Talmud Builders

    Gittin 36b

    Back to index

    English translation — Gittin 36b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the Sages instituted that despite this, the Sabbatical Year still will abrogate debt in the present, in remembrance of the Torah-mandated Sabbatical Year. Hillel saw that the people of the nation refrained from lending to each other so he arose and instituted the prosbol . According to this explanation, the ordinance of Hillel did not conflict with a Torah law; rather, he added an ordinance to counter the effect of a rabbinic law.

    2According to this explanation, the Sages instituted that even in the present the Sabbatical Year would bring a cancellation of debt, despite the fact that by Torah law the debt still stands. The Gemara asks: But is there anything like this, where by Torah law the Sabbatical Year does not cancel the debt, and the Sages instituted that it will cancel? It is as though the Sages are instructing the debtors to steal from their creditors, as by Torah law they still owe the money.

    3Abaye says: This is not actual theft; it is an instruction to sit passively and not do anything. The Sages have the authority to instruct one to passively violate a Torah law, so long as no action is taken. Rava says: The Sages are able to institute this ordinance because property declared ownerless by the court is ownerless. As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that property declared ownerless by the court is ownerless? As it is stated: “And whoever did not come within three days according to the counsel of the princes and the Elders, all of his property shall be forfeited, and he shall be separated from the congregation of the captivity” (Ezra 10:8).

    4Rabbi Eliezer said: The halakha that property declared ownerless by the court is ownerless is derived from here: The verse states: “These are the inheritances, which Eleazar the priest, and Joshua the son of Nun, and the heads of the fathers’ houses of the tribes of the children of Israel distributed for inheritance” (Joshua 19:51). The Gemara asks: What do the heads have to do with the fathers? It comes to tell you: Just as fathers transmit anything that they wish to their children, so too, heads of the nation transmit to the people anything that they wish. This demonstrates that the court has the authority to take property from one person and to give it to another; therefore, the Sages have the authority to decide that all debts are canceled.

    5§ A dilemma was raised before the Sages: When Hillel instituted the prosbol , was it for his generation alone that he instituted it, and the custom developed to continue using it, or did he perhaps institute it also for all generations?

    6The Gemara asks: What difference is there whether it was instituted for his generation only or for all generations when either way, it is still in use? The Gemara explains: The difference arises with regard to nullifying the institution of prosbol . If you say that it was for his generation alone that he instituted it, then we can nullify it if we desire. But if you say that he instituted it also for all generations, then there is a principle that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number. Therefore, we would not be able to nullify the ordinance instituted by Hillel and his court. What, then, is the halakha ?

    7The Gemara suggests a resolution to the dilemma: Come and hear that which Shmuel said: We write a prosbol only in the court of Sura or in the court of Neharde’a, as they were the primary centers of Torah study, but not in any other court. And if it enters your mind to say that he instituted it also for all generations, then let them write a prosbol in the other courts as well.

    8The Gemara rejects this proof: Perhaps when Hillel instituted the prosbol , he did so for all generations, but only for courts such as his court, which was the primary court of his time, and courts like those of Rav Ami and Rav Asi, as they have the power to remove money from someone’s possession. However, for all other courts, which are not as authoritative, he did not institute this ordinance. Therefore, the statement of Shmuel cannot serve as a proof with regard to the manner in which the prosbol was instituted.

    9The Gemara suggests another proof: Come and hear that which Shmuel said: This prosbol is an ulbena of the judges; if my strength increases I will nullify it. The Gemara challenges this statement: How could Shmuel say: I will nullify it? But isn’t it the case that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number? It must be that Shmuel holds that Hillel did not establish the prosbol for all generations, and in his time it carried the force of a mere custom. The Gemara rejects this proof: It can be explained that this is what he said: If my strength increases so that I become greater than Hillel, then I will nullify the prosbol .

    10By contrast, Rav Naḥman said: If my strength increases, I will uphold the institution of the prosbol . The Gemara asks: What is meant by: I will uphold it? Isn’t it upheld and standing? Why does the prosbol require further support? The Gemara explains: This is what he said: If my strength increases, I will say something about it, and I will institute that even though the prosbol was not written, it is considered as though it was written. Then people would no longer need to write a prosbol , as it would be considered as if everyone wrote one.

    11A dilemma was raised before the Sages: This ulbena of the judges that Shmuel speaks of, is it a term of insolence, in that the judges are, according to Shmuel, enabling lenders to insolently collect debts that are not due to them, or a term of convenience, in that the judges are saving themselves the inconvenience of having to actually collect the debts detailed in the promissory notes? The Gemara suggests a proof: Come and hear that which Ulla said in describing the Jewish people after they sinned with the Golden Calf immediately following the revelation at Sinai: Insolent [ aluva ] is the bride who is promiscuous under her wedding canopy.

    12Rav Mari, son of Shmuel’s daughter, says: What is the verse from which it is derived? “While the king sat at his table, my spikenard sent forth its fragrance” (Song of Songs 1:12). He understands the verse in the following manner: While the king was still involved in his celebration, i.e., God had just given the Torah, the perfume of the Jewish people gave off an unpleasant odor, i.e., they sinned with the Golden Calf. Rava says: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of God is still upon us, as it is written euphemistically as “sent forth its fragrance” and the verse is not written: It reeked.

    13The Gemara continues discussing the meaning of the word ulbena . The Sages taught: Those who are insulted [ ne’elavin ] but do not insult others, who hear their shame but do not respond, who act out of love and are joyful in their suffering, about them the verse states: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).

    14§ The Gemara asks: What is the meaning of the word prosbol ? Rav Ḥisda said: An ordinance [ pros ] of bulei and butei .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמור רבנן דתשמטבזמן הזה:

    זכר לשביעיתשלא תשתכח תורת שביעית:

    ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעיתבזמן הזה כרבי:

    ואמור רבנן דתשמטונמצא הלוה גזלן על פיהם:

    שב ואל תעשהוהלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף צ:) דלא עקירה בידים היא:

    רבא אמרלעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר:

    יחרם כל רכושובאנשי כנסת הגדולה כתיב:

    מה ענין ראשים אצל אבותהוה ליה למכתב וראשי המטות:

    כל מה שירצומחלק נכסיו על פיו:

    לבטולי'להושיב ב"ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט:

    לא כתבינן פרוסבולדלא אלים לאפקועי ממונא:

    אלא בי דינא דסורארב:

    בי דינא דנהרדעאשמואל דכי אמרה שמואל להך מילתא וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי והיינו דמשני דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי:

    עולבנא דדייני הואלקמן מפרש לשון חוצפא שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה:

    אם איישר חילאם אחזיק כח:

    אבטליני'אלמא לאו לדרי עלמא תקין דא"כ היכי מצי שמואל למימר אבטליניה:

    אימא ביה מילתאאושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין ואע"ג דלא כתב ניהוי כמו שכתב:

    לישנא דניחותאלא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה:

    עלובהחצופה:

    שזינתה בקרב חופתהבעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן בשנה שניה כדכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני (במדבר י):

    מאי קראדיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה:

    במסבובחופתו:

    נרדי נתן ריחובושמי עזב ריחו הטוב כמו ולא נתן סיחון את ישראל וגו' (שם כא):

    עדיין חביבותא הוא גבןאע"פ שהזכיר קלקוליהן לא הזכיר אלא במראית חיבה דלא כתיב הסריח:

    הנעלביםגרסי' אותן שנעלבים מיד אחרים:

    ואין עולביםאת אחרים:

    עושיןמצות מאהבת המקום ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות:

    פרוזתקנה:

    גיטין 36 עמוד ב

    1ותקינו רבנן דתשמט, זכר לשביעית; ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול.

    2ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט?!

    3אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר. דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנאמר: ״(עזרא י״, ח) ״וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה״.

    4רבי אליעזר אמר, מהכא: (יהושע יט, נא) ״אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו'״. וכי מה ענין ראשים אצל אבות? לומר לך: מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.

    5איבעיא להו: כי התקין הלל פרוסבול לדריה הוא דתקין, או דלמא לדרי עלמא נמי תקין?

    6למאי נפקא מינה? לבטוליה. אי אמרת לדריה הוא דתקין מבטלינן ליה; אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין, הא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו, אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין. מאי?

    7ת"ש דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא. ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין, בשאר בי דינא נמי לכתבו!

    8דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא; אבל לכולי עלמא לא.

    9ת"ש דאמר שמואל: הא פרוסבלא עולבנא דדייני הוא; אי איישר חיל אבטליניה. אבטליניה?! והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו, אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין! הכי קאמר: אם איישר חיל יותר מהלל, אבטליניה.

    10ורב נחמן אמר: אקיימנה. אקיימנה?! הא מיקיים וקאי! הכי קאמר: אימא ביה מילתא, דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי.

    11איבעיא להו: האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא, או לישנא דניחותא הוא? ת"ש דאמר עולא: עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה.

    12אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא? (שיר השירים א, יב) ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״. אמר רבא: עדיין חביבותא הוא גבן, דכתיב ״נתן״, ולא כתיב ״הסריח״.

    Baraita

    13תנו רבנן: הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: (שופטים ה, לא) ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״.

    14מאי ״פרוסבול״? אמר רב חסדא: פרוס בולי ובוטי.

    Tosafot

    ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית‎—And the רבנן instituted that it should be משמט to commemorate שביעית O VERVIEW The גמרא cited a ברייתא that שמיטת כספים is dependent on שמיטת קרקע, so when שמיטת קרקע ceased so too did שמיטת כספים cease מדאורייתא‎. However the רבנן instituted that there should be שמיטה in order to commemorate שביעית‎. Our תוספות discusses why this תקנה is limited to שמיטה‎. תוספות responds to an anticipated question: והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל‎ – And the reason the רבנן did not institute יובל to commemorate יובל (מדאורייתא) – משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות: Because a majority of the public is not able to withstand the difficulty to be prohibited working the land for two consecutive years. S UMMARY Not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה‎. T HINKING IT OVER 1. How can תוספות say that not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה, when the בנ"י observed it during בית ראשון‎? 2. Why did not the רבנן enact יובל only regarding returning of the fields to their original owners, but not regarding working the fields, thereby eliminating the problem of not working for two years?

    אלא אם כן גדול הימנו כולי‎—Unless he is greater than him, etcO VERVIEW The גמרא stated that if הלל instituted פרוסבול for all generations to follow then no one can nullify this תקנה, since the rule is that one בי"ד cannot nullify the ruling of another בי"ד unless the nullifying בי"ד is greater than the original בי"ד, in wisdom and in number. תוספות discusses this rule. ---------------------- תוספות asks: ואם תאמר היכי דמי אי דפשט ברוב ישראל אפילו גדול הימנו אין יכול לבטל‎ – And if you will say; what situation are we discussing; if this ruling (regarding פרוסבול) was accepted among the majority of Jews, then even if the nullifying בי"ד is greater that the initial בי"ד, it still cannot nullify the initial ruling – כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו, א) גבי י"ח דבר – As רבב"ח said in the name of ר' יוחנן in פרק אין מעמידין regarding the י"ח דבר (eighteen things) – שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו‎ – ‘That even if אליהו הנביא and his בי"ד will come to nullify the י"ח דבר we will not listen to him’ (as רב משרשיא explained), ‘since פשט איסורו ברוב ישראל’ – ואי דלא פשט ברוב ישראל אפילו קטן יכול לבטל‎ – And if (פרוסבול) was not פשט ברוב ישראל, then even a smaller בי"ד בחכמה ובנין can nullify it – כדאמרינן נמי התם גבי שמן דרבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו‎ – As רב משרשיא also states there regarding oil of gentiles that ר"י הנשיא and his בי"ד, voted on it and permitted it – משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל‎ – Since לא פשט איסורו ברוב ישראל‎. In summation: תוספות asks that it seems that the rule of אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, does not apply; for if the גזירה was פשט ברוב ישראל then even גדול ממנו cannot be מבטל (as in י"ח דבר) and if לא פשט then even a קטן can be מבטל (as in שמן עכו"ם). תוספות answers: ויש לומר דהא קאמר התם וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל‎ – And one can say; for the גמרא there states regarding the היתר שמן, ‘ and our teachers (referring to ר"י הנשיא ובי"ד) depended on the words of רשב"ג – ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים‎ – And on the words of ר"א בר צדוק who used to say – אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה‎ – We do not issue a decree on the public, unless a majority of the public can bear it’ this concludes the citation of the גמרא there – משמע משום דהוה תרתי היה להם כח להתיר דלא פשט וגם לא היו יכולים לעמוד בה‎ – It seems because regarding שמן where there were two reasons להתיר, therefore the בי"ד of ר"י הנשיא had the power to permit it, for it was not פשט ברוב ישראל and also רוב הצבור was not able to bear such a hardship (of not using שמן עכו"ם) – אבל הכא או פשט ולא היו יכולים לעמוד או היו יכולים לעמוד ולא פשט – However here regarding פרוסבול we will say either it was פשט but לא היו יכולים לעמוד, or it was יכולים לעמוד, but לא פשט; in either of these two cases we say אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין‎. In summation: if it is פשט and יכולים לעמוד then no one can be מבטל it (י"ח דבר); if לא פשט and אין יכולים לעמוד then any בי"ד can be מבטל it (שמן); if it is פשט ואין יכולים לעמוד or לא פשט ויכולים לעמוד, then only a בי"ד גדול can be מבטל it (פרוסבול). תוספות presents a contradictory view: ואין משמע כן בירושלמי בפרק קמא דשבת דאמר התם רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן‎ – However it does not seem so in תלמוד ירושלמי in first פרק of מסכת שבת; for it says there, ‘ר"י asked (regarding the היתר of שמן עכו"ם) but did we not learn – שאין בית דין יכולין לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין‎ – That אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין and here – ורבי יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו‎ – ר"י הנשיא and his בי"ד are permitting what דניאל and his contemporaries forbade – אלא רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק‎ – Rather ר"י answers this difficulty by following his view, for ר"י stated in the name of ראב"צ – מקובלני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב צבור עליהן אינה גזירה‎ – ‘I have received a tradition that any decree which בי"ד issues on the public and the majority of the public did not accept it upon themselves, it is not a valid decree’ – ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו רוב צבור עליהן‎ – And they investigated and found out in regards to the decree of שמן that רוב הצבור did not accept it upon themselves. This concludes the citation from the ירושלמי‎ – אלמא משמע דבהאי טעמא לחודיה סגי – It seems evident that with this (one) reason alone (that לא פשט) it is sufficient for any בי"ד to be מבטל and we do not require two reasons לא פשט and אין יכולים לעמוד‎. תוספות asks an additional question ועוד דבריש מגילה (דף ב, א) פריך ואי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו הוא דתקון‎ – And furthermore in the beginning of מסכת מגילה the גמרא asks, ‘for if you will assume that the אנשי כנה"ג instituted that the מגילה be read on the fourteenth and fifteenth, is it possible that – אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין בית דין כולי‎ – The later רבנן came and uprooted the תקנה which the אנשי כנה"ג instituted, but we learnt in a משנה that אין בי"ד, etc.’ this concludes the citation from מגילה‎ – והתם מסתמא פשט ויכולין לעמוד – And there (regarding reading the מגילה) presumably it was פשט ברוב ישראל and most of the צבור was יכולין לעמוד‎. תוספות answers: ויש לומר דדוקא בי"ח דבר אפילו גדול אין יכול לבטל כדאשכחן בירושלמי – And one can say that only regarding the י"ח דבר then even a בי"ד גדול cannot be מבטל (the י"ח דבר) as we find in תלמוד ירושלמי that even a בי"ד גדול cannot be מבטל the י"ח דבר‎ – מפני שעמדו להם בנפשותיהם‎ – Because they staked their lives on it – כדאיתא התם דתלמידי בית שמאי היו הורגין בתלמידי בית הלל‎ – As is mentioned there that the students of ב"ש were killing the students of ב"ה ובכל דבר גדול יכול לבטל חוץ מי"ח דבר‎ – And regarding any ruling (even if פשט and יכולים לעמוד) a בי"ד גדול can be מבטל except for the י"ח דבר‎ – והיכא דלא פשט כגון שמן אף על גב דעמדו עליהן בנפשותיהן אפילו קטן יכול להתיר‎ – And wherever the איסור was לא פשט for instance שמן עכו"ם even though they risked their lives for it (it was one of the י"ח דבר), nevertheless even a בי"ד קטן can permit it – תוספות anticipates a difficulty: והא דקאמר וסמכו רבותינו אהא דאין גוזרים גזירה על הצבור‎ – And that which the גמרא stated (in ע"ז), ‘ and our Rabbis depended on that which was stated that אין גוזרים גזירה על הצבור unless יכולים לעמוד בה’ – תוספות replies: לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו‎ – The גמרא did not mention that reason (of אין גוזרין וכו') in order to explain how they had the power to do it, for that was already explained by saying it was לא פשט, rather the (second) reason was mentioned in order that you should not ask, since the חכמים of prior generations voted to prohibit שמן עכו"ם – למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבה היה לו להמנות לאסור‎ – Why did the בי"ד of ר"י vote to permit it; on the contrary they should have voted to continue the prohibition – דאשכחן בכמה דוכתי דראשונים גזרו ולא קיבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו‎ – For we find in many places where the earlier חכמים decreed and the people did not accept it from them, and the later חכמים decreed it again and the people did accept it from them; we find this – בפרק קמא דשבת (דף יד, ב) ובפרק קמא דחולין (דף ו, א) – In the first פרק of שבת and in the first פרק of חולין, so here too even though the people did not accept the גזירה on שמן from the ראשונים, nevertheless ר"י ובית דינו should have attempted to uphold the first גזירה instead of abandoning it – להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו‎ – Therefore the גמרא explains that ר"י did not want to vote to prohibit שמן עכו"ם, because he saw that אין רוב צבור יכולין לעמוד בו‎. In summation: According to the ירושלמי when an איסור is פשט then only a בי"ד גדול can be מבטל (except for the י"ח דבר), however when it is not פשט then even a קטן can be מבטל‎. תוספות limits the ability of a בי"ד קטן to be מבטל a גזירה which was לא פשט: ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא‎ – However regarding a תקנה which initially was not intended that it should apply to כל לישראל, but rather for one specific place – כההיא דבפרק כל הבשר (חולין קי, א) דרב איקלע לטטלופוש – Like that incident in פרק כל הבשר where רב came to טטלופוש‎ – דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואסר להו כחל – Where the גמרא states that רב found an unfenced valley and erected a fence, meaning, he forbade them from eating the udder of a cow – וכן כל הנך דפרק תולין (שבת קלט, א) דשלחו ליה בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה‎ – And similarly all those issues in פרק תולין where the בני בשכר sent to לוי, and רב מנשיא (after the death of לוי) forbade them because they were not בני תורה (even though they would be permitted for others); in all these case even though the איסור was not פשט ברוב ישראל, only in one particular area, nevertheless, only a בי"ד – גדול יכול להתיר ולא קטן: גדול can be מתיר (for these people who were prohibited) but not a בי"ד קטן‎. S UMMARY According to the בבלי a בי"ד גדול can be מבטל only if it is לא פשט or אין יכולין לעמוד בו (like פרוסבול), however if it is פשט and יכולין לעמוד בו (like י"ח דבר) they cannot be מבטל‎. A בי"ד קטן can only be מבטל if it is לא פשט and אין יכולין לעמוד בו (like שמן). According to the ירושלמי it depends solely if it is פשט (then only a גדול) or לא פשט (even a קטן) except for י"ח דבר which no one can be מבטל since עמדו עליהן בנפשותיהן‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that by פרוסבול it may have been פשט but לא יכולים לעמוד‎. It seems difficult to comprehend why they were not יכולים לעמוד by פרוסבול since it was for everyone’s benefit (as the גמרא states shortly). 2. תוספות assumes (according to the בבלי) that if פשט ולא יכולין לעמוד then a גדול can be מבטל‎. Seemingly all we can derive from שמן is that for a קטן to be מבטל we need both לא פשט and אין יכולין לעמוד, from פרוסבול we can derive that if לא פשט and יכולין לעמוד a גדול can be מבטל, but if it is פשט and לא יכולין לעמוד we have no reason to assume that even a גדול can be מבטל (and this would also explain י"ח דבר). Why does תוספות assume that a גדול can be מבטל by פשט ולא יכולין לעמוד‎?!

    דאלימי לאפקועי ממונא‎—That they are powerful to extricate money O VERVIEW The גמרא stated that even if we assume that הלל was מתקן a פרוסבול for future generations but he limited the power of writing a פרוסבול to a respected בי"ד, which has the power to extricate money. תוספות qualifies this statement. -------------------- רבינו תם כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא בית דין חשוב שבדור – The ר"ת wrote a פרוסבול (for those that needed it) for he would say, the only requirement is that it should be a prominent בי"ד of that generation – ואשכחן נמי (לקמן לז, א) שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי – And we also find that the students in the academy of רב אשי were lenient (regarding פרוסבול); they would merely ‘give over’ words to each other (without even writing a פרוסבול). תוספות continues with a (seemingly) unrelated issue: תנן במסכת שביעית (פרק י' משנה ה') פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול – We learnt in a משנה in מסכת שביעית; ‘a predated פרוסבול is כשר, however a postdated פרוסבול is פסול' – ומפרש בירושלמי משום דפרוסבול אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול – And he explains in תלמוד ירושלמי, since a פרוסבול is not effective for that which he lends out after the writing of the פרוסבול; it is – אלא למה שהלוה קודם זמן הכתוב בפרוסבול‎ – Only effective for what he lent before [the date written in] the פרוסבול‎ – ולכך מאוחר פסול דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת פרוסבול עד זמן הכתוב בו: And therefore a post dated פרוסבול is פסול because the lender unlawfully gains all the loans which he lent after the writing of the פרוסבול until the date which is written in the פרוסבול‎. S UMMARY A פרוסבול can be written by a בי"ד חשוב שבדור‎. The פרסבול is effective for all loans that were made before the writing (and dating?) of the פרוסבול‎. Any loans made after the writing of the פרוסבול are not exempt from שמיטת כספים‎. T HINKING IT OVER Are the רבנן דבי רב אשי (who were מסרי מילי אהדדי) arguing against שמואל (who maintains לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא וכו') or not?

    דכתיב נתן ולא כתיב הסריח‎—For it is written נתן, but it is not written הסריח O VERVIEW רבא taught that even though the בנ"י lost their fragrance at הר סיני (by worshipping the עגל) as the פסוק states 'עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו', nevertheless the בנ"י are still dear to הקב"ה, for the פסוק could have written נרדי הסריח ריחו and it chose a more refined expression to indicate their dearness to הקב"ה. Our תוספות clarifies this proof. --------------------- תוספות anticipates a question: אף על גב דאית ליה למכתב לישנא מעליא – Even though it is necessary to write a refined language (נתן ריחו), and not use coarse language like הסריח‎ – תוספות responds: מכל מקום הוה מצי למכתב עזב: Nevertheless in order to satisfy לישנא מעליא, the פסוק could have written נרדי עזב ריחו (the fragrance left my spice), which would also indicate that there is no fragrance left at all; since it merely wrote נתן ריחו this indicates that it merely gave up some [but not all] of the fragrance. S UMMARY If there was no dearness of the בנ"י to הקב"ה after the עגל, the פסוק should have used a more severe term than נתן, it should have stated עזב (which would have denoted הסריח). T HINKING IT OVER According to תוספות why did the גמרא write, 'ולא כתיב הסריח'; the גמרא should have written 'ולא כתיב עזב'?!

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומי איכא מידי מדאורייתא לא משמטא ומתקני רבנן דתשמטנראה לי דמשמע שצריך לומר משמט אני, הוה סבירא ליה למקשה דהיינו עקירה ואינו שב ואל תעשה ולפיכך אמר אביי

    שב ואל תעשה הוא ולא קאמר שב ואל תעשה שאני, כלומר אין זה אלא שב ואל תעשה שאין עיקר הדבר אלא שאומרין לזה אל תגבה חובך. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר.

    רבא אמר הפקר בית דין הפקראקשיא קמייתא דאקשינן ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ומתקן דלא תשמט קאי, ואוקמא אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי לומר דשמיטה בזמן הזה דאורייתא ואפילו הכי אתא הלל והתקין פרוזבול דהפקר בית דין הפקר כדדריש לה מקראי ואזיל. והכא נמי אפקורי אפקר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבי ליה. וכן פירש רש"י ז"ל דאקושיא קמייתא קאי ומינה שמעינן דכח בית דין יפה להפקיר מזה ולזכותו לזה אפילו קודם שבאו לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו, דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו שמעון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 36b

    Gittin 36b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 338 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואמור רבנן דתשמט בזמן הזה:

    זכר לשביעית שלא תשתכח תורת שביעית:

    ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית בזמן הזה כרבי:

    ואמור רבנן דתשמט ונמצא הלוה גזלן על פיהם:

    שב ואל תעשה והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף צ:) דלא עקירה בידים היא:

    רבא אמר לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר:

    יחרם כל רכושו באנשי כנסת הגדולה כתיב:

    מה ענין ראשים אצל אבות הוה ליה למכתב וראשי המטות:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 36b · Sefaria

    Tosafot

    ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית‎—And the רבנן instituted that it should be משמט to commemorate שביעית O VERVIEW The גמרא cited a ברייתא that שמיטת כספים is dependent on שמיטת קרקע, so when שמיטת קרקע ceased so too did שמיטת כספים cease מדאורייתא‎. However the רבנן instituted that there should be שמיטה in order to commemorate שביעית‎. Our תוספות discusses why this תקנה is limited to שמיטה‎. תוספות responds to an anticipated question: והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל‎ – And the reason the רבנן did not institute יובל to commemorate יובל (מדאורייתא) – משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות: Because a majority of the public is not able to withstand the difficulty to be prohibited working the land for two consecutive years. S UMMARY Not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה‎. T HINKING IT OVER 1. How can תוספות say that not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה, when the בנ"י observed it during בית ראשון‎? 2. Why did not the רבנן enact יובל only regarding returning of the fields to their original owners, but not regarding working the fields, thereby eliminating the problem of not working for two years?

    אלא אם כן גדול הימנו כולי‎—Unless he is greater than him, etc O VERVIEW The גמרא stated that if הלל instituted פרוסבול for all generations to follow then no one can nullify this תקנה, since the rule is that one בי"ד cannot nullify the ruling of another בי"ד unless the nullifying בי"ד is greater than the original בי"ד, in wisdom and in number. תוספות discusses this rule. ---------------------- תוספות asks: ואם תאמר היכי דמי אי דפשט ברוב ישראל אפילו גדול הימנו אין יכול לבטל‎ – And if you will say; what situation are we discussing; if this ruling (regarding פרוסבול) was accepted among the majority of Jews, then even if the nullifying בי"ד is greater that the initial בי"ד, it still cannot nullify the initial ruling – כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו, א) גבי י"ח דבר – As רבב"ח said in the name of ר' יוחנן in פרק אין מעמידין regarding the י"ח דבר (eighteen things) – שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו‎ – ‘That even if אליהו הנביא and his בי"ד will come to nullify the י"ח דבר we will not listen to him’ (as רב משרשיא explained), ‘since פשט איסורו ברוב ישראל’ – ואי דלא פשט ברוב ישראל אפילו קטן יכול לבטל‎ – And if (פרוסבול) was not פשט ברוב ישראל, then even a smaller בי"ד בחכמה ובנין can nullify it – כדאמרינן נמי התם גבי שמן דרבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו‎ – As רב משרשיא also states there regarding oil of gentiles that ר"י הנשיא and his בי"ד, voted on it and permitted it – משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל‎ – Since לא פשט איסורו ברוב ישראל‎. In summation: תוספות asks that it seems that the rule of אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, does not apply; for if the גזירה was פשט ברוב ישראל then even גדול ממנו cannot be מבטל (as in י"ח דבר) and if לא פשט then even a קטן can be מבטל (as in שמן עכו"ם). תוספות answers: ויש לומר דהא קאמר התם וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל‎ – And one can say; for the גמרא there states regarding the היתר שמן, ‘ and our teachers (referring to ר"י הנשיא ובי"ד) depended on the words of רשב"ג – ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים‎ – And on the words of ר"א בר צדוק who used to say – אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה‎ – We do not issue a decree on the public, unless a majority of the public can bear it’ this concludes the citation of the גמרא there – משמע משום דהוה תרתי היה להם כח להתיר דלא פשט וגם לא היו יכולים לעמוד בה‎ – It seems because regarding שמן where there were two reasons להתיר, therefore the בי"ד of ר"י הנשיא had the power to permit it, for it was not פשט ברוב ישראל and also רוב הצבור was not able to bear such a hardship (of not using שמן עכו"ם) – אבל הכא או פשט ולא היו יכולים לעמוד או היו יכולים לעמוד ולא פשט – However here regarding פרוסבול we will say either it was פשט but לא היו יכולים לעמוד, or it was יכולים לעמוד, but לא פשט; in either of these two cases we say אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין‎. In summation: if it is פשט and יכולים לעמוד then no one can be מבטל it (י"ח דבר); if לא פשט and אין יכולים לעמוד then any בי"ד can be מבטל it (שמן); if it is פשט ואין יכולים לעמוד or לא פשט ויכולים לעמוד, then only a בי"ד גדול can be מבטל it (פרוסבול). תוספות presents a contradictory view: ואין משמע כן בירושלמי בפרק קמא דשבת דאמר התם רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן‎ – However it does not seem so in תלמוד ירושלמי in first פרק of מסכת שבת; for it says there, ‘ר"י asked (regarding the היתר of שמן עכו"ם) but did we not learn – שאין בית דין יכולין לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין‎ – That אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין and here – ורבי יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו‎ – ר"י הנשיא and his בי"ד are permitting what דניאל and his contemporaries forbade – אלא רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק‎ – Rather ר"י answers this difficulty by following his view, for ר"י stated in the name of ראב"צ – מקובלני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב צבור עליהן אינה גזירה‎ – ‘I have received a tradition that any decree which בי"ד issues on the public and the majority of the public did not accept it upon themselves, it is not a valid decree’ – ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו רוב צבור עליהן‎ – And they investigated and found out in regards to the decree of שמן that רוב הצבור did not accept it upon themselves. This concludes the citation from the ירושלמי‎ – אלמא משמע דבהאי טעמא לחודיה סגי – It seems evident that with this (one) reason alone (that לא פשט) it is sufficient for any בי"ד to be מבטל and we do not require two reasons לא פשט and אין יכולים לעמוד‎. תוספות asks an additional question ועוד דבריש מגילה (דף ב, א) פריך ואי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו הוא דתקון‎ – And furthermore in the beginning of מסכת מגילה the גמרא asks, ‘for if you will assume that the אנשי כנה"ג instituted that the מגילה be read on the fourteenth and fifteenth, is it possible that – אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין בית דין כולי‎ – The later רבנן came and uprooted the תקנה which the אנשי כנה"ג instituted, but we learnt in a משנה that אין בי"ד, etc.’ this concludes the citation from מגילה‎ – והתם מסתמא פשט ויכולין לעמוד – And there (regarding reading the מגילה) presumably it was פשט ברוב ישראל and most of the צבור was יכולין לעמוד‎. תוספות answers: ויש לומר דדוקא בי"ח דבר אפילו גדול אין יכול לבטל כדאשכחן בירושלמי – And one can say that only regarding the י"ח דבר then even a בי"ד גדול cannot be מבטל (the י"ח דבר) as we find in תלמוד ירושלמי that even a בי"ד גדול cannot be מבטל the י"ח דבר‎ – מפני שעמדו להם בנפשותיהם‎ – Because they staked their lives on it – כדאיתא התם דתלמידי בית שמאי היו הורגין בתלמידי בית הלל‎ – As is mentioned there that the students of ב"ש were killing the students of ב"ה ובכל דבר גדול יכול לבטל חוץ מי"ח דבר‎ – And regarding any ruling (even if פשט and יכולים לעמוד) a בי"ד גדול can be מבטל except for the י"ח דבר‎ – והיכא דלא פשט כגון שמן אף על גב דעמדו עליהן בנפשותיהן אפילו קטן יכול להתיר‎ – And wherever the איסור was לא פשט for instance שמן עכו"ם even though they risked their lives for it (it was one of the י"ח דבר), nevertheless even a בי"ד קטן can permit it – תוספות anticipates a difficulty: והא דקאמר וסמכו רבותינו אהא דאין גוזרים גזירה על הצבור‎ – And that which the גמרא stated (in ע"ז), ‘ and our Rabbis depended on that which was stated that אין גוזרים גזירה על הצבור unless יכולים לעמוד בה’ – תוספות replies: לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו‎ – The גמרא did not mention that reason (of אין גוזרין וכו') in order to explain how they had the power to do it, for that was already explained by saying it was לא פשט, rather the (second) reason was mentioned in order that you should not ask, since the חכמים of prior generations voted to prohibit שמן עכו"ם – למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבה היה לו להמנות לאסור‎ – Why did the בי"ד of ר"י vote to permit it; on the contrary they should have voted to continue the prohibition – דאשכחן בכמה דוכתי דראשונים גזרו ולא קיבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו‎ – For we find in many places where the earlier חכמים decreed and the people did not accept it from them, and the later חכמים decreed it again and the people did accept it from them; we find this – בפרק קמא דשבת (דף יד, ב) ובפרק קמא דחולין (דף ו, א) – In the first פרק of שבת and in the first פרק of חולין, so here too even though the people did not accept the גזירה on שמן from the ראשונים, nevertheless ר"י ובית דינו should have attempted to uphold the first גזירה instead of abandoning it – להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו‎ – Therefore the גמרא explains that ר"י did not want to vote to prohibit שמן עכו"ם, because he saw that אין רוב צבור יכולין לעמוד בו‎. In summation: According to the ירושלמי when an איסור is פשט then only a בי"ד גדול can be מבטל (except for the י"ח דבר), however when it is not פשט then even a קטן can be מבטל‎. תוספות limits the ability of a בי"ד קטן to be מבטל a גזירה which was לא פשט: ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא‎ – However regarding a תקנה which initially was not intended that it should apply to כל לישראל, but rather for one specific place – כההיא דבפרק כל הבשר (חולין קי, א) דרב איקלע לטטלופוש – Like that incident in פרק כל הבשר where רב came to טטלופוש‎ – דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואסר להו כחל – Where the גמרא states that רב found an unfenced valley and erected a fence, meaning, he forbade them from eating the udder of a cow – וכן כל הנך דפרק תולין (שבת קלט, א) דשלחו ליה בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה‎ – And similarly all those issues in פרק תולין where the בני בשכר sent to לוי, and רב מנשיא (after the death of לוי) forbade them because they were not בני תורה (even though they would be permitted for others); in all these case even though the איסור was not פשט ברוב ישראל, only in one particular area, nevertheless, only a בי"ד – גדול יכול להתיר ולא קטן: גדול can be מתיר (for these people who were prohibited) but not a בי"ד קטן‎. S UMMARY According to the בבלי a בי"ד גדול can be מבטל only if it is לא פשט or אין יכולין לעמוד בו (like פרוסבול), however if it is פשט and יכולין לעמוד בו (like י"ח דבר) they cannot be מבטל‎. A בי"ד קטן can only be מבטל if it is לא פשט and אין יכולין לעמוד בו (like שמן). According to the ירושלמי it depends solely if it is פשט (then only a גדול) or לא פשט (even a קטן) except for י"ח דבר which no one can be מבטל since עמדו עליהן בנפשותיהן‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that by פרוסבול it may have been פשט but לא יכולים לעמוד‎. It seems difficult to comprehend why they were not יכולים לעמוד by פרוסבול since it was for everyone’s benefit (as the גמרא states shortly). 2. תוספות assumes (according to the בבלי) that if פשט ולא יכולין לעמוד then a גדול can be מבטל‎. Seemingly all we can derive from שמן is that for a קטן to be מבטל we need both לא פשט and אין יכולין לעמוד, from פרוסבול we can derive that if לא פשט and יכולין לעמוד a גדול can be מבטל, but if it is פשט and לא יכולין לעמוד we have no reason to assume that even a גדול can be מבטל (and this would also explain י"ח דבר). Why does תוספות assume that a גדול can be מבטל by פשט ולא יכולין לעמוד‎?!

