מסכת פסחים דף קט״ז עמוד א׳

אף כאן בפרוסה לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתי משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ובוצע מאחת מהשלימות:

אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי שלא תחמיץ:

משום קפא שרף החזרת קשה ויש בו ארס:

קפא דחסא חמא מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:

קפא דחמא כרתי מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי:

חמימי ישתה מים חמין:

קפא דכולהו חמימי ארס של כל ירקות חמין רפואה להן:

זכר לתפוח שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳):

מה דרכו של עני בפרוסה נראה דגם המוציא צריך לברך על הפרוסה וכן משמע בפ' כיצד מברכין (ברכות דף לט:) דקאמר הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך השלימות ובוצע פי' אפילו למ"ד מברך על השלימה ופוטר את הפתיתין מודה לענין פסח דאינו מברך על השלימה אלא על הפרוסה משום מה דרכו של עני כו' ומניחה בתוך השלימה כדי שיהא נראה שבצע על השלימה ומשמע דלענין המוציא קמיירי וקאמר בתר הכי א"ר חייא בר אבא בשבת חייב לבצוע על שני ככרות שנאמר לקטו לחם משנה ועיקר מילתיה דר' חייא בר אבא בפרק כל כתבי (שבת ד' קיז:) אלא להכי מייתי התם אחר פסח לומר שצריך שם מצה שלישית משום לחם משנה וחייב לבצוע על שתי ככרות בין בשבת בין בי"ט דאי לאו הכי למה הביא שם מילתיה דר' חייא וכן פסק רב אלפס דצריך לבצוע על שתי ככרות ביום טוב והטעם לפי שהיה לחם משנה יורד בערבי ימים טובים וקשה שאנו מתפללים באתה קדשת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים ואמר (במכילתא פרש' בשלח) במן ברכו במן קדשו משמע בי"ט היה מן יורד וכן היה נוהג ה"ר מנחם מיוני וה"ר יום טוב שהיו מברכין הכל על הפרוסה אך ר"י היה מברך המוציא על השלימה והדר על אכילת מצה על הפרוסה ובוצע משתיהן יחד וכן עמא דבר ולכך עושין על השלישית כריכה כדי לקיים מצוה בשלשתן:

צריך לסמוכיה וצריך לקהוייה ובירושלמי אמר אית דעבדי זכר לדם ומשום הכי קרי ליה טיבולו במשקה וכן עמא דבר לסמוכי ובשעת אכילה מקלשין אותו ביין וחומץ ובתשובת הגאונים מפרש לעשות חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים תחת התפוח עוררתיך כפלח הרמון התאנה חנטה אמרתי אעלה בתמר אגוז אל גנת אגוז ושקדים על שם ששקד הקב"ה על הקץ:

תגרי חרך שבירושלים משמע דהלכה כר' אלעזר בר' צדוק וגם בספרים כתב ר' יוסי ונימוקו עמו וכן עשה ה"ר יוסף בסדרו חרוסת זכר לטיט:

הלילה הזה מרור הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקות בטיבול ראשון:

כולו צלי רב חסדא מוקי לה באלו דברים (לעיל פסחים דף ע.) כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח אינה נאכלת אלא צלי ואע"ג דקאמר התם ואמר רב חסדא ובפרקין ליתיה דרך הגמרא כן:

פי' אומר עליו הגדה מצה זו שאנו אוכלין כו' ד"א לחם עוני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה וכו' אע"פ שאין חרוסת מצוה ואמאי מייתי ליה משום קפא כדפירשנו למעלה. ר' אליעזר בר' צדוק החרוסת מצוה והביא ראיה לדבריו שכך היו תגרי ירושלים אומרים קחו לכם תבלין [למצוה] מכלל שחרוסת מצוה מאי מצוה ר' לוי אמ' זכר לתפוח שנאמר (שיר ח ה) תחת התפוח עוררתיך וגו' ר' יוחנן אומר זכר לטיט אמר אביי הלכך צריך לקיוהא זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט.

תגרי חרך שבירושלים היו אומרין בואו וקחו לכם תבלין למצוה כגון קנמון וכיוצא בו זכר לתבן שבטיט:

מתני' מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל וכו' ת"ר אם היה הבן חכם הבן שואל את אביו ואם לאו אשתו שואלתו ואפי' שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה וכו' ואסיק אמר רבא שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים מתחיל בגנות מאי היא אמר רבא מתחלה עובדי כוכבים היו אבותינו רב יוסף אמר עבדים היינו לפרעה והאידנא עבדינן כתרוייהו:

כבר ביארנו במשנה שחרוסת מצוה אלא שנחלקו בענין המצוה מהם שאמרו זכר לתפוח שמשימים אותו בחרוסת שהיו יושבות בשדות תחת התפוח כמו שאמרו בסוטה י"א ב' ומהם שאמרו זכר לטיט שהחרוסת דומה לו ומתוך כך אמרו צריך לקהוייה וצריך לסמוכי ר"ל ליתן בתוכו דברים שיש בהם קיוהא זכר לתפוח ולסמוכי ר"ל לעבותו זכר לטיט ופירשו הגאונים ז"ל שנותנין לתוכו תבלין זכר לתבן כגון קנמון וזנגבול שהם דומים לתבן וכך היו תגרי חרך שבירושלים אומרים באו וקחו לכם תבלין למצוה וענין תגרי חרך הוא שיש בחניות חלונות כעין פתחים שדרך בהם מניחים תבלין על שולחנות שבחוץ ביום זה מפני שיום ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ומתוך שאין זו מלאכה גמורה ושיש במכירתם כבוד יום טוב הקלו בהם למכור באיזה שנוי ויש גורסין תגרי הדך על שם שהתבלין נידוכות מלשון או דכו במדוכה:

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ג"כ והוא שאמר מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי לפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר את כל הפרשה אמר הר"ם מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי עבודה זרה ומשתפין השם ית' ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואחר כך גאלנו השם יתברך ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מרורים על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים מצה על שם שנגאלו לפיכך אנו חייבים להודות לשבח לפאר לרומם לגדל למי שעשה לנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ונאמר לפניו הללויה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה בית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר' טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ואינו חותם ר' עקיבא אומר כן י"י אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו בשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים לכשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשינו ברוך אתה י"י גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי מזגו לו כוס שני ר"ל אחר טבול ראשון של שאר ירקות אחר הבאת מצה וחזרת כדי לקרות על זה ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו ומקצת ההלל:

וכאן ר"ל במזיגת כוס זה הבן שואל את אביו אם הוא חכם שהרי בזה עוקרין את השלחן ואם אין דעת בבן להרגיש בענין ולשאול אביו מלמדו ופי' בגמ' חכם בנו בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' ואע"פ שתחלת השאלה בעקירת השולחן הוא מוסיף בשאלות לאמר לו שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה הלילה הזה כלו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אין אנו מטבילין וכו' ופירשוה בגמ' בנוסח זה שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת קודם סעודה והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כלו צלי ופרשוה לדעת ר' יהודה בן בתירה שהיה אומר שאף החגיגה באה צלי ואין הלכה כמותו אלא במבושל כשאר שלמים ופי' בגמ' שבזמן הזה שאין פסח לא יזכיר מבושל צלי:

מתחיל בגנות ר"ל עבדים היינו כדי שיפרסם את העבדות להגיע ממנו לכבוד שחרורו ודרך צחות אמרו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דשבקיה מריה לחירות ויהב ליה דהבא וכספא מאי בעי איהו למעבד ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי קמיה מיד פתח ואמר עבדים היינו וכן מתחיל אח"כ במתחלה עובדי עבודה זרה ומסיים בשבח שיצאנו משם ונתקרבנו לעבודת השם ית' בכמה מעלות טובות ודורש בפרשת ארמי אובד אבי עד שיגמור לדרוש כל הפרשה על הדרך הנדרש בה בספרי:

ר"ג אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ר"ל שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי אא"כ פירש טעמן של שלש אלו ואלו הן פסח מצה ומרור ויזכיר מקרא הראוי בהן בטעם כל אחת מהן פסח יפרש טעמו על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' מצה על שם שנגאלו ושאירע להם מה שנאמר ויאפו את הבצק ופסח מצרים לא נהג אלא אותה הלילה ויום שלה ולא נאמרה שאר הפרשה אלא לדורות לזכירת אותם הענינים ושיאמר אחר זה שלפיכך אנו חייבין להודות וכו' למי שעשה וכו' ולהתחיל בהלל עד למעינו מים לדעת בית הלל שהלכה כמותו וחותם בגאולה ר"ל ברוך אשר גאלנו וכו' בלא חתימה ר' עקיבא אומר בחתימה והוא כן ה' אלהינו יגיענו וכו' ברוך אתה ה' גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

גמ' אמר אביי הלכך צריך לקהויי וצריך כו' זכר לטיט ת"כ דר"י כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מה דרכו כו' וכן פסק רב אלפס דצריך לבצוע על ב' ככרות ביום טוב כו' והטעם לפי שהיה לחם משנה כו' עכ"ל ומיהו לגבי פסח לא צריך ב' ככרות אלא דסגי בא' שלימה וא' פרוסה ולא צריך מצה ג' כמ"ש התוספות ועיין בזה ברא"ש ודו"ק:

בד"ה תגרי חרך כו' וכן עשה הר"י בסדרו חרוסת זכר לטיט עכ"ל וזה סותר מה שכתב בסדרו דבעו חרוסת לטבול ראשון דלא שייך בזה זכר לטיט וכ"כ התוס' לעיל וק"ל:

עַבְדָּא דְּמַפִּיק לֵיהּ מָארֵיהּ לְחֵרוּת, וְיָהִיב לֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא הא דהזכיר שתי חלוקות ולא סגי ליה בחדא? נראה לי בס"ד, דאם עשה לו שתים 'חירות וממון' יש סברה לומר דאחר כך העבד לא ישכחהו בעבור שהוציאו לחירות כי מאחר שהעשיר אותו בכסף וזהב יבוש לומר לפני בני אדם שהוא היה תחלתו עבד אלא יזכיר חסדו בענין מתנת כסף וזהב או דלמא צריך להזכיר על שתיהם, והשיב דחייב להזכיר שתיהם והיינו לאדויי על החירות ולשבוחי על כסף וזהב שנתן לו. או יובן זכר שתי חלוקות שהם סותרים זה את זה כי אמרו רבותינו ז"ל שצריכין לישב בקושי השעבוד מספר ת"ל שנים כמנין חמשה שמות אלקים [ה' פעמים אֱלֹהִים [86] עולים ת"ל 430] ולא ישבו אלא רק פ"ו [86] ונתבטל קושי ד' שמות אלקים כנגד ד' דברים שהם 'נזק וצער ורפוי ובושת' וכמו שאמרו המפרשים ז"ל. ועוד כתבו המפרשים ז"ל דהרכוש נטלוהו בשביל פרעון ארבעה דברים הנזכרים ואם כן זהו חסד גדול כיון דהוציאם לחירות בשביל ד' דברים אין להם טעם ליקח הרכוש ואם לקחו הרכוש בשביל ד' דברים ראוי שיעבדו בקושי עוד כנגד ד' פעמים שמות אלקים. והרב פתח עינים ז"ל דקדק הוה ליה למימר 'דיהיב ליה כספא ודהבא ואפקיה לחירות' דהרכוש קדם ליציאה? ונראה לי בס"ד דלאו על ביזת מצרים קאמר כי זה היה בעבור קיום ההבטחה ד'אַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל' (בראשית טו, יד) שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים אך קאי על ביזת הים דזו היתה בחסד.