בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף מ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דסמידאסולת:

    דצפירתא דלא אפתחעז שלא ילדה:

    עתיק עתיקיישן של שלש שנים:

    כל דמעלילחולי זה קשה לזה המועיל ללב קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים:

    זנגבילאזינזיבר"א:

    שכר המדילפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר המדי:

    דרמו ביה מי שערישמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין אותו במדי:

    דשדו ביה מי שעריביין נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין:

    בתחילהכשבית המקדש קיים היו מביאין נסכים מיהודה ובזכות הנסכים היה טעם ביינם ולא היה מחמיץ כו':

    אמלאה החרבהרישא דקרא יען אמרה צור לירושלים האח וגו' אתמלא מן חורבנה של ירושלים וצור מאדום היא:

    ולאם מלאם יאמץכשעשו גבור יעקב חלש אין מלכות שניהם מתקיים יחד:

    תמדבופי"ט לפי שהיין היה טוב ואינו מחמיץ וסתם חומץ שלהם מן תמד היה בא:

    ועכשיובטל טעם היין וממהר להחמיץ:

    פטורמלעשר שהרי אין כאן אלא מים שלא מצא אלא כדי מדתו ואע"ג דחזותיה וטעמא חמרא קיוהא דפירא בעלמא הוא דעייל ביה:

    ורבי יהודה מחייבדאזיל בתר חזותא וטעמא:

    הכי קאמרמתניתא קמייתא לא נחשדו עמי הארץ מלעשר את התמד לפי שאינו חשוב בעיניהם לפיכך הלוקחו ממנו פטור מן הדמאי:

    ואי בעית אימא נחשדוורבי יהודה במתניתא קמייתא טעמיה משום דפטור אפי' ממעשר ודאי ובתמד דפורצני קאמר שנותנין מים בחרצנין והוא מחמיץ ומרתיח לאחר זמן כיין התוסס והיינו תמד ולית ביה אלא קיוהא דפירא והא דקתני ר' יהודה מחייב בדרווקא שנותנין בשמרים מים והוא נמי תמד בההוא מחייב ר' יהודה אע"ג דלא מצא אלא כדי מדתו לפי שהיין של שמרים מעורב בו ומן המים נשאר בשמרים:

    קורטמימוריק"א קרו"ג:

    וסימניךשלא תטעה מאן אמר חיטי ומאן אמר שערי:

    סמ"ך סמ"ךרב יוסף שיש סמ"ך בשמו אמר שערי לישנא אחרינא וסימניך סיסני כלי ששמו כן כדאמרינן (בכתובות) (ב"מ דף סז:) ואי אגבינהו בסיסני קנה ושם כלי זה יהא סימן לגירסא זו דרב יוסף אמר שערי שני סמכי"ן יחד:

    תרו להושורין אותן יחד:

    מדבחא ועד עצרתאמפסח ועד עצרת:

    דקמיטעצור מנקביו:

    מרפי ליהמשלשלו:

    ודרפי קמיט ליהלמי שיש לו שילשול מעצרו:

    סכנתאשמשלשל יותר מדאי:

    מיא דחיוראמי סובין:

    דצבעו בהו לבאסרכ"א:

    פירורא דאושכפיגלו"ד והרצענים מדבקין בו את העור כשמתחלק לשתים או מדבקין שתי עורות יחד לעשותן עבה ודרכן לתת בה קמח של שיפון ולקמיה מפרש מאי של סופרים:

    טיפולן של בנות עשיריםשהיא של סולת משיירות משיוריהן לבנות סופרים מלמדי תינוקות שהן עניים ומטיפולן של בנות עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד טיפול לשון מטפל ומדביק אותו דבר או סיד או סולת על בשרן להשיר השער:

    והא תני ר' חייאויהיב סימנא בהני דמתני' ואמר ארבע מיני מדינה שנינו בהם הצריכין לכל אדם בין אומן בין לא אומן שהרי למאכל או לרפואה עשויין כותח שכר וחומץ וזיתום אבל זומן אינו ראוי אלא לצבעים וקולן של סופרים ועמילן של נחתומין נייר עשוי מעשבים ע"י דבק שקורין גלו"ד:

    תכשיטי נשיםהוא כחל ושרק ובשמים שתולות בצואריהן להריח ומאי חמץ איכא:

    פסחים 42 עמוד ב

    1דסמידא, בשר שמן דצפירתא דלא אפתח, יין ישן עתיק עתיקי.

    2כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה להאי מעלי להאי, בר מזנגבילא רטיבא, ופילפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן דמעלי לכולי גופיה.

    3שכר המדי. דרמו ביה מי שערי.

    4וחומץ האדומי. דשדו ביה שערי.

    5אמר רב נחמן (בר יצחק): בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה, לא היה יינם של יהודה מחמיץ, עד שנותנין לתוכן שעורין. והיו קורין אותו חומץ סתם.

    6ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, וקורין אותו חומץ האדומי, לקיים מה שנאמר: ״(יחזקאל כו״, ב) ״אמלאה החרבה״, אם מלאה זו חרבה זו, ואם מלאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא: (בראשית כה, כג) ״ולאם מלאם יאמץ״.

    ברייתא

    7תניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ אינו צריך לעשר, מפני שחזקה אינו בא אלא מן התמד. ועכשיו, הלוקח חומץ מעם הארץ צריך לעשר, שחזקתו אינו בא אלא מן היין.

    8וסבר רבי יהודה: תמד לאו בר עשורי הוא? והא (תניא) המתמד ונתן מים במדה, ומצא כדי מדתו פטור, ורבי יהודה מחייב?

    9הכי קאמר: לא נחשדו עמי הארץ על התמד. אי בעית אימא: נחשדו, ולא קשיא: הא בדרווקא, הא בדפורצני.

    10וזיתום המצרי וכו'. מאי זיתום המצרי?

    11תנא רב יוסף: תלתא שערי, תלתא קורטמי, ותלתא מלחא.

    12רב פפא מפיק שערי ומעייל חיטי, וסימניך סיסני.

    13תרו להו וקלו להו וטחני להו ושתו להו מדיבחא ועד עצרתא. דקמיט מרפי ליה, ודרפי מקמיט ליה, לחולה ולאשה עוברה סכנתא.

    14וזומן של צבעים וכו'. הכא תרגימו: מיא דחיורי דצבעי בהו לבא.

    15ועמילן של טבחים וכו'. פת תבואה שלא הביאה שליש, שמניחה על פי קדירה ושואבת הזוהמא.

    16וקולן של סופרים וכו'. הכא תרגומא: פרורא דאושכפי.

    17רב שימי מחוזנאה אמר: זה טיפולן של בנות עשירים, שמשיירות אותו לבנות עניים.

    18איני? והא תנא רבי חייא: ארבעה מיני מדינה, ושלשה מיני אומנות. ואי אמרת טיפולן של בנות עשירים, מאי מיני אומנות איכא?

    19ואלא מאי, פרורא דאושכפי? אמאי קרי ליה האי קולן של סופרים? קולן של רצענין מיבעיא ליה! אמר רב אושעיא: לעולם פרורא דאושכפי, ומאי קרי ליה קולן של סופרים? דסופרים נמי מדבקין בהו ניירותיהן.

    20רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים וכו'. תכשיטי נשים סלקא דעתך? אלא אימא: אף טיפולי נשים. דאמר רב יהודה אמר רב: בנות ישראל׃

    תוספות

    הא בדרווקא והא בדפורצניוהא דאמרינן שחזקתו מן התמד היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים לעולם חומץ:

    וסימניך סיסניבבמה אשה יוצאה (שבת סו.) גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב:

    טיפולן בנו' עשיריוא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי בפנים של מעלה דלא מאיס כל כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי נשים היינו בפנים של מטה שטופלים להסיר השער דמאיס טפי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    שכר המדי רמי ביה שערי חומץ האדומי אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים בו שעורים. פי' תמד דפורצני אחר שסוחטין הענבים נותני' שם על החרצנים שנים שלש' ימים ואחר כן סוחטין אותן היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסננן היוצא מהן נקרא תמד דדוחקא:

    זיתום המצרי' משום שערי דאית בהו:

    זומא של צבעיןמשום מיא דחיורא:

    עמילן של טבחיםהפת שעושין לשאוב הזוהמא של בשר נקרא עמילן של טבחים:

    קולן של סופריםויש מי ששונה קולה והדבר אחד הוא והוא אל נשי שמדבקין בו הסופרים ניירותיהם. אלו כולן השנויי' במשנתנו במקום שיש בתוכן מים אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי: כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה קמחא דשערי. תאני ר' חייא שלשה מיני מדינה הן הכותח והשכר והחומץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים.

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים תריצנא טיפולי נשים:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף מ״ב עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף מ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־354 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דסמידא סולת:

    דצפירתא דלא אפתח עז שלא ילדה:

    עתיק עתיקי ישן של שלש שנים:

    כל דמעלי לחולי זה קשה לזה המועיל ללב קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים:

    זנגבילא זינזיבר"א:

    שכר המדי לפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר המדי:

    דרמו ביה מי שערי שמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין אותו במדי:

    דשדו ביה מי שערי ביין נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 42b · Sefaria

    תוספות

    הא בדרווקא והא בדפורצני והא דאמרינן שחזקתו מן התמד היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים לעולם חומץ:

    וסימניך סיסני בבמה אשה יוצאה (שבת סו.) גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב:

    טיפולן בנו' עשירי וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי בפנים של מעלה דלא מאיס כל כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי נשים היינו בפנים של מטה שטופלים להסיר השער דמאיס טפי:

    Tosafot on Pesachim 42b · Sefaria

    רבנו חננאל

    שכר המדי רמי ביה שערי חומץ האדומי אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנים בו שעורים. פי' תמד דפורצני אחר שסוחטין הענבים נותני' שם על החרצנים שנים שלש' ימים ואחר כן סוחטין אותן היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני והנותן מים בשמרי יין ומסננן היוצא מהן נקרא תמד דדוחקא:

    זיתום המצרי' משום שערי דאית בהו:

    זומא של צבעין משום מיא דחיורא:

    עמילן של טבחים הפת שעושין לשאוב הזוהמא של בשר נקרא עמילן של טבחים:

    קולן של סופרים ויש מי ששונה קולה והדבר אחד הוא והוא אל נשי שמדבקין בו הסופרים ניירותיהם. אלו כולן השנויי' במשנתנו במקום שיש בתוכן מים אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי: כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה קמחא דשערי. תאני ר' חייא שלשה מיני מדינה הן הכותח והשכר והחומץ וארבעה מיני אומנות זיתום מעשה אומנות הרופאים וזומא של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים.

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים תריצנא טיפולי נשים:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 42b · Sefaria

    ריטב"א

    שכר המדי רמו ביה מיא דשערי חומץ האדומי נותנים לתוכו שעורים. זיתום המצרי שליש כרכום שליש מלח שליש חיטין או שעורין ואילו הד' הם חמץ ע"י תערובת אבל כולם ראויות לאכילה ושתיה וכותח הבבלי מפרש בגמ' כי יש בו כזית חמץ בכדי אכילת פרס שהוא ד' בצים אבל אינו נאכל בעיניה ומאן דאכל ליה בטלה דעתו אצל כל אדם ולפי' אינו חייב עליו משום חמץ בעיניה וכשנאכל ע"י תערובת כגון שמטבלין בו אוכלין אינו נאכל כזית בכדי אכילת פרס והוה ליה חמץ ע"י תערובת. וכתב הרי"ט ז"ל דכן י"ל בזיתום המצרי דהוי תלתא שערי וכן בשכר המדי יש לו' דאפי' בתערובתו ליכא כזית בכדי אכילת פרס דהא משרף שרפי ליה ואפשר שכן הוא בחומץ האדומי או אפשר דחומץ האדומי בטבול אוכלין אותו מעט ע"כ:

    וזומן של צבעים פי' בקמדי מיא דחיורי ופירש"י ז"ל מי סובין שצובעין עור אדום:

    ועמלן של טבחים פי' בגמ' פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחה על הקדרה ששואבת הזוהמא:

    וקולן של סופרים פי' בגמ' פרורא דאושכיפי ופרש"י ז"ל גלוד בלע"ז שעושין הרצענין ודרכן לתת בו קמח של שיפון וסופרים מדביקין בו ניירותיהן ומשום הכי קרו ליה קולן של סופרי':

    ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים פי' בגמ' טיפולי נשים שעושות להשיר השער והוא עשוי בסולת ואלו האחרוני' נקראים נוקשה בעיניה כלומר חמץ רע שאינו ראוי לאכילה והוא בעיניה ותרי גווני חמץ איירי במתני' חמץ גמור על ידי תערובת וחמץ נוקשה בעיניה. ופי' אלו עוברין פרש"י ז"ל אלו עוברין עליהן בבל יראה ובל ימצא. ורת"ם ז"ל דחה פירושו כי לעולם אין חובת ביעור אלא כשיש כזית בכדי אכילת פרס דכחמץ בעיניה חשיב אבל היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אינו חייב לבער ופי' הוא ז"ל אלו עוברין עליהם באזהרת אכילה. והרי"ט ז"ל הכריע כפרש"י ז"ל וכתב הוא ז"ל ומיהו לפום מאי דפסקי רבוותא ז"ל דהלכתא כרבנן דאמרי על עירובו ולא כלום וה"ה לנוקשה בעיניה אין הלכה כמשנתנו לענין ביעור אלא כל שיש בו תערובת חמץ גמור כזית בכדי אכילת פרס חייב לבער מן התורה ואם לאו כיון דתערובת הוא ואיסורא דרבנן אף מדרבנן אינו חייב לבער והיינו טעמא דחמץ בפסח אוסר במשהוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ומיהו בחמץ נוקשה כיון שהוא בעין חייב לבער מדבריהם ויש שפירשו משנתנו דלענין איסור אכילה קתני הרי אלו עוברין וה"פ הרי אלו עוברין מן השלחן ולהאי פירושא יש לפרש דרישא דברי הכל ואפי' לרבנן דנהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא. וכן נראה דעת רבי' אלפסי ז"ל שכתב ולרבנן מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא גרסינן בירושלמי וכלתו על ידי מיא. וכן כתב רבי' אלפסי ז"ל ור"ח ז"ל דאי ליכא מיא מפירות (נ"ל דצ"ל במי פירות, המעתיק) אינן מחמיצין והא דאמרינן בזוהמא של צבעים וחביריו לרש"י ז"ל דבעי ביעור דווקא בשלא עשה בהם מלאכתו דאי לא הוו להו כמלוגמא שנסרחה ואינו חייב לבער. כן כ' הרי"ט ז"ל וגם הר"י קרקושא ז"ל:

    Ritva on Pesachim 42b · Sefaria

    מאירי

    חומץ הבא מן היין חייב במעשר כיין עצמו אבל התמד חיובו תלוי בחיוב התמד שכל שהוציא יותר מכדי מדתו ופירושו דרמא תלתא ואתא ארבעה שזהו שיעור מזיגה וכמו שהתבאר בב"ב פרק פירות חייב במעשר וכן בחומץ הבא ממנו ואם לא הוציא יתר מכדי מדתו בשיעור זה ר"ל ארבעה מתלת פטור וכן בחומץ הבא ממנו ותמדים אלו פרשוה בנותן מים על השמרים ומערבן והוא הדין בתמד הנעשה בחרצנים שלא הפליגו כאן ביניהן אלא לר' יהודה שהיה מחייב בשל שמרים אף בלא הוציא יתר מכדי מדתו וכל שהוא כן בחרצנים אינו כלום אבל בהוציא יתר מכדי מדה אף בשל חרצן כן וכבר הורו הגאונים באלו שאף בהוציא פחות מכדי מדה מברכין עליהן בורא פרי הגפן וכבר ביארנוה בראשון של חולין ותמדים אלו כל שחייב בהם במעשר חייב בהם בדמאי שכל שנחשדו בו ביין נחשדו בו בתמד ויש חולקין בזו לפסוק שלא נחשדו על התמד כדין הקלים שבדמאי הנזכרים במקומם במס' דמאי ולא יראה לי כן שהרי לא אמרו בקלין שבדמאי אלא מפני שחזקתם שאדם מפקירם ואינו נושא ונותן בהם:

    שמרים אלו שפטרנו מן המעשר יין היוצא מהן עד שיצאו ארבעה משלש יש מפרשים בשיצאו מחבית של טבל ומקשים לעצמם היאך פטרו חכמים בזו שהרי השמרים נתנו טעם והטבל בכלל שאר איסורין הוא לאסור בנותן טעם שהרי במינו חמור משאר איסורין לאסור במשהו הא בשאינו מינו בנותן טעם והרי יש כאן טעם ותירצו בה שאין זה קרוי טעם שאינו אלא קיוהא בעלמא וכן שהוא פסולת אוכלין וכבר אמרו באחרון של תרומות שמורסן של תרומה מותר לזרים ואין נראה לי כן שהרי בשמרים של תרומה שתמדן וחזר ותמדן אמרו ראשון ושני אסור שלישי מותר ואפילו לא הוציא כדי מדה כמו שבארנו בששי של בתרא אלא שנראה לי כאלו שמפרשים אותה כשיצאו מחבית מתוקנת ואעפ"כ צריכות לעשר שלא היה דעתו מתחילה להפריש אלא על היין הצלול ופנים חדשות באו לכאן ומ"מ דוקא במעשרות אבל בתרומה אינו צריך לחזור ולתרום שדעתו היה מתחילה על הכל וכן היא שנויה באחרון של מעשרות ואף בברייתא של תרומות התורם את הבור צריך שיכוין על מה שבחרצנים ושבזגים לא כיון תנאי בית דין הוא שתרם על הכל ואחר שכן אף שיטה ראשונה אפשר לקיימה שאפשר שבתרומה החמירו יותר בטעם זה יותר מבטבל הואיל ושם תרומה חל על הכל:

    Meiri on Pesachim 42b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה טיפולן של בנות עשירים כו' עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד כו' עכ"ל ומיהו קשה אמאי תלי ליה במתני' בבנות סופרים מה שמשיירות להן בנות עשירים ולמה לא נקט טיפולן של בנות עשירים גופיה שהוא של סולת ולפי דברי בעל המאור שכתב לתרץ הך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק דיש לחלק שהעשירות הסולת מעורבת בטיפולין אחרות וכשמשיירות לבנות עניים מתוך ששאר הטיפולין יקרים תוזרות ונותנות בה סולת מרובה וזה נוקשה בעיניה דאיירי ביה ת"ק ור"א הוסיף טיפולן של בנות עשירות דלא הוה רק תערובת נוקשה ניחא דנקט ת"ק סופרים אבל התוס' ע"כ דלא מפלגי בהכי דא"כ לא הוו צריכין לחלק אהך קושיא דא"כ ר"א היינו ת"ק בין על פניהם ממש בין על פניהם של מטה ויש לפרש לדברי התוס' אדרבה דטיפול דבנות עשירות לכ"ע חמץ גמור הוא שכולו סולת אבל מה שמשיירות לעניות הם מערבות בתוכו סיד ופליגי ביה ת"ק ור"א דת"ק סבר דווקא מה שמטפל בה פניה של מעלה ור"א הוסיף אף פניה של מטה אע"ג דמאיס ותו לא מידי ודו"ק:

    תוס' בד"ה וסמניך כו' והכא לא מצי למימר הכי משום דשערי בשי"ן כתיב עכ"ל אבל סיסני במבטא שי"ן של שמאל הוא שוה לסמ"ך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Pesachim 42b · Sefaria

    פני יהושע

    בפירש"י בד"ה דרמו בו שערי שמטילין לתוכן מי שעורין כגון שכר שלנו כו' עכ"ל. לכאורה נראה דלאו דוקא כעין שלנו דהא לקמן ד' מ"ד גבי הנח לכותח הבבלי כ' רש"י להדיא דסתם שכר עיקרו מתמרים או מתאנים אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורים קצת ואם כן אין זה כמו שכר שלנו וכמ"ש הרא"ש ז"ל להדיא דשכר שלנו שעיקרו משעורין חמץ גמור הוא ומשמע דלכ"ע חיוב כרת נמי אית ביה כיון שיש בו כזית בכא"פ ואי משום דמשקה הוא הא מרבינן בפ' העור והרוטב מדכתיב בחמץ נפש לרבות השותה והיה נראה לכאורה דמ"ש רש"י ז"ל כאן כגון שכר שלנו היינו שבמדי מערבין בו מאותן מי שעורין שהוא כעין שכר שלנו אבל לעולם דעיקרו מתמרים או מתאנים כמ"ש רש"י ז"ל לקמן אלא שבסוף לשונו שכתב כאן ובמדי עושין אותו שכר ממי שעורין כעין אותו שלנו אם כן משמע להדיא דעיקרו משעורין וקשיא לשונות רש"י אהדדי. והנלע"ד ליישב דלקמן בשקלא וטריא דאביי ורב דימי רוצה רש"י לפרש למאי דמשמע התם דאין לחלק בין טעמו וממשו לטעמו ולא ממשו כדמוכח מהא דמקשה א"ה אמאי פליגי רבנן אדר"א בכותח הבבלי וכמ"ש שם בשם בעל פרי חדש דכותח מקרי טעמו ולא ממשו וא"כ ע"כ אזלי האי סוגיא דלקמן כמ"ד טעם כעיקר דאורייתא היכא דאיכא כזית בכא"פ דהכי ס"ל לאביי בעלמא דיליף מבשר וחלב ואם כן לא שני לן בין טעמו וממשו ובין טעמו ולא ממשו דהא טעם כעיקר משו"ה הוצרך לפרש דשכר המדי מערבין בו מי שעורים קצת משא"כ הכא כתב רש"י בפשיטות למאי דס"ל לרש"י בכמה דוכתי דטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו אפילו בדאיכא כזית בכא"פ דלא שייך כזית אלא בדבר שלא נימוח דמיקרי טעמו וממשו ועיין בלשון רש"י בסוף מס' ע"ז שכ"כ להדיא והיא שיטת הרשב"א והר"ן ז"ל כמ"ש הפוסקים ואם כן יפה כתב כאן דאפילו בשכר שלנו ליכא כרת ורבנן פליגי אף לענין מלקות דאע"ג דיש בו כזית בכא"פ אפ"ה כיון דטעמו ולא ממשו היא שהשעורין נמחו לגמרי ומיקרי מי שעורין אם כן הא קמ"ל דאין לוקין עליו כדאית' להדיא בסוף מסכת ע"ז וכ"כ רש"י ז"ל בחולין ומבואר ג"כ מלשונו בסוגיא דשמעתין לקמן כמו שאבאר בעז"ה. כנ"ל נכון ודוק היטב. ועוד אבאר ליישב שתי הלשונות לקמן גבי הנח לכותח הבבלי וק"ל:

    בגמרא זיתום מצרי תני רבי יוסף תלתא שערי כו' וצ"ל דאפ"ה אין בו כזית בכא"פ למאן דס"ל דהוי דאורייתא ואע"ג דבפ' שמונה שרצים משמע דאין שותין זיתום המצרי בשבת משמע דלאו לשתיה קאי אלא לרפואה וכ"כ הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשניות אפילו הכי צ"ל דחזי נמי לשתיה ולא הוי כחמץ נוקשה דהא לקמן בברייתא דר"א קחשיב נמי זיתום המצרי ומסקינן דר"א נוקשה לית ליה וע' בתוס' פרק שמונה שרצים ועיין כאן בבעל המאור:

    בתוספות בד"ה טיפולין של בנות עשירים וא"ת א"כ היינו תכשיטי נשים כו' עכ"ל. ועיין במהרש"א מיהו לפי גירסת ספרים שלנו דגרסינן טיפולן של בנות עשירים שמשיירות לבנות עניים אם כן לא שייך להקשות אם כן היינו תכשיטי נשים ואדרבה הוה ליה לפרש החילוק שביניהם. אלא שראיתי בספר תמים דעים בסי' רמ"ה שכתב הראב"ד ז"ל דלא גרסינן שמשיירות לבנות עניים אלא טיפולן של בנות עשירים לחוד ונראה שכן הוא ג"כ גירסת רש"י ותוספות:

    Penei Yehoshua on Pesachim 42b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף מ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־354 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״דסמידא, בשר שמן דצפירתא דלא אפתח, יין…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה…״

    3. קטע 36 מילים

      נפתחת ב״שכר המדי. דרמו ביה מי שערי.…״

    4. קטע 45 מילים

      נפתחת ב״וחומץ האדומי. דשדו ביה שערי.…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן (בר יצחק): בתחלה כשהיו…״

      חכמים: רב נחמן.

    6. קטע 644 מילים

      נפתחת ב״ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רבה.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״תניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה הלוקח…״

      חכמים: רבי יהודה.

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״וסבר רבי יהודה: תמד לאו בר עשורי…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר: לא נחשדו עמי הארץ על…״

    10. קטע 106 מילים

      נפתחת ב״וזיתום המצרי וכו'. מאי זיתום המצרי?…״

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״תנא רב יוסף: תלתא שערי, תלתא קורטמי,…״

      חכמים: רב יוסף.

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״רב פפא מפיק שערי ומעייל חיטי, וסימניך…״

      חכמים: רב פפא.

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״תרו להו וקלו להו וטחני להו ושתו…״

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״וזומן של צבעים וכו'. הכא תרגימו: מיא…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״ועמילן של טבחים וכו'. פת תבואה שלא…״

    16. קטע 168 מילים

      נפתחת ב״וקולן של סופרים וכו'. הכא תרגומא: פרורא…״

    17. קטע 1713 מילים

      נפתחת ב״רב שימי מחוזנאה אמר: זה טיפולן של…״

      חכמים: רב שימי.

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״איני? והא תנא רבי חייא: ארבעה מיני…״

      חכמים: רבי חייא.

    19. קטע 1933 מילים

      נפתחת ב״ואלא מאי, פרורא דאושכפי? אמאי קרי ליה…״

      חכמים: רב אושעיא.

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים וכו'.…״

      חכמים: רבי אליעזר, רב יהודה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף מ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026