בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף פ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא הכי קאמר כו'לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא:

    והתניאבניחותא דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח ולא אמרינן ליתו עשה דואכלו את הבשר וידחה את לא תעשה דשבירה:

    ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל העצםאבל מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא פקע:

    שאין תלמוד לומרשלא הוצרך ללמד איסור שבירה:

    אבר שיצא מקצתווצריך לחתוך את היוצא:

    חותךאת הבשר סביב אינקרני"ר (אינקריני"ר: לחרוץ (חריץ)) :

    עד שמגיע לעצם וקולףהבשר שלא יצא:

    עד שמגיע לפרקשמתחברין שם שני עצמות:

    וחותךאת הפרק ומשליך את העצם שיצא מקצתו ויאכל בשר הנקלף:

    נקלף בה פורתאבמקום שבירה סביב:

    משום פקעשמא יפקע וישבר תחת הבשר כשיכה על מקום הקלוף:

    בקוליתרדונדי"ל של היד דיש בו מוח מתוכו לא מהניא ליה קליפה:

    מטמאין את הידיםמדרבנן:

    חד אמר משום חשדי כהונהשחשודין לפגל קרבן משום איבה גזרו על הפיגול שיטמא את הידים כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו:

    וחד אמר משום עצלי כהונההמתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם:

    מר מתניטעמא דידי' חשדי אפיגול ומר מתני טעמא דידיה עצלי אנותר:

    מר מתניבין פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן דליטמאו:

    כאיסורוכשיעור איסור אכילתו שהוא חייב עליו בכזית:

    כטומאתוכשיעור טומאת אוכלים דאורייתא בכביצה:

    הא קא מיטמיפנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר לו:

    ומשני טומאת בית הסתרים היאכל מגע חיבור בית הסתרים שאין מקום מגעו נראה וטומאה בית הסתרים נפקא לן במסכת נדה דלא מיטמיא מוידיו לא שטף במים בפ' יוצא דופן (נדה דף מג.) דבעינן נגיעה בידים שהן בגלוי:

    ולרבינא דאמרבפרק בהמה המקשה (חולין דף עג.) לגבי מגע חיבור דאוכלים כמאן דמפרתי דמו ולא הוי חיבור ולא מגע בית הסתרים מיקרי:

    דלית ביה כזיתבאותו קצת:

    שיצא מחבורה לחבורהלקמיה מפרש לא תעשה דיליה:

    מאי לאו טהורמלטמא:

    ואסורלאכול כשאר יוצא חוץ למחיצה דמחיצת פסח מקום אכילתו היא ואפילו הכי קתני טהור:

    לא טהור ומותרדלא פסול יוצא אית ביה אבל יוצא חוץ למחיצה לעולם אימא לך דמטמא:

    הרי זה בלא תעשהכדאמר בפרק כל שעה (לעיל פסחים כד.) לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו אלמא יוצא חשיב ליה ואפי' הכי קתני טהור:

    בשלמא למאןדמתני אפיגול ונותר כביצה מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא והאי דקתני טהור בדליכא כביצה:

    מאי איכא למימרמדקתני האוכלו בלא תעשה מכלל דאיכא כזית:

    זריזין הןשיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה:

    פסחים 85 עמוד א

    1לא, הכי קאמר: אחד עצם שיש עליו כזית בשר מבחוץ, ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מבחוץ, ויש עליו כזית בשר מבפנים במקום שבירה.

    2והתניא: (שמות יב, מו) ״ועצם לא תשברו בו״ אחד עצם שיש בו מוח, ואחד עצם שאין בו מוח. ומה אני מקיים (שמות יב, ח) ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״ בבשר שעל גבי העצם.

    3או אינו אלא בבשר שבתוך העצם, ומה אני מקיים ״ועצם לא תשברו בו״ בעצם שאין בו מוח, אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל. ואל תתמה, שהרי יבא עשה וידחה ל"ת׃

    4כשהוא אומר (במדבר ט, יב) ״ועצם לא ישברו בו״ בפסח שני, שאין ת"ל שהרי כבר נאמר (במדבר ט, יב) ככל חקת הפסח יעשו אותו הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח.

    5מיתיבי: אבר שיצא מקצתו, חותך עד מקום שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק, וחותך.

    6ואי אמרת אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש במקום אחר אין בו משום שבירת העצם, למה לי דקולף עד שמגיע לפרק וחותך? נקלוף ביה פורתא ונתבריה!

    7אביי אמר: משום פקע. רבינא אמר: בקולית.

    8תנן התם: הפיגול והנותר (והטמא) מטמאין את הידים. רב הונא ורב חסדא. חד אמר: מפני חשדי כהונה. וחד אמר: מפני עצלי כהונה.

    9מר מתני אפיגול, ומר מתני אנותר. מאן דמתני אפיגול משום חשדי כהונה. ומאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה.

    10מר מתני כזית, ומר מתני כביצה. מאן דמתני כזית כאיסורו. ומאן דמתני כביצה כטומאתו.

    11איבעיא להו: יוצא גזרו רבנן טומאה או לא? מי אמרינן: נותר דגזרו טומאה דאתי לאיעצולי ביה, אבל יוצא, אפוקי בידים לא מפקי ליה בידים, לא גזרו ביה רבנן טומאה, או דילמא לא שנא.

    12ת"ש אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם, וקולף עד שמגיע לפרק, וחותך. וא"א גזרו ביה רבנן טומאה, כי חתיך ליה מאי הוי? הא קמטמא ליה!

    13טומאת סתרים היא, וטומאת סתרים לא מטמיא.

    14ולרבינא דאמר: חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא, וכמאן דמפרתי דמי, מאי איכא למימר? הא קנגע בהדדי וקא מטמא! אלא: למאן דמתני כזית דלית ביה כזית. ומאן דמתני כביצה דלית ביה כביצה.

    15ת"ש המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, אע"פ שהוא בלא תעשה, טהור. מאי לאו טהור ואסור, דיוצא מחבורה לחבורה כיוצא חוץ למחיצתו דמי, ומפסיל, ואפי' הכי קתני טהור, אלמא לא גזרו רבנן טומאה!

    16לא טהור ומותר, דיוצא מחבורה לחבורה לאו כיוצא חוץ למחיצתו דמי, ולא מפסיל.

    17והא קא תני סיפא: האוכלו הרי זה בל"ת בשלמא למאן דאמר כביצה דאית ביה כזית ולית ביה כביצה, אלא למאן דאמר כזית, מאי איכא למימר?

    18אלא: ביוצא בפסח לא מיבעיא לן דלא גזרו רבנן טומאה, מאי טעמא בני חבורה זריזין הן, ומזהר זהירי ביה. אלא, כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים, מאי, תיקו.

    19ומוציא בשר פסח׃

    תוספות

    אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוחהכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בפ' החולץ (יבמות מא.) כל הנשים לא ינשאו עד ג' חדשים אחד בתולות ואחד אלמנות כו' תנא נמי ברישא בתולות שאינו פשוט והיכא דאיכא פלוגתא או קאי אקרא דרך להזכיר פשוט קודם כההיא דראש השנה (דף כט:) דתנן אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה אמרו לו א' יבנה כו' כלומר כמו שפשוט לך שתוקעים ביבנה כך כל מקום שיש ב"ד וכן בבבא קמא (דף נ:) אחד בור אחד שיח ומערה דקאי אקרא דכתיב בור וכן בסוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח כו' וכן בפ"ק דסוכה (דף כ.) גבי א' גדולה וא' קטנה כו':

    כשהוא אומר ועצם לא ישברו בו בפסח שני כו'בפ' דם חטאת בזבחים (דף צז:) יליף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בקדשים מדכתב רחמנא גבי פסח ועצם לא תשברו בו וקשה היכי יליף מינה ואמאי נמי צריך קרא הכא הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ועוד קשה לרשב"א דהכא אפשר לקיים שניהם על ידי גומרתא דהשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם וקיימא לן דהיכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת ותירץ רבינו חיים לרשב"א דלרבא שפירש לעיל בגומרתא דאסור משום הפסד קדשי' אתי שפיר:

    משום חשדי כהונהוא"ת כמו כן לא יחושו לעשות בטומא' י"ל דאף לרשעים חמירא להו טומאה כדאמרינן ביומא (דף כג.) ללמדך שחמורה עליהן טהרת כלים יותר משפיכות דמים:

    טומאת בית הסתרים היאוא"ת התינח לר' יוסי אלא לר' מאיר דפליג עליה ומייתי לה בפ' בהמה המקשה (חולין עב:) דאית ליה דמטמא מאי איכא למימר וי"ל דקיימא לן כר' יוסי לגבי ר' מאיר:

    ולרבינא דאמר חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי כו'וא"ת בלא רבינא כיון דס"ד דאיכא שיעור לטמויי במה שיצא לחוץ הוה מצי לאקשויי דמסקינן בפרק בהמה המקשה (שם) דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתו מאביו מקבל טומאה מאביו וה"נ הכא וי"ל דאיכא לאוקומה בניתזות בכל כחן וכן משני בפ' אמרו לו (כריתות ט:) גבי אבר המדולדל באדם טהור מיהו הכא כיון שאינו חותך העצם אלא חותך סביבו' העצם אינו יכול להתיז בכל כחו ובירושלמי מוקי בחותך ומשליך במעט מעט:

    דבני חבורה זריזין הן כי קמיבעיא לן יוצא דקדשיםוא"ת דבפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין הן אמרינן בני חבורה זריזין הן לא אמרינן ותירץ ר"י דלא דמי דגבי בני חבור' שייך למיגזר טפי שמא יחתה מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    והתניא הכי ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח במקום שבירה ואחד עצם שאין בו מוח ומה אני מקיים ואכלו את הבשר וגו' ואסיקנא הוי אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח חייב ומותבינן תוב לריש לקיש אבר שיצא מקצתו פי' חוץ לירושלים ונפסל חותך בבשר עד שמגיע לעצם ומפריש בין הבשר שיצא ובין הבשר שנשאר באבר שלא יצא וקולף כלומר מפריש הבשר הכשר שלא יצא מפשיטו מן העצם עד שמגיע לפרק וחותך נמצא הבשר המופשט תלוי בפסח הבשר שיצא מחובר על העצם ושורף הבשר שיצא והעצם עמו ושאר הבשר שהפשיט מן העצם כשר לאכילה ולדברי ריש לקיש למה אמרה המשנה שצריך קליפה עד הפרק הלא הוא שבירת העצם שלא במקום בשר אינו חייב יקלוף מן הבשר מעט ולא ישאיר באותו מקום בשר וישבר העצם ומשני אביי חיישינן משום פקע כלומר כששובר העצם אינו מתפרק עמו נסירה אלא נסדק חיישי' שמא יעלה הסדק במקום לפיכך חותך בפרק רבינא אמר בקולית:

    אבר שיצא מקצתו כו' תנן התם בסוף מס' זו הפגול והנותר והטמא מטמאין את הידים אפגול אמרינן מ"ט גזרו בו רבנן טומאה משום חשדי כהונה שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבוא ליגע בו כלל וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו בו והניחוהו להיות נותר חד מתני כזית מטמא הידים באיסור אכילתו מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין:

    איבעיא להו בשר היוצא חוץ למחיצתו ונפסל גזרו בו טומאה או לא ואתינן למפשט לה ממתני' דתנן אבר שיצא מקצתו חותך כו' ואי אמרת גזרו בו אע"פ שחתכו מפרישו מן הבשר הנשאר באבר מבפנים מאי הוי גם הבשר שבפנים נטמא מן הבשר שיצא ושנינן נגיעת הבשר בבשר במקום החתיכה היא ומקום החתיכה קודם חתיכתה מקום סתירה הוא וקי"ל זו היא טומאת סתרים ולא מטמאה וכבר פירשנוהו בפ' בהמה המקשה לילד ולשם רבינא מפריק אפילו תימא רבנן חיבורי אוכלין כמאן דמפרקי דמי וקא נגעו אהדדי כלומר כיון דלחתיכה קאי כחתוך דמי ואינה טומאת בית הסתרים אלא טומאה גלויה היא וכאלו חתיכה אחת נוגעת בחברתה ושני' הא דתנן אבר שיצא חותך בבשר ומפרשי ומה שבפנים כשר בזמן שאין בשר היוצא כזית דלא נחתא ליה טומאה כלל:

    ת"ש בשר פסח היוצא מחבורה לחבורה אע"פ שהוא בלא תעשה טהור מאי לאו יוצא מחבורה לחבורה טהור ומותר הוא ולאו כתיב ביה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה כלאו דשבירת עצם מה שבירת העצם לא פסול ליה אף יציאתו לא פסול ליה ואקשי' אי הכי טהור ומותר הוא אימא סיפא והאוכלו הרי זה בלא תעשה דתניא בתורת כהנים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל בכל לרבות היוצא והבשר כל טהור יאכל בשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר מכאן אמרו אבר שיצא מקצתו כו' בשלמא למאן [דאמר] ביוצא כביצה מוקי לה בדלית ליה כביצה אלא כזית הלכך עובר משום אוכל חוץ למחיצתו ואין עובר משום יוצא דהא לית ביה כביצה אלא למאן דבעי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף פ״ה עמוד א׳

    מסכת פסחים דף פ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־424 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא הכי קאמר כו' לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא:

    והתניא בניחותא דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח ולא אמרינן ליתו עשה דואכלו את הבשר וידחה את לא תעשה דשבירה:

    ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל העצם אבל מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא פקע:

    שאין תלמוד לומר שלא הוצרך ללמד איסור שבירה:

    אבר שיצא מקצתו וצריך לחתוך את היוצא:

    חותך את הבשר סביב אינקרני"ר (אינקריני"ר: לחרוץ (חריץ)) :

    עד שמגיע לעצם וקולף הבשר שלא יצא:

    עד שמגיע לפרק שמתחברין שם שני עצמות:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 85a · Sefaria

    תוספות

    אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח הכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בפ' החולץ (יבמות מא.) כל הנשים לא ינשאו עד ג' חדשים אחד בתולות ואחד אלמנות כו' תנא נמי ברישא בתולות שאינו פשוט והיכא דאיכא פלוגתא או קאי אקרא דרך להזכיר פשוט קודם כההיא דראש השנה (דף כט:) דתנן אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה אמרו לו א' יבנה כו' כלומר כמו שפשוט לך שתוקעים ביבנה כך כל מקום שיש ב"ד וכן בבבא קמא (דף נ:) אחד בור אחד שיח ומערה דקאי אקרא דכתיב בור וכן בסוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח כו' וכן בפ"ק דסוכה (דף כ.) גבי א' גדולה וא' קטנה כו':

    כשהוא אומר ועצם לא ישברו בו בפסח שני כו' בפ' דם חטאת בזבחים (דף צז:) יליף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בקדשים מדכתב רחמנא גבי פסח ועצם לא תשברו בו וקשה היכי יליף מינה ואמאי נמי צריך קרא הכא הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ועוד קשה לרשב"א דהכא אפשר לקיים שניהם על ידי גומרתא דהשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם וקיימא לן דהיכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת ותירץ רבינו חיים לרשב"א דלרבא שפירש לעיל בגומרתא דאסור משום הפסד קדשי' אתי שפיר:

    משום חשדי כהונה וא"ת כמו כן לא יחושו לעשות בטומא' י"ל דאף לרשעים חמירא להו טומאה כדאמרינן ביומא (דף כג.) ללמדך שחמורה עליהן טהרת כלים יותר משפיכות דמים:

    טומאת בית הסתרים היא וא"ת התינח לר' יוסי אלא לר' מאיר דפליג עליה ומייתי לה בפ' בהמה המקשה (חולין עב:) דאית ליה דמטמא מאי איכא למימר וי"ל דקיימא לן כר' יוסי לגבי ר' מאיר:

    ולרבינא דאמר חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי כו' וא"ת בלא רבינא כיון דס"ד דאיכא שיעור לטמויי במה שיצא לחוץ הוה מצי לאקשויי דמסקינן בפרק בהמה המקשה (שם) דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתו מאביו מקבל טומאה מאביו וה"נ הכא וי"ל דאיכא לאוקומה בניתזות בכל כחן וכן משני בפ' אמרו לו (כריתות ט:) גבי אבר המדולדל באדם טהור מיהו הכא כיון שאינו חותך העצם אלא חותך סביבו' העצם אינו יכול להתיז בכל כחו ובירושלמי מוקי בחותך ומשליך במעט מעט:

    דבני חבורה זריזין הן כי קמיבעיא לן יוצא דקדשים וא"ת דבפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין הן אמרינן בני חבורה זריזין הן לא אמרינן ותירץ ר"י דלא דמי דגבי בני חבור' שייך למיגזר טפי שמא יחתה מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים:

    Tosafot on Pesachim 85a · Sefaria

    רבנו חננאל

    והתניא הכי ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח במקום שבירה ואחד עצם שאין בו מוח ומה אני מקיים ואכלו את הבשר וגו' ואסיקנא הוי אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח חייב ומותבינן תוב לריש לקיש אבר שיצא מקצתו פי' חוץ לירושלים ונפסל חותך בבשר עד שמגיע לעצם ומפריש בין הבשר שיצא ובין הבשר שנשאר באבר שלא יצא וקולף כלומר מפריש הבשר הכשר שלא יצא מפשיטו מן העצם עד שמגיע לפרק וחותך נמצא הבשר המופשט תלוי בפסח הבשר שיצא מחובר על העצם ושורף הבשר שיצא והעצם עמו ושאר הבשר שהפשיט מן העצם כשר לאכילה ולדברי ריש לקיש למה אמרה המשנה שצריך קליפה עד הפרק הלא הוא שבירת העצם שלא במקום בשר אינו חייב יקלוף מן הבשר מעט ולא ישאיר באותו מקום בשר וישבר העצם ומשני אביי חיישינן משום פקע כלומר כששובר העצם אינו מתפרק עמו נסירה אלא נסדק חיישי' שמא יעלה הסדק במקום לפיכך חותך בפרק רבינא אמר בקולית:

    אבר שיצא מקצתו כו' תנן התם בסוף מס' זו הפגול והנותר והטמא מטמאין את הידים אפגול אמרינן מ"ט גזרו בו רבנן טומאה משום חשדי כהונה שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבוא ליגע בו כלל וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו בו והניחוהו להיות נותר חד מתני כזית מטמא הידים באיסור אכילתו מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין:

    איבעיא להו בשר היוצא חוץ למחיצתו ונפסל גזרו בו טומאה או לא ואתינן למפשט לה ממתני' דתנן אבר שיצא מקצתו חותך כו' ואי אמרת גזרו בו אע"פ שחתכו מפרישו מן הבשר הנשאר באבר מבפנים מאי הוי גם הבשר שבפנים נטמא מן הבשר שיצא ושנינן נגיעת הבשר בבשר במקום החתיכה היא ומקום החתיכה קודם חתיכתה מקום סתירה הוא וקי"ל זו היא טומאת סתרים ולא מטמאה וכבר פירשנוהו בפ' בהמה המקשה לילד ולשם רבינא מפריק אפילו תימא רבנן חיבורי אוכלין כמאן דמפרקי דמי וקא נגעו אהדדי כלומר כיון דלחתיכה קאי כחתוך דמי ואינה טומאת בית הסתרים אלא טומאה גלויה היא וכאלו חתיכה אחת נוגעת בחברתה ושני' הא דתנן אבר שיצא חותך בבשר ומפרשי ומה שבפנים כשר בזמן שאין בשר היוצא כזית דלא נחתא ליה טומאה כלל:

    ת"ש בשר פסח היוצא מחבורה לחבורה אע"פ שהוא בלא תעשה טהור מאי לאו יוצא מחבורה לחבורה טהור ומותר הוא ולאו כתיב ביה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה כלאו דשבירת עצם מה שבירת העצם לא פסול ליה אף יציאתו לא פסול ליה ואקשי' אי הכי טהור ומותר הוא אימא סיפא והאוכלו הרי זה בלא תעשה דתניא בתורת כהנים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל בכל לרבות היוצא והבשר כל טהור יאכל בשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר מכאן אמרו אבר שיצא מקצתו כו' בשלמא למאן [דאמר] ביוצא כביצה מוקי לה בדלית ליה כביצה אלא כזית הלכך עובר משום אוכל חוץ למחיצתו ואין עובר משום יוצא דהא לית ביה כביצה אלא למאן דבעי.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 85a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו בפגול ונותר שאע"פ שאין להם טומאה מצד עצמן חכמים גזרו עליהם שיהו מטמאין את הידים ושיעור טומאה זו בכביצה ואע"פ שאיסור אכילתם בכזית שיעור טומאתם מיהא אינו אלא בכביצה כשאר אוכלין וטעם טומאה זו בפגול משום חשדי כהונה שחשודים לפגל את הקרבן משום איבת בעלים ולפיכך תקנו שיהא מטמא את הידים להטריחו בהטבלתן כדי שיחוס על טרחו ולא יפגל ובנותר משום עצלי כהונה המתרשלים באכילת קדשים ואין בזה חילוק בין קרבן פסח לשאר קדשים אבל היוצא והוא הבשר שיצא חוץ למחיצתו בקרבן הפסח אינו מטמא את הידים כלל שאין לגזור עליהם כדי שיזהרו בכך שבני חבורה זריזין הם ומזרזין זה את זה שלא להוציא ממנו חוץ לחבורה ובשאר קדשים הדבר ספק וספק טומאת ידים טהור:

    טומאת בית הסתרים אינה מטמאה ואי זו היא טומאת בית הסתרים כגון שתחב אדם טומאה בכוש לתוך גרונו של טהור ולא נגעה בלשונו או בחכו או שהכניסה במעי האשה ולא נגע בבשרה אלא בפנים אין האיש או האשה שהוכנסה הטומאה לתוכם טמאים שמגע בית הסתרים אינו כלום וכבר כתבנו מדין זה במסכת חולין פרק מקשה ובמסכת נדה פרק דופן וכן כל מגע שבחבור כגון שתאמר דרך משל אם היה האבר היוצא מטמא מגעו עם האבר הסמוך לו שלא יצא מגע בית הסתרים הוא ואין אומרין בזה חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ר"ל שאינו חבור ואינו נקרא מגע בית הסתרים וכן אוכל הנפרד שנתקבץ אינו חבור ליטמא כלו במגע קצתו ומ"מ מצטרף הוא לכביצה לטמא אוכלין אחרים אם נטמא הוא כלו כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Pesachim 85a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אחד עצם שיש כו' הכא מזכיר שאינו פשוט כו' והיכא דאיכא פלוגתא או קאי אקרא כו' עכ"ל ק"ק דהא לאוקמתא דר"ל דלעיל קתני א' עצם שיש עליו כזית בשר מבחוץ ואחד שאין כו' דהיינו הפשוט קודם אע"ג דלא קאי אפלוגתא ולא אקראי ודו"ק:

    בד"ה כשהוא אומר כו' דלרבא שפירש לעיל בגומרתא כו' א"ש עכ"ל נקטו בדבריהם רבא משום דאיהו קאמר התם הכי וכ"ה בתוספות שם דרבא לטעמיה ע"ש וה"ה דא"ש לאביי דמשום פקע א"א לקיים שניהם מיהו י"ל דדוקא לרבא קאמרי הכא התוספות א"ש דלאביי כיון דאינו בודאי שיפקע אפשר לקיים שניהם מקרי לגבי שבירה גופה ודו"ק:

    בד"ה דבני חבורה כו' משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין כו' ותירץ כו' כגון יוצא זריזין בני חבורה יותר מכהנים עכ"ל ק"ק ומאי קושיא דאימא ביוצא בקדשים קלים קמבעי ליה דומיא דפסח דיוצא דידיה שערי ירושלים ובני חבורה דפסח קאמר דזריזין יותר מישראלים אוכלי קדשים קלים אבל בקדשי קדשים דאכלי כהני' ודאי דזריזין הן יותר אפי' מבני חבורה דפסח וכדאמרי' בהמוצא תפילין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 85a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה הרי זה בל"ת כדאמר פכ"ש עיין לקמן דף צה ע"א ברש"י ד"ה לא תוציא:

    תוס' ד"ה משום חשדי כהונה י"ל דאף לרשעים עיין סנהדרין מח ע"א תד"ה משמשין:

    Gilyon HaShas on Pesachim 85a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף פ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־424 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״לא, הכי קאמר: אחד עצם שיש עליו…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״והתניא: (שמות יב, מו) ״ועצם לא תשברו…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״או אינו אלא בבשר שבתוך העצם, ומה…״

    4. קטע 436 מילים

      נפתחת ב״כשהוא אומר (במדבר ט, יב) ״ועצם לא…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: אבר שיצא מקצתו, חותך עד מקום…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״ואי אמרת אבר שאין עליו כזית בשר…״

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״אביי אמר: משום פקע. רבינא אמר: בקולית.…״

      חכמים: אביי.

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״תנן התם: הפיגול והנותר (והטמא) מטמאין את…״

      חכמים: רב הונא, רב חסדא.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״מר מתני אפיגול, ומר מתני אנותר. מאן…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״מר מתני כזית, ומר מתני כביצה. מאן…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: יוצא גזרו רבנן טומאה או…״

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע…״

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״טומאת סתרים היא, וטומאת סתרים לא מטמיא.…״

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״ולרבינא דאמר: חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא,…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״ת"ש המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, אע"פ…״

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״לא טהור ומותר, דיוצא מחבורה לחבורה לאו…״

    17. קטע 1725 מילים

      נפתחת ב״והא קא תני סיפא: האוכלו הרי זה…״

    18. קטע 1827 מילים

      נפתחת ב״אלא: ביוצא בפסח לא מיבעיא לן דלא…״

    19. קטע 193 מילים

      נפתחת ב״ומוציא בשר פסח…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף פ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026