בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואחד זבחים שאינן ראוייןלפסח:

    פטורהואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:

    על שאינן ראויין שחייבדלאו טועה הוא:

    אפילו עגלדסד"א ליכא דטעי בה:

    מודה היה ר' מאיר בבעלי מומיןהואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

    לא טריד בהואין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:

    האי טריד ביהכל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:

    חולין לשם פסח מה לי א"ר מאירכלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:

    מודה היה ר' מאיר בבעלי מומיןהואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

    הני מיחלפיחולין בקדשים מיחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן משום הכי פטור:

    הני לא מיחלפיבעלי מומין בקדשים לא יכול לומר טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי חייב:

    אלמא טעמא משום טירדאולאו משום איחלופי וחולין לא טריד בהקרבתן:

    אקילעאלפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א:

    בשפוד של צלישל קודש הראוי ואכילת קדשים מצוה דכתיב (שמות כ״ט:ל״ג) ואכלו אותם אשר כופר וגו':

    חייבדטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב (ויקרא י״ט:ח׳) ואוכליו עונו ישא:

    אשתו נדה בעל חייבכדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:

    כל שכן בההואנותר:

    דמחייבדאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת אשתו איכא:

    בשפודליכא למאן נישייליה:

    ור' יוחנן מאי שנא יבמתודפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:

    דקא עבידמצות יבום בביאה ראשונה קאמר:

    אשתומצות פריה ורביה:

    עונהלפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש בכתובות (דף סא:):

    לשמח את אשתואפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו:

    ומשני בסמוך לווסתהדמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן כדאמרינן בשבועות (דף יח:) והזהרתם את בני ישראל והדוה בנדתה מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו':

    אי הכי יבמתו נמיסמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:

    בזיז מינהבוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא:

    ור' יוחנןדאמר פטור כמאן:

    ברשותשל מצוה שהיה טרוד בה:

    דזמנה בהולשקבוע לה היום וטרוד באם לא עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:

    דזבחיםדפטור במתני' בשוחט לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:

    זמנושל פסח בהול הוא היום למהר פן יעבור זמנו:

    בן גרושהכהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא) לא יחלל זרעו שמחללו מדין כהונה:

    קרן וחומששהרי אכלה שוגג:

    ור' יהושע פוטרשטעה בדבר מצוה:

    דאיקרי עבודהאכילתה כדלקמן:

    ועבודהשל חלל בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו':

    ברך ה' חילובכהנים כתיב ישימו קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו:

    אמשבערב:

    פסחים 72 עמוד ב

    1שלא נתנה שבת לדחות. [וסיפא נתנה שבת לדחות אצלו].

    2הכא הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן ציבור.

    3א"ל רב אשי לרב כהנא: הכא נמי, הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא! א"ל לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב.

    4ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח, אם אינן ראויין חייב, ואם ראויין רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר. מאן תנא דשני ליה בין ראויין לשאינן ראויין?

    5ר' שמעון היא. דתניא: אחד הזבחים הראויין ואחד זבחים שאינן ראויין, וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור, דברי ר' מאיר. א"ר שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שאינן ראויין שחייב, על מה נחלקו על הראויין, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

    6אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: פוטר היה רבי מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח. א"ל רבי זירא לרב ביבי: והאמר רבי יוחנן: מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין! א"ל בבעלי מומין לא טריד בהו, והאי טריד ביה.

    7בעא מיניה רבא מרב נחמן: חולין לשום פסח, מאי לי א"ר מאיר? אמר ליה: פוטר היה ר' מאיר אפילו חולין לשום פסח.

    8והא"ר יוחנן: מודה היה ר"מ בבעלי מומין! בעלי מומין לא מיחלפי, הני מיחלפי.

    9וטעמא דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי? והאמר רב ביבי א"ר אלעזר: פוטר היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח! אלמא, טעמא דר"מ משום דטריד!

    10א"ל טריד אע"ג דלא מחלף, מחלף אע"ג דלא טריד, לאפוקי בעלי מומין, דלא איחלופי מחלף ולא מטריד טריד.

    11יתיב ר' זירא ורבי שמואל בר רב יצחק אקילעא דר' שמואל בר רב יצחק, ויתבי וקא אמרי, א"ר שמעון בן לקיש: נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי, ואכלו חייב.

    12ור' יוחנן אמר: אשתו נדה בעל חייב. יבמתו נדה בעל פטור.

    13איכא דאמרי: כ"ש בההיא דמחייב, דלא עשה מצוה.

    14אית דאמרי, בההיא פטור. מאי טעמא? התם הוא דה"ל לשיולי. אבל הכא, דלא ה"ל לשיולי לא.

    15ור' יוחנן, מאי שנא יבמתו, דקא עביד מצוה? אשתו נמי קא עביד מצוה! באשתו מעוברת.

    16והא איכא שמחת עונה! שלא בשעת עונתה.

    17והאמר רבא: חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה! סמוך לווסתה.

    18אי הכי, אפי' יבמתו נמי! יבמתו בזיז מינה, אשתו לא בזיז מינה.

    19ור' יוחנן כמאן? אילימא כרבי יוסי. דתנן, רבי יוסי אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציא ברשות.

    20דילמא שאני התם, דזמנו בהול.

    21ואלא רבי יהושע דזבחים. דילמא התם נמי זמנו בהול.

    22ואלא כרבי יהושע דתינוקות. התם נמי זמנו בהול.

    23ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן: היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ר' יהושע פוטר.

    24דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב ביבי בר אביי: בתרומה בערב הפסח, דזמנה בהול.

    25אי נמי: שאני תרומה דאיקרי עבודה, ועבודה רחמנא אכשר.

    26דתנן: היה עומד ומקריב, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ור' יהושע מכשיר. ואמרינן, מ"ט דר' יהושע דכתיב: ״(דברים לג״, יא) ״ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה״.

    27ותרומה היכא איקרי עבודה? דתניא, מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ"ד לשחרית מצאו רבן גמליאל, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: עבודה עבדתי. אמר לו: כל דבריך אינן אלא דברי תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין? אמר לו, הרי הוא אומר:

    תוספות

    באשתו נמי קא עביד מצוהובסמוך נמי פריך והא איכא שמחת עונה ותימה הא באשתו נדה קיימינן דליכא מצוה ולא שמחת עונה ואומר ר"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה הלכך פריך והא איכא שמחה וטעה בדבר מצוה ומסיק דהוה ליה לשיולי:

    סמוך לווסתהאין לפרש דיודע שהוא סמוך לווסתה ומספקא ליה אם נדה גמורה היא אם לאו דא"כ ביבמתו אמאי פטור כיון דיודע שהוא סמוך לווסתה וסמוך לווסתה דאוריי' דנפקא לן מוהזהרתם את בני ישראל אלא יש לפרש שאינו יודע אם הוא סמוך לווסתה אם לאו דהוה ליה לשיולה כיון שאינו יודע והא דאמר בפ"ב דנדה (דף טו.) דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היינו כשיודע שלא הגיע זמן ווסתה דלא חיישינן שמא שינתה ווסתה וה"ה דהוה מצי למימר שאינו יודע אם היא נדה גמורה או לאו אלא נקט דאפילו יודע שאינה נדה כיון דמספקא ליה אם הוא סמוך לווסתה באשתו חייב ומיהו הוה מצי לאשמעינן במספקא ליה אם היא נדה גמורה ואפי' הכי ביבמתו פטור:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    מתני' אם אינן ראויין לפסח אותן הזבחים ששחט בשבת לשם פסח חייב ואם הן ראוין ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אוקימתא כרבי שמעון דתאני לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על שאינן ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אבל ר' מאיר בין ראויין בין אינן ראויין פוטר וכן השוחט לשם אימורי צבור לשם תמידין ומוספין קדשים אחרים בשבת:

    פוטר היה ר"מ ואפי' [עגל] של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח ואפי' אם שחט חולין לשם פסח פוטר רבי מאיר ורבי מאיר תרתי אית ליה משום דמיחלף ומשום דטריד אבל אם שחט בעל מום לשם פסח ודאי חייב הלכך עגל של זבחי שלמים אע"ג דלא מיחלף עגל בכבש טריד ביה והוא קדשים ובעי אקרוביה חולין לשם פסח כלומר כבש של חולין לשם כבש של פסח מיחלף הלכך פטור לאפוקי בעלי מומין שנפסלו מהקרבה דלא טריד להו ומיחלף לא מיחלפי:

    יתיב ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק וקאמרי אמר ריש לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה יבם פטור.

    איכא דאמרי אם באשתו שעשה מצוה חייב ר' יוחנן כל שכן בנותר דמחייב ר' יוחנן דהא לא עשה מצוה כלל. איכא דאמרי לא מחייב באשתו אלא משום דהוה ליה לשיולי ולא שאל אבל בנותר דלית ליה דמאן דשאיל פטר ופליג על ריש לקיש ואקשי' ור' יוחנן למה מחייב באשתו ופוטר ביבמתו ושנינן יבמתו מצוה קא עביד שנאמר (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה ביאתו על אשתו נמי מצוה היא שנאמר (בראשית ח טז) פרו ורבו ושנינן באשתו מעוברת שכבר נתקיימה מצות פריה ורביה והא איכא מצות עונה שנאמר (דברים ה ל) שובו לכם לאהליכם ושני' שלא בשמחת עונה כלומר זו הביאה זולתי העונה האמורה בתורה כדתנן בכתובות פ' אע"פ שהעונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו':

    והאמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה ודחי' זו הביאה בזמן שבא עליה בעת שחייב להתרחק ממנה והוא בסמוך [לווסתה] דקיי"ל חייבין ישראל להיות מתפרשין מנשותיהן סמוך לווסתן שנאמר והזרתם את בני ישראל ואקשי' ויבמתו למה הוא פוטר היה לו לשאול אותה ושנינ' בזיז מינה כלומר כמו מתבייש הוא לשאול אותה בענין הזה דהא לא גיסא ביה עדיין: ואמרי' ר' יוחנן דאמר טעה בדבר מצוה כי האי גוונא פטור כמאן אי כר' יוסי דלולב דלמא שאני התם דזמנו בהול שאם לא יטלנו היום עובר זמנו וכן ר' יהושע דתינוקות התם נמי משום דזמנו בהול אבל ביבמתו דיכול לקיומי הדא מצוה למחר וליומא חדא אינו בהול הוה ליה לשיולי ולא שאיל חייב וכן ר' יהושע דזבחים נמי זמנו בהול אלא ר' יהושע דתרומה דפטר בזמן שנמצא בן גרושה או בן חלוצה דלמא בתרומות חמץ בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי משום דאכילת תרומה נקראת עבודה כרבי טרפון דתני עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ועבודת בן גרושה או בן חלוצה רחמנא אכשרה דתניא היה [עומד] ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב פסולין ור' יהושע מכשיר מ"ט דכתיב ברך ה' חילו אפי' חולין שבו פועל ידיו תרצה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף ע״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־522 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואחד זבחים שאינן ראויין לפסח:

    פטור הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:

    על שאינן ראויין שחייב דלאו טועה הוא:

    אפילו עגל דסד"א ליכא דטעי בה:

    מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:

    לא טריד בהו אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:

    האי טריד ביה כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:

    חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:

    ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 72b · Sefaria

    תוספות

    באשתו נמי קא עביד מצוה ובסמוך נמי פריך והא איכא שמחת עונה ותימה הא באשתו נדה קיימינן דליכא מצוה ולא שמחת עונה ואומר ר"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה הלכך פריך והא איכא שמחה וטעה בדבר מצוה ומסיק דהוה ליה לשיולי:

    סמוך לווסתה אין לפרש דיודע שהוא סמוך לווסתה ומספקא ליה אם נדה גמורה היא אם לאו דא"כ ביבמתו אמאי פטור כיון דיודע שהוא סמוך לווסתה וסמוך לווסתה דאוריי' דנפקא לן מוהזהרתם את בני ישראל אלא יש לפרש שאינו יודע אם הוא סמוך לווסתה אם לאו דהוה ליה לשיולה כיון שאינו יודע והא דאמר בפ"ב דנדה (דף טו.) דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היינו כשיודע שלא הגיע זמן ווסתה דלא חיישינן שמא שינתה ווסתה וה"ה דהוה מצי למימר שאינו יודע אם היא נדה גמורה או לאו אלא נקט דאפילו יודע שאינה נדה כיון דמספקא ליה אם הוא סמוך לווסתה באשתו חייב ומיהו הוה מצי לאשמעינן במספקא ליה אם היא נדה גמורה ואפי' הכי ביבמתו פטור:

    Tosafot on Pesachim 72b · Sefaria

    רבנו חננאל

    מתני' אם אינן ראויין לפסח אותן הזבחים ששחט בשבת לשם פסח חייב ואם הן ראוין ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אוקימתא כרבי שמעון דתאני לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על שאינן ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אבל ר' מאיר בין ראויין בין אינן ראויין פוטר וכן השוחט לשם אימורי צבור לשם תמידין ומוספין קדשים אחרים בשבת:

    פוטר היה ר"מ ואפי' [עגל] של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח ואפי' אם שחט חולין לשם פסח פוטר רבי מאיר ורבי מאיר תרתי אית ליה משום דמיחלף ומשום דטריד אבל אם שחט בעל מום לשם פסח ודאי חייב הלכך עגל של זבחי שלמים אע"ג דלא מיחלף עגל בכבש טריד ביה והוא קדשים ובעי אקרוביה חולין לשם פסח כלומר כבש של חולין לשם כבש של פסח מיחלף הלכך פטור לאפוקי בעלי מומין שנפסלו מהקרבה דלא טריד להו ומיחלף לא מיחלפי:

    יתיב ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק וקאמרי אמר ריש לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה יבם פטור.

    איכא דאמרי אם באשתו שעשה מצוה חייב ר' יוחנן כל שכן בנותר דמחייב ר' יוחנן דהא לא עשה מצוה כלל. איכא דאמרי לא מחייב באשתו אלא משום דהוה ליה לשיולי ולא שאל אבל בנותר דלית ליה דמאן דשאיל פטר ופליג על ריש לקיש ואקשי' ור' יוחנן למה מחייב באשתו ופוטר ביבמתו ושנינן יבמתו מצוה קא עביד שנאמר (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה ביאתו על אשתו נמי מצוה היא שנאמר (בראשית ח טז) פרו ורבו ושנינן באשתו מעוברת שכבר נתקיימה מצות פריה ורביה והא איכא מצות עונה שנאמר (דברים ה ל) שובו לכם לאהליכם ושני' שלא בשמחת עונה כלומר זו הביאה זולתי העונה האמורה בתורה כדתנן בכתובות פ' אע"פ שהעונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו':

    והאמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה ודחי' זו הביאה בזמן שבא עליה בעת שחייב להתרחק ממנה והוא בסמוך [לווסתה] דקיי"ל חייבין ישראל להיות מתפרשין מנשותיהן סמוך לווסתן שנאמר והזרתם את בני ישראל ואקשי' ויבמתו למה הוא פוטר היה לו לשאול אותה ושנינ' בזיז מינה כלומר כמו מתבייש הוא לשאול אותה בענין הזה דהא לא גיסא ביה עדיין: ואמרי' ר' יוחנן דאמר טעה בדבר מצוה כי האי גוונא פטור כמאן אי כר' יוסי דלולב דלמא שאני התם דזמנו בהול שאם לא יטלנו היום עובר זמנו וכן ר' יהושע דתינוקות התם נמי משום דזמנו בהול אבל ביבמתו דיכול לקיומי הדא מצוה למחר וליומא חדא אינו בהול הוה ליה לשיולי ולא שאיל חייב וכן ר' יהושע דזבחים נמי זמנו בהול אלא ר' יהושע דתרומה דפטר בזמן שנמצא בן גרושה או בן חלוצה דלמא בתרומות חמץ בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי משום דאכילת תרומה נקראת עבודה כרבי טרפון דתני עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ועבודת בן גרושה או בן חלוצה רחמנא אכשרה דתניא היה [עומד] ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב פסולין ור' יהושע מכשיר מ"ט דכתיב ברך ה' חילו אפי' חולין שבו פועל ידיו תרצה:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 72b · Sefaria

    מאירי

    הנותר הוא בכלל הדברים שזדונן בכרת ושגגתן בחטאת היו לפניו שפוד של נותר ושפוד של צלי משאר קדשים הראויים והיה סבור לאכול מן הראוי ונתחלף לו ואכל את של נותר חייב חטאת שהרי לא עשה שום מצוה בטעותו:

    בא על אשתו בחזקת טהורה והיא נדה חייב חטאת ולא סוף דבר בשאין צד מצוה בביאתו כגון שהיא מעוברת ואינו צריך בה לקיום מצות פריה ורביה וכן שאינו בעונתו עד שיצטרך לה לקיום מצות עונה הקבועה לו לפי מה שהוא אדם וכן שהיא בעונת וסתה ואינו צריך בה לקיום מה שאמרו שחייב לשמחה ולפקדה לפי מה שהוא מכיר מענינה אלא אף בשיש בה צד מצוה מאלו שהזכרנו שמ"מ היה לו לשאלה אם היא סמוכה לוסתה שהרי אינו מתבייש ממנה שלא ישאל אבל הבא על יבמתו לקנותה ונמצאת נדה פטור שהרי קיים מצות יבום והוא בוש ממנה לשאלה אם היא בעונת הוסת אם לאו:

    שכח והוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים או העבירו ארבע אמות פטור מפני שהוציאו ברשות ר"ל שעוסק במצוה הוא שהרי לולב היה דוחה שבת ביום ראשון באותו זמן והעוסק במצוה ששגג באיסור פטור מן הקרבן ודוקא בשלא יצא בו כמו שביארנו במקומו:

    בן גרושה וחלוצה פסול לתרומה כזר אלא שמ"מ אם היה בחזקת כהן והיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה וחלוצה אם היתה התרומה עדיין לתוך פיו יפלוט ואם כבר בלעה שנמצא זה אוכל תרומה בשוגג יש פוסקים שבשאר ימות השנה משלם קרן וחומש ובערב הפסח מתוך שזמנם בהול לאכלה משלם את הקרן אבל לא את החומש וגדולי המחברים פסקו שבשאר ימות השנה משלם קרן לבד ובערב הפסח אינו משלם כלום:

    ולענין עבודה לכתחילה לא יעבוד עבודה אבל אם עבד לא חלל ועבודתו כשרה כך למדנוה דרך רמז מדכתיב בכהנים ישימו קטרה וכו' וכתיב אחריו ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אפילו חללים שבהם נרצה פועל ידם:

    Meiri on Pesachim 72b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה באשתו נמי כו' דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה כו' עכ"ל ולא תקשי ליה מתניתין דתינוקת דאיכא למימר דלישני בתרא ס"ל כר"מ דפטר לר"י באחד למול אחר השבת כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 72b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה באשתו נמי וכו' דפריך אלישנא בתרא וכו' ר"ל היינו לשון ב' כדאיתא בסמוך בגמרא אית דאמרי בההוא פטור וכו':

    Maharam on Pesachim 72b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא יבמתו נדה בעל עי' יבמות ב ע"א תוספות ד"ה ואחות אשתו:

    Gilyon HaShas on Pesachim 72b · Sefaria

    בן יהוידע

    כָּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה יש להבין מאי מרבה בתיבת 'כָּל'? ונראה לי בס"ד דריבה עוד תימה אחריתי שלא הזכירה בפירוש והוא כי שאל אותו על הלילה והשיב 'עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי' ועל זאת יש תימה דאפילו אם יהיו דבריו אלו בזמן שבית המקדש קיים וכי יש עבודה בלילה? ועדיין קשה למה החליט התימה לגמרי באומרו 'אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה' דמשמע שאין לדברים אלו מקום ליישב כלל שהיא תימה קיימת שלא תבא לידי ישוב? ונראה לי בס"ד רוצה לומר אפילו אם נאמר שאתה אינך מדבר דברים כפשוטן אלא בדרך חכמה ורמז הם אמורים עם כל זה לשון זה של דבריך הוא תימה דלא פליט מקושיא יען דאין ראוי לתפוס דבר חכמה ורמז בלשון זה דנפיק מיניה תקלה שיטעה השומע לחשוב שיש עבודה בזמן הזה ומותר להקריב בבמה או בבית המקדש אפילו שהוא חרב שיחשוב דבריך כפשוטן וכאשר חשו חז"ל (פסחים נג:) גבי תודוס איש רומי בענין קרבן פסח ולכן 'אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימָה' שלא יש להם תירוץ ליישבם. דף ס"ט ע"ב

    Ben Yehoyada on Pesachim 72b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ע״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־522 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״שלא נתנה שבת לדחות. [וסיפא נתנה שבת…״

    2. קטע 28 מילים

      נפתחת ב״הכא הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן…״

      חכמים: רבן ציבור.

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב אשי לרב כהנא: הכא נמי,…״

      חכמים: רב אשי, רב כהנא.

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח, אם…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״ר' שמעון היא. דתניא: אחד הזבחים הראויין…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    6. קטע 641 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: פוטר…״

      חכמים: רב ביבי, רבי אלעזר, רבי מאיר, רבי זירא, רבי יוחנן.

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רבא מרב נחמן: חולין לשום…״

      חכמים: רב נחמן, רבא.

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״והא"ר יוחנן: מודה היה ר"מ בבעלי מומין!…״

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״וטעמא דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי?…״

      חכמים: רבי מאיר, רב ביבי.

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״א"ל טריד אע"ג דלא מחלף, מחלף אע"ג…״

    11. קטע 1131 מילים

      נפתחת ב״יתיב ר' זירא ורבי שמואל בר רב…״

      חכמים: רבי שמואל בר רב, רב יצחק, שמואל.

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן אמר: אשתו נדה בעל חייב.…״

    13. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: כ"ש בההיא דמחייב, דלא עשה…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״אית דאמרי, בההיא פטור. מאי טעמא? התם…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן, מאי שנא יבמתו, דקא עביד…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״והא איכא שמחת עונה! שלא בשעת עונתה.…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״והאמר רבא: חייב אדם לשמח אשתו בדבר…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 1812 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, אפי' יבמתו נמי! יבמתו בזיז…״

    19. קטע 1928 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן כמאן? אילימא כרבי יוסי. דתנן,…״

      חכמים: רבי יוסי.

    20. קטע 205 מילים

      נפתחת ב״דילמא שאני התם, דזמנו בהול.…״

    21. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״ואלא רבי יהושע דזבחים. דילמא התם נמי…״

      חכמים: רבי יהושע.

    22. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״ואלא כרבי יהושע דתינוקות. התם נמי זמנו…״

      חכמים: רבי יהושע.

    23. קטע 2323 מילים

      נפתחת ב״ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן: היה אוכל…״

      חכמים: רבי יהושע, רבי אליעזר.

    24. קטע 2415 מילים

      נפתחת ב״דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב…״

      חכמים: רב ביבי בר אביי, רב הפסח, אביי.

    25. קטע 259 מילים

      נפתחת ב״אי נמי: שאני תרומה דאיקרי עבודה, ועבודה…״

    26. קטע 2636 מילים

      נפתחת ב״דתנן: היה עומד ומקריב, ונודע שהוא בן…״

    27. קטע 2747 מילים

      נפתחת ב״ותרומה היכא איקרי עבודה? דתניא, מעשה בר'…״

      חכמים: רבן גמליאל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף ע״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026