Gittin 89b

לחד מבני פלניא ולא היו אומרים לאיזה מהם:

לקטן בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו:

עדיין לא הגיע לפלגות ראובן כלומר אין חכמה (לקטן בשנים וחקרי לב) כדכתיב גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע"פ שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים וכשתינסיב לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא:

במקום אמתלא חוששין לאמתלא אפי' אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל:

ובלבד שלא תהא שם אמתלא אלמא אמתלא בהדיא בעינן:

הכי גרסינן א"ל במקום אמתלא קא אמר ואמתני' קאי האי תירוצא:

א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא דאם יש פתח למצוא אמתלא דסמכינן ומנסבינן לה והתנן אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר לה מת בעליך ונתקדשה מותרת לחזור לראשון ואילו גבי ניסת קתני התם תצא מזה ומזה ואע"ג דאנוסה היא שהרי ב"ד הורוה לינשא משום חששא דלא לימרו גירש ראשון ונשא שני ועכשיו היא חוזרת לו משניסת אבל גבי נתקדשה לא חיישינן להכי מאי טעמא חוזרת לראשון ולא צריכה גט משני הרי אין לך יצא שמה בעיר מקודשת גדולה מזו דודאי ידעו כולם שנתקדשה:

לאו משום דיש כאן מקום אמתלא לסמוך עליו דכי מהדרי לא לגברא אמרי ודאי יש פתח לדבר שעל תנאי קידשה שני שאם יבא בעלה שגירשה ממדינת הים שיהיו קידושיו בטלין שהיה בעלה חביב לה אלא לכך גירשה שלא היה יכול לבוא אלמא אע"ג דלא יצא אמתלא זה מעולם סמכינן עליה:

והלכתא לא חיישינן ומעשה בא לפני ר"ת באשה אחת שיצא עליה קול אחר נישואיה שנתקדשה לאחר והיה אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה שנישאת לשני ואר"ת שאין צריכה גט מן הראשון ומותרת לשני חדא דקלא דבתר נישואין לא חיישינן ועוד דכיון שנתקדשה לזה בפניו שריא חזקה אין אשה מעיזה פניה בפניו וכדרב המנונא קיימא לן מדפריך מיני' הש"ס בכל דוכתי ובפ' שני דכתובות (דף כב:) קאמר לימא דרב המנונא תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרב המנונא ואע"ג דבסוף נדרים (דף צא.) דחי רבה ראיית רב המנונא דמייתי מינה מ"מ כן הלכה ורבה נמי אפשר דלפי האמת סובר כרב המנונא:

ובנהרדעא לא מבטלי קלא אע"ג דהני בי רב דשלחו לשמואל הם תלמידי דרב ובסורא מבטלי קלא מ"מ לא הוה מורה להו דלא כנפשיה:

ואידך כי אתמר דרב המנונא ה"מ בפניו וא"ת וכי לרב הונא הוי דרב המנונא אפי' שלא בפניו הא תנן בהדיא בפ"ב דכתובות (דף כב.) דאם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני וי"ל דודאי רב המנונא לא איירי אלא בפניו אבל להחמיר להצריכה גט משני סבר רב המנונא דנאמנת אפילו שלא בפניו והא דאמר בפרק שני דכתובות (דף כב:) מר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מיגו שהיה לה:

אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל במצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון וכיון דודאי קדשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון שפשטה ידה וקיבלה א"כ חיישינן שגירשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מן הארוסין אבל בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון קמ"ל דאפילו הכי לא יגרש שני כו':

אף בזה מגרש כו' אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר דפסיק הלכתא דמותרת לשניהם לרב הונא קאמר ואומר ה"ר אלחנן דמשמע דהלכה כרב הונא:

הא דאמרינן רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. לא פליגא אדרבה בר רב הונא ולא שייכא בה כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דרבה בר רב הונא איירי בזמן שחוששין לאמתלא כלומר דאפילו יצתה לאחר שנים עשר [בנדפס: עשרה] ימים חוששין לה ורב זביד איירי באמתלא גופה באיזו אמתלא חיישינן, ואמר רב זביד דאפילו ליכא אמתלא גמורה אלא שיש מקום ופתח שנוכל לומר שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש וכי האי דאמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברה הכין והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שאין שם אמתלא גמורה אלא מקום ופתח שנוכל לומר דאמתלא פלונית היתה שם דעל תנאי קדיש כן פירוש רש"י ז"ל, וקרוב לענין פירש רבנו חננאל ז"ל דכל דבר שיש שם אמתלא שיצא הקול בעבורו כמעשה דאשה שהיתה נאה ביותר וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחלה מפני שיצאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה אמרה כן והשתא אותו קול שיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אף על פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדיא אמתלא היא, אבל מדברי רבנו אלפאסי ז"ל נראה דרב זביד מיפלג פליג אדרבה בר רב הונא שכך כתוב ומסתברא כותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעולא [בנדפס: לעיל].

אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא לבתר אירוסין חיישינן לה. ואם תאמר אם כן כי אקשינן בריש שמעתין ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופרקה רב אשי דהכי קאמר מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת אמאי לא מפרק לה במגורשת מן האירוסין וקלא דבתר אירוסין חוששין לו כדאית ליה הכא. יש לומר דניחא ליה לפרוקה אפילו אליבא דרב חביבא דאמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, ועוד דמתניתין לכאורה בנשואה קא מיירי, ועוד דהלכתא הכין דאפילו בתר אירוסין לא חיישינן ליה.

ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא כלומר כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו, וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש"י ז"ל ועיקר הוא. ואם תאמר כל שלא הוחזק ממנו יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים ואלו באין לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו בפירושי הרמב"ן נ"ר.

ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת. כלומר ואפילו שלא בפניו, שלא להתירה לשני קאמר דמתניתין היא אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכו', ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון קאמר, וליתא לדרב הונא וכן כתב רש"י ז"ל כאן, ויש אומרים דחוששין לה דהא רבי הושעיא נמי סבירא ליה דהא דרב המנונא אפילו שלא בפניו נמי היא כדאיתא בכתובות פרק האשה (נג, א) גמרא אם משנשאת באו עדים וכמו שכתבתי שם, ולעיל בפרק התקבל בסיעתא דשמיא.

ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו כבר כתבתי למעלה בפרק התקבל דהא דרב המנונא אפילו להתירה לינשא היא וקיימא לן כותיה, וכתבו בתוספות דמהך שמעתא פסק רבנו תם ז"ל על אחד שהיה מוציא לעז באשה נשואה לאחר לומר שהוא קדשה תחלה והלכה היא ונשאת לזה בלא גט דאין בדבריו כלום, חדא דלאו כל כמיניה לאסור נשי בני אדם ולומר שקדשם תחלה ואפילו בקול אמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ועוד שאפילו יש עדים שקדשה תחלה אם היה זה בחופה [בנדפס: קודם לחופה] של שני אין יכול לאוסרה דהא פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה אמרינן הכא מקודשת לשני ובפני בעלה אמרינן דנאמנת לגמרי לצאת מבעלה.

לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. דקיימא לן דאסורה לו דלית הלכתא כרבי יוסי בן כיפר דהתיר מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא (יא, ב) ובפרק האשה רבה (יבמות פח, א) ואם תאמר לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי אפשר דדילמא חלו קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין, יש לומר דלא מצאו דבר על בוריו איצטריכא ליה סלקא דעתא אמינא כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קידושי טעות הוה ואין זה מחזיר גרושתו, ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו, ואם תמצא לומר קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומשום הכי תהא מותרת אף לראשון קא משמע לן דלא, אבל מצאו דבר על בריו לא צריכא למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא.

מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקדושי טעות הוה פירש רש"י ז"ל קדושי שני קדושי טעות הוה, וכתבו בתוספות פירוש לפירושו דאי קדושי ראשון בטעות יתירוה אפילו לשוק אבל כיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוה אלא קדושי שני קאמר, ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גירושין נבדק הדבר ונמצאו [בנדפס: ונמצא] קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה.

יצא עליה קול מזה ומזה כלומר שלא קדשה שני בפנינו קידושי תורה אלא שיצא קול שקדשה זה ויצא קול גם כן שקדשה שני אחר כך, אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני, כתב רבנו אלפאסי ז"ל דמדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן מינה דהם קמייתא נמי הכי הוא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי, ואפשר שאין זו ראיה דרב פפא לטעמיה דרב הונא קאמר וכן פירש רש"י ז"ל, ובתוספות הביאו ראיה דהלכתא כרב הונא מדאיצטריך תלמודא בהא למימר והלכתא מותרת לשניהם, אלמא בראשונה אינה מותרת לשניהם.

וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה לאחד מבניו שלפלני והיו מזכירים בפרט איזה מהם אלא שמן הסתם הואיל ומתיחסים אותו לאב קטן הוא או סמוך לקטן ומתוך כך אם אין הקול מתברר מבטלין אותו ככל מקום שאין כאן חשד מסתמא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקדושי קטן הוו וזה שפירשנוה בהזכירוהו ובפרט שאם לא כן הרי הוא שלא לפלני ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שהם מזכירים אחד מבניו של פלני אין זה שלא לפלני:

יצא עליה קול או אפי' נתברר בעדים שנתקדשה לפלני וידענו בו שהוא קטן בשנים אלא שהוא ארוך בקומה עד שנראה כגדול אין חוששין מתוך החשד להצריכה גט מזה שאין הקומה סימן לגדלות כלל עד שיטעו הבריות בכך מצד הקומה שאף שכלו של קטן עד שני בדבר מעשה היה ואמרו חכמים דרך צחות עדין לא הגיע לפלגות ראובן ר"ל לחקרי לב ואין לחוש שיטעו הבריות עליו:

אע"פ שכתבנו באמתלא שאינה בשעת הקול אלא לאחר זמן שאינה אמתלא להפקיע את הקול מכל מקום כל שיש אמתלא שאותה אמתלא היתה שם בשעת הקול סומכין עליה וזהו שאמרו במקום אמתלא חוששין לאמתלא ובאה מלת חוששין לקולא כדרך שביארנוה בקצת מקומות ולדעתנו רב זביד שאמרה כן חולק עם רבה שאמר אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים ואנו גורסין ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא כלומר שאין תולין באמתלא לאחר זמן אלא במקום שהדבר מוכיח שכך היה כגון שאף בשעת הקול יצא הקול שהקדושין בזריקה היו ולאחר זמן יצא הקול שספק קרוב לו היו וכל שהוא כן תולין בה ומתירין אותה לינשא אבל בדרך אחרת אין מתירין באמתלא שלאחר זמן אלא שאם נשאת מיהא לא תצא וכן נראה שפירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ומה שהקשו לרב זביד ממשנתנו שאמרה ובלבד שלא תהא שם אמתלא פי' וסתם נאמרה אפי' לאחר זמן ותירץ מקום אמתלא קאמר כלומר כל שאתה מפרשה אף לאחר זמן דוקא במקום אמתלא ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין רב זביד אמר בלא וא"ו ואינו חולק עם רבה אלא מילתא באפי נפשה היא כלומר לא סוף דבר באמתלא גמורה שמפקעת את הקול אלא כל שיש מקום ופתח לומר כן כגון אם יצא הקול שבזריקה היו תולין שקרוב לו היו ומה שאמרו ובלבד שלא תהא שם אמתלא דאלמא אמתלא גמורה פירושו מקום אמתלא ומה שהקשו משמועת נתקדשה ואח"כ בא בעלה איפשר לפרשה לשני הפירושין יפה ואין צורך להאריך בה:

האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לראשון הואיל ולא נשאת שאלו נשאת תצא מזה ומזה כמו שיתבאר במקומו שאם תחזור לראשון יאמרו גירש זה וכנס זה ועכשו מחזיר גרושתו מן הנשואין ואין אומרין על תנאי נשאת שאין אדם נושא אשת חברו על תנאי אבל כשנתקדשה אם יטעו לומר שקדש זה ונמצא מחזיר גרושתו משנתארסה אף הם יאמרו שעל תנאי קדש ונמצא שאין בהן אירוסין כל שנשאת או אפי' נתקדשה ואחר הנשואין או האירוסין יצא קול שכבר נתקדשה לפלני היום או באותו הפרק אין אוסרין אותה על זה הא מכל מקום אם יצא הקול קודם שנשאת או שנתקדשה לו אסורה עליו:

יצא עליה קול האוסר ובא אחר וקדשה קדושין גמורים בודקין על קדושי ראשון ואם נמצאו קדושין אין קדושי שני כלום ואם לאו אלא שהקול הוא קול האוסר משתדלין שיגרש הראשון ויכנוס השני אבל שיגרש שני ויכנוס ראשון לא שמא יאמרו גירש זה וכנס זה והרי ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל אם אף השני לא קדשה בבירור אלא שאחר קולו של ראשון יצא קול שנתקדשה לשני אחד מוציא ואחד כונס אי זה שירצו כך פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים אלא שיש פוסקים שאף בראשונה מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי:

מאחר שכתבנו שאם נמצאו קידושי ראשון קידושי מעליי אינה צריכה גט משני אתה למד שאין הלכה כרב הונא שאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת ר"ל להצריכה גט ומכל מקום דוקא שלא בפני בעלה אבל בפניו ודאי מקודשת שהרי הלכה כרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף רב הונא מדרב המנונא אמרה לשמעתיה אלא שהיה סבור כרב המנונא שיאמר כן אף שלא בפניו ואינו כן שכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה אבל בפניו מיהא פשטה ידה ואמרה גרשתני דין אחד הוא שהפושטת ומקבלת בפני בעלה הרי היא כאומרת גרשתני וקצת חכמי הדורות חוככים לומר בין בגרשתני בין בפשטה ידה שאף שלא בפניו כן והדברים זרים ומתמיהים אלא דוקא בפניו ואף זו דבר ברור שענינה כשהיא מכוונת לקדושין ופורשת מן הראשון אבל כל שאינה מכוונת לכך אלא שסבורה שהם דברי לעג אע"פ שמבינה את הלשון מתוך שיודעת שאין קדושין תופסין על קדושין אין זה כלום וכן מן הסתם כל שחוזרת עם הראשון שהרי עיקר הטעם שאינה מעיזה להתיר את עצמה במה שיודעת שהבעל בריא שאינו כן ר"ל שלא גירשה וכל שאינו נפקעת ממנו כבר נהפכה חזקתה וכן הורינו בה למעשה:

וצריך שתדע שאין קרוי בפניו אלא אם כן ברור שהיא רואה בו שהוא רואה ושומע בכך ואין צריך לומר בשאר הדברים שכתבנו בדין גרשתני בשני של כתבות שכלם מתפשטים בדין פשטה ידה ולפי דרכך למדת בדין פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו שלא נאסרה לבעלה הראשון אא"כ פירשה ממנו אחר אותו וכל שכן אם הלכה לה עם האחר ואינה צריכה גט משני כלל אחר שהיא עומדת כדרכה עם הראשון הא אם פירשה ממנו נאסרה והרבה חולקים בקצת דברים שכתבנו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ושהסכימו בה עמנו קצת רבני אשכנז מן הגדולים והמובהקים שבהם:

המשנה העשירית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנ' כי מצא בה ערות דבר ב"ה אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנ' כי מצא בה דבר ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאוה ממנה שנ' והיה אם לא תמצא חן בעיניו אמר הר"ם ב"ש יתלו במלה ערוה וב"ה באמרו דבר ומאמר ר' עקיבא בלתי אמת לפי שהוא כאשר מצא טובה הימנה ישהנה עליו ולא יגרש זאת והיא לא חטאת כלל והיא נאותה למדותיו והלכה כב"ה:

בפרש"י בד"ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני כו' ולא יאמרו שגירשה כו' עכ"ל לכאורה טפי נראה לפרש דאמרי דעיינו בקידושי ראשון שלא היה אלא קלא בעלמא דלא מצאו הדבר על בוריו דלא היו קידושין כלל מעיקרא אבל בקידושי שני כיון דקידושיה ודאי הוו קידושי תורה לא יאמרו דעייני בהו שהן טעות וכן נראה לפרש מדברי התוספות כמו שיבא הביאור בהו לקמן ונראה ליישב שדקדק לפרש כן דמשמע ליה דלא היה טעות בראשון אלא בשני משום שכבר נתקדשה לראשון קצת יש להביא ראיה לזה מהא דמשמע דרב הונא מודה בהך דלקמן ביצא עליה קול מזה ומזה דמותרת לשניהם כמו שכתבו התוספות ורש"י והשתא אם נאמר דמאן דמתיר הכא לראשון משום דתולין הטעות בראשון ורב הונא פליג עלה דאין תולין הטעות בראשון אע"ג דלא הוי אלא קול בעלמא אם כן בהך דיצא עליה קול מזה ומזה נמי תאסור לראשון כיון דסבר דאין תולין הטעות בראשון אבל אם נפרש דמאן דמתירה הכא לראשון משום דתולין הטעות בשני אבל בראשון לעולם אין תולין הטעות ניחא דרב הונא דפליג הכא משום דאין תולין הטעות גם בשני כיון דקידושי תורה הוה אבל לקמן גבי יצא עליה קול מזה ומזה מודה דתולין הטעות בשני כיון דלא הוו אלא קול בעלמא ודו"ק:

תוס' בד"ה אמר רב הונא כו' פשיטא לרב הונא דלא כו' ומקודשת נמי לשני כו' עכ"ל ולא בעי למימר דדוקא נקט בכה"ג אבל במצאו דבר על בוריו מודה רב שיננא דלא ישא ראשון מהאי טעמא שכתבו הכא לרב הונא משום דלא פסיקא להו דרב שיננא סבר כרב הונא בהא דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דחוששין לקידושין ושמא סבר כשמואל כיון דודאי א"א היא לא חיישינן כלל לקידושי שני וכשישאנה ראשון אינו נראה כלל כמחזיר גרושתו ודו"ק:

בא"ד בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון ה"א דמותר כו' עכ"ל נראה דר"ל דה"א דמותר דיתלו קידושי ראשון בטעות ואפשר דמה"ט קאמר רב שיננא דישא ראשון דמימר אמרי דעיינו רבנן בקידושי ראשון דטעות הוא כיון שלא הוה כ"א קול ודלא כפרש"י שכתבנו וכן נראה מדבריהם לקמן שכתבו בד"ה והלכתא כו' אע"ג דקידושי ראשון לא הוי אלא קול בעלמא כו' דמשמע דמאן דמתיר היינו משום דקידושי ראשון לא הוי כ"א קלא ואיכא למתלי בטעות ואין להקשות לדבריהם דאם כן אמאי קאמרי התוספות דמודה רב הונא ביצא קול עליה מזה ומזה דיש לומר כמ"ש לחלק לקמן דהיכא דליכא רק קלא מזה ומזה יש לתלות טפי בטעות א' מהם אבל בחידושי הרשב"א כתב דדברי התוספות כפרש"י ואין להאריך בדחוקיו ודו"ק:

גמרא א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והתנן נתקדשה כו' לאו משום דאמרינן על תנאי קידש. ופרש"י דכי מהדרינן לה לגברא אמרינן ודאי יש פתח לדבר כו'. ולכאורה יש לתמוה מאי ענין אמתלא ופתח אמתלא לכאן שהרי קידשה השני קידושין גמורים ובקידושין גמורין בעדות ברורה ודאי לא שייך ענין אמתלא כלל וע"כ היינו משום דקדושי טעות נינהו כיון שבא בעלה. תו קשיא לי דלמאי דמשמע דבכה"ג מיקרי פתח אמתלא כיון דמהדרינן לה לגברא קמא א"כ תיקשי הא דאמרינן לעיל בפרק הזורק דף פ"א דשלח רבי מנשה מדויל לשמואל פלוני כהן יצא קול שגירש אשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו ושלח שמואל תצא ומסקינן תצא משני דהו"ל קלא דקמי נישואין וקשה אכתי אמאי חיישינן האיכא מקום אמתלא כי הכא כיון שיושבת תחת הראשון ומשמשתו אמרי' על תנאי גירש אע"כ דאפ"ה לא מיקרי פתח ומקום אמתלא. ונראה ליישב דודאי הכא בנתקדשה לאחר אף לפי סברת המקשה עיקר הטעם משום דקידושי טעות נינהו שלא נתקדשה אלא מחמת שסברה שמת בעלה אלא אפילו הכי ס"ד דרב פפא דאכתי הוי לן למיחש דאיכא מאן דלא ידע שנתקדשה מחמת מיתת בעלה וסברי שנתקדשה מחמת שגירשה בעלה הראשון וא"כ לדידהו הו"ל כקול גירושין ואפ"ה לא חיישינן וע"כ היינו משום שלא יצא הקול ברור אלא עם מקום אמתלא דכיון שבעלה במדינת הים יש פתח לומר שעל תנאי גירש כפרש"י לפי שלא היה יכול לבוא וכיון שבא בעלה לבסוף הרי נתבררה האמתלא למאן דקטעי וסבר שמחמת גירושין נתקדשה ואע"ג שלא יצא האמתלא אלא מכאן ועד עשרה ימים אפ"ה מהני כיון שהיה במקום אמתלא והשתא לא תיקשי הא דפרק הזורק דהתם יצא הקול מבורר ולא היה פתח אמתלא כלל בתחלת הקול כן נ"ל בשיטת רש"י ואע"ג דמלשון רש"י משמע דאמתלא היינו בקידושין וכן משמע לשון הגמרא דקאמר על תנאי קידש דא ודא אחת היא כיון דאמרינן על תנאי גירש הראשון א"כ ע"כ הקידושין משני היה ג"כ על תנאי. אמנם לפי פירוש הרי"ף והרמב"ם ז"ל בההיא דמקום אמתלא יתיישב הסוגיא יותר ואין להאריך ודו"ק:

תוספות בד"ה והלכתא לא חיישינן מעשה בא לפני ר"ת כו' ועוד דכיון שנתקדשה לאחר בפניו שריא עכ"ל. ומה שהוצרך ר"ת לטעם השני אע"ג דאיפסקא הלכתא בגמרא בהדיא דקלא דבתר נישואין לא חיישי' אלא משום דנפקא מינה אם ימות בעלה הראשון או יגרשנה הוי לן למיחש ולמימר שחזר הקול וניעור שלא תינשא לאחר מחמת הקול הראשון והו"ל קלא דקמי נישואין כדאמרינן לעיל בפ' הזורק דתצא משני מש"ה הוצרך רבינו תם לטעמא שנתקדשה בפניו וא"כ שרי' לגמרי שאף אם הקול הראשון אמת ע"כ גירשה מדרב המנונא כן נ"ל לכאורה אבל עדיין צ"ע דמספקא לי טובא אי שייך בכה"ג לומר שאחר כך חוזר הקול וניעור דבשלמא לעיל בפ' הזורק אף שיושבת תחתיו ומשמשתו אכתי לא נתבטל הקול לגמרי דאיכא למימר דמעיקרא גירשה הראשון על תנאי שלא יחול אלא סמוך למיתה כדמסיק הש"ס התם אימר סמוך למיתה גירשה ואיכא לפרש כדפרישית משא"כ הכא כיון שיושבת תחת בעלה ויצא הקול שנתקדשה קודם זה ואנן לא חיישינן להאי קלא דהו"ל קלא דבתר נישואין א"כ נראה שנתבטל הקול לגמרי ואינו חוזר וניעור וצ"ע ודו"ק:

רש"י בד"ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני ולאו קידושין נינהו כו' עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל דטפי יש לפרש דעיינו ביה בקידושי ראשון דיותר יש לתלות הטעות בראשון כיון דלא הוי אלא קול בעלמא והאריך בזה. ולענ"ד ודאי לישנא דגמרא דקאמר קידושי טעות נינהו משמע להדיא דאשני קאי דבקידושי תורה שייך האי לישנא דקידושי טעות משא"כ בקידושי ראשון לא הו"ל למימר אלא עיינו ביה רבנן בקלא דלית ביה מששא. ובר מן דין נפלאתי מה עלה על דעת מהרש"א ז"ל לומר לתלות הטעות בראשון דמהיכא תיתי ומאי שנא מכל חיישינן לקלא דשמעתין דאסרינן לעלמא ואליבא דשמואל דקיימי הנך אמוראי אית ליה דלא מבטלינן קלא אפי' אי מגליא מילתא שהקול אין בו ממש אפ"ה חיישינן ולא אמרינן מימר אמרי עיינו ביה רבנן בקלא דלאו מידי הוא אלמא אפי' בדאיתברר חיישי' וכ"ש בלא איתברר דלית לן למימר מימר אמרי כיון שיצא הקול ברור בלא אמתלא ע"כ דאקידושי שני קאי כפרש"י ואף התו' מפרשים כפירוש רש"י כמו שכתב הרשב"א ז"ל בשמם וכתב דאי ס"ד דאראשון קאי יתירוה נמי לעלמא מה"ט וכוונתו בבירור למה שכתבתי דאמאי חיישינן כלל לקלא יתירוה לעלמא מה"ט דמימר אמרי עיינו רבנן בקלא דלאו מידי הוא ואמאי אמרי' דלא מבטלינן קלא ואפי' מ"ד מבטלינן היינו דוקא באיתברר אבל בלא איתברר מודה אע"כ דלא מבטלינן קלא מטעמא דמימר אמרי וע"כ דאשני קאי ולא ידעתי למה כתב מהרש"א ז"ל על הרשב"א ז"ל שדבריו דחוקין גם ביתר דברי מהרש"א ז"ל יש לי לדקדק ואין להאריך ודוק ועיין בסמוך: