בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף כ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואם אינו עניןלאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

    לימד על חטאתפסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

    פסוליכל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן פסחים מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (זבחים ד' קד:):

    אמר ליהההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

    דהא כתיב ושרפתאלמא לאו בר אכילה הוא:

    לכל איסוריןדוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

    מיבעי ליה לכדר' אלעזרליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

    כל שבקודש פסולמדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

    מקרא קמאוכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים:

    לכל איסוריןדוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

    ואם אינו ענין לאכילהדהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה:

    אמר קרא והנותרדהוה ליה למכתב ושרפתו באש:

    לאו שבכללותכגון זה שנכלל כל הפסולין יחד:

    לא בערתיאזהרה נפקא לן ביה ביבמות בהערל (יבמות דף עג:):

    אין מזהיריןמדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות (דף ה:) נפקא לן:

    היקשא הואולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע"ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים ט״ו:כ״ב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל:

    אכל פוטיתאשרץ המים:

    לוקה ארבעחד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע:

    נמלהשהוא שרץ הארץ:

    לוקה חמשהני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:

    פסחים 24 עמוד א

    1ואם אינו ענין לאכילה, תנהו ענין לאיסור הנאה.

    2אי, מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא ״(ויקרא ו״, כג) ״בקדש... באש תשרף״, בקדש בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

    3והאי ״בקדש... באש תשרף״ להכי הוא דאתא?! האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון! דתניא, רבי שמעון אומר: ״בקדש... באש תשרף״ לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש. ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים מנין? תלמוד לומר: ״(וכל) בקדש... באש תשרף״.

    4אמר ליה, רבי יונתן רבך מהאי קרא קאמר לה: (שמות כט, לד) ״ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר וגו'״, שאין תלמוד לומר ״לא יאכל״, ומה תלמוד לומר ״לא יאכל״ אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב ״(שמות כט״, לד) ״ושרפת את הנותר באש״, תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה, תנהו ענין לאיסור הנאה.

    5אי, מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא ״ושרפת את הנותר״ נותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

    6והאי ״לא יאכל״ להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר. דאמר ר' אלעזר: ״לא יאכל כי קדש הוא״ כל שבקדש פסול, בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.

    7אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך: דליכתוב ״באש תשרף״, ולא בעי ״לא תאכל״, מה תלמוד לומר ״לא תאכל״ אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר, תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה, תנהו ענין לאיסור הנאה.

    8אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר קרא ״הנותר״ הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

    9אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא, דאי מדרבי אלעזר אין לוקין על לאו שבכללות.

    10אלא אמר רב פפא, מהכא: (ויקרא ז, יט) ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף״, שאין תלמוד לומר ״לא יאכל״, מה תלמוד לומר ״לא יאכל״?

    11אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל, אמרה תורה (דברים כו, יד) ״לא בערתי ממנו בטמא״ בשר קדש חמור לא כל שכן?!

    12וכי תימא ״אין מזהירין מן הדין״. הקישא הוא, דכתיב: ״(דברים יב״, יז) ״לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וגו'״׃

    13מה תלמוד לומר ״לא יאכל״? אם אינו ענין לגופו, תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה, תנהו ענין להנאה.

    14אי, מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא ״הנותר״ הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

    15אמר לי' רבינא לרב אשי: ואימא, לעבור עליו בשני לאוין. לאו מי אמר אביי: אכל פוטיתא לוקה ארבע.

    16נמלה לוקה חמש.

    תוספות

    ואם אינו ענין לאכילהלא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:

    הא אין לוקין על לאו שבכללותהקשה הר"ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:

    אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשרואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי"ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:

    הקישא הואתימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי"ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת (דף כה.) לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:

    דכתיב לא תוכל לאכול בשעריךהאי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש"מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    והאי בקדש מבעי ליה לכדתניא בקדש באש תשרף לימד על חטאת כו' והא דאמר ר' יונתן ואם יותר מבשר המלואים וגו' נדחו דבריו ותרצה אביי לעולם מקרא קמא והוא וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וא"כ נימא קרא בקדש באש תשרף ונשתוק לא תאכל למה לי אם אינו ענין לגופיה דנפק' ליה מדר' אלעזר דאמר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה ודחי' תוב ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה דאי מדר' אלעזר הוה ליה לאו שבכללות כדפירש כל שבקדש כלל כל פסולין שבקדש [וכל לאו] שבכללות אין לוקין עליו אלא א"ר פפא מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שאין ת"ל (באש ישרף) [לא יאכל] כו' עד וכי מזהירין מן הדין ודחי' הקישא הוא כלומר התורה הקישה הקדש למעשר שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וגו' וכל נדריך אלו קדשים:

    אמר ליה רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף כ״ד עמוד א׳

    מסכת פסחים דף כ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואם אינו ענין לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

    לימד על חטאת פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

    פסולי כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן פסחים מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (זבחים ד' קד:):

    אמר ליה ההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

    דהא כתיב ושרפת אלמא לאו בר אכילה הוא:

    לכל איסורין דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

    מיבעי ליה לכדר' אלעזר ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

    כל שבקודש פסול מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 24a · Sefaria

    תוספות

    ואם אינו ענין לאכילה לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:

    הא אין לוקין על לאו שבכללות הקשה הר"ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:

    אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי"ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:

    הקישא הוא תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי"ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת (דף כה.) לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:

    דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש"מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:

    Tosafot on Pesachim 24a · Sefaria

    רבנו חננאל

    והאי בקדש מבעי ליה לכדתניא בקדש באש תשרף לימד על חטאת כו' והא דאמר ר' יונתן ואם יותר מבשר המלואים וגו' נדחו דבריו ותרצה אביי לעולם מקרא קמא והוא וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וא"כ נימא קרא בקדש באש תשרף ונשתוק לא תאכל למה לי אם אינו ענין לגופיה דנפק' ליה מדר' אלעזר דאמר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה ודחי' תוב ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה דאי מדר' אלעזר הוה ליה לאו שבכללות כדפירש כל שבקדש כלל כל פסולין שבקדש [וכל לאו] שבכללות אין לוקין עליו אלא א"ר פפא מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שאין ת"ל (באש ישרף) [לא יאכל] כו' עד וכי מזהירין מן הדין ודחי' הקישא הוא כלומר התורה הקישה הקדש למעשר שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וגו' וכל נדריך אלו קדשים:

    אמר ליה רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 24a · Sefaria

    מאירי

    חטאת חיצונה שהביא מדמה לפנים ר"ל שהזה מדמה לפנים במקום הזאת חטאות פנימיות פסולה ונשרפת ושריפתה בעזרה וכן כל פיסולי קדשים כגון אשם ומנחה ועולה שנטמאו או אשם ועולה שנשפך דמם ומנחה שלא הוקטר קומצה ואמורי קדשים קלים שנטמאו הואיל וכל אלו מחיצתם בתוך חומת העזרה שריפתם בעזרה אבל פיסולי קדשים קלים הואיל ומחיצתם בתוך העיר אף שריפתם אם נפסלו חוץ לעזרה הוא וזהו שאמרו שורפין לפני הבירה ובירה חוץ לעזרה היא ובמקום שבית הדשן היה שם וכל שבקדש פסול כגון אלו שהזכרנו ופגול ונותר ויוצא לוקין על אכילתם שנאמר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ואע"פ שלאו שבכללות הוא הרי נתיחדו לאוין לקצתם כגון נותר שהזכרנו ובחטאת חיצונה שנתנו דמה בפנים שנאמר לא תאכל באש תשרף וכן דרשו לא תאכל כל תועבה אזהרה על פסולי מוקדשין ויש לומר גם כן שכל שפיסולו בקדש שם פסול אחד הוא והרי הוא כלאו דלא תעשה כל מלאכה שאינו קרוי לאו שבכללות כמו שביארנו במציעא:

    בשר קדש שנטמא כהן האוכלו לוקה ואינו חייב כרת אבל אם הוא היה טמא ואכל בשר קדש הרי הוא חייב כרת ובמעשר שני בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא לוקה והוא שיאכלנו בירושלים קודם פדיון:

    יש באיסור שרצים לאוין האמורים בשרץ סתם מלבד האמורים בפרטיהם ר"ל בשרץ המים ובשרץ העוף ובשרץ הארץ והאוכל לוקה על הכלל ולוקה על הפרט מעתה אכל פוטיתא שהוא שרץ המים לוקה ארבע נמלה שהוא שרץ הארץ לוקה חמש צרעה שהוא שרץ העוף ושרץ הארץ לוקה שש ודבר זה מבולבל הרבה ביד מפרשים וענין זה עם מה שיראה בסוגיא זו שלוקין בעבירה אחת שתים או שלש מלקיות לפי ענין הלאוין כל זמן שאין לנו במה נדרוש הלאוין הא כל שיש לנו מקום לדרשן דורשין ואין אומרין שהוא בא לעבור עליו בשני לאוין כבר ביארנו הכל בארוכה בשלישי של מכות וכן ענין לאו שבכללות ביארנו בכדי היכולת בתשיעי של מציעא:

    Meiri on Pesachim 24a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה היקשא הוא כו' דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו כו' עכ"ל רצה לומר דמבאש תשרף דכתיב ביה לא הוה ידעינן אלא איסור הנאה בעלמא בטמא ולכך אצטריך לא יאכל יתירא תנהו ענין ללאו לאיסור הנאה לגופיה בטמא אבל השתא דידעינן לאו לאיסור הנאה בטמא מהיקשא דלא תוכל לאכול וגו' כדאמרי' פ"ב דשבת ע"כ לא יאכל אתא באם אינו ענין לכל איסורין שבתורה לאו לאיסור הנאה וק"ק לפ"ז לעיל בקרא דחטאת חיצונה ובקרא דנותר דבעי לאוקמא לכל איסורין שבתורה לאו לאיסורי הנאה אימא דאתי לגופיה ללאו לאיסור הנאה מיהו בהאי קרא דנותר בלאו הכי קשה דבלאו הא דאר"א לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש כו' איכא לאקשויי דאימא לגופיה בנותר ללאו לאיסור אכילה אתי אלא דניחא ליה למפרך מהאמת וק"ל:

    בד"ה דכתיב לא תוכל כו' מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש"מ כו' עכ"ל לכאורה נראה מדבריהם דה"ל למכתב כל הפרטים כדכתיבי אלא דה"ל לכוללם שוב למכתב לא תוכל לאוכלם אבל בפרק ואלו הן הלוקין גמרא ערוכה היא בענין אחר דקאמר אלא קרא יתירא הוא מכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו' לכתוב רחמנא לא תוכל לאוכלם מיהדר מיפרש בהו רחמנא ל"ל אלא ליחודי להו לאוי לכל חד וחד וע"ש בפרש"י ותוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 24a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה צרעה לוקה וכו' משמע דרמישה הוי נמי בדבר הרוחש וכו' ר"ל וא"כ קאי נמי לאו זה אמיני שרצים דהיינו דבר הרוחש ותירץ הר"י וכו' דקאי דווקא אשמונה שרצים:

    Maharam on Pesachim 24a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא ואם אינו ענין לאכילה תניהו ענין וכו' נ"ל דהכי פירושא דעיקר ילפותא דריב"ל לענין איסור הנאה היינו בחמץ ושור הנסקל דכתיב לא יאכל אלא דמפשטא דקרא לא שני ליה בין לא יאכל או לא יאכל כיון דאשכחן דבשרצים נמי כתיב לא יאכל ואפ"ה שרי בהנאה לכך יליף מהאי קרא דוכל חטאת שאין ת"ל באש תשרף אע"כ דבאש תשרף אתא לגלויי אלא יאכל דכי היכי דלא יאכל דהכא בחטאת באש תשרף דאסור בהנאה ה"ה לחמץ ושור הנסקל דלא יאכל דידהו נמי אסור בהנאה וכן בכל הנך דשמעתין דהכא כתיב לא יאכל או לא תאכל בטמא ונותר והיינו כדפרישית אלא דאכתי הוי מצי למימר דלא אתי לאיסור הנאה בשאר איסורין אלא דאיצטריך באש תשרף כי היכי דלייתר לא יאכל בחטאת למילף באם אינו ענין לשאר איסורין ומשו"ה קאמר דלשאר איסורין נמי אינו ענין לאכילה וע"ז מקשה הש"ס א"כ דבאש תשרף אתי לגלויי אכל היכא דכתיב לא יאכל אם כן אי מה הכא בשריפה וכו' ומשני דאמר קרא בקדש באש תשרף ומקשה הש"ס והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא וכו' ולאו משום דקשיא ליה אעיקר ילפותא דריב"ל מנ"ל איסור הנאה בשאר איסורין דהא למאי דפרישית כבר אסיק אדעתיה דאכתי לא יאכל מייתר כדמסיק אביי בסמוך לעולם מקרא קמא אלא דאכתי מקשה הכא שפיר אם כן אי מה כאן בשריפה ואי משום מיעוטא דבקדש באש תשרף איכא למימר איפכא דבקדש באש תשרף ריבוייא הוא דכל הפסולי קדש שריפתן בקדש אבל שאר איסורין נהי דאין שריפתן בקדש אכתי מרבינן לה לשריפה מדאייתר לא יאכל אלא ע"כ לגלויי אאינך לא יאכל דחמץ ושור הנסקל כי היכי דהאי בשריפה ה"ה להנך ואפ"ה מסיק אביי לקמן שפיר לעולם מקרא קמא אלא דלענין שריפה ממעטינן מהנותר כן נ"ל נכון ודוק היטב ולפ"ז נתיישב' קושיית התוספות:

    Penei Yehoshua on Pesachim 24a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא הקישא הוא עיין זבחים לד ע"א תד"ה והבשר:

    Gilyon HaShas on Pesachim 24a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף כ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־400 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״ואם אינו ענין לאכילה, תנהו ענין לאיסור…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״אי, מה כאן בשריפה אף כל איסורין…״

    3. קטע 343 מילים

      נפתחת ב״והאי ״בקדש... באש תשרף״ להכי הוא דאתא?!…״

      חכמים: רבי שמעון.

    4. קטע 457 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה, רבי יונתן רבך מהאי קרא…״

      חכמים: רבי יונתן.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״אי, מה כאן בשריפה, אף כל איסורין…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״והאי ״לא יאכל״ להכי הוא דאתא? האי…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך: דליכתוב…״

      חכמים: רבי אלעזר, אביי.

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי…״

      חכמים: רב פפא, רבי אלעזר, אביי.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב פפא, מהכא: (ויקרא ז,…״

      חכמים: רב פפא.

    11. קטע 1129 מילים

      נפתחת ב״אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא ״אין מזהירין מן הדין״. הקישא…״

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״מה תלמוד לומר ״לא יאכל״? אם אינו…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״אי, מה כאן בשריפה אף כל איסורין…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״אמר לי' רבינא לרב אשי: ואימא, לעבור…״

      חכמים: רב אשי, אביי.

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״נמלה לוקה חמש.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף כ״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026