ואל ישנה אדם — בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם:
המוליך פירות שביעית ממקום שכלו — לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית:
חייב לבער — משום חומרי מקום שיצא משם:
צא והבא לך אף אתה — מפרש בגמרא:
גמ' מאי איריא ערבי פסחים — דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי:
מן המנחה — תשע שעות ומחצה:
סמוך למנחה — קודם לכן:
נידנוד עבירה — רמז עבירה:
תענית צבור — אסור במלאכה במסכת תענית (דף יב:) כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא כדאמר שמואל אין חומר תענית ציבור בבבל (לקמן פסחים דף נד:):
במוצאי שבתות — משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש:
זריז — בעל מלאכה:
שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא במעלי שבתא — ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן לקמן יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה:
ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו':
עושין לשמה — מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה:
מתקולתא — נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט:
אגרתא — שכר ריחיים שמשכירין טורח גדול ושכר מועט אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא:
בקנים — כל מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן גדרות ומחיצות:
אפחזייהו — נפח שלהן:
תגרי סימטא — יושבין ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן:
ומגדלי בהמה דקה — הכל צווחין עליהן:
וקוצצי אילנות טובות — למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם:
ונותנין עיניהם בחלק יפה — כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה:
מתורגמנין — שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים:
ומעות יתומין — למחצית שכר:
ממדינת הים — משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה:
תכלת — לציצית:
אינן רואין — כדאמרן שאם יתעשרו לא יהו עסוקין:
ואם עוסקין לשמה — להיות המצוה מצויה לצריכין לה:
רואין — דהואיל ולשמה עושין לא יניחו בשביל עשרן:
מצור לצידון — יום השוק של צידון בע"ש והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת:
הוה אפשר להו — להמנע מן השוק שעשירים היו:
מארוזא — אורז:
