מידב דייבי — לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:
לאחר בישולו — קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב' לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט:
דשיע — ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:
טפליה — בעיסה שקורין פשטיד"א (פשטידה) :
אי מעלי טפליה — אם יש טעם יפה בלחם:
הב לי דאיכול — וסייעתא לרבה:
בסמידא — בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:
דמיפריר — לשון פירורין:
ואי לאו דחזיא — ללחם:
דזיג — לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם:
כי זוזא חיורא — צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה:
בחיורתא — קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:
דשריר — קשה ואינו פולטו:
דסמידא — דאמר לעיל דמיפריר:
בין אסמיק — מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא:
והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל — כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו:
אומצא ביעי ומיזרקי — אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:
פליגי בה — כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי:
בכל התורה כולה — כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל:
מידב דייב — ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי:
צמתו — ודמו נבלע בו:
שאיבי ליה — שואבים את הדם:
חלייה — מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו:
אסמיק חלייה אסיר — לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:
מגמע לה — לההוא חלה:
חלא — חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד:
מתמהא — חלש מעקרו דחלטינן ביה:
