Gittin 83a

או דלמא האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל:

בעי רב אשי אף לשמעון מהו אמר לה חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"ג דלא הזכיר שמו:

או דלמא לשמעון ולא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי:

נענה הרים קולו כל עניה הכתובה בתורה הרמת קול היא:

הרי שהלכה זו אחר גירושיה:

וניסת לאחיו של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין:

עוקר דבר מצות יבום שאסורה להתייבם לו:

שאין זה כריתות האמורה בתורה שלא אמרה תורה כריתות העוקר דבר מן התורה:

אף לשמעון מהו נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה:

ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל וא"ת והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש ומאי שנא מדתניא בתוספתא על מנת שלא תינשאי לאבא ולאביך ה"ז גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם משמע דבע"מ שלא תנשא להם אפילו נישאת ה"ז גט והכא אמאי הגט בטל וי"ל דהכא עמדה ונישאת לאחר מיתת המגרש קאמר וכה"ג צ"ל לקמן גבי שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם משום דאסורה להם הא לאחר חוששין שמא תבעל אע"ג דאסורה לו נמי משום אשת איש מ"מ חוששין שמא תבעל לו לאחר מיתת המגרש וההיא דתוספתא יש לישבה שלא תחלוק על הש"ס שלנו דהא דקתני התם על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם היינו כלומר שאם נראה שתבעל להם שלא יהא גט ובא להשמיענו דבעל מנת שלא תינשא כו' אפילו נישאת להם הוי גט א"נ קא משמע לן דעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך לא בעי למימר דרך נשואין אלא דרך זנות בעלמא:

מודה ר"א במגרש כו' תימה למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הויא גט ואינה מותרת לשום אדם:

אילימא בחוץ לר' אליעזר מישרא שרי וטעמא כיון דנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי:

נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות פירוש: אינו גט ולישנא דקרא נקט דכתיב ספר כריתות.

ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין הא למדת שאין זה כריתות. כלומר דאפילו לעלמא אינו כורת דאכתי אגידא ביה דאי עברה על תנאו גט בטל ובניה מאותו שהותרה לו ממזרין אלמא אין זה כריתות לשום אדם, והיינו דפרכינן לקמן אם כן כולהו תנאי דעלמא לא תינסב דאפילו בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נמי לא ליהוי גט כלל דהא אכתי אגידא גביה דאלו עברה על תנאה אחר שנשאת גט בטל ובניה ממזרין אם כן אין זה כריתות כלל, ולפי פירוש זה רבי עקיבא נמי מכריתות יליף כרבי אלעזר בן עזריה אלא דלא ניחא ליה למילף מיניה בהאי אנפא דיליף מיניה רבי אלעזר בן עזריה, והא דאמרינן בשילהי שמעתין ורבנן אמאי לא ילפי מכריתות כרבי אלעזר בן עזריה רבנן דהיינו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי קאמר אבל רבי עקיבא קושיא ראשונה מכריתות יליף לה נמי, אבל רש"י ז"ל פירש נמצא גט בטל ובניה ממזרין ואין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פסול.

