה זביני דדוקא בשנתן דמי שויו של שדה אבל בפחות מכדי דמיו לא, הכא נמי ניחא דאנפרות פחות מכדי שוויו של קרקע היא.

    גידל בר רעילאי קביל ארעא מבני באגא בטסקאפירוש שהמלך מכר בקעה אחת לאנשים רבים בסך ידוע והם חלקוה ביניהם זה נותן סאה וזה נותן סאתים וכולן ערבין זה לזה ומי שנמצא מהן פורע מס המלך והלכו קצתן והנשארים מכרו לגידל בר רעלאי הקרקע בחובת המלך וכשחזרו הבורחים אמרו לו לגידל שתא קמייתא דיהבת כדין יהבית וכדין נטלת ואכלת פירי דפירי דהשתא מיפסדי בטסקא דההיא שעתא מכאן ואילך אנן יהבינן למלכא ומינן קא תבע ואנן אכלינן, סבר רב פפא למיכתב טרפא מכולהו פירי דתרתין שנין דאשתארו אכולהו בני באגא דזבנוה ניהליה, אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אם כן עשיתם לאלו בני באגא כסיקריקון ואגב אונסייהו גמרי בעלים ומקנו ומשום הכי כתבת ליה טרפא דאי לא קנה נהי דמעות שנתן יש לו אבל פירות אין לו ואם כן היה לך לומר שישלמו הבעלים כמה שנתן כדין לוקח מסיקריקון ויש ביד בעלים ליקח שמחזירין ללוקח מה שנתן וטופיינא דאיכא בין מה שנתן לדמי הפירות יתנו בני הבאגא לפי שהבעלים פטורין ממנו כדין נותן לבעלים רביע.

    אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא קנה קרקע דלא סיקריקון הוא וליכא אונסא דליחול גביה, וכיון שכן אף מה שהוציא ממנו השנים הבאות לא יטול דהוה ליה כפורע חובו של חבירו שהוא פטור ובעלי השדות פטורים מטסקא דתרתין שנין והיינו דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי וכדתנן בפרק בתרא דכתובות [קז, ב] מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו וכו' הניח מעותיו על קרן הצבי, ומשם למדו לפורע חובו של חברו שהוא פטור כדאיתא במסכת נדרים ובכתובות בירושלמי ואפילו נטל המלך הקרקע ואי נמי נטלוהו בני הבאגא אף על פי כן פטורין כדאיתא בירושלמי, ואפילו משכון בידו מימר אמר מפייס הוינא ליה והוא מחזיר לי זו היא סברתו של הרמב"ן נ"ר. אבל הראב"ד ז"ל כתב דהכא מיירי בששינה המלך הגזברים ואינן מכירין מי פרע כבר על השנים הבאות ולפיכך יכולין הן לומר מאי אהנית לן מלכא מינן קא תבע אבל אם לא שינה המלך הגזברין למה הניח מעותיו על קרן הצבי, המס שרוצין הבעלים ליתן למלך יתנוהו לגידל שהמלך אינו מבקש מעותיו שני פעמים מגזבר אחד [בנדפס: וזה נראה יותר מדקאמרו בעלים אנן יהבינן ואנן אכלינן] וקשיא לי היכי מצי בעלים לסלוקיה לגידל מן הקרקע כלל דהא אמרינן בפרק חזקת הבתים הני זהרורי דמלכא דזבני ארעא לטסקא דבינייהו זביני ולא ימר דוקא משום מה שעבר וכדי המס שעבר הוא שמכור, אבל מטסקא של השנה שעברה ואילך אינו מכור דהא אמרינן התם דאין הבכור נוטל בה פי שנים דהויא לה ראוי כאילו לקוחה הם ממש מן המלך לפי שאינה של אביהם עד שיפרע הטסקא ואמרינן נמי התם אמר שמואל נכסי הנכרי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זוכה בהן וכו' אמר ליה אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי וכו' אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בפומבדיתא בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מנכרי ואתא ישראל אחרינא ורפק בה פורתא ואתא לקמיה דרב יהודה ואוקמיה בידיה דשני אמר לי דורא דרעותא קאמרת באגי מיטמרו הוו דאינהו גופיהן לא הוה יהבי טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, אלמא מכורה גמורה היא מטסקא, ויש לומר דהתם הוא דמטמרי ולא יהבי טסקא, וכי לא משכח מלכא מאן דפרע ליה טסקא שקיל ארעא גופה דארעא דידיה היא ואדעתא דיהבי ליה טסקא יהיב לה ניהלייהו וכי מטמרי שקיל ומזבין לה לאחריני דאדעתא דהכי יהבה ניהלייהו, אבל הכא דכולהו בני באגא קבלוה בטסקא אלא דחלקוה ביניהן ומלכא כל אימת דמשכח חד מינייהו מניה קא שקיל כוליה טסקא דכולה באגא לא מזבין ליה אלא אינהו הוא דזבניה משום דנעשו אחראין זה לזה, ואינהו לית להו לזבוני כעין קבלן שפרע לבעל חוב והמלך נתן להם רשות למכור השדות לפירותיהן בשביל החוב שפרעו והילכך מה שנתן מטסקא שעברה ומה שאכל פירות השנה כדין נתן וכדין נטל דמלכא אמר דפית דההיא שתא לזזדבנו בטטסקא דההיא שתא אבל מכאן ואילך לא היה להם למכור דעדיין לא תחייבו הם משום טסקא שלהם., כן נראה לי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 58b

    Gittin 58b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 328 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג תניא כוותיה דשמואל:

    מאי אחריות דקתני:

    שטר ולא אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה יכולה לחזור עליו עוד:

    אי דקא טעין ליה האי לוקח שני:

    מינך זבנה לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים טענתיה טענה:

    לעולם דלא טעין וכגון זה דסיקריקון:

    טוענין ליורש וטוענין ללוקח הלוקח מסיקריקון והורישה לבניו ואכלה ג' שנים או מכרה לאחר ואכלה ג' שנים ובאו בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח ואפילו למ"ד בבא בתרא אין טוענין ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על פי בעלים:

    ואידך אי טעין אין אבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה טעין:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כגון זה טוענין ליורש וללוקח פירש בקונטרס אפילו למ"ד בב"ב דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי' בפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח תנינא וכגון זה דאמר ה"פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסיקריקון:

    אנן יהבינן אנן אכלינן והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים (ב"ב דף נד:) גבי דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם היו נשמטים מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל וכי הדרי אהדרי ארעא למרא:

    למכתב ליה טירפא אבני באגא לא אבני באגי דקביל מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים זה אלא אמרוותא קמאי:

    רביע בקרקע או רביע במעות פירוש רביע במעות שנתן יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר' דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך מברייתא דקתני רביע בקרקע או רביע במעות לשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות דנכי ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע או במעות דהיינו שליש מעות ואית ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע בקרקע שהוא רביע במעות וכן ר"ח ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים עליה דהיינו חומש דעל ארבע חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין:

    Tosafot on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    לקח מן הסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום. ואסקה רב ששת דאף על גב דלא טעין מינך זבנה כלומר הראשון אלא דאמר מפלניא זבינתא ואפילו הכי טוענין לו דלוקח ראשון זבנה מיניה דטוענין ללוקח. אבל לוקח ראשון אי טעין מינך זבינתה טענתיה טענה ואי לא טעין לא טענינן ליה דאי מיזבן זבנה מיניה הוה ליה למטען. והא דנקט אכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר, לאו דוקא אלא אפילו אכלה יום אחד וחזר ומכרה ואכלה לוקח שני שלש שנים טוענין לו, וקשיא לי היכי טענינן ליה, ולוקח ראשון נמי כי טעין ואמר מינך זבינתה אמאי מהימן דהא זבנה מסיקריקון ומחמתיה הוא דנחת לה וכדאמרינן לקח מסיקריקון דאלמא משמע דמידכר דכירי דמן סיקריקון זבין ואם כן היאך עלתה לו חזקה דהא חזקה מכח מחאה היא באה והאי הא לא מצי מחי דמירתת ואמר אי מחאי הוה ממטי ליה סיקריקון ולחמריה לשחוור כדאמרינן בגזלן, ואמרינן נמי הני דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו, ובשלמא אי אמרינן דלא אמרו לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלא בשלקח מבעל הבית לאלתר דבשעת המכר מסתפי מסיקריקון דלא לימא ליה את גרמת לי טירחא יתירא דלא בעו אינשי למזבן מנאי משום דלא כתבת להו שטרא, אבל אם עמד ומכר לאחר שמכר הסיקריקון לאחר שנה או לאחר שנים מקחו קיים דאחר שנגמרה מכירתו של סיקריקון מאי איכפת ליה ולא מקפיד בכך וכשמכר זה מדעת גמר ומכר, דאי איכא למימר הכי הוה ניחא לן דכיון שלא מיחה עלתה לו חזקה דהא איבעי ליה למחויי, אלא דודאי הא ליתא, חדא דסתמא קתני לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית דמשמע בין שחזר ולקח מיד בין שחזר ולקח לאחר כמה דכל זמן מיסתפי ליה מיניה דלא ניחא ליה לסיקריקון דליבטיל הלה זביניה, ועוד משום דלוקח אי מפקי לה מיניה עליה דידיה הדר, ועוד דתנן בכתובות בשילהי מי שהיה נשוי מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשוּנה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלוקח וראשונה מוציאה מיד שניה ולוקח מיד ראשונה וכו' ואמרו עלה בגמרא וכי כתבה לה מאי הוה והתניא דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידה, וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ופריק רבי זירא הא רבי מאיר והא רבי יהודה, ופריך ורבי סתם הכא כרבי מאיר והכא כרבי יהודה, ואוקי רב אשי הא והא רבי מאיר ועד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא בשני לקוחות דאמר לה אם איתא דנחת רוח עבדת מקמא איבעי לך למעבד אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה, ואם איתא דכי לקח מן האשה לאחר זמן מקחו קיים איבעי להו לאוקומה בשכתבה לו לאחר זמן ודברי הכל, דהתם עיקר דינא לאו לאשמועינן דין שני לוקחין אלא דין חזרת חלילה והטלת פשרה, אלא ודאי מדדחקינן ומוקמינן כתנאי והדר מוקמינן כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה שמעינן מינה דאפילו לקח ממנו לאחר זמן מקחו בטל דיכול הוא לומר נחת רוח עשיתי לסיקריקון וכיון דעביד מעשה מחמת יראת סיקריקון כל שכן דלא מצי למחויי משום דמסתפי מסיקריקון. וצריך עיון. ונראה שרש"י ז"ל נשמר מקושיא זו ופירש כגון זה טוענין ללוקח כלומר אפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא מודה משום דחזקה לא שדי איניש זוזיה בכדי, פירוש לפירושו שאין אדם עשוי ליתן מעותיו ויבוא בעל הבית ויוציא מידו, ואף על פי שאינו מוציא מידו עד שהחזיר לו מעותיו, אלא ודאי חזקה לא קנה זה מסיקריקון עד שלקח מבעל הבית. ואכתי לא מחוור לי, דאם כן אפילו תוך שלש שנים נמי נטעון ליה דחזקה לא שדי זוזיה בכדי. וכי תימא תוך שלש ריע טענתיה דאמרינן ליה אחוי שטרך, לא היא דכל שיש חזקה לטענתו אפילו תוך שלש לא מזדהר בשטריה. ותדע לך דהא רבא דהוא מרא דשמעתא דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה הוא ניהו דאמר גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, אם חפר בה בורות שיחין ומערות לאלתר יש לו חזקה דאין דין חזקה לנזקין ולא אמרינן כיון דלא מפיק שטרא ריע טענתו. [בנדפס: גם מה שפירש הוא ז"ל דאפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא תימה הוא שלא מצינו מחלוקת בדבר זה. ואדרבה בבבא בתרא גבי דאם לקחו אפילו פחות מרובע הרי הוא בחזקתו אמרו זאת אומרת טוענין ללוקח ואקשינן טוענין ללוקח פשיטא, אלמא ליכא מאן דפליג, ונראה שהזקיקו לרבינו לומר כן מדאמרינן וכגון זה, דמאי כגון זה ונראה לי דהכא הכי קאמר אף על גב דבלוקח מגזלן בעלמא אין טוענין ואפילו טען אין מקבלין ממנו הכא טוענין וטעמא דמילתא דכיון שתקנו ללוקח מסקריקון דקנה ובלבד שיתן לבעלים מה שהוזיל גבי סיקריקון דהיינו רביע ותקנה ידועה היה אצל הכל חזקה שנתן והוא שטען, ואם מכרה טוענין ללוקח שני ומיהו דוקא אכלה שלש שנים אחר סיקריקון דהשתא איכא רגלים לדבר הא לאו הכי לא, מה שאין כן בלוקח מגזלן דעלמא דלא עשו בו תקנה ונגזל מוציא מידו בלא כלום ואין הלוקח עשוי לקנות מן הגזלן ולחזור ולוקח עוד בכדי דמיו מבעל הבית, ולפיכך אמר בלוקח מסיקריקון כגון זו דעשוי הוא הלוקח ליקח מעיקרא ליתן שלשה דמי חלקים לסיקריקון ודמי הרביע לבעלים, וצריך עיון.

    נכרי הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון נראה שרש"י ז"ל פירש בכל מקום אנפרות שאונס ולוקח בלא נתינת דמים, ולפי פירושו ניחא לי הכא דמדינא תחזור בלא כלום דתלוה ויהיב היא, ואפילו הכי בבבל דאיכא בי דואר ידוע אין בו משום אנפרות אלא הלוקח ממנו מקחו קיים, ואף על גב דתלוה ויהיב הוא משום דלא אמרינן בעלמא אין מתנתו מתנה אלא משום דאיכא למימר אף על גב דלא אזיל וקביץ מיד לא משום דאחיל [בנדפס: דאיזיל] גביה הוא אלא משום דלא מצא עת למיזל ולמיקבל אבל הכא דאיכא בי דואר ידוע כלומר [בנדפס: דיינין] הממונין על הגזילות דבכל עת בי דואר מוכן לעשות לו דין ולא אזיל שמע מינה דאחולי אחיל. אבל לדברי רבותינו בעלי התוספות שפירשו אנפרות שנותנין קצת דמים, אני תמה למה אמרו אין בו משום סיקריקון, ומאי שנא בבל בכל מקום נמי דתלוה וזבין הוא דזביניה זביני, ועוד דלישנא נמי דאחולי אחיל לא ניחא, ויש לומר דשני סוגי אנפרות יש שנותן קצת דמים ויש שאונס בלא נתינת דמים כלל והכא בשאנס בלא נתינת דמים כלל, ולפי מה שכתבתי אני בשמעתא דתלוה וזבין זביניה זביני דדוקא בשנתן דמי שויו של שדה אבל בפחות מכדי דמיו לא, הכא נמי ניחא דאנפרות פחות מכדי שוויו של קרקע היא.

    גידל בר רעילאי קביל ארעא מבני באגא בטסקא פירוש שהמלך מכר בקעה אחת לאנשים רבים בסך ידוע והם חלקוה ביניהם זה נותן סאה וזה נותן סאתים וכולן ערבין זה לזה ומי שנמצא מהן פורע מס המלך והלכו קצתן והנשארים מכרו לגידל בר רעלאי הקרקע בחובת המלך וכשחזרו הבורחים אמרו לו לגידל שתא קמייתא דיהבת כדין יהבית וכדין נטלת ואכלת פירי דפירי דהשתא מיפסדי בטסקא דההיא שעתא מכאן ואילך אנן יהבינן למלכא ומינן קא תבע ואנן אכלינן, סבר רב פפא למיכתב טרפא מכולהו פירי דתרתין שנין דאשתארו אכולהו בני באגא דזבנוה ניהליה, אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אם כן עשיתם לאלו בני באגא כסיקריקון ואגב אונסייהו גמרי בעלים ומקנו ומשום הכי כתבת ליה טרפא דאי לא קנה נהי דמעות שנתן יש לו אבל פירות אין לו ואם כן היה לך לומר שישלמו הבעלים כמה שנתן כדין לוקח מסיקריקון ויש ביד בעלים ליקח שמחזירין ללוקח מה שנתן וטופיינא דאיכא בין מה שנתן לדמי הפירות יתנו בני הבאגא לפי שהבעלים פטורין ממנו כדין נותן לבעלים רביע.

    אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא קנה קרקע דלא סיקריקון הוא וליכא אונסא דליחול גביה, וכיון שכן אף מה שהוציא ממנו השנים הבאות לא יטול דהוה ליה כפורע חובו של חבירו שהוא פטור ובעלי השדות פטורים מטסקא דתרתין שנין והיינו דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי וכדתנן בפרק בתרא דכתובות [קז, ב] מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו וכו' הניח מעותיו על קרן הצבי, ומשם למדו לפורע חובו של חברו שהוא פטור כדאיתא במסכת נדרים ובכתובות בירושלמי ואפילו נטל המלך הקרקע ואי נמי נטלוהו בני הבאגא אף על פי כן פטורין כדאיתא בירושלמי, ואפילו משכון בידו מימר אמר מפייס הוינא ליה והוא מחזיר לי זו היא סברתו של הרמב"ן נ"ר. אבל הראב"ד ז"ל כתב דהכא מיירי בששינה המלך הגזברים ואינן מכירין מי פרע כבר על השנים הבאות ולפיכך יכולין הן לומר מאי אהנית לן מלכא מינן קא תבע אבל אם לא שינה המלך הגזברין למה הניח מעותיו על קרן הצבי, המס שרוצין הבעלים ליתן למלך יתנוהו לגידל שהמלך אינו מבקש מעותיו שני פעמים מגזבר אחד [בנדפס: וזה נראה יותר מדקאמרו בעלים אנן יהבינן ואנן אכלינן] וקשיא לי היכי מצי בעלים לסלוקיה לגידל מן הקרקע כלל דהא אמרינן בפרק חזקת הבתים הני זהרורי דמלכא דזבני ארעא לטסקא דבינייהו זביני ולא ימר דוקא משום מה שעבר וכדי המס שעבר הוא שמכור, אבל מטסקא של השנה שעברה ואילך אינו מכור דהא אמרינן התם דאין הבכור נוטל בה פי שנים דהויא לה ראוי כאילו לקוחה הם ממש מן המלך לפי שאינה של אביהם עד שיפרע הטסקא ואמרינן נמי התם אמר שמואל נכסי הנכרי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זוכה בהן וכו' אמר ליה אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי וכו' אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בפומבדיתא בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מנכרי ואתא ישראל אחרינא ורפק בה פורתא ואתא לקמיה דרב יהודה ואוקמיה בידיה דשני אמר לי דורא דרעותא קאמרת באגי מיטמרו הוו דאינהו גופיהן לא הוה יהבי טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, אלמא מכורה גמורה היא מטסקא, ויש לומר דהתם הוא דמטמרי ולא יהבי טסקא, וכי לא משכח מלכא מאן דפרע ליה טסקא שקיל ארעא גופה דארעא דידיה היא ואדעתא דיהבי ליה טסקא יהיב לה ניהלייהו וכי מטמרי שקיל ומזבין לה לאחריני דאדעתא דהכי יהבה ניהלייהו, אבל הכא דכולהו בני באגא קבלוה בטסקא אלא דחלקוה ביניהן ומלכא כל אימת דמשכח חד מינייהו מניה קא שקיל כוליה טסקא דכולה באגא לא מזבין ליה אלא אינהו הוא דזבניה משום דנעשו אחראין זה לזה, ואינהו לית להו לזבוני כעין קבלן שפרע לבעל חוב והמלך נתן להם רשות למכור השדות לפירותיהן בשביל החוב שפרעו והילכך מה שנתן מטסקא שעברה ומה שאכל פירות השנה כדין נתן וכדין נטל דמלכא אמר דפית דההיא שתא לזזדבנו בטטסקא דההיא שתא אבל מכאן ואילך לא היה להם למכור דעדיין לא תחייבו הם משום טסקא שלהם., כן נראה לי.

    Rashba on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    זה שביארנו בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שמקחו בטל פירושו עד שתכתוב לו אחריות בפירוש ויראה שאין אומרין בה אחריות טעות סופר הוא על הדרך שאמרוה בסיקריקון אלא עד שתכתוב בפירוש ויש חולקין בזו וכבר ביארנו הכל בששי של קמא:

    לקח מסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים או במקום שהבעלים היו יכולים למחות ולסוף שלש הלה תובע שדהו וזה טוען לו שלקחו ממנו תחלה ואח"כ מן הסיקריקון או שנתן לו רביע למשנה אחרונה נאמן שהרי אף זה כחזקה דעלמא דקאמר מינך זבינתה ותלת שנין מיזדהר כו' ואם אינו טוען כן אלא שאומר לקחתיה מסיקריקון ועמדתי בה בפניך שני חזקה ולא מחית הרי זו חזקה שאין עמה טענה ואינה כלום מכרה הלוקח מן הסיקריקון לאחר ובעלים תובעים לשני אפי' לא היה השני טוען כלום אנו טוענין לו שמא הראשון לקחה ממך ודר בה שני חזקה שטוענין ליורש וללוקח כמו שהתבאר במקומו:

    הבא מחמת חוב ר"ל שאנס קרקע מחברו ונטלו בחובו או מחמת אנפרות והוא גזל בעלמא והוא ענין נוטריקון אין פה ראיה וכן לא שהוא מתירא הימנו אלא גזל בעלמא אין בו דין סקריקון לומר שאם שהת בידו שנים עשר חדש שיהא הלוקח כופה את הבעלים למכרו לו בנתינת רביע אלא תובעה כל זמן שירצה ומסלקו הימנה וסיקריקון עצמה צריך שתשהא שנים עשר חדש לדין שהזכרנו לכוף את הבעלים למכרה בנתינת רביע הא תוך שנים עשר חדש הבעלים טורפין אותה בלא כלום כמו שביארנו במשנה:

    התבאר בפרק חזקת הבתים ל"ה ב' שהגוי אין לו חזקה לעולם וכל שישראל מערער עליו והוא אינו מוציא שטר מחזיר הקרקע לבעליו אפי' החזיק בו כמה מפני שסתמו שבאונס בא לידו וישראל שלקח מן הגוי אף הוא דינו כגוי לענין זה ואפי' דר בה הוא שני חזקה אחר שלקחה אין לו חזקה הכל כמו שביארנו שם ומכל מקום בבבל היה ידוע בה אצלם שהיה בה מושב ערכאות בדין גמור שאין מניחין לאחד מהם לצאת מתחת ידי שום אונס לשום אדם ומאחר שכן אין מפקיעין ישראל שלקח מן הגוי שלא לדונו כשאר ישראל לידון בחזקה וכל שדר בה הגוי שני חזקה אף זה יכול לטעון שלקחה ועל זו אמרו אין דין אנפרות בבבל וזו שאמרו אחולי אחיל לא על מחילת קרקע אמרה שאין אדם מוחל על גזילותיו בסתם אלא אחולי אחיל הפקעת טענת חזקה של לוקח ויש מפרשים בה ענין אחר וזו נראית לי עיקר:

    הוזכר בסוגיא זו בגדול בר עלאי דקביל ארעא לטסקא מבני באגא וקדים ויהיב זוזי דתלת שנין לסוף אתו מרוי קמאי כו' והם דברים סתומים ומה שנראה לי לפרש בהם הוא שכך היה מנהגם שהמלך מוכר בקעה אחת לאנשים שיחלקו אותה ביניהם ויעבוד כל אחד בשלו ויתן טסקא למלך אלא שאם אחד מהם בורח או שמוביר את חלקו יהו שאר קרקעות משועבדים ליתן משדותיהם טסקא הראויה לשדה זה אלא שבידם לעבוד קרקע זה כשלהם ולפרוע טסקא בכל שנה עד שיחזרו הבעלים או שיהו חוזרים ועובדים ובמעשה זה ברחו קצתם ובני באגא הנשארים שהיו כלם משועבדים לפרוע טסקא הראויה לבורחים ולעבוד את שלהם מכרו כל זכותם לגדול בר עלאי שהיה אחד מהם שיהא הוא עובד את הקרקע ואוכל פירותיו ופורע טסקא ולא הזכירו לו עד שיחזרו הבעלים אלא שמכרו לו זכותם סתם והלך זה ופרע למלך טסקא של שלש שנים ולסוף שנה חזרו הבעלים וסלקו את גדול מן הקרקע ולא רצו לפרעו הטסקא שהוציא לשתי שנים הבאות מפני שהיה הוא כפורע מה שלא נתחייבו בו עדיין וכעין מה שאמרו במקום אחר שהפורע חובו של חברו שלא מדעתו שהפסיד מימר אמר מפייס הוינא ליה כל שכן שזה רשאי לומר כן כשפרעו מה שעדין לא נתחייבו בו ואף למלך אין נותנין אותה טסקא של שתי שנים שכבר נתקבל ממנה והיה סבור רב פפא לומר שמאחר שבני באגא סתם מכרו הרי הם כמוכר שדה שאינה שלו שהרי לא היתה שלהם אלא לזמן שיעמדו אלו בחוצה לארץ או שיובירו והיה להם לפרוט מכירתם והשיבו רב הונא א"כ עשית סיקריקון ר"ל עשית בני באגא כאנסים וכמוכרים מה שאינו שלהם ולאו דוקא סיקריקון לגלגל בפירושו דין סיקריקון אלא דרך צחות כלומר עשיתם אותם כמופלגים שבאנסים והם הנקראין סיקריקון וזה אינו שאף הוא היה יודע זכותם ומה הם מוכרים וזה שמוכרין סתם מפני שאם אין חוזרין לעולם אף המכר קיים לעולם אלא אין לו דין ודברים עליהם כלל ואף על הבעלים אין להם טסקא שזהו כפורע חובו שלא מדעתו ולא היה להם לפרוע אלא מדי שנה בשנה וכן אין נותנין אותה למלך שכבר נפרע ומעתה אין מדת הדין שולטת בהם בכלום אלא שאם רצה המלך או גזברו להשגיח על עסקי פכים קטנים יכול הוא ליטול הטסקא שנה שנה וליתנה לזה ושאר המפרשים בלבלו את הדברים כדי לגלגל בעשית סיקריקון דין סיקריקון ומפני שהם מפרשים בו סיקריקון דוקא ולא נתישבו לי הדברים:

    כבר ביארנו במשנתנו על רביע שתקנו ליתן לבעלים רביע קרקע שהוא שליש מעות ומשום דנכי רבעא זבין על הדרך שביארנו במשנה ומכל מקום יש פוסקים כרב שאמר רביע בקרקע או רביע במעות כלומר שלקחו בארבע מאות ושוה חמש מאות שנותן לו מאה דינרין שהוא רביע מה שנתן או מן הקרקע שיהא שוה כרביע מעותיו והוא חמישית הקרקע דנכי חומשא זבין ואע"פ שהלכה כשמואל בדיני הם באים עליה משום דרב הוה בההוא מנינא ואם כן הוא ראוי להאמין בו יותר וכן שהוקשה שמואל מבריתא ואע"ג דרב אשי תירץ לה לאחר שבאו לידו ר"ל לאחר שבא רביע המעות ליד הבעלים ופירושו רביע המעות שנתן לסיקריקון ושנתן לבעלים ורביע הכל הוא שליש מה שנתן לסיקריקון מכל מקום שנויא הוא ולא סמכינן עליה ואין הדברים נראין:

    Meiri on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה למכתב ליה כו' דמה להן לפרוע מה שהקדים זה כו' עכ"ל אבל אמרוותא קמאי הוה סבר כיון דעל ידיהם שברחו הקדים לתת על שלשה שנים יחזרו לו הם מנת המלך מב' שנים העתידים לבא וק"ל:

    בד"ה רביע בקרקע כו' פי' רביע במעות שנתן כו' הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע בקרקע יתן כו' עכ"ל אע"ג דדברי רב בעצמם הם דברי הברייתא מ"מ דברי רב ודאי דליכא לפרושי איפכא דא"כ מאי פליג שמואל עליה אלא ודאי דמשמע מיניה דרב דעל רביע מעות שנתן קאמר דיתן לו אותו רביע בקרקע או במעות אבל דברי הברייתא דקתני בלי מחלוקת משתמע נמי איפכא דרביע בקרקע קאמר דיתן לו אותו רביע בקרקע או במעות כשמואל ולפי הגירסא שכתבו בברייתא שהלשון מוכיח כדברי רב כתבו דהגירסא כן היא גם בדברי רב דלא ניחא להו דדברי רב יהיו משתמעין ג"כ איפכא ולמאי דמסיק כי תניא ההיא לאחר שבאו המעות לידו דברי רב ודאי דליכא לפרושי הכי דא"כ מאי פליג עליה אלא דמשמע מיניה דלא איירי בהכי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ע"ב ד"ה רביע בקרקע וכו' עד וכן ר"ח מפרש וכו' ר"ל דר"ח נמי גריס רביע בקרקע שהוא רביע במעות והקשו הא הדברים סתרי אהדדי דאם היא רביע בקרקע אינו רביע במעות דבשלמא אי גרסינן רביע בקרקע או רביע במעות נוכל לפרש רביע מעות שנתן יתן לו ואותו רביעית יתן או בקרקע או במעות אבל אי גרסינן שהוא רביע במעות קשיא ועל כן מפרש ר"ח רביע בקרקע שנתן דמים עליה וכו' א"כ ש"מ דגירסת ר"ח היתה שהוא רביע במעות:

    Maharam on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    גמרא היכי דמי אי דקא טעין ואמר מינך זבנה אפי' ראשון נמי הא דפשיטא ליה לתלמודא דאי הוי טעין הראשון היה נאמן אע"ג דבגזלן דעלמא שידוע שירד לשדה בתורת גזלנות שוב אין לו חזקה בהאי שדה אפ"ה לקחו מסיקריקון לא דמי לגזלן גמור לא מיבעיא לפמ"ש במשנתינו דאפשר דאף למשנה ראשונה אין צריך לשלם הפירות שאכל כדמשמע לכאורה אם כן ע"כ לאו גזלן גמור הוא אלא אף את"ל דלמשנה ראשונה שצריך להחזיר בחנם דהו"ל כגזלן גמור אפ"ה מסתמא האי ברייתא דהכא למשנה אחרונה איירי שתקנו שנותן לבעלים רביע וא"כ תו לא מיקרי גזלן גמור ואדרבה אמרי' מסתמא לא שדי אינש זוזי בכדי ומש"ה יש לו חזקה בשלש שנים כדאיתא להדיא בטוח"מ סי' רל"ו ובש"ע בשם הירושלמי דלמשנה אחרונה קרקע בחזקת הלוקח קאי כן נ"ל ומתוך כך היה נראה בעיני לפרש כן לשון רש"י ז"ל במה שכתב דאף למ"ד בבבא בתרא אין טוענין ליורש וללוקח כו' שכוונתו אבן גזלן או לוקח מגזלן אלא דלשון רש"י ז"ל אינו מורה כן ומכל מקום יש ליישב שיטת רש"י ז"ל שנתכוון לפלוגתא דרב ורבי חייא בפרק חזקת דף מ"א ע"ב בעובדא דהאי דדר בקשתא בעליתא דשקלו וטרו התם בהא דאמרינן הבא בירושה א"צ טענה אי אמרינן דראייה מיהא בעי וא"כ משמע דהיכא דלא מייתי ראיה שהיתה ביד מי שמכרה לו אין טוענין לו ולפ"ז אפשר דהכא כמאן דליכא ראיה דמי דמה שהוחזק הלוקח בשדה לאו מידי שאין זו ראיה כלל שבאתה לו מיד בע"ה אלא מיד הסיקריקון. ועוד מייתי התם בפרק חזקת דף ל"א ע"ב דהאי דאמר מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלניא זבינתא דאמר לי דזבנא מינך א"ל ואת לא מודית דארעא דידי הוא ואת לא זבינתא מינאי כו' א"ל רבא דינא קאמר וע"ש בפי' רשב"ם ובתוס' וא"כ סירכא דהאי דהכא להאי דמי דהא מודה הלוקח שהשדה היה בודאי שלו ואין ידוע לו כלל אם היה למי שמוכרה לו שום זכות דמה שהוחזק בה אין ראיה כיון דבתורת מרידה של הסיקריקון ירד לתוכה וקא משמע לן הכא דכגון זה טוענין לו והיינו מטעמא דפירש"י דחזקה לא שדי אינש זוזי בכדי והיינו נמי כדפרישית בסמוך בשם הירושלמי דמן התקנה ואילך ארעא בחזקת הלוקח קאי וכיון דנשתהא ביד לוקח ראשון שלש שנים שפיר מהני חזקתו לענין זה דמסתמא לא שדי זוזי בכדי ונתן להמוכר דמים כן נ"ל ואין להאריך יותר:

    Penei Yehoshua on Gittin 58b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 58, Amud Bet, about 328 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “תניא כוותיה דשמואל, ר' שמעון בן אלעזר…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 211 words

      Opens “נימא תיהוי תיובתא דרב? אמר לך רב:…”

    3. Segment 318 words

      Opens “ת"ר לקח מן הסיקריקון, ואכלה שלש שנים…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ה"ד אי דקא טעין ואמר: ״מינך זבנה״…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אמר רב ששת: לעולם דלא קא טעין…”

      Named: רב ששת.

    6. Segment 68 words

      Opens “ואידך, אי טעין אין, ואי לא טעין…”

    7. Segment 717 words

      Opens “ת"ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין…”

    8. Segment 812 words

      Opens “והאמרת אין בה משום סיקריקון! ה"ק סיקריקון…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אמר רב יוסף, נקטינן: אין אנפרות בבבל.…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1028 words

      Opens “גידל בר רעילאי קביל ארעא בטסקא מבני…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אתו לקמיה דרב פפא, סבר למיכתב ליה…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    12. Segment 1227 words

      Opens “זו משנה ראשונה. ב"ד של אחריהן אמרו:…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1311 words

      Opens “במאי קמיפלגי? מר סבר: נכי רביע זבין,…”

    14. Segment 1437 words

      Opens “מיתיבי: זו משנה ראשונה. ב"ד של אחריהן…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “רבי הושיב ב"ד ונמנו, שאם שהתה בפני…”

      Named: רבי הושיב.

    16. Segment 1612 words

      Opens “אמר רב אשי: כי תניא ההיא, לאחר…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Gittin 58b · Segment 11 — “…אבני באגא. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Gittin 58b · Segment 9 — “אמר רב יוסף, נקטינן: אין אנפרות בבבל. והא קחזינן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 58b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026