ורבי אליעזר — אמר לך האי לאו קל וחומר הוא דשבות מצוה עדיפא משבות דרשות הלכך יום טוב דשמחתו רשות גזרו על שבות שלה אבל שבת דדחיית מלאכה שבו משום מצוה היא לא גזרו חכמים בה על השבות לדחות את המצוה:
שלאחר שחיטה — מיחוי קרביו ואע"ג דאיתעביד ליה צורך גבוה:
לא ידחו כו' — בתמיה למיעבד צורכי גבוה:
דמה לי — כלומר דין הוא כן ומה לי לתמוה שהרי דחתה שחיטה כבר את שבת במצותה הלכך הואיל וניתנה לדחות כבר לא גזרו בה שוב על שבות הצריך:
ברישא — אמר ליה האי טעמא שמא ימצא זבח פסול:
ופרכיה — ואמר ליה א"כ משחט נמי לא נשחוט:
בשחיטה השבתני — דבר שחוק וגיחוך שאמרת או חילוף ומה אם הזאה שהיא שבות אינה דוחה שחיטה לא כל שכן שלא תדחה ובאת לעקור את מה שכתוב בו במועדו ויודע היית שאין זה ק"ו:
אל תכפירני — אל תכפור במה שלימדתני הזאה אע"פ שהיא שבות אינה דוחה ולכך דנתי קל וחומר זה לפניך אע"פ שאינו כדאי אלא כדי שתשים אל לבך אחרי שבא זה לדון שחיטה מהזאה מכלל דבהזאה פשיטא ליה דלא דחיא מתוך כך תזכור מה שלימדתני דלא דחיא ותחזור בך ממה שאתה אומר ועליה אני דן:
בשעת הדין — בשעה זו שאנו דנין עליה:
ומאחר דאגמריה — ר' אליעזר גופיה דלא דחיא מאי טעמא פריך ואמר עליה אני דן:
הזאה דתרומה — הבא להזות עליו ליטהר כדי לאכול תרומה אגמריה דלא דחיא שבת דהא הפרשת תרומה גופא לא דחיא שבת:
הזאת טמא מת כו' — אלמא דבהזאת פסח השיבו וקאמר אינה דוחה שבת אלמא דאגמריה ר' אליעזר דאינה דוחה מדפשיטא ליה כולי האי:
אלא ודאי הזאת פסח אגמריה — ומאי גזירת שבות איכא בהזאה גזירה שמא יעבירנה בידו וכשהיה דן עליה עם ר' עקיבא שכח דבר זה מלמודו והכי נמי אמרינן בע"א בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מו:) ר' אליעזר גמריה איעקר ליה ואתא ר' עקיבא לאדכוריה גמריה:
דוחין את השבת — אפי' מלאכה גמורה במס' שבת (דף קל.):
היכא דגברא חזי — כגון להביא איזמל למילה דרך רשות הרבים שכבר התינוק ראוי למול אבל היכא דגברא לא חזי כגון האי טמא לא רמיא חיובא עליה ואין אלו מכשירי מצוה:
אמר רבה לדברי רבי אליעזר — דאמר כל היכא דגברא לא חזי ליכא חיובא עליה:
קטן בריא — דבלאו רחיצה ראוי למול:
מחמין לו חמין — בשבת קודם מילה:
להברותו — להיות בריא וחזק:
קטן חולה — שכל זמן שלא ירחצוהו בחמין לא יראה למול ואם ירחצוהו יראה למילה:
הכל אצל מילה חולין הן — כל זמן שלא נרחצו בחמין ואפילו לרבי אליעזר צריך להיות לו מחמי חמין מערב שבת:
איתיביה אביי ערל — גדול שלא מל ערב הפסח:
ענוש כרת — בשביל שהיה ראוי לתקן מו' שעות מזמן דשחיטת הפסח ולמעלה ולא ניתקן ולא דמי לטמא ושהיה בדרך רחוקה שאין יכולין לתקן באותן שש שעות ומיקמי הכי לא רמיא חיובא עלייהו אלמא אע"ג דלא חזיא רמיא מצוה עליה היכא דאפשר למיתקן והזאה נמי תדחה שבת דהא מצוה רמיא עליה ליתקן לכך ואי קשיא הא דקיימא לן (לקמן פסחים דף צב.) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי ואפילו מל אינו ראוי הא אוקמינן לההיא בערל נכרי שנתגייר בפרק האשה:
הכי גרסינן אמר רבה קסבר ר' אליעזר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ:
