מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא — דחייב בפסח שני:
לא תשחט על חמץ — דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע"ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט:
השיר יהיה לכם — ביום שתגאלו מן הגלות:
כליל התקדש חג — כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו:
לילה המקודש לחג — כגון פסח ראשון:
שאין מקודש לחג — כגון ליל אכילת פסח שני שאינו י"ט:
לילה — דפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף סד.) ולקמן (פסחים דף קיז.) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש:
אפשר כו' — דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל:
נוטלין את לולביהן — אגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא (שם):
צלי — דאיתרבי מכלליה דמצות ומרורים:
דוחה את השבת — דבשני כתיב ביה במועדו למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני (לעיל פסחים דף צג.):
יחזור ויעשה בטומאה — בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי:
טעון לינה — לילה הראשון ילין בירושלים מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י"ט הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראייה:
הנאכל לששה — שאוכלין עליו מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ מלילה הראשון בפרק בתרא (דף קכ.):
טעון לינה — לילה אחד בתוך העיר:
מתני' לא יאכלו ממנו זבין — דגבי טמא לנפש כתיב איש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו דברים (לעיל פסחים דף סז.):
ואם אכלו פטורין מכרת — דאוכל קדשים בטומאה כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת מקדש לא פטרינהו רחמנא:
ורבי אליעזר פוטר — אף מכרת דביאת מקדש וטעמא יליף בגמרא:
גמ' וישלחו מן המחנה כו' — ות"ק לא דריש להכי דכולהו איצטריכו כדאמרינן באלו דברים (שם) לחלקם למחנותיהם:
ונכנסו להיכל — מקום שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא לצורך משום דכתיב אל יבא בכל עת וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על ביאת מקדש בטומאה:
אפילו מקצת מחנה — אע"פ שאין משתלחין מכל מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה טמאי מתים בפסח הבא בטומאה משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל:
איכא דאמרי כו' — ורבא לקולא פשט דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל:
אל מחוץ למחנה תשלחום — היינו היכל כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם:
וישלחו מן המחנה — עזרה כך קבל רבי ונ"ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא קרינא ביה אל מחוץ לא קרינא ביה וישלחו מקצת מחנה:
אימורי פסח — כגון כליות ויותרת הכבד:
