מסכת פסחים דף ע״ח עמוד ב׳

1הא אמרת, בציבור אפילו רבי יהושע מודה.

2אלא: רואה אני דברי ר"א בדיעבד, ודברי ר' יהושע לכתחלה. דיעבד אפילו רבי יהושע נמי מודה הוא, דקתני: מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה!

3הא בטומאה, הא באבוד ושרוף. כי קתני: מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה בנטמא, אבל באבוד ושרוף לא. כי קאמר ר' יוסי: רואה אני את דברי ר"א בדיעבד באבוד ושרוף.

מתני׳ · משנה

4נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם. נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם. ובמוקדשים אינו כן, אלא אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם.

גמ׳ · גמרא

5אמר רב גידל אמר רב: אם זרק הורצה. והא בעינן אכילה! אכילה לא מעכבא.

6והא כתיב: ״(שמות יב״, ד) ״איש לפי אכלו״?! למצוה.

7ולעכב לא? והתניא: (שמות יב, ד) ״במכסת״, מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו. יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל איש לפי אכלו תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב.

8ואיתקש אוכלין למנויין.

9אלא רב דאמר כרבי נתן, דאמר: אכילת פסחים לא מעכבא.

10הי רבי נתן? אילימא הא רבי נתן דתניא, רבי נתן אומר: מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ת"ל (שמות יב, ו) ״ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״, וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד.

11דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני חזי להני, ואי ממשכי הני חזי להני!

12אלא, הא ר' נתן דתניא: נמנו עליו חבורה אחת, וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת, ראשונים שיש להן כזית, אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני, אחרונים שאין להם כזית, אין אוכלין וחייבין לעשות פסח שני.

13רבי נתן אומר: אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני, שכבר נזרק הדם.

14אכתי: דילמא שאני התם, דאי ממשכי הני חזי להו. א"כ ליתני: הואיל וראויים לימשך, מאי ״שכבר נזרק הדם״? ש"מ בדם תליא מילתא, אבל אכילה לא מעכבא.

15מאי דוחקיה דרב דמוקים לה מתני' לכתחלה, ור' נתן? נוקמה כרבנן, ואפילו דיעבד נמי לא! רב מתני' קשיתיה: אמאי (תני) ״אין זורק את הדם״? ליתני ״פסול״. אלא שמע מינה: ״אין זורק״ לכתחלה, אבל דיעבד שפיר דמי.

16ולר' נתן, ״איש לפי אכלו״ למה לי? דבעינן גברא דחזי לאכילה.

17מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו לאוכליו וזרקו דמו שלא לאוכליו הפסח עצמו כשר, ואדם יוצא בו ידי חובתו. כמאן? נימא רבי נתן היא, ולא רבנן?

18אפילו תימא רבנן, אין מחשבת אוכלין בזריקה.

19מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה חולה בשעת שחיטה וחלים בשעת זריקה, חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה. אין שוחטין וזורקין עליו, עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה. כמאן? נימא רבנן היא, ולא רבי נתן? אפילו תימא רבי נתן, גברא דחזי לאכילה בעינן.

20מאן תנא להא דתנו רבנן: שחטו בטהרה, ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה, ואל יאכל בשר בטומאה. כמאן?

21אמר רבי (אליעזר): במחלוקת שנויה, ורבי נתן היא. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא. הכא במאי עסקינן בציבור, דאפילו בטומאה נמי עבדי.

22אי בציבור, אמאי אין הבשר נאכל בטומאה? גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה, ויאמרו: אשתקד לא נטמאנו ואכלנו? השתא נמי ניכול. ולא ידעי דאשתקד כי איזדריק דם, בעלים טמאים הוו, השתא בעלים טהורין הוו.