    דאלימי לאפקועי ממונא‎—That they are powerful to extricate money O VERVIEW The גמרא stated that even if we assume that הלל was מתקן a פרוסבול for future generations but he limited the power of writing a פרוסבול to a respected בי"ד, which has the power to extricate money. תוספות qualifies this statement. -------------------- רבינו תם כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא בית דין חשוב שבדור – The ר"ת wrote a פרוסבול (for those that needed it) for he would say, the only requirement is that it should be a prominent בי"ד of that generation – ואשכחן נמי (לקמן לז, א) שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי – And we also find that the students in the academy of רב אשי were lenient (regarding פרוסבול); they would merely ‘give over’ words to each other (without even writing a פרוסבול). תוספות continues with a (seemingly) unrelated issue: תנן במסכת שביעית (פרק י' משנה ה') פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול – We learnt in a משנה in מסכת שביעית; ‘a predated פרוסבול is כשר, however a postdated פרוסבול is פסול' – ומפרש בירושלמי משום דפרוסבול אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול – And he explains in תלמוד ירושלמי, since a פרוסבול is not effective for that which he lends out after the writing of the פרוסבול; it is – אלא למה שהלוה קודם זמן הכתוב בפרוסבול‎ – Only effective for what he lent before [the date written in] the פרוסבול‎ – ולכך מאוחר פסול דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת פרוסבול עד זמן הכתוב בו: And therefore a post dated פרוסבול is פסול because the lender unlawfully gains all the loans which he lent after the writing of the פרוסבול until the date which is written in the פרוסבול‎. S UMMARY A פרוסבול can be written by a בי"ד חשוב שבדור‎. The פרסבול is effective for all loans that were made before the writing (and dating?) of the פרוסבול‎. Any loans made after the writing of the פרוסבול are not exempt from שמיטת כספים‎. T HINKING IT OVER Are the רבנן דבי רב אשי (who were מסרי מילי אהדדי) arguing against שמואל (who maintains לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא וכו') or not?

    דכתיב נתן ולא כתיב הסריח‎—For it is written נתן, but it is not written הסריח O VERVIEW רבא taught that even though the בנ"י lost their fragrance at הר סיני (by worshipping the עגל) as the פסוק states 'עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו', nevertheless the בנ"י are still dear to הקב"ה, for the פסוק could have written נרדי הסריח ריחו and it chose a more refined expression to indicate their dearness to הקב"ה. Our תוספות clarifies this proof. --------------------- תוספות anticipates a question: אף על גב דאית ליה למכתב לישנא מעליא – Even though it is necessary to write a refined language (נתן ריחו), and not use coarse language like הסריח‎ – תוספות responds: מכל מקום הוה מצי למכתב עזב: Nevertheless in order to satisfy לישנא מעליא, the פסוק could have written נרדי עזב ריחו (the fragrance left my spice), which would also indicate that there is no fragrance left at all; since it merely wrote נתן ריחו this indicates that it merely gave up some [but not all] of the fragrance. S UMMARY If there was no dearness of the בנ"י to הקב"ה after the עגל, the פסוק should have used a more severe term than נתן, it should have stated עזב (which would have denoted הסריח). T HINKING IT OVER According to תוספות why did the גמרא write, 'ולא כתיב הסריח'; the גמרא should have written 'ולא כתיב עזב'?!

    Tosafot on Gittin 36b · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    ומי איכא מידי מדאורייתא לא משמטא ומתקני רבנן דתשמט נראה לי דמשמע שצריך לומר משמט אני, הוה סבירא ליה למקשה דהיינו עקירה ואינו שב ואל תעשה ולפיכך אמר אביי

    שב ואל תעשה הוא ולא קאמר שב ואל תעשה שאני, כלומר אין זה אלא שב ואל תעשה שאין עיקר הדבר אלא שאומרין לזה אל תגבה חובך. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר.

    רבא אמר הפקר בית דין הפקר אקשיא קמייתא דאקשינן ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ומתקן דלא תשמט קאי, ואוקמא אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי לומר דשמיטה בזמן הזה דאורייתא ואפילו הכי אתא הלל והתקין פרוזבול דהפקר בית דין הפקר כדדריש לה מקראי ואזיל. והכא נמי אפקורי אפקר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבי ליה. וכן פירש רש"י ז"ל דאקושיא קמייתא קאי ומינה שמעינן דכח בית דין יפה להפקיר מזה ולזכותו לזה אפילו קודם שבאו לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו, דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו שמעון.

    Rashba on Gittin 36b · Sefaria

    Meiri

    ומכל מקום רבא תירץ דהפקר בית דין הפקר והלל אף לשמטת תורה תקנו ואף כשנפקע מן התורה תקין הלל דלא תשמט בפרוזבל ובזמן שאינו נפקע מן התורה תקין דתשמט והכל מפני שהפקר בית דין הפקר וא"כ פרוזבל מועיל אף לשמטת תורה דהא פלוגתא דאביי ורבא הוא והלכה כרבא ואע"פ שאין זו קרויה מחלוקת גמורה מ"מ ראוי לפסוק כן ואע"פ שגדולי המחברים כתבוה כשיטה ראשונה כבר הרגישו בדבריהם גדולי המגיהים ומ"מ נראה לי כדעת גדולי המחברים ומפני שלדעתי תירוצו של רבא לא בא אלא לסופה דמילתא ר"ל במה שתקנו להשמיט במקום שאינו משמט מן התורה ופירש בה דהפקר בית דין הפקר ומ"מ פירושו במקום שאין בו בטול מצוה אבל במקום שיש בו בטול מצוה כגון דליתקון דלא לשמט במקום שמצוה מן התורה להשמיטו אף בית דין אין דעתם להפקיר אלא שהלל לא תקן אלא לשמטת סופרים:

    זה שביארנו ששמטת כספים אינה נוהגת בזמן הזה מן התורה לדעת רבי היא והלכה כמותו והוא שאמר וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע ר"ל חזרת שדות לבעליהן דהיינו יובל אתה משמט כספים דהיינו שמטת שביעית בזמן שאי אתה משמט קרקע כגון שאין היובל נוהג אי אתה משמט כספים וכן פרשוה בתלמוד המערב בשעה שהיובל נוהג שמטה נוהגת דבר תורה ר"ל שמטת כספים פסקו היובלות שמטה נוהגת מדבריהם ולמדת שאף בבית שני אין שמטת כספים נוהגת מן התורה שהרי לא היה יובל נוהג בו שהרי יובל תלוי בזמן שכל יושביה עליה והרי עשרת השבטים לא חזרו ולא עוד אלא שאף בבית ראשון משגלו שבט ראובן ושבט גד וא"כ מה שתקן הלל פרוזבל לשמטת כספים לזמן בית שני תקן שהיה בימיו ומה שהוא קורא לו בזמן הזה פירושו מפני שאין יובל נוהג בו הא בזמן הזה לגמרי ר"ל אחר חורבן בית שני אין שמטת כספים נוהגת כלל אף מדרבנן ואין צריך לפרוזבל ולא לתנאי שלא ישמיטנו בשביעית וזהו שנחלקו עליו חכמים לומר ששמטת כספים נוהגת מן התורה אף בזמן שפסקו היובלות אלא שהלכה כר':

    ומ"מ קצת רבני צרפת כתבו שהיובל היה נוהג בבית שני ממה שראו שבימי הלל היה היובל נוהג וכדתנן בערכין ל"א ב' בראשונה היה נטמן כל שנים עשר חדש כדי שיהא חולט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה והלה שובר את הדלת ונכנס וודאי דין בית בבתי ערי חומה לא היה נוהג אלא בזמן היובל ואם מפני שאין כל יושביה עליה כבר אמרו בערכין ל"ג א' ירמיה החזירם ויאשיה מלך עליהם ואע"פ שבימי עזרא לאו כלהו סלוק מכל השבטים מיהא עלו וכל שאין שם חסרון שבט כל יושביה עליה מיקרי וא"כ לזמן בית שני לא היה פרוזבל מועיל שהרי שמטת התורה היתה ולא נתקן אלא לבזמן הזה דוקא ר"ל אחר חורבן בית שני ונמצא לדבריהם ששמטת כספים נוהגת בזמן הזה שלנו מדברי סופרים וכמה קשים הדברים לפרש חדא שסתם הדברים בכל התלמוד שבבית שני לא היו כל יושביה עליה ואף לדעת האומר ירמיה החזירם אף הם למקומם הראשון חזרו ונשתקעו שם ולא גלו לבבל עד שיחזרו בימי עזרא שלא חזרו אלא שני שבטים וכדכתיב בקרא בהדיא ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימין ירושלם ואף לענין חלה אמרו בזמן בית שני שהיא דרבנן מאי טעמא דכתוב בבואכם בביאת כלכם ולא בביאת מקצתכם ועוד שלדבריהם לא היה מקום לתקנתו של הלל אלא אחר החורבן והרי שאלו בסוגיא זו לדריה הוא דתקון או לדרי עלמא כלומר אף לדרי עלמא אלמא שלדורו מיהא אין ספק שתקנו ואע"פ שהם מפרשים ששאלה זו לדעת רבא נשאלה שתירץ בה משום הפקר בית דין אבל לאביי דאוקמה בשביעית בזמן הזה ודאי לדרי עלמא תקין ולא לדריה שיודעים היו שיחרב וכמו שאמרו במסכת נזיר נהי דידעי דחרב ואימת חרב בהי יומא מי ידעי מ"מ אין הדברים נראין שיהא הלל פותח פיו לשטן לומר בית המקדש יחרב ויצטרכו לתקנה זו ודיה לצרה בשעתה ועוד שהרי תקנתו באה על שהיו העם נמנעים מלהלוות ומה הועיל אחר שאין הפרוזבל מועיל לדעת אביי ועוד שלדבריהם רבנן דפליגי בהדי רבי על כרחין לדעת זו סברי דשמטת כספים בזמן הזה דאוריתא וזה אי אפשר אלא שאין ספק שלא היה היובל נוהג בה וזו שבערכין שמוכחת שבית ערי חומה היתה נוהגת נוהגים היו בכל דיני יובל מדבריהם להחמיר וכן בשמטת כספים שכל שאין יובל נוהג מן התורה אף שמטת כספים אינה נוהגת מן התורה:

    ומ"מ יש מפרשים זו של רבי בשמטה של עבודת קרקע שנהגה בבית שני לדעתם אף מן התורה ומפני שאינה תלויה בכל יושביה וזהו לדעתם מה שאמרו מנה יובלות לקדש שמטין ובזמן שאתה משמט קרקע מעבודה אתה משמט כספים וכו' אי אתה כו' ואף לזו אתה צריך לומר בזמן הזה לאחר חורבן בית שני ומ"מ הא לדריה תקין קשיא אלא שהעיקר כדעת ראשון ואף שמטת עבודת קרקע לא היתה בבית שני אלא מדברי סופרים לדעת רבי וזו של ערכין ר"ל מנו יובלות לקדש שמטין רבנן היא דאע"ג דפסקי יובלות שמטת עבודת קרקע וכספים נוהגות מן התורה הא לרבי כלם מדברי סופרים וכן בראשון של מועד קטן אמרו על איסור עבודת קרקע בשביעית בזמן הזה ורבי היא על הדרך שאמרוה כאן בשמטת כספים אלמא שמטת כספים ושמטת עבודת קרקע ר"ל שאין יובל נוהג מדברי סופרים הוא:

    ויש נוטים לדעת שלישית והוא שמסכימים לדעתנו לומר בהלל שלדורו תקן ואף בבית שני אין שמטת כספים נוהגת אלא מדברי סופרים כדעתנו והוא הדין לעבודת קרקע אלא שבשמטת כספים הם אומרים שאף בזמן הזה היא נמשכת אע"פ שאיסור עבודת קרקע בטל ויש אומרין לשיטה זו שאף שמטת קרקע נוהגת בזמן הזה בארץ ובסביבות שלה כעין תרומות ומעשרות אלא שבזו אף הם מודים שלא לזמן ארוך אלא לכל זמן שקבעו חכמי ישראל ישיבה בסמוך לאותם המקומות הא שמטת כספים מיהא נוהגת לעולם בכל מקום וכן כתבו גדולי המחברים וכן נראה דעת גדולי הפוסקים שהביאוה כאן ומטעם שהרי מצינו בתלמוד שהיו נוהגים בו אף בימי רבינא ורב אשי וכלהו בתראי וכמו שאמרו בסוגיא זו רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי ומטריחים עצמם בפרוזבל או לכעין פרוזבל ואע"פ שאיפשר לתרץ שלמדת חסידות היו נוהגים כן הם אומרים שאם לחסידות הם מכונים ישמיטו לגמרי אלא שלדעתי היא הנותנת שאלו היתה נוהגת בחיוב לא היה מספיק להם מסירת מילי דחד לחבריה אלא לדיינין הקבועים אלא שנראה שלזכר בעלמא היו עושין ומ"מ אף הם מביאים אותה ממה שראו שהיו נוהגים דין שביעית אף בעבודת קרקע כמו שאמרו פסחים נ"א ב' אל תאכל ספיחי כרוב בשביעית אלמא שנוהגת היתה אף לאחר חורבן אלא שלדעתנו אף זו מדת חסידות ולזכר בעלמא:

    ויש אומרים שאף לכשתאמר ששמטת כספים נוהגת בזמן הזה דוקא בארץ ואין זה כלום שהשמטת כספים לא היה בה חלוק לעולם בין ארץ לחוצה לה ובהחזרת קרקע ובעבודת קרקע הוא שיש לחלק ביניהם הוא שבבית ראשון היה יובל נוהג בארץ וכן בחוצה לארץ לענין שלוח עבדים ושאר דברים התלויים ביובל חוץ מהחזרת קרקע ושמטת כספים היתה נוהגת מן התורה בכל מקום שאין השמטת כספים תלויה במקום שמטת קרקע אלא בזמן השמטת קרקע ואיסור עבודת קרקע והפקר פירות היתה נוהגת בארץ מן התורה וחוצה לה מדבריהם ואף זו דוקא בסביבותיה ובבית שני בטלו יובלות ונשאר איסור עבודת קרקע בארץ מדברי סופרים לדעתנו ולדעתם מן התורה והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם לדעתנו גם כן ולדעתם אף מן התורה ואחר חורבן בית שני בטלו יובלות ובטל הכל לדעתנו לגמרי ולדעת קצתם בטל איסור עבודת קרקע לגמרי אף בארץ ונשארה שמטת כספים אף בכל מקום מדברי סופרים ולדעת קצתם אף שמטה שבעבודת קרקע נשארה בארץ מדבריהם ובסביבותיה הא מ"מ השמטת כספים למאן דאמר בטלה בטלה אף בארץ למאן דאמר לא בטלה לא בטלה אף בחוצה לארץ שכל ששמטת כספים נוהגת הן מן התורה הן מדברי סופרים אין בה חלוק בין ארץ לחוצה לה והדברים מבולבלים בענינים אלו ביד מפרשים אלא שהרבה גאונים מסכימים להיות שמטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום וכדעת שלישי שהזכרנו וראוי לחוש אלא שהסוגיאות מתישבות יותר לשיטתנו והוא דעת ראשון שכתבנו:

    כשתקן הלל את הפרוזבל לא לדורו בלבד אלא אף לכל דורות הבאים אחריו לכל זמן שתהא השמטת כספים נוהגת בו מדברי סופרים ומעתה כל בית דין שיבא לבטל ענין הפרוזבל אין שומעין לו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין ואפי' בטלה הסבה כגון שהוכשרו הדורות ואינם נמנעים מלהלוות ואלו לא תקן אלא לדורו אע"פ שהבאים אחריו היו נוהגים כן מכח תקנתו ובהוראת בתי דינין שביניהם הואיל ומכל מקום הוא לא תקן יכולים הם לבטל אלא שכל שלא ביטלו דנין בו בדין של הלל אלא שאף לדורות תקן ומ"מ אף הוא לא התיר את הרצועה ליעשות על ידי כל בית דין שיזדמן אלא דוקא על ידי בית דין חשוב ומומחה מצד חכמתו ושהוא קבוע להיות של בני המחוז מתנהגים על פיו ובאים לפניו לדין ומעתה בזמן הזה במקום שנוהגים בשמטת כספים הואיל ואין בתי דינין חשובים וקבועים כל כך אין אנו מכניסין עצמנו בדין פרוסבל והרוצה שלא יהא שביעית משמטתו ילוה על מנת שלא ישמיטנו בשביעית כמו שביארנו בראשון של מכות:

    זו היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ קצת חכמי הדורות כתבו שזו שאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא או בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא לטעמיה הוא שהיה אומר עולבנא דדייני הוא ר"ל שמוציאין ממון שלא כדין והיה מחזר בבטולו וכדקאמר אם יישר חילי אבטליניה ר"ל שאלו הייתי גדול מהלל בחכמה ובמנין הייתי מבטלו וכן שהוא נמשך לטעמא דלדריה תקין וודאי לדרי עלמא טעמא דמסתבר טפי ואע"ג דתריצניה אף לטעמא דלדרי עלמא ומשום דילמא כי תקין כגון בי דינא דר' אמי כו' לאו טעמא דמיסתבר הוא דמדתקין אכל בי דינא ובי דינא תקין דמה ענין לחזר בו אחר בית דין יפה כל כך יותר משאר דיני ממונות ואדרבה קיל טפי שאינו אלא דרך הודעה ודין שבא מכח תקנה ואין בו חשש טעות והעלמת ידיעה וכדחזינן ביה דדיו בשנים ואף לשון דילמא ברוב מקומות אינו אמור אלא דרך דחיה ומעתה נראה כרב נחמן דאמר אם יישר חילי אוקימניה כלומר דהוה מתקיננא דאפי' לא כתב ככתיב דמי עד שנאמר מן הסתם שסתם הלואות על תנאי זה הם ושיהא הדבר כאלו נעשה ומעתה אף בזמן הזה מועיל פרוזבל למקום שנוהגים בו בשמטת שביעית וכן נראה דעת גדולי הפוסקים שהביאו דין פרוזבל ולא הביאו זו של שמואל וראיה לדבר מה שאמרו למטה רבנן דבי רב אשי מסרי מילי להדדי ואע"פ שהיה רב אשי מומחה יותר מהם לא היו נזקקים לבא לפניו על כך וודאי מסירת מילי לצורבא מרבנן בהדי צורבא מרבנן כמסירת שטרות בשאר בני אדם והדברים נראין מחוורים:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Gittin 36b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד א"נ ההיא בעיא אליבא דרבא דמשני הפקר ב"ד כו' עכ"ל ר"ל וכפרש"י דקאי רבא נמי אדלעיל לרבנן דהשמטת כספים אף בזמן הזה דאורייתא והלל דתיקן לדריה ודאי תיקן משום הפקר ב"ד הפקר ומבעיא לן אם לדרי עלמא נמי תיקן וק"ל:

    בד"ה ותקון רבנן כו' דאין רוב ציבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע ב' שנים רצופות עכ"ל אבל השמטת קרקע דהיינו שחוזרות לבעליהן אינו רק ביובל וכן השמטת כספים דהיינו הלואות אינו רק בשביעית כמ"ש התוספות לעיל ולא רצו לחלק ביובל בין עבודת קרקע לחזרת שדה וכן בשביעית בין עבודת קרקע להשמטת כספים וחשו יותר לזכר לשביעית מזכר ליובל ודו"ק:

    בד"ה אא"כ כו' משום דהוה תרתי כו' אבל הכא או פשט ולא כו' או היו יכולים כו' עכ"ל וההיא דאפילו יבא אליהו כו' איירי באיכא תרתי דפשט והיו יכולים לעמוד ולהכי קשיא להו לפי' זה לקמן מההיא דמגילה דפריך והא אין ב"ד יכול לבטל כו' אא"כ גדול כו' דהתם מסתמא פשט ויכולים לעמוד וא"כ אפילו גדול כאליהו לא יוכל לבטל ודו"ק:

    בא"ד והא דקאמר וסמכו רבותינו כו' למה נמנה היא עליו להתירו אדרבה היה כו' עכ"ל והירושלמי שהביאו התוספות לעיל יש לפרש על דרך זה דלא בא רבי יוחנן ליישב דלא תקשי מההיא דאא"כ גדול כו' אהך דר"י הנשיא דשמן דאיכא למימר כדמתרץ בתלמודינו דזה דאא"כ גדול כו' איירי בפשט והך דשמן לא פשט אלא דה"ק ור"י הנשיא וב"ד מתירין מה שאסר דניאל כו' כיון דנמנה דניאל לאוסרו למה נמנה ר"י הנשיא להתירו אדרבה כו' וכמ"ש הכא ודו"ק:

    בא"ד ומיהו בדבר שלא תיקנו שיתפשט האיסור כו' אלא במקום אחד כו' גדול יכול להתיר כו' עכ"ל ר"ל דהיינו פשט האיסור באותו מקום שתקנו כבר וקצת קשה (א) דה"ל לדקדק כן מתוך שמעתין כדקאמר דלמא כי תיקן הלל כו' כגון בי דינא דידיה וכרב אמי ורב אסי כו' דמשמע דזה מיקרי פשט איסורו וגדול יכול להתיר ולא קטן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Gittin 36b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בא"ד ומיהו קשה דזיל קרי בי רב הוא דבעזרא מני לכל י"ב שבטים עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב שיטת ר"ת דודאי עיקר סברת הש"ס שם בגמרא דכיון דבימי עזרא לא סלקו אלא מיעוט השבטים כדאמר הש"ס בהדיא בימי עזרא דכתיב בהו כל הקהל כא' ארבעת ריבוא א"כ פשיטא להו דלא הוי אלא מיעוט השבטים ולא מיקרי כה"ג בבואכם אלא דמהאי סברא גופא ודאי לאו קושיא אלימתא היא דנהי דבימי עזרא ממש לא סליקו אפשר שאח"כ עלו רוב השבטים אלא דאפ"ה מקשה הש"ס שם שפיר למאי דס"ד די' שבטים נשארו לגמרי במקומן וא"כ לפ"ז לא עלו כלל כל ימי בית שני ואפילו לעתיד מצינו פלוגתא בפרק חלק אם עתידין לחזור משא"כ למסקנת הש"ס דירמיה החזירן וא"כ גלו ג"כ לבבל ואפשר שלאחר ימי עזרא עלו ג"כ והיה שם רוב מכל הי"ב שבטים ונהוג שפיר יובל מדאורייתא ומ"ש לעיל ואף ע"פ שלא עלו כולם היינו משום דמילתא דפשיטא דכל ימי בית שני נשארו יהודים רבים בבבל אלא דאכתי לא איכפת לן כיון שעלו רובן ורובן ככולם כנ"ל נכון ליישב שיטת ר"ת אע"ג דקצת לא משמע כן מלשונו במס' ערכין ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשיתי לעיל בסמוך דאפשר דהא דקאמרינן נמי בערכין מעיקרא מנו יובלות לקדש שמיטין היינו בימי עזרא ממש אבל בזה הוה ידע המסקנא דלאח"כ עלו רוב השבטים ונהגו יובלות ובע"ח כדמוכח מההיא דבראשונה היה נטמן וכן ההיא דמסיק וקדשו ע"ח בימי עזרא היינו לענין שילוח המצורעים ואח"כ כשעלו כולם קדשו לענין מוכר בית כנ"ל ודוק ועדיין צ"ע:

    רש"י בד"ה רבא אמר לעולם בין לרבנן כו' ותיקן הלל דלא לשמט כו' עכ"ל. נראה דבעי לשנויי נמי קושיא קמייתא כמ"ש התוספות לעיל בשמו ולכאורה יש לדקדק דמאי מהני הפקר ב"ד לענין איסור שביעית דאטו מי עדיף הפקר ב"ד מאילו נתן לו הלוה מדעתו דאסור לקבל ממנו כדאיתא לקמן להדיא דצריך לומר לו משמט אני ואם אמר לו אף עפ"כ יקבל ממנו ונראה דודאי עדיף הפקר ב"ד שעשו כאילו אינו נותנו לו בפרעון חוב אלא בתורת הפקר ועוד י"ל דההיא דמחזיר חוב היינו דוקא כשמחזיר לו בסוף שביעית משא"כ ע"י פרוזבול שמצד הפקר ב"ד הו"ל כגבוי ועומד משעת כתיבת הפרוזבול וק"ל:

    בד"ה לבטולי להושיב ב"ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין כו' עכ"ל ונראה לכאורה דלפ"ז מוכח דאי לדרי עלמא נמי תיקן אף ע"ג דאכשור דרי נמי אין ב"ד אחר יכול לבטל אע"ג דאיהו לא תיקן לדרי עלמא אלא לכשיהיו נמנעין מלהלוות כדמשמע להדיא דהתקנה לא היה אלא בשביל כך וזה כשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' ממרים דאפילו היכא שבטל טעם התקנה נמי אין הב"ד יכול לבטל אא"כ גדול בחכמה ובמנין וקצת משמע כן מההיא דמסכת מעשר שני דכרם רבעי מהלך יום לכל צד כו' ואמרינן שם תנאי היה בדבר שכשיבנה בה"מ וירצו הב"ד לבטל יכולין ועיין שם בתי"ט באריכות וכבר העירותי בזה בפ"ק דביצה אבל הראב"ד ז"ל כתב להדיא דהיכא דבטל טעם התקנה יכולין לבטל ומייתי מפ"ק דביצה דתיקן ר' יוחנן ב"ז לקבל עדות החודש כל היום כו' ולפי שיטתו צ"ל דהא דאמרי' הכא לענין פרוזבול לבטולי איירי אפילו אי לא אכשור דרי אלא משום דעולבנא דדייני הוא כדאמרינן בסמוך. מיהו יש ליישב פרש"י אף כשיטת הראב"ד ז"ל דמ"ש הראב"ד שאם נתבטל הטעם יכולין לבטל היינו היכא שנתבטל לגמרי מה שא"כ הכא שבקל יש לחוש שיחזור הדבר לקלקולו אין לבטל אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וק"ל:

    בא"ד לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט עכ"ל נראה שהוכרח לפרש כן דל"ל דלבטולי היינו לעשות תקנה שלא לכתוב פרוזבול דכה"ג אפילו לדרי עלמא תיקן נמי אפילו ב"ד קטן יכולין לבטל דלא מיעקרא תקנת הלל בהכי דאיהו גופא לא תיקן שיהיה החיוב לכתוב פרוזבול אלא שלמד את העם לכתוב פרוזבול דאי עביד מהני וא"כ אם עושין תקנה שלא לכתוב אין בזה עקירת תקנה ראשונה והא דקפשיט נמי משמואל דאמר אי איישר חילי אבטליה היינו דע"כ נמי משמע כה"ג דאפילו כתב לישמט דל"ל דאבטליה היינו שלא לכתוב דא"כ מאי אי איישר חילי דקאמר אפילו ב"ד קטן יכול לעשות תקנה כזאת ועוד נראה דלא שייך כלל לפרש דאבטליה היינו שלא לכתוב פרוזבול דהמלוה לא ישמע לו כיון שאין שום סברא לומר שיש איסור בכתיבת פרוזבול ול"ל דעיקר התקנה היה לגבי הב"ד שלא יזדקקו לכתיבת הפרוזבול הא ליתא שאפילו שלא בפניהם יכול לכתוב פרוזבול כמ"ש הפוסקים בשם הירושלמי שאפילו אם הוא ברומי והב"ד בירושלים יכול לכתוב מוסרני לכם הדיינים שבמקום פלוני אלא ע"כ דעיקר ביטול התקנה היה שאפילו אם כתב משמט כפרש"י ז"ל ודו"ק ועיין בסמוך:

    גמרא אלא אי אמרת לדרי עלמא הא אין ב"ד יכול לבטל כו' ויש לדקדק מאי מייתי מההיא דאין בית דין יכול לבטל דהתם איירי לענין לבטל האיסור ולהתיר כגון שמונה עשר דבר וכיוצא דכולהו מילתא דאיסורא נינהו משא"כ הכא לענין פרוזבול אדרבא אם יבטלו תקנת הפרוזבול אין כאן מילתא דאיסורא אלא להחזיר הדבר לדין תורה כיון דאכשור דרי וא"כ אמאי פשיטא לתלמודא דבכה"ג נמי אין יכולין לבטל אא"כ גדול בחכמה ובמנין ומה טעם יש בדבר ועוד במידי דממונא מצינן בדוכתי טובא שתקנו חכמים להפקיע מדין תורה כגון לענין מעות קונה וירושת הבעל והרבה כיוצא באלו ואטו מי עדיף תקנת הלל מדין תורה ואפילו בדורות האחרונים מצינו דתקנו רבנן בתראי דמטלטלי דיתמי משתעבדי וכן לענין תקנת חכמים מצינו בדוכתי טובא שהאחרונים עשו תקנות בדיני ממון ודיני כתובה ודיני מורדת אע"ג שאין גדולים בחכמה ובמנין אע"כ דלא שייך האי מילתא אלא במילתא דאיסורא לכך נראה דפרוזבול נמי מילתא דאיסורא היא כיון שתחלת התקנה היה שלא ימנעו מלהלוות ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכיון דלמיגדר מילתא היא א"ש דפשיטא לתלמודא דאין יכול לבטל אא"כ גדול כו' אבל הכ"מ בפ"ב מהלכות ממרים כתב להדיא דפרוזבול לאו משום מיגדר מילתא נתקן דאי למגדר מילתא אפילו ב"ד גדול נמי אין יכולין לבטל וכמו שהאריך בזה להוכיח משיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ הסוגיא דהכא צ"ע:

    תוספות בד"ה אא"כ גדול הימנו וא"ת היכי דמי אי דפשט כו' אפי' גדול הימנו כו' עכ"ל. ולפמ"ש בסמוך היה באפשר ליישב קושייתם דהא דאפילו גדול אין יכול לבטל היינו להתיר האיסור כדאמרינן בעלמא דאסור משום אל תטוש תורת אמך וכגון כל הני דשמנה עשר דבר דמילתא דאיסורא נינהו משא"כ ההיא דאין יכול לבטל אא"כ גדול הימנו בשאר תקנות דלאו מילתא דאיסורא נינהו כגון פרוזבול ובהכי הוי א"ש נמי הא דמקשי הש"ס בפשיטות אפרוזבול ואף לפמ"ש בסמוך דפרוזבול נמי למיגדר מילתא היא אפ"ה לא דמי להנך דמילתא דאיסורא נינהו ואית בהו נמי משום מיגדר מילתא והוי א"ש נמי ההיא דריש מגילה אלא שהתוספות לא כתבו כן וצ"ע:

    רש"י בד"ה אלא בי דינא דסורא רב וב"ד דנהרדעא שמואל דכי אמר שמואל להך מילתא וכי איתשל כו' הוי ב"ד דרבי אמי ורב אסי והיינו דמשני כו' עכ"ל. והל' תמוה ולא ידעתי מה בעי ללמדינו בכ"ז ונראה דקשיא ליה מה שהוסיף התרצן בדבריו ב"ד דרבי אמי ורבי אסי דלא איירי בהו בשמעתין לכך משמע ליה דהא דמקשה הש"ס מעיקרא אי ס"ד לדרי עלמא אפילו בשאר בי דינא נמי לאו מבי דינא דעלמא איירי דפשיטא דבעינן ב"ד חשוב במידי דאפקועי ממונא וכדאמרינן נמי לענין אסמכתא דבעינן ב"ד חשוב אלא עיקר כוונת המקשה דקשיא ליה אהא דמשמע ליה מילתא דשמואל דאפי' בב"ד דרבי אמי ורבי אסי נמי לא כתבינן אע"ג דאלימי לאפקועי ממונא אע"כ רוצה לדייק דלדרי' הוא דתיקן וא"כ צריך תקנה חדשה ומש"ה קאמר שמואל דאפי' בב"ד דרבי אמי ורבי אסי לא כתבינן אלא דוקא בבי דינא דידיה ודרב שהיו גדולים בחכמה ובמנין וראשי ישיבות ויכולין לתקן תקנות חדשות וע"ז משני הש"ס דלעולם לדרי עלמא תיקן ושמואל גופא לא בא למעט ב"ד דרבי אמי ורבי אמי אלא הא דקאמר לא כתבינן היינו למעוטי ב"ד דעלמא כך נלע"ד ליישב בדוחק ועדיין צ"ע:

    Penei Yehoshua on Gittin 36b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁזִּנְּתָה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ (שיר השירים א, יב) נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י שבעשיית העגל שאמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ (שמות לב, ד) פגמו באותיות אלה דשם אלקים וזה עיקר הפגם שלהם שהיה על ידי המעשה אך בעבור שהיו נושקין את העגל ששם הוא סוד הכל פגמו גם באותיות 'מי' דשם אלקים עיין שם. נמצא פגמו בשם אלקים כולו שעולה מספר פ"ו וזהו שאמר עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁזִּנְּתָה תּוֹךְ חֻפָּתָהּ רוצה לומר שפגמה בשם אלקים שעולה פ"ו שהוא רמוז תוך אותיות חופה כי בתוך חופה יש אותיות פו.

    הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים וכו' נראה לי בס"ד נעלבים איירי שמחנפין אותם ברמז כמו שהיו עושין אוייבים של דוד המלך ע"ה שהיו עוסקין בסדר טהרות ושואלין אותו הבא על אשת איש מיתתו במה (סנהדרין קז.), וגם עוד שומעין חרפתם בפירוש ולא ברמז וזאת השתיקה ששותקין ואין עולבין ואין משיבין אין כונתם כדי להרויח על ידי כך מצות וזכיות אותם העולבין ומחרפים אותם אלא עושין זה מאהבתו של הקדוש ברוך הוא שצוה בכך וגם עוד אין בלבם צער על דבר זה שאין סובלים דבר זה בצער אלא הם שמחים ביסורין אלו הנה עליהם הכתוב אומר וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא) שיגינו על כל העולם כולו כשמש שהכל נהנין ממנה. ועוד נראה לי בס"ד כפל הלשון של שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם היינו רוצה לומר אלו הנעלבין הם שומעין חרפתם של אלו העולבין שהכל מספרים בגנותם ומחרפים אותם ועם כל זה הם אינם משיבין להם דבר לחרפם בדבר הכל מעידין בו עליהם.

    Ben Yehoyada on Gittin 36b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 36, Amud Bet, about 338 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “ותקינו רבנן דתשמט, זכר לשביעית; ראה הלל…”

    2. Segment 210 words

      Opens “ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית,…”

    3. Segment 340 words

      Opens “אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא…”

      Named: אביי, רבא.

    4. Segment 442 words

      Opens “רבי אליעזר אמר, מהכא: (יהושע יט, נא)…”

      Named: רבי אליעזר.

    5. Segment 515 words

      Opens “איבעיא להו: כי התקין הלל פרוסבול לדריה…”

    6. Segment 635 words

      Opens “למאי נפקא מינה? לבטוליה. אי אמרת לדריה…”

    7. Segment 727 words

      Opens “ת"ש דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 821 words

      Opens “דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון…”

      Named: רב אמי, רב אסי.

    9. Segment 935 words

      Opens “ת"ש דאמר שמואל: הא פרוסבלא עולבנא דדייני…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1018 words

      Opens “ורב נחמן אמר: אקיימנה. אקיימנה?! הא מיקיים…”

      Named: רב נחמן.

    11. Segment 1119 words

      Opens “איבעיא להו: האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא,…”

      Named: רב חופתה, עולא.

    12. Segment 1229 words

      Opens “אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי…”

      Named: רב מרי, שמואל, רבא.

    13. Segment 1323 words

      Opens “תנו רבנן: הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן…”

    14. Segment 148 words

      Opens “מאי ״פרוסבול״? אמר רב חסדא: פרוס בולי…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Gittin 36b · Segment 7 — “ת"ש דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Gittin 36b · Segment 3 — “אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא אמר: הפקר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Gittin 36b · Segment 11 — “…הוא? ת"ש דאמר עולא: עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 36b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026