שחל להיות בשבת — ואינו יכול לתקן המקלות:
ידו על כתף חבירו — ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו:
במגיס — קערה:
וישבה לה בהר הבית — בשבת קאמר שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן:
בחיל — לפני הסורג הוא בין הסורג לחומת עזרת נשים בתחלת עליית ההר:
גמ' שלשים בכל כת וכת — קהל עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה:
מספקא ליה — דילמא בבת אחת צוה לשוחטו ויהיו בה שלשים:
או בזה אחר זה — שלש כתות של עשרה עשרה הלכך שלש כתות בעינן דילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים:
בנ' סגי עיילי שלשים — ברישא ושוחטים פסחיהן ונפקי עשרה מינייהו ועיילי י' חדשים דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי שלש כתות קאמר הא איכא:
ננעלין תנן — מאליהן ומעשה נסים:
סמכינן אניסא — וכל זמן שאין ננעלין מאליהן מניחין אותם ליכנס ולא חיישינן דלמא עיילי כולהו ואין כאן שלש כיתות:
חס ושלום כו' — במסכת עדיות תנן ארבעה דברים העיד עקביא בן מהללאל כו' וקתני התם הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה דומין לה היו אותן שהשקוה ונידוהו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת כו' כשהיתה ננעלת על כל אדם בערבי פסחים שהקהל גדול ורב אין בהם אחד בחכמה וביראת חטא כעקביא:
פסח מעוכין — על שם שנתמעך:
פסח מעובין — עב על שם שהעם רב:
והקטירו — משמע לבדן שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר:
שיהא כולו כאחד — כל האימורין של קרבן:
תפיסה בעלמא — תופס כוליא ומראה לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדה:
מאי טעמא — שורה שכולה כסף כסף:
אי נימא דילמא — כשהוא מחזיר הריקן ומקבל המלא זימנין דמחזיר ריקן של זהב ומקבל מלא של כסף והוה ליה מורידין בקודש:
חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים — שהיו מניחין אותן אצל הלחם על השולחן והתקינו להם מושב שוליים רחב כדי שלא יסמכו על הלחם שאצלם ויפרסו דופנותיו שהיה עשוי דפנות כמין תיבה פרוצה שני רוחותיה:
מקבלה ואילך כו' — דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן וגו' ואמר מר במסכת חגיגה (דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם לימד על הקבלה שטעונה כהונה:
שמעת מינה הולכה שלא ברגל — כי הא הויא הולכה ופלוגתא היא בשילהי פרק קמא דזבחים (דף יד:) ארבע עבודות נאמרו בדם שחיטה וקבלה והולכה וזריקה קבלה והולכה מוהקריבו נפקי בשילהי פרק קמא דחגיגה ומאי אשמעינן מתניתין דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך אי לאו הא אתא לאשמעינן:
ברב עם הדרת מלך — שהיו כולן עסוקין בעבודה:
אבל איפכא — מחזיר את הריקן ברישא לא דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו:
מאן תנא פסח בזריקה — למרחוק ולא בשפיכה בנחת מקריב הכלי לכותל המזבח דאיכא למאן דאמר בפרק בתרא (דף קכא.) פסח בשפיכה ורבי ישמעאל היא דמפיק ליה מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפרק בית שמאי אין לך קרבן שצריך מתנה באצבע אלא חטאת בלבד אבל כל שאר קרבנות מתן דם על ידי זריקת כל הכלי:
דמו לא נאמר — בבכור כתיב אך בכור שור וגו':
אלא דמם — אלמא אחריני נמי מישתמעי לימד על הפסח ומעשר בהמה שלא מצינו להם מתן דמים בתורה אלא כאן וכתיב תזרק ולא כתיב תשפך:
