אוכלין על של בין הכיפין — דרך דקלים להיות בעיקרן קוצים סביב והיינו שיצים ומן הדקל עצמן הן ולמעלה עלין שלו עשויין כסדרן כמין כפות תמרים וכשהרוח מנשב התמרים נופלין ונשארין באותן כיפין ולמטה בשיצין וקאמר רבן שמעון דכל זמן שמצויין בכיפין אוכלין מאותן שבבית אבל אין אוכלין מן הבית על סמך אותן שבשיצין לפי שאין החיה יכולה ליטלן מפני הקוצים ומתניתין הכי קאמר תנא קמא כלה לגמרי אף מבין השיצים חייב לבער אבל כלו מן הכיפין ועדיין יש בשיצין אינו חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה ממקום הראוי ליטלן ולא תמצא ולחומרא אמרה רבי יהודה:
שלש ארצות — בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור שאין זו סומכת על זו משכלו בה ואע"פ שלא כלו בחבירתה:
ושלש ארצות בכל אחת ואחת — שחלוקות במנהג קיום פירותיהן שפירותיהן כלות של זו קודם לזו ואעפ"כ עשינו כולן אחת לביעור כדמפרש ואזיל:
ולמה אמרו שלש ארצות — הואיל ושלש ארצות לכל אחת הרי כאן תשע ארצות למאי הילכתא אמרו שלש ארצות לביעור ותו לא:
שיהיו אוכלין בכל אחת — עשאום לשלש שבכל אחת כאילו הן אחת ואוכלין בכל אחת ואחת מהשלש החלוקות לביעור עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה אוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצותיה וכן בעבר הירדן וכן בגליל:
מנא הני מילי — דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה אבל אין אוכלין ביהודה ע"י אותן שבגליל:
וגמירי — מסורת מאבותינו:
דאין חיה שביהודה — מתרחקת כל כך לצאת מיהודה לגליל ומגליל ליהודה אבל יוצאה היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה:
מתבערין — כשתגיע עונת הביעור שכלו לחיה:
בכל מקום שהן — ולא מטרחינן ליה להחזירן לארץ לבערן שם:
משום שנאמר בארצך — לחיה אשר בארצך וזהו ביעורן שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה:
הא אפיקתיה — למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל:
קרי ביה בארץ בארצך — אי הוה כתיב בארץ הוה שמעת מינה חדא מינייהו השתא דכתיב בארצך דרוש בה תרתי:
אי נמי — אשר לדרשא:
לוו בהדיה — נתלוו עמו בחבורה:
מיניה דר' אבהו — תלמידיו היו:
דקים ליה דאיהו דייק שמעתא מפומיה דרביה — כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנייה ומבחין הימנו או הן או לאו:
כרחבה דפומבדיתא — שהיה מדקדק בשמועתו לדעת ממי קיבלה:
רבי יהודה — ספק שמעה מרב יהודה או מר' יהודה נשיאה דהוה נמי בההוא דרא:
סטיו כפול היה — איצטבאות סביב לו כפולות זו לפנים מזו סביב:
קרי רב יוסף עליה — דרב ספרא:
קץ כפנייתא דשביעית — דקל טעון כפניות והן תמרים קטנים שלא בישלו וקצץ הדקל לעצים והפסיד כפניות:
דנחת לפירא — פירי שנגמר אסור להפסידו:
מתחלי דערלה — שומר הגדל סביבות התמרים בקטנן כעין פקס הגדל סביבות אגוזי יער הדקות:
אסירי — משום ערלה דלא הוו כעץ אלא שם פירי עליהם הואיל דנעשו שומר לפירי:
ושומר פירי אימת הוי בכופרי — כשהן קטנות וכופרא הוא כפניות וכשגדילין הוא יבש ונופל אלמא כפניות קרויין פירי:
רב נחמן — דאמר פירי שלא נגמר קרוי פירי:
דאמר כר' יוסי — דאמר משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים והיינו סמדר אסור משום ערלה מפני שהוא פירי ובלעז קורין אשפני"ר:
ופליגי רבנן עליה — במסכת ערלה דקתני רישא העלין והלולבין ומי גפנים וסמדר מותרים משום ערלה ורבי אלעאי דעבד כרבנן:
בשאר אילנות — חוץ מגפן:
אין קוצצין — לעצים מפני שמפסיד הפירי ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
משיוציאו — תחילת העלין בימי ניסן:
משישרשרו — משיראו בהן כעין שרשרות של חרובין:
