Talmud Builders

    Gittin 89b

    Chapter 9 - HaMegaresh

    גם: גיטין דף פ״ט ע״ב, פרק ט׳ המגרש

    English translation - Gittin 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to one of the sons of so-and-so, who had both adult and minor sons. The son to whom she was betrothed was not specified. Rava said: Even according to the one who says that we do not suppress a rumor, in this case we suppress the rumor. People will not slander her. Rather, they will say that the Sages investigated the betrothal and concluded that it was the betrothal of a minor.

    2A rumor circulated that a certain woman was betrothed to a minor boy who looked like an adult, as his body was developed like an adult. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: There was a precedent in which the Sages said that there is no concern that people will think that the woman is betrothed, since the boy did not yet reach the divisions of Reuben, i.e., the competence of adulthood, as it is stated: “Among the divisions of Reuben there were major resolves of heart” (Judges 5:16). Therefore, the betrothal is rendered entirely invalid, and there is no concern of slander.

    3§ It is stated in the mishna that a rumor is treated seriously only provided there is no explanation. Rabba bar Rav Huna said: The explanation mentioned in the mishna negates the rumor even if it circulates at some point from now, i.e., from the time the rumor circulated, until ten days afterward. Rav Zevid says: Where there is the reasonable possibility of an explanation, we are concerned about the possibility of an explanation even if it is not mentioned explicitly, and the rumor is therefore disregarded.

    4Rav Pappa raised an objection to the opinion of Rav Zevid from the expression in the mishna: Provided there is no explanation, which indicates that the explanation must be mentioned for it to be regarded. Rav Zevid said to him: The mishna is saying that where there is the reasonable possibility of an explanation the rumor is disregarded, even if it was not mentioned.

    5Rav Kahana said to Rav Pappa: And you, do you not hold Rav Zevid’s statement to be true? But didn’t we learn in a mishna that if a woman was betrothed after her husband was taken for dead, and then her husband came back, she is permitted to return to him ( Yevamot 92a), which would not have been the case if she had been married and not merely betrothed? Isn’t this because we say that the second man betrothed her conditionally, stipulating that if her husband is found to be alive the betrothal is null, even though this explanation did not circulate explicitly?

    6The Gemara answers: It is different there because the husband comes and contests the betrothal, which shows clearly that he never divorced her and that her betrothal was mistaken. Therefore, there is no need for an additional explanation.

    7The Gemara asks: If so, in a case where she married the second man, it should also be permitted for her to return to her first husband. Why do the Sages render it prohibited for her to do so? The Gemara answers: In a case where she married him, since she performed a prohibited action, albeit unintentionally, by engaging in sexual intercourse with a man who is not her husband while she was married, the Sages penalized her. By contrast, in a case where she was merely betrothed, since she did not perform a prohibited action, the Sages did not penalize her.

    8§ Rav Ashi said: Any rumor that was not confirmed in court is not regarded as a significant rumor. And Rav Ashi said: With regard to any rumor that was spread about a woman after her marriage, we are not concerned about it. She need not leave her husband, and he need not divorce her. The Gemara infers that if the rumor circulated after her betrothal we are concerned about it, and she must be divorced from her betrothed. Rav Ḥaviva said: Even if it circulated after her betrothal, we are still not concerned about it. The Gemara concludes: And the halakha is that we are not concerned about it.

    9Rav Yirmeya bar Abba said that a group of students from the study hall of Rav sent the following question to Shmuel after Rav’s death: Teach us, our master: If a rumor circulated about a woman that she is betrothed to a first man, and another man came and betrothed her in a manner of betrothal that is recognized by Torah law, as there is clear testimony of it, what is the halakha ? He sent them an answer: She must leave the second man, and you clarify the matter to figure out exactly what happened and inform me.

    10The Gemara asks: What is meant by: And you clarify the matter? If we say that he said this so that if it is discovered that the betrothal of the first man was not a proper betrothal we should suppress the rumor, thereby permitting her to marry the second man, isn’t Neharde’a Shmuel’s locale? And as mentioned above, in Neharde’a they would not suppress a rumor. Rather, he must have instructed them in this manner because if it is discovered that the betrothal of the first man was a proper betrothal, she does not need a bill of divorce from the second man.

    11And in ruling that she does not need a bill of divorce from the second man, Shmuel is in disagreement with Rav Huna, as Rav Huna says: In the case of a married woman who extended her hand and received money or a document of betrothal from another man, it is considered uncertain whether or not the woman is betrothed to him, and she needs a bill of divorce from him.

    12Rav Huna’s opinion is based on a principle stated by Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says that a woman who said to her husband: You divorced me, is deemed credible, due to the presumption that a wife is not so brazen to lie in this manner before her husband. Therefore, in the case brought before Shmuel, the fact that the woman received money or a document of betrothal from the second man should be considered sufficient basis for the rumor to be suppressed, since if she were already betrothed she certainly would not have accepted the betrothal from him.

    13The Gemara asks: And how does the other Sage, Shmuel, who disagrees with Rav Huna, relate to this principle? The Gemara answers: He holds that Rav Hamnuna’s principle was stated in reference to a case when the wife says in her husband’s presence that he divorced her, but when she is not in his presence she is certainly brazen enough to lie in this manner. Therefore, in the case brought before Shmuel, the woman may have accepted the betrothal of the other man because it was not in her husband’s presence.

    14The Gemara asks: What is the halakha if they did not find a clear matter, i.e., they could not establish with certainty whether she was betrothed to the first man?

    15Rav Huna says: The first man divorces her and the second man marries her. But for the second man to divorce her and the first man to marry her is not permitted. The Gemara explains: What is the reason that it is not permitted? It is prohibited lest people come to say that the first man is remarrying his divorcée after her betrothal to another man, as they will mistakenly assume that the first man betrothed her and then divorced her, thereby enabling her to be betrothed to the second man. Therefore, if he marries her after she is divorced from the second man, people will conclude that he is in violation of the Torah prohibition of remarrying one’s divorcée after she was married to another man.

    16Rav Shinnana, son of Rav Idi, says: For the second man to divorce her and the first man to marry her is also permitted. There is no concern that people will assume that the first man is remarrying his divorcée, as they will say that the Sages investigated the second man’s betrothal and found that it was a mistaken betrothal.

    17The Gemara asks: What is the halakha if a rumor circulated about her having been betrothed to this man and then another rumor was spread that she became betrothed to that man? Rav Pappa says: In this case too, the first man divorces her and the second man marries her, due to the previously mentioned concern that people will think that he is remarrying his divorcée after she was betrothed to another man. Ameimar says: She is permitted to both the first and the second man. One of them must divorce her while the other may marry her.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לחד מבני פלניא - ולא היו אומרים לאיזה מהם:

    לקטן - בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו:

    עדיין לא הגיע לפלגות ראובן - כלומר אין חכמה (לקטן בשנים וחקרי לב) כדכתיב גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע"פ שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים וכשתינסיב לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא:

    במקום אמתלא חוששין לאמתלא - אפי' אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל:

    ובלבד שלא תהא שם אמתלא - אלמא אמתלא בהדיא בעינן:

    הכי גרסינן א"ל במקום אמתלא קא אמר ואמתני' קאי האי תירוצא:

    א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא - דאם יש פתח למצוא אמתלא דסמכינן ומנסבינן לה והתנן אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר לה מת בעליך ונתקדשה מותרת לחזור לראשון ואילו גבי ניסת קתני התם תצא מזה ומזה ואע"ג דאנוסה היא שהרי ב"ד הורוה לינשא משום חששא דלא לימרו גירש ראשון ונשא שני ועכשיו היא חוזרת לו משניסת אבל גבי נתקדשה לא חיישינן להכי מאי טעמא חוזרת לראשון ולא צריכה גט משני הרי אין לך יצא שמה בעיר מקודשת גדולה מזו דודאי ידעו כולם שנתקדשה:

    לאו משום - דיש כאן מקום אמתלא לסמוך עליו דכי מהדרי לא לגברא אמרי ודאי יש פתח לדבר שעל תנאי קידשה שני שאם יבא בעלה שגירשה ממדינת הים שיהיו קידושיו בטלין שהיה בעלה חביב לה אלא לכך גירשה שלא היה יכול לבוא אלמא אע"ג דלא יצא אמתלא זה מעולם סמכינן עליה:

    שאני - הכא דאתי בעל וקאי ומימר אמרי מעולם לא גירשה בעלה אלא היתה סבורה שמת ונתקדשה ואינן קדושין:

    אי הכי - דלא מסקי אדעתייהו לומר גירש ראשון ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט:

    ניסת נמי - אמאי תנן התם צריכה גט משני ולא תחזור לראשון הא אתא בעלה וקאי ולאו נישואין הוו אלא משום דאתי למימר גירשה זה ונשא זה כדאמרי' ביבמות ובנישואין אין פתח מקום אמתלא לומר על תנאי נשאה:

    קנסוה רבנן - דהאי דשריוה בהעדאת עד אחד משום עיגונא אקילו בה והיא גופה תידוק במילתא ע"י עוברים ושבים ותנסיב והיכא דלא דייקא שפיר קנסוה כדאמרינן התם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה:

    דלא איתחזק בבי דינא - שלא בדקו ב"ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה:

    לא חיישינן ליה - אלא א"כ ידעו ב"ד העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע כו' וגזרו שיחושו לקול זה:

    דבתר נישואין - ניסת היום ואח"כ יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר קודם נישואין לא חיישינן ליה לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אוסרה על זה דמחזקת לקלא ונמצא זה בועל אשת איש וקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

    דבתר אירוסין - חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני:

    לא חיישינן ליה - ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על זה:

    קידושי תורה - בעדים:

    והעמידו דבר על בוריו - הוו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמיתתו אם אמת הוא או שקר:

    והודיעוני - עיקרו של דבר:

    מאי היא - למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

    ובנהרדעא לא מבטלי קלא - כדאמרינן לעיל:

    מקודשת - וצריכה גט משני:

    ואידך - שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימרא דלא בעיא גט משני:

    כי אתמר דרב המנונא בפניו - דבעל דאמרה ליה בפניו גירשתני אבל קבלת קידושין דרב הונא לאו בפניו הוא ולא דמיא לדרב המנונא וליתא לדרב הונא:

    ונושא שני - אם ירצה:

    אתי למימר קא מחזיר גרושתו מן האירוסין - דאמרי ע"י שגירשה ראשון תחילה קידשה שני ועכשיו חוזר ומחזירה:

    עיינו ביה רבנן - בקידושי שני ולאו קידושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגירשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני:

    יצא עליה קול מזה - ואח"כ מזה שלא קידשה שני בפנינו קידושי תורה אלא קול יצא שקידש אחר הראשון:

    אף בזו מגרש ראשון - ולא יגרש שני וישא ראשון ואע"ג דקלא בעלמא הוו נמי הנך קידושי שני חיישי' דלא לימרו גירש ראשון תחילה וקידשה שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה:

    גיטין 89 עמוד ב

    1לחד מבני פלניא, אמר רבא: אפי' למאן דאמר לא מבטלינן קלא, בהא מבטלינן קלא; מימר אמרי: עיינו בהו רבנן בקידושי, וקידושי קטן הוו.

    2ההיא דנפק עלה קלא, דאיקדשה לקטן הנראה כגדול. א"ל רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא, ואמרו: עדיין לא הגיע לפלגות ראובן״, שנאמר: ״(שופטים ה״, טז) ״לפלגות ראובן גדולים חקרי לב.

    3ובלבד שלא תהא שם אמתלא: אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו, אפי' מכאן ועד עשרה ימים. רב זביד אמר: במקום אמתלא, חוששין לאמתלא.

    4איתיביה רב פפא לרב זביד: ובלבד שלא תהא שם אמתלא! א"ל במקום אמתלא קאמר.

    5א"ל רב כהנא לרב פפא: ואת לא תסברא?! והתנן: נתקדשה, ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור. לאו משום דאמרי' על תנאי קדיש?

    6שאני התם, דאתי בעל וקא מערער.

    7אי הכי, נישאת נמי! נישאת, דעבדה איסורא קנסוה רבנן; נתקדשה, דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן.

    8אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. וא"ר אשי: כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה; הא דבתר אירוסין חיישינן ליה. רב חביבא אמר: אפילו דבתר אירוסין נמי, לא חיישינן ליה. והלכתא: לא חיישינן ליה.

    9אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל, ילמדנו רבינו: יצא עליה קול מראשון, ובא אחר וקדשה קידושי תורה, מהו? שלח להו: תצא, והעמידו הדבר על בוריו, והודיעוני.

    10מאי ״(והעמידו הדבר על בוריו)״? אילימא דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו מבטלינן קלא; והא נהרדעא אתרי' דשמואל הוא, ולא מבטלי קלא! אלא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני.

    11ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה, וקיבלה קידושין מאחר, מקודשת׃

    12מדרב המנונא; דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה: ״גירשתני״ נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.

    13ואידך כי אתמר דרב המנונא, בפניו; שלא בפניו מעיזה ומעיזה.

    14לא מצאו דבר על בוריו, מהו?

    15א"ר הונא: מגרש ראשון, ונושא שני. אבל מגרש שני ונושא ראשון לא. מאי טעמא? אתי למימר: מחזיר גרושתו מן האירוסין.

    16רב שיננא בריה דרב אידי אמר: אף מגרש שני ונושא ראשון, מימר אמרי: עייני רבנן בקידושי, וקידושי טעות הוה.

    17יצא עליה קול מזה ומזה, מהו? אמר רב פפא: אף זו מגרש ראשון ונושא שני. אמימר אמר: מותרת לשניהם.

    Tosafot

    והלכתא לא חיישינן - ומעשה בא לפני ר"ת באשה אחת שיצא עליה קול אחר נישואיה שנתקדשה לאחר והיה אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה שנישאת לשני ואר"ת שאין צריכה גט מן הראשון ומותרת לשני חדא דקלא דבתר נישואין לא חיישינן ועוד דכיון שנתקדשה לזה בפניו שריא חזקה אין אשה מעיזה פניה בפניו וכדרב המנונא קיימא לן מדפריך מיני' הש"ס בכל דוכתי ובפ' שני דכתובות (דף כב:) קאמר לימא דרב המנונא תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרב המנונא ואע"ג דבסוף נדרים (דף צא.) דחי רבה ראיית רב המנונא דמייתי מינה מ"מ כן הלכה ורבה נמי אפשר דלפי האמת סובר כרב המנונא:

    ובנהרדעא לא מבטלי קלא - אע"ג דהני בי רב דשלחו לשמואל הם תלמידי דרב ובסורא מבטלי קלא מ"מ לא הוה מורה להו דלא כנפשיה:

    ואידך כי אתמר דרב המנונא ה"מ בפניו - וא"ת וכי לרב הונא הוי דרב המנונא אפי' שלא בפניו הא תנן בהדיא בפ"ב דכתובות (דף כב.) דאם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני וי"ל דודאי רב המנונא לא איירי אלא בפניו אבל להחמיר להצריכה גט משני סבר רב המנונא דנאמנת אפילו שלא בפניו והא דאמר בפרק שני דכתובות (דף כב:) מר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מיגו שהיה לה:

    אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני - אבל במצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון וכיון דודאי קדשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון שפשטה ידה וקיבלה א"כ חיישינן שגירשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מן הארוסין אבל בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון קמ"ל דאפילו הכי לא יגרש שני כו':

    אף בזה מגרש כו' - אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר דפסיק הלכתא דמותרת לשניהם לרב הונא קאמר ואומר ה"ר אלחנן דמשמע דהלכה כרב הונא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן - רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. לא פליגא אדרבה בר רב הונא ולא שייכא בה כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דרבה בר רב הונא איירי בזמן שחוששין לאמתלא כלומר דאפילו יצתה לאחר שנים עשר [בנדפס: עשרה] ימים חוששין לה ורב זביד איירי באמתלא גופה באיזו אמתלא חיישינן, ואמר רב זביד דאפילו ליכא אמתלא גמורה אלא שיש מקום ופתח שנוכל לומר שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש וכי האי דאמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברה הכין והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שאין שם אמתלא גמורה אלא מקום ופתח שנוכל לומר דאמתלא פלונית היתה שם דעל תנאי קדיש כן פירוש רש"י ז"ל, וקרוב לענין פירש רבנו חננאל ז"ל דכל דבר שיש שם אמתלא שיצא הקול בעבורו כמעשה דאשה שהיתה נאה ביותר וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחלה מפני שיצאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה אמרה כן והשתא אותו קול שיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אף על פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדיא אמתלא היא, אבל מדברי רבנו אלפאסי ז"ל נראה דרב זביד מיפלג פליג אדרבה בר רב הונא שכך כתוב ומסתברא כותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעולא [בנדפס: לעיל].

    אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא לבתר אירוסין חיישינן לה. ואם תאמר אם כן כי אקשינן בריש שמעתין ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופרקה רב אשי דהכי קאמר מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת אמאי לא מפרק לה במגורשת מן האירוסין וקלא דבתר אירוסין חוששין לו כדאית ליה הכא. יש לומר דניחא ליה לפרוקה אפילו אליבא דרב חביבא דאמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, ועוד דמתניתין לכאורה בנשואה קא מיירי, ועוד דהלכתא הכין דאפילו בתר אירוסין לא חיישינן ליה.

    ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא - כלומר כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו, וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש"י ז"ל ועיקר הוא. ואם תאמר כל שלא הוחזק ממנו יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים ואלו באין לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו בפירושי הרמב"ן נ"ר.

    ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת. כלומר ואפילו שלא בפניו, שלא להתירה לשני קאמר דמתניתין היא אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכו', ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון קאמר, וליתא לדרב הונא וכן כתב רש"י ז"ל כאן, ויש אומרים דחוששין לה דהא רבי הושעיא נמי סבירא ליה דהא דרב המנונא אפילו שלא בפניו נמי היא כדאיתא בכתובות פרק האשה (נג, א) גמרא אם משנשאת באו עדים וכמו שכתבתי שם, ולעיל בפרק התקבל בסיעתא דשמיא.

    ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו - כבר כתבתי למעלה בפרק התקבל דהא דרב המנונא אפילו להתירה לינשא היא וקיימא לן כותיה, וכתבו בתוספות דמהך שמעתא פסק רבנו תם ז"ל על אחד שהיה מוציא לעז באשה נשואה לאחר לומר שהוא קדשה תחלה והלכה היא ונשאת לזה בלא גט דאין בדבריו כלום, חדא דלאו כל כמיניה לאסור נשי בני אדם ולומר שקדשם תחלה ואפילו בקול אמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ועוד שאפילו יש עדים שקדשה תחלה אם היה זה בחופה [בנדפס: קודם לחופה] של שני אין יכול לאוסרה דהא פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה אמרינן הכא מקודשת לשני ובפני בעלה אמרינן דנאמנת לגמרי לצאת מבעלה.

    לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. דקיימא לן דאסורה לו דלית הלכתא כרבי יוסי בן כיפר דהתיר מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא (יא, ב) ובפרק האשה רבה (יבמות פח, א) ואם תאמר לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי אפשר דדילמא חלו קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין, יש לומר דלא מצאו דבר על בוריו איצטריכא ליה סלקא דעתא אמינא כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קידושי טעות הוה ואין זה מחזיר גרושתו, ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו, ואם תמצא לומר קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומשום הכי תהא מותרת אף לראשון קא משמע לן דלא, אבל מצאו דבר על בריו לא צריכא למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא.

    מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקדושי טעות הוה - פירש רש"י ז"ל קדושי שני קדושי טעות הוה, וכתבו בתוספות פירוש לפירושו דאי קדושי ראשון בטעות יתירוה אפילו לשוק אבל כיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוה אלא קדושי שני קאמר, ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גירושין נבדק הדבר ונמצאו [בנדפס: ונמצא] קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה.

    יצא עליה קול מזה ומזה - כלומר שלא קדשה שני בפנינו קידושי תורה אלא שיצא קול שקדשה זה ויצא קול גם כן שקדשה שני אחר כך, אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני, כתב רבנו אלפאסי ז"ל דמדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן מינה דהם קמייתא נמי הכי הוא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי, ואפשר שאין זו ראיה דרב פפא לטעמיה דרב הונא קאמר וכן פירש רש"י ז"ל, ובתוספות הביאו ראיה דהלכתא כרב הונא מדאיצטריך תלמודא בהא למימר והלכתא מותרת לשניהם, אלמא בראשונה אינה מותרת לשניהם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 89b

    Gittin 89b. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 347 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 89b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026