מתנה מי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה וקשיא לי דמדקא מתמהינן מתנה מי קאמר לה וכו' משמע דאי אמר לה הכי הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה כגון דאמר לה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו ואי אמר לה הכי הוה לן פשיטא טפי דקשיא עליה דרבי אלעזר דאמר הרי זו מגורשת, ותמה על עצמך אי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אדרבה בין לרבי אליעזר בין לרבנן ליהוי גיטא ותשתרי אפילו להאי דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים, יש לומר דאפילו היכי דהתנה עליה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו אפילו הכי בכי הא לא קרינן ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דמי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת לפלונילא תינסיב ולא תגרש וכדאמרינן לקמן גבי על מנת שתאכל בשר חזיר, ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה לא תיכול ולא תיגרש, אלא דאכתי קשיא לי דאם כן מאי קא קשיא ליה לרבי טרפון אין זה כריתות דהא בעל מנת שתאכלי בשר חזיר דתניא אכלה הרי זו מגורשת וליכא מאן דפליג אמאי לא אמרינן אכלה נמצא עוקר דבר מן התורה ואין זה כריתות, וכל דכן הוא דמה התם דקא עקרה בידים על ידי תנאו קרית ליה כריתות כל שכן הכא דשב ואל תעשה הוא דהוי כריתות, ויש לומר דכל היכי דקא עקר בתנאו מה שכתוב בתורה לא חשבינן ליה כריתות דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ודוקא כי עבר איהו הוא דלא קריא ליה כריתות משום דאיהו כתיב ליה ובדידיה קפדינן שלא יתנה בו לעקור מה שכתוב בתורה, אבל כל היכא דאיהו לא עקר אלא דאיהי קא עקרה אף על גב דלקיומיה תנאיה ולמהוי גיטיה גט קא עקרה כריתות קריא ליה דהא איהו לא עקר מידי אלא איהי, וכיון שכן על מנת שתאכלי בשר חזיר כריתות קריא ליה דאיהו לא עקר מידי ואיהי היא דקא עקרה בידים דאי בעיא לא אכלה ולא מיגרשה, ואדרבה דילמא איהו ניחא ליה דלא תיכול כי היכי דלא תגרש אבל הכא דשב ואל תעשה הוא ומחמתו הוא דלא מציא להתיבם ולא מעשה בידים קא עבדה איהו הוא דחשבינן ליה כעוקר מצות יבמין ולא איהי דאי אמרת לא תינסב לקמא ולא תיגרש וכיון דמינסבא ליה הוה ליה כאלו עקרה בידים ליתא דהא בנישואין דקמא [בנדפס: דקאמר] ליכא איסור ולא עקירת דבר מן התורה והשתא דלא מיבמה לאו איהי קא עקרה דמאי אמרת תתיבם הא אסירה ליה מחמת תנאו דאסרה עליה, ועוד דהיאך אפשר להתיבם לו דאי מתיבמה נמצא גט בטל והוי לה אשת איש למפרע ובניה ממזרין הלכך הוה ליה כאלו איהו עקר ליה ואין זה כריתות, ושמא היינו דכולהו תנאי קא נסיב ליה תלמודא בקיום מעשה על מנת שתאכלי בשר חזיר על מנת שתאכלי בתרומה, ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין ולא נסיב ליה בביטול מצוה כגון על מנת שלא תאכלי מצה בלילי הפסח, דהתם אף על גב דמקיימה תנאיה ולא אכלה אין זו מגורשת דכיון דמחמת תנאו הוא דיו שבת ואינו עושה איהו הוא דקא עקר ליה דהא איהי לאו מידי קא עבדה ואין זה כריתות דאי אמרת הוי גיטא הא קא עקר דבר מן התורה דכיון דאמר לה על מנת שלא תאכלי הרי זו מותרת לינשא מיד ואי בתר דנשאת אמרינן לה קומי אכולי נמצא גט בטל ובניה ממזרין הלכך לאו איהי קא עקרה ליה אלא איהו דקא עקר ליה ואיהי קא אמרה אנא לאו מידי עבידנא ומחמתיה הוא דלא מצינא, ומיהו עוקר ממש לא חשבינן ליה דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל דהא אי בעיא לא מינסבא להאי ולא מיעקרא מצות יבמין, ואכלה מצה בלילי הפסח ולא תיגרש וצריך עיון. ובתוספתא גרסינן היאך זו מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ובירושלמי נמי גרסינן השיב רבי טרפון וכו' היאך זו מתיבמת לא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה אמר רבי יוסי בר בון כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אוסרה עליו. עד כאן גירסא ירושלמית. הרי שעשו לזה כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל הפך מה שפירשתי וצריך דקדוק אם כן מאי קושיא לדברי רבי אליעזר כל שכן דהויא מגורשת, ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר קשיא אמאי אינו גט גמור אפילו לגבי ראובן זה שהתנה עליו, ונראה דלאו מתנה ממש קאמר שלא הכי פירושו נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל מה שכתוב בתורה מעשהו בטל שאי אפשר לומר כאן שיהא תנאו בטל ומעשה קיים דהא לא אמר לה לא סגיא דלא מינסבת להאי כמו שכתבתי, אי נמי דהא דירושלמי בחוץ וכן מפורש שם הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ובחוץ ודאי לאו תנאה הוא ואי אפשר לבטלו ולומר שתהא מותרת לו, וכל זה ראיה לדברי דלא מתנה ממש קאמר, וכיון שהתנאי כלומר שיורו אי אפשר לו להתבטל מעשהו בטל דלהיות מעשהו קיים ומה שכתוב בתורה בטל על ידי מעשהו אי אפשר, יבטלהוא ומעשהו ואל יבטל מה שכתוב בתורה, והילכך לרבי אליעזר קשיא אבל לרבנן ניחא דהא אמרי אינה מגורשת כלל וגיטו בטל, ופריך מעתה לא ישא אדם את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה כלומר שלא יעשה מעשה לבטל הכתוב בתורה ואף על גב דאיהו לא אתני כלל וממילא הוא דמתבטל הא פרישנא דכמתנה קאמר ולומר דכיון שאי אפשר שלא יבטל מה שכתוב בתורה על ידי מעשה זה אם מת בלא בנים מעתה נאמר שיתבטל מעשהו לומר שיהא אסור בנשואיה, ומשני דאינו דומה דהתם בנשואין אלו אין בהם שום איסור בשעת הנישואין מאי קאמרת שאם ימות בלא בנים נמצאת זו אסורה להתיבם לאביה איסור זה אינו בא מחמתו אלא התורה הוא שאסרה עליו, אבל כאן מותרת היתה אלא שאסרה הוא עליו, ומיהו בגמרא דילן אקשינן לה ולא אשכחינן בה פירוקא והיינו פירכא דאמר רבא דאית בה, כך נראה לי פרושא דגמרא דבני מערבא. ירושלמי: רבי חנינא בשם רבי פנחס נתנו שש עשרה נשים כרבי אליעזר כלומר נתני במשנת פרק קמא דיבמות שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כרבי אליעזר אמר ליה רבי מנא כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו.

במאי אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר כלומר לפי שכשנשאה מי שהותרה אצלו פקע אישות [בנדפס: איסור] קמא לגמרי דתניא מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכו', צריך עיון למאן מודה דהא איהו מיקל טפי מרבנן, ויש לפרש שאינו מודה לבעל מחלוקתו אלא מודה ומוציא מכלל מה שאמר, ויש לנו כיוצא בזה במציעא בפרק הזהב (בבא מציעא מט, א) בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן האומר לחברו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא אימא רשאי ופרקינן מודה רבי יוחנן במתנה מועטת כלומר שאינו רשאי ולמאן מודה דהא רב בין כך ובין כך אמר דרשאי לחזור אלא מודה ומוציא מתנה מועטת מכלל מה שאמר שרשאי לחזור בו, ועוד אחרת בשמעתא קמייתא בפרק קמא דיבמות (מ, א) מי לא מודה עולא במצורע שאם ראה קרי בליל שמיני שאינו מכניס ידו לבהונות, ועוד אחרת במציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא כד, א) מודה רבי שמעון בכלים חדשים שלא שבעתן העין.

אלא בעל מנת ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מהאי טעמא נמי דילמא מאית האי דנשאת לו תוך אותו שלשים ונאסרה על יבם זה, ואף על פי שהיא מותרת לו לאחר שלשים אין זה כריתות דדילמא מאית איהו תוך שלשים ונמצא שעל ידי תנאו מתבטל תורת יבמין, ודכותה אמרינן ביבמות (כו, א) גבי ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואיכא מאן דמפרש התם טעמא משום דחיישינן למיתה ודלמא אדמיבם האי חדא מאית אידך ונמצאת מצות יבמין מתבטלת מזו השניה, ואף על גב דהכא בלאו תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים, ואי נמי אסורה ליבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים וכדתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים ושאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו וכו', ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום, מכל מקום דבר תורה מותרת לינשא מיד וכדתניא בתוספתא יבמות פרק ששי יפת תואר התורה נתנה לה שלשים יום אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד, ובריש פרק החולץ (יבמות לו, ב) אמרינן דלא ישא אדם מעוברת חברו מדרבנן היא, אלא דהתם איכא למימר דכבר הוכר עובר ואין בו ספק אם מן הראשון אם מן האחרון, ולהתיבם מיד וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתורה, כן נראה מדלא מפליג רבי טרפון בין על מנת לעל מנת דאם כן הוה ליה לפרושי בהדיא הרי שאמר לה וכו' על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' אלמא משמע דאפילו בעל מנת שלא תנשאי מכאן עוד שלשים יום איכא למיפרך וכל שכן בשאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חודש דאינו דומה לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש הרי זה כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת הרי זה שיור בגט ואין זה כריתות, ואי נמי למאן דאמר בעל מנת לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שלא תנשאי לו מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות.

אלא בעל מנת אפשר לפרש אלא בעל מנת כלומר דרבי טרפון סבירא ליה כתנא דברייתא דלעיל דאמר דבעל מנת פליגי אבל בחוץ מודה להו רבי אליעזר לחכמים דאינה מגורשת ודלא כמתניתין ודלא נמי כתנא דברייתא דבסמוך דקתני מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ועמדה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דהאי תנא ודאי סבירא ליה דבחוץ פליגי, ואם תאמר אם כן סבירא ליה לרבי טרפון דלא אמרה רבי אליעזר מעולם וכיון שכן מאי קושיא אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר דתניא וכו', לימא ליה לעולם בחוץ וקסבר רבי טרפון דאפילו בחוץ לא מודה רבי אליעזר שתהא מותרת לזה. יש לומר דסברא [בנדפס: דסבר] הוא דאי אמר לה חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה שתהא מותרת לזה מפני שכיון שנשאת נתרוקנה רשות הבעל הראשון אצל השני וכיון שמת הוא ונתבטל רשותו שתהא מותרת לזה ולאו דוקא מברייתא קא מותיב עליה דבלא [בנדפס: דאף על גב דלא] תניא הוה מותבינן ליה נמי מסברא אלא דאכתי קשיא דהא לקמן מותבינן עלה דההיא דרבי אליעזר דלא מצינו שזה מתיר וזה אוסר ולא קמה לן [בנדפס: קשה לו] הא דרבי אליעזר וכל שכן דלא מותבינן מינה מסברא, אלא יש לומר דהוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין דרבי טרפון לית ליה כי האי תנא דאמר משמיה דרבי אליעזר כך אלא דלרוחא דמילתא הוא דבעי לתרוצי ליה, וכן נראה מפירושי רש"י ז"ל כאן ובשל רבי יוסי הגלילי דבסמוך שפירש במאי מוקי לה רבי טרפון לפלוגתא דרבי אלעזר וכו' אלא בעל מנת מוקי לה, ובדרבי יוסי נמי כתב כלשון הזה, וכן נראה מפירוש רבנו חננאל ז"ל, ויש לפרש דרבי טרפון סבר דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי ורבי אליעזר שרי אפילו בחוץ ורבנן אסרי אפילו בעל מנת אלא דרבי טרפון לא אשכח פירכא אלא בעל מנת, ולית ליה לרבי טרפון כתנא דברייתא דלעיל דאמר לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים במגרש את אשתו ואמר לה חוץ מפלוני שאינה מגורשת, אלא מיהו אפשר דסבירא ליה כתנא דמתניתין דמוקי פלוגתייהו בחוץ ודלא כסוגין דלעיל דמשמע מינה דלתנא דמתניתין בחוץ דוקא פליגי אבל בעל מנת מודו ליה וכדכתבינן לעיל, ואפשר דתנא דברייתא דהכא דאמר מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו וכו' סבירא ליה נמי כרבי טרפון דבהכי ובהכי פליגי והיינו דמותבינן מינה לרבי טרפון דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי, ודרבי יוסי הגלילי דמוקמינן בחוץ איכא למימר נמי דלדידיה בתרוייהו פליגי אלא דלא אשכח פירכא בעל מנת ואשכח לה בחוץ, והאי דקאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות למאי דפרישנא לעיל דהאי על מנת אפילו על מנת שלא תבעלי לי הוא הכא הכי קאמר אם איתא דרבי אליעזר בעל מנת פליג ולומר דהוי כשאר תנאין דעלמא הרי הותרה אצלו מחמת גט זה אלא שנאסרה עליו מחמת תנאי והותרה אצלו ואצל כל אדם קרינן לה כמו שכתבתי למעלה ומשום הכי [בנדפס: ומן התורה] לא אשכח לה לקושיא אלא בחוץ אבל אפשר דבעל מנת נמי פליגי, והראשון נראה עיקר דאם כן על מנת דאינו גט לרבי יוסי מנא ליה כיון דבשאר תנאין דעלמא מגורשת על כרחין מכריתות דלא בעינן דליהוי שיורא בגט והיינו משום כריתות דכתיב ביה וכיון שכן אמאי לא פריך ליה כרבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה וכו', ולקמן נמי כדפרכינן ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה לאוקמיה רבי יוסי לעל מנת תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש דהוי חידושא טפי, כן נראה לי.

בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב דדלמא לא מקיימאל יה לתנאיה פירוש כולהו תנאי דבשב ואל תעשה כזה לא תינסוב דדילמא לא מקיימא ליה לתנאיה לישב וליבטל ממנו כגון דאמר לה על מנת שלא תשתי יין לא תינסיב דדילמא שתיא, ואנן קיימא לן דמותרת לינשא מיד, וראיה לדבר מדאמרינן לקמן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא דאין זה כריתות ואגידא ביה לעולם הא לאו הכי הרי זה גט ולמאי אי לאינסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאיה אסירא ולאחר מיתה אין נשואין לאחר מיתה, ולמאי קא הוי גיטא, ומיהו איכא למימר דנפקא מינה דאי קבלה קידושין מאחר תפסי בה קדושין ואם נשאת לא תצא וכדאמרינן לקמן משום גזרה לא מפקינן והשתא דאמרינן אין זה כריתות הרי זו אשת איש גמורה ולא תפסי בה קדושין ויש להביא ראיה מתשובתו של רבי טרפון דאמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה וכו' ואם איתא שאסורה היא לינשא עד שימות אותו שנאסרה עליו היאך זה עוקר דבר מן התורה, וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת לו דממדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה, והלכך כשעברה ונשאת נמצאת זקוקתו של זה וראויה להתיבם ואינה יכולה, ומיהא [ומהא] נמי דאמר רבי עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והוו להו בנים וכו' ועברה ונשאת לזה דמשמע דבנשואי שני איכא עבירה אבל בנשואי ראשון ליכא עבירה ליכא למשמע מינה דדלמא הכא עברה על תנאה קאמר אבל בנישואי קמא לא עברה על תנאה כלל אבל על דת עברה שהרי אסורה היא לינשא עד שעה שאי אפשר שתעבור על תנאה דהיינו לאחר שימות זה שנאסרה עליו, ומיהו שמעינן לה מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעשה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן ולאחר לא תנשא עד שתתן ולקמן נמי אמרינן על מנת שתאכלי בשר חזיר נתקיים התנאי הרי זה גט על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט וכן כולן אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל ולאחר לא תנשא שמא תעשה ונמצא גט בטל, וכן שנו בתוספתא על מנת שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה גט ואין חושש שמא תלך ושמא תשתה וטעמא דמסתבר הוא דכשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד לעבור ואינה חשודה לקלקל את עצמה והלכך כשהתנאי ברשות אחרים בין שהוא בקיום מעשה בין שהוא בביטול מעשה חוששין לו שמא יתקיים ונמצא גט בטל כגון הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש דחוששין שמא יבא ואין מתירין אותה לינשא עד לאחר שנים עשר חדש וגדולה מזו דאפילו מת בתוך שנים עשר חדש דתו לא אתי לא מינסבינן לה עד לאחר שנים עשר חדש דאיקיים תנאיה אבל בתוך שנים עשר חדש לא דגזרינן אטו לא מת זה דעת רבינו שמואל ז"ל וכזה הורו מקצת הגאונים ז"ל, ואי קשיא לך הא דתניא לקמן הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה וכו' ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעיא קיומי לתנאיה וכי תימא אפשר דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי, דאלמא משמע דאפילו ביום מעשה כל שבידה לקיומיה מתירין אותה לינשא מיד, איכא למימר דהתם לרווחא דמילתא קאמר ודעדיפא קא מקשי ליה לומר דאף כשתמצא לומר דבקיום מעשה מתירין אותה לינשא מיד הכא אי אפשר משום דאין בידה לגרש את עצמה וכל שכן כשתמצא לומר דבקיום מעשה אין מתירין אותה עד שיתקיים התנאי, אבל במסקנא ודאי אפילו בשבידה לקיימו אין מתירין אותה עד שיתקיים, ואם תאמר והא משמע דרב יהודה סבר דאפילו לביטול תנאי שבשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר ואף על גב דפליג עליה רב נחמן ואמר יישן שאין חוששין לשמא יישן למחר דמיזהר זהיר בתנאיה מסתמא כרב יהודה סבירא לן ולחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר, הכא נמי אף בשב ואל תעשה אל תנשא לאחר חוששין שמא לא תזהר בתנאה, איכא למימר דאיסור אשת איש שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו גט בטל ובניה ממזרין מיזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים, ומיהו בתנאי שבקום עשה חיישינן דילמא תאנס ולא מקיימה ליה לתנאיה, ותדע לך דהתם נמי אמרינן בנדרים בפרק אלו נדרים (יד, ב) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דכי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מזדהר, ולפי שיטה זו הא דתניא לקמן על מנת שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן פירוש שמא תבעל להן, הוא הדין דלאחר נמי אין חוששין שמא תבעל לו דבשב ואל תעשה לא חשידא לקלקולי נפשה כדאמרן, ועוד דאחר נמי לא חשיד בהא משום שאם בא עליה נמצא גט בטל והויא לה אשת איש והוה ליה כאבא ואביך, והאי דנקט אבא ואביך קא משמע לן דעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו אלא כמפליגה בדברים ודדייקינן עלה ואלו על מנת שתבעל לאבא ולאביך נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט לא קתני. ויש מקילין ואומרין דכל תנאי שבידה לקיימו אפילו בקיום מעשה תנשא מיד, וכדאמרינן לקמן וכי תימא אפשר דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאיה אטו בידה קאי לאיגרושי דאלמא כל שבידה אין חוששין לביטולו ומתירין אותה מיד, ואמרינן נמי התם דדידיה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה, וההיא דעל מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן לאחר לא תינשא עד שתתן התם לאו בידה דנתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ואפילו התנה בפירוש שתתן לו ואפילו בעל כרחו דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה והוא הדין בשאמר לה על מנת שתתן לפלוני או שתבעל לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי, והא דאמרינן לקמן אטו בדידה קיימא לאיגרושי הוא הדין דאפילו קיימה בידה לאיגרושי אכתי איכא למיחש דילמא אידך לא נסיב לה אלא דעדיפא מינה אקשי לה דהא אפילו גירושין של זה לא קיימין בידה ומשום הכי איכא למיחש ואפילו לא תחוש לנשואי שני כל שכן דאפילו לאחר שנתגרשה איכא למיחש שמא לא ישאנה שני, ובאם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש נמי איכא למיחש דכיון דמעיקרא לא תלי תנאה בדידה כלל אלא בדידיה ואיהו בעי לקיומי תנאיה חזקה מקיים ליה וחיישינן ליה ואפילו מת גזרינן. ויש מחמירין לומר שבכל התנאים אסורה לינשא עד שתקיים התנאי ואפילו בשב ואל תעשה ואפילו בידה כגון על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום שאין מתירין אותה לינשא עד שלשים יום ואם נשאת לא תצא, וכן נראה מדברי רבנו חננאל ז"ל שכתב לקמן אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, אלמא עד שימות מי שנאסרה עליו אינה מותרת אף על פי שהוא בשב ואל תעשה, והא דאמרינן אי הכי בכל התנאין דעלמא לא תינסוב אפילו בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו ראוי לחוש לביטולו כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך דמכל מקום לאו כרות גיטא הוא דומיא דעל מנת שלא תנשאי לפלוני דאמרת אינו גט וכמו שכתבתי למעלה, והא דאמרינן הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה וכו' ועברה ונשאת לזה שנאשסרה עליו [בנדפס: לאו משום דבנשואי שני זה שאסרה [שנאסרה] עליו] איכא עבירה אבל בנישואי קמא ליכא עבירה אלא הכי קאמר ועברה על תנאה ונשאת לזה שנאסרה עליו אבל בנשואי ראשון עברה על דת כמו שכתבתי למעלה, ודעת רש"י ז"ל נראה כן דכתב לקמן דעל מנת שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה עליו שאי אפשר עוד שיתבטל, אבל בפרק קמא דקידושין בתחלתו כתב רש"י ז"ל מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות, ואפילו מיד והיא תקיים תנאו ותלך שאפשר לדברים הללו לבא לידי הבדלה, עד כאן. ונמצא בתשובות הגאונים ז"ל שנחלקו שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא שבשב ואל תעשה ורבו המתירין, וכן עיקר ודברי התוספתא מוכיחין כן כמו שכתבנו.

ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי רבי אליעזר הא דקא פריך הכי סירכא נקט משום דפריך לה לרבי טרפון אבל לרבי עקיבא בלאו הכי אי אפשר להעמידה בחוץ דאם כן גיטה אינו בטל ובניה מראשון אינן ממזרין דלגבי ראשון מגורשת גמורה היא דלא שייר ליה אלא לגבי האי, אלא ודאי בעל מנת הוא דתלי ליה בתנאי שלא תנשא לזה ואם נשאת לו עברה על תנאה ונמצא גט בטל.

כבר ביארנו שאם אמר לאשה הרי זה גיטיך והרי את מותרת בו לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלני שמגורשת ולא תנשא לאותו פלני אלא לאחר נשאת לאחר ומת או גירשה עדין אסורה לאותו פלני שהרי איסורו תנאי הוא וכל שאינו מתקיים נמצא גט בטל למפרע ומכל מקום בחוץ ולדעת ר' אליעזר כל שנשאת לאחר ומת או גרשה מותרת לזה שנאסרה עליו שכשנשאת יצאה לה מאישות הראשון לגמרי ואם נשאת לאחיו של אותו פלני ומת מתיבמת לאותו פלני אלא שלענין פסק אין לנו שהרי הלכה כחכמים אלא שגדולי המחברים כתבוה בספק מקדשת כמו שביארנו:

שמא תאמר בעל מנת ולדעת חכמים היאך איפשר לה לינשא לאחיו של אותו פלני והרי גורם לעקור מצות יבום אין זה כלום שאם כן בת אחיו לא ישא שהרי נמצא גורם כו' אלא אין עקירה במקום שאינו ראוי ליבום ולמדת לענין סוגיא שמה שהקשה ר' טרפון לר' אליעזר כך היה איפשר להקשות לחכמים ובעל מנת אלא שהוא סובר שחכמים נחלקו אף בעל מנת:

מכיון שכתבנו בעל מנת שלא תנשאי לפלני שנשאת לאחר אתה למד שאין חוששין שלא תקיים התנאי ומתירין אותה לינשא וכן אתה למד דבר זה ממה שאמרו בסוגיא זו אי הכי כל התנאים דעלמא נמי לא תנשא דילמא לא מקיימא תנאיה ונמצא גט בטל וכו' ואמרו עליה היינו פירכא ועוד אתה למד דבר זה ממה שאמרו למטה הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלני הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ופירשו בה רב נחמן לא תנשא לאותו פלני גזירה שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה ואם נשאת לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומי תנאה וכי תימא איפשר דמיגרשא למחר ומקיימא תנאה וכדקאמרת את גופך בקנם עיני בשינה היום אם אישן למחר שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר הכי השתא התם מכל מקום איפשר לו לקיים תנאו ולהזהר שלא לישן דאי נמי אנסא ליה שינה מצי למיברז נפשי בסילוא אלא הכי אטו בדידה תלי דליגרשה האיך ומתרצה דלא תנשא לא לו ולא לאחר לא לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה ולא לאחר משום דבעיא לקיומי תנאה ואינו תלוי בידה ואם נשאת לו לא תצא לאחר תצא הא מכל מקום כל שתלוי בידה תנשא ואין חוששין שלא לקיים את התנאי וכן אתה למד דבר זה ממה שאמר ר' עקיבא בסוגיא זו הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ולא תני בה ועברה ונשאת כדקתני בסופא:

ואחר שכך היאך אמרו בפרק קורדיקוס ע"ד א' הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז מגורשת מעכשו לכשתתן ולאחר לא תנשא עד שתתן תירצו בה רוב גאונים שאינו דומה תנאי שבקום עשה לתנאי שבאל תעשה שתנאי שבקום עשה הרי בכל יום עוברת על תנאה כשאינה נותנת ועוד שאם תמות היא או הבעל ולא נתנה נמצא גט בטל ובניה ממזרים ועוד שקיום התנאי חסר מעשה וחוששין שמא לא תעשה אבל באל תעשה כגון על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלני וכיוצא בו הרי בכל יום מקיימת תנאה ואין לחוש שתעבור עליו בידים וכן בעל מנת שלא תנשאי לפלני שהרי בידה שלא לינשא לו ואין חוששין שתעבור בידים וכן ניתוסף בו שאם ימות נתקיים התנאי וזה שהקשה אי הכי כל תנאים דעלמא פירושו כל תנאים שבשב ואל תעשה שהוא כיוצא בזה ושמא תאמר והלא בעל מנת שתנשאי לפלני שהזכרת דאקשי ליה התם בדידיה תליא מילתא הכא מי תליא מילתא בדידה הוה ליה לאקשויי הכא קום עשה הוא איברא שפיר קאמרת אלא דאי הכי נפקא מינה דלכתחלה לא תנשא הא אם נשאת לא תצא וניחא ליה לאקשויי דלאו בדידה תליא מילתא ואפי' אם נשאת תצא ומכל מקום צריך שתדע שדברים אלו כלם בתנאים שעליה לקיימם אבל בתנאי המוטל לקיים על הבעל או על אחר אסורה לינשא עד שיתקיים כגון מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכיוצא בו ואפי' בידוע שסופו להתקיים ויש מתרצים שכל תנאי שהוא בידה בין בקום עשה בין באל תעשה מותרת מיד והיא תחוש לעצמה אבל בעל מנת שתתני כו' שמא לא ירצה הבעל לקבל ולפיכך לא תנשא וכן בכל שאינו תלוי בידה אפי' היה המעשה מוטל עליה ויש מפרשין שבכל תנאים שבעולם לא תנשא עד שיתקיים ואפי' על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום אין מתירין אותה לינשא עד שיעברו עליה שלשים וזה שאמרו כאן אי הכי כל תנאים דעלמא לא תינסוב פירושו אף בקיום התנאי כלומר שלא תהא ראויה לינשא עכשו ואין זה כריתות וכן יש מפרשים אי הכי כל תנאי דעלמא לא תינסיב אם נתקרע הגט קודם קיום התנאי אע"פ שרוצה לקיים התנאי דהואיל וחיישת דלא תקיים תנאה והוי שיור נמצא שנתינת גט על תנאי אינו כלום עד שיתקיים התנאי ונכון הוא ואף גדולי הדורות כתבו בה בשם הגאונים להחמיר אלא שבתוספתא אמרוה כדעת ראשון והוא שאמרו בה על מנת שלא תלכי לבית אביך או שלא תשתי יין כל שלשים יום הרי זה גט ואין חוששין שמא תלך ושמא תשתה:

בד"ה ועמדה ונשאת כו' והלא אין נשואין חלין כו' משמע דבע"מ שלא תנשא כו' עכ"ל דהכי מוקמינן הך מלתיה דר"ע לקמן דאיירי בע"מ וע"כ דהיינו בע"מ גרידא כדמסיק דהיינו פירכא דמדמה להו לכולהו תנאי בעלמא דשרי דמנסבא לאחר דליכא למיחש שלא תקיים תנאה כיון דנשואין א"א בע"כ כמ"ש התוספות לעיל ור"ע נמי ע"כ בהאי ע"מ שלא תנשאי גרידא קפריך ליה לר"א דאי באמר לה נמי ע"מ שלא תבעלי מאי קא"ל הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק כו' דהא ודאי גם לר"א אסורה לה לינשא לאחד מן השוק בחיי הנאסר דחיישינן שמא לא תקיים תנאה שתבעל לו באונס אלא דבע"מ שלא תנשא גרידא דשרי לר"א לינשא לא' מן השוק גם בחיי הנאסר פריך ליה ר"ע דמ"מ ניחוש שתינשא אחר כך לנאסר לה ואמר רבא דאיכא פירכא דבכה"ג ליכא למיחש לדלמא לא תקיים תנאה דא"כ בכולהו תנאי דעלמא כו' דהיינו בכה"ג דתוכל לקיים תנאה דא"א לישאנה בע"כ ודו"ק:

גמ' אהא דפריך במלתא דר"ע ובמאי אילימא בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה היה ר"א כו' כתב מהרש"ל תימה אמאי צריך להקשות מהא דמודה אפילו לא יודה מ"מ קשה אי בחוץ איירי אמאי כו' הלא אינו כו' עכ"ל ע"ש ונראה דלאו קושיא היא דניחא ליה לתלמודא לאקשויי במלתיה דר"ע הך קושיא גופה דפריך לעיל נמי במלתא דר"י הגלילי ולרבותא פריך לה דאף הנאסר שרי בה וק"ל:

גמרא תנו רבנן לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקנים כו' עד א"ל ר' יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה. וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שהקשה הרמב"ן ז"ל על שיטת הרי"ף והיא ג"כ שיטת התוס' והרמב"ם ז"ל דלמסקנא דשמעתין כדפשיט רבינא לעיל דמתני' בחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו רבנן דהגט כשר והכי קי"ל והאיך אפשר לומר כן כיון דרבי טרפון ור"ע קאמרי להדיא דיש לפסול בע"מ ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו אליבא דרבנן והיאך דחינן מילתא דתנאי ואשלי רברבי בלא כלום. ועוד דא"כ מאי קאמר ר' יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה דהא אכתי מצינן תשובה זו לדברי רבנן דשרו בע"מ ואזקנים גופייהו נמי קשה אדמקשו ר' טרפון ור"ע עלייהו דר"א ליקשו נמי לר' יוסי הגלילי דאמר בחוץ פליגי ובע"מ מודו רבנן דשרי כל זה דקדק הרמב"ן ז"ל והעלה דבתרתי פליגי וגם על זה יש להקשות כמו שיבואר לקמן אי"ה. והנלע"ד ליישב בענין זה בהערה אחת והיינו דמקשו התוס' בסמוך בד"ה רבא כר' ינאי וז"ל וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו דגזירת הכתוב הוא עכ"ל ויישבו בדוחק ולדרכינו א"ש למאי דפרישית לעיל דמפשטיה דמימרא דר' ינאי משמע דהא דדריש ר"א קרא דלאיש אחר להתיר בחוץ ע"כ היינו משום דע"מ לא איצטריך קרא דמסברא שרי וע"כ היינו משום דלית ליה כלל הני פירכי דר"ט ור"ע דאי ס"ד דאית ליה הני פירכי הו"ל לאוקמי שריותא דקרא דלאיש אחר בע"מ ואיצטריך לאפוקי מהני פירכי שיש לאסור מסברא אע"כ דלא חשיב ליה הני פירכי כלל כדפריך רבא בשמעתין וע"כ מוקי לשריותא דקרא בחוץ משא"כ הני תנאי ר' טרפון ור"ע גופיהו דאית להו ע"מ יש לאסור מסברא טפי מחוץ וא"כ מקשו שפיר לר"א דשרי בתרווייהו דנהי דדריש קרא דלאיש אחר להתירא אכתי אית לך לאוקמי בחוץ ולא בע"מ דאיכא הנך טעמי לאיסורא משא"כ ר"ט ור"ע לא מצי לאקשויי לאינך זקנים דסברי בחוץ פליגי ובע"מ מודו רבנן דשרי דודאי שפיר קאמרי הנך זקנים דלרבנן בע"מ שרי משום דע"כ רבנן נמי דרשי קרא דאיש אחר להתירא דלאיסורא לא איצטריך לא בחוץ ולא בע"מ משום הנך פירכי ואף שכתבתי לעיל דאיצטריך לאסור בחוץ דלא נילף מקידושין דמהני ע"כ מדרשא דאשת שני מתים אין זה מוכרח לפמ"ש התוס' בשמעתין דאפשר דדרשא דשני מתים לאו מדאורייתא היא ועוד דכיון דאיכא הנך פירכי לא איכפת לן בהקישא דויצאה והיתה דהא עיקר הקישא למילי טובא אחריני אתי אע"כ דלרבנן נמי קרא להתירא אתי וא"כ טפי יש להתיר בע"מ מבחוץ דהא בחוץ נמי אית להו פירכא והך פירכא חשיב להו טפי ועוד דבחוץ איכא נמי שיורא בגט וע"כ מוקי לשריותא דקרא בע"מ ומש"ה לא מקשו ר"ט ור"ע לרבנן אלא לר"א דוקא נמצינו למידין דהנך תנאי דסברי בחוץ פליגי שפיר סברי דבע"מ רבנן נמי מודו אי משום דלית להו הנך פירכי דר"ט ור"ע או דאית להו אפ"ה שרו מקרא דלאיש אחר דהא לאיסורא לא איצטריך אי ס"ל הנך פירכי והיינו נמי טעמא דר' ינאי דדריש לרבנן קרא לאיסורא ולא להתירא דע"מ היינו משום דר' ינאי סובר כר' יוסי דאמר רואה אני את דברי ר"א מדברי כולן אלמא דלית להו הנך פירכי והיינו כדאמר רבא דאית להו פירכא וא"כ לא איצטריך קרא להתירא אלא לאיסורא וע"כ יסבור ר' ינאי דהיינו משום דבקדושין מהני דאשת שני מתים דאורייתא ואיצטריך קרא לאיסורא לאפוקי מהקישא דויצאה והיתה ואי תיקשי א"כ דר' ינאי אית ליה כר"י דאמר רואה אני את דברי ר"א בן עזריה מדברי כולם א"כ אמאי לא דריש כולה מילתא כר"א בן עזריה מדכתיב כריתות הא ליתא דכיון דר' ינאי ע"כ סבר דטעמא דר"א דשרי בחוץ היינו מדרשא דלאיש אחר דמייתרא ליה וא"כ אי ס"ד דרבנן דר"א דרשי כריתות לכדראב"ע א"כ קרא דלאיש אחר מאי עבדו לה אע"כ דכרת כריתות לא דרשי. אלא דבהא לחוד סובר ר' ינאי כר' יוסי דאמר רואה אני את דברי ראב"ע מדברי כולם לענין דלית להו הנך פירכי דזקנים כנ"ל נכון דלפ"ז מימרא דר' ינאי אתיא לגמרי כמ"ד נמי לכולהו אית להו פירכי. ולפ"ז יפה כתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והתוספות בשמעתין דלמסקנא רבנן נמי מודו בע"מ דשרי משום דלית להו פירכי דר"ט ור"ע כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:

תוס' בד"ה ועמדה ונשאת כו' וא"ת והלא אין נשואין חלין כו' משמע דבע"מ שלא תנשא כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל והכא נמי בע"מ שלא תינשא גרידא מיירי דאי בע"מ שלא תינשאי ולא תיבעלי מאי קאמר הרי שהלכה זו וניסת לאחד מן השוק הא אף לר"מ אסורה לינשא לאחד מהשוק דחיישינן שמא לא תקיים תנאיה ותבעל לו באונס כו' עכ"ל ובמחילה מכבודו לא דק שפיר דודאי מצינן לאוקמי מילתא דר"ט ור"ע אפי' בע"מ שלא תינשאי ולא תיבעלי דנהי דמדרבנן אסורה לינשא לא' מן השוק מ"מ מדאורייתא מיהא שריא דהאי חששא שמא לא תקיים תנאה חששא דרבנן בעלמא היא משא"כ הנך תנאי דברייתא מדאורייתא איירי כדקאמרי הא למדת שאין זו כריתות וא"כ שפיר קאמרי הרי שהלכה זו ועמדה ונישאת כיון דמדאורייתא שריא וכיון דע"כ מדאורייתא אין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פסול א"כ אף לאחר שהחמירו חכמים ואמרו שלא תינשא לאחר אפ"ה לא מקילינן בה מהאי טעמא לומר דליהוי גיטא כיון דמן התורה אין זה גט. ותדע דהכי הוא שהרי לפי מ"ש לעיל בשם התוספות דיבמות דף י' שכתבו דאפי' בלא תינשא גרידא אסורה לינשא משום האי חששא שמא לא תקיים תנאה וכבר כתבתי שהיא שיטת הגאונים ושני הדיעות הובאו בש"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז ולפ"ז ע"כ הא דקאמר ר"ע הרי שעמדה וניסת היינו כדפרישית דאיהו מדאורייתא איירי דלא שייך האי חששא אלא מדרבנן ואפ"ה מקשו התוס' שפיר דהא דקאמר ר"ע ועמדה וניסת משמע דדרך נשואין איירי ואע"מ שלא תינשא גרידא קאי ומקשו שפיר הא לא הוו נישואין כלל. מיהו בעיקר קושיית התוס' כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שיש מתרצים בענין אחר דכיון שלא חלו הנשואין כלל א"כ מעיקרא כי אתני הבעל אהני נשואין איכוון. אלא שהקשה על זה דא"כ באבא ואביך נמי אמאי הוי גט אפי' נישאת להם ולענ"ד דשאני אבא ואביך כיון דבלא תנאי לא שייכי בה נשואין א"כ לא הוי תנאי כלל וכמפליגה בדברים משא"כ בתנאי שלא תינשא לפלוני דלולא התנאי היתה מותרת וא"כ הוי תנאי מעליא ואף שלא חלו הנשואין מצד התנאי אפ"ה איהו מיהו להנך נישואין איכוון כנ"ל ודו"ק:

בא"ד וי"ל דהכא עברה וניסת לאחר מיתת המגרש קאמר כו' עכ"ל גם בזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שהגאון ר' שמעון קיירא בעל הלכות גדולות כתב דבכה"ג לא נתבטל הגט למפרע ע"ש:

גמרא דבר אחר הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן כו' ולכאורה קשה למה הוצרך לאוסרה עליו דבלא"ה אסורה עליו משום גרושה וכ"ש דהכא ר"ע קאמר הא מילתא ואיהו גופא ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ לא הוי שיור בגט כה"ג כדתנן לקמן במשנה דאם אמר חוץ ממי שאין לה עליו קידושין לא הוי שיור אלא דאכתי מייתי ר"ע שפיר ק"ו דאפי' היכא דאיכא צד גירושין הקל אסורה לכהן כ"ש בע"מ דאסורה לכל מצד אשת איש החמורה ודו"ק:

שם אילימא בחוץ מישרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א כו' אלא בע"מ והקשה הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל כיון דלמאי דמוקי למילתא דר' טרפון בע"מ א"כ ע"כ ליתא להאי ברייתא דמודה ר"א כל עיקר דהא האי ברייתא כמאן דמוקי בחוץ אתיא א"כ מאי הוצרך לאוקמי מילתא דר"ט בע"מ לוקמי בחוץ ולית ליה האי ברייתא וליכא למימר דאע"ג דליתא לברייתא אפ"ה מסברא יש לנו לומר כן דמודה ר"א בכי הא הא נמי ליתא דהא ר"א בר' שמעון פליג לקמן אהא דמודה ר"א ומחמת כן רצה הרשב"א ז"ל לפרש דר' טרפון סבר דבתרתי פליגי וא"כ אית ליה לר"ט האי ברייתא דמודה ר"ע ע"ש באריכות. ולענ"ד אכתי קושיא השניה במקומה עומדת דמעיקרא מאי מקשינן לר' טרפון מהאי ברייתא דמודה ר"א כיון דאשכחן דר"א בר"ש פליג בהדיא ואיכא למימר דר"ט כראב"ש ס"ל. ולענ"ד יש ליישב לפי השיטה שכתבתי ולמאי דבעי למימר דר"א שרי אפי' בחוץ ע"כ צריך לומר דמודה כשניסת לא' מן השוק ונתארמלה שמותרת לזה שנאסרה עליו והיינו מהטעם שכתבתי דהני תנאי כר' ינאי סבירא להו כדמסיק רבא לקמן וא"כ מאן דאית ליה דשרי ר"א בחוץ היינו משום דדריש קרא דלאיש אחר וא"כ אי ס"ד דהאי פירכא דפריך ר' טרפון שייך אפי' בחוץ א"כ תיקשי לר"ט האי קרא דלאיש אחר מאי עביד לה דלאיסורא לא איצטריך דבלאו הכי מסברא דר"ט יש לאסור בין בחוץ בין בע"מ אע"כ דהאי פירכא דר"ט לא שייך בחוץ ושפיר איצטריך קרא לאסור בחוץ כי היכי דלא נילף מקידושין או משום דמסברא לא חיישינן לשיור בגט ואיצטריך קרא וא"כ מקשה הש"ס שפיר מאי מקשה לר"א בחוץ. ומשני הש"ס דר"ט סובר דר"א ורבנן פליגי. והשתא דאתינן להכי מצינן ליישב מה שהקשו התוספות לקמן בד"ה מודה רבי אליעזר למאן מודה דהא דרבנן לא הוי גט ולמאי דפרישית איכא למימר דמאן דמוקי לפלוגתייהו בע"מ מצי סבר דבחוץ כ"ע מודו דשרי דע"מ גרע טפי מחוץ משום פירכא דר' טרפון ועוד דאיכא למימר דקרא לאיש אחר אפילו לרבנן לא איצטריך לאסור בחוץ דמסברא יש לאסור אע"כ דלכ"ע להתירא אתי ומוקי רבנן קרא לחוץ דלא שייך פירכא דר"ט. והשתא אתי שפיר הא דקתני מודה ר"א דפשיטא דלרבנן ע"כ שרו בכה"ג מדאסרי בע"מ וע"כ מוקי קרא להתירא דחוץ והיינו ע"כ משום דחוץ עדיף טפי דלא שייך האי פירכא משום דמותרת לאחר שנתארמלה כנ"ל ולקמן אפרש בזה בדרך אחר ודו"ק:

שם נענה ר' עקיבא כו' אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב ולכאורה יש לתמוה באמת מ"ט דר"ע אם לא שנאמר באמת דר"ע סובר דבכולה תנאי שהם בשב ואל תעשה אסורה להינשא ולא הוי גט כלל וזה דוחק לכך נראה דר"ע סובר דכאן יש לחוש טפי שתינשא לאחר שתתאלמן או תתגרש מהשני דלא מסקא אדעתה דאכתי אגידא ביה בראשון ותדע דהא לפי האמת בחוץ כה"ג מותרת ואע"ג דר"ע מדאורייתא איירי אפשר דמדאורייתא נמי חיישינן בהכי ולא אמרה תורה כריתות שתוכל לבא בנקל לידי פסול אלא דרבא לית ליה האי סברא. ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דמקשינן ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי ר"א דתניא ומקשו הרשב"א ומהרש"ל ומהרש"א ז"ל ותיפוק ליה דבחוץ לא שייך האי פירכא דר"ע שהרי אין הגט בטל למפרע ולמאי דפרישית אתי שפיר דאי לאו דמודה ר"א הוי שייך פירכא דר"ע אפילו בחוץ שלאחר שתינשא לשני ותתאלמן או תתגרש תינשא לזה שנאסרה ולא מסקא אדעתה שאסורה לו וא"כ הוי בנים ממזרין מזה שנאסרה עליו והא דנקיט ר"ע נמצא הגט בטל ובניה ממזרין מהשני היינו פירכא דעל מנת אבל לעולם ס"ד דבחוץ נמי פריך ר"ע ומש"ה מייתי מההיא דמודה ר"א כן נ"ל וק"ל:

גמ' אלא מעתה בת אחיו לא ישא עי' יבמות דף צט ע"א תוס' ד"ה ספק א"א:

שם אלא מעתה בת אחיו כו' היינו פרכא לא זכיתי להבין דאינו מהדומה דהתם לא נופלת לפניו לייבום ולא הוי עקירה משא"כ בתנאי דנופלת לפניו לייבום דהא הגט התירה גם ליבם אלא דא"א לו לייבם דאז יעקר התנאי ויתבטל הגט וכמ"ש תוס' לעיל דמה"ט אינה פוטרת צרתה דלא דמי לאחות אשה דאכתי לא הוי ערוה עד שתבעל. ובזה כיון דזקוקה לו ואעפ"כ אינו יכול לייבם מחמת תנאו זהו הוי גרם עקירת המצוה וצלע"ג:

שם מודה ר"א וכו' תמיה לי על השמטת הפוסקים ראשונים ואחרונים את זאת הא נ"מ לדידן באומר חוץ מעובד כוכבים פלוני דהגט כשר ובזה קיימא הסברא דבנשאת לאחר דמותרת אח"כ גם לזה העובד כוכבים לכשיתגייר דהואיל ופסקה פסקה:

גמרא אלא מעתה בת אחיו לא ישא, איני יודע מה הוא זה הדמיון דבת אחיו אינה נופלת לפניו ליבום כלל וליכא עקירה מה"ת משא"כ הכא בע"מ דנופלת לפניו ליבום דהא אינה ערוה לו. אלא דא"י לקיים מצות יבום דאז יעבור על התנאי והגט בעל ועבדה איסור בנשואי אחיו אבל עכ"פ עתה שהגט קיים נופלת לפניו ליבום משום הכי מקרי עקירה מן התורה דנופלת לפניו ליבום ואינו מיבמה, וצע"ג: