ועולה גופה מנלן — שמתן דמה במקום שיש תחתיו יסוד למעוטי מזרח ודרום חוץ מאמה למזרח אצל צפון ואמה לדרום אצל מערב דהכי תנן (מדות פ"ג מ"א) אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת:
אל יסוד מזבח העולה — גבי חטאת [נשיא] כתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העולה וה"ל למיכתב אל יסוד המזבח למה לי דכתיב מזבח העולה אלא הכי קאמר אל יסוד מזבח תעשה העולה:
עצלנית — מפני שנתעצלה להיות אחרונה:
והא לא סגי דלאו הכי — דמצוה לשלש כתות:
לזרוזי נפשייהו — להיות מן הראשונים:
שלא ברצון רבי אליעזר — דאמר בעלמא גבי מכבד דהיינו דומיא דהדחה איכא חיוב חטאת הלכך במקדש כשכבר נעשה צורך גבוה אסור:
החולב — מושך החלב מן הבהמה:
מחבץ — מעמיד החלב ועושה ממנו חביצין שקורין מטונ"ש (גושים (של חלב חמוץ)) :
ורודה — מדכתיב (שמואל א י״ד:כ״ז) ויטבול אותה ביערת הדבש:
אחד זה ואחד זה — מכבד ומרבץ ורודה אבל מאידך לא קאמרי דתולדות אב מלאכה נינהו כדאמרינן בפרק המצניע רבי אליעזר משום הכי מחייב חולב משום מפרק מגבן משום בונה מחבץ משום בורר בהמצניע ומרבץ ומכבד מפרש התם משום אשוויי גומות:
רב אשי אמר — לעולם רבנן דאמרי בעלמא נמי שבות הוא ומתני' כר' נתן דאמר שבות שאינה צריכה לא התירו במקדש:
שאם נשפך דמו של אחד מהן — לארץ ולא נזרק ממנו למזבח:
נמצא כוס זה מכשירו — שהרי מעורב בו מן הנשפך:
שמא לא נתקבל בכלי — אותו שאתה רוצה להכשיר שמא לא נתקבל בכלי ותו לא מהניא ליה זריקה דתנן נשפך מצואר בהמה על הרצפה ואספו פסול בזבחים בפרק שני (דף טו.):
אף אני לא אמרתי — שיועיל אלא כשנתקבל בכלי:
ומנא ידע — רבי יהודה אם נתקבל בכלי והא חששא בעלמא הוא דקאמר שאם ישפך דמו וכיון דלתקוני ספיקי אתא היכי מיתקני בהכי שמא לא נתקבל:
כהנים זריזין הן — וליכא למיחש לשמא לא קיבלוהו לישנא אחרינא שמא לא נתקבל בכלי כל זה שאתה שואב מארץ ונמצאת זורק דם פסול אף אני לא אמרתי למלאות אלא ממקום שיודעין שנשפכו שם דמים שנתקבלו בכלי ואי משום דמיערב בהו מהאי דלא נתקבל כגון דם התמצית הא קא פריך ליה בסיפא וראשון עיקר:
אי זריזין הן — היכן נשפכין הא זריזין הן וידעי:
אגב זריזותייהו — שממהרים לרוץ ולקרב ולזרוק מיתשיד מידייהו:
והלא דם התמצית — של פסחים הרבה מעורב בו ואי נשפך דם של אחד כולו בטל במיעוטו ומה תועיל זריקה שהרי בטל:
דם התמצית — של חולין ושל קדשים:
באזהרה — בלאו ולא כרת דכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא וגו' עד כל אוכליו יכרת יצא דם התמצית שאינו דם הנפש ובמסכת כריתות מפרש טעמא חמשה לאוין כתיבי בדם ומייתיר חד לדם התמצית:
לענין כפרה — שאינו ראוי לזריקה:
