ורבה מוסיף אף רבי יוסי — נמי סבירא ליה כר' יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה:
כל הענין כולו — כל פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו׳:כ״ג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה"ג ומוקי בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר של ציבור אשר יובא מדמה כמצותה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף (ובבשרה) לא איצטריך קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד׳:י״ב) ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה על אכילתה:
אמרו לו חטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים מנין לך — שהיא פסולה:
אמר להן — מדאמר ליה משה לאהרן הן לא הובא הא הובא בת שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה לאלתר ומדיליף ריה"ג קדשי דורות מחטאת דאהרן אלמא ס"ל נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר וקס"ד דה"ה נמי ס"ל בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה:
ור' יוחנן — דלא חשיב ליה לריה"ג בהדייהו אמר לך נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה:
דם ובשר חדא מילתא היא — והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו:
מתני' העצמות — שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה:
וכן גידין — ובגמרא פריך ניכלינהו:
והנותר — בשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר:
בששה עשר — שהוא חולו של מועד ואע"פ שנפסל בבוקר ראשון אין רשאי לשורפו בי"ט כדמפרש בגמר':
גמ' ששימשו נותר — שנותר בהן מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות הללו:
מטמאין את הידים — כנותר עצמו שגזרו חכמים שיטמא את הידים בפ' בתרא (דף קכ:) ולקמן בפירקין (פסחים דף פה.) מייתי לה בגמ':
בסיס — כנו כדמתרגמי' בסיסיה (שמות ל) מקום מושבו:
הני עצמות היכי דמי — דקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה:
נשדינהו — ישליכם דלא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר כדכתיב (שם יב) לא תותירו ממנו עד בקר ואם תותירו תשרפו:
דאית בהו מוח — ומתחלתן לשריפה עומדים שאסור לשוברן וע"כ נעשין נותר הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא הוו בכלל והנותר דמתני':
אמטו להכי בעו שריפה — אף העצמות כמוח עצמו:
אלא אי לאו מילתא היא — הרי מכיון שניתותרו ונפסלו אין בהן משום איסור שבירה דאמרינן לקמן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:
ניתברינהו — ונישקליה למוח ונישרפיה ולא יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות:
קסבר — האי תנא בו דכתיב גבי שבירה לאו למעוטי פסול אתא אלא אורחיה דקרא הוא וכשר ואף פסול במשמע:
המותיר בטהור — וכל שכן בטמא:
אין סופג — לקמן בפירקין מפרש טעמא:
היתה לו שעת הכושר — כגון נותר יש בו שבירת העצם:
לא היתה לו שעת הכושר — כגון נטמא לפני זריקה אין בו משום שבירת עצם:
ומאן ניהו תנא — דמתני' דשאני ליה בהכי לגבי שבירת העצם:
כל עצמות — נותר מן הקדשים אין טעונין שריפה אלא שוברם ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות:
חוץ מעצמות הפסח — שאין יכול לשוברן מפני תקלת עצם לא תשברו בו לפיכך נשרפים על ידי מוח שבהן:
למה להו שריפה — לעצמות הפסח:
שמצאן חלוצין — כולה מתני' מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין כלומר שבורין ונחלץ מוח מהן:
עצמות קדשים — דמותר לשוברן אמרי' סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר ומקמיה איסורייהו דניתו לידי נותר חלצינהו ואין כאן שימוש נותר:
לבתר הכי — דאיפסיל חלצינהו דתו לית ביה איסור שבירה כר"ש ויש כאן שימוש נותר:
