מסכת פסחים דף כ״ב עמוד ב׳

ולחזקיה דאמר לעיל איסור הנאה דחמץ מלא יאכל הא לא תאכל ולא תאכלו לא משמע ליה הנאה:

למאי הלכתא איתקש דם למים למשרייה בהנאה ומהיכא תיתי לך דניתסרו ומנבילה לא אותביניה לחזקיה למאי איצטריך קרא למשרייה דאי כר' יהודה סבר לדברים ככתבן הוא דאתא ואי כר"מ סבר לה איצטריך להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי:

לא תאכל הנפש עם הבשר בעוד שהנפש בו:

בני נח נאסר להם אבר מן החי דכתיב (בראשית ט׳:ד׳) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו:

לפני עור אלמא לא מיתסר אלא משום לפני עור לא תתן מכשול אבל בהנאה אחריתי כגון לכלב שרי:

לבלתי אכול הדם סיפיה דקרא לא תאכל הנפש וגו':

מה אבר מן החי אסור באיסור האמור בו אף דם מן החי אסו' באיסו' האמור בו כלומר כרת משום דם גמור מהו דתימא רק חזק לבלתי אכול הדם אוזבחת מבקרך ומצאנך דכתיב לעיל קאי ודם זביחה הוא דאסור אבל דם הקזה מותר:

ואיזה זה כלומר על איזה דם מן החי אסור משום דם הא דם הנפש כתיב על דם הקזה של בהמה שהנפש יוצא בו יש ד' מיני דמים בהיקז כדאמרינן בכריתות (דף כב.) בתחלה שותת ולבסוף מקלח ואחר כך משחיר וסופו שותת יש מהן שאין הנשמה יוצאה בו ויש מהן שהנשמה יוצאה בו והתם תניא איזהו דם היקז שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח כו':

ואבר מן החי לבני נח תימה כיון דבאבר מן החי של נכרי מיירי כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ג (דף ו: ושם) מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן א"כ היכי דייק דשרי בהנאה אי לאו לפני עור וי"ל דכיון דבשכר היה אסור להושיט דאסור להשתכר באיסורי הנאה אף על גב דדיעבד שכרו מותר כדמשמע בפ' בתרא דמס' ע"ז (ד' סב.) מכל מקום אסור לכתחלה ובחנם נמי אסור דמה שמחזיק לו העכו"ם טובה חשיב כמשתכר והא דאמר בסוף אלו מציאו' (ב"מ לב:) גבי אם היתה טעונה יין נסך אין זקוק לה ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי אין זקוק לה אע"ג דחשיב כמשתכר באיסורי הנאה ואסור אפילו בחנם מ"מ כיון דאינו מתכוון שיחזיק לו טובה ומשום צער בעל חיים חשיב כמו לא אפשר ולא מיכוון דשרי א"נ אין זקוק לה משמע ליה אפילו שלא בפני נכרי דאין מחזיק לו טובה:

סלקא דעתך אמינא בשרו אין עורו לא וא"ת לישתוק מעורו ומבשרו ויש לומר דאיצטריך בשרו אע"ג דעבדיה כעין בשר ומאן דלית ליה הא דרשה בפ' שור שנגח ד' וה' (ב"ק מא.) אתא לדרשה אחרינא:

מנין שלא יצבע וא"ת כיון דנפקא לן דאסור בהנאה אמאי איצטריך לאסור צביעה והדלקה ואור"י דס"ד דצביעה לא חשיב הנאה דלא הוי אלא חזותא בעלמא כדאמר בהגוזל (שם קא. ושם) אהך מילתא גופא וכן הדלקה סלקא דעתך דשריא כיון דהוי דרך ביעורו ולמ"ד אין שבח עצים בפת דשרי עצים בהדלקה הא דאסר קרא הכא היינו בשמן דהוי בעין כשדולק בנר אבל עצים נעשה גחלים והשלהבת בא מן הגחלים ואם תאמר אמאי איצטריך קרא גבי תרומה טמאה להתיר דדרשי' לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דהכא איצטריך קרא למיסר ויש לומר דסלקא דעתך דנילף ממעשר הקל דאסר ביה הבער' דכתיב לא בערתי ממנו כדאמר בפ' במה מדליקין (שבת כה. ושם) ומה מעשר הקל אמרה תורה וכו':

לכם למ"ל לכדתניא הקשה הר"י מקורבל אמאי איצטריך ג' ערלים ליכתוב תרי ערלים לצביעה והדלקה ועל כרחך אתי' לכם לנטוע לרבים דאי להיתר הדלקה אתא לא לכתוב לכם ולא חד מהנך ערלים ונאסור מלא יאכל הנאה ומחד ערלים צביעה ולהדלקה אין קרא לאסור ואין לומר דמלא יאכל משמע לאסור אפילו צביעה והדלקה ואי הוה כתיב לא יאכל וחד ערלים הוה אסרינן מלא יאכל כל הנאה וערלים לשום דרשה והא דמצרכי' קראי לצביעה והדלקה היינו משום דכתב לכם דלכם משמע להתיר כל הנאה ולהכי אי הוה כתיב תרי ערלים ולכם הוה שרינן הדלקה אי אפשר לומר כן דמלא יאכל לא שמעינן צביעה דהא חזותא בעלמ' הוא כדאמר בהגוזל (ב"ק קא. ושם):

הרי דם דכתיב לא תאכל דם ומותר בהנאה [דתנן] ונמכרין לזבל ומועלין בהן ודחי' שאני דם דאיתקש למים שנאמר על הארץ תשפכנו כמים כו' ולחזקיה דאמר כל איסור דלא כתיב ביה לא יאכל מותר בהנאה הרי דם דלא כתיב בהו לא יאכל למה לי למתני כמים למשריה הא שרי וקאי ושני' לא אתא למשרי לדם בהנאה דהא פשיטא ולא צריך קרא ולא אתא לאשמעי' אלא האי מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שאין אני קורא בו תשפכנו כמים אלא על המזבח: הרי אבר מן החי שנא' לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס לנזיר ואבר מן החי לבני נח כו' ולחזקיה למאי הלכתא איתקש לדם אמר לך חזקיה הדם למד מן אבר [מן] החי שנאמר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש לא תאכל הנפש עם הבשר מה אבר מן החי אסור אף דם מן החי אסור להאכילו לבני נח ואיזה זה דם הקזה שהנשמה יוצא בו וענוש כרת:

הרי שור הנסקל דכתיב ולא יאכל את בשרו וטעמא דכתיב ובעל השור נקי לאסרו אפי' בהנאה מכלל דלא יאכל איסור הנאה לא משמע וקשיא לתרוייהו ושנינן לעולם מלא יאכל נפקא ליה אפילו איסורי הנאה והאי ובעל השור נקי מבעי ליה דאסור אפי' להנאת עורו כו' והרי ערלה דכתיב ערלים לא יאכל כו' וקשיא לתרוייהו ושני' לעולם לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ואצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל הוי אמינא שלכם הוא ומותר בהנאה קמ"ל הני קראי למיסר ואמרי' לכם מבעי ליה לכדתניא לכם להביא הנטוע לרבים שחייב בערלה ר' יהודה אומר לכם פרט לנטוע לרבים:

דם קדשים אינו מכשיר שנאמר תשפכנו כמים הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר ודם קדשים אינו נשפך שהרי מתקבל הוא בכלי אבל דם חולין נשפך ואפי' אותן הטעונים כסוי מ"מ נשפך הוא שהרי אינו מתקבל בכלי כדם קדשים:

כל שהוא מותר ואסור לאחר איסור הנכלל בתורה שלנו אסור לנו להזמין לו מאותו איסור אע"פ שהוא מותר לאותו הממציאו לו כגון יין לנזיר שאסור לנו להזמין לו כוס של יין שהרי אנו עוברים בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ואין צריך לומר באיסור שהוא אסור לנו ג"כ ואף לבן נח אסור להושיט לו אבר מן החי הואיל ואף הוא אסור בו והוא איסור הנכלל באיסורין שלנו ודבר זה בשאי אפשר לו אלא בזה וכן יש בזה תנאים אחרים וכבר ביארנום בראשון של עבודה זרה:

הרבה מיני דמים הם שאינם עיקר איסור הדם לענין כרת אלא בלאו גרידא ואיזהו בעיקר הדין לחיוב כרת דם שהנשמה יוצאה בו והוא בהקזה כל שהדם מקלח הא השותת קודם שיתחיל לקלח או לאחר שפסק הקלוח אין בו איסור כרת אלא הרי הוא כדם האיברים לאחר שפירש שהוא בלאו וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת חולין פרק כל הבשר:

שור הנסקל אסור בין באכילה בין בהנאה בין בשרו בין עורו ולא סוף דבר בשנסקל אלא אף משנגמר דינו ליסקל ושחטו כמו שהתבאר במקומו:

שור התם אינו משלם כופר ושמא תאמר לא ישלם כופר שלם בשהמית את האדם שהרי אינו משלם נזק שלם כשהזיק מ"מ ישלם חצי כופר במיתה הואיל ומשלם חצי נזק בנזקין ת"ל ובעל השור נקי נקי מחצי כופר ולא סוף דבר בשהשור נסקל שהרי אף הוא לא היה משתלם אלא מגופו אלא אף בשאינו נסקל כגון שהמית על פי עד אחד או על פי הבעלים ואין צריך לומר אם נגף אשה ויצאו ילדיה שפטור מדמי ולדות שהרי אף המועד פטור בהם כמו שביארנו ברביעי של קמא:

כל המיקל בכבודם של תלמידי חכמים ואינו ירא מעונש גחלתן הרי הוא בכלל פורקי עול יראת שמים דרך הערה אמרו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים:

ערלה אסורה בהנאה והוא ששנינו ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה איסור הנאה מנין ר"ל שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל ערלים לרבות את כולם ופי' דבר זה בצביעה כגון קליפי אגוזים שהם שומר לפרי וערלה נוהגת בו והדלקת הנר כגון שמן אבל עצים אין ערלה נוהגת בהם ואע"פ שאיסור הנאה בכל הנאה נאמר ומכיון שנאסר בהנאתו לא הוצרך להזכיר צביעה והדלקה בפי' שמא הייתי מיקל בצביעה מצד שאין בה הנאה לגוף אלא חזותא בעלמא ובהדלקת נר משום דמקלא קלי איסוריה ולימד שאף באלו הנאתם אסורה ואע"פ שבתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה אמרו בשלה על גבי גחלים שהפת מותרת ומשום דמיקלא קלי איסורה בזו בשעה שאופה את הפת אין האיסור בעין משא"כ הכא שהרי יכול ליטול מן השמן שבנר בעוד שהוא דולק וליתן במקום אחר ומתוך כך ראוי לאסרו:

הנוטע לרבים בתוך שדהו כגון שנטעו על אם הדרך בשפת שדהו לצורך עוברי דרכים ועל דעת שיטלו ממנו חייב בערלה ויתבאר במקום אחר דדוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור והנוטע ברשות הרבים חייב בערלה:

בד"ה ואבר מן החי כו' דבאבר מן החי של עובד כוכבים מיירי כדקאמר בפ"ק דמס' ע"ג מדקתני לא יושיט כו' עכ"ל אחרי העיון שם לא מצאתי דמדייק מיניה דבשל עובד כוכבים איירי מדקתני לא יושיט אלא מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן דייק מינה דקאי בתרי עברי נהרא ודו"ק:

בד"ה סד"א בשרו כו' דאצטריך בשרו אע"ג דעבדיה כעין בשר כו' עכ"ל דהיינו אף לאחר ששחטו דלא נימא דאיירי קרא דוקא היכא דמשקל ולאוסרו בהנאה ע"ש וק"ל:

בד"ה לכם למ"ל כו' לכתוב תרי ערלים כו' דאי להיתר הדלקה אתי לא לכתוב לכם כו' עכ"ל כתב מהרש"ל תירוץ בזה דאי לא הוה כתיב אלא ב' ערלים ולכם אדרבה הייתי אומר לכם בא לנטוע וחד ערלים לאיסור הנאה שלא תאמר לכם כתיב עכ"ל ע"ש ויש להגיה על דבריו דתרי ערלים נמי אלו כתיבי לאו משום שלא תאמר לכם כתיב דא"נ לא הוה כתיב רק חד ערלים הייתי אומר לכם אתי לנטוע לרבים אלא דהשתא ניחא אית לן למימר הכי דלא הוה ידעינן נמי איסור בצביעה וההוא חד ערלים לאיסור הנאה דאי לא הוה כתיב ערלים כלל הייתי אומר לכם כתיב להתיר אף הנאה וללמוד תורה אני צריך ליישב דברי הר"י מקורביל דסברתו הוא דאי הוה כתיב לא יאכל ותרי ערלים אי הוה אתי לכם לנטוע לרבים ודאי דאתיין כולהו מתלתא קראי חד לא יאכל ותרי ערלים וכן אי הוה כתיב לא יאכל וחד ערלים אי הוה אתי לכם לנטוע לרבים ודאי דאתיין לא יאכל וחד ערלים לאסור תרתי דהיינו הנאה וצביעה דליכא למימר דאי לא כתיב ערלים ה"א דלכם אתי למעוטי חדא דמ"מ השתא דכתיבי הרי תרי קראי איכא דלכם לנטוע לרבים אתי אלא דע"כ משום דאיכא למימר דלכם לא אתי לנטוע לרבים ואי הוה כתיבי לא יאכל ותרי ערלים ה"א דליכא תלתא קראי משום דלכם מפקא ליה ממשמעות דלא יאכל ולא הוה רק ב' קראי דהיינו תרי ערלים ולא נאסור רק הנאה וצביעה והותרה הדלקה ואהא קשיא להו שפיר דע"כ לית לן למימר הכי אלא דאתי לכם לנטוע לרבים וא"כ הוה תלתא קראי לאיסורא דאל"כ לא ליכתוב ולא חד כו' וכן אי הוה כתוב לא יאכל וחד ערלים אי אתי לנטוע לרבים הרי תרי קראי איכא ואי קאתי למעוטי לא לכתוב ערלים ולא לכם ודו"ק:

בא"ד הוה אסרינן מלא יאכל כל הנאה וערלים לשום דרשה והא כו' עכ"ל ר"ל דע"כ הוה מוקמינן חד ערלים לשום דרשה דהא מלא יאכל כולהו נפקא אבל [באם] מלא יאכל לא נפקא רק איסור הנאה לית לן לאוקמא ההוא חד ערלים לשום דרשה כיון דאיכא לאוקמא לאסור צביעה וכן בתרי ערלים אפילו לפי סברתם דהשתא ליכא לאוקמי חד מהן לשום דרשה כיון דחד מינייהו לגופיה אתי לאיסור אידך נמי לאיסור אתי דתרתי לשום דרשה ודאי דלא ידעינן לאוקמא בהו וכן לפי האמת בתלתא ערלים לא ידעינן בהו שום דרשה בכולהו ומדהאי אתי לאיסור האי נמי לאיסור אתי אלא אי הוה כתיב רק חד ערלים יש לבעל דין לחלוק למימר דע"כ דאתי לשום דרשה לפום סברא דהשתא דלאיסורא לא צריך קרא כיון דאתיין כולהו מלא יאכל ואהא כתבו דא"א לומר כן כו' ודו"ק:

בתוס' ד"ה אבר מן החי וכו' ומשום צער ב"ח חשיב כמו לא אפשר וכו' ועיין לקמן (פסחים דף כ"ה ע"ב):

בפירש"י בד"ה למאי הלכתא איתקש וכו' ואי כר"מ ס"ל איצטריך להקדים וכו' עכ"ל. ולכאורה קשה דהא לעיל אמרינן בפשיטות בשלמא לר"מ מדאיצטריך וכו' ולא אמרינן דאיצטריך להקדים ולפמ"ש שם במקומו א"ש דודאי לעיל דלא מסיק אדעתיה מדרשא דלא וכו' כדפרישית דע"כ לרבי אבהו לית ליה אם כן לא איצטריך נמי להקדים כמ"ש התוספות לעיל דמסברא הוי ידעינן וכדפרישית נמי התם משא"כ הכא לחזקיה מצינן למימר שפיר דנתינה דכותי איצטריך לאפוקי מדרשא דלא וכו' ואכתי אי הוי כתיב נתינה לחוד בין בגר למצוה בין בכותי להתירא בעלמא לא הוי ידעינן מסברא אלא להקדים נתינה דגר לנתינה דכותי אבל להקדים נתינה דגר למכירה דכותי לא הוי ידעינן ואיצטריך נמי או להקדים כנ"ל נכון ודו"ק:

בתוס' בד"ה ואבר מן החי לב"נ תימא כיון דבאמ"ה של כותי איירי כדאמר בפ"ק דעכו"ם וכו' עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל דבפ"ק דעכו"ם לא נמצא מפורש דאיירי בשל כותי וכו' ע"ש. ולא ידענא מאי מספקא ליה דהא כיון דמחלק התם דאיירי דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא אם כן ממילא מוכח דאיירי בשל כותי ואם כן ליכא לפני עיור אלא היכא שאין הכותי יכול ליטלו מעצמו משא"כ אי איירי בשל ישראל שנותן לו במתנה לא שייך לחלק בכה"ג דאפילו בלאו תרי עברי דנהרא שייך לפני עיור במה שהישראל נותנו לו במתנה דאל"כ לא היה לוקחו הכותי מעצמו בע"כ של ישראל וזה ברור ובעיקר קושיית התוס' שתירוצם נראה דחוק נ"ל ליישב גם כן על הדרך שכתבתי דהמקשה דהכא לא ס"ד האי שנויא דפ"ק דעכו"ם דקאי בתרי עברי דנהרא כדס"ד דהמקשה בפ"ק דעכו"ם ואם כן ע"כ משמע ליה דאיירי שהישראל נותן לו במתנה דאל"כ אלא באמ"ה של הכותי עצמו איירי הא לא שייך לפני עיור כיון שיכול ליטלו מעצמו אע"כ שנותן לו במתנה דודאי איכא לפני עיור כדפרישי' ונהי דהמקשה דבפ"ק דעכו"ם הוי ס"ל דאיירי בשל הכותי היינו משום דלא משמע ליה לאוקמי בישראל הנותן לו במתנה ולענין מכירה לא שייך כלל ל' לא יושיט אע"כ דאיירי בשל הכותי אבל המקשה דהכא דקאי נמי אליבא דרבי אבהו דיליף מנבילה ולית ליה דרשא דלא תחנם אליבא דר"מ כדפרישית ואם כן ע"כ משמע ליה לאוקמא בישראל שנותן לו במתנה ומקשה שפיר והא דלא משני בגמרא דאיירי בתרי עברי דנהרא ובשל הכותי היינו משום דקושטא דמילתא משני דבלא"ה פשיטא לן דאמ"ה מותר בהנאה ולא מייתי הא דרבי נתן אלא לאלומי הקושיא כנ"ל נכון ודו"ק:

בגמ' והרי שור הנסקל וכו' טעמא דכתיב ובעל השור נקי דאי מלא יאכל וכו'. וליכא למימר דאי מלא יאכל לחוד לא הוי ידעינן איסורא בשתטו לאחר שנגמר דינו אלא הוי מוקי לה בסקליה מיסקל ולאיסור הנאה לחוד אתי הא ליתא דאם כן ליכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל את בשרו ל"ל כדמסיק הש"ס בפ' שור שנגח ע"ש וע"ש בחידושינו באריכות:

בפירש"י בד"ה ולא יצבע כגון בקליפי אגוזים כו' ובד"ה ולא ידליק בהן כגון בשמן של ערלה עכ"ל. נראה דכוונתו בכל זה דדוקא בהנך דדרך הנאתן בכך שעומדין לכך משא"כ בשאר פירות העומדין לאכילה א"א לאוקמי ריבוי דקרא לענין צביעה והדלקה דמיקרי שלא כדרך הנאתן ומשמע לקמן דף כ"ד ע"ב דלמאי דקי"ל בכל האיסורין אין לוקין אלא דרך הנאתן דאפילו איסור דאורייתא ליכא מדשייף רבינא לברתא בגוהרק' דערלה אף שלא במקום סכנה ללישנא בתרא דקא"ל מידי דרך הנאתו קעבידנא מיהו בירושלמי דערלה פ"ג איתא להדיא דשלא כדרך הנאתן בערלה נהי דלאו ליכא עשה מיהא איכא לכ"ע ונראה דמפרש צביעה והדלקה דהכא שלא כדרך הנאתו וערלתם ערלתו לא משמע דאתא ללאו אלא לעשה ועיין מ"ש התוס' בזה בפ' הגוזל קמא דף ק"א מיהו נתיישב לי לפ"ז מאי דקשיא להו לתוספות שם דלמאי דקי"ל כרבי יהושע דאין סופגין על משקין של ערלה אלא ביוצא מזיתים וענבים כדאיתא לקמן דף כ"ה אם כן מאי סברא איכא לאסור בצביעה והדלקה טפי מבמשקין היוצא' מהפירות ולמאי דפרישית ניחא דפירות העומדין עיקר לאכילה משקין דידהו מיקרי שלא כדרך הנאתן משא"כ הכא איירי כדרך הנאתן כדפרישית ואי לשיטת הירושלמי שהיא שיטת ר"ת בפ' הגוזל דצביעה והדלקה היינו שלא כדרך הנאתן נמי לא קשה מידי ממשקין דבמשקין נמי משמע דלכ"ע איכא עשה אף ע"ג דאין לוקין והיינו משום טעם כעיקר כמו שמקשין התוס' לקמן דף כ"ד ע"ב ושם יבואר בעזה"י באריכות ודו"ק:

בתוס' בד"ה מנין שלא יצבע וכו' וכן הדלקה ס"ד דשריא כיון שהוא דרך ביעורו וכו' עכ"ל. והיינו משום דבסוף מס' תמורה קחשיב לערלה בהדי נשרפין וע"ש בפרש"י שכתב דגמר לה מכלאים וכתבו שם התוס' בשיטת רש"י דהיינו דערלה איתקש לכלאים וכתב בעל תוס' י"ט שם דלא ביארו התוס' מקום ההיקש ובאמת יש לתמוה דכמה פסוקים מפסיקין בין פ' כלאים לערלה ועוד דכלאים דאותה פרשה היינו כלאי זרעים דשריין באכילה וכ"ש בהנאה ועל מה שפירש התי"ט שם בכוונת רש"י דיליף ערלה במה מצינו מכלאים יש לתמוה דודאי איכא למיפרך מה לכלאים שאיסורן איסור עולם ותדע דאלת"ה אמאי לא ילפינן ערלה מכלאים דליתסר אף שלא כדרך הנאתן והא ודאי ליתא כדאיתא להדיא לקמן דף כ"ד ע"ב וכ"ש דיש להקשות כן לפירוש התוס' שם בשיטת רש"י דהקישא הוא וקי"ל אין היקש למחצה ולולי פרש"י ותוספות שם היה נ"ל דהא דקי"ל ערלה בשריפה היינו משום האי קרא גופא דאיצטריך למיסר הדלקה ואי ס"ד דערלה מהנקברין לא איצטריך למיסר הדלקה כיון דאפילו אפרן אסור כדפרישית לעיל ריש פירקין דמדאורייתא אסור אלא ע"כ דערלה מהנשרפין כן נראה לי ועיין בסמוך:

בד"ה לכם למה לי הקשה הר"י מקורביל וכו' ולהדלקה אין קרא לאסור וכו' עכ"ל. ועיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל ולכאורה דברי מהרש"ל ז"ל נכונים לתרץ קושיית הר"י מקורביל וכ"כ מורי זקיני ז"ל בס' מגיני שלמה ע"ש אמנם למאי דפרישית בסמוך בלא"ה לא קשה מידי דלא שייך לומר דלהדלקה אין קרא לאסור דאי לפרש"י בתמורה או לפירוש התוס' דילפינן מכלאים אם כן מסברא יש לאסור הדלקה כמו בכלאים דאסורין לגמרי ואפילו שלא כדרך הנאתן משו"ה איצטריכו הנך פרטי דלא ניליף לגמרי מכלאים ולאידך סברא שכתבתי מסברא דלא ידעינן דערלה מהנשרפין אלא לבתר דכתיבי כל הנך קראי ואיצטריך למיסר הדלקה ואם כן אי לאו הנך קראי הו"א דערלה מהנקברין וממילא דאסור להדליק דאפילו אפרן אסור ולשיטת רש"י ותוס' דתמורה לא קשיא נמי קושיית מהרש"ל אליבא דחזקיה לא ליכתוב לא יאכל ולא לכתוב לכם דהא בלא"ה הו"א דאסור בהנאה מהקישא דכלאים וע"ל דכיון דכתיב יהיו לכם ויהיו משמע בהווייתן יהיו כדאמרינן בסמוך לענין שרצים ובפרק הגוזל קמא דף ק"א לענין שביעית דמה"ט אסור לצבוע אם כן איצטריך נמי ליכתוב לכם להתירא והשתא דכתיב לכם להתירא או כל הנך קראי לאיסורא ע"כ מוקמינן ליהיו לדרשא אחריתי כדאיתא בסיפרי דפירות ערלה אסורין לעולם אף לאחר שלש שנים ובלא"ה נמי אין כ"כ קושיא לחזקיה למאי דכתבו התוס' לעיל דחזקי' ודאי תנאי היא א"כ האי ברייתא דוערלתם אתי דלא כחזקיה ומקראי דוערלתם נמי לא קשיא דכמה תנאי מוקי לכל הנך קראי לדרשא אחריתי כדאיתא בסיפרי לענין קליפין וגרעינין וכדאיתא נמי בירושלמי בריש פ"ק דערלה ע"ש:

עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד יש להקשות למה לא זיכה הקב"ה את שמעון העמסוני בזו הדרשה גם כן מאחר שזיכהו לדרוש כל אתין שבתורה? ונראה לי בס"ד שנעלמה דרשה זו ממנו כדי לזכותו בשכר הפרישה שפירש מדרשות של כל האתין בדבר כבודו יתברך, וכמו שאמרו לתלמידיו 'כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה'. או נראה לי בס"ד רצה הקב"ה לזכות את רבי עקיבא בזאת הדרשה שהיא נדרשת לכבוד תלמידי חכמים כדי לתקן בזה את עון שנאתו שהיה שונא לתלמידי חכמים קודם שלמד תורה, וכמו שאמר רבי עקיבא לקמן כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור וכו'.

כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה קשה היכן קיבל והלא עודנו חי בעולם הזה וקבלת השכר הוא בעולם הבא? ועוד אטו הוא דורש על מנת לקבל פרס? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ד, ב) 'שְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה' ולזה השכר מצפים הצדיקים לכן הוא חושב כאשר טרח לדרוש תיבת 'אֶת' הראשונה נתן לו הקב"ה שכרו שזיכהו לדרוש תיבת 'אֶת' השנית וכן על זה הדרך, ועל זה השכר קאמר 'קִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה' ומקוה שיקבל שכר גם כן על הפרישה שיזכהו השם יתברך לדרוש דברים אחרים בדברי תורה.