Talmud Builders

    Gittin 38a

    Chapter 4 - HaSholeach

    גם: גיטין דף ל״ח ע״א, פרק ד׳ השולח

    English translation - Gittin 38a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but the gentiles cannot acquire one of you, as they do not have the ability to acquire a Jew as a slave, and they cannot acquire each other as slaves. The Gemara begins to introduce a question: One might have thought that they shall not be able to acquire each other. The Gemara immediately clarifies its question: Can it be that one might have thought that they shall not be able to acquire each other; but didn’t you already say that they cannot acquire each other? Rather, this is what he said: Gentiles cannot acquire each other with regard to the slave himself.

    2The Gemara now restates the question: One might have thought that they shall not be able to acquire each other as slaves even for the rights to his labor. The Gemara answers: You can say an a fortiori inference: If a gentile can acquire a Jew for the rights to his labor, as stated explicitly in the Torah (Leviticus 25:47), all the more so is it not clear that a gentile can acquire a gentile?

    3The Gemara challenges: But I could say that this halakha , that a gentile can acquire a gentile as a slave for the rights to his labor, applies only to acquisition via money. However, via an act of possession, by taking him captive, he does not acquire him. Rav Pappa says in response: The land of Ammon and Moab became purified through the conquest of Sihon. After the conquest of Sihon, the land that had belonged to Ammon and Moab was considered the property of Sihon, and it was permitted for the Jewish people to conquer it although they had not been permitted to conquer the land of Ammon and Moab. In the same manner, a gentile can acquire a slave by taking possession of him as a captive.

    4The Gemara asks: We found a source for a gentile acquiring a gentile through conquest, which is an act of taking possession; from where do we derive that a gentile can also acquire a Jew through the act of possession such as conquest? The Gemara answers: As it is written: “And the Canaanites, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel, and took of them captive” (Numbers 21:1). This indicates that even a Jew is acquired by a gentile through the act of possession, in this case, conquest in war.

    5§ Rav Shemen bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A slave who escaped from prison is emancipated. He is no longer subjugated to his owner, as it is assumed that his owner has despaired of retrieving him. And moreover, his master is forced to write him a bill of manumission so that he can marry a Jewish woman.

    6We learned in the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel says with regard to a slave who was redeemed from captivity: Both in this case and in that case he will be a slave. And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Every place where Rabban Shimon ben Gamliel taught a ruling in our mishna, the halakha is in accordance with his opinion, except for the following three cases: The responsibility of the guarantor, and the incident that occurred in the city of Tzaidan, and the dispute with regard to evidence in the final disagreement. Therefore, according to Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the mishna here, as it is not one of those three cases. This contradicts the ruling of Rabbi Yoḥanan cited above concerning a slave who escapes prison.

    7The Gemara clarifies: Granted, according to the opinion of Abaye, he establishes the mishna as referring to a slave who is redeemed before the owner’s despair. For this reason, Rabban Shimon ben Gamliel rules that the redeemed slave is not emancipated, and the halakha is in accordance with his ruling. And this statement of Rabbi Yoḥanan, that a slave who escapes from prison goes free, applies after the owner’s despair. Therefore, there is no contradiction between the two statements of Rabbi Yoḥanan.

    8However, according to the opinion of Rava, who said that the mishna here is referring to a slave who is redeemed after the despair of the owner, there is a difficulty. The difficulty is due to the contradiction between the statement of Rabbi Yoḥanan in which he rules against the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as he holds that a slave who escapes prison is emancipated, and the statement of Rabbi Yoḥanan in which he rules that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

    9The Gemara answers: Rava could have said to you: What is the reason that a slave who was redeemed is not emancipated? It is because of the concern expressed by Ḥizkiyya, that perhaps slaves would allow themselves to be captured by foreign troops in the hope that they would be redeemed and consequently emancipated. However, the case of one who escapes from prison is different, as the concern raised by Ḥizkiyya is not applicable. If now it is apparent that he is willing to give himself over to death to escape captivity, as he would be put to death for attempting to escape prison, is there a concern that he will throw himself willingly into captivity by allowing himself to be captured by foreign troops?

    10The Gemara relates: The maidservant of Master Shmuel was taken captive. Some people redeemed her to be a maidservant and sent her to him. They sent him the following message: We hold in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and therefore we hold that in any case she remains your maidservant. Even if you hold in accordance with the opinion of the Rabbis in the mishna, then you should know that we redeemed her to be a maidservant, and even the Rabbis would agree that she remains your maidservant.

    11The Gemara adds: And they thought that this was before his despair, but that is not so. It was after his despair, and when Shmuel received the maidservant, it is not necessary to say that he did not enslave her. But also, he did not require her to receive a bill of manumission, as he held that she was a free woman in every respect.

    12The Gemara comments: In this matter, Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel says: With regard to one who renounces ownership of his slave, the slave is emancipated, and he does not even require a bill of manumission. Shmuel cited a proof from that which is stated: “But every slave man that is bought for money” (Exodus 12:44). Does this apply only to a slave who is a man, and not to a woman slave? Rather, it means: The slave of a man, i.e., a slave whose master has authority and control over him, is called a slave, since he is the slave of a particular man. However, with regard to a slave whose master does not have authority over him, such as one who has been declared ownerless, he is not called a slave but a freeman. Therefore, once Shmuel despaired of retrieving his maidservant, she was no longer under his control and did not require a bill of manumission.

    13The Gemara relates: The maidservant of Rabbi Abba bar Zutra was taken captive. A certain gentile tarmoda’a redeemed her to be his wife. The Sages sent a message to Rabbi Abba bar Zutra: If you wish to act correctly, send her a bill of manumission.

    14The Gemara asks: What are the circumstances? If this is a situation where the Jews are able to redeem her, why do I need a bill of manumission? They should redeem her to be a maidservant. If this is a situation where they are unable to redeem her, when he sends her a bill of manumission, what of it? What effect will it have, as she is currently under the control of this gentile?

    15The Gemara answers: Actually, it is referring to a situation where they are able to redeem her but are not doing so. And since he sends her a bill of manumission, the residents of the city will join together and redeem her, as she is now a full-fledged Jew, whereas they would not have redeemed her to be a maidservant. And if you wish, say instead: Actually, it is referring to a case where they are unable to redeem her, as the ransom was too expensive. And once he sends her a bill of manumission, she will be disrespected in the eyes of the gentile who redeemed her to marry her, as he will find out that she is a maidservant of a Jew, and he will allow her to be redeemed.

    16The Gemara challenges this statement: Would it be easier to redeem the maidservant once the gentile discovered that she is the maidservant of a Jew? But didn’t the Master say: The animals of Jews are more beloved to gentiles than their own wives? Apparently, the gentiles held the Jews in high regard, and the fact that she was a Jewish maidservant would not lower her in the gentile’s estimation. The Gemara answers: This statement applies only concerning matters that take place in private; however, in public, the matter is disrespected, and a gentile would not marry the maidservant of a Jew.

    17§ The Gemara relates: There was an incident involving a certain maidservant in Pumbedita with whom people were performing prohibited sexual acts, and her master was unable to prevent this. Abaye said: If not for the fact that Rav Yehuda says that Shmuel says that anyone who emancipates his slave violates a positive mitzva, as it is written in the Torah: “Of them may you take your bondmen forever” (Leviticus 25:46), I would force her master, and he would write and give her a bill of manumission, enabling her to marry a Jew, which would ensure that she would cease her promiscuous behavior. Ravina said: In a case like that, Rav Yehuda concedes that it is permitted to emancipate her, due to the prohibited matter that others are violating.

    18The Gemara asks: And does Abaye hold that one cannot emancipate a slave even due to a prohibition that is being violated? Didn’t Rav Ḥanina bar Rav Ketina say that Rav Yitzḥak says: There was an incident involving a woman who was a half-maidservant half-free woman, as she had belonged to two masters and was emancipated by one of them,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא הם קונים - את אחד מכם:

    לגופו - שיהא צריך הימנו גט או אם יברח ממנו ויתגייר מותר בבת ישראל שאין גופו קנוי לחברו:

    עובד כוכבים קונה ישראל - למעשה ידיו שנאמר וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר משפחת גר (ויקרא כ״ה:מ״ז):

    ה"מ - דעובד כוכבים קונה חברו:

    בכספא - דומיא דעובד כוכבים קונה ישראל בכסף דכתיב מכסף מקנתו בעברי הנמכר לעובד כוכבים וקניית עובד כוכבים בעובד כוכבים הא ילפת ליה מקניית עובד כוכבים בישראל:

    בחזקה - כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו כשנתייאש הימנו (ולא בכסף) חזקה שעבד כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות הלבישו הנעילו הרחיצו לרבו כדתני' בהאשה נקנית (קדושין כב:) נהי דישראל קני ליה לעובד כוכבים בחזקה דאיתקיש עבדים לקרקעות אבל עובד כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל אלא כל קניינו בכסף:

    עמון ומואב טהרו בסיחון - אלמא עובד כוכבים קונה מחבירו קרקע בחזקה והאי עבד נמי כיון דאפקריה ישראל ביאוש קנה ליה עובד כוכבים בחזקה:

    טהרו בסיחון - דכתיב (דברים ב׳:ט׳) אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם (שם) וכתיב (במדבר כ״א:כ״ו) כי חשבון עיר סיחון וגו' אלמא טהר מואב בסיחון ובני עמון אשכחן ביפתח (שופטים י״א:י״ג) שאמרו לו מלאכי בני עמון כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' אלמא מבני עמון כבשה והדור ישראל וכבשו מיניה וטהרה להם על ידו אלמא קנייה בחזקה:

    עובד כוכבים מישראל מנלן - כגון עבד זה דשייך במצות:

    וישב ממנו שבי - מדקרי ליה שבי דידיה ש"מ קנייה בחזקה:

    מן האסורין - עבד כנעני של ישראל שנשבה וברח מן האסורין של עובדי כוכבים:

    יצא לחירות - מלהשתעבד לרבו עוד:

    וכותב לו גט - להתירו בבת ישראל:

    א"ר יוחנן כל מקום כו' - וקשיא דר' יוחנן אדר"י:

    לקטלא מסר נפשיה - כדי לצאת מידי גייסות שהרי בורח מן האסורין ויודע שאם ישיגוהו יהרג:

    ואינהו - דפרקוה לשום אמהתא:

    סבור - דלא נתייאש מר שמואל הימנה:

    יאוש - הוי הפקר:

    איש - יתירא הוא:

    תרמודאה - עובד כוכבים היה מתרמוד:

    שלחו ליה לדידיה - לר' אבא:

    אי דמצו פרקי לה - שהעובד כוכבים רוצה לתתה בדמים:

    למה לי גיטא דחירותא - יפדוה לו לשם עבדות:

    מאי הוי - הרי כבושה היא ביד העובד כוכבים:

    חבורי מחברי - בני העיר אהדדי ופרקי לה אבל לשם עבדות לא היו רוצין לפדותה לו דלית להו דר"ש [ב"ג]:

    מיתזלא באפיה - מפני שיגלה לכל ששפחת ישראל היתה:

    ומפריק לה - נותנה בכדי פדיונה:

    ואמר מר - במס' ע"ז (ד' כב:):

    בעשה - לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה):

    וכתב לה גיטא דחירות' - ונסיב לה ישראל ומינטר לה:

    גיטין 38 עמוד א

    1ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה. יכול לא יקנו זה את זה? יכול לא יקנו זה את זה?! האמרת: לא הם קונים זה מזה! ה"ק ולא הם קונים זה מזה לגופו.

    2יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו? אמרת ק"ו עובד כוכבים ישראל, קונה; עובד כוכבים עובד כוכבים לא כ"ש׃

    3ואימא: הני מילי בכספא, אבל בחזקה לא! אמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון.

    4אשכחן עובד כוכבים עובד כוכבים עובד כוכבים ישראל, מנלן? דכתיב: ״(במדבר כא״, א) ״וישב ממנו שבי״.

    5אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן: עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות, ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור.

    6תנן, רשב"ג אומר: בין כך ובין כך ישתעבד; ואמר רבה בר בר חנה אמר יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה.

    7בשלמא לאביי, מוקי לה להאי לפני יאוש, והאי לאחר יאוש.

    8אלא לרבא דאמר לאחר יאוש, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן!

    9אמר לך רבא: טעמא מאי משום דחזקיה; בורח שאני השתא לקטלא מסר נפשיה, אפולי אפיל נפשיה לגייסות?!

    10אמתיה דמר שמואל אשתבאי. פרקוה לשום אמהתא, ושדרוה ליה. שלחו ליה: אנן כרשב"ג סבירא לן, את אי נמי כרבנן סבירא לך, אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה.

    11ואינהו סבור לפני יאוש הוה, ולא היא לאחר יאוש הוה, ושמואל לא מיבעי' דאשתעבודי לא משתעבד בה, אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה.

    12שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: המפקיר עבדו יצא לחירות, ואינו צריך גט שיחרור, שנאמר: ״(שמות יב״, מד) ״וכל עבד איש מקנת כסף״ ״עבד איש״ ולא ״עבד אשה״?! אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד; שאין לו רשות לרבו עליו אין קרוי עבד.

    13אמתיה דרבי אבא בר זוטרא אישתבאי, פרקה ההוא תרמודאה לשום איתתא. שלחו ליה לדידיה: אי יאות עבדת, שדר לה גיטא דחירותא.

    14היכי דמי? אי דמצו פרקי לה, למה לי גיטא דחירותא? אי דלא מצו פרקי לה, כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי?

    15לעולם דמצו פרקי לה; וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא, חבורי מחברי אהדדי, ופרקי לה. ואב"א לעולם דלא מצו פרקי לה, וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא, מיתזלא באפיה, ומפריק לה.

    16והאמר מר: חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן! הני מילי בצינעא, אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא.

    17ההיא אמתא דהות בפומבדיתא, דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא. אמר אביי, אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המשחרר עבדו עובר בעשה; הוה כייפנא ליה למרה, וכתיב ״לה גיטא דחירותא״. רבינא אמר: כי הא מודה רב יהודה, משום מילתא דאיסורא.

    18ואביי משום איסורא לא?! האמר רב חנינא בר רב קטינא אמר ר' יצחק: מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין,׃

    Tosafot

    אבל בחזקה לא‎—But not with possession O VERVIEW The ברייתא teaches that since a gentile can acquire a ישראל as a slave, he can certainly acquire a fellow gentile as a slave. The ברייתא continues that I may think that the עכו"ם may acquire the עכו"ם only with כסף but not with חזקה, however we derive from עמון ומואב טיהרו בסיחון that they can be acquired even בחזקה‎. The גמרא concludes that an עכו"ם can also acquire a ישראל בחזקה (from וישב ממנו שבי). ---------------------- פירש בקונטרס חזקה של עבדות כגון הלבישו הנעילו והרחיצו לרבו‎ – רש"י explained that when the גמרא is discussing חזקה it means a חזקה of servitude, for instance the slave, either dressed, put on the shoes, or washed his future master – כדתניא בפרק קמא דקדושין (דף כב, ב) – As the ברייתא taught us in the first פרק of מסכת קדושין that an עבד כנעני can be acquired through חזקה, by doing the above mentioned tasks for his master. תוספות disagrees with פירש"י: וקשה דאפילו ישראל מישראל לא קני עבד עברי אלא בכסף ושטר‎ – And this interpretation is difficult, for even a Jewish slave who is acquired by a Jew; the master cannot acquire the Jewish servant only with כסף or שטר‎ – כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף יד, ב) כל שכן עובד כוכבים – As the גמרא states in the first פרק of מסכת קדושין, so certainly a gentile cannot acquire a ישראל with חזקה‎. תוספות asks another question on פירש"י: ועוד דאמר התם אשכחן עברי הנמכר לעובד כוכבים הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בכסף- And furthermore the גמרא states there, ‘we found that an ע"ע who is sold to an עכו"ם is acquired with כסף, since the entire קנין of an עכו"ם is with כסף’ – ופירש רבינו תם הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בעבד עברי‎ – And the ר"ת explained there that it (הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף) means since the entire קנין of an עכו"ם with regard to an ע"ע is only with כסף‎ – תוספות explains now why the ר"ת interpreted הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף to mean כל קניינו של עכו"ם בע"ע בכסף, for we cannot say that an עכו"ם generally has only קנין כסף: אבל בעלמא קניינו של עובד כוכבים במשיכה לרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה לגבי ריש לקיש‎ – However generally (not by ע"ע) the קנין of an עכו"ם is with משיכה according to ר"י whose ruling we follow as opposed to ר"ל – וכיון דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות אם כן לעובד כוכבים במשיכה‎ – And since ר"י maintains that מן התורה money is קונה, therefore עכו"ם is קונה with משיכה‎ – כדמוכח בפרק ב' דבכורות (דף יג, א) – As is evident in the second פרק of מסכת בכורות‎ – תוספות offers his explanation as to what חזקה means in our גמרא: אלא צריך לפרש דהכא בחזקה של כבוש מלחמה איירי וכן פירש רבינו חננאל: Rather it is necessary to explain that here we are discussing a חזקה of a conquest by war, and also the ר"ח explained it in this manner. S UMMARY There is a dispute, how an עכו"ם can acquire a ישראל, between רש"י (through חזקת עבדות) and תוספות (through כבוש מלחמה) T HINKING IT OVER How does תוספות explain that an ע"ע is acquired through כבוש מלחמה when we said ע"ע אינו נקנה אלא בכסף ובשטר and כל קניינו של עכו"ם בע"ע בכסף‎?!

    עמון ומואב טהרו בסיחון‎— עמון and מואב were purified through סיחון O VERVIEW רב פפא explains that we derive the rule that an עכו"ם can acquire a fellow עכו"ם as a slave from the fact that עמון ומואב טיהרו בסיחון‎. Our תוספות explains the connection between the concept of עו"מ טהרו בסיחון and קנין חזקה‎. -------------------------- תוספות responds to an anticipated question: וכי היכי דקנו ארצם בחזקה קנו נמי גופם בחזקה: And just like סיחון acquired the lands of עמון ומואב with חזקה, סיחון also acquired their bodies (as slaves) with חזקה‎. S UMMARY The כיבוש that gave סיחון the lands of עמון ומואב enabled them as well to enslave the inhabitants of עמון ומואב‎. T HINKING IT OVER According to תוספות what is the difference between the הו"א of the גמרא (that it was not certain whether עכו"ם מעכו"ם can be acquired בחזקה) and the מסקנא (that עכו"ם מעכו"ם can be acquired בחזקה because of עמון ומואב טהרו בסיחון)?

    דכתיב וישב ממנו שבי‎—For it is written, ‘and he captured from him a captive’ O VERVIEW The גמרא states that we know that an עכו"ם can acquire a ישראל as a slave (בחזקה) from the פסוק of וישב ממנו שבי‎. Our תוספות explains the necessity of the various לימודים regarding חזקה (of כיבוש). ----------------------- תוספות asks: ואם תאמר למה לי השתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון‎ – And if you will say; now that we know that an עכו"ם can acquire a ישראל with חזקה (from וישב ממנו שבי), why is it necessary to derive from עמון ומואב טהרו בסיחון that an עכו"ם can acquire an עכו"ם through חזקה, for – השתא עובד כוכבים ישראל קני עובד כוכבים לעובד כוכבים לא כל שכן‎ – Now since we know that an עכו"ם acquires a ישראל, is it not obvious that an עכו"ם acquires another עכו"ם (the ק"ו which the גמרא just mentioned)?! תוספות answers: ויש לומר דמוישב ממנו שבי לא הוה ילפינן מיניה שום קנין אי לאו דאשכחן דטיהרו‎ – And one can say; that from the פסוק of וישב ממנו שבי, we would not have derived from it any קנין חזקה, unless we found that עמון ומואב טיהרו בסיחון, indicating that קניני חזקה are possible through כיבוש, only then can we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can acquire a ישראל through חזקת כיבוש‎. ולהכי מייתי לעיל מדריש לקיש דמוישב ממנו שבי לחודיה לא הוה ידעינן‎ – And therefore the גמרא cited previously the teaching of ר"ל, because from וישב ממנו שבי alone we would not have known that an עכו"ם can acquire (anyone) – תוספות questions the efficacy of the last proof (from ר"ל): ומיהו איצטריך לאתויי לאשמועינן דלא קנוי גופו: However it is possible to say that it was necessary to cite ר"ל, in order to inform us that an עכו"ם cannot acquire the גוף of another עכו"ם (or ישראל). S UMMARY Once we know that an עכו"ם can be קונה another עכו"ם with בחזקה, only then can we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can be קונה a ישראל with חזקה‎. T HINKING IT OVER תוספות (initially) explained that it was necessary to cite ר"ל because we cannot derive anything from וישב ממנו‎. However תוספות had just stated that once we derive from עמון ומואב טהרו בסיחון that עכו"ם can be קונה an עכו"ם בחזקה, then we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can be קונה a ישראל, so the question remains why was it necessary to cite ר"ל when it would have been sufficient to merely cite עמון ומואב כו' and וישב וגו'?!

    ואינהו סבור לפני יאוש הוה‎—And they thought it was before יאוש O VERVIEW People redeemed the maid of שמואל and sent her to him saying we agree with רשב"ג but even if you agree with the רבנן (she is still yours) for we redeemed her to remain a maid. The גמרא surmised that the redeemers assumed that the redemption took place before יאוש (therefore they could have said what they said). תוספות explores the possibility that they assumed it was after יאוש‎. ------------------------- תוספות asks: תימה דלמא ידעי שפיר דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא דלעיל – This is astounding! Perhaps they indeed knew that it was after יאוש, but they held like the view of רבא mentioned previously (and therefore she was still enslaved to שמואל [according to רשב"ג]) – תוספות offers a solution: ולמאי דפרישנא דלרבא מודה רבן שמעון בן גמליאל לרבנן‎ – However, according to what I explained previously that according to רבא, רשב"ג agrees with the רבנן – דלשם עבד ישתעבד לרבו שני ניחא‎ – That if he was redeemed to remain an עבד, he should be enslaved לרבו שני, then all is understood – דאם כן היתה שלהם ולא מסתבר שהיו באים לתתה לו במתנה: For if indeed this is so, the redeemed maid belonged to them for they are רבו שני (and not to שמואל [who was רבו ראשון), and it does not seem likely that they were intending to give her to שמואל as a gift. S UMMARY They could not have assumed that it was לאחר יאוש (even according to רבא); for everyone agrees that לשם עבד the rule is ישתעבד לרבו שני‎. T HINKING IT OVER תוספות asks how can we be certain that they assumed it was before יאוש‎. Seemingly we can answer, for if they assumed it was לאחר יאוש, then she is freed, so how can they redeem her לשם עבדות‎?!

    אלא אפילו גיטא דחירותא נמי לא אצרכה‎—But he did not even require a writ of emancipation for her O VERVIEW The גמרא explained that the people who redeemed sשמואל' maid did not realize that it was after שמואל was already מתייאש from here, and therefore not only did שמואל not enslave her, but he also did not require that she receive a שטר שחרור since she was already completely free. תוספות qualifies this ruling of שמואל‎. -------------------------- כאביי סבירא ליה דלרבא כיון דאמר ישתעבד בעיא גט שיחרור: שמואל agrees with אביי (that לאחר יאוש one may not be משתעבד with her, even if she was redeemed לשם עבדות); for according to רבא, since he maintains that (if the slave was redeemed לשם עבדות) the rule is ישתעבד (both according to רשב"ג and the רבנן), she requires a גט שחרור‎. S UMMARY שמואל (who did not require a שטר שחרור for his maid) agrees with אביי that לאחר יאוש there is no שעבוד and she is freed. T HINKING IT OVER 1. תוספות derives that שמואל agrees with אביי since he did not require a גט שחרור‎. Seemingly תוספות could have derived it from the fact that שמואל did not enslave her, which follows the ruling of אביי that לאחר יאוש there is no שעבוד, however according to רבא there is שעבוד even לאחר יאוש‎? 2. תוספות states that according to רבא she would require a שטר שחרור since she is משתעבד [to רבו שני]. It would therefore seem that the רבו שני would give the שטר שחרור‎. However since the רבו שני has a קנין only למעשה ידיו, why is a שטר שחרור necessary, he could just tell her that she is free to go?!

    המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור‎—One who frees his slave; he goes out free and does not require a writ of emancipation O VERVIEW שמואל maintains that if one frees his עבד כנעני (by saying you are free), the slave is completely free and does not need a שטר שחרור to finalize his emancipation. ---------------------- תוספות anticipates the following question: אין להקשות אם כן לשמואל למה לי שטרא בעבד כנעני לימא ליה באפי תרי זיל – One cannot ask; if indeed this is so (that המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור), then according to שמואל why do we need a שטר שחרור to free an עבד כנעני, let the master say to the עבד כנעני in the presence of two witnesses, ‘go’! – תוספות proves that this is a valid question: כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף טז, א ושם) גבי עבד עברי – As the גמרא states in the first פרק of מסכת קידושין regarding an עבד עברי‎ – ומאי משני נמי התם דעבד עברי גופו קנוי אכתי יפקירנו – And even according to what the גמרא answers there in קידושין that he cannot merely say, ‘go’, because the גוף of the ע"ע belongs to the master, nevertheless (even if he cannot merely tell him, ‘go’), the master can still free him – תוספות proves his point that הפקר is efficient by an ע"ע (and ע"כ): דאפילו מאן דצריך בעבד כנעני גט שיחרור היינו כדי להתירו בבת חורין‎ – For even the one who requires a גט שחרור by an ע"כ (and הפקר alone is insufficient), that is in order to permit the ע"כ to marry a Jewess (but not for his freedom per se) – אבל בעבד עברי בלאו הכי מותר בה‎ – However by an ע"ע without this שחרור he is permitted to marry a בת חורין, so there is no need for a שטר שחרור for an ע"ע and according to שמואל there is also no need for a שטר שחרור by an עבד כנעני (since המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ שטר שחרור). In summation: תוספות asks that since we see in מסכת קידושין that the גמרא asks, why is a שטר necessary, he can merely tell the עבד, go (or be מפקיר him); why indeed is a שטר שחרור really necessary at all by ע"ע וע"כ. תוספות responds: Indeed there is no need for a שטר שחרור by either an ע"ע or ע"כ – דהתם בקדושין (גם זה שם) לא קאמר אלא משום דסלקא דעתן דעבד עברי אין גופו קנוי‎ – For there in מסכת קידושין the גמרא asked (that the אדון should say זיל) only because we initially thought that the גוף of the עבד עברי is not קנוי to the master – ולהכי פריך למה לי שטר‎ – And therefore the גמרא asked why a שטר is necessary – דאותו לשון עצמו שכותב בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה – For the exact same language that the master writes in the שטר, for instance, ‘you are a freeman’ or ‘you belong to yourself’, the master could tell the ע"ע orally – ומשני דגופו קנוי ולא מהני הרי את לעצמך שהוא לשון קנין או לשון מחילה בלא שטר – And the גמרא answered that since גופו קנוי to the master, therefore saying הרי את לעצמך which is an expression of קנין or an expression of מחילה is not effective without it being written in a שטר‎ – ולאותן לשונות צריך שטר אבל הפקר שמסלק רשותו מעליו מהני לשמואל אפילו בלא שטר: And only for these expressions a שטר is necessary; however regarding הפקר where the owner removes his possessiveness from the עבד, that will be effective according to שמואל without a שטר‎. S UMMARY According to שמואל a master can be מפקיר his ע"ע וע"כ and they do not require a שטר שחרור‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות maintains that one can be מפקיר an עבד‎. Seemingly the rules of הפקר include that it must be הפקר for everyone; however here no one can acquire him (for he acquires himself first), why should this be a proper הפקר‎?! 2. According to תוספות why does not the משנה mention הפקר as one of the ways in which an עבד עברי and עבד כנעני can be emancipated? 3. What is the change from the קשיא of תוספות to his תירוץ‎?

    כל המשחרר עבדו עובר בעשה‎—Whoever frees his slave transgresses a מצות עשה O VERVIEW שמואל ruled that whoever frees his עבד כנעני transgresses the עשה of לעולם בהם תעבודו‎. Our תוספות qualifies this ruling. תוספות anticipates the following question: והא דאמר לקמן (דף מ, א) במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה‎ – And regarding that which the גמרא states later concerning one who said as he was dying, ‘they should not enslave that maid of mine’ – ומסקינן דאי אמר לשון שיחרור כופין את היורשין לכתוב לה גט שיחרור‎ – And the גמרא concludes that if the deceased used an expression of emancipation, בי"ד forces the heirs to write for her a גט שחרור‎ – וכן בירושלמי אמרינן בהדיא דאי אמר שחררו משחררין‎ – And similarly in תלמוד ירושלמי it clearly states that if the master said, ‘free’ we force the heirs to free the slave. The question in these cases is how can we force the יורשין to transgress the מצות עשה of לעולם בהם תעבודו‎?! תוספות responds: התם כיון דאין היורשין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקיים דברי המת‎ – There (in the aforementioned cases) since the heirs cannot enslave her because there is a מצוה to fulfill the words of the deceased (who prohibited them from enslaving her), in that case – לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו‎ – We do not apply the verse of לעולם בהם תעבודו, since they are bound by מצוה לקיים דברי המת, not to enslave her; בי"ד is only forcing them to give her a שטר שחרור‎ – ומשום נתינת גט לחודיה ליכא איסור עשה – And on the account of giving the גט only, there is no עשה prohibition – תוספות responds to an additional difficulty: וחציו בן חורין (לקמן מא, ב) דכופין את רבו‎ – And regarding the עבד who was a half freeman, where we force his half- owner to free him and are not concerned about the איסור עשה‎ – התם משום דאיכא מצוה רבה דלשבת יצרה כדדרשינן הכא משום מצוה דרבים: There (we transgress the עשה) because there is the great מצוה of לשבת יצרה, as we interpreted here (regarding the case of ר' אליעזר who freed his slave for a מנין), because of מצוה דרבים we overlook the עשה‎. S UMMARY One transgresses the עשה of לעולם בהם תעבודו, by not working the עבד, but not by merely giving him a גט שחרור (under certain circumstances). The עשה is pushed aside for a מצוה רבה or a מצוה דרבים‎. T HINKING IT OVER תוספות claims that the יורשין could not enslave this שפחה because of מצוה לקיים דברי המת‎. Seemingly this needs some explanation; how can מצוה לקיים דברי המת push aside the עשה of לעולם בהם תעבודו‎?!

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה - פירש רש"י ז"ל בכספא לפי שכל קנינו בכסף, אבל בחזקה בחזקה דהלבישו והנעילו דאמרינן בקדושין עבד כנעני נקנה בחזקה זו מנין דנכרי קונה בחזקה זו. ואינו נראה לרבינו תם ז"ל מדאמרינן אשכחן נכרי נכרי נכרי ישראל מנין דאלמא באותה חזקה דאיירינן עד השתא הוא דבעי נכרי בישראל מנלן ובודאי אין עבד עברי נקנה בחזקת הלבישו והנעילו כעבד כנעני. ותדע לך דגבי קנין עבד כנעני קתני חזקה ואילו גבי קניית עבד עברי קתני נקנה בכסף ובשטר ואילו חזקה לא קתני. ועוד דבפרק קמא דקידושין (יד, ב) אמרינן בגמרא עבד עברי נקנה בכסף תינח עבד עברי הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף, ואם איתא אף בחזקה נמי קונה. ועוד דבהדיא אמרינן בשילהי פרק קמא דקדושין (כז, א) גמרא נכסים שאין להם אחריות יפה כח שניהם כלומר כסף ושטר מכח חזקה שכן שניהם קונים בעבד עברי מה שאין כן בחזקה. אלא הכא הכי פירושו בחזקת שביה מנין, והיינו דמייתי עמון ומואב טהרו בסיחון דהיינו בדרך מלחמה, ובישאל נמי קונה בדרך שביה כדכתיב וישב ממנו שבי. ומיהו בפירוש רש"י ז"ל כתב נכרי ישראל מנלן כגון עבד זה דשייך במצות דאלמא אף הוא ז"ל סבור דשמעתין לאו בישראל גמור איירי אלא בעבד כנעני הנקנה לישראל בחזקה דהלבישו והנעילו אם נקנה לנכרי בחזקה זו. ומיהו יותר נראה כדברי רבינו תם ז"ל דבישראל ממש קא מיירי דהא משמע לכאורה דמשום דאמרינן דהם קונים מהם קל וחומר מישראל ושמעינן מינה דהם קונים בכספא בין מישראל בין מהם, חזר ושאל בין מהם בין ישראל שאמרנו שקונין בכסף מנין שקונין בחזקה וקא דייק הם מהם מעמון ומואב, וחזר ושאל אשכחן נכרי נכרי נכרי וישראל שאמרנו שקונין אותו בכסף מנין שקונין אותו בחזקה, אלמא ישראל דחזקה כישראל דכספא מה התם ישראל גמור אף כאן ישראל גמור ודבר הלמד מענינו הוא. ומיהו אם כדברי רש"י ז"ל דישראל כגון זה קאמר לא תיקשי מידי לפירושו שפירש כאן. ולדידי קשיא לי אשמעתין מאי קא דייק קנין גופו בחזקה מחזקת קרקע דעמון ומואב ממונו לחוד וגופו לחוד, דאי לא תימא הכין, לעיל כי קא איבעיא להו הם מהם למעשה ידיו מנלן ודייק לה מקל וחומר מישראל לייתי ליה מעמון ומואב ואם בחזקה קונה כל שכן בכסף. וניחא לי, דמעיקרא דמספקא לן אי קונה גופו כלל ואפילו למעשה ידיו לא אפשר למידק גופו מממונו דגופו מממונו לא ילפינן אבל לבתר דילפינן מקל וחומר דישראל לגופו קונה אלמא גופו קונה כממונו חזר ושאל אם קונה בחזקה ויליף לה מחזקת ממונו דהא גופו כממונו הוא. ופירוש כספא וחזקה נראה דלאו כספא ממש וחזקה ממש אלא כל קנין שהוא מדעת קרי כספא כלומר כסף או דומה לו שהמקנה מקנה מדעת. אבל חזקה כלומר מה שזוכה בו בחוזק יד שמחזיק בו שלא מדעת וכגון שתפסו במלחמה מנין, ומייתי לה מעמון ומואב שטהרו בסיחון במלחמה. ולענין פסק הלכה: הרב אלפאסי ז"ל פסק משמיה דגאון ז"ל כרבנן והראב"ד ז"ל כתב דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, והביא ראיה לדבריו מדאמר חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד, דמשמע דרבים נינהו דסבירא להו כרבן שמעון בן גמליאל, ועוד מדאמר רבי יוחנן עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שחרור ואקשינן עלה והאמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו וקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ולא דחינן אמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדדחינן בעלמא אלמא משמע דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאי לא הוה לן למידחי הכי, ועוד דשלחו ליה לשמואל אנן כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן, ועוד דבירושלמי פסק בהדיא כרבן שמעון בן גמליאל, וכתב עוד דאף דעת רבינו אלפאסי ז"ל נראה כן מדכתב וגאון ז"ל פסק כרבנן, ולא אמר ומסתברא כותיה אלמא לא מסתבר ליה כפסקא דגאון ז"ל. אבל הרמב"ן נ"ר כתב דמסתברא כפסקא דגאון ז"ל. ואי מדחזקיה, איהו טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל קא מפרש וליה לא סבירא ליה. ואף על גב דאמרו קאמר לאו למימרא דרבים סבירא להו הכין אלא לישנא בעלמא קאמר, ויש לנו כיוצא בה בנדה פרק התינוקת דאמר שמואל הרי אמרו לימים שנים. ואי מדרבי יוחנן דכייל ואמר כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו, ההוא כללא לאו דוקא הוא. וכן כתב רבינו אלפאסי ז"ל בגט פשוט והדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא. ובשילהי המדיר גבי נולדו בו מומין פסקינן בהדיא בגמרא דלא כרבן שמעון בן גמליאל דמתניתין דהתם. ואי משום דלא דחינן הכא אמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן, משום דכל היכא דמשכח תלמודא פירוקא אחרינא לא דחיק ומוקי באמוראי, ולאו משום דחזקיה לא מתרצינן הכא הכי דהא לא קשיא לן אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. וההיא דשלחו מתם אנן כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן, אינהו דאוקמיתא דאוקי סבירא להו כדאמרינן בהדיא ואינהו סבור לפני יאוש הוה. ובודאי לאוקמתא דאביי הילכתא כרבן שמעון בן גמליאל דמסתבר טעמיה דהוא מוקי לה כדינא ורבנן מפקי ליה מרביה משום תקנתא דדלמא מימנעי ולא פרקי, ולא מסתבר כותייהו דכשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים. וירושלמי נמי דפסק כרבן שמעון בן גמליאל היינו מהאי טעמא דהתם מוקמי לה בלפני יאוש כאוקמתא דאביי, דהכי איתמר התם, אהן תניי קדמיא סבר מימר מצווין הן לפדות את בני חורין ואינן מצווין לפדות את העבדים רבי יעקב בר אידי בשם רבן שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, והך לישנא אלפני יאוש הוא הילכך מסתבר טעמיה כרבן שמעון בן גמליאל דהא רבא נמי בלפני יאוש הכי סבירא ליה לדברי הכל ואין למדין ממנו לאחר יאוש, והילכך כפסקא דגאון מסתבר [בכת"י: טעמיה] ואף רבינו אלפאסי ז"ל כותיה סבירא ליה מדכתב ליה סתם ולא פליג עליה.

    ואינהו סבור לפני יאוש הוה - הקשו בתוספות ומנא ליה לתלמודא דאינהו סבור לפני יאוש דילמא לאחר יאוש וסבירא להו כרבא דמוקי פלוגתייהו בלאחר יאוש והכי קאמר אנן כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן, ואילו לשם עבד ישתעבד לרבו ראשון, ואתאי נמי כרבנן סבירא לך אנן לשם אמהותא פרקנוה ניהלך. ותירצו דלפי מה שפירשנו למעלה דטעמיה דחזקיה לא קאי אלא אפדאו לשם בן חורין אבל לשם עבד ישתעבד לרבו שני אתי שפיר דכיון דאינהו משדרי לה ניהליה מסתמא סבירא להו דלפני יאוש הוה, דאי לאחר יאוש אמאי שדרוה ניהליה לישתעבדו בה אינהו דהא לא משמע דבעו למיתן ליה מתנה אי הוה מצו לעכבה ניהלייהו. וכבר כתבתי למעלה שאין פירוש זה נכון ולא כן דעת רש"י ז"ל ורבינו אלפאסי ז"ל, ובין כך ובין כך ישתעבד לרבו ראשון קאמר. ונראה דהכא הכי קאמרי ליה אל תחושו לה כלל לומר שמא מתחילה לשם בת חורין פירקנוה וכשנודע לנו שהיא שלך שלחנוה לך דאפילו אם היה כענין זה ולפי מה שאנו סבורים כרבן שמעון בן גמליאל שפיר דמי דהא רבן שמעון בן גמליאל אפילו לשם בן חורין ישתעבד לרבו ראשון כדחזקיה. ואפילו סבירא לך כרבנן אנא לא לשם בן חורין פרקנוה אלא לשם אמהותא סתם, כלומר סתם פרקנוה על דעת שתשאר באמהות הראשון דמדשדרה לה [ליה] ניהליה שמע מינה לאו לאמהותא דידהו פרקוה, ולאמהותא דשמואל נמי בפירוש לא, מדלא קאמרי לשם אמהותא דידך וקאמר לשם אמהותא סתם. ושמע מינה דסבירא להו דלפני יאוש הוה דאי לאחר יאוש לא היה אדם משתעבד בה דהא אינהו על דעת שתשאר באמהותא הראשון דשמואל כדמעיקרא פרקוה, ואיהי הא יצאה בת חורין מאמהותא דשמואל דלאחר יאוש הוה ולא ישתעבד בה לא ראשון ולא שני, אלא אם כן פדאוה לשם עבדות בפירוש או לשם עבדות שלהם או לשם עבדות בעלים ראשונים. אלא ודאי מדפדאוה סתם ושדרוה לשמואל שמע מינה דסבירא להו דלפני יאוש הוה ולכך לכולי עלמא ישתעבד בה רבו [רבה] הראשון. כך נראה לי.

    ושמואל לא מיבעיא אישתעבודי לא אישתעבד בה אלא אפילו גיטא דחירותא נמי לא אצרכה. ושמואל כאביי סבירא ליה דמוקי פלוגתייהו בלפני יאוש אבל לאחר יאוש לכולי עלמא אפילו לשם עבד לא ישתעבד לא רבו ראשון ולא רבו שני, דמשעת יאוש זכה עבד בעצמו ויצא לחרות וישראל גמור הוא ואפילו גט שחרור אינו צריך. אבל אי הוה סבירא ליה כרבא דמוקי פלוגתייהו בלאחר יאוש ואפילו הכי לשם עבד ישתעבד לרבו שני אם כן לא היה לו לשחררה בלא גט, או בגט רבה שני או לשם עבדות דידהו פדאוה, או בגט דידיה או לשם עבדות דידיה פדאוה, ואפילו פדאוה לשם בן חורין לא היה לו לשחררה בלא גט רבו [רבה] שני דכיון דאילו פדאוה לשם עבדות ישתעבד בה רבה שני אם כן לרבה שני היתה והוא הוא שמוציאה לחירות והיתה צריכה גט חירות ממנו. כך כתוב בתוספות. ונראה לחזק עוד הטעם הזה, דאי כרבא סבירא ליה שעבודי הוה מצי לאשתעבודי בה, דהא בין לרבנן בין לרבן שמעון בן גמליאל לשם עבד ישתעבד או לרבו שני כרבנן או לרבו ראשון כרבן שמעון בן גמליאל, אלא ודאי מדלא אישתעבד בה שמע מינה כאביי סבירא ליה ולא כרבא, וסבירא ליה נמי דכיון דנתיאשו ממנה בעלים זכתה בעצמה להיותה כבת ישראל גמורה, וכבר כתבתי למעלה דלסברא זו קשיא לי קרא דכתיב וישב ממנו שבי דמינה דרשינן דשבאי קני למעשה ידיו. ומיהו קרא דכתיב ונמכר לגר תושב וגו' לומר דנכרי קונה ישראל למעשה ידיו, לא קשיא ולא מידי, דהתם דמדעתו ורצונו של ישראל שאני, אבל בעל כרחו לא. אבל מקרא דוישב ממנו שבי משמע אפילו בעל כרחו. ושמא שמואל לא דריש לה לקרא ולאו לאשמועינן דנכרי ישראל קונה אלא ספור דברים ומאורע שהיה. ומיהו נראה לי דלפי מה שכתבתי למעלה דסתם פדאוה על דעת שתשאר באמהותה הראשון אין מכאן ראיה כלל דאפילו רבא נמי מודה בהא דלא ישתעבד בה לא ראשון ולא שני ואינו צריך גט לא מראשון ולא משני.

    שמואל לטעמיה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור - וסתם יאוש היינו הפקר, וטפי עדיף הפקר מהרי אתה בן חורין לפי מה שפירש ר"י ז"ל בקדושין (טז, א) גמרא וקונה עצמו בשנים וביובל, תנא וקונה עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר ואמרינן עלה האי שטר היכי דמי אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף אלא שחרור לימא ליה באפי תרי זיל אי נמי באפי דינא זיל, והקשה שם ר"י ז"ל מאי קא פריך מכל מקום בשטר הוא קונה עצמו, ואף אם כשיאמר לו באפי תרי זיל קונה היינו קנין אחר, ועוד דהתם תירץ רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול, לומר דאם אמר לו זיל לא היה משוחרר בכך, מכל מקום כיון שמחזר למצוא קנינים אחרים אכתי תיקשי ליה וליפקרוה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור. ולשמואל מיהא קשיא. ומשום כך היה מפרש ר"י ז"ל דהתם הכי קאמר אילימא שטר שחרור למה לי שטר לימא ליה על פה מה שכתוב בשטר שהרי גופו של גט שחרור הרי את בת חורין אף הוא יאמר לו באפי בי תרי או באפי בי דינא זיל כלומר זיל הרי את בחורין ולא יהא צריך לשטר אם כן מה תועלת יש בשטר זה, ומשני עבד עברי גופו קנוי ובעל פה לא היה משתחרר אלא אם כן כתב לו כן בשטר, והכא קאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות אלמא טפי עדיף הפקר ויאוש מלשון הרי את בן [בת] חורין.

    המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור שנאמר וכל עבד וגו' - ואף על פי דלכולי עלמא גט שחרור מגט אשה גמרינן ליה בגזירה שוה דלה לה ואשה אינה מתגרשת ביאוש בעלים ובהפקר, קסבר שמואל דשחרור גט ודיניו גמרינן מאשה אבל דיני עבד לא גמרינן מאשה לומר שלא יהא העבד משתחרר אלא במה שהאשה מתגרשת בו, ולכולי עלמא אין לן למימר הכי, דלא גמרינן להו לגמרי דהא אשה אינה יוצאה בכסף ועבד יוצא בכסף כרבי וכרבי ישמעאל דלקמן, אלא דשמואל סבר דכיון דכתיב וכל עבד איש, עבד שיש עליו רשות רבו קרוי עבד אבל עבד שאין רשות אדון עליו אינו קרוי עבד כלל וכיון דאיכא קרא דקא ממעט ליה דלא יהא כאשה לא גמרינן ליה מאשה. ורב ורבי יוחנן דאמרי צריך גט שחרור, סברי דאף לענין זה גמרינן ליה מאשה כשם שאין אשה מתגרשת ביאוש ובהפקר אף העבד אינו יוצא ביאוש עד שיכתוב לו גט שחרור, וקרא דכתיב וכל עבד איש מקנת כסף מוקמינן לה לדרשא אחרינא דעבד שיש רשות אדון עליו מילתו מעכבת את רבו מלאכול בפסח ושאין רשות אדון עליו אין מילתו מעכב את רבו מלאכול בפסח אף על פי שצריך גט שחרור ממנו דהא גבי אכילת פסחים הוא דכתיב וכל היכא דאיכא מדרשיה בדרשא אחינא לא מפקינן ליה מגזירה שוה דלה לה, והכי איתא בירושלמי רבי אילא בשם רבי יהושע בן לוי רבו המתיאש מעבדו אינו רשאי לשעבדו וצריך לו גט שחרור שמע רבי יוחנן ואמר יפה למדנו רבי יהושע בן לוי, כלם למדו גט שחרור אלא מאשהה אשה אינה יוצאה משום יאוש וצריכה ממנו גט אף עבד אינו יוצא משום יאוש וצריך לכתוב לו גט שחרור, רבי אילא בשם רבי יהודה בר רבי המתיאש מעבדו אינו רשאי לשעבדו ואינו צריך לכתוב לו גט שחרור אמר לו רבי זעירא כל אמא אמרינן דהוא צריך ותימר אינו צריך שמא אינו מעכבו מלאכול בפסח, כהדא דתני עבד איש ומלתה אותו שבשעה שהוא עובד את רבו הוא מעכבו מלאכול בפסח ובשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלאכול בפסח, פירש רבי יהודה בר רבי שלא היה מצריכו גט שחרור הוה דריש ליה מדכתיב וכל עבד איש כדדריש לי' שמואל הכא ומשום הכי הוה מפיק לי' מכלל גזירה שוה דלה לה ואמר ליה רבי זעירא וכל עמא אמרין צריך וחלקרא לדרשא אחרינא הוא דאתא כהדא דתני בשעה שהוא עובד את רבו מעכבו מלאכול בפסח אבל בשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלאכול בפסח.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 38a

    Gittin 38a. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 416 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 38a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026