Gittin 17a

חברא פרסאי:

שקלה לשרגא שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהן:

אמר רבה בר בר חנה:

רחמנא או בטולך או החביאנו בצילך או הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו:

הבין דרכה של תורה ולומדיה היכן היא ראויה להתיישב:

גזירות שגוזרין שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות:

והגלה אותן לבבל בחורבן הבית:

הא מקמי דניתו חברי לבבל בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר:

הא מקמי דאתו חברי לבבל‎—This is before the חברי came to בבל O VERVIEW The גמרא explained that before the חברי came to בבל, the פרסאי were better (to the Jews) than the ארומאי; however after the חברי came to בבל, then the פרסאי were worse than the ארומאי‎. There is a dispute between רש"י and תוספות as to who these חברי are, and when they came to בבל‎. ------------------------ פירש בקונטרס חברי היינו פרסיים‎ – רש"י explained that חברי are Persians – ומקמי דאתו חברי לבבל היינו בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר‎ – And when the גמרא states ‘before the חברי came to בבל’, that is in the days of the כשדים rulers, namely נבוכדנצר, אויל מרודך and בלשצר‎. When the גמרא states – ובתר דאתו היינו כשכבש כורש את המלכות ומלך בבבל‎ – ‘And after the חברי came’, this is when כורש conquered the Babylonian kingdom and ruled in בבל as well as in Persia. תוספות disagrees with פירש"י: וקשה לרבינו תם דעל כרחך חברים לאו היינו פרסיים‎ – And the ר"ת has a difficulty with פירש"י; for perforce we must say that the חברים are not פרסיים‎ – דאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב, ב) – Since the גמרא states in פרק עשרה יוחסין that רב said to לוי – הראני פרסיים דומין לחיילות של בית דוד הראני חברים דומין למלאכי חבלה‎ – ‘Show me פרסיים’; לוי responded, they are similar to the soldiers of the house of דוד‎. ‘Show me חברים’; they are similar to the destructive angels. It is evident from that גמרא that חברים and פרסיים are different peoples. תוספות has an additional question on פרש"י that the חברי came to בבל in the time of כורש: ועוד דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סג, ב) משמע דבימי רבי יוחנן אתו חברי לבבל‎ – And there is an additional difficulty with פירש"י for in פרק הבא על יבמתו it seems that the חברי came to בבל during the time of ר"י – דאמרו ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל – For when they told ר"י that the חברי came to בבל, he bent over and fell; indicating that the חברי came to בבל in the times of ר"י, and not during the reign of כורש, which was hundreds of years earlier. תוספות offers his interpretation regarding the חברי: ואומר רבינו יצחק דחברים הם אומה אחת שבאה בימי רבי יוחנן‎ – And the ר"י maintains that the חברים are a distinct nation that came to בבל in the time of ר"י – וכשבאה לבבל הרשיעה את הפרסיים שהיו בבבל ואתקלקלו טפי מארומאי‎ – And when the חברים came to בבל it caused the פרסיים who were in בבל to become more wicked, and the פרסיים became more degenerate that the ארומאי‎. תוספות asks (on פירש"י): ואם תאמר למאי דפירש בקונטרס דמימי כורש באו פרסיים לבבל‎ – And if you will say; according to פירש"י the פרסיים came to בבל during the time of כורש‎ – ובהגוזל בתרא (בבא קמא קיז, א) אמרינן דאמר ליה רב לרב כהנא – However in פרק הגוזל בתרא the גמרא states that רב said to רב כהנא‎ – עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי דלא קפדי אשפיכות דמים – ‘Up until now the kingdom of יון was here in בבל, who are not concerned regarding bloodshed – השתא פרסיים נינהו וקפדי אשפיכות דמים משמע דבימי רב אתו פרסיים לבבל‎ – However, now the פרסיים are the rulers and they are particular about bloodshed’. This seemingly indicates that the פרסיים came to בבל during the time of רב and not during the time of כורש (which was centuries before). תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהתם הכי פירושא עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי‎ – And the ר"י answers that the explanation of the גמרא there is that until now there was the kingdom of יון, meaning – שמושלים של בבל היו מיוונים ועכשיו המושלים הם פרסיים‎ – That the rulers of בבל were from the יוונים, but now (during the time of רב) the פרסיים are the rulers – אבל לעולם פרסיים היו שם מימות כורש: However, in fact the פרסיים were there in בבל from the days of כורש (however they were not (always) the rulers, until the time of רב ורב כהנא). S UMMARY The חברי were a nation which came to בבל during the time of ר"י and caused the Persians there to degenerate. The Persians came to בבל during the reign of כורש‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks on רש"י who maintains that חברי are פרסיים‎. However, seemingly it appears that way from the גמרא as well, for initially it states the חברא came, and then the גמרא asks from פרסאה‎. Why did not תוספות ask his question directly on the גמרא‎?! 2. According to תוספות that חברי and פרסיים are two distinct peoples, why is it that when the חברא took away the candle (and רבה בב"ח said או וכו' דבר עשו), the גמרא asked למימרא דארומאי מעלו מפרסאי; what connection do the פרסאי have here if it was the חברא that removed the candle.

אחד אומר בפני נכתב וב' אומרים בפנינו נחתם כשר‎—One said it was written in my presence and two said it was signed in our presence; it is כשר O VERVIEW The משנה stated that if one said בפנ"כ and two stated בפנ"ח, it is a גט כשר according to everyone. תוספות explains that it can be כשר even without the בפנ"כ. --------------------- לרבא אפילו ליכא מעיד על הכתיבה כשר – According to רבא even if no one testifies regarding the writing of the גט (that it was done in his presence), it is כשר‎ – ולא נקט אחד אומר בפני נכתב אלא אגב רישא דתני אחד: And the משנה only mentions אחד אומר בפנ"כ (which is superfluous according to רבא), only on account of the רישא where it states אחד אומר בפנ"ח וב' אומרים בפנ"כ, where it is כשר according to ר"י only if one says בפנ"ח. S UMMARY According to רבא if ב' אומרים בפנ"ח it is כשר even without a בפנ"כ. T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות could have said that according to רבא, they need not say (even) בפנ"ח, all they need to say is either הבעל שלחנו or we recognize the חתימות‎! 2. According to רבה, is the בפנ"כ necessary (and why), and who is/are the שליח of this גט; is it the שליח of בפנ"כ or the שלוחים/שליח of בפנ"ח‎?

אמר ליה רבי אסי אלא מעתה רישא דקתני‎—רב אסי said to him; so now the רישא which states O VERVIEW רב אמי אמר ר"י made two opposite statements regarding the case of א' אומר בפנ"כ וב' אומרים בפנ"ח, resulting in two different inferences regarding whether ב' שהביאו גט have to say בפנו"נ or not. רב אסי responded to both statements (respectively) asking what would be the position of the רבנן if the גט was (or was not) יוצא מתח"י שניהם‎. Our תוספות explains what רב אסי meant to ask. ------------------------- קושיא דרבי אסי אינה אלא במאי פליגי כדפרישית לעיל אלא שלא חש להאריך: The question of רב אסי wasn’t on the view of the רבנן (when are they פוסל or when are they מכשיר), but rather his question was (according to each respective inference) what would be the basis of the argument between ר"י ורבנן (in each respective inference), as תוספות previously explained. However the גמרא did not explicitly say this, because it was reluctant to elaborate and specify the question since it was already mentioned in the previous סוגיא‎. S UMMARY רב אסי (really) asked the same question as אביי, which is במאי פליגי‎. T HINKING IT OVER תוספות compares the two questions of ר"א to the two questions of אביי on טו, ב. However regarding אביי there were two separate לשונות, so we can say (as תוספות argues) that each לשון felt that the argument between ר"י ורבנן is better understood if we assume the opposite inference. However, here it is the same ר"א, asking each time that we should assume that the other inference is better; he cannot have it both ways!

נכתב ביום ונחתם בלילה פסול‎—It was written by day and signed by night; it is פסול O VERVIEW The גמרא will shortly cite a dispute between ר"י ור"ל why the חכמים instituted that a גט should be properly dated. ר"י says because שמא יחפה על בת אחותו while ר"ל maintains that it is because of פירות‎. Our תוספות explains that similar concerns apply to a גט which was נכתב ביום and נחתם בלילה‎. ----------------------- לרבי יוחנן משום שמא יחפה על בת אחותו – According to ר"י it is פסול because he may cover up for his sister’s daughter – ולריש לקיש משום פירי דסבורין הדיינים שביום הכתיבה נחתם‎ – And according to ר"ל this גט is פסול because of ‘fruits’; for the judges will assume that it was signed on the day it was written – ותטרוף האשה מלקוחות שלא כדין פירות שמשעת כתיבה עד שעת חתימה: And so the woman will collect from the buyers illegally the fruits from the time of the writing of the גט till the time of the signing of the גט‎. S UMMARY נכתב ביום ונחתם בלילה is פסול because of שמה יחפה (according to ר"י) or פירי (according to ר"ל). T HINKING IT OVER 1. Seemingly תוספות is teaching us what the גמרא will shortly state, namely that ר"י ור"ל argue why זמן is necessary (either because of שמא יחפה or פירות); why is it necessary for תוספות to mention this?! 2. In the case of נכתב ביום ונחתם בלילה what is the concern of (an illegal) שמא יחפה; even if we assume that the husband is aware that she may be מזנה today (and he wants to be מחפה for her), let him have the גט signed today as well! 3. The גמרא will shortly state that ר"י maintains that the בעל has פירות until the גט is delivered to the woman. Why did not תוספות say that according to ר"י if it is נכתב ביום ונחתם בלילה it is פסול, because the בעל may lose the פירות between שעת כתיבה and שעת נתינה שלא כדין‎?!

ורבי שמעון מכשיר‎—And ר"ש validates it O VERVIEW ר"ש argues with the ת"ק and maintains that a גט which was נכתב ביום ונחתם בלילה is כשר‎. Our תוספות explains why ר"ש does not consider the various concerns including שמא יחפה and פירות among others. -------------------- דלית ליה שמא יחפה כדאמר בגמרא – For ר"ש does not agree that there is a concern that perhaps he will be מחפה, as the גמרא states – ומשום פירי נמי ליכא דקסבר משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות דהיינו משעת כתיבה And on account of פירי (which the woman may take away from the לקוחות שלא כדין) there is also no concern, for ר"ש maintains that from the time the husband intends to divorce her, which means from the time of writing the גט, from that point on the husband has no longer the rights to the פירות. The woman may rightfully collect the פירות from the date of the כתיבה‎. Therefore since there is no concern of שמא יחפה or of פירות, that is why ר"ש is מכשיר by נכתב ביום ונחתם בלילה‎. תוספות asks: ואם תאמר וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום‎ – And if you will say; and let us be concerned ([even] according to ר"ש), perhaps the גט was written by night and the husband and wife predated the גט and wrote the date of the day (instead of the night which is already the following day), they did this in order – לעשות קנוניא על הלקוחות – To perpetrate a swindle on the buyers, and that is why ר"ש should be concerned! תוספות responds to an anticipated question: ואף על פי שבא לגרשה כדחיישינן בסוף פרק קמא דבבא מציעא (דף יט, ב) גבי שובר‎ – And even though the husband is preparing to divorce her, nevertheless there is the concern of a קנוניא, as the גמרא is concerned for a קנוניא in the end of the first פרק of מסכת ב"מ regarding a receipt – תוספות answers: ויש לומר דלעולם אין חותמין העדים כשרואין הזמן מוקדם‎ – And one can say; that the witnesses will never sign a גט when it is predated – אלא אם כן יודעים שביום הזמן נכתב: Unless they know that it was written on that date. S UMMARY ר"ש is not concerned for שמא יחפה, and maintains that the בעל forfeits the פירות from the time the גט is written, and עדים do not sign a predated גט unless the verify that it was written on that date. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that we should be concerned for a קנוניא‎. Does תוספות mean that the גט should be פסול, or that one cannot collect from לקוחות unless we know when it was written? 2. Why, in תוספות question, would we assume that עדים will sign a גט מוקדם‎?!

מפני מה תיקנו זמן בגיטין‎—Why did they institute a date by גיטין O VERVIEW The גמרא introduces us to the two different reasons why the חכמים instituted that a גט needs to be dated. תוספות negates other reasons for זמן בגיטין, and explains why a גט שחרור requires זמן‎. ----------------------- לא מצי למימר דתקינו זמן‎ – The גמרא could not have said that the חכמים instituted זמן by גיטין‎ – כדי שתוכל להוציא האשה מן הבעל מזונות שלוותה ואכלה קודם זמן הכתוב בגט – In order that a woman should be able to collect from her husband the payment for her food, for which she borrowed and ate for the time which precedes the date written in the גט, in order – שלא יוכל לומר לה גירשתיך מקודם לכן‎ – That the husband should not be able to say to her; ‘I divorced you prior to that time’. This seemingly explains the need for זמן in גיטין‎. תוספות explains why this is not a valid reason to be מתקן זמן בגיטין: דבלאו הכי נאמנת אשה על כך – For even without the זמן on the גט, the woman is believed as to the date of her גט, and that he owes her for her prior מזונות‎. The reason she is believed because she has a – מיגו דאי בעי תטמין את גיטה ולא ידעו שהיא גרושה ולא תראנו עד שתרצה להנשא‎ – מיגו that she could have hidden her גט and no one will know that she is divorced, and she will not show it until she wants to remarry – תוספות replies to an anticipated question: ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר‎ – And even if the husband will bring עדי מסירה that she was divorced (thereby seemingly voiding her מיגו that she can conceal the גט), nevertheless, in that case, the woman will still not lose her legitimate claim, for the עדי מסירה will know when the גט was transferred, and until that time she is entitled to מזונות‎. תוספות anticipates another difficulty: אף על גב דבעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן‎ – Even though the ruling is that when a husband states, ‘I divorced my wife’, he is believed, so this seemingly destroys her מיגו of concealing the גט, because the husband will claim I divorced you (a while ago) – תוספות responds: היינו דווקא מכאן ולהבא כדאמרינן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קלד, ב) – This trusting is only for the future as the גמרא states in פרק יש נוחלין‎ – ואפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו‎ – And even regarding the future we do not find that the husband should be believed if his wife contradicts him. Therefore she has a מיגו of concealing her גט (and denying that she is divorced) and receiving the מזונות (she is entitled to). תוספות offers another explanation why it is not necessary to be מתקן זמן by גיטין because of מזונות: ועוד דמשום מזונות לא היו צריכין לתקן זמן כמו שאפרש על רבי יוחנן בסמוך – And in addition, as I will shortly explain regarding ר"י, it was not necessary to be מתקן זמן by גיטין because of מזונות‎ – דאפילו אין בו זמן יכולה האשה לבקש עדי מסירה שיעידו בפני בית דין או עדים – For even if there is no זמן in the גט, the woman can ask the עדי מסירה that they should testify before בי"ד or other witnesses – שהיום נתגרשה ויכתבו לה שטר אחר‎ – That she was divorced today, and they (בי"ד or the עדים) will write for her a separate note when the divorce took place; it is not necessary that it should be in the גט‎. תוספות reconsiders this last explanation: (ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה לבא עמה לבית דין‎ – However this explanation may not be sufficient, for perhaps the ע"מ will not be willing to come with her to בי"ד – או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה‎ – Or to tell other witnesses, so that they can write for her a שטר that she was divorced from this day (therefore it may be necessary to have זמן in the גט so she should not lose her מזונות) – תוספות offers a third reason why we do not say that they were מתקן זמן because of מזונות: ואדרבה על ידי הזמן פעמים היא תפסיד מזונות שלא כדין כשלא גרשה בשעת הכתיבה) – And it may be just the opposite that through writing the date on the גט she may occasionally lose out on the מזונות unfairly, in a case where he did not divorce her at the time of writing the גט‎. תוספות asks: ואם תאמר וגט שיחרור למה תיקנו בו זמן‎ – And if you will say; and why did they institute זמן by an emancipation note of an עבד כנעני‎ – תוספות anticipates a possible reason and rejects it: דאי משום מעשה ידיו בלא זמן נמי יוכל לבא לבית דין ויכתבו לו שמאותו יום נשתחרר‎ – For if it is because of his handiwork (that his previous master should not claim his מעשה ידיו after he was freed); this cannot be the reason, for even without the זמן written in the גט שיחרור, the עבד can come to בי"ד with his גט שחרור and בי"ד will write on his behalf that he was freed from this day onward, so there is no need for זמן in the גט שחרור‎ – תוספות rejects another suggestion why there should be זמן in a גט שחרור: ואפילו למאן דאמר עדיו בחתומיו זכין לו אינו זוכה במעשה ידיו מיום הכתיבה‎ – And even according to the one who maintains that עדיו בחתומיו זכין לו, nevertheless in this case, the עבד will not own his מעשה ידיו from the day the גט שחרור was written and signed by the עדים‎ – כיון שאין בו זמן ואין מוכיח מתוכו מתי נכתב‎ – Since there is no זמן in the document and it is not evident from this document when it was written and signed – תוספות proves his point that the עבד is not זוכה במעשה ידיו משעת כתיבה if there is no זמן: כמו בשני שטרות היוצאין ביום אחד – Just like a case of two notes that have the same date, where the ruling is – דאפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו זה שמסר לו תחילה קנה – Even according to אביי who maintains עדיו בחתומיו זכין לו, that the one who received the שטר first acquires it – דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כח, ב) משמע דאביי סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי – For in פרק זה בורר it seems that אביי agrees with ר"א who maintains ע"מ כרתי – ולרבי אלעזר על כרחך זה שמסר לו תחילה קנה כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צד, ב) – And according to ר"א perforce you must say, that the one who received the שטר first acquires it, as is evident in פרק מי שהי' נשוי‎ – והיינו משום דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמוכח מתוכו‎ – And the reason for this is because we do not say עדיו בחתומיו זכין לו unless it is evident from the שטר; however by the ב' שטרות it is not evident מתוך השטר which שטר was signed first and therefore עדיו בחתמיו does not apply – והוא הדין הכא באין בו זמן כלל‎ – And the same rule applies here where there is no זמן at all, that there is no rule of עדיו בחתומיו‎. Therefore the עבד is not suffering any loss if there is no זמן‎. The question remains why were the חכמים מתקן זמן by a גט שחרור‎. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דתקנו זמן דאי לא הוי ביה זמן פעמים שהיה אדם מוכר עבדו‎ – And the ר"י answers; that the חכמים were מתקן זמן by גט שחרור, for if there would not be זמן by a גט שחרור, it may come to pass that occasionally a person will sell his עבד‎ – ואחר כך כותב לו גט שיחרור בלא זמן‎ – And later this same owner would write a גט שיחרור for this עבד without זמן‎ – והיה אומר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קדם לשחרור‎ – And this עבד would say to his second master, ‘bring proof that you bill of sale was written before my שטר שחרור’ – תוספות explains why the new buyer would have to prove that his שטר מכר precedes the שטר שחרור: שהעבד הוא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד‎ – For the עבד is in possession of himself, and the buyer is coming to extract from him this lien on the עבד, so we would say to the buyer, the עבד is the מוחזק and you are the מוציא, therefore המוציא מחבירו עליו הראי'. That is why זמן is required for a גט שחרור‎ – תוספות responds to an anticipated question: אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה: However, here the husband is the מוחזק, but not the wife. S UMMARY A woman is believed as to when she was divorced, regarding מזונות (for she has a מיגו to conceal her גט). A husband is believed that he divorced his wife, only regarding the future, provided his wife does not deny it. עדיו בחתומיו זכין לו only if there is זמן in the שטר‎. They were מתקן זמן by גט שחרור so the עבד should not challenge his new owner (that his שטר שחרור preceded the שטר מכר). T HINKING IT OVER 1. תוספות states that even with a גט without זמן the woman will be believed to collect her מזונות from her husband. Why do we not say, that this is the reason we need זמן בגיטין for otherwise the woman will illegally collect מזונות for the time after her divorce, because as תוספות states she is always believed with a מיגו‎? 2. תוספות states that even with a גט without זמן the woman will be believed to collect her מזונות from her husband because she has a מיגו of concealing her גט‎. However, there is a rule (according to תוספות) that מיגו להוציא לא אמרינן‎! 3. How can we reconcile what אביי maintains עדיו בחתומיו זכין לו indicating (seemingly) that ע"ח כרתי with that which תוספות assumes that אביי maintains ע"מ כרתי‎?

משום בת אחותו‎—Because of his sister’s daughter O VERVIEW ר' יוחנן maintains that the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is because of ‘his niece’; meaning that we are concerned for a cover up. תוספות explains how there can be a cover up (if there would be no זמן) -------------------- שלא יחפה עליה כשאין בו זמן – So that he should not cover up for her, if there will be no זמן‎ – תוספות responds to an anticipated question: דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה – For we do not say, place her on the presumptive status of an אשת איש and therefore presumably she became divorced just now (we do not make the presumption) כיון שהיא גרושה לפנינו – Since she is presently divorced (as she stands) before us – ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא אשת איש: And in addition (we cannot presume her to be בחזקת א"א) for on the contrary, place her in the presumptive status of an אשה כשרה (this חזקה asserts), that she was not נבעלה while she was married. S UMMARY We do not assume that she was מזנה while she was an א"א because she is a גרושה בפנינו and has a חזקת כשרות‎. T HINKING IT OVER Generally what is stronger; a חזקה דהשתא or a חזקה דמעיקרא‎?

ריש לקיש אמר משום פירות‎—ר"ל said because of fruits O VERVIEW ר"ל said the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is in order that the woman should not lose any פירות which is rightfully hers. תוספות discusses when the בעל has the right to the פירות and when not. ---------------------------- כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה – In order that the woman should know when the גט was written and signed, and so she will not lose the פירות from the date the גט was signed until the time it was given to her. תוספות asks: ואם תאמר גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפרק גט פשוט (בבא בתרא קס, א) מוכח דכשר‎ – And if you will say; for this same reason, a post-dated גט should be פסול, however, in פרק גט פשוט it is evident that a גט מאוחר is כשר‎ – דאמר גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט – for ר' חנינא בן גמליאל there states that if the עדים on a גט מקושר signed on the inside it is כשר because he can make it into a גט פשוט‎ – ואז יהיה מאוחר דמקושר אמרינן התם (קסד, ב) מלך שנה מונין לו שתים‎ – but then it will be a מאוחר because regarding a גט מקושר the גמרא there states if it is in the first year of the king’s reign we count two years, however by a גט פשוט we write the actual year (מלך שנה מונין לו שנה) – ועכשיו ימנו מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידעו דתחילתו מקושר היה‎ – So now regarding this מקושר which became a פשוט they will count from the actual time which is written in it as the rule is by a פשוט, for they will not know that initially it was a מקושר‎. The woman will lose the פירות from the time of the חתימה‎. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה‎ – And the ר"י says that by a גט מאוחר the husband does not lose the פירות from the time of the signing of the גט‎ – אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלים עד הזמן – But rather he loses the פירות from the time of the date on the גט, for until that date the גט is not fit to divorce with it even if he gave it to her immediately (right after it was signed), and the גירושין will not be in effect until the date on the גט‎. תוספות responds to an anticipated question: אבל נכתב ביום לרבי שמעון ראוי לגרש בו מיד אף על פי שלא נחתם על ידי עדי מסירה‎ – However, a גט which was written by day is fit to be used for a divorce immediately according to ר"ש, through the ע"מ even though it was not signed- דרבי שמעון סבר כרבי אלעזר דעדי מסירה כרתי כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ט, ב) – For ר"ש agrees with ר"א that ע"מ כרתי as the גמרא states in the first פרק‎ – ולרבנן אף על גב דראוי לגרש בו כיון דליכא נמי קול אין הבעל מפסיד פירות – And the רבנן (even if they maintain ע"מ כרתי), even though this גט is fit for divorcing, nevertheless since there is not even any publicity, the husband does not lose the פירות until it is delivered to her – אבל כשעסוקים באותו ענין דיש קול וראוי לגרש בו‎ – However in a case of נכתב ביום ונחתם בלילה) where they are still involved in the גט (from the time of the כתיבה until the חתימה), where there is a קול and therefore this גט is fit for divorcing, in this case – מפסיד הבעל פירות משעת כתיבה כדאמר לקמן – The husband loses the פירות from the time of the writing of the גט as the גמרא states later (therefore the גט will be כשר). תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דאמרינן לקמן (דף יח, ב) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי‎ – And the ר"י has a difficulty; for the גמרא states later; ‘he said to ten people ‘ write a גט for my wife’ – וחתים בו בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי‎ – And two of them signed on that day and the remainder signed up to ten days later’, in which case – דריש לקיש אמר כולם משום עדים ופסול – ר"ל maintains that all of them were intended to sign as witnesses and therefore the גט is פסול‎. This concludes the גמרא‎. תוספות asks – ואמאי והרי יש לו קול והרי ראוי לגרש בו‎ – But why is it פסול, for this גט has a קול (since two עדים signed) and it is fit to divorce with it – דאם היה רוצה הבעל לא היה מקפיד על העשרה – For if the husband would have wanted he could not have been particular regarding the ten people signing – ויפסיד פירות משחתמו ב' הראשונים ויהא כשר לגרש בו‎ – And the husband should lose the פירות, once the first two witnesses signed and it should be כשר to divorce with this גט‎! תוספות answers: ויש לומר כל זמן שהבעל מקפיד ולא חתמו כולם אין קול עד שיחתמו כולם – And one can say; as long as the husband is particular that all ten should sign, and they did not all sign, there is no קול until all ten sign – או שיהו עסוקין לחתום: Or at least they are involved and preparing to sign. S UMMARY By a גט מאוחר the woman becomes divorced at the date written in the שטר and the בעל has the פירות until then. ר"ש maintains that ראוי לגרש is sufficient to render the גט כשר and the בעל loses the פירות from שעת כתיבה, while the רבנן maintain that it also requires a קול otherwise the בעל can still eat the פירות‎. T HINKING IT OVER 1. תוספות asks that a גט מאוחר should be פסול but we know that it is כשר from the case of גט מקושר וכו'. Seemingly by a גט מקושר there is no problem with פירות for as soon as she receives the גט she can go to בי"ד, etc. to verify the זמן הנתינה‎. However by a גט מאוחר (where he gave her the גט on the זמן המאוחר), there the woman loses the פירות from זמן התחימה until the זמן הנתינה and indeed it would be פסול‎! 2. תוספות states that by a גט מאוחר she is not divorced until the זמן written in the גט, and the בעל has the פירות until then. What is the situation regarding a גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו that it is כשר because שיכול לעשותו פשוט‎. Is the woman divorced as of now (since if it would be a גט מקושר she would be divorced currently) and then she would seemingly lose the פירות until the זמן נתינה; or is she divorced the following year (as it would be if it is a גט פשוט), and we need to understand why is she not divorced currently, for since it was a גט מקושר the intent of the husband was to divorce her now (even though the זמן is a year later)! 3. Why does not תוספות ask the same question on ר"י that a גט מאוחר should be פסול, because he can be מחפה‎? When he gives her a גט מאוחר before the date written on the שטר, it is obvious that the date is invalid; therefore the woman can claim that she was divorced before the זנות took place!

אמר ר' אמי אמר ר"י לא שאנו אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה וכו' אבל מתחת ידי עידי חתימה פסול אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו. וטעמא משום דבעינן לשמה. וקשיא לי, אמאי לא אקשינן ליה ומי אמר רבי יוחנן הכי והא (לעיל גיטין ה, ב) איפליגו בה רבי יוחנן וריב"ל. לפי שאין בקיאין לשמה רבי יוחנן הוא דאמר לפי שאין מצויין לקיימו וכדאקשינן נמי בפירקין דלעיל בפלוגתא דבפני כמה נותנו לה (שם). וי"ל דאיפשר דההוא עובדא דאתא לקמיה דריב"ל דמיניה מסתעינן דריב"ל הוא דאמר משום שאין בקיאין לשמה, ורבי יוחנן הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו עדיין לא נעשה אותו מעשה, ואי נמי דלאו כולי עלמא ידעי עובדא דאתא לקמיה דריב"ל אלא מחלוקתם הוזכרה בבית המדרש ולא איסתיים קמייהו מאן אמר משום לשמה ומאן אמר משום מצויין לקיימו. ועדיין צריכא עיוני דר' אמי ור' אסי תלמידי דרבי יוחנן היו ואינהו הוי בקיאי בעובדי דהוו אתו לקמיה, והנכון שנאמר דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן ותדע דהא ללישנא בתרא דלעיל ר' שמואל בר יהודא משמיה דרבי יוחנן אוקי מתניתין בגט יוצא מתחת ידי שניהם וההיא אוקמתא אתיא כרבה ודלא כרבא, וללישנא קמא אתיא מתניתין כרב אלמא לישני בעלמא נינהו אליבא דרבי יוחנן והכי נמי דכותה היא, וקושטא דמילתא הכין הוא דרבי יוחנן כרבא וכדאסיקנא לעיל בפרק קמא וכדאסיקנא הכא נמי יתד הוא שלא תמוט.

ריש לקיש אמר משום פירות כלומר, כדי שלא תפסיד האשה פירות נכסי מלוג שלה משעת כתיבה עד שעת נתינה דפעמים שלא יתננו לה בשעת כתיבתו והיא לא תדע מתי נכתב ולא תגבה אותן אלא משעת נתינה ואילך, ומדינא הוה לה משעת כתיבה דקסבר דכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. והקשו בתוספות אם כן לריש לקיש גט מאוחר ליפסל דהא מפסדא בפירות משעת כתיבתו עד שעת זמן הכתוב בתוכו, וגט מאוחר ודאי כשר כדקתני בתוספותא חולין (פ"א הי"ג) כשר בגט פסול בפרוזבול, כשר בפרוזבול פסול בגט, גט מאוחר כשר, ובפרוזבול פסול, ואמרינן נמי בגט פשוט (ב"ב קס, א) מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכשפושטו הרי נעשה מאוחר דבפשוט מלך שנה מונין לו שנה ובמקושר מלך שנה מונין לו שתים (שם קסד, ב). ותירץ ר"י ז"ל (בתוס' כאן) דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות מן הדין עד זמנו של גט לפי שאינו ראוי לגרש בו מעתה שאף על פי שנתנו בידה אינה מתגרשת בו עד זמנו של גט. ואם תאמר אם כן לר"ש דמכשר נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי והלא אינו ראוי לגרש בו עדיין כיון שלא נחתם ואם כן יש לו לבעל פירות עד שעה שיהא ראוי לגרש בו דהיינו משעת חתימתו ואילך והוה ליה מוקדם, וכן נמי לרבנן דאמרי לקמן (גיטין יח, א) דאי עסוקין באותו ענין כשר אף על פי שלא נחתם עד הלילה כיון דמשעת כתיבתו יש לו קול והא לא זכתה היא בפירות עד שעת חתימה שהוא ראוי לגרש בו, י"ל דמהשתא ראוי לגרש בו אם ירצה בעידי מסירה דקיימא לן כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. ומיהו בשאין עסוקין באותו ענין לא מכשרי רבנן דרבנן תרתי בעו ראוי לגרש בו ויש לו קול והילכך בשאין עסוקים באותו ענין כיון שאין לו קול פסול ובגט מאוחר אף על פי שיש לו קול אינו ראוי לגרש בו מעתה. ומיהו אכתי קשה מהא דאמרינן לקמן (גיטין יח, ב) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים אמר ריש לקיש כלם משום עדים והוה ליה מוקדם ופסול ואף על פי שיש לו קול בחתימת שנים החתומין בו וראוי נמי לגרש בו אם ירצה הבעל שלא להקפיד על העשרה, ועלה בידם הענין בקושי. והראב"ד ז"ל כתב דמאוחר כשר לגרש בו מעתה אלא שיש לבעל פירות עד אותו זמן הכתוב בגט דלכך אחרו, ולפי פירושו קושיין איתרצא ליה. אלא שקשה לי עיקר דינו דתנן בבבא בתרא (קלו, א) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ואקשינן עלה בגמרא ומאי שנא מהא דתנן (לקמן גיטין עב, א) הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר שלשים יום גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ופרקינן התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר ליה גופה מהיום ופירות לאחר מיתה, ואם איתא גט נמי נימא גופא מהיום ופירות נכסיה לאחר מיתה. אלא [די"ל] שלא מצינן אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר וכדגרסינן עלה דההיא בירושלמי (ב"ב פ"ח, ה"ח) ונימא גופא מהיום ומעשה ידיה לאחר מיתה ופריקו לא מצינו אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר, ואפילו תאמר שלא אמרו בירושלמי אלא במעשה ידיה בלחוד לפי שהוא דבר הנעשה בגופה והוה ליה כמשייר לעצמו בגופה הא במשייר לעצמו פירות נכסיה לא שהרי לא שייר בגופה לעצמו כלום וזהו ששאלו בפרק המגרש (גיטין פה, א) חוץ ממזונותיך חוץ מתרומותיך חוץ מהפרת נדריך מהו לפי שהוא אינו משיירן לעצמו אלא שלא יהא הרשות מתרוקן לה אבל במשייר מעשה ידיה לעצמו הוא שאמרו כן בירושלמי לפי שהוא משייר בגופה ומשייר לעצמו, ובכותב לה מעכשיו ולאחר שלשים יום לכשתמצא לומר שנקיים כל הלשון ונאמר מקצת מעכשיו ומקצת לאחר שלשים יום סתמא דמילתא לעצמו הוא משייר ובדבר שהוא מגופה הוא משייר דהיינו מעשה ידיה אבל לא מזונותיה אף על פי שהוא בגופה ואף לכשתמצא לומר שהוא יכול לשייר הואיל ואין השיור לזכות עצמו ולא פירות נכסיה לפי שאינן מגופה ולפיכך שנינו גט ואינו גט לפי שאין אנו יכולין לקיים השיור בשום ענין, מכל מקום עדיין קשה לי דאפילו בגט מאוחר נאמר כן דמאי שנא מאוחר לדברי הרב ז"ל מכותב מעכשיו ולאחר שלשים יום. ונראה דעיקר קושייתם אינה דגט מאוחר אף כשתמצא לומר שהוא ראוי לגרש בו מעתה כסברתו של הראב"ד ז"ל מכל מקום אין ראוי לפוסלו משום פירות דהא ידעה וקא מחלה כשאר גיטי ממון מאוחרין דעלמא דמכשרינן משום דידע וסבר וקביל, ותמה על עצמך שאין בו זמן משום פירות אמאי פסול דהא לא חששו אלא להפסד לקוחות אבל להפסד בעלי דבר עצמו לא חששו, אלא שיש לומר דהכא כיון שבידו לגרשה בעל כרחה והיא אינה יכולה לברר לעולם מתוך הגט מאיזה זמן נכתב שתזכה היא בפירותיה דין הוא שנפסול את הגט בכך שהרי אי אפשר לה בלא בית דין ואם לא תמצא בית דין הרי היא מפסדת ולא שייך למימר בכי הא ידעה וקא מחלה כטעמא דשטרי חוב המאוחרין (שביעית פ"ו מ"ה) דמכשרינן מהאי טעמא, אבל מכל מקום במאוחר הרי אינה מפסדת פירות כלל דפירי דמשעת הגט הרי נתברר מתוך הגט ואינה צריכה לטרוח אחר בית דין להראות זמן גיטה ואי משום פירי דמשעת נתינה ועד זמן הכתוב בגט הרי היא יכולה שתלך לבית דין ותראה להן את גיטה והם כותבין לה דמשעת זמן פלוני נמסר גיטה לידה ותלך ותטרוף לקוחות מעתה ואם לאו היא תחוש לעצמה ולמה נפסול את הגט בכך, ואפילו לא תמצא בית דין לשעתה דבר מועט הוא ולא פסלינן ליה בכך, ועוד דאפילו לשבוע דקמיה ומשבוע דבתריה [מכשרינן] כדאמרינן לקמן (בע"ב) כנ"ל.

רבי שמעון בן לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן זנות לא שכיחא. כלומר, זנות כזה דבעדים והתראה לא שכיחא, ואי נמי שתהא בת אחותו אבל ודאי לזנות בעלמא ושבסתר שכיחא ועבדינן לה תקנתא וכדתנן (ריש כתובות ב, א) בתולה נשאת ליום רביעי שאם היה טוען טענת בתולים משכים לבית דין אלמא בכי הא עבדינן תקנתא, אלא פירושא כדכתיבנא.

המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול ר' שמעון מכשיר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים אמר הר"ם ידוע שהיום הולך אחר הלילה ולזה אם כתבו ביום יחתמו בלילה היא עדות בטל לפי שהשתנה בו הזמן ור' שמעון מכשיר לפי שאין אצלו לזמן בזה המקום תועלת רב לפי שהעקר תקנן זמן בגיטין אמנם הוא משום בת אחותו אי תזנה תחתיו והיא אשת איש ויכתוב הגט בבלתי זמן ויתננו לה ותאמר לעדים שהעידו לה הזנות שכבר היתה גרושה בזה הזמן והרי הגט בידה ואין בין יום והלילה יתחדש בדומה לזה ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נכתב ביום ונחתם [ביום בלילה ונחתם] בלילה אפי' מתחלת הלילה לסוף הלילה או אפילו בלילה ונחתם ביום ר"ל אפי' נכתב בתחלת הלילה ונחתם בסוף היום כשר שהרי מכל מקום יום אחד הוא ואין כאן קדימה אבל אם נכתב ביום ונחתם בלילה אפי' מסוף היום לתחלת הלילה הסמוך לה ואפי' היו עסוקים באותו ענין פסול מדין מוקדם שהרי חתמו עכשו מה שנכתב היום הקודם להם ואע"פ שכל שנכתב ונחתם ביום אחד אע"פ שלא נתנו אלא לזמן מרובה אין בו דין קדימה משעת כתיבה וחתימה לשעת נתינה כמי שיתבאר למטה כל שהכתיבה קודמת לחתימה מיהא יש בה דין קדימה ובגמרא יתבאר לאיזה צרך הוקבע זמן לגיטין ליפסל מדין קדימה:

ר' שמעון מכשיר שכל הגיטין ר"ל שאר שטרות שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולים חוץ מגיטי נשים מפני ששאר שטרות כגון שטרי חוב ומכר עומדים לגוביינא ויבא לטרוף בכוח קדימתו שלא כדין ובשטרי מתנה שמא לוה ורוצה להקדים מתנותיו אבל גט אין בקדימתו פסידא שאם משום גבוי כתובתה הרי מזמן הכתובה היא גובה ומכל מקום אין הלכה כר' שמעון אלא כחכמים ויש שואלים אף בשטרי חוב ומכר מה ענין לפסול בנכתב ביום ונחתם בלילה שהרי אין טורפין מה שנמכר ביום שנכתב השטר שהרי אין ברירה אם קודם המקח נכתב או אחר המקח נכתב ומאחר שאינו טורף אלא במה שנמכר אחר אותו יום שנכתב בו השטר הרי אינו טורף אלא מיום החתימה ואין זה כלום שמכל מקום אין לו לטרוף מיום החתימה אלא מיום שלאחריה ונמצא טורף מיום החתימה שלא כדין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בד"ה הא מקמי כו' דע"כ חברים לאו היינו פרסיים כו' עכ"ל אגופא דתלמודא דפריך מפרסאי אחברי ל"ק להו והא חברי לאו היינו פרסיים דודאי המושלים היו פרסיים אבל לפרש"י נראה דאומה אחת היה שבאו כולם בימי כורש וק"ל:

בד"ה אמר ליה רבי אסי כו' קושיא דרבי אסי אינה אלא במאי פליגי כדפי' לעיל כו' עכ"ל הכא יש לפרש כן אבל לקמן דפריך ליה רבי אסי נמי אלא מעתה רישא כו' ליכא לפרושי הכי דקושיא דרבי אסי היינו במאי פליגי כמו לעיל בב' לשונות דהא רבי אסי גופיה הוה ניחא ליה מעיקרא דפליגי באחלופי כמו ללישנא קמא דלעיל אלא דמתמה על שדבריו לקמן סותרין ומיהו ק"ק דמעיקרא זימנין דאשכחיה דקאמר אפילו גט יוצא כו' ה"ל לתמוה עליו מיד שדבריו אלו סותרין דבריו דלעיל שאמר ל"ש אלא שהגט כו' ודו"ק:

בד"ה נכתב ביום כו' לר"י משום שמא יחפה כו' ותטרוף האשה מלקוחות כו' עכ"ל עיקר פלוגתייהו בגט שאין בו זמן כלל לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום הפסד פירי דאשה הוצרכו לפרש הכא בהקדים זמן דבכה"ג פליגי לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום הפסד פירי דלקוחות וק"ל:

בד"ה מפני מה תיקנו כו' דבלאו הכי נאמנת אשה על כך מגו דאי בעי תטמין כו' עכ"ל וליכא למימר (ב) נמי משום הפסד דבעל תקנו זמן שלא תוכל להוציא ממנו מזונות שאחר זמן הכתוב בגט דהא בכתוב בו נמי זמן כיון שהגט בידה תוכל להטמין גיטה וק"ל:

בא"ד ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה לבא כו' עכ"ל ר"ל דמההיא דר"י בסמוך כפי שפירשו התוספות לקמן ליכא ראיה כלל לדהכא דלקמן גבי פירי בלא זמן נמי תביא גיטה שבידה לב"ד או לעדים ויכתבו לה כו' משא"כ הכא לגבי מזונות דלא סגי לה כשתביא גיטה לב"ד או לעדים אלא שצריכה להביא עדי מסירה ושמא לא יתרצו לבא ולקמן גבי גט שחרור שכתבו דבלא זמן נמי יוכל לבא לב"ד ויכתבנו לו כו' ההיא ודאי דמיא ממש לדר"י דבסמוך דבגט לחוד בלא עדי מסירה יוכל לבא לב"ד ויכתבנו לו כו' ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררין לי ודו"ק:

בא"ד ואדרבה על ידי הזמן פעמים היא תפסיד כו' עכ"ל קאי אדלעיל שכתבו דהזמן לא יועיל לה לענין מזונות ואדרבה על ידי הזמן כו' וק"ל:

בד"ה ר"ל אמר משום פירות כו' ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה כו' עכ"ל דלא ניחא להו כנראה מפירוש רש"י דבלא זמן תפסיד אף לאחר שעת נתינה דזה אינו לפי שיטתם שכתבו בסמוך לר"י שתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה שעת הנתינה אלא שלא תפסיד עד שעת נתינה ועיין בר"ן וק"ל:

בא"ד ואם תאמר גט מאוחר יפסל מה"ט כו' מפני שיכול לעשותו פשוט כו' עכ"ל ר"ל דמשעת חתימה דתפסיד עד שעת הזמן וכ"ה בחידושי הרשב"א וצריך לומר דמסתמא אינו נותן לה הגט עד שעת הזמן אבל אם היה נותן לה משעת החתימה לא הוה ק"מ דתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה כדלקמן לר"י דבהא לא פליגי אבל לשון הרא"ש בזה שהאשה תפסיד פירות שמזמן נתינת הגט עד זמן הכתוב בו כו' הוא קשה דהא לא תפסיד כיון שתוכל לבא לב"ד ביום הנתינה גם לפירוש חדושי הרשב"א ק"ק דמאי הביאו ראיה מגט מקושר דהתם שעת החתימה (א) והנתינה שוים אלא שהזמן מאוחר ותוכל לבא לב"ד עם גיטה שמאותו יום נתגרשה וי"ל דודאי כיון דמקושר נתן בידה ויום החתימה והזמן גם הנתינה הכל היה ביום א' ודאי לא תביא את הגט לב"ד בשעה שנתגרשה דמה היה לה לחוש לבא לב"ד כיון שהכל היה בזמן א' במקושר אבל הבעל יפסיד אותה לומר שגט פשוט הוא והיא עשאתו מקושר ולא ניתן לה גם לא נחתם רק ביום זמנו ודו"ק:

ע"א גמ' א"ר יוחנן ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה דנעשו כשנים על זה וכשנים על זה. אין לדקדק א"כ במציעתא נמי דשנים אומרים בפנינו נכתב ואחר אומר בפני נחתם אמאי לא אמרינן נמי כשהגט יוצא מתחת ידי עד החתימה דנעשה כשנים על זה ושנים על זה דחתם כיון דעל החתימה אין כאן אלא אחר אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וק"ל:

שם ריש לקיש אמר משום פירי וכו' דברי רש"י מגומגמים וכבר התעורר לזה הר"ן ז"ל ועיקר הדברים שריש לקיש ס"ל דאין לבעל פירות מיד בשעת כתיבה ומזמן הכתוב בו הפירות הן לאשה אע"ג שלא ניתן עד לאחר זמן ואם לא תיקנו זמן בגט היה הבעל אוכל ומוכר הפירות משעת הכתיבה עד שעת הנתינה שלא כדין אבל השתא היא תטרוף הפירות משעת זמן הכתוב בו ור' יוחנן סבר יש לבעל פירות עד שעת הנתינה ובדין ימכור בין הכתיבה והנתינה ומיום הנתינה ואילך הלא הגט שבידה מוכיח שכבר נתגרשה ותוכל לטרוף לקוחות ע"י הגט שבידה ולפי זה מ"ש רש"י בד"ה עד שעת כו' הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתי למיטרף בעי לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה דברי מותר הן אלא שיש ליישב דברי רש"י שהוצרך לכתוב כן כדי שלא תקשה הא אצטריך לתקן זמן בגטין כדי שנדע זמן הנתינה שלפעמים לא תוכל לטרוף מיד אחר נתינת הגט ותצטרך לטרוף לאחר זמן למפרע משעת הנתינה ולכך כתב רש"י דזמן כתיבת חגט לא מהני מידי לענין זה אפי' למטרף משעת הנתינה משום דכי אתיא למטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה:

גמרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שהגט יוצא מתחת עידי הכתיבה דהו"ל כשנים על זה וכו'. וקשיא לי על זה דהא ע"כ בהאי לישנא סובר ר' יוחנן טעמא דאין בקיאין לשמה מדקאמר שנים שהביאו צריכין לומר א"כ כשיוצא מתחת עד הכתיבה אמאי כשר דנהי דהו"ל כשנים על זה כו' אפ"ה הא בעינן בעדות דבר שלם ולא חצי דבר והכא חצי דבר הוא דכתיבה בלא חתימה או חתימה בלא כתיבה לאו מידי הוא וכמו שכתב הטור א"ע סוף סי' קמ"ב בשם הרמ"ה ז"ל דכשיוצא מתחת עד א' והשני מעיד שנמסר בפניו צריך למסור הגט לאשה בפני שניהם דאל"כ הו"ל חצי דבר דמסירת הבעל לשליח חצי דבר הוא וכן מסירת השליח להאשה וה"נ נראה דגרע טפי ובשלמא על התוספות שכתבו לעיל דאפילו א' מעיד בפ"נ וא' מעיד בפנ"ח מהני לענין לשמה לא תיקשי דהו"ל חצי דבר דהתוס' לשיטתייהו שכתבו בפרק מרובה דלא מיקרי חצי דבר אלא כשכל א' יכול לראות כל הענין בפעם א' כגון באחד בגבה ואחד בכריסה וכיוצא וא"כ י"ל בכה"ג שעד הכתיבה לא היה בשעת החתימה וכן להיפך לא מיקרי חצי דבר משא"כ להרמ"ה ז"ל דע"כ לא ס"ל בהא כשיטת התוספות דא"כ בנדון דידיה נמי לא מיקרי חצי דבר שמסירת הבעל היה במדינת הים ומסירה להאשה בא"י וע"כ דכשיטת הרי"ף ז"ל ס"ל בענין חצי דבר וא"כ תיקשי ליה סוגיא דשמעתין ובשלמא לענין קיום חותמיו לא מיקרי חצי דבר כיון שעל קיום השטר הן מעידין הו"ל דבר שלם משא"כ לענין לשמה דעל גוף הגט מעידין הו"ל חצי דבר וליכא למימר דבכה"ג לא מיקרי חצי דבר כיון דמדאורייתא גיטא מעליא הוא דרוב ספרי דדייני גמירי וכ"ש דלאחר שלמדו הוא ולחומרא בעלמא חיישינן לא מיקרי חצי דבר דא"כ בנדון הרמ"ה ז"ל נמי ע"מ ושליח ליד האשה מדאורייתא דבר שלם הוא דהא מדאורייתא עדים החתומים כמי שנחקרה בב"ד דמי וממילא נתקיים השליחות אע"כ כיון דמדרבנן בעי עדות מיקרי חצי דבר והכא נמי דכוותיה ואולי יש לחלק וצ"ע ודו"ק:

שם זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר אפי' יוצא מתחת עידי החתימה כשר כך הגירסא בכל הספרים מתחת עידי החתימה משמע דביוצא מתחת עד אחד מעידי החתימה פסול וכן כתב הטור להדיא סוף סימן קמ"ב וכבר האריכו כל מפרשיו בזה מ"ט דפסול הא נתקיים זה הגט בחותמיו ואין צריך שום דבר. מיהו לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י ז"ל י"ל דלכתחילה לא מהני קיום חותמיו אלא בדיעבד וזה שלא כתב הטור פסול אלא כתב ולא ינתן עד שיהא אחר עמו דהיינו לכתחילה אלא דא"א לומר כן שהרי"ף והרא"ש ז"ל והטור גופא ברמזים בריש מכילתין כתבו כולם דעל ידי קיום חותמיו א"צ כלל לומר בפ"נ ומשמע דאפילו לכתחלה ואם כן דברי הטור צריך עיון:

תוספות בד"ה אחד אומר כו' לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה כשר כו' עכ"ל. גם זה לשיטת הפוסקים דקיום חותמיו מהני לכתחילה משא"כ לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל בריש הסוגיא אתי שפיר דלא סגי לכתחילה אלא כשא' מעיד על הכתיבה דהיינו השליח דאל"כ לא נעשה הכתיבה כתיקון חכמים וכמ"ש באריכות ע"ש:

בד"ה ור"ש מכשיר כו' וא"ת וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו כו' עכ"ל פירוש דנהי דבכל שטרות דעלמא לא חיישינן שמא הקדימו הזמן בכוונה דמילתא דפשיטא היא דהעדים אינן חשודים בכך לחתום כשרואין שהזמן מוקדם משא"כ הכא כיון דר"ש מכשיר בכה"ג אף לכתחלה והיינו משום דלא חשיב מוקדם א"כ קשיא להו שפיר דאכתי ניחוש שמא הקדימו בכוונה דסברי העדים שעפ"י הדין יש להם לחתום ועל זה תירצו שפיר דלא חתמי בכה"ג:

גמרא איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין לכאורה נראה דסוגיין דוקא למאי דקי"ל כר"א דע"מ כרתי משא"כ לר"מ כיון דס"ל דע"ח כרתי והן עיקר העדות משום דעדים החתומים כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ לפ"ז נראה דמדין תורה צריך שיכתוב זמן כדי שיהא עדות שיכול להזימה דאל"כ לא מיקרי עדות מדאורייתא ועוד דמדאורייתא בעינן דרישה וחקירה ואף אם נאמר דכמי שנחקרה דמי מכל מקום עיקר החקירה בענין הזמן הוא וא"כ צריך לכתוב אליבא דר"מ אבל כבר כתבתי בריש מכילתין דהסכמת הפוסקים דבעדות שבשטר לא שייך כלל דין הזמה אע"כ דאפילו הכי כשר לר' מאיר מגזירת הכתוב כיון דדריש וכתב היינו וחתם או משום כיון דעכשיו אינן באין העדים אלא להתיר את האיסור אע"ג דאפשר דלבסוף אתי לידי דיני נפשות לא איכפת לן בזה אף על גב דעדות שאי אתה יכול להזימם ועוד נ"ל דבלא"ה לא שייך דין הזמה בכה"ג ועדיין צ"ע ואם כן סוגיא דשמעתין אליבא דכ"ע כן נ"ל ועיין עוד לקמן בחידושינו פ' השולח דף ל"ו ודו"ק:

רש"י בד"ה מפני מה כו' כיון דלאו שטרא דגוביינא הוא עכ"ל ואף דאיכא מאן דס"ל דגובה עיקר כתובתה ע"י הגט לחוד מ"מ אין צורך לכתוב הזמן דהגט אינו אלא לראיה שנתגרשה ואז גובה עפ"י תנאי ב"ד מיום הנשואין אף ממשעבדי וק"ל:

תוספות בד"ה מ"מ כו' וא"ת בגט שיחרור למה תיקנו זמן כו' ואפילו למ"ד עידיו בחתומיו כו' כיון שאין בו זמן ואין מוכח מתוכו כו' עכ"ל. נראה כוונתם שכתבו כן בין לר' יוחנן בין לר"ל דלר"י כיון דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ה"ה דמכ"ש שמעשה ידי העבד הן לרבו עד שעת הנתינה דאפילו גופו קנוי לרב ומעשה ידיו לרב מדאורייתא משא"כ פירות האשה מדרבנן וע"ז כתבו דאף למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו והיינו כמאן דסבר דזכות הוא לעבד שיוצא לחירות דלפ"ז יש איזה סברא לומר דבהא מודה רבי יוחנן דמשעת החתימה זכה העבד במעשה ידיו משא"כ בפירות האשה לא זכתה עד שעת נתינה דהתם לא שייך לומר עידיו בחתומיו זכין דגט האשה ודאי חוב הוא לה לכך כתבו דאפ"ה מעיקר הדין כיון שלא נכתב זמן בהשיחרור אינו מוכח מתוכו ומש"ה לא זכה העבד במעשה ידיו מעיקר הדין עד שעת נתינה ואם כן למה תיקנו זמן להפסיד לרבו מזונות דמשעת חתימה עד שעת נתינה שלא כדין וכן לר"ל נהי דסובר דבאשה אין לבעל פירות משעת החתימה ואילך אע"ג דמעיקר הדין אין לה אי לאו דתקנו זמן שהרי אין מוכח מתוכו וכ"ש דלא שייך עידיו בחתומיו זכין באשה. מיהו י"ל כיון דכל עיקרא דמילתא דפירות האשה לבעלה הוא מדרבנן א"כ הם אמרו והם אמרו דמשעת חתימת הגט הפקיעו תקנתן והיינו כמ"ש התוס' בסמוך דמשעת חתימת הגט שראוי לגרש בו א"כ גמר בדעתו לגרשה ושוב אין לו פירות וממילא הוא לאשה ומש"ה תיקנו זמן כדי שיהא מוכח מתוכו משא"כ מעשה ידי עבד דמדאורייתא הן לרב לאו בגמר דעתו תליא מילתא כיון דגופו קנוי א"כ למה תקנו זמן להפקיע זכות הרב שלא כדין ונראה עוד דסברת התוספות דכיון שאין מוכח מתיכו מסתמא לא היה דעתו להקנות אלא משבא ליד העבד והיינו טעמא נמי בשני שטרות היוצאין ביום אחד זהו מה שנלע"ד בכוונתן ודו"ק:

גמרא רבי יוחנן אמר משום בת אחותו ופירש"י שמא תזנה ויחפה עליה הבעל ויכתוב גט בלא זמן כו' ובירושלמי מייתי עובדא באחד שעשה כן לחפות על בת אחותו אחר שזינתה לכך תקנו זמן מכל זה נראה בפשיטות דכשאין גט יוצא מתחת ידה קטלינן לה אף ע"ג דאמרה גרושה אני והיינו משום דלא מהימנא דהא דאמר רב המנונא האשה שאמרה גרשתני נאמנת וקי"ל כוותיה היינו בפני הבעל דוקא אבל שלא בפניו לא והכא כיון שזינתה קודם שאמרה בפניו אזלא לה חזקה דרב המנונא ותו לא מהימנא. אבל אכתי יש לדקדק דהא כמה אמוראי סברי דההיא דרב המנונא אפילו שלא בפניו ועוד דאף למ"ד דדוקא בפניו אפ"ה אמרינן בפ"ב דכתובות אמתניתין דהאשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דקתני סיפא ואם משנשאת באו עדים לא תצא ואיכא דמתני לה ארישא כמ"ש התוס' שם דנהי דשלא בפניו לא אמר רב המנונא היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי' שלא בפניו וקצת פוסקים כתבו כן וא"כ דוחק לומר דכל הני סוגיות אתיין דלא כר' יוחנן דהא לפ"ז לא שייך חששא דבת אחותו דבלא"ה לא קטלינן לה היכא שיכולה לומר גרושה אני ויש ליישב דבלא"ה הא קי"ל דאין האשה נהרגת אא"כ התרו בה וקיבלה התראה ואמרה אף ע"פ כן דבעינן התירה עצמה למיתה וא"כ כי אמרה בשעת התראה ע"מ כן ולא אמרה גרושה אני תו לא מהימנא דודאי כי קיבלה התראה מעיקרא קושטא קאמרה משא"כ כשהגט יוצא מתחת ידה ע"כ צ"ל דאף כשהתירה עצמה למיתה אפ"ה נאמנת לומר אח"כ גרושה אני כיון שגיטה מוכיח עליה ומצינו למימר דמה שקיבלה התראה ואמרה ע"מ כן אחוכי הוא דקמחייכא בהו דאגיטה קא סמכה כן נ"ל נכון ודו"ק ועיין בסמוך:

גמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין עיין בב"ב קעב ע"ב תוד"ה עדי:

תוס' ד"ה ריש לקיש וכו' ובפ' גט פשוט עיין לקמן דף פ ע"א תד"ה כי יתביתו:

במתני' נכתב ביום כו' ע' מהר"ם שיף שהקשה אמאי לא תני רבותא טפי נכתב ביום וניתן בלילה לר"י דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ונלענ"ד דלק"מ דבשלמא עכשיו דתני פסול באיחור החתימה שייך פסול ואזהרה לעדים מלחתום באם יראו שהזמן מוקדם, אבל באיחור הנתינה, על מי יצוה התנא במתני' דמה יעשה הא הבעל ודאי לא ישגיח וימסור לה בצנעא: באופן אחר י"ל דאף דשייך ג"כ אזהרה לעדים לבל יתנו הגט לבעל עד שידעו בבירור שיתנו לה תיכף דבנחתם ביום וניתן בלילה מה רצו חז"ל לקבוע פסול דבזה ישאר לא מקדים אינש כו' סברא טובה דדוקא בנחתם בלילה אמרי' דפעמים אירע שיקדים, דסברת לא מקדים הפי' דלא עביד אינש דליפוק עליו קלא שגירש אשתו ועדיין אינו ברור אתו. וזהו דעדים מפקי לקלא. אבל בעדים אינם חתומים לא איכפת ליה ולכך פסלו חכז"ל רק בנכתב ביום ולא בנחתם ביום רק שניתן בלילה דבזה ישאר סברת לא מקדים סברא טובה:

תד"ה נכתב ביום, דפירשו הטעם לר"י פסול משום שמא יחפה ולא ניחא להו לפרש ג"כ הטעם משום פירות דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ולכך פסלוהו דתטרף משעת כתיבה. אלא דבאמת דזהו מוכח מדבריהם לקמן ד"ה עד שעת נתינה דמשום הרווחת פירות ודאי ימסור לה גט בפני ע"מ דאינו חשוד לקלקלה. דכמו כן תירצו על קושי' אחרת האיך כותבין גט לאיש. ותירץ דע"מ מפקי לקלא. אבל משום חיפוי אם אירע שתזנה ימסור לה הגט בצנעא לפי' המהר"ם שיף לקמן בדבריהם, ולפי' המהרש"א באמת ימסור לה בפני ע"מ אלא דלא מהני קול דע"מ רק לענין פירות אלא דלפירושו ק' קצת דלכאורה כונתו דבהפקעת קול דע"מ אינו ברור כ"כ יום המסירה רק דהמסירה אינו ביום החתימה, ובזה לענין פירות הלקוחות שהם מוחזקים יאמרו אייתי ראי' אבל לענין חיפוי אף דהעדים יפקיעו קול דאינו ביום החתימה מ"מ תאמר דהמסירה היתה קודם זנות שלה. וא"ת אמאי פסול לנכתב ביום משום חיפוי הא הע"מ יפקיעו לקלא דהמסירה אינו ביום החתימה דבשלמא אם יש זמן ריוח בין כתיבה למסירה תוכל לומר הן אמת שלא נמסר ביום הכתיבה אבל נמסר איזה ימים שלאחריו, והיה קודם הזנות, אבל בנחתם בלילה אם נשמע דהמסירה אינו ביום החתימה ממילא זנתה באיסור. אלא דבאמת נראה מהמהרש"א דכונתו דבהפקעת קול דע"מ אין הקול ברור כ"כ דאין הכל יודעים אותו בבירור אלא בלקוחות באם יחקרו אחרי ע"מ יודעו להם, וא"כ לענין חיפוי אנן לא נדע ותנצל ממיתה:

תד"ה מפני מה, לא מצי למימר דתקנו זמן כו' מגו דאי בעי לכאורה קשה דהוי מגו להוציא, אלא באמת נראה דדוקא בכל שארי מגו אמרי' דלהוציא ל"א מגו דהיכא דבטענה דמצי לטעון היה מחדש הטענה באופן אחר דהיינו כההוא דגחין ולחיש כו' דנמצא עתה לפי טענתו עכשיו בלא הטענה דמצי לטעון הוא מחוייב דמודה ששטר זה מזוייף אלא דנאמן דשטרא כו' בזה אמרי' דאנן אינו מאמינים לו לטעון טענה אחרת זולת טענה ראשונה במגו להוציא כיון דבלא המגו מחוייב בודאי דהא מודה על עצמו דמזוייף, אבל הכא גבי מזונות דמביאה גט שא"ב זמן ואומרת דהיתה אשתו עד עכשיו בזה אף בלא המגו דתטמין יכול להיות דכניס דבריה דהגט אינו מורה דבא לידה מכבר. אלא דאפ"ה אינה נאמנת לטעון עכשיו בא לידה להוציא ממנו מזונות מטעם ספק. אבל עכ"פ לא נוכל לחלוט דבא לידה מקודם כיון שהגט אינו מורה דבא לידה מקודם לכך היא נאמנת לטעון דבא לידה עכשיו במגו דאי בעי תטמין. ובהכי מתיישבים דברו המהרי"א דהקשה אמאי לא תקנו זמן משום פסידא דהבעל. ותי' דלא הועילו דמ"מ תטמין את גיטה ותוכל להוציא ממנו מזונות מקודם, וקשה אמאי לא נקט המהרש"א כדברי תוס' דתהוי נאמנת לומר דהגט בא לידה זמן רב אחר החתימה במגו דאי בעי תטמין. אלא דלפי דברינו הנ"ל ניחא דזה הוי שפיר מגו להוציא דבזה בלא מגו דתטמין אנו אומרים בבירור דטוענת שקר דהגט מורה דנמסר לה מכבר מיום הזמן דחזקה ביום שנחתם נמסר ואינו מאמינים לה שנתאחר הנתינה במגו דתטמין דהוי מגו להוציא ככל מגו להוציא דל"א:

בא"ד וא"ת בגט שחרור למה תקנו זמן כו' ותי' כו' ע"ש. ואין להקשות הא משום חשש טרפה ימסר לו בע"מ ויפקיעו קול אימת נמסר לו השחרור. ז"א דבא"ב זמן אינם מוציאים קול דלא חזו ריעותא כלל כד מוכח בסוגיין, אבל קשה אמאי פסלו חכז"ל נכתב ביום ונחתם בלילה גבי שחרור הא ל"ש חששא דידהו דיפקיע עצמו מרבו ב' דהא מוכח מדבריהם לקמן ד"ה עש"נ דמשום חשש טרפה ודאי ימסור לה בפני ע"מ. וכדלעיל בדבריהם ד"ה נכתב ביום. ויש ליישב דבאמת סברת תוס' לקמן עש"נ דמשום חשש טרפה אינו חשוד לקלקלה וימסור לה הגט כדין. אבל גבי שחרור אם ניחוש דמכר להעבד ויתן לו שחרור להפקיע עצמו מרבו ב' ושחרור זה אינו דין שחרור כלל דאינו ברשותו עוד לשחרר אלא דנותן לו השחרור להפקיע עצמו מרבו בזה ל"ש דאינו מקלקלה דשחרור הזה ממילא אין לו דין שחרור אף אם ימסרהו לו בפני ע"מ וזה בודאי לא ימסור אותו בפני ע"מ:

תד"ה ריש לקיש, וא"ת גט מאוחר כו' ע' פ"י שהביא בשם הראב"ד דבמאוחר מגורשת עכשיו. והקשה עליו דישאר קושי' תוס' לענין חיפוי, דודאי לשיטת תוס' ל"ק אמאי לא הקשו קושייתם אליבא דר"י. די"ל דבחיפוי פסיקא להו דאינה מגורשת אלא משעת הזמן, אבל לענין פירות סברי דמשעת נתינה מפסיד פירות, ואהא תי' דאפי' פירות כיון דאינו ראוי לגרש בו אלא משעת הזמן אינו מפסיד פירות אלא משעת הזמן. אבל לשיטת הראב"ד יקשה אליבא דר"י. ונ"ל ליישב דהנה התוס' לעיל ד"ה משום בת אחותו הקשו דנימא דמוקמי' בחזקת א"א ותי' דהוי גרושה לפנינו. ע' פ"י שהאריך ליישב דבריהם כי קשי' להולמם, דבאמת לא מצינו דנימא חזקה דהשתא בלא צירף חזקה עמה. ותי' דתוספות ס"ל כשיטת הרשב"א דהיכא דלא נוכל לומר דבזו הרגע אתחדש ריעותא אתרע חזקה קמייתא וישאר חזקה דהשתא כגון הכא גבי גט שא"ב זמן דלא נוכל לומר דמהשתא איגרשה דהרי לא ראינו ולא שמענו שום גירושין אתרע חזקה דא"א וישאר חזקה דהשתא. לזה נוכל לומר דהראב"ד ס"ל כהך תי' דהרי גרושה לפנינו, א"כ גבי מאוחר שפיר תהרג אם תביא לפנינו גט מאוחר דנימא אוקי אחזקת א"א ולא בא הגט לידה עד עתה שבאת לפנינו. דבשלמא גבי גט שא"ב זמן ליכא חזקת א"א כתי' תוס' דהרי גרושה לפנינו דמהשתא ודאי מגורשת אלא דהספק אם בא הגט לידה כבר בזה אמרי' דהרי גרושה לפנינו וחזקה דהשתא סברא טובה היא ולא תהרג דודאי כבר בא הגט לידה קודם. אבל גבי מאוחר מה אמרת דהיא תטעון לב"ד כיון שאתם ראיתם שהזמן מאוחר והגט בידי מקודם תאמינו לי שהגט כבר בא לידי מקודם בזה נימא דישאר חזקת א"א ואין אנו מחזיקי' אותה כמגורשת עד עתה ול"ש חזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו דדלמא עתה נמי אינה מגורשת, דדלמא התנה עמה לבל תהיה מגורשת עד שעת הזמן, דבשלמא בכל גט דעלמא לא אתיליד ריעותא ומסתמא כשהגט בידה מעתה מגורשת, אבל גבי מאוחר דחזינן דאתיליד ריעותא ויוכל להיות שהתנה עמה לבל תהיה מגורשת עד שעת הזמן ושפיר קיים חזקת א"א ותהרג [עיין בישועות יעקב שתירץ ג"כ כנ"ל ודוק]:

רַחֲמָנָא, אוֹ בְּטוּלָךְ, אוֹ בְּטוּלָא דְּבַר עֵשָׂו אף על גב דגזרות הרומיים קשות מאד וכמו שאמרו יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל גְּזֵרַת רוֹמִיִּים, נראה לי בס"ד אצל החכמים חברי שהם פרסיים קשים יותר משום דשר של פרס בקש מהקדוש ברוך הוא שיכתוב לו רבנן בכרגא ונכתב לו (יומא עז.) אך יש אומרים שלא נחתמה ויש אומרים דנחתמה ואחר כך נמחקה, ולכן שליטת פרס מגעת על תלמידי חכמים ורק רופפת היא בידם מה שאין כן שליטת עשו על חכמים יש לה ביטול כי כלל גדול בידינו כש'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' אין 'הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' (בראשית כז, כב) ולכן מאחר שהם חכמים חוששים מן החברים שהם פרס יותר מן הרומיים מה שאין כן ישראל אותם המון העם שאין עוסקים בתורה המבטלת שליטת עשו חוששים מן הרומיים יותר.

מִפְּנֵי מָה תִּקְנוּ זְמַן בְּגִטִּין כתבו התוספות ואם תאמר גט שחרור למה תקנו בו זמן דאי משום מעשי ידיו בלא זמן נמי יכול לבא לבית דין ויכתבו לו שמאותו היום נשתחרר וכו' עיין שם. כד הוינא טליא היינו לומדים מסכת גיטין ונתקשה בזה מורי הרב ז"ל האי מעשי ידיו היכי דמי אי מעשי ידיו דקודם שחרור הם לאדון ואם מעשי ידיו דלאחר שחרור היאך יכול האדון ליקח אותם ממנו והלא העבד מוחזק בהם והמוציא מחבירו עליו הראיה וכל זמן שלא הביא האדון ראיה אינו יכול ליקחם ממנו? ואין לומר דחיישינן שמא יתפוס דמשום הכי לא היה להם לתקן זמן דעבד הוא דאפסיד אנפשיה שהיה לו ליזהר שלא יתפוס האדון דבשלמא גבי נכסי מלוג תקנו זמן בשביל פירות מפני דמעיקרא היתה ברשות הבעל וחיישינן דעד שלא תשיג יד האשה ליקח את נכסי מלוג שלה אחר גירושין שמיט ואכיל פירותיהן ומשום הכי תקנו זמן בגיטין אבל גבי עבד ליכא למימר הכי דהא מעשי ידיו בעת שנשתחרר לא היו עדיין בעולם ואחר שחרור היה לו לחוש לעצמו להזהר. דהא מצינו דאפילו על פירות נכסי מלוג פליג הרמב"ן ז"ל בחדושיו שכתב על רש"י וזה לשונו ואין פירוש זה מחוור דמשעת גירושין ואילך אין לחוש דהאשה היא מפסדת עצמה אם לא הוציאה נכסי מלוג מידו בשעת גירושין עד כאן לשונו, הרי דסלקא דעתו דאין לתקן זמן בשביל דאחר גירושין משום דאיהי הפסידה עצמה, ואף על גב דהתוספות כתבו שתביא גיטה לבית דין ויכתבו לה שטר משום פירות דאחר נתינה מכל מקום ודאי גבי עבד יודו לסברת הרמב"ן ז"ל משום דגבי עבד ליכא טעמא למתלי ביה מה שאין כן בנכסי מלוג דאשה איכא טעמא כמו שכתבנו. ואמר דקושיא זו היא חזקה אצלו ולא מצא מי שנרגש בזה וטרח ולא מצא לה תירוץ. ואמרתי לו דגם גבי עבד משכחת לה טעמא דלא היה אפשר לו להזהר כגון שהעבד היה מושכר שכיר חודש או שכיר שנה קודם השחרור ואף על גב דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אין משתלמת אלא לבסוף וכמו כתבו התוספות בקדושין (קידושין מח.) בדבור המתחיל דכולי עלמא עיין שם, ואחר שחרור כמה ימים ילך אצל בעל הבית ויגבה לו מעט מן הדמים ויקח אותם ממנו במזומן ויעשה קנוניה עמו כדי להפסיד העבד או ילך האדון לבית דין קודם תשלום הזמן ביום אחד ויעשה דמי השכירות עיכוב ביד בעל הבית שיטעון היום שחררתי והשכירות של ימים שעברו שלי הם וכיון דהעבד לא היה מוחזק בידו במעות הרי המעות כדבר המונח ביד שליש דדינו כדין ממון המוטל בספק דיחלוקו ונמצא לקה העבד שלא כדת ומה בידו לעשות להזהר בזה מאחר שהיה מושכר מקודם השחרור ואין השכירות משתלמת אלא לבסוף, ומשום הכי כתבו התוספות דאכתי יוכל העבד להביא גיטו לבית דין ויכתבו לו דמאותו יום נשתחרר והרי אם יזדמן לו דבר כזה בידו לתקן לעצמו ולהזהר שלא יפסיד. ואחר שתרצתי לו בס"ד תירוץ זה והוטב בעיניו אמר דנתקשה לו קושיא אחרת בדברי התוספות ז"ל ביבמות (יבמות לא:) בדבור המתחיל והא עבדא, דכתבו ונראה דאשטר שחרור קאי דתקון זמן לידע מתי נאסר בשפחה והותר בבת ישראל וכו' יעוין שם, ודבריהם אינם מובנים דאיך כתבו דהזמן בא להתירו בבת ישראל והלא גט השחרור בידו ואפילו בלא זמן יתנו לו בת ישראל על ידי הגט שבידו והכי משכחת לה שבגט בלא זמן לא היה מותר בבת ישראל ועל ידי הזמן הותר? ואמר שחיפש במפרשים על מסכת יבמות ולא ראה שפירשו בזה כלום ודבריהם נפלאים בעיניו מאד עד כאן דבריו. ואנא עבדא תרצתי לו בס"ד דשפיר משכחת לה דהוצרך הזמן להתירו בבת ישראל והוא כגון שזה העבד היה רבו במדינה רחוקה ולא היה הוא עמו ורבו רוצה לשחררו ואי אפשר לבא אצלו לכן רבו כתב במקומו גט שחרור וזיכה אותו לעבד על ידי אחר דקיימא לן בסימן רס"ז (שולחן ערוך יורה דעה רסז, עו) האומר לאחר זכה בגט זה לעבדי יצא לחירות מיד שזכה בו השליח אף על פי שלא הגיע הגט ליד העבד דגט שחרור זכות הוא לעבד דמתירו בבת חורין וזכין לאדם שלא בפניו וכמו שכתוב בשולחן ערוך ובלבוש סימן רס"ז סעיף ע"ו יעוין שם. והעבד ידע שרבו רוצה לכתוב לו גט שחרור ולזכותו לו על ידי אחר במדינת רבו ונזדמן דרבו שחררו על ידי גט באחד באייר ונזדמן דאותו העבד נתן קדושין לבת ישראל בשנים לחודש אייר דאז הוא בן חורין והרי היא אשתו ובא ישראל אחד ונתן לאותה אשה קדושין בשלשה באייר דמן הדין אין תופסין בה קדושיו והאשה לא נשאת לא לזה ולא לזה ואחר חודש או שני חודשים הגיע הגט ליד העבד והביאו לבית דין כדי להתיר לו לישא אותה שקידש ואם יש בו זמן מתירים לו אותה אשה דהשחרור היה באחד לחודש והוא קידש בשנים לחודש וקדושי שני אינם כלום אבל אם אין זמן בגט ואנחנו מסופקים דלא ידעינן דהשחרור היה קודם קידושין או אחר קדושין אין מתירין לו לישא אותה וגם לשני אין מתירין נמצא הזמן מתירו בבת ישראל בכהן גדול או כיוצא בה ולכן כתבו בתחלת דבריהם לידע מתי נאסר בשפחה והותר בבת ישראל והוכשר הדבר בעיניו ונחה דעתו.