ואחד זבחים שאינן ראויין — לפסח:
פטור — הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:
על שאינן ראויין שחייב — דלאו טועה הוא:
אפילו עגל — דסד"א ליכא דטעי בה:
מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין — הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:
לא טריד בהו — אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:
האי טריד ביה — כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:
חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר — כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:
מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין — הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:
הני מיחלפי — חולין בקדשים מיחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן משום הכי פטור:
הני לא מיחלפי — בעלי מומין בקדשים לא יכול לומר טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי חייב:
אלמא טעמא משום טירדא — ולאו משום איחלופי וחולין לא טריד בהקרבתן:
אקילעא — לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א:
בשפוד של צלי — של קודש הראוי ואכילת קדשים מצוה דכתיב (שמות כ״ט:ל״ג) ואכלו אותם אשר כופר וגו':
חייב — דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב (ויקרא י״ט:ח׳) ואוכליו עונו ישא:
אשתו נדה בעל חייב — כדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:
כל שכן בההוא — נותר:
דמחייב — דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת אשתו איכא:
בשפוד — ליכא למאן נישייליה:
ור' יוחנן מאי שנא יבמתו — דפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:
דקא עביד — מצות יבום בביאה ראשונה קאמר:
אשתו — מצות פריה ורביה:
עונה — לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש בכתובות (דף סא:):
לשמח את אשתו — אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו:
ומשני בסמוך לווסתה — דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן כדאמרינן בשבועות (דף יח:) והזהרתם את בני ישראל והדוה בנדתה מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו':
אי הכי יבמתו נמי — סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:
בזיז מינה — בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא:
ור' יוחנן — דאמר פטור כמאן:
ברשות — של מצוה שהיה טרוד בה:
דזמנה בהול — שקבוע לה היום וטרוד באם לא עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:
דזבחים — דפטור במתני' בשוחט לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:
זמנו — של פסח בהול הוא היום למהר פן יעבור זמנו:
בן גרושה — כהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא) לא יחלל זרעו שמחללו מדין כהונה:
קרן וחומש — שהרי אכלה שוגג:
ור' יהושע פוטר — שטעה בדבר מצוה:
דאיקרי עבודה — אכילתה כדלקמן:
ועבודה — של חלל בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו':
ברך ה' חילו — בכהנים כתיב ישימו קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו:
אמש — בערב:
