Talmud Builders

    Gittin 77a

    Chapter 7 - Mi SheAchazo

    גם: גיטין דף ע״ז ע״א, פרק ז׳ מי שאחזו

    English translation - Gittin 77a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he is saying to her that it will be valid once the sun comes out in the morning. And if the husband dies during the night, before sunrise, then this will be a bill of divorce after his death and is therefore invalid.

    2But if he said to her: On the condition that the sun will emerge from its sheath, then he is saying to his wife that the bill of divorce will take effect retroactively from now once the sun emerges. As Rav Huna says that Rav says: Anyone who states a condition employing the language: On the condition, is like one who states: The agreement will take effect retroactively from now.

    3The tanna’im disagreed only in the case of one who said to his wife: This will be your bill of divorce if the sun emerges from its sheath, and the husband died during the night. One Sage, referred to as: Our Rabbis, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says that the date written in a document proves when it takes effect, and it is as if the husband said: From today if I die, or as if he said: From now if I die. And one Sage, the unattributed tanna of the mishna, does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is as if the husband said only: If I die, in which case the bill of divorce is not valid because it cannot take effect after the husband’s death.

    4§ The mishna states that if a husband says to others: Write and give a bill of divorce to my wife if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and they wrote it within the twelve months but gave it to her after twelve months, it is not a valid bill of divorce. Rabbi Yosei disagrees and says: It is a valid bill of divorce.

    5Rav Yeimar said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yosei holds that in general, if he wrote a bill of divorce on condition then it is valid, even if the condition was not fulfilled? Rav Ashi replied: No, actually I could say to you that according to Rabbi Yosei it is invalid if the condition is not fulfilled, and here it is different. Since he could have said: If I do not come back within twelve months, write and give the bill of divorce to my wife, which would emphasize that they may write the document only if he does not come; but instead he said: Write and give a bill of divorce if I do not come back, this is what the husband is saying: Write the bill of divorce from now, and give it to my wife if I do not come back within twelve months. And what do the Rabbis hold? They hold that it is no different whether the husband formulates his instructions like this and it is no different if the husband formulates his instructions like that. The court cannot differentiate based on the minor differences in the formulation.

    6§ Since the mishna discussed conditions dependent on time, the Gemara cites a baraita on a similar topic. The Sages taught: If the husband said to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back after a seven- year Sabbatical cycle, the word after means that the bill of divorce is not valid until a full year after the conclusion of the seven-year cycle. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one year, it is not valid until one month after the end of that year. If he said: This is your bill of divorce if I do not come back after one month, it is not valid until one week after the end of the month.

    7The Gemara clarifies other similar cases not mentioned in the baraita . If the husband said: This is your bill of divorce if I do not come back after a week, then what is the halakha ? The Gemara answers: Rabbi Zeira sat before Rabbi Asi, and some say that it was Rabbi Asi who sat before Rabbi Yoḥanan, and he said the following: Sunday and Monday and Tuesday are called after Shabbat. Wednesday and Thursday and Friday are all called prior to Shabbat.

    8It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: If a man says: This is your bill of divorce if I do not come back after the pilgrimage Festival, then the document is valid only thirty days after the festival. Rabbi Ḥiyya went out and taught this halakha in public in the name of Rabbi Yehuda HaNasi, and they praised it. He then taught it in the name of the majority, as an unattributed opinion, and they did not praise it. Apparently, the halakha is not in accordance with this ruling. Consequently, the Sages did not praise Rabbi Ḥiyya when he taught it as if it were a majority ruling, as that would cause it to be accepted as halakha .

    9MISHNA: In a case of one who throws a bill of divorce to his wife, and she is in her house or in her courtyard at the time, then she is divorced as though he placed the bill of divorce in her hand. If he threw it to her in his house or in his courtyard, even if the bill of divorce is with her in the bed, she is not divorced. If he threw the bill of divorce into her lap, or into her basket [ kaltah ], she is divorced, even if she was in her husband’s house at the time.

    10GEMARA: From where are these matters derived? What is the basis for the halakha that when the husband throws the bill of divorce into his wife’s house or courtyard, the divorce takes effect? The Gemara answers: It is as the Sages taught: The verse states with regard to a bill of divorce: “And gives it in her hand” (Deuteronomy 24:1), from which I have derived that she is divorced only if he actually places it in her hand. But from where do I derive that she is divorced even if he places it on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: “And gives it,” indicating that she is divorced in any case, regardless of the manner in which he gives her the bill of divorce.

    11And that is also taught in a baraita with regard to a thief. It is written: “If the theft be found in his hand” (Exodus 22:3), from which I have derived that one is liable for theft only when the stolen item was found in his hand. But from where do I derive that one is liable for theft even if it was found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure, i.e., if the item reached his domain and he secured it with the intent to steal it? The verse states: “If the theft be found,” indicating that he is liable in any case, whether it was found in his hand or in his domain.

    12The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha in both cases. As if the Torah had taught us only with regard to a bill of divorce, one could have said: Because a husband divorces his wife against her will, the divorce is effective regardless of how the husband places the document in her possession. But a thief, who is not accountable for theft that he performs against his will, say no, he is liable only when he actually steals the item with his hand, and not when it enters his domain by other means.

    13And if the Torah had taught us only with regard to a thief, one could have said: Because the Merciful One penalized the thief, obligating him to pay double the value of the item, it is clear that the Torah is strict with a thief. Similarly, the Torah also deemed him responsible for an item that was not actually in his hand. But with regard to a bill of divorce, say no, the divorce is not effective unless the husband places the document in her hand. Therefore, it is necessary to teach this halakha in both cases.

    14§ It was taught in the mishna that if the husband threw the bill of divorce into his wife’s courtyard, she is divorced. The Gemara asks: How can she own a courtyard of her own? There is a principle: That which a woman acquired is acquired by her husband, which indicates that the husband has the rights to all profits generated by his wife’s property. Therefore, for all intents and purposes, the courtyard belongs to him for the duration of their marriage.

    15Rabbi Elazar says: The mishna is referring to a case where the husband writes to his wife: I have no legal dealings or involvement in your property, thereby relinquishing any ownership rights to her property.

    16The Gemara asks: And when he writes this to her, what of it? But isn’t it taught in a baraita : One who says to another with whom he owns a field in a partnership: I have no rights and claims to this field, or: I have no involvement with it, or: My hand is removed from it; it is as though he said nothing, since these expressions are not considered to be a withdrawal of his rights to the field.

    17The Gemara answers: They say in the school of Rabbi Yannai: The case is one where he writes to her and she is still only betrothed; he has yet to obtain ownership of her property, being that his rights to his wife’s property are only actuated at the time of the marriage. And this is in accordance with the statement of Rav Kahana, as Rav Kahana says: With regard to an inheritance that comes to a person from another place, i.e., it is not an inheritance from his father, a person can stipulate about it from the outset that he should not inherit it, and this condition is effective in annulling his rights to the inheritance. This teaches that as long as the property has not yet entered his possession, he can withdraw his rights to it.

    18And this is in accordance with the statement of Rava, as Rava says: One who says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לכי נפקא קאמר לה - ואי מיית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו:

    באם תצא - ודכוותה אם לא באתי ואמרי' לעיל בפירקין (גיטין דף עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו':

    כאם מתי גרידא - ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש:

    כתב גט על תנאי כשר - ואפילו לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי דארישא פליג:

    מדהוה ליה למימר כו' - אבל ברישא מודה:

    ורבנן - דפליגי עליה סברי ל"ש אמר כתבו אם לא באתי ל"ש אם לא באתי כתבו לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש:

    לאחר שבוע שנה - זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע:

    חד בשבא תרי בשבא ותלת בשבא - קרי בתר שבת שעברה אבל רביעי חמישי וששי נקראין על שם שבת הבאה:

    קמי שבתא - האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר:

    לאחר הרגל - אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל' יום:

    וקלסוה - יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה:

    ולא קלסוה - לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה:

    מתני' הזורק גט והיא בתוך ביתה - של נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג קרקע:

    הרי זו מגורשת - דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש בגמ':

    לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת - ואפילו היא בתוך ביתו וטעמא מפרש בגמ':

    קלתה - סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות:

    גמ' ת"ל ונתן מ"מ - ודרשי' ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיה:

    משום דבעל כרחה - כלומר דכי יהיב ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצרה נמי קני לה:

    אבל גנב - דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה:

    אימא - מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה:

    קנה בעלה - לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל:

    דכתב לה כו' - השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה:

    על שדה זו - שהיתה לו עמו שותפות בה:

    ואין לי עסק בה - אחת מכל לשונות הללו:

    לא אמר כלום - דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה:

    בכותב לה - דין ודברים כו' בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים וא"צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא:

    ממקום אחר - שאינה ירושת אבותיו מן התורה:

    מתנה עליה - קודם שזכה:

    גיטין 77 עמוד א

    1לכי נפקא קאמר לה, וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה.

    2״על מנת שתצא חמה מנרתיקה״ מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי.

    3לא נחלקו אלא באם תצא״ מר סבר לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה כמהיום אם מתי״, כמעכשיו אם מתי״; מר לא סבר כרבי יוסי, והוה ליה כאם מתי״ גרידא.

    4״כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש״ כתבו כו'.

    5אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על תנאי כשר? לא; לעולם אימא לך פסול, ושאני הכא מדהוה ליה למימר: ״אם לא באתי כתבו ותנו״; ואמר: ״כתבו ותנו אם לא באתי״; הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי. ורבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי.

    Baraita

    6ת"ר ״לאחר שבוע״ שנה; ״לאחר שנה״ חדש; ״לאחר חדש״ שבת.

    7״לאחר שבת״, מאי? יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא, ותרי, ותלתא בתר שבתא. ארבעה, וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא.

    Baraita

    8תניא, רבי אומר: ״לאחר הרגל״ שלשים יום. נפק ר' חייא דרשה משמיה דרבי וקלסוה; משמיה דרבים ולא קלסוה; אלמא לית הילכתא כוותיה.

    9הדרן עלך מי שאחזו׃

    Mishna

    10הזורק גט לאשתו, והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת. זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אפילו הוא עמה במטה אינה מגורשת. לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת.

    Gemara

    11מנא הני מילי? דתנו רבנן: (דברים כד, א) ״ונתן בידה״ אין לי אלא ידה; גגה, חצרה וקרפיפה מנין? ת"ל ״ונתן״ מכל מקום.

    12ותניא נמי הכי גבי גנב: ״ידו״ אין לי אלא ידו; גגו, חצרו וקרפיפו מנין? ת"ל (שמות כב, ג) ״המצא תמצא״ מכל מקום.

    13וצריכא; דאי אשמועי' גט משום דבעל כרחה מגרשה; אבל גנב דליתיה בעל כורחיה, אימא לא;׃

    14ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא; אבל גט אימא לא, צריכא.

    15חצרה?! מה שקנתה אשה קנה בעלה!

    16א"ר אלעזר, בכותב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסיך״.

    17וכי כתב לה הכי מאי הוי? והתניא, האומר לחבירו: ״דין ודברים אין לי על שדה זו״; ואין לי עסק בה״; וידי מסולקת הימנה״ לא אמר כלום!

    18אמרי דבי ר' ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה, וכדרב כהנא דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, אדם מתנה עליה שלא ירשנה;׃

    19וכדרבא דאמר רבא, האומר:

    Tosafot

    לאחר שבוע שנה - נראה דאפילו עומד בסוף שבוע הוי שנה כיון שהזכיר לשון שבוע:

    מתני' הזורק - ת"ל ונתן - וא"ת ונימא ונתן כלל בידה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל ושלחה חזר וכלל ודיינינן כעין הפרט וכן י"ל בסמוך גבי המצא תמצא דהוי כלל ופרט וכלל דשדי ידו בין המצא תמצא וא"ת א"כ היכי פריך בריש מרובה (ב"ק סד:) גבי שדי חמור בין המצא תמצא והא מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא ידו כו' ומאי פריך כיון דהכא נמי שדינן ידו בין המצא תמצא הכי נמי נישדי חמור וי"ל כיון דשדינן ידו דאיירי ברשות ודמי להמצא תמצא תו לא נישדי חמור דהוי דבר הנגנב:

    בכותב לה דין ודברים כו' - וא"ת והא אכתי אית ליה לבעל פירי כדאמרינן בהכותב (כתובות פג.) שהבעל אוכל פירות בחייה וי"ל דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן דאז לית ליה כדאמרי' התם ולר"ת דמפרש בסמוך דלא תלי באכילת פירות אתי שפיר כמו שאפרש בסמוך:

    והתניא האומר לחבירו כו' - הוה מצי לשנויי בשכותב לה בלשון טוב המועיל או שנתן לה הבעל במתנה דאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף נא:) דקנתה ואין הבעל אוכל פירות אלא משום דבפרק הכותב (כתובות פג.) אצטריך לשנויי הכי משני נמי הכא:

    דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום - כל הני לישני לא מהני כלום משום דמדין ודברים ומעסק ידיו ורגליו סליק נפשיה ולא מגופה דשדה כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף כד:) והא דמהני גבי עבד אין לי עסק בך לא כמו שמפרש ר"ת דזכו ביה שמיא דא"כ היכי מייתי ראיה לקמן בפ"ב (גיטין דף פה.) דבאשה מהני הרי את לעצמך מק"ו מעבד אלא היינו טעמא דאין לי עסק בך משמע אלא תהא לעצמך וזה לא שייך בשדה:

    וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה כו' - אהא לא מייתי ראיה כיון דעדיין לא זכה בנכסים שיכול לסלק עצמו אפילו בלשון גרוע דהא בהנהו דמייתי לא איירי בלשון דין ודברים ועוד דאי אפשי דמייתי הוי לשון טוב טפי מדין ודברים כדמשמע בכריתות (דף כד:) אלא מייתי דלא תיקשי היכי יכול להתנות שלא יירשנה הואיל שלא בא לעולם עדיין כמו שאינו יכול להתנות על נחלת אביו ואפילו לר"מ דאמר בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה הא בדרבנן תנאו קיים שאני התם שהוא עושה תנאי גמור אבל הכא אין עושה כל כך תנאי ועוד דאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף סו.) דבעינן שיעשה התנאי אותו שצריך לתנאי והכא עושהו הבעל שאינו צריך לתנאי ומביא שפיר מדרב כהנא דאדם מתנה עליה שלא יירשנה וכי תימא מאי שנא מנחלת אביו שאינו יכול להתנות לא דמי שהרי הכא תקנת חכמים היא וכדרבא דאמר האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו דכלום עשו אלא להנאתו אי אפשי לו באותה הנאה ואע"ג דלרב אית ליה בהכותב (כתובות פג.) דאפילו בדאורייתא יכול להתנות הש"ס דהכא לא סבר הכי ועוד דמסקנא דהתם לא קאי הכי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומר לא סבר לה כרבי יוסי והוה ליה כאם מתי גרידא. וכתוב בהלכות והלכתא כרבנן, ובבבא בתרא פרק נוחלין גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב לו מהיום ורבי יוסי אומר אינו צריך ופסק רב התם כרבי יוסי, כתב הלכות חזינן למקצת מרבוותא ז"ל דאמרי לא דמי מתנה לגט דהכא ממונא והכא איסורא וטעמא דמסתבר הוא כי היכי דלא תקשי דרב אדרב, ולהאי סברא ודאי משמע דמידי ספק מיהא לא נפיק וחולצת ולא מתיבמת, והאי דכתב הכא והלכתא כרבנן לאו דוקא כרבנן ומתיבמת נמי אלא הילכתא כרבנן דאינה מגורשת ודאית וחולצת, והראב"ד ז"ל פסק כרבי יוסי ומתירין אותה לינשא כרבותינו שהתירוה לינשא משום דרבותינו בתר רב הוו דהיינו רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל ברבי ועבדי עובדא כותיה דרבי יוסי בגיטין ומעשה רב ואי משום תקנת רב בגיטין לא איריא דהכי סבר דילמא איכא בי דינא דלא סבירא ליה כרבי יוסי ואתי לקלקולה משום הכי תקין לכתחילה כליכתבו הכי בגופא דגיטא, ואי משום דאמרינן מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי משום דהאי תקנתא לדעתא דמאן דפליג עליה דרבי יוסי הוא ומשום חששא דבר פלוגתיה הוא, והר"ז הלוי ז"ל כן כתב בפרק המגרש דתקנת רב בגיטין תקנתא היא לשופרא דגיטי להרחיק מן הלעז אבל בדיעבד לא פסלי ליה לגיטה דהא רב גופיה הוא דאמר הלכה כרבי יוסי הלכך בזה גיטיך אם מתי עבדינן כלישנא קמא דרב הונא דאמר חולצת וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכן כתב בפרק המגרש מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח ולא הוי הגט לאחר מיתה לכך תיקון רב בכל הגיטין להיות סופרין רגילין בו, ואף על גב דקיימא לן כרבי יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר, עד כאן. וכן דעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל ורבנו תם ז"ל כן כתב דתקנת רב בגיטין לאו משום דלית הלכתא כרבי יוסי אלא להחמיר דשופרא דשטרא הוי לברר הדבר ולכתוב בפירוש וכן מצינו בהרבה מקומות, ורבנו יצחק ז"ל בעל התוספות כתב דאפשר דלא קיימא לן כרבי יוסי מדקאמר לאפוקי מדרבי יוסי, ומדפסק רב כרבי יוסי אין ראיה דאיכא למימר דהיינו דוקא שכתב אבל לא בעל פה, ומסתברא ודאי דרב לשופרא דגיטא תקין הכי דהא רב הונא תלמידי דרב הוה וממאי [בנדפס: ומאי] דפסק רב כרבי יוסי הוא דיליף איהו גבי הרי זה גיטיך אם מתי דחולצת, אלמא רב ודאי כרבי יוסי סבירא ליה בין בשטרות בין בגיטין ומאי דתקין לשופרא דגיטי תקין, והרמב"ן נ"ר כתב כיון דאשכחן לרבי יוחנן דפליג דאמר דחלוקין עליו חביריו על רבי יהודה הנשיא כדאמר לא הודו לא כל סיעתו כלומר בית דינו כדאיתא בירושלמי, אי נמי לא הודו כל שעתו כלומר לא בית דינו ולא בית דין אחר לו הודו לו כל ימיו אנן ודאי כותיה עבדינן דאפילו תימא דרב ורבי יוחנן פליגי אי הלכה כרבי יוסי או לא אנן כרבי יוחנן עבדין דכל רב ורבי יוחנן קיימא לן כרבי יוחנן וכל שכן דרב לא סמך אסבריה ותקין בגיטין מיומא דנא ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי, אבל ודאי אין יוצאין מידי ספק הילכך חולצת, והרמב"ם ז"ל כתב שאינו גט כלל לומר שמתיבמת, נראה שהוא ז"ל מפרש לאפוקי מדרבי יוסי שאינו גט כלל וכרבי יוחנן דאמר לא הודו לו כל סיעתו ולומר שחלוקין עליו חביריו לגבי גיטין שאינה מתגרשת דבר תורה, וצריך עיון.

    לאחר יובל שבוע לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת מאי יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבתא ותרי ותלתא בתר שבתא ארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא. וכתבו בתוספות דלא מיבעיא אם עומד בתחלת השבוע אלא אפילו באמצע או בסוף יכול להיות דכיון שמזכיר שבוע מכל מקום שנה מיקרי לאחר שבוע.

    תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום נפק רבי חייא ודרשה משמיה דרבי וקלסוה משמיה דרבים ולא קלסוה אלמא לית הלכתא כותיה. וכתב רבינו חננאל ז"ל אפילו לא עברו עליו אלא חמשה עשר יום דיו, והרמב"ן נ"ר כתב עליו איני יודע מנין לו זה ואפשר שכשם שאמרו בשבת מחצה לאחר ומחצה לפני אף כאן חצי חדש שהיא שלשים לאחר ואינו מחוור, עד כאן. ולפני שבוע ושנה וחדש צריך עיון אם כלאחר הוא דאפשר לומר דילפינן משבת דכשם דלפני שבת כלאחר שבת אף לפני שבוע ושנה וחדש כלאחר, אבל בירושלמי מצאתי רבי בון בר חייא בעי קמי רבי זעירא הרי גיטיך ערב הפסח אמר ליה אפילו כמאן דאמר כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הוא מודה כל שלשים שלפני הפסח שאינן כלפני הפסח, אלמא אין למדין לפני מלאחר, וצריך עיון.

    גגה וחצרה וקרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום - פירש רש"י ז"ל מדכתב ונתן בידה ולא כתב בידה יתננו, ואינו מחוור דאין שום ייתור בונתן בידה מבידה יתננו, ור"ש ז"ל פירש דמכלל ופרט וכלל דריש לה ונתן כלל בידה פרט ושלחה חזר וכלל הילכך מרבינן מונתן כל דבר שדומה לידה דהיינו כעין הפרט, ואין צורך לכל זה אלא ונתן יתירא קא דריש דתרי כתיבי בפרשה, והכי איתא בירושלמי בגינתה וחצרה מנין תלמוד לומר ונתן ונתן.

    בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך - והכא לשון קצר קתני, והכי קאמר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן דאי לא הרי אוכל פירות בחייה, ואכתי תיקשי לן דלא נפיק מרשותיה דבעל ובבבא בתרא פרק חזקת (בבא בתרא מט, א) נמי גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו כי האי גונא וכן מנהג התלמוד במקצת המקומות כיון שנתפרש דינו במקום אחר, ובפרושי הרמב"ן נ"ר דאינו צריך לכתוב ובפירי פירותיהן דאף על פי שאוכל [בנדפס: פירי] פירות כיון דלית ליה אלא בדשיירה כדמוכח בכתובות פרק הכותב (כג, ב) לא מה שקנתה אשה קנה בעלה קרי ביה הוא, ואף על פי שלא כתב לה נמי בחייך ובמותיך קונה ליה ואף על פי שיורשה לא גרע ממשאיל ומשכיר דקני לה, והוא הדין דהוה מצי לאוקמה הכא בשנתן לה אחר על מנת שלא יהא לבעלה רשות בהן אלא מה שהיא נותנת לתוך פיה והכי איתא בירושלמי נתן לה אחר מתנה ואמר לה על מנת שלא יהא לבעליך רשות הן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך אפילו לא כתב כמי שכתב ואי נמי בשנתן לה הבעל וכדקיימא לן במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא בפרק חזקת, והכא חד מתרי תלת אוקימאתא קא נסיב. ובסנהדרין פרק בן סורר גבי עד שיאכל משל אביו ומשל אמו נסיב ליה אוקמתא אחרינא דפרכינן התם משל אמו מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 77a

    Gittin 77a. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 368 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Gittin 77a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026