מסכת פסחים דף צ״ט עמוד א׳

גמ' מכאן אמרו מפני דבר כזה אמרו יפה שתיקה כו' שאילו אמר ואמרו השני אין לו תקנה לא אמר ולא אמרו שניהן ראויין זה אוכל משלו כו':

לימא מתני' דקתני שנים שנתערבו פסחיהן כו':

דלא כר' יהודה דבעי שיהא א' מבני חבורה הראשונה קיים עליו דהא ודאי אותן שנים שהביאו מן השוק אינן חשובין מבני חבורה הואיל ולא היו בשעת לקיחתן ועל כרחיך רבי יהודה אבני שעת לקיחתו קפיד דאי אמנויין בתר הכי סגי מאי איכא בין דידיה לרבי יוסי ונמצא שאם הוחלפו בשעת שחיטה על ידי התנאי והמשכה אין אחד מן הראשונים קיים עליו ורישא דקתני דבעינן שהוחלפו מכל חבורה לכל הפסח טעמא משום דבעי אתנויי ומימר אם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך ואם לאו דאיכא חד מבעליו התם מאן קא ממני ליה והיאך יכולין לומר ונמנינו על זה בלא רשות בעליו:

ואם ימעט משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:

כמות שהוא בלא בעלים ואם רצו כולן לימשך ימנו עליו אחרים תחלה אבל לבני חבורה ראשונה לא קפיד קרא:

כיון דאמר ר' יהודה בפרקין דלעיל (פסחים דף צא.) מעיקרא לאימנויי אחרינא עליה קאי ואפילו אין שם תערובת הלכך זה הבא מן השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא הוה ליה אחד מבני חבורה ראשונה:

מתני' נמי דייקא דר' יהודה היא:

חמשה וארבעה לא חמש חבורות שיש בהן אחת של ארבעה אנשים ואין בה כדי לתת חלק אחד לכל פסח ופסח לא שרי מתניתין:

ת"ר אמר להם ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמר להם ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים וכתיב גם אויל מחריש חכם יחשב אוטם שפתיו נבון: שתי חבורות שנתערבו פסחיהם אלו מושכין להם אחד וכו'. פי' בני חבורה זו מושכין לו כבש אחר ובני חבורה האחרת מושכין להם הכבש האחר אחד מבני חבורה זו בא ונמנה עם בני חבורה האחרת ואחד מבני חבורה האחרת בא לו ונמנה עם בני חבורה זו וכך הם אומרי' אם זה הפסח שלנו הוא ידינו משוכות משלך ונמניתה על שלנו ואם זה הפסח הוא שהיה לחבורתך ויש לך חלק בכללם הרי הוא לך וידיך משוכות משלנו ונמנינו על שלך ולמה צריכין אנו לכך מפני שאנו צריכין להיות מי שנמנה עיקר על אותו הפסח מתחלה יהיה מנוי גם עכשיו עיקר וימנה אחרים עמו. וכך עושין בני חבור' האחרת כאשר פירשנו מעשה האחרת כך מעשה השניה. וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה נמשכין להם אחד מכל וכך הן אומרין ופשוטה היא:

שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו כבש אחד וזה מושך לו כבש אחד זה ממנה עמו על פסחו אחד מן השוק וזה ממנה עמו על פסחו אחד מן השוק נמצא בכל פסח שנים שנים זה ראשון שהפריש אותו הכבש שנתערב לפסחו מניח אותו הכבש שמשך לעצמו לזה שהביאו מן השוק וממנה עמו עליו והולך אצל שמשך אותו הכבש השני וגם הוא עושה כמעשה חברו וכך הן אומרין אם שלי הפסח הזה ידיך משוכות מאותו שמנית בו ועכשיו נמנית על שלי ואם שלך הוא ידי משוכות משלי ונמנית על שלך וכך עושה השני נמצאו אותם שהביאו מן השוק הם עקרים על הזבח והעיקרים שהיו מקודם נמנין עמהם ויתכן שכל אחד מהם יוצא בעיקר פסחו של חבירו בכלל אלו שהביאו מן השוק ולפיכך אמרנו לימא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה קיים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא כלומר לא בא הכתוב אלא ללמד שלא יניחו הפסח כמות שהוא ומשני ר' יוחנן אפילו תימא רבי יהודה היא מתני' כיון דאמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקר' למנויי אחרינא בהדיה קאי וכאלו האי דאתי עכשיו ומנייה בהדיה על פסחו כמתחלה בהדיה הוא כאלו נמנה על הראשון ותרויהו עיקרא נינהו הלכך כמבני החבורה דמי:

אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דצריך להשאר אחד מבני חבורה מדקתני וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ולא קתני וכן חמש חבורות של (ארבעה) [חמשה] וארבעה אלא תני חמשה חמשה שילכו ארבעה מהן בכל חבורה אחד מהן וישאר אחד מהן בחבורה שלו ויביאו אצלו מכל חבורה אחת נמצאו בכל חבורה חמשה ואילו היו חמש חבורות ארבעה מהן חמשה חמשה וחבורה אחת ארבעה נמצאת חבורה זו שיש בה ארבעה הולך אחד מהן בכל חבורה והלכו הארבעה בארבע חבורות ולא נשאר בחבורתן אחד אלא (הן הן) הארבעה שבאו ונתקבצו בה אחד מכל חבורה ש"מ מדלא קתני ארבעה אלא חמשה חמשה צריך שישאר אחד מבני חבורתו קיים שם ש"מ:

הדרן עלך מי שהיה טמא.