Talmud Builders

    Gittin 67a

    Chapter 6 - HaOmer Hitkabbel

    גם: גיטין דף ס״ז ע״א, פרק ו׳ האומר התקבל

    English translation - Gittin 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Tell a scribe and he will write the document and tell so-and-so and so-and-so and they will sign it. And due to the shame of the scribe, who asks: Don’t you consider me a sufficiently upright person to sign the document as a witness, the agents are concerned to avoid that disgrace and have one of those witnesses and the scribe sign together with him, and the husband did not say to do so. The bill of divorce is invalid because it was signed contrary to the husband’s instructions, and the agents will mistakenly think it is valid.

    2The Gemara answers: Since the Master said, as cited later, that such a bill of divorce is valid, however, it shall not be done in Israel, as the husband himself should appoint the scribe and the witnesses, it is an uncommon case for the husband to appoint an agent to arrange the bill of divorce, and the Sages do not issue a decree for cases that are uncommon.

    3The Gemara asks: And let us be concerned lest the husband say to two people: Tell the scribe and he will write the document and you sign it, and these two, due to the shame of the scribe, go and have the scribe sign the document together with one of them, and the husband did not say to do so. The Sages say: In this case too, it is valid; however, it shall not be done. This too is uncommon, and there is neither concern nor a decree.

    4The Gemara responds: This works out well according to the one who said in this case as well: It is valid; however, it shall not be done. But according to the one who said: It is valid and it may be done, i.e., it is permitted ab initio , what is there to say?

    5Rather, this is the explanation. Rabbi Yosei stated two halakhot : The first is that verbal directives cannot be delegated to an agent. The second is that even when the husband said: Tell another to write the document, this agency cannot be transferred to another person. And Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei in one case, i.e., that verbal directives cannot be delegated to an agent, and he disagrees with him in one case, as Shmuel holds that if the husband explicitly said: Tell another to write the document, this agency can be transferred.

    6§ With regard to the previously cited matter itself, Shmuel says that Rabbi Yehuda HaNasi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: Verbal directives cannot be delegated to an agent. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said before his father: Since Rabbi Meir and Rabbi Ḥanina of Ono, who hold that verbal directives can be delegated to an agent, disagree with Rabbi Yosei, what led Rabbi Yehuda HaNasi to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei?

    7Rabbi Yehuda HaNasi said to his son: Be silent, my son; be silent. You did not see Rabbi Yosei, as, if you had seen him, you would know that his reasoning [ nimmuko ] accompanies his statements. Therefore, I deem his opinion most reliable.

    8This is as it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda would recount the praise of the Sages by characterizing each of them: Rabbi Meir, a scholar and scribe; Rabbi Yehuda, a scholar when he chooses to be one; Rabbi Tarfon, a pile of nuts, as, just as when one removes a nut from a pile all the other nuts fall, so too, when a student would ask Rabbi Tarfon with regard to one matter, he would cite sources from all the disciplines of the Torah; Rabbi Yishmael, a well-stocked store; Rabbi Akiva, a full storehouse; Rabbi Yoḥanan ben Nuri, a peddler’s basket, in which there is a small amount of each product; Rabbi Elazar ben Azarya, a basket of fragrant spices, as everything he says is reasonable; the mishna of Rabbi Eliezer ben Ya’akov is measured [ kav ] and immaculate; Rabbi Yosei, his reasoning accompanies his statements; Rabbi Shimon grinds much and removes little.

    9It is taught in explanation: Rabbi Shimon would forget little of his studies, and what he removed from his memory, he removed only chaff. And likewise, Rabbi Shimon said to his students: My sons, accept my halakhic rulings, as my rulings are the finest rulings of the finest rulings of Rabbi Akiva.

    10§ With regard to the matter previously cited itself, a case where one who said to two people: Tell a scribe and he will write the document and tell so-and-so and so-and-so and they will sign it, Rav Huna says that Rav says: It is valid; however, it shall not be done in Israel ab initio . The husband himself must appoint the scribe and witnesses.

    11Ulla said to Rav Naḥman, and some say that Rav Naḥman said to Ulla: Since it is valid, why shall it not be done in Israel? He said to him: We are concerned lest the woman hire witnesses. Since this is permitted by means of an agent, and the witnesses themselves do not know what the husband said, a woman could hire witnesses to tell a scribe to write a bill of divorce on her behalf and hire witnesses to sign it without her husband’s knowledge.

    12The Gemara asks: But are we concerned about that possibility? But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Yevamot 4:7): With regard to witnesses who are signed on a field of sale and a woman’s bill of divorce, the Sages were not concerned with regard to this matter of forgery, that perhaps these documents were written without consent of the owner and the husband, respectively. The Gemara answers: Although they would not perform an action and forge a bill of divorce, they would utter a statement and tell another to forge a document. The other person acts unknowingly, unaware of the impropriety involved.

    13The Gemara cites another halakha : If one said to two people: Tell the scribe and he will write the document and you sign it, Rav Ḥisda says: This bill of divorce is valid; however, it shall not be done ab initio . Rabba bar bar Ḥana says: It is valid and it may be done ab initio .

    14Several other amora’im dispute this matter. Rav Naḥman says: It is valid; however, it shall not be done ab initio . Rav Sheshet says: It is valid and it may be done ab initio . Rabba says: It is valid; however, it shall not be done. Rav Yosef says: It is valid and it may be done.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כיון דאמר מר - לקמן בשמעתין גבי אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו כשר הגט אבל לא תעשה:

    לא שכיחא - הלכך לא גזרינן ושמואל לית ליה דרבי ירמיה דאמר חתם סופר שנינו אלא כתב סופר וחתם עד כדאמרינן בהמגרש (לקמן גיטין דף פו.) ולא מוקי לה כר' יוסי ולא איירי מתני' בחתימת סופר כלל ובין לרבי יוסי ובין לר' מאיר כשרה החתימה ושמואל לית ליה דרב חסדא דאמר רבי יוסי היא וכתב סופר ודברי הכל היא:

    דלמא אמר להו - אתם חתומו ואמרו לפלוני ויכתוב דבהא אמרי' לקמן כשר ותעשה ואי מכשרת חתימת סופר בגט אזלי הני סהדי ומחתמי לסופר משום כיסופא:

    הניחא למ"ד כו' - פלוגתא היא לקמן בשמעתין:

    אלא ר' יוסי תרתי אמר כו' - אלא ודאי רבי יוסי תרתי אמר לפסולא בין שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו פסול והנך אמוראי דאמרי לקמן תעשה ולא תעשה אליבא דרבי מאיר פליגי דלרבי יוסי פסול לגמרי ואיתא לדרב חסדא דהא דקתני חתם סופר כשר רבי יוסי היא דליכא למיחש שמא שליח צוה ולא בעל:

    ושמואל - דאמר לעיל הדבר צריך תלמוד דאי כתובו כתב ידו הא כתב הגט נעשה כאומר אמרו וכשר:

    סבר לה כרבי יוסי בחדא - דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי היכא דלא אמר אמרו:

    ופליג עליה - באומר אמרו:

    נמוקו עמו - פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהיה מיישב את דבריו:

    חכם וסופר - כדאמרינן במסכת סוטה (דף כ.) אמרתי לו לבלר אני:

    חכם לכשירצה - כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם:

    גל של אגוזים - מפרש באבות דר' נתן (פ' יח) מה גל של אגוזים אדם נוטל אחת מהן והם נקבצות ונופלות זו על זו כולן כך ר' טרפון בא תלמיד ושאלו דבר היה מביא לו ראיה מקרא מדרש משנה הלכה ואגדה הכל יחד:

    חנות מיוזנת - יינה מוכן בה תמיד שאין החנוני צריך לומר ללוקחין המתינו ואביא לכם כך נצרך אדם ללמד מפיו מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו:

    אוצר בלום - כך מפורש באבות דרבי נתן למה היה ר' עקיבא דומה לעני שנטל קופתו ויצא לשדה מצא שעורים קצר ונתן בה מצא חטין נתן בה וכן פולים וכן עדשים וכשבא לביתו בירר כל מין ומין לעצמו כך ר"ע כשלמד מרבותיו שמע דבר מקרא מרבותיו ואחריו הלכה ואחריו מדרש ואחריו אגדה נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו ולא אמר אלמוד מקרא לעצמו מדרש לעצמו אבל כשנעשה חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש ספרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן ונראה בעיני אוצר בלום סגור מסגירות לבדן מחיצות מחיצות כמו שעושין בתיבות גדולות ליתן חטין מכאן שעורין מכאן עדשים מכאן כמו פיו בלום ורגליו מבולמות בבכורות (דף מ:) קלושיי"א בלעז:

    קופת הרוכלים - מפרש התם מה רוכל זה שבא לעיר שואלין ממנו אפרסמון עמך אומר הין פלייטון עמך אומר הין קנמון עמך אומר הין כך נצרך אדם לשאול דבר במקרא משיבו וכן בגמרא וכן במדרש וכן באגדה ואין שבח זה דומה לשל ר"ע שנתן לבו תחילה ולמד הכל מבולבל ואח"כ סדרן:

    קופה של בשמים - דומה לקופת הרוכלין אלא שהרוכל מתוך שאומנתו לכך מרבה מינין יותר וקושר כל אחד בצרור לבדו להיות מזומן לשואלו:

    קב ונקי - לא לימד הרבה כשאר חבריו אלא מה שאומר בבית המדרש נקי הוא שהלכה כמותו לעולם:

    טוחן הרבה - שנה הרבה:

    מוציא קימעא - מפרש ליה:

    תנא משכח קימעא - מתלמודו:

    ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין - מה ששכח מתלמודו לא שכח אלא דברים שלא נראו שהלכה כמותן:

    שנו מדותי - למדו תורתי:

    שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע - בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של ר"ע והיינו ברירה אחר ברירה:

    שמא תשכור עדים - לכך שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים לחתום:

    לא חששו חכמים לדבר זה - מאחר שמכירין חתימתן לא חשו לומר שקר חתמו:

    מעשה לא עבדי - שיחתמו שקר או יעידו שקר:

    דיבורא עבדי - אומר לאחרים לעשות והאחרים סבורים שהבעל ציוה:

    ואתם חתומו - דליכא למיחש שמא תשכור כיון דאין חותמין אלא אם כן שמעו מפי הבעל עצמו:

    ולא תעשה - גזירה הא אטו הא:

    גיטין 67 עמוד א

    1״אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו״; ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי, וסופר בהדייהו, ובעל לא אמר הכי!

    2כיון דאמר מר: ״כשר, ולא תעשה כן בישראל״ לא שכיח.

    3וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי: ״אמרו לסופר ויכתוב, ואתם חתומו״, ואזלי הנך משום כיסופא דסופר, ומחתמי ליה לסופר בהדי חד מינייהו, ובעל לא אמר הכי! אמרי: הא נמי ״כשר ולא תעשה״ הוא.

    4הניחא למ"ד ״כשר ולא תעשה״; אלא למ"ד ״כשר ותעשה״ מאי איכא למימר?

    5אלא רבי יוסי תרתי אמר; ושמואל סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    6גופא אמר שמואל אמר רבי: הלכה כרבי יוסי, דאמר מילי לא מימסרן לשליח. אמר לפניו ר"ש ברבי: מאחר שר"מ וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי, מה ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי?

    7אמר לו: שתוק בני, שתוק, לא ראית את ר' יוסי, אילמלי ראיתו נמוקו עמו.

    8דתניא, איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים: ר"מ חכם וסופר; ר' יהודה חכם לכשירצה; ר' טרפון גל של אגוזין; ר' ישמעאל חנות מיוזנת; ר"ע אוצר בלום; ר' יוחנן בן נורי קופת הרוכלים; רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים; משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי; ר' יוסי נמוקו עמו; רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא.

    9תנא: משכח קימעא, ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין. וכן אמר ר"ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע׃

    10גופא אמר לשנים: ״אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו״ אמר רב הונא אמר רב: כשר, ולא תעשה זאת בישראל.

    11אמר ליה עולא לרב נחמן, ואמרי לה רב נחמן לעולא: מאחר דכשר, אמאי לא תעשה זאת בישראל? א"ל חיישינן שמא תשכור עדים.

    12ומי חיישינן?! והתניא: עדים החתומין על שדה מקח, ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה! מעשה לא עבדי, דבורא קאמרי.

    13אמר לשנים: ״אמרו לסופר ויכתוב, ואתם חתומו״ רב חסדא אמר: ״כשר ולא תעשה״, רבה בר בר חנה אמר: ״כשר ותעשה״;׃

    14רב נחמן אמר: ״כשר ולא תעשה״, רב ששת אמר: ״כשר ותעשה״; רבה אמר: ״כשר ולא תעשה״, רב יוסף אמר: ״כשר ותעשה״.

    Tosafot

    אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו - לא דמי לעד מפי עד דהני מילי כששמעו מפי עדים שפלוני לוה מפלוני מנה שלא נמסרה עדות לאלו המעידים אלא בפני הראשונים אבל כאן עיקר עדות לא נמסרה אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה גט:

    לא שכיחא - פירש בקונטרס לשמואל אית ליה בפ' בתרא (לקמן גיטין ד' פו:) דכתב סופר ועד שנינו ואתיא אפי' כרבי מאיר ומכל מקום צריך לומר נמי אליביה דלא שכיחא דמתחילה לא הקשה אלא מכח דלא מסתברא דפליג שמואל אדר' ירמיה ורב חסדא:

    חכם לכשירצה - יותר מר"מ ודילמא ר' מאיר חריף ומקשה ור' יהודה מתון ומסיק וכי האי גוונא אמרינן בסוף הוריות (דף יד.):

    חנות מיוזנת - לשון מזון ואית דגרסי מזוינת לשון זיון:

    בלום - בקונטרס גריס במ"ם כמו פיו בלום ורגליו מבולמות בבכורות (דף מ:) ואית דגרסי בסמ"ך כמו בבראשית רבה (פ' כ"ח) משל למלך שהיו אוצרותיו בלוסים וחתומין ומעורבין:

    דיבורא אמרי מעשה לא עבדי - והא דאמרינן סוף פרק ב' דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ופריך בגמרא טעמא דב"ד הא בי תרי לא והתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים כו' ומאי קושיא לישני דיבורא אמרי מעשה לא עבדי כדאמר הכא דהתם לא הוי אלא דיבורא שאומר שמיאנה או שחלצה ויש לומר כיון דהתם על ידי דיבורא נגמר הדבר שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשיב ליה אבל הכא אין נגמר על ידם ואינו אלא דיבור בעלמא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבי יוסי תרתי קאמר - כלומר, דרבי יוסי סבר דמילי לא מימסרן לשליח ואף באומר אמרו נמי פליג ואסר ושמואל סבר לה כותיה בלא אמר אמרו ופליג עלייהו, באומר אמרו, קשיא לי, כיון דסבירא ליה לשמואל אומר אמרו כשר אם כן על כרחין אית ליה או חתם סופר ועד פסול ומתניתין כתב סופר ועד ודלא כרבי ירמיה או אפילו חתם סופר כשר וכשר ולא תעשה, דאי לא איכא למיגזר וכיון שכן אמאי אמרינן דפליג אדרבי יוסי משום דרב ירמיה אי נמי משום מאן דאמר כשר ותעשה דהא כיון דסוף סוף שמואל פליג אחד מינייהו נימא מודה רבי יוסי באומר אמרו וכתב סופר שנינו דלא כרבי ירמיה אי נמי כשר ולא תעשה, ויש לומר דאפילו לכשתמצא לומר דשמואל פליג באומר אמרו אפשר דלא פליג כלל אמאי דאמר רבי ירמיה דחתם סופר שנינו ולא אמאי דאמר רב חסדא הא מני רבי יוסי היא ולא אמאן דאמר דכל מאן דמודה באומר אמרו סבר כשר ותעשה, ואלא מיהו איהי אית ליה כרבי מאיר דבאומר אמרו כשר ולית ליה מתניתין דחתם סופר דההיא רבי יוסי היא, ואי נמי אמרינן הכי דסמכינן אברייתא דבפרק מי שאחזו (גיטין עב, א) דתניא עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואמרינן עלה קולו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו, וכתב הרמב"ן נ"ר: דטעמא דרבי יוסי דפליג אף באומר אמרו אף על גב דבעלמא עושה שליח שלא בפניו משום דגט שאני דכיון דבעינן לשמה ובעינן וכתב לה כלומר שיכתוב לה הבעל אין הסופר והעדים עומדין במקום בעל אלא אם ישמעו הם מפיו של בעל ממש, אבל בשאר דברים של גט אפילו לרבי יוסי עושין שליח שלא בפניו ולפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבלגיטי שם מיד בעלי, וכן כתוב בהלכות גדולות ועגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבלה לקבל גיטא מיד בעלי וכתבין לבי דינא דבמדינת ומשוי ליה תו בעל לההוא שליח שליח לקבלה וכתיב גיטא ויהיב ליה אם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נשרף או נקרע מיגרשה הדה עגונה, עד כאן. אבל שליח קבלה אינו עושה שליח לקבלה אלא אם כן אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח ולא דמי לשליח הולכה דעושה שליח משום דהוי שליח הגט ממש ולא מילי נינהו, ולפי ענין זה שליח מתנה דאמר אמרו לכולי עלמא אומר לסופר וכותב לעדים וחותמין ולא אמרו מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו ותנו ומשום טעמא דמילי לא מימסרן לשליח אבל באומר אמרו לכולי עלמא במתנה שרי. ולענין פסק הלכה: כתב הרב אלפאסי ז"ל: דהלכה כרבי יוסי ואפילו באמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי זה גט בטל ואם נשאת תצא, והביא ראיה מהא דתנן בפרק מי שאחזו (גיטין עא, ב) אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להן כתבו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי זה הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואסקה רב אשי כולה רבי יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכי דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו נמי ולא מיבעיא היכי דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו לא, ותניא כותיה עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא הלכתא כותיה דרבי יוסי אפילו באומר אמרו, וכן כתב בעל ההלכות ורבנו חננאל ז"ל, וחתם סופר ועד כשר, דכיון דאומר אמרו פסול חתם סופר כשר דהא לא נפיק מיניה חורבא וכדאמר רב בפרק המגרש (עו, ב) חתם סופר ועד שנינו. וכתב הרב בעל התרומות בשם רבנו ז"ל שתמה על דברי רבנו חננאל ז"ל שהביא ראיה מדברי רב אשי, דמה ראיה יש במה שמישב רב אשי מתניתין דמי שאחזו כרבי יוסי דפוסל באומר אמרו שהרי הוא לא פסק כרבי יוסי אלא שמתרץ כולה מתניתין כרבי יוסי ואמר דלית ליה אוקמתא אלא בהכי, אלא מיהו כיון דאשכחן שמואל דפליג עליה באומר אמרו כותיה קיימא לן, אלא אם נאמר דכיון דרב אשי מתרץ מתניתין כותיה [בנדפס: אלא אפילו אמר אמרו] שמע מינה כותיה סבירא ליה כדאמרינן בשבת בפרק אלו קשרים (שבת קיב, ב) מדמתרץ רבי יוחנן למילתיה דרבי יהודה כותיה סבירא ליה, וכתב הוא ז"ל דמכל מקום אי אפשר לפסול זה בין לקולא בין לחומרא לפסול אומר אמרו ולהכשיר חתם סופר ועד אלא חוששין לדברי שניהם והילכך חוששין באומר אמרו ופסלינן ליה כרבי יוסי וכאוקמתא דרב אשי דפרק מי שאחזו וכברייתא דקתני עד שישמעו את קולו לאפוקי ממאן דאמר אמר אמרו כשר, ומיהו גט בטל לא הוי דדילמא הלכה כשמואל דבתרא הוא וככולהו אמוראי דשמעתין כרב נחמן ורב ששת דאמרי כשר ותעשה וכשר ולא תעשה דאלמא מדמכשרי ליה שמע מינה באומר אמרו [בנדפס: פליגי] בחתם [בנדפס: וחתם] סופר ועד [בנדפס: נמי] פסול [בנדפס: דאיכא למימר דכיון דמכשר שמואל באומר אמרו בחתם סופר ועד פסול] דאי לא נפיק מיניה חורבא, ואף על גב דשנינן אליבא דשמואל כיון דאמר מר כשר ולא תעשה לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן שנויא היא ולא סמכינן עלה, ובמסקנא דאמרינן רבי יוסי תרתי אמר ושמואל פליג עליה בחדא תו לא צריכין לההוא שנויא, ועוד דדילמא סבירא לן בהא כרב חסדא דסבירא ליה דאף על גב דלא שכיחא גזרינן בה כדכתבינן לעיל, וכן מאן דאמר כשר ותעשה סבר חתם סופר ועד פסול משום חורבא, ואף על גב דרב מכשיר חתם סופר ועד בפרק המגרש והלכה כרב באיסורי, הני מילי לגבי שמואל אבל הכא דמכשרי כולהו אמוראי באומר אמרו ואם כן סברי דחתם סופר ועד פסול לא קיימא לן כותיה דרב, ואף עלגב דהני תרי פסקי סתרן אהדדי דאי אומר אמרו פסול אם כן חתם סופר כשר ואי חתם סופר פסול אם כן אומר אמרו כשר מכל מקום כיון דאינו מבורר כמאן נקטינן כותייהו לחומרא, והרמב"ם ז"ל כן כתב באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל, אבל בחתם סופר ועד הכשיר.

    גזרה שמא תשכור עדים - תמיהא לי אמאי לא אמר משום גזרה דלעיל. וניחא לי, דמשום דרב חסדא אמר בהדיא דאף על גב דלא תעשה אכתי איכא למיגזר אם כן לדידיה לא תסלק הגזרה משום דלא תעשה ולא הועילו חכמים בתקנתן, וכיון דלרב חסדא לא מיתרצי בהכי אוקמא בטעמא דמתרצתא לכולהו. כך נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 67a

    Gittin 67a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 318 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 67a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026